--- title: "Avot de-Rabbi Natan" author: "Attributed to Rabbi Natan" translator: "David Kasher, CC BY" languages: [en, he] shelf: "Rabbinic" url: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/ cite: "Attributed to Rabbi Natan, tr. David Kasher, CC BY, Avot de-Rabbi Natan. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/" --- # Avot de-Rabbi Natan *Attributed to Rabbi Natan, tr. David Kasher, CC BY* The Fathers according to Rabbi Natan: Pirkei Avot expanded with stories of the sages. ## Contents 1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/1.md) 2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/2.md) 3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/3.md) 4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/4.md) 5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/5.md) 6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/6.md) 7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/7.md) 8. [Chapter 8](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/8.md) 9. [Chapter 9](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/9.md) 10. [Chapter 10](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/10.md) 11. [Chapter 11](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/11.md) 12. [Chapter 12](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/12.md) 13. [Chapter 13](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/13.md) 14. [Chapter 14](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/14.md) 15. [Chapter 15](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/15.md) 16. [Chapter 16](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/16.md) 17. [Chapter 17](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/17.md) 18. [Chapter 18](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/18.md) 19. [Chapter 19](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/19.md) 20. [Chapter 20](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/20.md) 21. [Chapter 21](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/21.md) 22. [Chapter 22](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/22.md) 23. [Chapter 23](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/23.md) 24. [Chapter 24](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/24.md) 25. [Chapter 25](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/25.md) 26. [Chapter 26](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/26.md) 27. [Chapter 27](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/27.md) 28. [Chapter 28](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/28.md) 29. [Chapter 29](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/29.md) 30. [Chapter 30](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/30.md) 31. [Chapter 31](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/31.md) 32. [Chapter 32](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/32.md) 33. [Chapter 33](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/33.md) 34. [Chapter 34](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/34.md) 35. [Chapter 35](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/35.md) 36. [Chapter 36](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/36.md) 37. [Chapter 37](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/37.md) 38. [Chapter 38](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/38.md) 39. [Chapter 39](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/39.md) 40. [Chapter 40](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/40.md) 41. [Chapter 41](https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/41.md) ## 1. Chapter 1 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/1/#p-N ### 1:1 [¶1] Moses was sanctified in a cloud, and received Torah from Sinai. As it says (Exodus 24:16), "And the glory of the Eternal dwelt on Mount Sinai"; that was for Moses, in order to purify him. This was after the giving of the Ten Commandments, according to Rabbi Yosei HaGalili. But Rabbi Akiva says (as the verse continues), "and the cloud covered it for six days" – [that was] for Moses; and only then, "On the seventh day He called to Moses from within the cloud," in order give honor to Moses. Rabbi Natan said: And why was Moses held back for those six days, without God's speech resting upon him? So that he could be emptied of all the food and drink that was in his stomach, so that when he was sanctified, he would be like the angels who serve God. Rabbi Matya ben Heresh said to him: Master, they told him this only to terrify him, so that he would receive the words of Torah with terror and awe, trembling and sweating, as it says (Psalms 2:11), "Serve the Eternal with awe, and rejoice with trembling." Once it happened that Rabbi Yoshiah and Rabbi Matya ben Heresh were both sitting and engaging in words of Torah. Rabbi Yoshiah began to leave, to go to work (lit., to the “way of the world”). Rabbi Matya ben Heresh said to him: How can you abandon the words of the living God and immerse yourself in the way of the world? (Even though you are my master and I am your student, I still must say that it is not good to abandon the words of the living God and immerse in the way of the world!) So it was said about them: Whenever they would sit and engage in Torah they would zealously argue with one another, but when they parted, they did so as if they were young lovers. > Hebrew: משה נתקדש בענן וקבל תורה מסיני שנא׳ (שמות כד) וישכון כבוד ה' על הר סיני למשה לטהרו זה היה אחר עשרת הדברות דברי ר׳ יוסי הגלילי (משום) ר״ע אומר (שם) ויכסהו הענן ששת ימים למשה (הה״ד) (שם) ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לחלוק לו כבוד למשה. א״ר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרה עליו דבור. בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו עד שעה שנתקדש ויהא כמלאכי השרת. א״ל רבי מתיא בן חרש ר׳ לא אמרו אלא לאיים עליו כדי שיקבל עליו דברי תורה באימה ביראה ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב) עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה. מעשה שאירע בר׳ יאשיה ובר׳ מתיא בן חרש שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה פירש ר׳ יאשיה לדרך ארץ א״ל ר׳ מתיא בן חרש רבי מה לך לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ (ואע״פ שאתה רבי ואני תלמידך אין טוב לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ) ואמרו כל זמן שיושבין ועוסקין בתורה היו עושין מקנאין זה לזה וכשנפטרין דומין כשהן אוהבים מנעוריהם׃ ### 1:2 [¶3] The Torah was given at Sinai through Moses' hands, as it says (Deuteronomy 5:19), "He wrote them on two stone tablets, and He gave them to me." And then later it says (Leviticus 26:46), "These are the decrees and the laws and the teachings that the Eternal gave, through Moses on Mount Sinai, between Him and the children of Israel." The Torah that the Holy Blessed One gave to Israel was given only through Moses, as it says (Exodus 31:17), "Between Me and the children of Israel"; Moses merited to be a messenger between the children of Israel and the Omnipresent God. Moses prepared the inaugural ram and the anointing oil, and anointed Aaron and his sons with it all seven days of inauguration, and from it, all the high priests and kings are anointed. And Elazar burned the [red] heifer as a sin offering, with which impurities would be purified for generations. Rabbi Eliezer said: Great is this ritual, for it is practiced throughout the generations, just as Aaron and his sons were sanctified with this anointing oil, as it says (Exodus 30:30), "Anoint Aaron and his sons, and sanctify them to serve as priests.” > Hebrew: ע״י משה נתנה תורה בסיני שנאמר (דברים ה׳:י״ט) ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי ולהלן הוא אומר (ויקרא כ״ו:מ״ו) אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה׳ בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. תורה שנתן הקב״ה לישראל לא נתנה אלא ע״י משה שנא׳ ביני ובין בני ישראל זכה משה להיות שליח בין בני ישראל למקום. משה (עשה את איל המלואים ואת) שמן המשחה ומשח בו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואלעזר שרף פרת החטאת שממנו טמאים מטהרים לדורות. א״ר אליעזר גדולה מדה זו שהיא נוהגת לדורות שאהרן ובניו נתקדשו בשמן המשחה שנא׳ (שמות ל׳:ל׳) ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן׃ ### 1:3 [¶5] Joshua received from Moses – as it says (Numbers 27:20), "Give him some of your majesty, so that the whole congregation of the children of Israel will heed him." The Elders received from Joshua – as it says (Judges 2:7), "The people served the Eternal all the days of Joshua and all the days of the Elders who lived on after Joshua and who had seen all the great works that the Eternal had performed for Israel." The Judges received from Joshua – as it says (Ruth 1:1), "And it was in the days that the Judges judged." The [early] Prophets received it from the Judges – as it says (Jeremiah 7:25), "And I sent you all My servants, the prophets, daily and persistently." Haggai, Zechariah, and Malachi received from the Prophets. The Men of the Great Assembly received from Haggai, Zechariah, and Malachi. And they said three things: Be deliberate in judgment, and raise up many students, and make a fence around the Torah. > Hebrew: יהושע קבל ממשה שנא׳ (במדבר כז) ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל. זקנים קבלו מיהושע שנאמר (שופטים ב) ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל. שופטים קבלו מיהושע שנאמר (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים. נביאים קבלו משופטים שנאמר (ירמיה ז) ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח. חגי זכריה ומלאכי קבלו מנביאים. אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי זכריה ומלאכי. והם אמרו שלשה דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה: ### 1:4 [¶7] Be deliberate in judgment. How so? This teaches that a person should carefully deliberate in judgment, for all who are careful in judgment will feel settled about their judgment, as it says (Proverbs 25:1), "These, too, are the proverbs of Solomon, which the men of King Hezekiah of Judah copied." This does not mean they merely copied them, but that they deliberated over them. Abba Shaul says: They did not merely deliberate carefully over them, but explained them. Originally, they would say: Proverbs, and Song of Songs, and Ecclesiastes had to be hidden, for people would recite proverbs that were at odds with Scripture. So they decided to hide them, until the Men of the Great Assembly came along and explained them, as it says (Proverbs 7:7–20), “I saw among the simple, and noticed among the children, a youth with no sense…and behold a woman came up to him, dressed like a prostitute, with a guarded heart. She is restless and rebellious. Her legs are never at home. Sometimes she is outside, sometimes in the streets; she lurks on every corner. She grabs him, and kisses him, and boldly says to him: I made well-being sacrifices; today I fulfilled my vows. That is why I came up to you, seeking you, and have found you. I have draped my couch with covers of dyed Egyptian cloth. I have scented my bed with myrrh, aloes, and cinnamon. Let us go and fill ourselves with love until the morning. Let us indulge in loving. For the man of the house is out, he has gone on the road, far away. He took a bundle of money with him, and will not come back home until the full moon." And in Song of Songs (7:12–13) it is written, "Let us go, my beloved, out into field. Let us spend the night in the villages. We will wake up in the vineyards, and see if the vines have flowered, if its blossoms have opened, and if the pomegranates are in bloom. There I will give my love to you." And in Ecclesiastes (11:9) it is written, "Young man, enjoy your childhood! Let your heart feel good while you are still young! Follow the ways of your heart and the visions of your eyes. But know that for all these things, God will bring you to judgment." And it is written in Song of Songs (7:11), "I am my beloved's, and his desire is upon me." They did not merely deliberate over them, but explained them! Another interpretation: Be deliberate in judgment. How so? This teaches that a person should carefully consider his words, and not be severe with his words, for one who is severe with his words forgets his words. For so we find with Moses our teacher, that when he was severe with his words he forgot his words. Where do we find that Moses our teacher forgot his words? For it says (Numbers 31:21), "Elazar the priest said to the troops who had come in from the war: This is the decree of the Torah that God has commanded Moses." He commanded Moses, and did not command me? (He commanded Moses, my father's brother, and did not command me?) And where do we find that Moses was severe with his words? For it says with regard to the commanders of the army that (Numbers 31:14), "Moses became angry with the commanders of the army…and he said to them: You have let all the women live!" If so, then what do we learn from the phrase, "all the women"? Rather, this is a reference to the advice that Bil’am the wicked gave regarding Israel, as it is written (Numbers 24:14), “And now, as I go back to my people, and I will advise you as to what this people will do to your people at the end of days.” He said to [King Balak]: This people that you hate, they are hungry for food and thirsty for drink, but they have nothing to eat or drink but manna alone. Go and set up tents, and put food and drink in them, and then place beautiful women inside – the daughters of kings – so that this people will be seduced into worshiping Ba’al Peor, and will fall into the hand of God. Immediately, Balak went and did everything Bil’am the wicked told him. And see what Bil’am the wicked caused to happen to Israel, for twenty-four thousand of them fell, as it says (Numbers 25:9), “And those that died in the plague were twenty-four thousand.” And if Moses our teacher, the greatest of all sages and the father of the prophets, forgot his own words when he became severe with his words, would it not be all the more so with us? This teaches that a person should always consider his words carefully, and not be severe with his words. Ben Azzai said: Be careful with your words, and do not use them wastefully. > Hebrew: הוו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין שנא׳ (משלי כ״ה:א׳) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפירשו. בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו אותם עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם שנאמר (משלי ז׳:ז׳) וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב [וגו׳] והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב והחזיקה בו ונשקה לו העיזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מור אהלים וקנמון לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו. וכתיב בשיר השירים (ז יב) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן [פתח הסמדר] הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך וכתיב בקהלת (יא ט) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט וכתיב בשיר השירים (ז יא) אני לדודי ועלי תשוקתו הוי לא שהמתינו אלא שפירשו ד״א הוו מתונים בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ואל יהי מקפיד על דבריו שכל המקפיד על דבריו משכח את דבריו (והיכן) [שכן] מצינו במשה רבינו ששכח את דבריו שנא׳ (במדבר ל״א:כ״א) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה׳ את משה משה צוה ולא אותי (צוה את משה אחי אבא צוה ואותי לא צוה). והיכן מצינו במשה שהקפיד על דבריו הרי הוא אומר בפקודי החיל (שם) ויקצוף משה על פקודי החיל ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. א״כ מה ת״ל כל נקבה. אלא זו עצה שיעץ בלעם הרשע על ישראל דכתיב (שם כד) ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים אמר לו עם זו שאתה שונא רעב הוא לאכילה וצמא הוא לשתיה ואין להם שיאכלו ושישתו אלא מן בלבד לך ותקן להם קובות והנח להם מאכל ומשתה והושב בהן נשים יפות בנות מלכים כדי שיזנו העם לבעל פעור ויפלו ביד המקום. מיד הלך ועשה בלק כל מה שאמר לו בלעם הרשע ראה מה גרם לו בלעם הרשע לישראל שנפלו מהן עשרים וארבעה אלף שנאמר (שם כה) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. והלא דברים ק״ו ומה משה רבינו חכם גדול שבגדולים אב לנביאים בשעה שהקפיד על דבריו שכח את דבריו אנו על אחת כמה וכמה מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ולא יהיה מקפיד על דבריו. בן עזאי אומר הוי זהיר בדבריך מבטלה: ### 1:5 [¶9] And make a fence around the Torah. And make a fence around your words, the way the Holy Blessed One made a fence around His words and Adam made a fence around his words. The Torah made [a fence] around its words. Moses made a fence around his words. Even Job, and even the Prophets and the sages – they all made a fence around their words. What is the fence that the Holy Blessed One made around His words? It says (Deuteronomy 29:23), “All the nations will say: Why has the Eternal done such a thing to this land?” This teaches you that it was well known to the One who spoke and brought the world into being, that future generations would say this. Therefore, the Holy Blessed One said to Moses: Moses! Write this and place it in [the Torah] for future generations (Deuteronomy 29:24–25): “Then they will be told, because they forsook the covenant of the Eternal…and they went and served other gods and bowed down before them, gods that they did not know, and were not meant for them.” From here we learn that the Holy Blessed One made a fence around His words, and wrote after this what they would one day say. Because of this, He is able to take reward away from His creatures with no argument. What is the fence that Adam made around his words? It says (Genesis 2:16–17), “The Eternal God commanded [Adam]: From every tree of the garden you may absolutely eat. But from the Tree of Knowledge of Good and Evil, do not eat. For on the day you eat from it, you will surely die.” Adam the first person did not want to tell Eve in same the way that the Holy Blessed One had told him. Instead, he said this to her (thus making a fence around his words, saying more than what the Holy Blessed One had said to him): God said not to eat from the tree that is in the midst of the garden, nor to touch it, lest you die. He wanted to keep himself and Eve from even touching the tree. So then the snake said to himself: Since I cannot make Adam stumble, I will make Eve stumble. He went and sat beside her, and began chatting with her, and said to her: If you say the Holy Blessed One commanded us not to touch it, look, I will touch it and I will not die. And even you, if you touch it, you will not die. What did the wicked snake do then? He went up and touched the tree with his hands and feet, and shook it until its fruits fell to the ground. Some say that he did not touch it at all, for when the tree saw him, it screamed and said to him, Wicked one! Wicked one! Don’t touch me! as it says (Psalms 36:12), “Do not bring the foot of the arrogant upon me, nor let the hand of the wicked push me away.” > Hebrew: ועשו סייג לתורה. ועשה סייג לדבריך כדרך שעשה הקב״ה סייג לדבריו ואדם הראשון עשה סייג לדבריו. תורה עשתה סייג לדבריה. משה עשה סייג לדבריו ואף איוב ואף נביאים וחכמים כולם עשו סייג לדבריהם. איזהו סייג שעשה הקב״ה לדבריו הרי הוא אומר (דברים כט) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת מלמד שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין הדורות כך לומר על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת לפיכך א״ל הקב״ה למשה משה כתוב והנח לדורות הבאים ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳ [וגו'] וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. הא למדת (שעשה הקב״ה סייג לדבריו וכתיב בתריה מה שהיו עתידין לומר עדיין) שהוציא הקב״ה שכר בריותיו בשלום. איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו הרי הוא אומר (בראשית ב) ויצו ה׳ אלהים על האדם [לאמר] מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שא״ל הקב״ה אלא כך אמר לה ועשה סייג לדבריו יותר ממה שאמר לו הקב״ה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון שרצה לשמור את עצמו ואת חוה מן העץ אפילו בנגיעה. באותה שעה היה נחש הרשע נטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה. הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקב״ה הריני נוגע בו ואיני מת אף את אם תגעי בו אי את מתה. מה עשה הנחש הרשע באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ (ויש אומרים לא נגע בו כל עיקר אלא) כיון שראהו אותו אילן היה צווח עליו ואמר לו רשע רשע אל תגע בי שנאמר (תהלים לו) אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני: ### 1:6 [¶11] Another interpretation of “Do not bring the foot of the arrogant upon me”: This is Titus the wicked, whose bones would grind [in the grave] because he would raise his hands and then strike the altar with them, and say: Locus! Locus! [Latin for “the Place,” i.e., “the Omnipresent God.”] You are a King, and I am a king! Come and make war with me! How many bulls have been slaughtered for You? How many birds’ necks have been snapped for You? How much wine has been poured out for You? How much incense has been burnt for You? And yet, You are the one who destroys the whole world! As it says (Isaiah 291–2), “Oh Ariel, Ariel, the city where David camped! Through year after year, and the cycle of festivals [I will assault Ariel, and there will be groaning and sighing].” Again [the snake] spoke to her and said: If you say the Holy Blessed One commanded us not to eat from the tree, look, I will eat from it and I will not die. And even you, if you eat from it you will not die. What did Eve think to herself? Since everything my master has told me so far has been lies – for in the beginning, Eve called Adam “my master,” so she took [the fruit] and ate it and gave it to Adam, and he ate, as it says (Genesis 3:6), “The woman saw that the tree was good for eating, for it was tempting to the eyes.” > Hebrew: ד״א אל תבואני רגל גאוה זה טיטוס הרשע שנשחקו עצמותיו שהיה מורה בידו והיה מכה על גבי המזבח ואומר לקוס לקוס את מלך ואני מלך בוא ועשי עמי מלחמה כמה שוורים נשחטו עליך כמה עופות נמלקו עליך כמה יינות נסכו עליך כמה בשמים קטרו עליך אתה הוא שמחריב את כל העולם שנא׳ (ישעיה כט) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על שנה חגים ינקפו. ושוב אמר לה אם לאכילה את אומר צוה עלינו הקדוש ברוך הוא הריני (אומר) אוכל ממנו ואינו מת ואף את תאכלי ואי את מתה. מה אמרה חוה בדעתה (אמרה חוה בדעתה) כל הדברים שפקדני רבי מתחלה שקר הם לפי שאין חוה קורא לאדם הראשון מתחלה אלא רבי. מיד נטלה ואכלה ונתנה לאדם ואכל שנאמר (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים [וגו׳]: ### 1:7 [¶13] At that moment, Eve was cursed with ten curses, as it says (Genesis 3:16), “He said to the woman: I will increase and increase your pangs in childbearing; you will give birth to children in pain. You will desire your husband, and he will rule over you.” This [“increase”] and that [“increase”] – one refers to the blood from the pain of menstruation and one refers to the blood from the pain of virginity. “Pangs” refers to the pain of raising children, and “childbearing” refers to the pain of pregnancy. “You will give birth to children in pain” is exactly what it says. “You will desire your husband” teaches that the woman desires her husband when he leaves for a trip. “And he will rule over you” means that a man declares his will aloud, while a woman keeps hers silent. She is wrapped up as if she were in mourning, held captive as if she were in prison, and kept apart from all men. And what was it that caused her to touch [the fruit]? The fence that Adam made around his words! Because of this, they say: If a person makes a fence around his words, he will not be able to live up to his words. And they also say: A person should not add upon the words that he hears. Rabbi Yosei says: Better [a fence] ten handbreadths high that stands, than one that is a hundred arm-lengths high that falls! What was the wicked snake thinking during that episode? I will go and kill Adam and marry his wife, and then I will be king of the whole world! And I will walk tall and upright, and I will eat all the delicacies of the world! So the Holy Blessed One said to him: You said, I will kill Adam and marry Eve. Thus, “I will place hostility [between you and the woman]” (Genesis 3:14). You said, I will be king of the whole world. Thus, “you will be the most cursed of all the animals” (ibid.). You said, I will walk tall and upright. Thus, “you will crawl on your belly” (ibid.). You said, I will eat all the delicacies of the world. Thus, “you will eat dirt all the days of your life” (ibid.). Rabbi Shimon ben Menasya said: It is a pity that a great helper was lost from the world. For if the snake had not been cursed, everyone in Israel [i.e., the Jewish people] would have two snakes in his house. One would be sent out to the west, and one would be sent out to the east, and they would bring back gems and precious stones and pearls and every precious thing in the world. And no creature could harm them. And not only that, but they could put them underneath a camel, or a donkey, or a mule, and they would gather the dung and bring it to gardens and orchards [for fertilizer]. > Hebrew: עשר קללות נתקללה חוה באותה שעה. שנאמר (שם) אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך.אלו שתי רביעיות (נ״א רביות) דם אחת דם צער נדה ואחת דם צער בתולים. [עצבונך זה צער גידול בנים] והרונך זה צער העבור. בעצב תלדי בנים כמשמעו. ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. והוא ימשל בך שהאיש תובע בפה והאשה תובעת בלב. עטופה כאבל וחבושה מכל אדם בבית האסורין ומנודה מכל אדם.מי גרם לנגיעה זו סייג שסג אדם הראשון שעשה לדבריו. מכאן אמרו אם סג אדם לדבריו אין יכול לעמוד בדבריו. מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששומע. ר׳ יוסי אומר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל. מה חשב נחש (הראשון) [הרשע] באותה שעה. אלך ואהרוג את אדם ואשא את אשתו ואהיה מלך על כל העולם כולו ואלך בקומה זקופה ואוכל כל מעדני עולם א״ל הקב״ה אתה אמרת אהרוג את אדם ואשא את חוה לפיכך איבה אשית. אתה אמרת אהיה מלך על כל העולם לפיכך ארור אתה מכל הבהמה. אתה אמרת אלך בקומה זקופה לפיכך על גחונך תלך. אתה אמרת אוכל כל מעדני עולם לפיכך עפר תאכל כל ימי חייך ר״ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא (לא) נתקלל הנחש היה לו לכל אחד ואחד מישראל (היו לו) ב׳ נחשים בתוך ביתו אחד משגרו למערב ואחד משגרו למזרח ומביאים להםסנדלכים טובים אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמד טוב שבעולם ואין כל בריה יכולה להחזיק אותן ולא עוד אלא שהיו מכניסין אותן תחת גמל תחת חמור תחת פרד ומוציאין זבלים לגנות ולפרדסות: ### 1:8 [¶15] Rabbi Yehudah ben Beteira says: Adam was sitting in the Garden of Eden, and the angels who serve God stood there in the Garden attending to him. They grilled meat for him, and chilled wine for him. The snake came and saw all this, and took it as an affront to his own honor, and he became jealous. How was Adam created? In the first hour, his dirt was gathered together. In the second hour, his form was formed. In the third hour, a torso was made. In the fourth hour, his limbs were attached. In the fifth hour, his orifices were opened. In the sixth hour, he was given breath. In the seventh hour, he stood up on his legs. In the eighth hour, he was paired with Eve. In the ninth hour, he was brought into the Garden of Eden. In the tenth hour, he was commanded [not to eat from the tree]. In the eleventh hour, he disgraced himself. In the twelfth hour, he was driven out and left, which fulfills the words of the verse (Psalms 49:13), “Man does not spend even one night in honor.” What is recited on the first day? “The earth is the Eternal’s, in all its fullness; the world and those who dwell upon it” (Psalms 24). For He became Master of the World and will judge it. What is recited on the second day? “The Eternal is great, and praised tremendously in the city of our God” (Psalms 48). For He sets up all His works and becomes everything over His world. What is recited on the third day? “God stands in the divine congregation; amidst the powers He judges” (Psalms 82). For He created the sea and the land, and the land was folded into its place, and a space was cleared for His congregation. What is recited on the fourth day? “God of Vengeance, Lord! God of Vengeance, appear!” (Psalms 94). For He created the sun and the moon and the stars and the constellations, and they illuminate the world, and will one day be paid for their work. What is recited on the fifth day? “Sing joyously to the Eternal, our strength, shout out to the God of Jacob!” (Psalms 81). For He created birds and fish, and sea creatures, who all sing joyously in the world. What is recited on the sixth day? “The Eternal is king, He is dressed in dignity; the Eternal has dressed, and wrapped Himself in strength. The world is set in place; it will not fall” (Psalms 93). He finished all of His works, and then rose above them and sat up in the heights of the world. What is recited on the seventh day? “A psalm; a song for the Sabbath day” (Psalms 92). For on it, there is no eating or drinking, no buying or selling. The righteous just sit, with crowns on their heads, and bask in the radiance of the Divine Presence, as it says (Exodus 24:11), “And they beheld God, and they ate and drank,” like the angels who serve God. (And why [was he created] so close [to the Sabbath]? So that he could enter into the Sabbath meal immediately.) Rabbi Shimon ben Elazar says: I will give you a parable. What was Adam like? Like a man who married a convert, and would sit with her and give her orders. He said to her: Girl, do not eat bread while your hands are impure. And do not eat fruit that has not been tithed. And do not desecrate the Sabbath. And do not break your vows. And do not go around with other men. Now, if you break any one of these rules, you will die. (Then what did that man do?) He ate bread in front of her while his hands were impure, and he ate fruit that had not been tithed, and he desecrated the Sabbath, and he broke his vows. [And then he cast her out.] What did this convert say to herself? All the rules that my husband ordered me to follow are lies! She immediately went and broke them all. Rabbi Shimon ben Yochai says: I will give you a parable. What was the situation with Adam like? Like a man who had a woman in his house. What did he do? He went and brought a jar and put figs and nuts in it. Then he caught a scorpion, and put it near the mouth of the jar. And then he sealed the jar with a string and placed it in a corner. He said to her: Girl, everything I have in this house is for you to use, except for that jar, which you must not touch at all. What did the woman do? When her husband went out to the marketplace, she went and opened the jar, and stuck her hand inside, and the scorpion bit her. She went and fell on the bed. When her husband came back from the marketplace, he said to her: What happened? She said to him: I stuck my hand in the jar, and a scorpion bit me, and now I am dying! He said to her: Didn’t I tell you before? Everything I have in my house is for you to use, except for that jar, which you must not touch at all! He became very angry at her and cast her out. So it was with Adam. When the Holy Blessed One said to him (Genesis 2:16–17), “From every tree of the garden you may absolutely eat. But from the Tree of Knowledge of Good and Evil, do not eat. For on the day you eat from it, you will surely die.” Then when he ate from it, he was driven out, which fulfills the verse (Psalms 49:13), “Man does not spend even one night in honor. He is just like the beasts.” (On that same day he was formed;) On that same day he was created; on that same day his form was formed; on that same day a torso was made; on that same day his limbs were attached and his orifices were opened; on that same day breath was given to him. On that same day he stood up on his legs; on that same day he was paired with Eve; on that same day he called [all the animals] names; on that same day he was brought into the Garden of Eden; on that same day he was commanded [not to eat from the tree]; on that same day he disgraced himself; on that same day he was driven out, which fulfills the words of the verse (Psalms 49:13), “Man does not spend even one night in honor.” On that same day they went up into their bed as two and came down as four. Rabbi Yehudah ben Beteira says: On that same day they went up into their bed as two and came down as six. On that same day Adam was given three new decrees, as it says (Genesis 3:17–18), “And to Adam [God] said: Because you heeded the voice of your wife…the ground will be cursed because of you. You will eat from it in distress…and it will sprout thorns and thistles for you, and you will eat the grasses of the field.” When Adam heard that the Holy Blessed One said to him, “You will eat the grasses of the field,” immediately his limbs began to shake. He said before God: Master of the World! Will I and my animal eat from the same trough? The Holy Blessed One said: Since your limbs began to shake (nizdazu), therefore “by the sweat (zeiah) of your brow you will [be able to] eat bread” (Genesis 3:19). And just as Adam was given these three decrees, so, too, Eve was given three decrees, as it says (Genesis 3:16), “To the woman [God] said: I will increase and increase your pangs in childbearing; you will give birth to children in pain.” So when a woman has her menstrual bleeding, the beginning of her cycle is the most difficult for her. (“I will increase and increase”:) When a woman first has sexual relations, at the beginning intercourse is difficult for her. “Your pangs”: And when a woman becomes pregnant, her face becomes ugly and greenish for the first three months. When evening began to descend, Adam looked toward the darkening horizon and said: Woe is me! Because I disgraced myself, the Holy Blessed one is bringing darkness upon my world. He did not know that this was simply the way of the world. In the morning, when he saw that the world began to brighten from the east, he felt an overwhelming sense of joy. So he went and built altars, and brought a bull whose horns had grown in before his hooves, and he offered it up as a sacrifice, as it says (Tehillim 69:32), “It will be better to the Eternal than a bull with horns and hooves.” The bull that Adam offered up on the altar, as well as the bull that Noah offered up, and the ram that Abraham our forefather offered up in place of his son, (all had horns that had grown in before their hooves), as it says (Genesis 22:13), “Abraham raised his eyes, and behold, a ram was caught [in the brambles by its horns].” At that same hour, three groups of angels who serve God came down, and in their hands were lyres and harps and all kinds of instruments, and they sang with him, as it says (Psalms 92:1–2), “A psalm. A song for the Sabbath day. It is good to thank the Eternal…and to speak of Your kindness in the morning, and Your faith through the night.” “To speak of your kindness in the morning” – that is the World to Come, which is compared to morning, as it says (Lamentations 3:23), “They are renewed in the morning; great is Your faith.” “And Your faith through the night” – that is this world, which is compared to night, as it says (Isaiah 21:11), “The burden of Dumah. Someone calls to me from Seir: Watchman, what will happen in the night? Watchman, what will happen in the night?” At that same hour, the Holy Blessed One said: If I do not punish the snake, I will be found to have caused the destruction of the whole world! They will say, that one, whom I have crowned, and made king over the whole world, how can it be that he has ruined himself and eaten the fruits of that tree? Immediately, He turned to the snake and cursed it, as it says (Genesis 3:14), “Then the Eternal God said to the snake….” Thus, Rabbi Yosei said: If this verse had not (not) concluded with its curse, the whole world would have been destroyed. When the Holy Blessed One created the first human being, He formed it facing both frontward and backward, as it says (Psalms 139:5), “You formed me after and before, and You placed Your hand upon me.” And the angels who serve God came down (to serve Him) [in order to destroy the first human being]. So the Holy Blessed One took it and placed it under His wings, as it says (Psalms 139:5), “You hedge me before and behind, and You placed Your hands upon me.” Another interpretation of “And You placed Your hands upon me”: (When [Adam] disgraced himself, the Holy Blessed One took one of [His hands] away). From here we see that both the human being and the Sanctuary, when they were created, were created by God’s two hands. From where do we learn that the human being was created with God’s two hands? As it says (Psalms 119:73), “Your hands made me and fashioned me.” From where do we learn that the Sanctuary was created with God’s two hands? As it says (Exodus 15:17), “In the Sanctuary, God, which Your hands have established.” (And it says [Psalms 78:54]), “He brought them to the border of His Sanctuary, the mountain which His right hand had acquired.” And it says (Exodus 15:19), “The Eternal will reign forever and ever.” > Hebrew: ר' יהודה בן בתירה אומר אדם הראשון היה מיסב בג״ע ומלאכי השרת עומדין בגן עדן לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין בא נחש וראה אותו והציץ בכבודו ונתקנא בו. כיצד נברא אדם הראשון. שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. שלישית נעשה גולם. רביעית נתקשרו אבריו. חמישית נתפתחו נקביו. ששית נתנה בו נשמה. שביעית עמד על רגליו. שמינית נזדווגה לו חוה. תשיעית הכניסו לגן עדן. עשירית צוהו. אחד עשר סרח. שתים עשר נטרד והלך לו לקיים מה שנאמר (תהילים מ״ט:י״ג) ואדם ביקר בל ילין. יום ראשון מהו אומר (שם כד) לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא קנה ויקנה והוא ידין את העולם. ביום שני מהו אומר (שם מח) גדול ה׳ ומהולל מאד בעיר אלהינו חילק את כל מעשיו ונעשה כולו על עולמו בשלישי מהו אומר (שם פב) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברא את הים ואת היבשה ונכפלת ארץ למקומה ונעשה מקום לעדתו. ברביעי מהו אומר (שם צד) אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע ברא את החמה ואת הלבנה והכוכבים והמזלות שהן מאירין בעולם ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר (שם פא) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב ברא עופות ודגים ואת התנינים שהם מרננים בעולם בששי מהו אומר (שם צג) ה׳ מלך גאות לבש לבש ה׳ עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט גמר את כל מעשיו ונתעלה וישב במרומיו של עולם. בשביעי מהו אומר (שם צב) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו שכינה שנא' (שמות כ״ד:י״א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כמלאכי השרת (כל כך למה כדי שיכנס לסעודת שבת מיד). רשב״א אומר אמשול [לך משל] למה הדבר דומה (אדם הראשון דומה) לאדם אחד שנשא את הגיורת היה יושב מפקדה אמר לה בתי אל תאכלי פת בשעה שידך טמאות ואל תאכלי פירות שאינן מעושרין אל תחללי שבתות ואל תפרצי בנדרים ואל תלכי עם איש אחר הא אם עברת על אחת מהן הרי את מתה. (מה עשה האיש ההוא עמד) ואכל פת בפניה בשעה שידיו טמאות ואכל פירות שאינן מעושרין וחלל שבתות ופרץ בנדרים [והוציא לה] מה אמרה גיורת ההיא בלבה כל הדברים שפקדני בעלי מתחלה שקר הם מיד עמדה ועברה על כולם. רשב״י אומר אמשול לך משל למה (הדבר דומה) אדם הראשון דומה לאחד שהיה לו אשה בתוך ביתו מה עשה אותו האיש הלך והביא את החבית והניח בו תאנים במנין ואגוזים במנין וצד את העקרב ונתנו על פי החבית והקיפה בצמיד פתיל והניחה בקרן זוית אמר לה בתי כל שיש לי בבית הזה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר. מה עשתה האשה ההיא כיון שיצא בעלה לשוק עמדה ופתחה את החבית והושיטה ידה לתוכה ועקצתה עקרב הלכה לה ונפלה על המטה. כיון שבא בעלה מן השוק אמר לה מה זה אמרה לו ידי השטתי על החבית ועקצתני עקרב והריני מתה אמר לה לא כך אמרתי לך מתחלה כל מה שיש לי בבית זה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר מיד כעס עליה והוציאה כך אדם הראשון (דומה) בשעה שאמר לו הקב״ה מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כיון שאכל ממנו נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. (בו ביום נוצר) בו ביום נברא בו ביום נוצרה צורתו בו ביום נעשה גולם בו ביום נתקשרו אבריו ונתפתחו נקביו בו ביום נתנה נשמה בו. בו ביום עמד על רגליו בו ביום נזדווגה לו חוה בו ביום קרא שמות בו ביום הכניסו לג״ע בו ביום צוהו בו ביום סרח בו ביום נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין. (בו ביום עלו למטה שנים וירדו [ארבעה ר׳ יהודה בן בתירה אומר בו ביום עלו למטה שנים וירדו] ו׳) בו ביום נגזרו על אדם ג׳ גזרות שנא׳ ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו׳ ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. כיון ששמע אדה״ר שאמר לו הקב״ה ואכלת את עשב השדה מיד נזדעזעו אבריו אמר לפניו רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחד אמר לו הקב״ה הואיל ונזדעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם. וכשם שנגזרו על אדם הראשון ג׳ גזרות כך נגזרו על חוה ג׳ גזרות שנאמר אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים בזמן שהאשה רואה דם נדתה בתחלת וסתה קשה לה. (הרבה ארבה) בזמן שהאשה נבעלת בתחלת בעילתה קשה לה. עצבונך בזמן שהאשה מתעברת פני׳ מכוערות ומוריקות כל ג׳ חדשים הראשונים כיון שבא (אדה״ר) לעת ערב ראה אדם הראשון את העולם כלפי מערב שמחשיך ובא אמר אוי לי כי בשביל שסרחתי הקב״ה מחשיך עלי את העולם והוא אינו יודע שכן דרך העולם. לשחרית כיון שראה העולם שמאיר ובא למזרח שמח שמחה גדולה עמד ובנה מזבחות והביא שור שקרניו קודמות לפרסותיו והעלהו עולה שנאמר (תהילים ס״ט:ל״ב) ותיטב לה׳ משור פר מקרן מפריס. שור שהעלה אדם הראשון ופר שהעלה נח ואיל שהעלה אברהם אבינו תחת בנו על גבי המזבח (כולם קרנותיהן קודמות לפרסותיהן) שנאמר (בראשית כ״ב:י״ג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז. באותה שעה ירדו שלש כתות של מלאכי השרת ובידיהם כנורות ונבלים וכל כלי שיר היו אומרים שירה עמו שנאמר (תהילים צ״ב:א׳-ב׳) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה׳ וגו׳ להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות להגיד בבקר חסדך זה העולם הבא שנמשל כבקרים שנאמר (איכה ג׳:כ״ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואמונתך בלילות זה העולם הזה שנמשל כלילות שנאמר (ישעיהו כ״א:י״א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל באותה שעה אמר הקב״ה אם איני דן את הנחש נמצאתי מחריב את כל העולם כולו ואמר זה שהמלכתי ועשיתיו מלך על כל העולם כולו היאך נשתבש ואכל פירות האילן מיד נפנה אליו וקללו שנאמר ויאמר ה׳ אלהים אל הנחש וגו׳. ר׳ יוסי אומר אלמלא (לא) נכתב [קללתו] בסופן כבר החריב את כל העולם: כשבראו הקב״ה לאדם הראשון צר אותו פנים ואחור שנאמר (תהילים קל״ט:ה׳) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך. וירדו מלאכי השרת (לשרתו) ונטלו הקב״ה ונתנו תחת כנפיו שנא' ותשת עלי כפיך. דבר אחר ותשת עלי כפיך (כיון שסרח נטל לו הקב״ה אחד מהן). מכאן לאדם ולמקדש כשנבראו בשתי ידיו נבראו. מניין לאדם שנברא בשתי ידיו שנא׳ (שם קיט) ידיך עשוני ויכוננוני מניין למקדש שנברא בשתי ידיו שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מקדש אדני כוננו ידיך (ואומר (תהילים ע״ח:נ״ד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו. ואומר (שמות ט״ו:י״ח) ה׳ ימלוך לעולם ועד): ## 2. Chapter 2 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/2/#p-N ### 2:1 [¶1] What is the fence that the Torah made around its words? It says (Leviticus 18:19), “Do not come near woman during her period of impurity.” Perhaps [you would still think] one could hug her and kiss her and speak flirtatiously with her. So the verse tells you, “Do not come near.” Perhaps [you would still think] one could sleep next to her on the bed, as long as she was clothed. So the verse tells you, “Do not come near.” Perhaps [you would still think] she could wash her face and put makeup on her eyes. So the verse (Leviticus 15:33) tells you, “She is in her period of exile” – that is, all the days that she is in her period [of impurity], she will be in exile. Because of this they said: The spirit of the sages is pleased with anyone who makes herself unattractive during the days of her period [of impurity]. The spirit of the sages is displeased with anyone who makes herself attractive during the days of her period [of impurity]. > Hebrew: איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה. הרי הוא אומר (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים. ת״ל לא תקרב. יכול ישן עמה בבגדיה על המטה. ת״ל לא תקרב. יכול תרחוץ בפניה ותכחול עיניה. ת״ל (שם טו) והדוה בנדתה כל ימים שבנדתה תהיה בנדוי. מכאן אמרו כל המנוולת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המתקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה: ### 2:2 [¶3] There is a story of a man who studied much Scripture and much Mishnah, and devotedly served the great Torah scholars – and yet he died in middle age. So his wife took his tefillin and went to the synagogues and study houses, and would scream and cry and say to them: My masters! It is written in your Torah (Deuteronomy 30:20), “For it is your life, and the length of your days.” But my husband studied so much Scripture, and so much Mishnah, and served the Torah scholars so devotedly – so why did he die in middle age? No one there had anything to say in response. Then one day, Elijah the prophet visited her and said: My daughter, why are you screaming and crying? She said to him: Master, my husband studied so much Scripture, and so much Mishnah, and devotedly served the Torah scholars – and yet he died in middle age. He said to her: When you were in your period [of impurity], did he come near you during the first (three) days? She said to him, “God forbid! He never touched me with even his little finger. And he would say to me, Do not even touch the dishes, lest they bring (me) to doubt [whether or not I am impure]. [Elijah continued:] And during the latter days, did he come near you? She said to him: Master, I ate with and drank with him, and slept with him in the same bed fully clothed, and yes, his flesh would touch my flesh – but we never had any intention of doing anything else. He said to her: Blessed is the Omnipresent God who killed him! For so it is written in the Torah (Leviticus 18:19), “Do not come near a woman during her period of impurity.” It says (Leviticus 18:6), “None of you shall come near any of his own flesh.” Because of this, they said: A man should not be alone with (any) women in an inn, even with his sister or his daughter, because of what people will think. He should not chat with a woman in the marketplace, even with his own wife, let alone with another woman, because of what people will claim. A man should not follow a woman in the marketplace, not even his own wife, let alone another woman, because of what people will claim. It says here, “None of you shall come near,” and then it says further on [in the verse], “Do not come near.” Do not come near something that causes you to sin. Stay away from ugliness, and even something similar to ugliness. (Therefore) the sages said: Stay away from a minor sin, for it may bring you to a major sin. And run to [perform] a minor mitzvah (commandment), for it will bring you to [perform] a major mitzvah. It says (Song of Songs 7:3), “Your belly is like a heap of wheat, surrounded by a hedge of lilies.” “Your belly is [like] a heap of wheat” – that refers to the congregation of Israel. “Surrounded by a hedge of lilies” – that refers to the seventy elders. Another interpretation: “Your belly is a heap of wheat” – these are the minor, easy commandments. “Surrounded by a hedge of lilies” – when Israel performs mitzvot [commandments], they are taken into the life of the World to Come. How does this happen? When one’s wife is in her period [of impurity], and she is with him in his house, he wants to sleep with her – he wants to, but he does not. Will anyone see him, or will anyone know, or say anything to him? He is only afraid of the one who checks the immersion [at the mikveh]. You could say the same about [taking] challa [for the priests], and you could say that same about [giving] the first shearing [of wool to the priests]. These are minor, easy commandments – like lilies – but when Israel performs them, they are taken into the life of the World to Come. > Hebrew: מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת״ח הרבה ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת תפיליו וחוזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והיתה צועקת ובוכה ואמרה להם רבותי כתיב בתורתכם (דברים ל׳:כ׳) כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת״ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיו לא היה אדם שהשיב דבר. פעם אחת נזדמן לה אליהו ז״ל אמר לה בתי מפני מה את בוכה וצועקת. אמרה לו רבי בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת״ח הרבה ומת בחצי ימיו. אמר לה כשבאת בנדתך כל אותן (ג׳) ימים הראשונים מהו אצלך. אמרה לו רבי ח״ו שלא נגע בי אפילו באצבע קטנה שלו אלא כך אמר לי אל תגעי בכלים שמא תביאו (לי) לידי ספק. כל אותן ימים האחרונים מהו אצלך. אמרה לו רבי אכלתי עמו ושתיתי עמו וישנתי עמו בבגדי על המטה ובשרו נגע בבשרי אבל לא נתכוון לדבר אחר. א״ל ברוך המקום שהרגו שכך כתוב בתורה (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. הרי הוא אומר (שם) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו מכאן אמרו אל יתיחד אדם עם (כל) הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ועם בתו מפני דעת הבריות. לא יספר עם האשה בשוק ואפי׳ עם אשתו ואין צ׳׳ל עם אשה אחרת מפני טענת הבריות לא ילך אדם אחר האשה בשוק ואפילו עם אשתו ואין צ״ל עם אשה אחרת מפני טענת הבריות נאמר כאן לא תקרבו ונאמר להלן לא תקרב לדבר המביא לידי עבירה לא תקרב הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור (לפיכך) אמרו חכמים הרחק מחטא הקל שמא יביאך לחטא חמור. הוי רץ למצוה קלה שיביאך למצוה רבה. הרי הוא אומר (שיר השירים ז׳:ג׳) בטנך ערימת חטים סוגה בשושנים בטנך ערימת חטים זו כנסת ישראל סוגה בשושנים אלו שבעים זקנים. דבר אחר בטנך ערימת חיטים אלו מצות קלות הרכות סוגה בשושנים בזמן שישראל עושין אותן היו מביאים אותן לחיי העולם הבא. הא כיצד אשתו נדה עמו בביתו רצה משמש רצה אינו משמש וכי אדם רואהו או אדם יודע בו שיאמר לו כלום הא אינו מתיירא אלא ממי שפוקד על הטבילה וכן אתה אומר בחלה וכן אתה אומר בראשית הגז (אמר ליה) [נ״א אלו] מצות קלות הרכות כשושנים שבזמן שישראל עושין אותן מביאות אותן לחיי העולם הבא: ### 2:3 [¶5] What is the fence that Moses made around his words? It says (Exodus 19:10), “The Eternal said to Moses: Go to the people, and keep them holy, today and tomorrow.” But Moses the Righteous did not want to say this to them the way that the Holy Blessed One said it to him. So instead he said this to them (Exodus 19:15): “Prepare yourselves: for three days do not go near a woman.” Moses added an extra day for them on his own. (For this is what) Moses reasoned [to himself]: A man will go be with his wife [on the first day] and then his semen will come out of her on the third day, and then they will be [ritually] impure. And so Israel will receive words of Torah from Mount Sinai while in a state of impurity! Instead, I will add a third day for them (so that no man goes to be with his wife, and no semen will come out of her on the third day), and they will be [ritually] pure (and so they will receive Torah from Mount Sinai in a state of purity). This is one of the things that Moses decided on his own (as a more strict ruling), and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He broke the tablets, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He stayed outside the Tent of Meeting, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He stayed apart from his wife, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. How so? He said to himself: If Israel need only remain in a state of holiness for a short period of time, and need only be ready to receive the Ten Commandments from Mount Sinai, and yet the Holy Blessed One said to me (Exodus 19:10), “Go to the people, and keep them holy, today and tomorrow”; then I, who am appointed [to receive the Divine Countenance] every day, at every moment, and do not know when He will speak with me, nor whether it will be during the day or at night – all the more so must I stay apart from my wife! And his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. Rabbi Yehudah ben Beteira said: He did not stay apart from his wife until he was told to straight from mouth of the Almighty, as it says (Numbers 12:8), “Mouth to mouth I speak to him”; that is, mouth to mouth I told him to stay apart from his wife, and so he did. Another opinion also held that Moses did not stay apart from his wife until he was told to straight from the mouth of the Almighty, [but derived it instead from these verses] (Deuteronomy 5:27–28): “Go and tell them to return to their tents,” and then after that it says, “But you stay here with Me.” So [Moses] returned [to God] and stayed apart [from his wife], and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He stayed outside the Tent of Meeting. How so? He said to himself: If my brother Aaron, who was anointed with the anointing oil, and wrapped in [the priestly] garments, and is able to use all these things in a state of holiness, and yet the Holy Blessed One said to me (Leviticus 16:2), “Tell your brother Aaron he may not come any time he wishes into the Sanctuary”; then I, who am never allowed in – all the more so should I stay outside the Tent of Meeting! So he stayed outside the Tent of Meeting, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He broke the tablets. How so? They say that when Moses went up on High to receive the tablets, he found that they had already been written and set aside during the six days of Creation, as it says (Exodus 32:16), “And the tablets were the work of God, and the writing was God’s writing, engraved there upon the tablets.” (Do not read “engraved” [harut], but “freedom” [herut], for anyone who labors in Torah makes himself a free man.) At that moment, the angels who serve God pinned an accusation on Moses, saying: Master of the World, [it says] (Psalms 8:5–9), “What is the human that You should be mindful of him, the son of man that You should take note of him? You have made him a little less than God, and crowned him with glory and splendor. You have set him up to rule over Your handiwork. The world is beneath Your feet. Sheep and oxen, and all of them, and wild beasts as well. The birds of the heavens, and the fish of the sea.” So they spoke behind Moses’ back and asked: Why is this one, born of an earthly woman, worthy of ascending to the heights? as it says (Psalms 68:19), “You went up to the heights, having taken captives, having taken gifts.” He took them and went down, and was overjoyed. But when he saw that they were disgracing themselves with the Golden Calf, he said to himself: How can I give them these tablets? I will be binding them in serious commandments, and causing them to deserve death from Above! For it is written on these tablets, “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3). So he started to go back up. The seventy elders saw him and ran after him. He was holding on to one end of the tablets, and they grabbed on to the other end. But Moses’ strength was greater than all of theirs, as it says (Deuteronomy 34:12), “And for all the awesome power that Moses displayed before all of Israel.” (He looked and saw that the writing was flying off them, and he said: How can I give these tablets to Israel? For there is nothing on them! So instead, I will take ahold of them and smash them, as it says [Deuteronomy 9:17], “I grabbed the two tablets, and I cast them out of my two hands, and I broke them.”) Rabbi Yosei HaGalili says: I will give you a parable. To what can this be compared? [It can be compared] to a human king who said to his messenger: Go out and betroth to me a beautiful, gracious maiden, whose deeds are lovely. The messenger went and betrothed such a woman. But after he betrothed her, he went and found her cheating with someone else. He made an instant (a fortiori) judgment with himself and said: If I give her the marriage contract now, she will immediately deserve death. [So let her instead] be released from my master forever. So, too, did Moses the Righteous make an (a fortiori) judgment with himself, and said: How can I give these tablets to Israel and bind them in serious commandments and cause them to deserve death? For it is written upon them (Exodus 22:19), “One who sacrifices to any gods other than the Eternal alone will be put to death.” So instead (I will take ahold of them and smash them, and thereby return the people to good standing, lest Israel say: Where are the first tablets that you brought down? These things are counterfeit! Rabbi Yehudah ben Beteira says: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says [Numbers 12:8], “Mouth to mouth I speak to him” – that is, mouth to mouth I said to him: Break the tablets!) And there are others who say: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says (Deuteronomy 9:16), “I saw there that you had sinned against the Eternal your God.” It says only, “I saw there,” because he saw the writing flying off [the tablets]. Others say: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says (Deuteronomy 10:5), “[The tablets] were there, as the Eternal had commanded me.” It says only, “commanded me,” because [first] he was commanded to [break them], and then he broke them. Rabbi Elazar ben Azariah says: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says (Deuteronomy 34:12), “…that Moses performed before all of Israel.” Just as later on he was commanded and then did, so too here, he was commanded and then did. (Rabbi Akiva says: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says [Deuteronomy 9:17], “I took ahold of the two tablets.” A person can take ahold only of that which he has been permitted by his Creator. Rabbi Meir says: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says [Deuteronomy 10:2], “That [asher] which you broke”: Well done [yishar koach] that you broke them!) > Hebrew: איזו סייג שעשה משה לדבריו הרי הוא אומר (שמות י״ט:י׳) ויאמר ה׳ אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר לא רצה משה הצדיק לומר להם לישראל כדרך שאמר (להם) [לו] הקב״ה אלא כך אמר להם היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה והוסיף להם משה יום אחד מעצמו (אלא כך) אמר משה ילך איש אצל אשתו ותצא ממנה שכבת זרע ביום הג׳ ויהיו טמאים ונמצא ישראל מקבלים דברי תורה בטומאה מהר סיני אלא אוסיף להם יום שלישי (כדי שלא ילך איש אצל אשתו ולא תצא ממנה שכבת זרע ביום השלישי) ויהיו טהורים (ונמצאו מקבלין תורה בטהרה מהר סיני). זה אחד מהדברים שעשה משה מדעתו (דין ק״ו) והסכימה דעתו לדעת המקום. שבר את הלוחות והסכימה דעתו לדעת המקום. פי׳ [מן] אהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום. פי' מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום כיצד אמר מה אם ישראל שלא נתקדשו אלא לפי שעה ולא נזדמנו אלא כדי לקבל עליהם עשרת הדברות מהר סיני אמר לי הקדוש ברוך הוא לך אל העם וקדשתם היום ומחר ואני שאני מזומן לכך בכל יום ויום ובכל שעה ואיני יודע אימתי מדבר עמי או ביום או בלילה על אחת כמה וכמה שאפרוש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום. רבי יהודה בן בתירא אומר לא פירש משה מן האשה אלא שנאמרה לו מפי הגבורה שנאמר (במדבר י״ב:ח׳) פה אל פה אדבר בו פה אל פה אמרתי לו פרוש מן האשה ופירש. י׳׳א לא פירש משה מן האשה עד שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר (דברים ה׳:כ״ח) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדי חזר לאחוריו ופירש והסכימה דעתו לדעת המקום. פירש מאהל מועד כיצד אמר ומה אהרן אחי שמשוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים ומשתמש בהם בקדושה א״ל הקב״ה (ויקרא ט״ז:ב׳) דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש אני שאיני מזומן לכך על אחת כמה וכמה שאפרוש מאהל מועד פירש מאהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום. שבר את הלוחות כיצד אמרו בשעה שעלה משה למרום לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית שנאמר (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שכל מי שעוסק בתורה הרי הוא בן חורין לעצמו באותה שעה היו מלאכי השרת קושרין קטיגור על משה והיו אומרים רבש״ע (תהילים ח׳:ה׳-ו׳) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צפור שמים ודגי הים היו מרננים אחריו של משה והיו אומרים מה טיבו של ילוד אשה שעלה למרום שנאמר (שם סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות. נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר היאך אני נותן להם את הלוחות מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים שכן כתוב בהן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני חזר לאחוריו וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו הוא אחז בראש הלוח והן אחזו בראש הלוח חזק כחו של משה מכולן שנא׳ (דברים ל״ד:י״ב) ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. (נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן אמר היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש אלא אאחוז ואשברם שנאמר (שם ט) ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם). רבי יוסי הגלילי אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסודה ומעשיה נאין הלך אותו שליח וקדשה לאחר שקדשה הלך ומצאה שזינתה תחת אחר מיד היה דן (ק״ו) מעצמו ואמר אם אני נותן לה כתובה מעכשיו נמצא מחייבה מיתה ונפטרוהו מאדוני לעולם כך היה משה הצדיק דן (ק״ו) מעצמו אמר היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות הללו מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה שכך כתוב בהן (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבדו אלא (אאחוז בהן ואשברם וחזרן למוטב שמא יאמרו ישראל היכן הלוחות הראשונות אשר הורדת, אין דברים אלא בדאי. רבי יהודה בן בתירא אומר לא שבר משה את הלוחות אלא שנא׳ לו מפי הגבורה שנא׳ (במדבר י״ב:ח׳) פה אל פה אדבר בו פה אל פה אמרתי לו שבר את הלוחות) וי״א לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר (דברים ט׳:ט״ז) וארא והנה חטאתם לה׳ אלהיכם אינו אומר וארא אלא שראה שפרח כתב מעליהם. אחרים אומרים לא שבר משה את הלוחות אלא שנא׳ לו מפי הגבורה שנא׳ (שם י) ויהיו שם כאשר צוני ה׳ אינו אומר צוני אלא שנצטוה ושברן. רבי אלעזר בן עזריה אומר לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר (שם לד) אשר עשה משה לעיני כל ישראל מה להלן נצטוה ועשה אף כאן נצטוה ועשה. (ר״ע אומר לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנא׳ ואתפוש בשני הלוחות במה אדם תופס במה שיכול לבוראן ר״מ אומר לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנא׳ (שם י) אשר שברת יישר כחך ששברת): ### 2:4 [¶7] King Hezekiah decided four things, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He hid the Book of Healing, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He broke apart the copper snake, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God [as it says in II Kings 18:4, “Until those days, the children of Israel had been burning incense to it, and it was called Nekhushatan (‘the snake god’)”]. He removed the shrines and altars, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God, as it says (II Chronicles 32:12), “Hezekiah removed His shrines and His altars and spoke to Judah and Jerusalem, and said: Will you bow down before one altar, and burn incense upon it?” He stopped up the waters of Gihon, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God, as it says (II Chronicles 32:30), “Hezekiah stopped up the spring of the waters of [upper] Gihon, leading it downward, west of the City of David. And Hezekiah was successful in all that he did.” > Hebrew: יחזקיהו מלך יהודה עשה ד׳ דברים והסכימה דעתו לדעת המקום. גנז ספר רפואות והסכימה דעתו לדעת המקום. כתת נחש הנחושת והסכימה דעתו לדעת המקום. והסיר את הבמות והמזבחות ([והסכימה דעתו לדעת המקום]) שנאמר (דה׳׳ב לב) יחזקיהו הסיר את במותיו ואת מזבחותיו ויאמר ליהודה ולירושלים לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו. סתם מי גיחון (והסכימה דעתו לדעת המקום) שנאמר (שם) יחזקיהו סתם [את מוצא מימי] גיחון [העליון] ויישרם למטה מערבה לעיר דוד ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו: ### 2:5 [¶9] What was the fence that Job made around his words? It says (Job 1:1), “A pure and righteous man, who fears God and turns away from evil.” This teaches us that Job distanced himself from anything that would bring him to sin, from any ugliness, and from anything even resembling ugliness. If that is so, then why do we have to also learn that he was “a pure and righteous man”? But instead, this is here to teach us that Job emerged [from the womb] already circumcised. Adam also emerged already circumcised, as it says (Genesis 1:27), “And God created the person in His image.” Seth also emerged already circumcised, as it says (Genesis 5:2), “He had a child in his likeness and image.” Noah also emerged already circumcised, as it says (Genesis 6:9), “A just and pure man in his generation.” Shem also emerged already circumcised, as it says (Genesis 14:18), “Malkitzedek, king of Shalem.” Jacob also emerged already circumcised, as it says (Genesis 25:27), “Jacob was a pure man, who sat in tents.” Joseph also emerged already circumcised, as it says (Genesis 37:2), “This is the progeny of Jacob: Joseph.” But shouldn’t it say [instead]: This is the progeny of Jacob: Reuben? What do we learn from [the fact that it says] Joseph? [We learn] that just as Jacob emerged already circumcised, (so, too,) Joseph emerged already circumcised. Moses also emerged already circumcised, as it says (Exodus 2:2), “She saw that he was good.” And what did his mother see in him that was lovelier and more praiseworthy than any other person? That he emerged circumcised. Bil’am the wicked also came out circumcised, as it says (Numbers 24:4), “The word of him who hears God’s speech.” (Samuel also emerged circumcised, as it says [I Samuel 2:26], “Young Samuel continued to grow and was good.”) David also emerged circumcised – as it says (Psalms 16:1), “A mikhtam of David. (Protect me, for I seek refuge in You).” Jeremiah also emerged already circumcised, as it says (Jeremiah 1:5), “Before I formed you in the belly, I knew you; and before you came out of the womb I consecrated you.” Zerubbabel also emerged already circumcised, as it says (Haggai 2:23), “On that day (I will take,) [declares the Eternal of Hosts, I will take] Zerubbabel son of Shealtiel, declares the Eternal.” And it says (Job 31:1), “I have made a covenant with my eyes, so how can I gaze at a maiden [i.e., an unmarried woman]?” This teaches that Job was strict with himself and would not even look at a maiden. And if with a maiden – whom he could marry if he wished (to his son, to his daughter, or to [another] family member) – he was strict with himself and would not look at her, then all the more so [would he never look at] a married woman! And why was he so strict with himself not to look even at a maiden? Because Job said to himself: Perhaps I will look today, and tomorrow another man will come along and marry her, and then I will have looked at a married woman. > Hebrew: איזהו סייג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומר איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביא לעבירה ומן הכיעור ומן הדומה לכיעור א״כ מה ת"ל איש תם וישר אלא מלמד שיצא איוב מהול. אף אדם הראשון יצא מהול שנאמר (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו. אף שת יצא מהול שנאמר (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו. אף נח יצא מהול שנאמר איש צדיק תמים היה בדורותיו. אף שם יצא מהול שנאמר (שם יד) ומלכי צדק מלך שלם. אף יעקב יצא מהול שנאמר (שם כה) ויעקב איש תם יושב אהלים. אף יוסף יצא מהול שנאמר (שם לז) אלה תולדות יעקב יוסף והלא אין ראוי לומר [אלא] אלה תולדות יעקב ראובן ומה ת״ל יוסף אלא כשם שיצא יעקב מהול (אף) כך יצא יוסף מהול. אף משה יצא מהול שנא׳ (שמות ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא וכי מה ראתה אמו בו שנאה ומשובח מכל אדם אלא שיצא מהול. אף בלעם הרשע יצא מהול שנאמר (במדבר כ״ד:ד׳) נאום שומע אמרי אל. [אף שמואל יצא מהול שנאמר (שמואל א ב׳:כ״ו) והנער שמואל הולך וגדול וטוב]. אף דוד יצא מהול שנא׳ (תהילים ט״ז:א׳) מכתם לדוד (שמרני אל כי חסיתי בך). אף ירמיה יצא מהול שנא׳ (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך. אף זרובבל יצא מהול שנא׳ (חגי ב׳:כ״ג) ביום ההוא (אקח את) [נאום ה' צבאות אקחך] זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום ה׳ הרי הוא אומר (איוב ל״א:א׳) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה מלמד שהחמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה והלא דברים ק״ו ומה אם בתולה זו שאם ירצה ישאנה לעצמו (לבנו לאחיו ולקרובו) החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל בה אשת איש על אחת כמה וכמה. ומפני מה החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה מפני שאמר איוב שמא אסתכל אני היום ולמחר יבא איש אחר וישאנה ונמצא שאני מסתכל באשת איש: ### 2:6 [¶11] What is the fence that the Prophets made around their words? It says (Isaiah 42:13), “The Eternal goes forth like a warrior, like a man of war He rouses His rage. He yells, He roars aloud.” Not like one warrior, but like all the warriors in the world. Similarly (Amos 3:8), “A lion has roared; who will not fear? My Lord God has spoken; who will not prophesy?” Not like one lion, but like all the lions in the world. Similarly (Ezekiel 43:2), “And there, the Presence of the God of Israel, coming from the east with a roar like the roar of the mighty waters; and the earth was lit up by His Presence.” “Like the roar of the mighty waters” – this is the angel Gabriel. “And the earth was lit up by His Presence” – this is the face of the Shekhinah (the Divine Presence of God). And is it not all the more so that if Gabriel, who was but one of many thousands and thousands, and tens and tens of thousands, who stand before God, had a roar that went from one end of the world to the other, then the King of all kings, the Holy Blessed One, who created the whole world, created the upper realms and created the lower realms, even more so! But they show the eye only what it can see and let the ear hear only what it can hear. > Hebrew: איזהו סייג שעשו נביאים לדבריהם הרי הוא אומר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח לא כגבור אחד אלא ככל הגבורים שבעולם. כיוצא בו (עמוס ג׳:ח׳) אריה שאג מי לא יירא ה׳ אלהים דבר מי לא ינבא לא כאריה אחד בלבד אלא ככל אריות שבעולם. כיוצא בו (יחזקאל מ״ג:ב׳) והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו כקול מים רבים זה גבריאל המלאך והארץ האירה מכבודו אלו פני השכינה והלא דברים קל וחומר מה גבריאל שהוא אחד מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות שעומדים לפניו קולו הולך מסוף העולם ועד סופו מלך מלכי המלכים הקב״ה שברא את כל העולם כולו ברא העליונים וברא את התחתונים על אחת כמה וכמה. אלא מראין את העין מה שיכולה לראות ומשמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: ### 2:7 [¶13] What is the fence that the Writings made around their words? It says (Proverbs 5:8), “Keep your path far away from her, and do not go near the doorway of her house.” “Keep your path far away from her” – that is heresy. For they tell people: Do not go among heretics. Do not enter there, lest they cause you to stumble. And what if someone says: I trust myself, and even though I go there, they will not cause me to stumble. For maybe you will say: I will listen to what they have to say, but I will come back. But the verse (Proverbs 2:19) teaches, “All who go to her cannot return and find again the paths of life.” It is written (Proverbs 9:2), “She has prepared the feast, mixed the wine, and also set the table.” These are the wicked who, when a person comes in and sits among them, feed him and give him drink, and dress him and cover him, and give him lots of money. But when he has become one of them, each one picks out what belongs them, and takes it back from him. About them it says (Proverbs 7:23), “[He follows her] until the arrow pierces his liver. He is like a bird rushing into a trap, unknowingly.” Another interpretation of “Keep your path far away from her”: This is a prostitute. For they tell people: Do not go to that marketplace, and do not enter into that alleyway, for there is a beautiful and celebrated prostitute there. But he says: I trust myself, and even though I go there, she will not cause me to stumble. They say to him: Even though you trust yourself, do not go there, for maybe she will cause you to stumble. (For the sages said that a person should not accustom himself to passing by the door of a prostitute.) As it says (Proverbs 2:26), “For many are those she has struck dead, and numerous are her victims.” > Hebrew: איזהו סייג שעשו כתובים לדבריהם הרי הוא אומר (משלי ה׳:ח׳) הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה הרחק מעליה דרכך זו אפיקורסים שאומרים לו לאדם אל תלך בין האפיקורסים ואל תכנס לשם שמא תכשל בם ואם אמר בוטח אני בעצמי שאע״פ שאני הולך שם איני נכשל בם שמא תאמר שומע אני את דבריהם וחוזר בי ת"ל (שם ב) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים: כתיב (שם ט) טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה אלו רשעים שבזמן שאדם נכנס ביניהם מאכילין אותו ומשקין אותו ומלבישין אותו ומכסין אותו ונותנין לו ממון הרבה כיון שהיה כאחד מהם כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו ועליהם נאמר (שם ז) עד יפלח חץ כבדו [כמהר] צפור אל פח ולא ידע. ד״א הרחק מעליה דרכך זו זונה שאומרים לו לאדם אל תלך בשוק זה ואל תכנס במבוי זה שזונה יש שם נאה ומשובחת והוא אומר בוטח אני בעצמי שאף על פי שאני הולך לשם איני נכשל בה אמרו לו אע״פ שאתה בוטח בעצמך אל תלך לשם שמא תכשל בה (שהרי אמרו חכמים שלא ירגיל אדם לעבור על פתח זונה) שנא׳ (שם) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה: ### 2:8 [¶15] What is the fence that the sages made around their words? The sages said: the Shema of the evening prayer may be recited until midnight (Rabban Gamliel said: Until the rooster crows). When a person comes home from work, he should not say: I’ll eat a little, and drink a little, and sleep a little, and then afterward, I’ll recite the Shema. He may end up sleeping the whole night and not reciting. Rather, a person coming home from work in the evening should go straight to the house of prayer or to the house of study. If he is accustomed to read Scripture, he should study that first; if he is accustomed to recite Mishnah, he should study that first. If not, he should recite the Shema, and then finish praying. Anyone who violates the words [of the sages] deserves death. Rabban Gamliel said: Sometimes a person recites it [twice] – once at night, before the dawn has broken, and once after the dawn has broken. Then he will have fulfilled his obligation both for the day and for the night. (Thus the sages arose and added extra strictures, and made a fence for their words.) > Hebrew: איזהו סייג שעשו חכמים לדבריהם שחכמים אומרים קרית שמע של ערבית עד חצות (רבן גמליאל אומר עד קרות הגבר) כיצד אדם בא ממלאכתו אל יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח״כ אקרא קריאת שמע נמצא ישן כל הלילה ואינו קורא אלא אדם בא ממלאכתו בערב ילך לבית הכנסת או לבית המדרש אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה ואם לאו קורא ק״ש ומתפלל וכל העובר על דברי [חכמים] חייב מיתה רב״ג אומר פעמים שאדם קורא אותה [שתי פעמים] בלילה אחת עד שלא יעלה עמוד השחר ואחת משיעלה עמוד השחר ונמצא יוצא בה ידי חובתו של יום ושל לילה (עמדו חכמים והרבו ועשו סייג לדבריהם): ### 2:9 [¶17] [And raise up many students.] For the House of Shammai, say: One should teach only a person who is wise, humble, of good pedigree, and rich. But the House of Hillel say: Teach everyone, for there were many sinners in Israel, and they were brought close to Torah study, and they came out righteous, kind, and proper. > Hebrew: [והעמידו תלמידים הרבה] שב״ש אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר וב״ה אומרים לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים: ## 3. Chapter 3 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/3/#p-N ### 3:1 [¶1] Rabbi Akiva says: Anyone who takes a perutah from charity when he does not need to will not die before he comes to need help from others. He would also say: One who wraps rags around his eyes and around his thighs, and says, Give to this blind man, to this boil-infected man! – in the end his words will come true. He would also say: One who casts bread to the ground, or throws money around in anger, will not die before he comes to need help from others. > Hebrew: רבי עקיבא אומר כל הנוטל פרוטה מן הצדקה בזמן שאינו צריך אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. הוא היה אומר המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו ואומר תנו לסומא למוכה שחין זה סוף שהוא אומר לאמתו. הוא היה אומר החובט פתו בקרקע והמפזר מעותיו בחמתו אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות: ### 3:2 [¶3] He would also say: One who tears his clothes in anger, or breaks dishes in anger, in the end he will worship idols. For that is the craftiness of the evil urge: today it says to him, Tear your clothes! and then tomorrow it says to him, Worship idols! > Hebrew: הוא היה אומר הקורע את בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף שיעבוד עבודת כוכבים שכך אומנתו של יצה״ר היום אומר לו קרע את בגדיך ולמחר אומר לו עבוד עבודת כוכבים: ### 3:3 [¶5] He would also say: Someone who looks at his wife and wishes that she will die so that he can inherit [from] her, or that she will die so that he can marry her sister, or someone who looks at his brother and wishes that he will die so that he can marry his [brother’s] wife, in the end he will be buried during their lifetimes. About such a person Scripture says (Ecclesiastes 10:8), “One who digs a pit will fall into it; one who breaks through a fence will be bitten by a snake.” > Hebrew: הוא היה אומר הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה או שתמות וישא את אחותה וכל הנותן עיניו באחיו שימות וישא את אשתו סוף קוברין אותו בחייהן עליו הכתוב אומר (קהלת י) חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש: ### 3:4 [¶7] There is a story of a man (who ignored the words of Rabbi Akiva) and pulled off a woman’s head covering in public. She came before Rabbi Akiva and he obligated the man to give her 400 zuz. He replied: Rabbi, give me time. He gave him time. (Then what happened?) His friend said to him: I will give you some advice. Don’t give her even one perutah. Then [the friend] said: Go take an issar’s-worth of oil, and smash the jar on the woman’s doorstep. What did the woman do? She went out of her house and uncovered her head in public and started collecting oil and rubbing it on her head with her hand. He had witnesses who saw her, so he came before Rabbi Akiva and said to him: I have to give this shameful woman 400 zuz? For an issar’s-worth of oil, she is willing to dishonor herself. She came out of her house and uncovered her hair in public and was collecting oil and rubbing it on her head with her hand! [Rabbi Akiva] said to him: What you’re saying is meaningless. For although one is not allowed to do harm to himself, one is nevertheless free from punishment. But if others do harm to him, they deserve punishment. So she, who harmed herself, is free from punishment. But you, who harmed her – go and give her 400 zuz. > Hebrew: מעשה באדם א׳ (שעבר על דברי ר״ע) ופרע ראשה של אשה. בשוק ובאתה לפני ר״ע וחייבו ליתן לה ד׳ מאות זוז א״ל רבי תן לי זמן נתן לו זמן (כיצד) א״ל חבירו אני אתן לך עצה שלא תתן לה אפי׳ שוה פרוטה א״ל תן לי [א״ל] לך טול שמן בכאיסר ושבור את הצלוחית על פתחה של האשה מה עשתה האשה יצאתה מתוך ביתה ופרעה ראשה בשוק והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. והעמיד לה עדים ובא לפני ר״ע א״ל לבזויה זו אני אתן ד׳ מאות זוז ומה על שמן כאיסר לא חסה על כבוד עצמה אלא שיצתה מתוך ביתה ופרעה את ראשה בשוק והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. א״ל לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אע״פ שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבין היא שחבלה בעצמה פטורה ואתה שחבלת בה צא ותן לה ת׳ זוז: ### 3:5 [¶9] Rabbi Dostai son of Rabbi Yannai says: If you decided to plant in the first quarter, go back and plant in the second quarter, for perhaps hail will come down upon the world, and the earlier ones will be destroyed while the later ones will survive. For you do not know which will succeed, this one or that one, or if both will survive (and they both are equally good) (or if both are equally bad); as it says (Ecclesiastes 11:6), “Sow your seed in the morning, and do not hold back your hand in the evening.” If you decided to plant in the first and second quarters, go back and plant in the third quarter, for perhaps a disease will come to the world, and the earlier ones will become diseased while the later ones survive; (as it says [Ecclesiastes 11:6]), “For you do not know which will succeed, this one or that one, or if both are equally good,” as it says, “Sow your seed in the morning.” > Hebrew: רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר אם בררת וזרעת ברביעה ראשונה שוב ולך וזרע ברביעה שניה שמא ירד ברד לעולם וילכדו ראשונים ויתקיימו אחרונים כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם נתקיימו בידך (והם כאחת טובים) (ואם שניהם כאחת רעים) שנאמר (קהלת י״א:ו׳) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך אם בררת וזרעת ברביעה ראשונה ושניה שוב לך וזרע ברביעה שלישית שמא יבא שדפון לעולם וישדפו ראשונות ויתקיימו אחרונות (שנאמר) כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך [וגו׳]: ### 3:6 [¶11] Rabbi Yishmael son of Rabbi Yosei says: (Study Torah in your old age.) If you studied Torah in your youth, do not say: I don’t have to study in my old age. Rather, study Torah, for you do not know which [period of study] will be most beneficial. If you studied Torah at a time of wealth, do not turn away from it at time of poverty. If you studied Torah at a time of satiation, do not turn away from it at a time of hunger. If you studied Torah at a time of leisure, do not turn away from it at a time of stress. For it is better for a person to have one thing during a crisis than a hundred in the midst of abundance (as it says, “For you do not know if they will both be equally good”), as it says, (Ecclesiastes 11:6), “Sow your seed in the morning, and do not hold back your hand in the evening.” Rabbi Akiva says: If you studied Torah in your youth (study Torah in your old age), do not say: I don’t have to study in my old age; for you do not know which will be the most beneficial, if both will stay with you, or if both will be equally good, as it says, “Sow your seed in the morning.” Rabbi Meir says: If you studied with one teacher, do not say: That’s enough for me. Rather, go to another sage and study Torah. But do not go to just anyone. Rather, go to someone who has been close to you from the start, as it says (Proverbs 5:15), “Drink water from your own cistern, that which flows from your own well.” Every person has an obligation to apprentice with three Torah scholars, such as Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, and Rabbi Akiva, as it says (Proverbs 8:34), “Happy is the person who hears me come early to my doors every day, and waits outside my opening.” Do not read it as “doors,” but “a door and two doors” [a total of three], for you do not know if two of them will work for you, or if two of them will be equally good, as it says (Ecclesiastes 11:6), “Sow your seed in the morning.” Rabbi Yehoshua says: Marry a woman in your youth, and marry a woman in your old age. Have children in your youth, and have children in your old age. Do not say: I will not marry a woman. Rather, marry a woman and have sons and daughters, and be fruitful and multiply greatly in the world. For you do not know if both of them will work out for you, or if both of them will be equally good, as it says (Ecclesiastes 11:6), “Sow your seed in the morning.” > Hebrew: ר׳ ישמעאל ברבי יוסי אומר (למוד תורה בזקנותך) אם למדת תורה בילדותך אל תאמר איני לומד בזקנותי אלא למוד תורה כי אינך יודע איזה יכשר אם למדת תורה בשעת העושר אל תשוב לך בשעת העוני. אם למדת תורה בשעת שביעה אל תשוב לך בשעת רעבה. אם למדת תורה בשעת הריוח אל תשוב לך בשעת הדחק. לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח (שנאמר כי אינך יודע אם שניהם כאחת טובים) שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך. ר' עקיבא אומר למדת תורה בילדותך (למוד תורה בזקנותך) אל תאמר איני למד תורה בזקנותי כי אינך יודע איזה יכשר אם שניהם יתקיימו בידך או שניהם כאחת טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך [וגו׳]. רבי מאיר אומר אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי אלא לך אצל חכם ולמוד תורה ואל תלך אצל הכל אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה שנאמר (משלי ה׳:ט״ו) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך חובה הוא לאדם שישמש שלשה תלמידי חכמים כגון ר״א ורבי יהושע ור״ע שנא׳ (משלי ח׳:ל״ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי אל תקרי דלתותי אלא דלת דלתותי כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנא׳ בבקר זרע את זרעך. ר׳ יהושע אומר שא אשה בילדותך ושא אשה בזקנותך הוליד בנים בילדותך והוליד בנים בזקנותך. אל תאמר איני נושא אשה אלא שא אשה והוליד בנים ובנות והרבה פריה ורביה בעולם כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך: ### 3:7 [¶13] He would also say: If you give a perutah to a poor person in the morning, and then another poor person is standing before you in the evening, give to him as well. For you do not know if both of them will be sustained through you, or if both of them are equally good, as it says (Ecclesiastes 11:6), “Sow your seed in the morning.” > Hebrew: הוא היה אומר אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית תן לו כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנא׳ בבקר זרע את זרעך: ### 3:8 [¶15] There is a story of a certain saint who gave one [silver] dinar to a poor person during a time of famine. His wife derided him. So he went and slept in the graveyard [on the eve of Rosh Hashanah] and heard two spirits [of dead girls] talking to one another. The first one said to the other: My friend, come and fly across the world with me and we will see what disasters are coming upon the world. The second one said: My friend, I cannot go, because I am trapped under a thicket of reeds. So you go, and tell me what you hear. She went and came back, and [her friend] said: My friend, did you hear anything behind the curtain about what disasters are coming upon the world? She said: I heard that hail will strike anyone who plants in the first quarter. [So the saint] went and planted in the second quarter. Hail struck everyone else, but did not strike him. The next year, he went and slept again in the graveyard, and he heard the two spirits talking to one another. The first one said to the other: Come, let us fly across the world and we will see what disasters are coming upon the world. The second one said: My friend, [didn’t I say to you] I cannot go, because I am trapped under a thicket of reeds. So you go, and tell me what you hear. She went and came back, and [her friend] said: My friend, did you hear anything behind the curtain about what disasters are coming upon the world? [She replied:] I heard that crop disease will strike anyone who plants in the second quarter. [So the saint] went and planted in the first quarter. Crop disease came upon the world. Everyone else’s crops became diseased, but his did not become diseased. He told [his wife] the whole story. One day, the saint’s wife got into an argument with the mother of [one of the dead] girls. [The saint’s wife] said to the mother: Come, I will show you your daughter, trapped under a thicket of reeds. The next year, [the saint] went and slept in the graveyard, and he heard the two spirits talking to one another. The first one said: My friend, come and fly across the world with me, and we will hear what they are saying behind the curtain. The second one replied to her: My friend, leave me be. For things that were spoken between us have been overheard by the living. > Hebrew: מעשה בחסיד אחד שנתן דינר אחד לעני אחד בשני בצורת הקניטתו אשתו הלך ולן בבית הקברות [בערב ר״ה] ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו ואומרת חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונראה מה פורענות באה לעולם אמרה לה חברתי איני יכולה לצאת מפני שקבורה אני במחצלת של קנים. אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה ובאתה אצלה אמרה לה חברתי כלום שמעת מאחורי הפרגוד מה פורענות באה לעולם. אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו. הלך הוא וזרע ברביעה שנייה של כל העולם ברד לקה אותו ושלו לא לקה. לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו את זו ואומרת אחת לחברתה בואי ונשוט בעולם ונראה מה פורענות באה לעולם. אמרה לה חברתי [לא כך אמרתי לך] איני יכולה לצאת מפני שאני קבורה במחצלת של קנים. אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה ובאתה אצלה אמרה לה כלום שמעת מאחורי הפרגוד [אמרה לה] שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו. הלך וזרע ברביעה ראשונה בא שדפון לעולם של כל העולם נשדף ושלו לא נשדף. אמרה לו אשתו מפני מה (פורעניות שבא לעולם) של כל העולם לקה ונשדף ושלך לא לקה ולא נשדף. ספר לה כל המעשה. לימים נפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד לבין אמה של [אותה] ריבה אמרה לה לכי [ואראך] בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים. לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו את זו אמרה לה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מה שאומרים אחורי הפרגוד אמרה לה חברתי הניחי לי דברים שבינך לביני כבר נשמעו לבין החיים: ### 3:9 [¶17] There is a story of a certain saint who would regularly give charity. Once he went and sat on a boat, and a wind came along, and his boat sank into the sea. Rabbi Akiva saw it happen, and came before the court to testify that his wife was free to marry again. Before he had a chance to get up, that very man came in and stood before him. [Rabbi Akiva] said: Are you the one who sank in the sea? He replied: Yes. [Rabbi Akiva continued:] And who brought you up out of the sea? He replied: The charity I gave is what brought me up out of the sea. [Rabbi Akiva said:] How do you know that? He replied: When I went down into the depths of the abyss, I heard a voice coming from the roar of the waves, each one saying to the other, Come, let us crash together and raise this man up from the sea, for he gave charity all of his life. Immediately, Rabbi Akiva opened his mouth and said: Blessed is God, the God of Israel, who chose the words of the Torah and the words of the sages, for the words of the Torah and the words of the sages endure forever and ever! For it says (Ecclesiastes 11:1), “Send your bread forth upon the waters, for after many days, you will find it,” and it also says (Proverbs 10:2), “And charity saves from death.” > Hebrew: מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה פעם אחת הלך וישב בספינה בא הרוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא ובא לפני ב״ד להעיד על אשתו להנשא עד שלא הגיע עת לעמוד בא אותו האיש ועמד לפניו א״ל את הוא שטבעת בים א״ל הן ומי העלך מן הים א״ל צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים א״ל מאין אתה יודע א״ל כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים שנאמר (קהלת יא) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו ועוד כתיב (משלי י) וצדקה תציל ממות: ### 3:10 [¶19] There is a story of Benjamin the Righteous, who was in charge of the charity box. A woman came before him and said to him: Master, provide for me! He said to her: The fact is, there is nothing at all in the charity box. She said to him: Master, if you do not provide for me, I will surely die, along with my four children. So he provided for her from his own funds. After some time, Benjamin the Righteous became ill, and was in lying in bed in pain. The angels who serve God said before the Holy Blessed One” Master of the World! You said that anyone who sustains even one soul in Israel (Scripture regards them) as if they had sustained the whole world. And Benjamin the Righteous, who sustained a widow and her four children – all the more so! But there he lies in his bed in illness and pain. Immediately, they begged for mercy for him, they ripped up the scroll of his judgment, and they added twenty-two years to his life. > Hebrew: מעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה ובאתה אשה אחת לפניו אמרה לו רבי פרנסני. אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הנני מתה וארבעה בנים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המטה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל (מעלה עליו הכתוב) כאילו קיים עולם מלא בנימין הצדיק שקיים אלמנה וארבעה בנים עאכ״ו והוא מצטער בצער חולי זה על המטה מיד בקשו עליו רחמים וקרעו לו גזר דינו והוסיפו לו כ״ב שנה על שנותיו: ## 4. Chapter 4 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/4/#p-N ### 4:1 [¶1] Shimon the Righteous was one of the last surviving members of the Men of the Great Assembly. He would say: The world stands on three things: on the Torah, on the Temple service, and on acts of kindness. On the Torah. How so? It says (Hosea 6:6), “I desire kindness, not a well-being offering (zevach), and the knowledge of God [which comes from studying Torah] more than burnt offerings (olot).” From here we learn that the burnt offering is more beloved than the well-being offering, because the burnt offering is entirely consumed in the fires, as it says (Leviticus 1:9), “The priest shall turn the whole thing into smoke on the altar.” And in another place (I Samuel 7:9), it says, “Samuel took one milking lamb, and offered it to be consumed, as a burnt offering to the Eternal.” And the study of Torah is more beloved before the Omnipresent God than offerings, for if a person studys Torah, he comes to have knowledge of the Omnipresent God, as it says (Proverbs 2:5), “Then you will understand the awe of the Eternal and you will discover the knowledge of God.” From here we learn that when a sage sits and expounds before the congregation, Scripture considers it as if he brought fat and blood upon the altar. If two Torah scholars are sitting and laboring in the Torah, and a bridal or funeral procession passes by, if there are already enough people participating, these two should not leave their studying; but if not, they should get up and offer words of Torah and praise to the bride, or escort the dead. > Hebrew: שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. על התורה כיצד הרי הוא אומר (הושע ו) חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות מכאן לעולה שהיא חביבה מזבחים מפני שהעולה כולה כליל לאישים שנאמר (ויקרא א) והקטיר הכהן את הכל המזבחה ובמקום אחר הוא אומר (ש״א ז) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה׳ ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום שנאמר (משלי ב) אז תבין יראת ה׳ ודעת אלהים תמצא. מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח שני ת״ח שיושבים ועוסקים בתורה ועברה לפניהם כלה או מטה של מת אם בידן כדי צרכן אל יבטלו ממשנתן ואם לאו יעמדו וישנו ויקלסו לכלה וילוו למת: ### 4:2 [¶3] There is a story of Rabbi Yehudah son of Rabbi Elai, who was sitting and teaching his students, and bride passed by and grabbed him by the hand, because they needed him, and so he offered her words of Torah until she passed by. > Hebrew: מעשה ברבי יהודה בר׳ אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו ועברה כלה ואחז בידו כדי צרכו והיה משנין בה עד שעברה הכלה מלפניו: ### 4:3 [¶5] There was another story of Rabbi Yehudah son of Rabbi Elai, who was sitting and teaching his students, and a bride passed by and he said: What is this? And they said to him: A bride is passing. He said to them: My children, stand and attend to the bride, for thus we find that the Holy Blessed One attended to a bride (as it says [Genesis 2:22], “The Eternal God built the rib”). If God attended to a bride – then I, all the more so! And where do we find that the Holy Blessed One attended to a bride? As it says, “The Eternal God built the rib” – and this is what they call braiding in seaside towns: “building.” From here we learn that the Holy Blessed One prepared Eve and made her up as a bride and brought her before Adam, as it says (Genesis 2:22), “And He brought her to Adam.” Once upon a time, the Holy Blessed One acted as a companion to Adam; from that point forward, Adam had acquired a companion of his own (as it says [Genesis 2:23], “Bone of my bone, flesh of my flesh”). Eve was taken from [the rib of] Adam once; from that point forward, a person marries his fellow’s daughter. > Hebrew: שוב מעשה בר׳ יהודה בר׳ אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו ועברה כלה לפניו אמר מהו זה אמרו לו כלה שעברה אמר להם בני עמדו והתעסקו בכלה שכן מצינו בהקב״ה שנתעסק בכלה (שנאמר (בראשית ב) ויבן ה׳ אלהים את הצלע) הוא נתעסק בכלה אני עאכ״ו. והיכן מצינו שהקב״ה נתעסק בכלה שנא' ויבן ה׳ אלהים את הצלע שכן קורין בכרכי הים לכלה בנאיתה. מכאן שתקנה הקב״ה לחוה וקשטה ככלה והביאה אצל אדם שנא׳ ויביאה אל האדם. פעם אחת נעשה הקב״ה שושבין לאדם מכאן ואילך אדם קונה שושבין לעצמו (שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי). פעם אחת נטלה חוה מאדם מכאן ואילך מקדש אדם את בת חבירו: ### 4:4 [¶7] On the Temple service. How so? While the Holy Temple was still standing, the land was blessed for its inhabitants and rains fell at the proper time, as it says (Deuteronomy 11:13–14), “To love the Eternal your God and to serve Him with all your heart and all your soul, and I will give you rain in your land in season, the early rain and the late…and I will give grass to your fields for your animals.” And when the Temple is not standing, the land is not blessed for its inhabitants and the rains do not come in season, as it says (Deuteronomy 11:16–17), “Guard yourselves from your heart’s temptation…and He will shut up the heavens and there will be no rain.” And so it says (Haggai 2:15–16), “Take note, from this day and beforehand, before any stone had been placed on a stone in the House of the Eternal, if one came to a heap of wheat of twenty measures, it would yield only ten; and if one came to the wine barrel to skim off fifty measures, the press would yield only twenty.” Why doesn’t it say also for the wine barrel, twenty and then ten, just as it does for the wheat, twenty and then ten? Because the wine barrel is a more exalted symbol than the wheat. This teaches you that when the wine is cursed, there is a bad sign upon the whole year. Israel said before the Holy Blessed One: Master of the World! Why do you do this to us? A holy spirit answered them (Haggai 1:9), “You came for a lot, but there is only a little…because My House is destroyed, but you all run to your own houses.” And if you would perform the Temple services, I would bless you as I once did, as it says (Haggai 2:18–19), “Take note…from the twenty-fourth day of the ninth month, from the day the foundation was laid for the House of the Eternal…is the seed yet in the granary? And have the grape, and the fig, and the pomegranate, and the olive tree yet borne fruit? From that day I will send blessing.” This teaches you that there is no service dearer to the Holy Blessed One than the service of the Holy Temple. > Hebrew: על העבודה כיצד כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן שנאמר (דברים יא) (לאהבה את ה׳ אלהיכם) ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש [וגו'] ונתתי עשב בשדך לבהמתך. ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו ואין הגשמים יורדין בזמנן שנאמר (שם) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכן בחגי (ב) הוא אומר שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה׳ מהיותם בא אל ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים מפני מה לא נאמר ביקב עשרים והיו עשרה כשם שנאמר בחטים כ׳ והיו עשרה לפי שיקב סימן טוב יותר מחטים ללמדך שכל זמן שהיין לוקה סימן רע לכל השנה כולה אמרו ישראל לפני הקב״ה רבש״ע מפני מה אתה עשית לנו כך. השיבן רוח הקודש (שם א) פנה אל הרבה והנה למעט [וגו׳] יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו ואם אתם תעסקו בעבודת בהמ״ק אני אברך אתכם כבתחילה שנאמר (שם ב) שימו נא לבבכם [וגו'] מיום כ״ד לתשיעי למן היום אשר יוסד היכל ה׳ [וגו'] העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך הא למדת שאין עבודה שהיא חביבה לפני הקב״ה יותר מעבודת בית המקדש: ### 4:5 [¶9] On acts of kindness. How so? It says (Hosea 6:6), “For I desire kindness, not a well-being offering.” The world was created from the very beginning with kindness, as it says (Psalms 89:3), “For I have said that the world will be built on kindness, and the heavens will be established on Your faith.” Once, Rabban [our rabbi] Yohanan ben Zakkai, left Jerusalem, and Rabbi Yehoshua followed after him. And he saw the Holy Temple destroyed. [Rabbi Yehoshua said: Woe to us, for this is destroyed –] the place where all of Israel’s sins are forgiven! [Rabbi Yohanan] said to him: My son, do not be distressed, for we have a form of atonement just like it. And what is it? Acts of kindness, as it says (Psalms 89:3), “For I desire kindness, not a well-being offering.” And so we find that Daniel, the precious man, would busy himself with acts of kindness. And what were these acts of kindness that he was so busy with? If you would say that in fact he did bring burnt offerings and other sacrifices in Babylon, doesn’t it already say (Deuteronomy 12:13–14), “Take care not to bring burnt offerings in just any place you see, but only in the place that the Eternal will choose in one of your tribal territories shall you bring burnt offerings.” So what were the acts of kindness he busied himself with? He would help a bride and bring her happiness, he would escort the dead [in a funeral procession], and he would always give a perutah to a poor person. And he would pray three times a day, and his prayers would be gladly accepted, as it says (Daniel 6:11), “When Daniel learned that [the ban against worshiping God] had been put in writing, he went to his house, in whose upper chamber he had windows made facing Jerusalem, and three times a day he knelt down, prayed, and made a confession to his God, as he had always done.” And when Vespasian came to destroy Jerusalem, he said to [the inhabitants]: Fools! Why do you seek to destroy this city and burn the Holy Temple? What do I request of you? Only that you give me one bow or one arrow [as a sign of your surrender], and then I will leave you be. They said to him: Just as we went out [to battle] against the two who came before you, and killed them, so will we go out against you and kill you. When Rabban Yohanan ben Zakkai heard this, he sent for the men of Jerusalem and said to them: My children, why do seek to destroy this city and burn the Holy Temple? For what did he ask of you but one bow or one arrow, and then he would leave you be. They said to him: Just as we went out [to battle] against the two who came before him, and we killed them, so will we go out against him and kill him. Vespasian had men lurking within the walls of Jerusalem, and everything they heard they would would write on an arrow and shoot over the wall. So they reported that Rabban Yohanan ben Zakkai supported the Caesar. [Thus would he remind the men of Jerusalem, i.e., plead with them to acquiesce to Vespasian.] And after Rabban Yohanan ben Zakkai said this [to them] day after day, and saw that they would not accept his advice, he sent for his students, Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, and said to them: My sons, take me out of this place! Make me a coffin, and I will sleep in it. So Rabbi Eliezer held [the coffin] on one end, and Rabbi Yehoshua held it (on the other, and they carried him until the sun set, right up to the gates of Jerusalem. The gatekeepers said to them: What is this? They replied: A dead body – and you know that a corpse cannot remain overnight in Jerusalem. They said: If that is a dead body, go ahead and take it out [of the city]). So they took him out (and they were carrying him until sunset) until they came to Vespasian, and they opened the coffin, and [Rabbi Yohanan] got up and stood before him. He said: So you are Rabbi Yohanan ben Zakkai. Ask for whatever you wish, and I will give it to you. He replied: I ask nothing from you except for Yavneh. I will go there and teach my students, and I will establish prayer, and I will do all the mitzvot [mentioned in the Torah]. [Vespasian] replied: Go. All that you wish to do, you may do. [Rabbi Yohanan] said to him: Do you want me to tell you one thing? He said: Go ahead. He said to him: Take note; soon you will ascend to the kingship. How do you know? [Vespasian] said to him. [Rabbi Yohanan answered:] We have a tradition that the Holy Temple will not be taken by an ordinary man, but only by a king. For it says (Isaiah 10:34), “And the Lebanon tree will fall in its majesty.” They say that it was not (one or two or) three days until a letter came from [Vespasian’s] city announcing that the Caesar had died and they were appointing him to ascend to the kingship. They brought him a catapult and positioned it toward the walls of Jerusalem. Then they brought him cedar posts, put them in the catapult, and fired them against the wall until they made a breach. Then they brought him the head of a pig, put it in the catapult, and flung it toward the sacrificial portions that were on the [Temple] altar. While Jerusalem was being taken, Rabban Yohanan ben Zakkai was sitting and waiting, and he trembled (before God), just as Eli sat and watched, as it says (I Samuel 4:13), “There was Eli, sitting on a seat on the side of the road, waiting, and his heart trembled because of the Ark of God.” When Rabban Yohanan ben Zakkai heard that Jerusalem was destroyed and the Holy Temple was burning in flames, he tore his clothes, and his students tore their clothes, and they cried and screamed and lamented. It says (Zechariah 11:1), “Open your doors, Lebanon [i.e., the Holy Temple], and let fire consume your cedars” – these are the (high) priests who were in the Sanctuary, who [took] their keys in their hands and threw them toward the heavens, and said before the Holy Blessed One: Master of the World! Here are Your keys, which You entrusted to us. For we were not faithful custodians doing the King’s work and eating from the King’s table. Abraham, Isaac, and Jacob, and the twelve tribes, were also crying and screaming and lamenting, and they said (Zechariah 11:2), “Howl, cypresses, for cedars have fallen! How the mighty are ravaged!” [“Howl, cypresses, for cedars have fallen!” – these are Abraham, Isaac, and Jacob, and the twelve tribes.] “Howl, you oaks of Bashan” – these are Moses, Aaron, and Miriam. “For the stately forest is laid low” – that is the Holy of Holies. “The voice of wailing shepherds, for their fields [have been ravaged]” (Zechariah 11:3) – these are David and his son Solomon. “The sound of the lions roaring, for the jungle of the Jordan has been ravaged” – these are Elijah and Elisha. > Hebrew: על גמ״ח כיצד הרי הוא אומר (הושע ו) כי חסד חפצתי ולא זבח. העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד שנאמר (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב [אר״י אוי לנו על זה שהוא חרב] מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. א״ל בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמ״ח שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח שכן מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמ״ח ומה הן גמ״ח שהיה דניאל מתעסק בהם אם תאמר עולות וזבחים מקריב בבבל והלא כבר נאמר (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך שם תעלה עולותיך. אלא מה הן גמ״ח שהיה מתעסק בהן היה מתקן את הכלה ומשמחה ומלווה את המת ונותן פרוטה לעני ומתפלל ג׳ פעמים בכל יום ותפלתו מתקבלת ברצון שנאמר (דניאל ו) ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וכוין פתיחן ליה בעיליתה נגד ירושלם וזימנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה. וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך [לי] מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום כך נצא לפניך ונהרגך. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בהמ״ק וכי מהו מבקש מכם הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת וילך לו מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום כך נצא עליו ונהרגהו. היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין על החצי וזורקין חוץ לחומה לומר שרבן יוחנן בן זכאי מאוהבי קיסר הוא. [וכך היה מזכיר לאנשי ירושלים] וכיון שאמר [להם] רבי יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא לתלמידיו לר׳ אליעזר ורבי יהושע אמר להם בני עמדו והוציאוני מכאן עשו לי ארון ואישן בתוכו ר׳ אליעזר אחז בראשו ר׳ יהושע אחז (ברגליו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים. אמרו להם השוערים מי הוא זה אמרו להן מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים אמרו להן אם מת הוא הוציאוהו) והוציאוהו (והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה) עד שהגיעו אצל אספסיינוס פתחו הארון ועמד לפניו. אמר לו אתה הוא ריב״ז שאל מה אתן לך א״ל איני מבקש ממך אלא יבנה אלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות [האמורות בתורה] א״ל לך וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה. א״ל רצונך שאומר לפניך דבר אחד א״ל אמור. א״ל הרי את עומד במלכות. מניין אתה יודע. א"ל כך מסור לנו שאין בהמ״ק נמסר ביד הדיוט אלא ביד המלך שנאמר (ישעיה י) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול. אמרו לא היה (יום אחד שנים) שלשה ימים עד שבא אליו דיופלא מעירו שמת קיסר ונמנו עליו לעמוד במלכות. הביאו לו קשת של זירים ותיפ״א כנגד החומה של ירושלים הביאו לו נסרים של ארז ונתן לתוך קשת של זירים והיה מכה בהן על החומה עד שפורץ בו פירצה הביאו ראש חזיר ונתנו לתוך קשת של זירים והיה משליך אותו כלפי איברים שע״ג המזבח. באותה שעה נלכדה ירושלים והיה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומצפה וחרד (כנגד מקום) שהיה עלי יושב ומצפה שנאמר (ש״א ד) והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שהחריב את ירושלים ושרף את בהמ״ק באש קרע בגדיו וקרעו תלמידיו את בגדיהם והיו בוכין וצועקין וסופדין ואומר (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך [זה בהמ״ק] ותאכל אש בארזיך אלו כהנים (גדולים) שהיו במקדש שהיו [נוטלים] מפתחותן בידן וזורקין כלפי מעלה ואומרים לפני הקב״ה רבש״ע הילך מפתחותיך שמסרת לנו הואיל ולא היינו גזברין נאמנין לעשות מלאכת המלך ולאכול משלחן המלך. אברהם יצחק ויעקב וי״ב שבטים היו בוכין וצועקין וסופדין ואומרים (שם) הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדירים שודדו [הילל בראש כי נפל ארז זה בית המקדש אשר אדירים שודדו זה אברהם יצחק ויעקב וי״ב שבטים] הילילו אלוני בשן זה משה אהרן ומרים כי ירד יער הבציר זה קודש הקדשים קול יללת הרועים כי [שדדה] אדרתם זה דוד ושלמה בנו קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן זה אליהו ואלישע: ### 4:6 [¶11] The Holy Blessed One makes people different from one another in three ways: in voice, in disposition, and in appearance. Why did the Holy Blessed One make one person different from another in voice? For had He not made different voices, there would be more illicit sexual relations in the world. When a man left his house, [another would come along] and subdue his wife in his own house. Therefore, the Holy Blessed One variated the sounds of voices, so that no one voice sounded like any other. And why disposition? [The Holy Blessed one made one person’s disposition different from another’s, for if the Holy Blessed One had not made every person with a different disposition, then everyone would be jealous of one another. Therefore, the Holy Blessed One variated dispositions, so that no one person’s disposition was like any others. And why appearance? The Holy Blessed One made one person’s appearance different from another’s, for if the Holy Blessed One had not made one person’s appearance look different from another’s, then the women of Israel would not recognize their husbands, and the men would not recognize their wives. Therefore, the Holy Blessed One made every person with a different face. > Hebrew: בשלשה דברים שינה הקב״ה את בני אדם זה מזה אלו הן בקול בנעימה ובמראה. כיצד מלמד ששינה הקב״ה קולות בני אדם זה מזה שאלמלא (לא) שינה הקב״ה קולות בני אדם זה מזה כבר היתה זנות הרבה בעולם כיון שאדם יוצא מתוך ביתו [יבא אחר] ויכבש את אשתו בתוך ביתו לפיכך שינה הקב״ה קולות בני אדם זה מזה קולו של זה אינו דומה לקולו של זה. בנעימה כיצד [מלמד ששינה הקב״ה נעימות בני אדם זה מזה] שאלמלא שינה הקב״ה נעימות בני אדם זה מזה היו מתקנאין זה בזה לפיכך שינה הקב״ה נעימות בני אדם של זה מזה נעימה של זה אינו דומה לזה ושל זה אינו דומה לזה. במראה כיצד מלמד ששינה הקב״ה מראה בני אדם זה מזה שאלמלא (לא) שינה הקב״ה מראה פנים זה מזה לא היו בנות ישראל מכירות את בעליהן ואין הזכרים מכירין את נשותיהן לפיכך שינה הקב״ה את מראה פנים זה מזה: ## 5. Chapter 5 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/5/#p-N ### 5:1 [¶1] Antigonus, a man of Sokho, received from Shimon the Righteous. He would say: Do not be like servants who attend upon their master only on the condition that they receive a reward. Rather, be like servants who attend upon their master only on the condition that they do not receive a reward. And let the awe of the heavens be upon you so that your compensation will be double in the future. > Hebrew: אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא: ### 5:2 [¶3] Antigonus, a man of Sokho, had two students who were studying his words. They would then teach them to other students, who would then teach them to yet other students. Those students then questioned what they had learned and said: Why did our fathers say [such a thing]? Is it possible that a worker should labor all day and not receive his compensation in the evening? If our fathers had known that there was [another] world, and that the dead would be revived, they would not have said this. So they decided to separate from the way of the Torah. Two factions emerged from them: the Sadducees and the Baitusees. The Sadducees (Tzadukim) were called that because of Tzadok, and the Baitusees because of Baitus. And they would make a point of always using gold and silver things, not because they were so enamored of them, but because they said: The Pharisees have a tradition that they will deny themselves in this world. Yet in the next world they will have nothing! > Hebrew: אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונים לתלמידים ותלמידים לתלמידיהם עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר [דבר זה] אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם [אחר] ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקין וביתוסין צדוקים על שום צדוק ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעוה״ז ובעוה״ב אין להם כלום: ## 6. Chapter 6 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/6/#p-N ### 6:1 [¶1] [Yosei ben Yoezer said:] Let your house be a gathering place for the sages. How so? This teaches us that a person’s house should always be open to the sages, and to their students, and their students’ students, so that a person should be able to say to his friend: I will save a place for you there! Another explanation: How should your house be a gathering place for the sages? When a student of the sages enters and says: Teach me! – if you have something to teach, teach it, but if not, let him go on his way. He should not sit before you on a bed, or a chair, or a bench. He should sit before you only on the ground. And anything that comes out of your mouth, he should accept with reverence, fear, quaking, and trembling. > Hebrew: [יוסי בן יועזר אומר] יהי ביתך בית ועד לחכמים כיצד מלמד שיהיה ביתו של אדם מזומן לחכמים ותלמידים ותלמידי תלמידיהם כאדם שאומר לחבירו הריני משמר לך במקום פלוני. דבר אחר יהי ביתך בית ועד לחכמים כיצד בזמן שת״ח נכנס אצלך לומר לך [שנה לי] אם יש בידך לשנות שנה לו ואם לאו פטרהו מיד. ואל ישב לפניך לא על המטה ולא על הכסא ולא על ספסל אלא ישב לפניך על הארץ וכל דבר ודבר שיצא מפיך יקבלהו עליו באימה ביראה ברתת ובזיע: ### 6:2 [¶3] Become dirty in the dust of their feet. How so? When a Torah scholar enters the city, do not say: I don’t need him. Instead, go to him. And do not sit next to him on a bed, or on a chair, or on a bench. Rather, sit before him on the ground, and accept upon yourself every word that comes from his mouth with fear and reverence, trembling and sweating, just as our forefathers accepted what they heard at Mount Sinai with fear and reverence, trembling and sweating. Another explanation: Become dirty in the dust of their feet: This refers to Rabbi Eliezer; And drink in their words thirstily: This refers to Rabbi Akiva. What were the origins of Rabbi Akiva? They say that he was forty years old and had still not learned anything. Once, he was standing at the mouth of a well and he said: Who carved a hole in this stone? They said to him: It is from the water, which constantly [falls] on it, day after day. And they said: Akiva, don't you know this from the verse (Job 14:19), “Water erodes stones”? Rabbi Akiva immediately applied this, all the more so, to himself. He said: If something soft can carve something hard, then all the more so, the words of Torah, which are like steel, can engrave themselves on my heart, which is but flesh and blood. He immediately went to start studying Torah. He went with his son and they sat down by the schoolteachers. He said to one: Rabbi, teach me Torah! He then took hold of one end of the tablet, and his son took hold of the other end. The teacher wrote down aleph and beit for him, and he learned them (aleph to tav, and he learned them; the book of Leviticus, and he learned it). And he went on studying until he learned the whole Torah. Then he went and sat before Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua. My masters, he said, open up the sense of the Mishnah to me. When they told him one law, he went off and sat down to work it out for himself. (This aleph – what was it written for? That beit – what was it written for?) Why was this thing said? He kept coming back, and kept asking them, until he reduced his teachers to silence. Rabbi Shimon ben Elazar said: I will give you a parable to tell you what this was like: Like a stonecutter who was hacking away at the mountains. One time he took his pickaxe in his hand, and went and sat on top of the mountain, and began to chip small stones away from it. Some people came by and asked him: What are you doing? He said to them: I am going to uproot the mountain and throw it into the Jordan! They said to him: You cannot uproot the entire mountain! But he kept hacking away, until he came to a big boulder. So he wedged himself underneath it, pried it loose, and threw it into the Jordan. And he said to it: Your place is not here, but there! This is what Rabbi Akiva did to Rabbi Eliezer and Rabbi Tarfon. Rabbi Tarfon said to him: Akiva, it is about you that the verse says (Job 28:11), “He stops up the streams so that hidden things may be brought to light.” For Rabbi Akiva has brought to light things which are kept hidden from human beings. Every day, he would bring a bundle of sticks, half of which he would sell to support himself and half he would use for kindling. His neighbors came and said to him: Akiva, you are choking us with all this smoke. Sell it all to us instead, and then buy oil with the money, and study by the light of a candle. He said to them: But I take care of many of my needs with it. I study [by its light]. I warm myself [by its fire]. And then I can [make it into a bed and] sleep on it. All the poor will one day be judged against Rabbi Akiva, for if one says to them: Why did you never study? [And they say: Because] we were poor! then we will say to them: But wasn’t Rabbi Akiva even poorer, completely impoverished? [And if they say: It is because of our babies, we will say: But didn’t Rabbi Akiva] have sons and daughters as well? (But they will say: It is because) he merited to have his wife Rachel [to help him]. He was forty years old when he went to study Torah, and after thirteen years, he was teaching Torah to the masses. It was said that he did not leave the world until he had tables full of silver and gold, and he could go up to his bed on golden ladders. His wife would go out in a fancy gown and with golden jewelry with an engraving of Jerusalem on it. His students said: Rabbi, you are embarrassing us with what you have done for her. He said to them: She suffered greatly with me for the sake of Torah. > Hebrew: והוי מתאבק בעפר רגליהם כיצד בזמן שת״ח נכנס לעיר אל תאמר איני צריך לו אלא לך אצלו ואל תשב עמו לא על גבי המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא שב לפניו על הארץ וכל דבר שיצא מפיו קבלהו עליך באימה ביראה ברתת ובזיע כדרך שקבלו אבותינו מהר סיני באימה ביראה ברתת ובזיע. דבר אחר הוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי אליעזר ושותה בצמא את דבריהם זה רבי עקיבא. מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום אמרו [לו] עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות א״ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה (אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה). היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר (אלף זו למה נכתבה בית זו למה נכתבה) דבר זה למה נאמר חזר ושאלן והעמידן בדברים. רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה לסתת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות ובאו בני אדם ואמרו לו מה אתה עושה. אמר להם הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן אמרו לו אי אתה יכול לעקור את כל ההר היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן ואמר לו אין זה מקומך אלא מקום זה. כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר (איוב כח) מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה. בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן [בהם] עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין שאם אומר להם מפני מה לא למדתם [והם אמרו מפני] שעניים היינו אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה [והם אמרו מפני טפינו אומרים להם והלא רבי עקיבא] היו לו בנים ובנות (אלא אומרים להם מפני) שזכתה רחל אשתו. בן מ׳ שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה: ### 6:3 [¶5] What were the origins of Rabbi Eliezer ben [Hyrcanus]? He was twenty-two [years old] and he had never studied Torah. One day [he said: I will go and study] Torah with Rabbi Yohanan ben Zakkai. His father, Hyrcanus, said to him: You will not eat until you have plowed a full plot of ground. He got up and plowed a full plot of ground. It is said that it was Friday, and so he went and ate with his father-in-law. But some say that he ate nothing from six hours before the Sabbath until six hours after the Sabbath. When he was on the road he saw a stone that looked like food and he took it and put it in his mouth. And some say that it was cow dung. He went and spent the night in an inn. Then he continued on, until he came before Rabbi Yohanan ben Zakkai in Jerusalem. Soon Rabbi Yohanan noticed Eliezer’s terrible breath. Rabbi Yohanan said: Eliezer, my son, have you eaten anything today? Eliezer said nothing. Rabbi Yohanan asked again and again; Eliezer said nothing. He sent a message to the inn, asking: Did Eliezer eat anything when he stayed with you? They replied: We thought perhaps he would be eating with the rabbi. He said: [I, likewise, thought perhaps he had eaten with you. Meanwhile, between our two assumptions, we ended up neglecting Eliezer. So Rabbi Yohanan said to Eliezer: Just as you have had this terrible smell coming from your mouth, so will you one day have a great reputation from the Torah coming from you. His father, Hyrcanus, heard that he had gone to study Torah with Rabbi Yohanan ben Zakkai. He said to himself: I will go and force Eliezer to swear off any claim to my property. It is said that on that day, Rabbi Yohanan was sitting and interpreting Torah in Jerusalem, and all the great minds of Israel were sitting before him. He heard that Hyrcanus had come, and he spoke to the guards and said: If he tries to sit here, do not let him. He did try to sit, and they did not let him. So he went up several rows until he found a place near Tzitzit ben HaKeset, Nakdimon ben Gurion, and Kalba Savua. He sat down next to them, nervously. It is said that on that day, Rabbi Yohanan ben Zakkai looked at Rabbi Eliezer and said: Open our session with an interpretation. He replied: I cannot open. Rabbi Yohanan and the other students pressured him until he stood up ([and opened]) with an interpretation that no ear had ever heard before. At every word that came out of his mouth, Rabbi Yohanan ben Zakkai would stand up and kiss him on the head (and say to him: Eliezer, my rabbi, you have taught me truth!). Before the gathering ended, Hyrcanus stood up and said: Gentlemen, I came here in order to have my son swear off any claim to my property. But now all of my property will be given to my son Eliezer, and all his brothers will [get nothing!]. And why was that man called “Tzitzit HaKeset”? Because he would lean on a silver bed at the head of all the great minds of Israel. They say about the daughter of Nakdimon ben Gurion that her bed was worth twelve thousand gold dinars, and that she would spend a gold dinar every week on cooking spices, and that she was waiting for levirate marriage. And why was he called “Nakdimon ben Gurion”? Because the sun once came out (nakdah) for his sake. Once, the Jews were going up to Jerusalem for a festival, and they did not have water to drink. [Nakdimon ben Gurion] went up to a [gentile] general and said: Lend me the rights to twelve springs of water from now until a certain date in the future, and if I do not give you back twelve springs worth of water, I will give you twelve bars of silver. So they set a date. When the time came, the general sent a messenger, saying: Send me either the twelve springs worth of water or the twelve bars of silver. He replied: Wait, the day has still not ended. The general laughed at him and said: What, all year there has been no rain, and today you expect rain to fall? The general then went off to the bathhouse, quite pleased with himself. Nakdimon ben Gurion went to the study hall, wrapped himself in a prayer shawl, and stood in prayer and said: Master of the World, You know well that it is not for my own honor that I did this, nor for the honor of my father’s house, but only for Your honor, so that there would be water for those going up to the festival. Immediately, the sky filled with clouds and it began to rain so hard that it filled all twelve springs of water and then some. He sent a message to the general, saying: Send me money for the extra water you now have. The general replied: The sun has already set and the water that has fallen is now in my property. He went back to the study hall, wrapped himself in his prayer shawl, and stood in prayer and said: Master of the World, make a miracle for me at the end of the day as You did at the beginning. Immediately, the wind blew and the clouds parted, and the sun was shining. (The two met and the general said to Nakdimon: Now I know that the Holy Blessed One does not disturb the order of the world except for your sake.) And why was he called “Kalba Savua”? Because anyone who went into his house as hungry as a dog (kelev) would come out of his house satiated (save’a). And when the emperor Vespasian came to destroy Jerusalem, the Zealots wanted to burn everything good in it to the ground. Kalba Savua said to them: Why do you want to destroy this city and burn everything good in it to the ground? Wait here for me and I will go in my house and show you what I have. He went in and found that he had enough grain to feed everyone in Jerusalem for twenty-two years. He immediately ordered that they pile it up, sift it, grind it, refine it, knead it, bake it, and prepare food for everyone in Jerusalem for twenty-two years. But [the zealots] would not listen to him. So what did the people of Jerusalem do? They brought calves and dragged them into pens, and then would grind them up in the mud. The people of Jerusalem would also boil straw and eat it. Those who were positioned on the walls of Jerusalem would say: If someone will give me five dates, I will go down and take five heads from Vespasian’s men. Vespasian examined their excrement and saw that there was no grain in it and said to his soldiers: These people who are eating nothing but straw are still killing you! If they could eat and drink all that you do, imagine how many more of you they would have killed! > Hebrew: מה היה תחלתו של רבי אליעזר בן [הורקנוס. בן] עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. פעם אחת [אמר אלך ואלמוד] תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה השכים וחרש מלא מענה. אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו וי״א לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד שש שעות של מוצאי שבת כשהוא הולך בדרך ראה אבן שדימה ונטלה ונתנה לתוך פיו וי״א גללי הבקר היה הלך ולן באכסניא שלו הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא ריח רע מפיו אמר לו רבי יוחנן בן זכאי אליעזר בני כלום סעדת היום שתק שוב א״ל ושתק. שלח וקרא לאכסניא שלו א״ל כלום סעד אליעזר אצלכם אמרו לו אמרנו שמא אצל רבי היה סועד אמר להם [אף אני] אמרתי שמא אצלכם היה סועד ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע. א״ל כשם שיצא לך ריח רע מפיך כך יצא לך שם טוב בתורה שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר אלך (ואדיר) אליעזר בני מנכסי אמרו אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו. שמע עליו שבא הושיב לו שומרין אמר להם אם בא לישב אל תניחוהו הוא בא לישב ולא הניחוהו. היה מדלג ועולה [והולך] עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימון בן גוריון ואצל בן כלבא שבוע היה יושב ביניהם ומרתת. אמרו אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר לו פתח [ודרש] א״ל איני יכול לפתוח דחק עליו ודחקוהו התלמידים עמד ([ופתח]) ודרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי ([על רגליו]) ונשקו על ראשו (ואמר לו ר׳ אליעזר רבי אמת למדתני). עד שלא הגיע [זמן] לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסי עכשיו כל נכסי יהיו נתונין לאליעזר בני וכל אחיו פטורין [ואין להם בהן כלום]. ולמה נקרא שמו ציצית הכסת שהיה מוסב על מטה של כסף בראש כל גדולי ישראל. אמרו על בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מטתה מוצעת בשנים עשר אלפים דינרי זהב ודינר צורי של דינר זהב היה יוצא לה מע״ש לע״ש לציקי קדירה ושומרת יבם היתה. ולמה נקרא שמו נקדימון בן גוריון מפני שנקדה לו חמה בעבורו פעם אחת עלו ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך אצל שר אחד וא״ל הלויני שתים עשרה עינות מים מכאן ועד יום פלוני אם איני נותן לך שתים עשרה מעיינות מים אני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן. כיון שהגיע זמן שלח לו שגר לי שתים עשרה מעיינות מים או שתים עשרה ככר כסף א״ל עדיין שהות ביום. לגלג עליו אותו השר ואמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים. נכנס אותו השר לבית המרחץ שמח. ונקדימון בן גוריון לבית המדרש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבש״ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי כדי שיהיה מים לעולי הרגל. מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעיינות מים והותירו. שלח לאותו השר שגר לי דמי מים יתירים שיש לי בידך. א״ל כבר שקעה חמה ומים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המדרש ונתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבש״ע עשה לי נס באחרונה כבראשונה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה חמה. (ופגעו זה בזה וא״ל יודע אני שלא הרעיש הקב״ה את עולמו אלא בשבילך). ולמה נקרא שמו כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא מביתו שבע. וכשבא אספסיינוס קיסר להחריב את ירושלים בקשו קנאים לשרוף כל הטוב ההוא באש. אמר להם כלבא שבוע מפני מה אתם מחריבים את העיר הזאת ואתם מבקשים כל הטוב הזה לשרוף באש. המתינו לי עד שאכנס ואראה מה יש לי בתוך הבית. הלך ומצא שיש לו מזון עשרים ושתים שנה סעודה לכל אחד ואחד מירושלם. מיד צוה גדשו ובררו וטחנו ורקדו ולשו ואפו והתקין מזון כ"ב שנה לכל אחד ואחד מירושלים ולא השגיחו עליו. מה היו אנשי ירושלים עושין היו מביאין העגלים וגוררים אותם במגרים וטוחים אותם בטיט. ועוד עשו אנשי ירושלם שולקין את התבן ואוכלין אותם וכל אחד ואחד מישראל שרוי נגד חומותיה של ירושלים. אמר מי יתן לי חמש תמרים וארד ואטול חמשה ראשים. נתנו לו חמשה תמרים ירד ונטל חמשה ראשים מאנשי אספסיינוס. הציץ אספסיינוס בצואתן וראה שאין בהן מין דגן ואמר לחיילות שלו ומה אלו שאין אוכלין אלא תבן כך הורגין בהן אילו היו אוכלין כל מה שאתם אוכלין ושותין על אחת כמה וכמה שהיו הורגין אתכם: ## 7. Chapter 7 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/7/#p-N ### 7:1 [¶1] Yosef ben Yohanan, a man of Jerusalem, would say: Let your house be open to all, let the poor be members of your household, and do not talk too much with married women. Let your house be open to all. How so? This teaches that a person’s house should be open to all sides: the south, the east, the west, and the north. This is like Job, who made four doors to his house. And why did Job make four doors to his house? So that the poor would not have to trouble themselves to go around the whole house. Someone who came in from the north would enter from that direction, and someone who came in from the south would enter from that direction, and so with every direction. That is why Job made four doors to his house. Let the poor be members of your household. Not that they will be actual members of your household, but they will speak of what they ate and drank in your house, in the way that they speak of what they ate and drank in the house of Job. For when they would meet, one would say to another: Where are you coming from? (And the other would reply:) From the house of Job; and where are you going? (And the first one would say:) To the house of Job. So when all the great tragedies came upon him, Job said before the Holy Blessed One: Did I not feed the hungry and give drink to the thirsty? as it says (Job 31:17), “Did I ever eat my food alone, and not let orphan eat from it?” And did I not clothe the naked? as it says (Job 31:20), “He warmed himself from the shearings of my sheep.” And even so, these tragedies came upon me. The Holy Blessed One said to Job: Job, you still have not gotten to [even half] the level of Abraham. You sit and wait in your house, and guests come in to you. And if it is someone’s custom is to eat wheat bread, you feed him wheat bread. And if someone’s custom is to eat meat, you feed him meat. And if someone’s custom is to drink wine, you pour him wine. But Abraham did not do this. Rather, he sat and looked out at the world, and when he would see potential guests, he would go bring them into his house. And if someone was not accustomed to eating wheat bread, he would feed him wheat bread. And if someone was not accustomed to eating meat, he would feed him meat. And if someone was not accustomed to drinking wine, he would pour him wine. Not only that, but he built large booths out on the roads, where he would leave food and drink, and anyone who came by and entered would eat and drink and bless the heavens, and he would feel content. Anything that one could ask for was available in the house of Abraham, as it says (Genesis 21:33), “And he planted an Eshel tree in Beer Sheba.” > Hebrew: יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון כגון (שעשה) איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו: ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו [עניים] משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב. וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחברו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב וכשבא עליו ההוא פורעניות גדול אמר לפני הקב״ה רבש״ע לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר (איוב ל״א:י״ז) ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר (שם) ומגז כבשי יתחמם. אעפ״כ א״ל הקב״ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת [לחצי שיעור] של אברהם אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע: ### 7:2 [¶3] Teach the members of your household humility. When a person is humble and the members of his household are humble, then when a poor person comes to the door of his house and asks: Is your father home? they will say: Yes, come in. And before he even enters, a table will be [set] before him, and he can go right in and eat, and drink, and bless in the name of Heaven, and feel a great sense of contentment. But when a person is humble but the members of his household are unkind, then when a poor person comes to his door and asks: Is your father home? they will say to him: No, and scold him harshly, and drive him out. Another interpretation of “Teach the members of your household humility”: How so? When a person is humble and the members of his household are humble, then when he travels to faraway country, he says: I am grateful to you, the Eternal, my God, that my wife is not making trouble with others, and his heart is not anxious, and his mind is settled. But when a person is not humble and the members of his household are unkind, then when he travels to a faraway country, he says: May it be your will, the Eternal, my God, that my wife not make trouble with others and that my children not start fights, and his heart is anxious and his mind is not settled until he returns. And do not talk too much with married women. That is, even with his own wife, not to mention with his friend’s wife. For when a person talks too much with married women, he brings evil upon himself, neglects the words of Torah, and in the end will be doomed to Gehenna. > Hebrew: למוד בני ביתך ענוה שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן יאמרו לו הן בא והכנס עד שלא נכנס ושלחן [היה ערוך] לפניו נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים נעשית לו נחת רוח גדולה. ובזמן שאדם ענוותן ובני ביתו קפדנין ובא עני ועמד על פתחו ואמר להם אביכם יש בכאן ואומרים לו לא וגוערים בו והוציאו בנזיפה. ד״א למוד בני ביתך ענוה כיצד בזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין והלך לו למדינת הים ואמר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שאשתי אינה עושה מריבה אצל אחרים לבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת במקומו עד שעה שיחזור. ובזמן שאין אדם ענוותן ובני ביתו קפדנין והלך לו למדינת הים ואומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שאין אשתי עושה מריבה אצל אחרים ובני אל יעשו מריבה לבו מתפחד עליו ודעתו אינה מיושבת עד שיחזור: ואל תרבה שיחה עם האשה ואפילו היא אשתו ואין צריך לומר באשת חברו שכל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם: ### 7:3 [¶5] (Another interpretation of) Do not talk too much with married women: How so? When a person comes to the study hall and they do not treat him with respect, or he has a fight with his friend, he should not go and tell his wife: I fought about this and that with my friend, and he said this and that to me, and then I said this and that to him. For in doing so, he disgraces himself (and disgraces his wife) and disgraces his friend. And his wife, who had treated him with respect, will now begin to ridicule him. And when his friend hears, he will say: Oy! Those things were between him and me, and he went and told them to his wife. So it is that this man has disgraced himself, and his wife, and his friend. > Hebrew: (דבר אחר) אל תרבה שיחה עם האשה כיצד בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו מפני שבוזה את עצמו (ובוזה את אשתו) ובוזה את חברו ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו כיון ששמע חברו אמר אוי לי דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו ואת אשתו ואת חבירו: ## 8. Chapter 8 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/8/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/8/#p-N ### 8:1 [¶1] Yehoshua ben Perachya and Nittai the Arbelite received from them. Yehoshua ben Perachya said: Make for yourself a teacher, and acquire for yourself a friend, and judge everyone favorably. Make for yourself a teacher. How so? This teaches that one should make a regular relationship with his teacher, and should learn from him Scripture, Mishnah, Midrash, Halakhot, and Aggadot. As, the explanation for what he has learned in Scripture will eventually be told to him in Mishnah. And the explanation for what he has learned in Midrash will eventually be told to him in the Halakhot. And the explanation for what he has learned in the Halakhot will eventually be told to him in the Aggadah. And so this person will [come to be settled in his place] and full of goodness and blessing. > Hebrew: יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות. עשה לך רב כיצד מלמד שיעשה לו את רבו קבע וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמר לו במשנה טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמר לו בהלכות טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמר לו בהגדה נמצא האדם ההוא [יושב במקומו] ומלא טוב וברכה: ### 8:2 [¶3] Rabbi Meir would say: Someone who learns Torah from one teacher – what is he like? Like someone who had one field and planted part of it with wheat and part of it with barley [and part of it with olives and part of it with trees. We find such a person is full of goodness and blessing. But when someone learns from two or three teachers, he is like someone who has many fields. One he plants with wheat and one he plants with barley] and one he plants with olives and one he plants with trees. We find such a person is spread out across the land, and is without goodness or blessing. > Hebrew: היה רבי מאיר אומר הלומד תורה מרב אחד למה הוא דומה לאחד שהיה לו שדה אחת וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים [ובמקצתה זיתים ובמקצתה אילנות ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה ובזמן שלומד מב׳ ג׳ דומה למי שיש לו שדות הרבה אחת זרע חטין ואחת זרע שעורים] ונטע אחת זיתים ואחת אילנות ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה: ### 8:3 [¶5] And acquire for yourself a friend. How so? This teaches that a person should acquire a friend for himself who will eat with him, and drink with him, and study Scripture and Mishnah with him, and go to sleep with him, and tell him all his secrets, both secrets of the Torah and secrets of the ways of the world. For when they sit and engage in Torah together, and one of them makes a mistake in the law, or the division of chapters, or declares an impure thing pure, or a pure thing impure, [or a forbidden thing permitted or a permitted thing forbidden, then his friend will correct him. And how do we know] that when his friend corrects him and studies with him, that they will have great reward from their studies? For it says (Ecclesiastes 4:9), “The two are better than the one, for they have great reward from their efforts.” > Hebrew: וקנה לך חבר כיצד מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו שיאכל עמו וישתה עמו ויקרא עמו וישנה עמו ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו סתר תורה וסתר דרך ארץ שכשיושבין ועוסקין בתורה וטעה א' מהם הלכה או ראש הפרק או שיאמר על טמא טהור או על טהור טמא [ועל אסור מותר ועל מותר אסור חבירו מחזירו. ומניין] שכשחבירו מחזירו וקורא עמו שיש להם שכר טוב בעמלן שנא׳ (קהלת י) טובים השנים מן הא' אשר יש להם שכר טוב בעמלם: ### 8:4 [¶7] When three people sit and engage in Torah together, the Holy Blessed One considers it as if they had become one unified troop before Him, as it says (Amos 9:6), “Who built His chambers in the heavens, and founded His troop on earth. (Who summons the water to the sea and spills it out on the face of the earth. the Eternal is His name.)” From this you learn that three who sit and engage in Torah are regarded as if they had become a unified troop before the Holy Blessed One. > Hebrew: שלשה שיושבין ועוסקין בתורה מעלה עליהם הקב״ה כאילו נעשים אגודה אחת לפניו שנאמר (עמוס ט׳:ו׳) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה׳ שמו) הא למדת שלשה שיושבין ועוסקין בתורה מעלה עליהם כאילו נעשו אגודה אחת לפני הקב״ה: ### 8:5 [¶9] When two people sit together and engage in Torah, their reward is accrued on High – as it says (Malachi 3:16), “Then the God-fearing people spoke together, every man to his fellow, and the Eternal listened.” And who are these God-fearing people? It is those who make a public proclamation, saying: We must go and release prisoners and redeem the captives. Then the Holy Blessed One provides for them and they are able to go and accomplish this immediately. And who are those that “think of God’s name” (the end of the verse in Malachi 3:16)? These are the people who just think silently in their hearts: We should go and release the prisoners and redeem the captives. The Holy Blessed One does not provide for them, and an angel comes along and smacks them to the ground. > Hebrew: שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכרם מתקבל במרום שנאמר (מלאכי ג׳:ט״ז) אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳. אלו הן יראי ה׳ אלו שגוזרים גזרה ואומרים נלך ונתיר את האסורים ונפדה את השבויים והספיק הקב"ה בידיהם והולכין ועושין מייד. ואלו הן ולחושבי שמו אלו שמחשבין בלבם ואומרים נלך ונתיר את האסורים ונפדה את השבויים ולא הספיק הקב״ה בידיהם ובא מלאך וחבטן בקרקע: ### 8:6 [¶11] When one person sits alone and engages in Torah, his reward is accrued on High, as it says (Lamentations 3:27), “Let him sit alone in silence, for God has placed it upon him.” They gave a parable: To what can this be compared? [It can be compared] to someone who had a young son whom he left alone and went out to the marketplace. The boy went and got a scroll and placed it on his knees, and was sitting and studying it when his father came back from the marketplace. The father said: Look at my young son whom I left alone when I went to the marketplace! What did he do? He took it upon himself to study, and he went and got a scroll and placed in on his knees and sat and studied it! You learn from this that even one person who sits alone and engages in study accrues his reward on High. > Hebrew: יחיד יושב ועוסק בתורה שכרו מתקבל במרום שנאמר (איכה ג׳:כ״ח) ישב בדד וידום כי נטל עליו. משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה לו בן קטן הניחו ויצא לשוק עמד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו והיה יושב והוגה בה כיון שבא אביו מן השוק אמר ראו בני קטן שהנחתיו ויצאתי לשוק מה עשה מעצמו למד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו והיה יושב ולומד בה. הא למדת שאף יחיד שיושב ועוסק בתורה שכרו מתקבל במרום: ### 8:7 [¶13] And judge everyone favorably. There is a story of a young woman who was kidnapped, and two pious men went to pay her ransom. One of them went into a brothel. When he came out, he said to his friend: What did you suspect (when you saw me go in there)? He replied: Only that you were trying to find out what her ransom would be. He said: That is in fact what happened. And just as you judged me favorably, so the Holy Blessed One will judge you favorably.” > Hebrew: והוי דן את כל האדם לכף זכות. מעשה בריבה אחת שנשבית והלכו אחריה שני חסידים לפדותה נכנס אחד מהם לקובה של זונות כשיצא אמר לחברו במה חשדתני אמר שמא לידע בכמה דמים היא מהורהנת. א״ל העבודה כך היה. א״ל כשם שדנתני לכף זכות כך הקב״ה ידין אותך לכף זכות: ### 8:8 [¶15] There is another story of a young woman who was kidnapped, and two pious men went to pay her ransom. One of them was arrested and accused of robbery and sent to prison. Every day, his wife would bring him bread and water. One day, he said to her: Go to my friend [the other pious man] and tell him that I am being held in prison [(and accused of soliciting a prostitute), while he just sits in his house and does nothing to help the young woman. His wife replied: It’s bad enough that you are being held in prison, but now you also engage in this kind of foolishness?] He said to her: Please, just go and say this to him. So she went and related this to his friend. What did the friend do? He went and brought silver and gold, and other men with him, and got them both released. When the first man got out, he said: Let me sleep next to the young woman in bed, but with her clothes on. In the morning, he said to them: Now immerse me in water, and then immerse her in water. They did so. Then he said to them: What did you suspect during my immersion? They said to him: We said to ourselves, all that time that he was in prison, he was hungry and thirsty, and now he is out in the fresh air…so this all warmed up your flesh and you were overstimulated, so perhaps you had an ejaculation [and that is why you had to immerse]. He said: And what did you suspect during her immersion? They said to him: After all that time that she was among the idolaters, perhaps she ate and drank from their foods, and now you were telling us to immerse her so that she would be purified. He said to them: That is in fact just what happened, and you, who have judged me favorably, will be judged favorably by the Omnipresent God. Just as the early righteous people were pious, so too were their animals. They say that Abraham’s camels would not go into a house that had idols in it, as it says (Genesis 24:31), “I have cleared the house, and made space for the camels.” [“I have cleared the house” – of idols. But what do you learn from “and made space for the camels”?] That teaches us that they would not go into the house of Lavan the Aramean until all the idols were cleared out. There is a story that Rabbi Hanina ben Dosa’s donkey was stolen by robbers. They put it in the courtyard and placed straw, barley, and water in front it, but it would not eat or drink. They said: How can we leave it here? It will just die and rot in the courtyard. So they opened the door and put the animal outside, and it started walking and kept going until it reached [the home of] Rabbi Hanina ben Dosa. When it got there, his son heard it braying. He said: Father, isn’t this voice is like the voice of our animal? He said: Son, open the door for it, for it is clearly dying of hunger. He got up and opened the door, and put straw and barley and water in front of it, and it ate and drank. That is why they say: Just as the early righteous people were pious, so too were their animals.” > Hebrew: שוב מעשה בריבה אחת שנשבית והלכו אחריה שני חסידים לפדותה ונתפס א׳ מהם לשום לסטוס וחבשוהו בבית האסורין בכל יום ויום היתה אשתו מביאה לו לחם ומים יום אחד אמר לה לכי אצל פלוני ואמרי לו שאני חבוש בבית אסורין [(מפני הזנות) הוא יושב (ושוחק) בביתו ואינו משגיח על הריבה. אמרה לו לא דייך שאתה חבוש בבית האסורים אלא שהיית מתעסק בדברים בטלים] לא הלכה (אלא היתה מתעסקת בדברים בטלים) אמר לה בבקשה ממך לכי ואמרי לו. הלכה ואמרה לו. מה עשה אותו האיש הלך והביא כסף וזהב ובני אדם עמו והוציאו את שניהם. כשיצא אמר להם תנו לי ריבה זו שתישן עמי בבגדיה על המטה. לשחרית אמר להם הטבילוני והטבילוה והטבילום אמר לטובליהם לטבילה שלי במה חשדתוני. אמרו לו אמרנו כל אותן ימים שהיה חבוש בבית האסורין היה רעב וצמא ועכשיו יצא לאויר העולם וחם בשרך עליך ושמא ראית קרי. א״ל לטבילה של ריבה זו במה חשדתוה. אמרו לו שכל אותן הימים שהיתה שרויה בין העובדי כוכבים היתה אוכלת משלהם ושותה משלהם עכשיו אמרת הטבילוה כדי שתטהר. אמר להם העבודה כך היה ואתם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות. כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן היו חסידות אמרו גמליו של אברהם אבינו לא נכנסו לבית שיש בו עבודת כוכבים שנאמר (בראשית כ״ד:ל״א) ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים [ואנכי פניתי הבית מתרפים ומת״ל ומקום לגמלים] מלמד שלא נכנסו לבית לבן הארמי עד שפנו כל העבודת כוכבים מפניהם. מעשה בחמורו של ר״ח בן דוסא שגנבוהו לסטים וחבשו את החמור בחצר והניחו לו תבן ושעורין ומים ולא היה אוכל ושותה. אמרו למה אנו מניחין אותו שימות ויבאיש לנו את החצר עמדו ופתחו לה את הדלת והוציאוה והיתה מושכת והולכת עד שהגיעה אצל ר׳ חנינא בן דוסא כיון שהגיעה אצלו שמע בנו קולה א"ל אבא דומה קולה לקול בהמתנו א״ל בני פתח לה את הדלת שכבר מתה ברעב עמד ופתח לה הדלת והניח לה תבן ושעורים ומים והיתה אוכלת ושותה. לפיכך אמרו כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן: ## 9. Chapter 9 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/9/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/9/#p-N ### 9:1 [¶1] (Yehoshua ben Prachya and) Nittai the Arbelite would say: Stay away from a bad neighbor, do not befriend the wicked, and do not think there is no punishment. Stay away from a bad neighbor. Whether a neighbor in your house, a neighbor outside, or a neighbor in the field. (This teaches us) that afflictions come only [upon the house of the wicked, as it says (Proverbs 5:22), “A wicked person will be trapped by his sins.” This teaches us that] afflictions come only for the sins of the wicked. But the sins of the wicked cause him to knock down the wall of the righteous. [How so?] If there is a wall between a wicked person and a righteous person, and an infestation appears in the house of the wicked one [on the wall that stands between him and the righteous one, they will end up knocking down the wall] of the righteous one for the sins of the wicked. (Rabbi Yishmael the son of Rabbi Yohanan ben Beroka would say:) Woe to the wicked, and woe to his neighbor (for the sins of the wicked cause them to knock down the wall of the righteous). > Hebrew: (יהושע בן פרחיה ו) נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורענות. הרחק משכן רע אחד שכן שבבית ואחד שכן שבחוץ ואחד שכן שבשדה. (מלמד) שאין הנגעים באין [אלא על ביתו של רשע שנאמר (משלי ה׳:כ״ב) עוונותיו ילכדונו את הרשע מלמד שאין הנגעים באים] אלא בעונו של רשע. עונותיו של רשע גרמו לו לסתור כתלו של צדיק [כיצד] כתלו שבין רשע לבין צדיק נראה נגע בביתו של רשע בכתלו [שבינו לבין הצדיק נמצא סותרין כתלו] של צדיק בעונו של רשע. (רבי ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר) אוי לרשע אוי לשכינו (עונותיו של רשע גרמו לסתור כתלו של צדיק): ### 9:2 [¶3] Our ancestors tested the Holy Blessed One ten different times, but they were punished only for the sin of slander ([which was one of them]). These are the ten: Once at the sea, once when the manna was first given, once when the manna stopped coming down, once at the first appearance of quails, once at the latter appearance of quails, once at Marah, once at Refidim, once at Horev, once [at the Calf, and once] with the spies. And the sin of the spies was the worst of them all, as it says (Numbers 14:22), “They have tested Me these ten times, and have not heeded My voice.” And also (Numbers 14:37), “The men died before God by plague, for spreading bad reports about the Land [of Israel].” And from this we can reason that if the Holy Blessed One punished the spies for insulting the land, which has no mouth to speak, no reaction, and no shame, then all the more so would the Holy Blessed One punish someone who speaks ill of his friend and shames him. Rabbi Shimon would say: Afflictions come upon those who speak slander. For so we find with Aaron and Miriam, who spoke slanderously about Moses, and punishments came upon them – as it says (Numbers 12:1), “Miriam and Aaron spoke against Moses.” And why does the verse place Miriam before Aaron? [This teaches us that Tziporah (the wife of Moses)] went and talked to Miriam, and then Miriam went and told everything to Aaron, and then the two of them began to speak against this righteous man. And because these two spoke against a righteous man, punishments came upon them, as it says (Numbers 12:9), “And the Eternal became angry with them, and departed.” What do we learn from “and departed”? This teaches us that God departed from Aaron and attached to Miriam, because Aaron was not as engaged as Miriam in spreading slanderous words around, so she was (immediately) punished more. Miriam said: Prophecy has come to me even though I have not separated from my husband. And Aaron said: Prophecy has come to me even though I have not separated from my wife. And even our earliest ancestors received prophecy even though they did not separate from their wives. But Moses, because he is so arrogant, separated from his wife. They did not take this up with [Moses] directly, nor did they know for certain that it was true. It was not at all clear that he was being arrogant. We can reason from this that if Miriam, who spoke against her brother only secretly, was still punished, then if one speaks against his friend publicly, and shames him, all the more so will he be punished. At that time, Aaron said to Moses: Moses, my brother, you think that this skin disease affects only Miriam, but it is also upon the flesh of our father Amram. I will give you a parable to tell you what this is like: Like someone who has a hot coal placed in his hand. Even if he tosses it around from place to place, his flesh is still burned.” This is why it says (Numbers 12:12), “Please, do not let her be like one who is dead [when she emerges from her mother’s womb, with half of her flesh eaten away].” Meanwhile, Aaron attempted to pacify Moses by saying: Moses, my brother, have we ever done harm to anyone in the world? He replied: No. Aaron continued: So if we have done no harm to anyone in the world, would we have wished to harm you, who are our brother? Now what can I do? Will this mistake come between the covenant between us? (For he had established a covenant with Aaron and his sons,) as it says (Amos 1:9), “They did not remember the covenant of brotherhood.” At that moment, Moses drew a small circle on the ground and stood inside it, and asked for mercy for Miriam. He said: I will not leave this spot until my sister Miriam is healed, as it says (Numbers 12:13), “Please, God, heal her.” Then the Holy Blessed One said to Moses: If a king had reprimanded her, or if her father had reprimanded her, it would have been appropriate for her to sit in shame for seven days. And since it is I, the King of all kings, all the more so is it just for her to sit in shame for fourteen days! However, for your sake, I will forgive her, as it says (Numbers 12:14), “The Eternal said to Moses: If her father spat in her face [would she not sit in shame for seven days?]” “Now Moses was a very humble man” (Numbers 12:3). Could it be that he was meek and not beautiful and praiseworthy? But we learn from the verse (Exodus 40:19), “He spread the tent over the Tabernacle”: That just as the Tabernacle was ten cubits high, so was Moses also ten cubits high. Could it be that he was as humble as the angels, who serve God? But we learn from that [same] verse [that Moses was humble] “more than any other person”; more than other people, that is, but not more than the angels who serve God. Could it be that he was humbler than those in previous generations? But we learn from that [same] verse, “on the face of the earth”; in his own generation, that is, and not previous generations. There are three types of skin-afflicted people in the world: moist, dry, and polypous, and Moses made himself lowlier than them all. > Hebrew: עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב״ה ולא נענשו אלא על לשון הרע ([שהוא אחד מהם]) ואלו הן אחד על הים ואחד בתחלת המן ואחד בסוף המן ואחד בשליו הראשון ואחד בשליו האחרון אחד במרה ואחד ברפידים ואחד בחורב וא׳ [בעגל ואחד] במרגלים. זה של מרגלים קשה מכולם שנאמר (במדבר יד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. כיוצא בו (שם) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה׳ והלא דברים ק״ו ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בשת בקש הקב״ה עלבונה מן המרגלים המדבר דברים כנגד חבירו ומבייש אותו על אכ״ו שיבקש הקב״ה עלבונו. ר״ש אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליו שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובא עליהם את הפורענות שנאמר (שם יב) ותדבר מרים ואהרן במשה [למה הקדים הכתוב מרים לאהרן. מלמד שהלכה] צפורה ושחה לה למרים הלכה מרים ושחה לו לאהרן עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק בא עליהם את הפורענות שנאמר (שם) ויחר אך ה׳ בם וילך מה ת״ל וילך מלמד שנסתלק מאהרן ודבק במרים מפני שלא היה אהרן עסקן בדברים אבל מרים שהיתה עוסקת בדברים (מיד) נענשה יותר. מרים אמרה אלי היה דבור ולא פרשתי מאצל בעלי. אהרן אמר אלי היה דבור ולא פירשתי מאצל אשתי ואף אבותינו הראשונים היה דבור עליהם ולא פרשו מאצל נשותיהן אבל הוא מפני שדעתו גסה עליו פירש הוא מאצל אשתו. ולא היו דנין אותו בפניו אלא שלא בפניו ולא היו דנין אותו בודאי אלא בספק ספק שדעתו גסה עליו ספק שאין דעתו גסה עליו. והרי דברים ק״ו ומה מרים שלא דברה אלא באחיה [ולא דברה אלא בהחבא] ולא דברה אלא שלא בפניו של משה נענשה אדם הדיוט המדבר דברים בפני חבירו ומביישו עאכ״ו שיהא עונשו מרובה. באותה שעה א״ל אהרן למשה משה אחי כסבור אתה בעצמך שצרעת זו על מרים נתונה אינה נתונה אלא על בשרו של אבא עמרם. אמשול לך משל למה הדבר דומה לאחד שנתן גחלת בתוך ידו אע״פ שהופכה ממקום למקום מ״מ בשרו נכוית שנאמר אל נא תהי כמת באותה שעה התחיל אהרן לפייס במשה א״ל משה אחי כלום עשינו רעה עם אחד בעולם א״ל לאו ומה עם אחד בעולם לא עשינו רעה אתה שאחינו אתה האיך נעשה רעה עמך אבל מה אעשה שגגה היא בינותינו ברית שבינינו לבינך (מפני שהברית כרותה לאהרן ולבניו) שנא׳ (עמוס א׳:ט׳) ולא זכרו ברית אחים באותה שעה עג משה עוגה קטנה ועמד בתוכה וביקש רחמים עליה ואמר איני זז מכאן עד שתתרפא מרים אחותי שנאמר (במדבר י״ב:י״ג) אל נא רפא נא לה. באותה שעה א׳׳ל הקב״ה למשה אילו מלך נזף בה אילו אביה נזף בה כראוי היה לה שתכלם שבעת ימים אני שאני מלך מלכי המלכים עאכ״ו לא דין הוא שתכלם ארבעה עשר יום אלא למענך מחול לה שנא׳ (שם) ויאמר ה׳ אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו׳. (שם) והאיש משה ענו מאד יכול שהיה ענו ולא נאה ומשובח ת״ל (שמות מ׳:י״ט) ויפרוש את האהל על המשכן מה משכן י׳ אמות אף משה י׳ אמות קומתו. יכול שהיה ענו כמלאכי השרת ת״ל מכל האדם מאדם אמרו ולא ממלאכי השרת יכול שהיה ענו כדורות הראשונים ת״ל על פני האדמה מדורו אמרו ולא מדורות הראשונים. ג׳ מיני מוכי שחין נבראו בעולם לח יבש בעל פוליפוס והיתה נפשו של משה נמוכה מכולם: ### 9:3 [¶5] Rabbi Shimon ben Elazar would say: Afflictions come upon those who speak slanderously. This is what you see with Gehazi, who slandered his teacher and was afflicted with a skin disease that clung to him until the day he died, as it says (II Kings 5:27), “May the skin disease of Na’aman cling to you…and he left him, and he was flaky like the snow.” He would also say: Afflictions come upon the arrogant. This is what we find with Uzziah, as it says (II Chronicles 26:16–19), “And when [King Uzziah] became strong, his heart became so proud that he became corrupt, and trespassed against the Eternal [his God by entering the Temple of the Eternal to offer incense on the altar. And after him came] the priest Azariah, with eighty other brave priests of the Eternal. They stood up against King Uzziahand said to him: It is not for you, Uzziah, to offer incense to the Eternal, but for the priests, who are the descendants of Aaron, who have been consecrated, to offer incense. Get out of the Sanctuary, for you have trespassed, and there will no glory for you from the Eternal God. Uzziah, holding the incense lighter, became angry; but as he became angry with the priests, a skin disease broke out on his forehead.” At that moment, the Temple split apart into two halves, twelve miles apart. The priests, panicking, rushed to get out, “and he, too, rushed to get out, for the Eternal had afflicted him. And he was a leper until the day he died. He stayed in isolated quarters, as a leper, and he was cut off from the House of the Eternal, while Jotham his son was put in charge of the king’s house, and governed the people of the land” (II Chronicles 26:20–21). > Hebrew: ר״ש בן אלעזר אומר אף על מספרי לה״ר נגעים באין שכן מצינו בגחזי שספר לשון הרע ברבו ודבקה בו צרעת עד יום מותו שנאמר (מלכים ב ה׳:כ״ז) וצרעת נעמן תדבק בך [וגו׳] ויצא מלפניו מצורע כשלג. הוא היה אומר על גס הרוח נגעים באין עליו שכן מצינו בעוזיהו שנאמר (ד״ה ב כו) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל מעל בה' [אלהיו ויבא אל היכל ה׳ להקטיר על מזבח הקטורת ויבוא אחריו] עזריהו הכהן ועמו כהנים לה׳ שמונים בני חיל ויעמדו על עוזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה׳ כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה׳ אלהים ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו. באותה שעה נבקע היכל אילך ואילך שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיו הכהנים מבוהלים לצאת וגם הוא נבהל לצאת כי נגעו ה׳ ויהי מצורע עד יום מותו וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה׳ ויותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ: ### 9:4 [¶7] Do not befriend the wicked. This teaches us that a person should not befriend a bad person, nor a wicked person. For so we find with Jehoshafat, that he befriended Ahab and went up with him to Ramot Gilad, and the Eternal’s rage came out upon him. Then he befriended Ahaziah [and they made ships in Etzion Gever, and the Eternal destroyed his work, as it says,] (II Chronicles 20:37), “‘Because you have befriended Ahaziah, the Eternal will destroy your work,’ and so the ships were broken up.” And so, too, we find with Amnon, who befriended Jonadab, who then gave him bad advice, as it says (II Samuel 13:3), “Amnon had a friend named Jonadab, son of David’s brother Shim’ah; and Jonadab was a very wise man” – that is, wise in the ways of wickedness. Another interpretation of Do not befriend the wicked: Even to study Torah. > Hebrew: ואל תתחבר לרשע מלמד שלא יתחבר אדם עם אדם רע ולא עם אדם רשע שכן מצינו ביהושפט שנתחבר באחאב ועלה עמו רמות גלעד ויצא עליו קצף (מאת) ה' שוב נתחבר לאחזיה [ויעשו אניות בעציון גבר ופרץ ה׳ את מעשיו שנא׳] (דברי הימים ב כ׳:ל״ז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה׳ את מעשיך וישברו אניות. וכן מצינו באמנון שנתחבר עם יונדב ויעץ לו עצה רעה שנא׳ (שמואל ב י״ג:ג׳) ולאמנון ריע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד חכם לרע. דבר אחר אל תתחבר לרשע ואפילו לתורה: ### 9:5 [¶9] Do not think there is no punishment. How so? This teaches us that a person’s heart should be fearful every day [and he should say: Woe is me! Perhaps punishment will come upon me today, or perhaps tomorrow. So he ends up being fearful every day], as it says in Job (3:25), “I have feared and feared.” > Hebrew: ואל תתייאש מן הפורענות כיצד. מלמד שיהא לבו של אדם מתפחד בכל יום [ויאמר אוי לי שמא יבא עלי פורענות היום ושמא למחר ונמצא מתפחד בכל יום] שנאמר כן באיוב (איוב ג) פחד פחדתי: ### 9:6 [¶11] Another interpretation of Do not think there is no punishment: How so? When a person sees that he is successful, he should not say: Because I deserve it, the Omnipresent God has given me food and drink in this world (as interest), and the principal will remain for me in the World to Come. Rather, he should say: Woe is me! Perhaps I have only one good deed to show for, and so God has given me food and drink in this world in order that I will lose all reward in the World to Come.” > Hebrew: דבר אחר אל תתייאש מן הפורענות כיצד. בזמן שאדם רואה מה שבידו מצליח אל יאמר בשביל שזכיתי נתן לי המקום מאכל ומשתה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא אלא יאמר אוי לי שמא לא נמצא לי לפניו אלא זכות אחד בלבד נתן לי מאכל ומשתה בעולם הזה כדי שיאבדני לעולם הבא: ## 10. Chapter 10 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/10/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/10/#p-N ### 10:1 [¶1] Yehudah ben Tabbai and Shimon ben Shetach received from them. Yehudah ben Tabbai would say: Do not act as an advocate for one side, and when the litigants stand before you, you should consider them both guilty; but when they depart from you, you should consider them both innocent, for they have accepted the judgment upon themselves. > Hebrew: יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין: ### 10:2 [¶3] Do not act as an advocate for one side. How so? This teaches that if you came to the house of study and heard a general teaching or a legal teaching, do not respond immediately. Rather, sit and ask about the reasoning [behind their teaching, and in what context they made such a judgment. To the one who gave the legal teaching, ask first about the legal principle and the timing of the case.] When two litigants come before you for judgment, one poor and one rich, do not say to yourself: How can I make sure to exonerate the poor one and charge the rich one? Or how (can I exonerate the rich one and charge the poor one? For if I charge the poor one, then he will become my enemy, but if I exonerate the poor one, then the rich one will become my enemy. And do not say to yourself: How) can I take this one’s money and give it to that one? For the Torah says (Deuteronomy 1:17), “Do not be partial in judgment.” (Rabbi Meir would say: What do we learn from this:) “Hear out low and high alike” (Deuteronomy 1:17)? That one person should not be made to stand while the other one sits, or one person be allowed to talk as much as he wants while the other is told to be brief. (Rabbi Yehudah said: I heard that if the judges want to seat both litigants at once, they may do so; it is not forbidden. And what is forbidden? That one person sits and one stands. [Rather, what do we learn from) “low and high alike”?] That the judgment of the lowly be just the same for you as the judgment of the exalted, and [the judgment] of a perutah be just the same to you as the judgment of a hundred manah. > Hebrew: אל תעש עצמך כעורכי הדיינין כיצד מלמד שאם באת לבית המדרש ושמעת דבר או הלכה אל תבהל ברוחך להשיב אלא הוי יושב ושואל באיזה טעם אמרו [דבר זה ומאיזה ענין היה להם דין זה אומר הלכה שאל להם תחלה עיקר הדין והלכה בזמן] ששאלוני ובזמן ששני בעלי דינין באין לפניך לדין אחד עני וא׳ עשיר אל תאמר היאך אזכה את העני ואחייב את העשיר והיאך (אזכה את העשיר ואחייב את העני ואם אחייב את העני נמצא עני אויבי ואם אזכה את העני נמצא העשיר אויבי ואל תאמר היאך) אטול ממונו של זה ואתן לזה והתורה אמרה (דברים א) לא תכירו פנים במשפט (היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר) כקטן כגדול תשמעון שלא יהא אדם אחד עומד ואחד יושב אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך. (א״ר יהודה שמעתי שאם רצו להושיב שניהם כאחד מושיבין ואין זה אסור. אי זה אסור שלא יהא אחד יושב ואחד עומד [אלא מה ת״ל כקטן כגדול] יהא עליך דיו קטן כדין גדול [דין] של פרוטה כדין של מאה מנה: ### 10:3 [¶5] (He would say: If anyone had said to me before I entered this position: Enter! I would have threatened his life. Now that I have entered it, if anyone would say to me: Step down! I would want to throw a pot of boiling water on him. For greatness is difficult to attain. But just as it is difficult to attain, so is it difficult to let go of. And so we find with Saul. When they said to him: Assume the kingship! he hid from it, as it says [I Samuel 10:22], “The Eternal said: Look, he is hiding among the baggage.” But when they said to him: Step down! he went after David and tried to kill him.) > Hebrew: (הוא היה אומר כל מי שיאמר לי קודם שאכנס לגדולה זו הכנס רוצה אני [שארד עמו עד לחייו עכשיו שנכנסתי כל מי שיאמר לי רד הימנה רוצה אני] שאפיל עליו קומקומוס של חמין שהגדולה קשה היא להעלותה וכשם שקשה היא להעלותה כך קשה להורידה שכן מצינו בשאול בשעה שאמר לו עמוד במלכות היה מתחבא שנאמר (שמואל א י) ויאמר ה׳ הנה הוא נחבא אל הכלים ובשעה שאמר ליה רד הימנה היה מחזיר אחרי דוד להרגו): ### 10:4 [¶7] Shimon ben Shetach would say: Investigate the witnesses thoroughly. But while you are investigating them (be careful with what you say), for they may hear your words and figure out how to add lies to them. > Hebrew: שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים מתוך שאתה חוקרן (הוי זהיר בדבריך) שמא מתוך דבריך ישמעו השומעין ויוסיפו עליך שקר מפני הרמאין: ## 11. Chapter 11 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/11/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/11/#p-N ### 11:1 [¶1] Shemaya and Avatalyon received from them. Shemaya would say: Love work, hate power, and do not become too familiar with the authorities. Love work.” How so? This teaches us that a person should love work, and not hate work. For just as the Torah was given in a covenant, so work was given in a covenant, as it says (Exodus 20:10), “For six days you shall labor and do all your work, and the seventh day is the Sabbath of the Eternal your God.” Rabbi Akiva would say: Sometimes a person labors and escapes death, and sometimes a person does not labor and becomes liable for death from Heaven. How so? Say a person sat around all week and did no labor, and then on the eve of the Sabbath he had nothing to eat. But he had money that had been designated [to the Temple] in his house. So he took from this and ate, and thus became liable to death from Heaven. However, if he had labored on the building of the Temple, then even though they paid him in money designated for the Temple and he took that money and used it for food, he would still escape the death penalty. Rabbi Dostai would say: How do we know that if someone did no work all six days, he will end up doing work on the seventh? For, see, if he sat all the days of the week and did no work, and then on the eve of the Sabbath he had nothing to eat, he would then go out looking, and end up seized by conscription officers, who would grab him by the collar and force him to do on the Sabbath all the work that he did not do for six days. Rabbi Shimon ben Elazar would say: Even Adam did not taste anything until he worked, as it says (Genesis 2:15–16), “And God placed him in the garden, to work it and guard it”; and then [it says (verse 17)], “From every tree of the garden you may certainly eat.” Rabbi Tarfon would say: Even the Holy Blessed One did not rest His presence upon Israel until they had done work, as it says (Exodus 25:5), “Make Me a Sanctuary, and I will dwell among them.” Rabbi Yehudah ben Beteira would say: If someone who has no work to do, what should he do? If he has a dilapidated yard or field, he should go and work on them, as it says (Exodus 20:10), “Six days you shall labor and do all your work.” What do we learn from the phrase, “do all your work”? That even someone who has dilapidated yards or fields should work on them. Rabbi Yosei HaGalili would say: A person dies only because of idleness, as it says (Genesis 49:33), “And he expired [or: exhausted himself], and so was gathered to his people.” And see, if someone is pushed and falls over on his own craftwork and dies, we know his death was because of idleness. And if he was standing on the top of the roof, the top of a palace, or the top of any building, or at the edge of the river, and he fell and died, we know his death was because of idleness. All this we know to be true for men. And how do we know it is also true for women? For it says (Exodus 36:6), “Let no man or woman do any more work for the donations to the Sanctuary.” And how do we know it is true also for children? For it says (there), “So the people stopped bringing.” Rabbi Natan said: When Moses was carrying out the work of the Tabernacle, he did not want to take direction from the chiefs of Israel. So the chiefs of Israel sat there quietly and said: Perhaps now Moses will need our help. When they heard the announcement in the camp that said enough work had been done, they said: Alas, we have not participated at all in the work of the Tabernacle! So they got up and added a great thing by themselves, as it says (Exodus 35:27), “And the chiefs brought the shoham stones [for the breastplate of the high priest].” > Hebrew: שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות. אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנא׳ (שמות כ׳:ט׳-י׳) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלהיך. ר״ע אומר עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים. כיצד ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולע״ש אין לו מה יאכל היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים. אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש אע״פ שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה. רבי דוסתאי אומר מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה שיעשה כל שבעה הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת כל זאת שלא עשה כל ששה. ר״ש בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנא׳ (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה והדר מכל עץ הגן אכול תאכל. ר״ט אומר אף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם רבי יהודה בן בתירא אומר מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן ר׳ [טרפון] אומר (אין אדם מת) אלא מתוך הבטלה (שנאמר (בראשית מ״ט:ל״ג) ויגוע ויאסף אל עמיו [רבי יוסי הגלילי אומר] הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת הא אינו מת אלא מתוך הבטלה) היה עומד על ראש הגג [ועל ראש הבירה ועל ראש הבניין] [(ועל שפת הנהר)] ונפל ומת אינו מת אלא מתוך הבטלה. (שכן) שמענו לאנשים ולנשים מניין שנא׳ (שמות ל״ו:ו׳) איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש לטפלים מניין שנאמר (שם) ויכלא העם מהביא. א״ר נתן בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל והיו נשיאי ישראל יושבין ושותקין ואומרים עכשיו יצטרך לנו משה. כיון ששמעו שהעבירו קול במחנה שנאמר והמלאכה היתה דים אמרו אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכת המשכן עמדו והוסיפו דבר גדול מעצמם שנא׳ (שמות ל״ה:כ״ז) והנשיאים הביאו את אבני השהם: ### 11:2 [¶3] Hate power. How so? This teaches that a person should not place a crown on his own head. But others can place it upon him, as it says (Proverbs 27:2), “May a stranger praise you, but not your own mouth; a foreigner, but not your own lips.” Rabbi Akiva said: Anyone who raises himself above the words of Torah is like a carcass cast off on the side of the road. Everyone who passes it sits down and puts his hand out to check for breath, and then backs away from it and leaves, as it says (Proverbs 30:32), “If you degrade yourself with arrogance, and if you scheme, a hand to your mouth.” [(Ben Azzai said: Learn this idea out of the verse itself:)] If a person degrades himself for words of Torah by eating rotten dates, and dressing in filthy clothes, and sitting and watching at the door of the sages, then all who pass by will say, “Perhaps he is an idiot.” But in the end, you will find that he has the whole Torah with him. (Rabbi Yosei would say:) Anyone who raises himself above the words of Torah, in the end they will debase him; but anyone who debases himself for the sake of the words of Torah, in the end they will elevate him. > Hebrew: ושנא את הרבנות כיצד מלמד שלא יניח אדם עטרה מעצמו בראשו. אבל אחרים יניחו לו שנאמר (משלי כ״ז:ב׳) יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך. אמר רבי עקיבא כל המגביה עצמו על דברי תורה למה הוא דומה לנבלה מושלכת בדרך כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנה והולך שנא (שם ל) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה [(א״ל בן עזאי דרשהו מעניינו)] אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה ואוכל תמרים חרובים ולובש בגדים צואים ויושב ומשמר על פתח של חכמים כל עובר ושב אומר שמא שוטה הוא זה לסוף אתה מוצא כל התורה כולה עמו. (רבי יוסי אומר רד מטה למעלה ומעלה למטה) כל המגביה עצמו על דברי תורה סוף שמשפילין אותו וכל המשפיל עצמו על דברי תורה סוף שמגביהין אותו: ### 11:3 [¶5] Do not become too familiar with the authorities. How so? One’s name should not be known to the authorities. For when one’s name is known to the authorities, they will eventually take notice of him, and kill him and take his money. How so? While in the marketplace, someone says about his friend: May the Holy Blessed One bless so-and-so, who as of today has on his property a hundred bulls, a hundred lambs, and a hundred goats. But an official overhears this and goes and tells the magistrate, who goes and surrounds the friend’s property and takes all his money. About him Scripture says (Proverbs 27:14), “One who blesses his friend too loudly…a curse is accounted to him.” Another interpretation (of Do not become too familiar with the authorities): If one’s friend is in the marketplace and says: May the Holy Blessed One give to so-and-so, who as of today has on his property several bundles of wheat and several bundles of barley, but robbers overhear him, and come and surround his property and take all of his money, come morning he will have nothing. About him Scripture says (Proverbs 27:14), “One who blesses his friend loudly etc.” Another interpretation of Do not become too familiar with the authorities: How so? This teaches us that a person should not intend to say: I will become the magistrate of the city, or his second-in-command. For these people rob Israel. > Hebrew: ואל תתוודע לרשות כיצד מלמד שלא יצא לו לאדם שם ברשות כיון שיצא לו שם ברשות סוף נותנין בו עיניהם והורגים אותו ונוטלין הימנו כל ממונו. כיצד היה חבירו בשוק ואומר הקב״ה יברכהו לפלוני היום יצא מתוך . ביתו מאה שוורים מאה רחלים ומאה עזים ושמע הימנו סרדיוט אחד והלך ואמר לשר הלך והקיף את כל ביתו ונטל ממנו כל ממונו עליו הכתוב אומר (משלי כ״ז:י״ד) מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו. דבר אחר (אל תתוודע לרשות) היה חברו יושב בשוק ואמר הקב״ה יתננו לפלוני אותו היום הכניס לתוך ביתו כמה כורין של חטים כמה כורין של שעורים שמעו ממנו לסטים ובאו והקיפו את כל ביתו נטלו ממנו כל ממונו לשחרית אין לו כלום עליו הכתוב אומר מברך רעהו בקול גדול וגו׳. דבר אחר אל תתוודע לרשות כיצד מלמד שלא יכוין אדם לומר אני הוא שר העיר ואני הוא המשנה מפני שגוזלין לישראל: ### 11:4 [¶7] Another interpretation: A person should not seek authority, even though in the beginning they arrange all kinds of benefits for him, for in the end they will set him with up all kinds of difficulties. > Hebrew: דבר אחר אל יכוין אדם ליטול את הרשות אע״פ שבראשונה פותחין לו פתח הנאה באחרונה פותחין לו פתח הקשה לו: ### 11:5 [¶9] Avtalyon would say: Sages! Be careful with your words. For perhaps people will teach things in your name that are not in accordance with the proper study of Torah. Then you will come to deserve exile, and be exiled to a place of poisoned waters. And then even the students who come after you may teach something in your names that is not in accordance with the proper study of Torah, and then you will have caused them to deserve exile, and they will be exiled to a place of poisoned waters. And what are these poisoned waters? This is what is spoken of (Psalms 106:35), “They will become mixed up among the nations, and they will learn their ways.” Others say that [the term] poisoned waters is to be taken literally. And there are those who say that perhaps it means hard labor. > Hebrew: אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא יורו דבר משמכם שלא כתלמוד תורה ותחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים ואף התלמידים הבאים אחריכם שמא יורו דבר משמכם שלא כתלמוד תורה ותחובו חובת גלות ויגלו למקום מים הרעים. איזהו מים הרעים הוי אומר (תהילים ק״ו:ל״ה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם דבר אחר מים הרעים כמשמעו. וי״א שמא יגלו לעבודה קשה: ## 12. Chapter 12 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/12/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/12/#p-N ### 12:1 [¶1] Hillel and Shammai received from them. Hillel would say: Be like the students of Aaron: Love peace, and pursue peace, and bring peace between one person and another, and between husband and wife, [love all people,] and bring them closer to Torah. He would also say: One who pursues a name, loses his name. One who does not increase, diminishes. One who does not learn, deserves to die. One who makes use of the crown, passes away. > Hebrew: הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין איש לאשתו [אוהב את הבריות] ומקרבן לתורה. הוא היה אומר נגד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב ודאישתמש בתגא חלף: ### 12:2 [¶3] He would also say: If I am not for myself, who will be for me? And when I am only for myself, what am I? And if not now, when? > Hebrew: הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני אם לא עכשיו אימתי: ### 12:3 [¶5] Love peace. How so? This is to teach you to be a person who loves peace among all the people of Israel, just as Aaron loved peace between everyone, as it says (Malachi 2:6), “A Torah of Truth was on his mouth, and no crooked thing was on his lips. He walked with Me in peace and righteousness, and he pulled back many from sin.” (Rabbi Meir would say: What do we learn from “he pulled back many from sin”?) When Aaron was walking down the road, and he came upon a wicked person, he would wish him Shalom. The next day, when that man wanted to sin, he would say: Alas! How will I be able to look Aaron in the face; I will be so embarrassed when he wishes me Shalom. And so this man would stop himself from sinning. Similarly, when two people were fighting with one another, Aaron would go and sit next to one of them and say: My son, look at the anguish your friend is going through! His heart is ripped apart and he is tearing at his clothes. He is saying, How can I face my old friend? I am so ashamed, I betrayed his trust. Aaron would sit with him until his rage subsided. Then Aaron would go to the other person in the fight and say: My son, look at the anguish your friend is going through! His heart is ripped apart and he is tearing at his clothes. He is saying, How can I face my old friend? I am so ashamed, I betrayed his trust. Aaron would sit with him until his rage subsided. When the two people saw each other, they would embrace and kiss one another. And that is why it says (Numbers 20:20), “And the entire House of Israel wept for Aaron for thirty days” [after his death]. > Hebrew: אוהב שלום כיצד מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד שנא׳ (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (ר״מ אומר מה ת״ל ורבים השיב מעון) כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב אצל אחד מהם אמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר וא״ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיניו ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה לכך נאמר (במדבר כ) ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל: ### 12:4 [¶7] (Another interpretation:) Why did Israel weep for Aaron for thirty days? [(Both women and men.)] Because he always judged fairly. How do we know this? For he never said to a man or woman: You have disgraced yourself. That is why it says that the entire House of Israel wept for him. But with Moses, who would chastise them with harsh words, it merely says (Deuteronomy 34:8), “The children of Israel wept for Moses.” And also, how many thousands in Israel were named after Aaron! Because if not for Aaron, they would never have come into the world. For he would bring peace between husband and wife, and then they would come back together, and would name their first child after him. But there are those who say that the reason the entire House of Israel wept for him for thirty days is because anyone who saw Moses our teacher sitting and weeping, how could they not weep? (And some say:) Anyone who saw Elazar and Pinchas, the two high priests, standing and crying, how could they not weep? > Hebrew: (ד״א) מפני מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום [(אנשים ונשים)] מפני שדן אהרן דין אמת לאמיתו מניין לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת לכך נאמר ויבכו אותו כל בית ישראל. אבל משה שמוכיחן בדברים קשים נאמר ויבכו בני ישראל את משה. ועוד כמה אלפים היו בישראל שנקראו שמם אהרן (אהרן) שאלמלא אהרן לא בא זה לעולם שהיה משים שלום בין איש לאשתו ומזדווגין זה עם זה והיו קורין שם הילוד על שמו. וי׳׳א לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל שכל מי שרואה משה רבינו שיושב ובוכה מי לא יבכה. (ויש אומרים) מי שרואה אלעזר ופינחס שהם שני כהנים גדולים שעומדים ובוכים מי לא יבכה. ### 12:5 [¶9] At that time, Moses asked to die as Aaron had died, because he saw the great honor Aaron was given at the funeral procession, with rows and rows of angels eulogizing him. But did he actually say this to someone? No, he just said it to himself. Yet the Holy Blessed One heard his whisper, as it says (Deuteronomy 32:51), “And you will die on the mountain that you go up on, and be gathered to your people, just as your brother Aaron died on Mount Hor.” From this you learn that he asked to die as Aaron had died. At that time, [God] said to the Angel of Death: Go, bring me the soul of Moses. The Angel of Death went and stood before him, and said: Moses, give me your soul. But he scowled at him [and said: The place I sit, you have no right to even stand – and you ask me to give you my soul? So he scowled at him] and chased him away with a rebuke. The Holy Blessed One said again to the Angel of Death: Go, bring me the soul of Moses. Finally, the Holy Blessed One said to Moses: Moses! You’ve had enough of this world. The World to Come has been prepared for you since the six days of creation. As it says (Exodus 33:22), “God said, here is a place near Me; stand on that rock.” The Holy Blessed One took Moses’ soul and stored it under the Throne of Glory. (As it says [I Samuel 25:29], “And the soul of my master will be bound up in the bond of life.”) And when He took it, He did it with a kiss. As it says (Deuteronomy 34:5), “[Moses died…] by the mouth of God.” And not only Moses’ soul is stored under the Throne of Glory, but also the souls of all the righteous are stored there! As it says (I Samuel 25:29), “[If anyone sets out to pursue you and seek your life], the soul of my master will be bound up in the bond of life.” Could it be that the souls of the wicked are there, too? The verse continues: “but He will fling away the lives of your enemies like a slingshot.” [(To what can this be compared?) It can be compared to someone who takes a stone and places it in a sling;] even though he flings it from place to place, he does not know where it will land. So it is for the souls of the wicked, which cast about and go wandering the world, and have no place to rest. The Holy Blessed One said again to the Angel of Death: Go, bring me the soul of Moses. He went back to the place, and looked for Moses, but could not find him. He went to the Great Sea and said to it: Did Moses come here? And it said: I have not seen him since the day that Israel passed through me. He went to the mountains and hills and asked them: Did Moses come here? [They said to him: We have not seen him since the day that Israel received the Torah on Mount Sinai. He went down to the Underworld and to Oblivion said to them: Did Moses come here? They said: We have heard his name, but we have never seen him. He went and asked the angels: Did Moses come here?] They said to him: God knows his path and his place. God stored him away for the World to Come, and no living creature knows where. As it says (Job 28:12–14, 22), “Where will wisdom be found, and where is the place of understanding? No human knows its measure, and it cannot be found in the land of the living. The Deep says, it is not in me, and the sea says it is not by me…. Oblivion and Death say: in our ears we heard a rumor.” Even Joshua was sitting in despair over Moses [for he did not know where he was], until the Holy Blessed One said to him: Joshua, why are you in despair over Moses? For “Moses My servant is dead.” (Joshua 1:2). > Hebrew: באותה שעה בקש משה למות כמיתת אהרן מפני שראה מטתו מוצעת בכבוד גדול וכתות כתות של מלאכי השרת סופדות אותו וכי בינו לבין אדם שאל והלא בינו לבין עצמו שאל ושמע הקב״ה לחישתו שנא׳ (דברים לב) ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר הא למדת שבקש למות כמיתתו של אהרן. באותה שעה א״ל למלאך המות לך הבא לי נשמתו של משה. הלך מלאך המות ועמד לפניו א״ל משה תן לי נשמתך גער בו [א״ל במקום שאני יושב אין נותנין לך רשות לעמוד ואתה אמרת תן לי נשמתך גער בו] והוציאו בנזיפה. עד שא״ל הקב״ה למשה משה דייך העולם הזה שהרי העולם הבא שמור לך מששת ימי בראשית שנאמר (שמות לג) ויאמר ה׳ הנה מקום אתי ונצבת על הצור. נטלה הקב״ה נשמתו של משה וגנזה תחת כסא הכבוד (שנאמר (ש״א כה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים). כשנטלה לא נטלה אלא בנשיקה שנאמר (דברים לד) על פי ה׳. לא נשמתו של משה בלבד גנוזה תחת כסא הכבוד אלא נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. יכול אף של רשעים כן ת״ל (ש״א כה) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע [(משל למה״ד) לאחד שנטל את האבן ונתנו בתוך הקלע] אע״פ שזורק ממקום למקום אינו יודע על מה שתסמוך אף כן נשמתן של רשעים זוממות והולכות ושוטפות בעולם ואינן יודעות על מה שיסמכו. שוב א״ל הקב״ה למלאך המות לך והבא לי נשמתו של משה הלך למקומו בקשו ולא מצאו הלך אצל הים הגדול א״ל משה בא לכאן א״ל מיום שעברו ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו הלך אצל הרים וגבעות וא״ל משה בא לכאן [אמרו לו מיום שקבלו ישראל את התורה בהר סיני שוב לא ראינוהו הלך אצל שאול ואבדון אמר להם משה בא לכאן אמרו לו שמו שמענו ואותו לא ראינו הלך אצל מלאכי השרת א״ל משה בא לכאן] א״ל אלהים הבין דרכו והוא ידע את מקומו אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת שנאמר (איוב כח) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. אף יהושע היה יושב ומצטער על משה [שלא ידע היכן הוא] עד שאמר לו הקב״ה יהושע למה אתה מצטער על משה משה עבדי מת: ### 12:6 [¶11] Pursue peace. How so? This teaches that a person should pursue peace in Israel between everyone (in the way that Aaron would pursue peace in Israel between everyone, as it says [Psalms 34:15], “Turn from evil, and do good; seek peace and pursue it.” Rabbi Shimon ben Elazar would say:) If a person stays quietly in his place, how can he pursue peace in Israel between everyone? [Rather, he should go out from his place and into the world and pursue peace in Israel,] as it says, “Seek peace and pursue it.” How does this work? Seek it where you are, and pursue it in some other place. Even the Holy Blessed One made peace in the heights, for He did not call ten angels Gabriel, ten angels Michael, ten angels Uriel, and ten angels Raphael, in the way humans do, calling ten people Reuben, ten people Shimon, ten people Levi, and ten people Judah. For if He had done as humans do, when He called one of them, they all would have come, and then become jealous of one another. So instead, He called only one angel Gabriel and one Michael, and when He calls any one of them, [that angel] comes before Him, and He dispatches the angel wherever He desires. And how do we know that they revere one another, and respect one another, and are humbler than human beings? Because when they open their mouths to sing a song, one of them says to the other: You should begin, for you are greater than I, and then the other one says: No, you should begin, for you are greater than I. This is not the way it is with human beings. Every person says to another: I am greater than you, and the other person responds: No, I am greater than you. And some say they spoke in groupings [of angels]. One grouping would say to the other: You all should begin, for you are greater than we, as it says (Isaiah 6:3), “And this one called out to that one and said….” > Hebrew: רודף שלום כיצד מלמד שיהא אדם רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד (כדרך שהיה אהרן רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד שנאמר (תהלים לד) סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו: ר׳ שמעון בן אלעזר אומר) אם יושב אדם במקומו ושותק היאך רודף שלום בישראל בין כל א׳ וא׳ [אלא יצא ממקומו ויחזור בעולם וירדוף שלום בישראל] שנאמר (שם) בקש שלום ורדפהו. הא כיצד בקשהו ממקומך רדפהו למקום אחר אף הקב״ה עשה שלום במרום ואיזה שלום עשה הקב״ה במרום שלא קרא עשרה גבריאל עשרה מיכאל עשרה אוריאל עשרה רפאל כדרך שבני אדם קורין עשרה ראובן עשרה שמעון עשרה לוי עשרה יהודה שאלמלא עשה כדרך שבני אדם עושים כיון שקרא לאחד מהם באין לפניו ומתקנאין זה בזה אלא קרא גבריאל אחד מיכאל אחד כיון שקרא אחד הם באו לפניו ומשגרו לכל מקום שירצה ומנין שיראים זה את זה ומכבדין זה את זה וענותנין מבני אדם שבשעה שפותחין את פיהם ואומרים שיר זה אומר לחבירו פתח אתה שאתה גדול ממני וזה אומר לחבירו פתח אתה שאתה גדול ממני. לא כדרך שבני אדם עושין שזה אומר לחבירו אני גדול ממך וזה אומר לחבירו אני גדול ממך. וי״א כתות כתות הן כת אחת אומרת לחברתה פתחי את שאת גדולה ממני שנאמר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר: ### 12:7 [¶13] Love all people. How so? This teaches us that a person should love all people and not hate anyone. For so we find with the people of the Generation of the Dispersion, that because they loved one another, the Holy Blessed One did not want to wipe them off the face of the earth, but instead only scattered them to the four corners of the world. But the people of Sodom, because they hated one another, the Holy Blessed One took them out of both this world and the World to Come, as it says (Genesis 13:13), “And the people of Sodom were very wicked and sinful against God.” “Sinful” – this is sexual transgression; “against God” – this the desecration of God’s name; “very” – this means that they sinned intentionally. From this you learn that because they hated one another, the Holy Blessed One took them out of both this world and the World to Come.7. > Hebrew: אוהב את הבריות כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את הבריות ולא יהא שונא את הבריות שכן מצינו באנשי דור הפלגה שמתוך שאוהבין זה את זה לא רצה הקב״ה לאבדן מן העולם אלא פזרן בארבע רוחות העולם אבל אנשי סדום מתוך שהיו שונאים זה את זה אבדן הקב״ה מן העוה״ז ומן העוה״ב שנא' (בראשית יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד וחטאים זה גילוי עריות לה׳ זה חילול ה׳. מאד שמתכוונין וחוטאים. הא למדת מתוך ששונאין זה את זה אבדן הקב״ה מן העולם הזה ומן העולם הבא: ### 12:8 [¶15] And bring them closer to Torah. How so? This teaches us that a person should prevail upon others and bring them under the wings of the Divine Presence, just as Abraham prevailed upon those around him and brought them under the wings of the Divine Presence. [And not only Abraham, but also Sarah, as it says (Genesis 12:5), “Abram took his wife Sarai, and his nephew Lot, and all of their possessions, and the souls they had made in Haran.” But even if everyone in the world got together, they would be unable to create even one mosquito! So what does it mean when it says, “the souls they had made in Haran”? It teaches us that the Holy Blessed One considered it as if they had actually made new souls. When a person does not give part of what he earns to his fellows in this world, then he will not be given anything in the World to Come, as it says (Ecclesiastes 4:1), “Look at the tears of the oppressed, and they have no comforter. Power is in the hand of their oppressors, and they have no comforter.” Why does it say “they have no comforter” twice? This refers to people who eat and drink in this world, and their sons and daughters are successful, but in the World to Come they have [nothing and they have no] comforter. For if a person has something stolen from him in this world, or if someone he knows dies, then his children, siblings, and other relatives come and comfort him. Could it be that the same is true in the World to Come? That is why the verse then says (Ecclesiastes 4:8), “He has neither son nor brother.” So, too, with someone whose sexual transgression produces a mamzer [a child born of certain forbidden sexual relations]. They say to him: Empty one! You have ruined yourself and you have ruined him as well! [For this mamzer would have wanted to study Torah with the rest of the students] who sit and study in Jerusalem. But this mamzer would go with them only up to Ashdod, and then would stop there and say: Woe is me! If I were not a mamzer, I would have gone to sit and study among the students whom I have been studying with until now. But because I am a mamzer, I cannot sit and study among these students. For a mamzer cannot enter Jerusalem at all, as it says (Zechariah 9:6), “The mamzer will stay in Ashdod, (and I will cut off the pride of the Philistines.” > Hebrew: ומקרבן לתורה כיצד מלמד שיהא אדם מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה כדרך שהיה אברהם אבינו מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה [ולא אברהם לבד עשה אלא אף שרה שנא׳] (בראשית יב) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן והלא כל באי עולם אינם יכולים לבראות אפילו יתוש אחד ומה ת״ל ואת הנפש אשר עשו בחרן מלמד שהעלה עליהם הקב״ה כאילו עשו אותם. כשם שאין אדם חולק שכר לחבירו בהעוה״ז כך (אין) חולק שכר (לחבירו) לעולם הבא שנאמר (קהלת ד) והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם. למה נאמר ואין להם מנחם שני פעמים אלו בני אדם שאוכלין ושותין ומצליחין בבנים ובבנות בעולם הזה ובעולם הבא אין להם [כלום ואין להם] מנחם שאם נגנבה לו לאדם גניבה בעוה״ז או שמת לו מת באין בניו ואחיו וקרוביו ומנחמין אותו יכול אף לעוה״ב כן ת״ל גם בן ואח אין לו וכן מי שעובר עבירה והוליד ממזר אומרים לו ריקה חבלת בעצמך חבלת בו [שאותו ממזר היה רוצה ללמוד תורה עם אותן התלמידים] שהיו יושבין ושונין בירושלים והיה הממזר הולך עמהן עד שהגיע לאשדוד עומד שם ואומר אוי לי אילו לא הייתי ממזר כבר הייתי יושב ושונה בין התלמידים שלמדתי עד עכשיו ולפי שאני ממזר איני יושב ושונה בין התלמידים לפי שאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר שנאמר (זכריה ט) וישב ממזר באשדוד (והכרתי גאון פלשתים: ### 12:9 [¶17] [Hillel] would also say: If I am not for myself, who will be for me? That is, if I do not earn merit during my lifetime, who will earn it for me? And when I am only for myself, what am I? That is, if I do not earn merit for myself, who will earn my merit for me?) If not now, when? That is, if I do not earn merit during my lifetime, who will earn if for me after my death? And so it is said (Ecclesiastes 9:4), “For a living dog is better off than a dead lion.” “A living dog is better off” – this refers to a wicked person who is still alive in this world. “Than a dead lion” – he is better off than even Abraham, Isaac, and Jacob, for they lie in the dirt. (Another interpretation of “a living dog is better off”: This refers to) a wicked person who is still alive in this world; if he repents, then the Holy Blessed One will receive it. But when a righteous person has died, he can no longer add to his merit. > Hebrew: הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי אם אני לא אזכה בחיי מי יזכה בי. וכשאני לעצמי מה אני אם אני לא זוכה בעצמי מי יזכה בי בעצמי). אם לא עכשיו אימתי אם אני לא זוכה בחיי מי יזכה בי לאחר מיתתי וכה״א (קהלת ט) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כי לכלב חי הוא טוב זה רשע המתקיים בעולם הזה. מן האריה המת אפילו מאברהם יצחק ויעקב שהן שוכני עפר. (דבר אחר כי לכלב חי הוא טוב זה) רשע המתקיים בעולם הזה אם עשה תשובה הקב״ה מקבלהו אבל צדיק כיון שמת שוב אינו מוסיף זכות: ### 12:10 [¶19] He would also say: If you come to my house, I will come to your house. My legs will bring me to the place that my heart loves. If you come to my house, I will come to your house. How so? These are the people who come for the morning and evening prayers at the synagogues and study houses. The Holy Blessed One blessed them in the World to Come. This is like what it says (Exodus 20:21), “In every place where I have My name mentioned [I will come to you and bless you].” My legs will bring me to the place that my heart loves. How so? These are the people who leave their silver and gold and go up to the festival to encounter the face of the Divine Presence in the Temple. The Holy Blessed One will protect them in their encampments, as it says (Exodus 34:24), “No man will covet your land when you go up to appear before the face of the Eternal your God [on one of the three pilgrim festivals].” > Hebrew: הוא היה אומר אם תבא לביתי אני אבא לביתך למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי. אם תבא לביתי אבא לביתך כיצד אלו בני אדם שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הקב״ה מברכן לעולם הבא כענין שנא׳ (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו׳. למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי כיצד אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש הקב״ה משמרם בתוך מחניהם שנאמר (שמות ל״ד:כ״ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה׳ אלהיך: ### 12:11 [¶21] He would also say: If I am here, everything is here. I am not here, who is here? Turn it over, and turn over [in it. For everything is in it.] And in all matters, the reward is in proportion to the struggle. > Hebrew: הוא היה אומר אם אני כאן הכל כאן אם אני לית כאן מאן כאן הופכה והופך [בה דכולא בה] ולכולהון לפום צערא אגרא: ### 12:12 [¶23] There is a story of Hillel the Elder, that he was walking on the road, and he came upon people who were carrying wheat. He said to them: How much would a se’ah cost? They said to him: Two dinars. He came upon another group, and asked them: How much would a se’ah cost? They said to him: Three dinars. [He said: But the first group told me it was only two!] They said to him: You stupid Babylonian! Don’t you know that the reward is in proportion to the struggle? He said them: You fools! (And empty ones!) Because I constantly instruct you [that the reward is commensurate with the toil], you are replying so [i.e. in kind]? Thus Hillel the Elder did to them to bring them back to good behavior. It was also he who saw a skull floating on the water and said to it: Since you drowned others, you were drowned. And those who drowned you will also be drowned. > Hebrew: מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך ופגע בני אדם שמביאין חטין אמר להם סאה בכמה אמרו לו בב׳ דינרין ופגע באחרים אמר להם סאה בכמה אמרו לו בג׳ דינרין [אמר להם והלא ראשונים אמרו בשנים] אמרו לו בבלאי טפשאי אי אתה יודע שלפום צערא אגרא. אמר להם שוטים (וריקים) על שאני אומר לכם אתם מחזירין לי כך מה עשה להם הלל הזקן החזירן למוטב. אף הוא ראה גולגולת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ודאטפוך יאטפוניה: ### 12:13 [¶25] He also used teach four things in the Babylonian tongue: One who pursues a name, loses his name; One who does not serve the sages, deserves death; One who does not increase, loses; and One who makes use of the crown, perishes, and then it is lost to him. One who pursues a name, loses his name. How so? This teaches us that a person should not seek to be known in the state, for eventually they will begin to take note of him, and then kill him and take his money. He who does not serve the sages, deserves death. How so? (They tell) There is a story about a person from Beit Ramah who conducted himself with great piety. Rabban Yohanan ben Zakkai sent one of his students to go check up on him. The student went, and found him putting oil on a stovetop, and then taking it off and putting it on beans. The student said to him: What are you doing? He replied: I am a high priest, and I am eating the priestly tithe in a state of [ritual] purity. The student said: But is that stovetop impure or pure? He said: Does it say anywhere in the Torah that a stovetop can be impure? The Torah speaks only of an oven becoming impure, as it says (Leviticus 11:33), “Everything in it becomes impure.” The student replied: Just as the Torah speaks of an oven becoming impure, so it speaks also of a stovetop becoming impure, as it also says (Leviticus 11:35), “An oven and a stovetop must be smashed; they are impure.” And if that is so, you have never eaten the priestly tithe in a state of purity in your entire life! He who does not add, loses. How so? This teaches us that if a person learns only one tractate – or even two, or three – but does not keep adding to them, in the end he will forget even those he did learn. He who uses it as a crown, perishes, and then it is lost to him. How so? For anyone who uses the Ineffable Name of God has no share in the World to Come. > Hebrew: אף הוא אומר בלשון בבלי ד׳ דברים נגד שמא אבד שמיה ודלא משמש חכימיא קטלא חייב ודלא מוסיף פסיד ודישתמש בתגא אבד ואזיל ליה. נגד שמא אבד שמיה כיצד מלמד שלא יוציא לו לאדם שם במדינה שכיון שיוציא לו שם במדינה סוף שנותנין בו עיניהם והורגין אותו ונוטלין ממנו את ממונו. ודלא משמש חכימיא קטלא חייב כיצד (אמרו) מעשה באדם אחד מבית רמה שהיה נוהג בעצמו מדת חסידות שלח אליו תלמיד אחד רבן יוחנן בן זכאי לבודקו הלך ומצאו שנטל שמן ונתנו על גבי כירים ונטלו מעל הכירים ונתנו לתוך של גריסין א״ל מה אתה עושה א״ל כהן גדול אני ותרומה בטהרה אני אוכל א״ל כירים זה טמא או טהור א״ל וכי יש לנו בתורה על כירים שטמא והלא לא אמרה תורה אלא על תנור שטמא שנאמר (ויקרא יא) כל אשר בתוכו יטמא א״ל כשם שאמרה תורה על תנור שטמא כך אמרה תורה על כירים שטמא שנאמר (שם) תנור וכירים יותץ טמאים הם א"ל א״כ היית נוהג לא אכלת תרומה טהורה מימיך. ודלא מוסיף פסיד כיצד מלמד שאם שנה אדם מסכתא או שתים או שלש מסכתות ואין מוסיף עליהם סוף שמשכח את הראשונות. ודאשתמש בתגא אבד ואזיל ליה כיצד שכל המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא: ## 13. Chapter 13 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/13/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/13/#p-N ### 13:1 [¶1] Shammai would say: Make your Torah study a fixed practice, say little and do a lot, and greet everyone with a smile. > Hebrew: שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות: ### 13:2 [¶3] Make your Torah study a fixed practice. How so? This teaches us that if a person hears advice from the mouth of a sage in the study hall, he should not make it an occasional practice but a fixed practice. What a person learns, he should do, and then teach others, and they should do, as it says (Deuteronomy 5:1), “Learn them, and take care to do them.” And also in Ezra it says (7:10), “For Ezra had prepared his heart to seek the Torah of the Eternal and to do it.” And after that, it says, “and to teach Israel rules and laws.” > Hebrew: עשה תורתך קבע כיצד מלמד שאם שמע אדם דבר מפי חכם בבית המדרש אל יעשה אותו עראי אלא יעשה אותו קבע. ומה שלמד אדם יעשה וילמד לאחרים ויעשו שנאמר (דברים ה׳:א׳) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכן בעזרא הוא אומר (עזרא ז׳:י׳) כי עזרא הכין (את) לבבו לדרוש את תורת ה׳ ולעשות ואחר כך וללמד בישראל חק ומשפט: ### 13:3 [¶5] Say little and do a lot. How so? This teaches us that the righteous say little and do a lot, but the wicked say a lot and don’t do anything at all. And how do we know that the righteous say little and do a lot? For this is what we find with Abraham our forefather, who said to the angels, “Have a piece of bread with me today,” as it says (Genesis 18:5), “I will get a piece of bread, and you can dine to your heart’s content.” But then after that, look at what Abraham did for the angels who serve God! He went and prepared three bulls and nine measures of fine flour for them! And how do we know that he prepared nine measures of fine flour? Because it says (Genesis 18:6), “Abraham hurried into the tent, to Sarah, and said: Hurry! Three measures of fine flour! The word three refers to the first three [measures], the word fine brings it to six, and the word flour makes nine. And how do we know that he prepared three bulls for them? Because it says (Genesis 18:7), “Abraham ran to the cattle [and selected a good, tender calf].” Cattle is one [bull]. Calf is two. Tender is three. (And some say that good was four.) “Then he gave it to the boy, who hurried to prepare it.” That is, he gave it to Ishmael, in order to train him in performing the mitzvot. Even the Holy Blessed One said little and did a lot, as it says (Genesis 15:13–14), “[God] said to Abram: Know well that your offspring will be strangers in a land not their own, and they shall be enslaved and oppressed for four hundred years. But I will judge the nation that they serve, and afterward they shall go out with great wealth.” God spoke of this judgment with only the two letters dalet and nun, which spell the word dan (judge). But when the time came to pay back the enemies of Israel, God used seventy-two letters to do it, as it says (Deuteronomy 4:34), “Or has any god attempted to come and take one nation out from another, with great acts, signs, and wonders, and with awesome power?” From this you learn that when the enemies of Israel were made to pay for what they had done, they paid with seventy-two letters. And how do we know that the wicked say a lot and don’t do anything at all? For this is what we find with Ephron, who said to Abraham (Genesis 23:15), “A piece of land worth four hundred pieces of silver; [what is that between you and me?]” [as if he was willing to give away the land for free]. But in the end, when Abraham went to give him the payment, it says, “Abraham understood Ephron, and paid him the money” [and he simply accepted it]. > Hebrew: אמור מעט ועשה הרבה כיצד מלמד שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה אבל רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. ומניין שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה שכן מצינו באברהם אבינו שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום שנא׳ (בראשית י״ח:ה׳) ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת שהלך ועשה להם שלשה שוורים ותשע סאין של סולת ומניין שעשה להם תשע סאין של סולת שנאמר (שם) וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת שלש כמשמען קמח הרי שש סלת הרי תשע ומניין שעשה להם שלשה שוורים שנאמר ואל הבקר רץ אברהם הבקר אחד בן בקר שנים רך שלשה. וי״א וטוב ארבעה. ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות. אף הקב״ה אמר מעט ועשה הרבה שנאמר (שם) ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא א״ל אלא בדלי״ת ונו״ן אבל באחרונה כשפרע הקב״ה משונאיהם של ישראל לא פרע אלא בשבעים ושתים אותיות שנאמר (דברים ד׳:ל״ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמוראים גדולים הא למדת כשנפרע בשונאיהם של ישראל לא נפרע אלא בשבעים ושתים אותיות ומניין שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם (בראשית כ״ג:ט״ז) ארץ ארבע מאות שקל כסף אבל באחרונה כששקל לו את הכסף וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון וגו׳: ### 13:4 [¶7] Greet everyone with a smile. How so? This teaches that if a person gives his friend all the finest gifts in the world, but does so with a pained face, Scripture considers it as if he had given him nothing. But one who receives his friend with a smile, even if he gives him nothing, Scripture considers it as if he had given him all the finest gifts in the world. > Hebrew: והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות כיצד מלמד שאם נתן אדם לחבירו כל מתנות טובות שבעולם ופניו (זעומות) [כבושים] בארץ מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות אפי' לא נתן לו כלום מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם: ## 14. Chapter 14 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/14/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/14/#p-N ### 14:1 [¶1] Rabban Yohanan ben Zakkai received from Hillel and Shammai. Hillel the Elder had eighty students. Thirty of them were worthy of having the Divine Presence rest upon them like Moses our teacher; it was only that their generation was not fit for it. Thirty of them were able to make adjustments to the calendar. And twenty of them were average. The greatest of them all was Yonatan ben Uziel and the lowest of them was Rabban Yohanan ben Zakkai. And they said about Yohanan ben Zakkai that he was not ignorant of anything: Scripture; Mishnah; Talmud, including Halakhot, Aggadot, and all kinds of other material; grammatical analysis of the Torah; analysis of the scribal traditions; and all the interpretive traditions of the sages. He did not leave aside anything in the Torah, in order to fulfill the words (Proverbs 8:21), “I give substance to those who love me; I will fill their treasuries.” > Hebrew: רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. שמונים תלמידים היו להלל הזקן שלשים מהן ראויין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו אלא שאין דורן ראוי לכך שלשים מהן ראויין לעבר שנה ועשרים בינוניים. גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי ואמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות תוספתות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל המדות של חכמים וכל דבר ודבר שבתורה לא הניח שלא למד לקיים מה שנא׳ (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא: ### 14:2 [¶3] He would also say: If you have achieved greatness in Torah, do not give yourself the credit; it was for this purpose that you were created. For all things were created in order to be involved in Torah. > Hebrew: הוא היה אומר אם עשית תורתך הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. לפי שלא נוצרו הבריות אלא על מנת שיתעסקו בתורה: ### 14:3 [¶5] Rabban Yohanan Ben Zakkai had five students, and he had a name for each of them. He called Eliezer ben Hyrcanus “the Plastered Pit,” because it never loses a drop, and “the Sealed Bottle,” because it keeps all of its wine. He called Yehoshua ben Hananya “the Triple Knot,” because it does not get severed easily. He called Yosei HaKohen “the Saint of the Generation.” He called Yishmael ben Hananya “the Oasis in the Desert,” which holds on to its water. (Happy is the student whose teacher praises him and speaks of his virtues!) He called Elazar ben Arach “the Flowing Stream” and “the Bubbling Brook,” for its waters overflow and go out into the world, as it says (Proverbs 5:16), “Your wellsprings will burst forth, and the streams will spill out onto the streets.” > Hebrew: חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי לכולן קרא להן שמות. לאליעזר בן הורקנוס קרא בור סיד שאינו מאבד טיפה קנקן זפותה שמשמרת את יינה. ליהושע בן חנניה קרא לו חוט המשולש לא במהרה ינתק. וליוסי הכהן קרא לו חסיד שבדור. ולישמעאל בן חנניה קרא לו גרוע במדבר שמחזקת מימיה (אשרי תלמיד שרבו מודה לו ומעיד עליו). ולאלעזר בן ערך קרא לו נחל שוטף ומעין המתגבר שמימיו מתגברין ויוצאין לחוץ לקיים מה שנא׳ (משלי ה׳:ט״ז) יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים: ### 14:4 [¶7] He would also say: If all the sages of Israel were on one end of a scale and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus was on the other end, he would outweigh them all. But Abba Shaul says in [Rabban Yohanan ben Zakkai’s] name: If all the sages of Israel were on one end of a scale, and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus was with them, but Rabbi Elazar ben Arach was on the other end – he would outweigh them all. > Hebrew: הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שנייה מכריע את כולם אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם: ### 14:5 [¶9] He said to them: Go out and see what is the best path that a person should stay on, so that he can follow it into the World to Come. Rabbi Eliezer came back and said: A good eye. Rabbi Yehoshua came back and said: A good friend. Rabbi Yosei came back and said: A good neighbor, good desires, and a good wife. Rabbi Shimon said: One who sees what is coming. (Another version says: Like Mordechai the Jew, who saw what was coming.) Rabbi Elazar came back and said: A good heart toward Heaven, and a good heart toward others. [Rabban Yohanan ben Zakkai] said to them: I prefer Rabbi Elazar ben Arach’s words, because I see all of your words contained within his words. He said to them: Go out and see what is the evil path that a person should stay away from, so that he can enter into the World to Come. Rabbi Eliezer came back and said: An evil eye. Rabbi Yehoshua came back and said: An evil friend. Rabbi Yosei came back and said: An evil eye, an evil neighbor, and an evil wife. Rabbi Shimon came back said: One who borrows money and does not pay it back. For one who borrows from people will be punished by God, as it says (Psalms 37:21), “The wicked one borrows and does not repay; the righteous one is generous and keeps giving.” Rabbi Elazar came back and said: An evil heart toward Heaven, an evil heart toward the mitzvot, and an evil heart toward others. [Rabban Yohanan ben Zakkai] said to them: I prefer Rabbi Elazar ben Arach’s words, because I see all of your words contained within his words. > Hebrew: אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם כדי שיכנס בה לעוה״ב. נכנס רבי אליעזר ואמר עין טובה. נכנס רבי יהושע ואמר חבר טוב. נכנס רבי יוסי ואמר שכן טוב יצר טוב ואשה טובה. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד (נ״א כגון מרדכי יהודי שראה את הנולד). נכנס ר׳ אלעזר ואמר לב טוב לשמים ולב טוב לבריות. אמר להם רואה אני את דברי ר״א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזה דרך רעה שירחק ממנה האדם כדי שיכנס בה לעוה״ב. נכנס ר׳ אליעזר ואמר עין רעה. נכנס ר׳ יהושע ואמר חבר רע. נכנס ר' יוסי ואמר עין רע ושכן רע ואשה רעה. נכנס ר׳ שמעון ואמר הלוה ואינו משלם שהלוה מן האדם כלוה מן המקום שנא' (תהילים ל״ז:כ״א) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. נכנס ר׳ אלעזר ואמר לב רע לשמים ולב רע למצות ולב רע לבריות ואמר להם רואה אני את דברי ר׳ אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם: ### 14:6 [¶11] When Rabban Yohanan ben Zakkai’s son died, his students came in to comfort him. Rabbi Eliezer came in and sat before him and said: My master, if you please, may I say something? He said: Speak. So he said: Adam the first person had a son who died and he accepted comfort. And how do we know that he accepted comfort? For it says (Genesis 4:25), “And Adam knew his wife again.” So you, too, should accept comfort. He replied: Is it not enough that I have my own pain but that you need to remind me of Adam’s pain as well? Rabbi Yehoshua came in and said to him: If you please, may I say something before you? He said: Speak. So he said: Job had sons and daughters, and they all died on the same day, and he accepted comfort. So you, too, should accept comfort. And how do we know that Job accepted comfort? For it says (Job 1:21), “The Eternal has given, and the Eternal has taken away. Blessed is the name of the Eternal.” He replied: Is it not enough that I have my own pain but that you have to remind me of Job’s pain as well? Rabbi Yosei came in and sat before him and said: My master, if you please, may I say something? He said: Speak. So he said: Aaron had two older sons and they both died on the same day, and he accepted comfort, as it says (Leviticus 10:3), “And Aaron was silent,” and silence always indicates comfort. He replied: Is it not enough that I have my own pain but that you have to remind me of Aaron’s pain as well? Rabbi Shimon came in and said: My master, if you please, may I say something? He said: Speak. So he said: King David had a son who died, and he accepted comfort. So you, too, should accept comfort. And how do we know that David accepted comfort? For it says (II Samuel 12:24), “David comforted his wife Bath Sheba, and he came to her and lay with her, and she gave birth to another son, and called him Solomon.” So you, too, should accept comfort. He replied: Is it not enough that I have my own pain but that you have to remind me of King David’s pain as well? Rabbi Elazar ben Azariah came in. When [Rabbi Yohanan] saw him, he said to his steward: Take this vessel, and follow me to the bathhouse, because this is a great man, and I will not be able to withstand him. So [Rabbi Elazar] came in and sat before [Rabbi Yohanan] and said: Let me give you a parable. To what can this be compared? [It can be compared] to a person to whom the king gave a deposit to hold. Every day he would cry and scream and say, Oy, when will I be free of this deposit? So it is with you, Rabbi. You had a son who read from the Torah, the Prophets and the Writings; the Mishnah; Halakhah; and Aggadah; and then was taken from the world free of sin. [Must you, then, accept consolation when you have returned a deposit whole?] He said: Rabbi Elazar, my son, you have comforted me as people are supposed to. When they all left, Elazar said: I am going to Damasit, a beautiful place with good, sweet water. They said: We will go to Yavneh, a place where there is an abundance of scholars who love the Torah. So he went to Damasit, the beautiful place with good, sweet water, and his reputation in Torah study diminished. And they went to Yavneh, the place where there was an abundance of scholars who all loved the Torah, and their reputations in Torah study grew. > Hebrew: כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו וא״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל אדה״ר היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין. ומניין שקבל עליו תנחומין שנא׳ (בראשית ד׳:כ״ה) וידע אדם עוד את אשתו אף אתה קבל תנחומין א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של אדה״ר. נכנס ר׳ יהושע וא״ל רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין אף אתה קבל תנחומין. ומניין שקבל איוב תנחומין שנא׳ (איוב א׳:כ״א-כ״ב) ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך. א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב. נכנס ר׳ יוסי וישב לפניו א״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר (ויקרא י׳:ג׳) וידם אהרן אין שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין. א״ל לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן. נכנס ר״ש וא״ל רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך א״ל אמור. א״ל דוד המלך היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין ואף אתה קבל תנחומין ומניין שקבל דוד תנחומין שנא׳ (שמואל ב י״ב:כ״ד) וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה אף אתה רבי קבל תנחומין. א״ל לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס ר״א בן עזריה כיון שראהו אמר לשמשו טול לפני כלי ולך אחרי לבית המרחץ לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו נכנס וישב לפניו ואמר לו אמשול לך משל למה״ד לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום אף אתה רבי היה לך בן קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא [ויש לך לקבל עליך תנחומים כשחזרת פקדונך שלם] א״ל ר׳ אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין. כשיצאו מלפניו הוא אמר אלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים אוהבים את התורה הוא שהלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים נתמעט שמו בתורה הם שהלכו ליבנה למקום שת״ח מרובים ואוהבים את התורה נתגדל שמם בתורה: ## 15. Chapter 15 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/15/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/15/#p-N ### 15:1 [¶1] They said three things. Rabbi Eliezer said: Your friend’s honor should be as dear to you as your own. Do not be easy to anger. Repent one day before your death. Your friend’s honor should be as dear to you as your own. How so? This teaches us that one should regard his friends honor just as he regards his own. Just as no one wants to have a bad reputation, likewise one should not want anyone to tarnish his friend’s reputation. Another interpretation: Your friend’s honor should be as dear to you as your own. How so? When someone has a hundred thousand, and all his money is taken from him, he should not degrade himself for a small coin. > Hebrew: והם אמרו שלשה דברים רבי אליעזר אומר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך. אל תהי נוח לכעוס. שוב יום אחד לפני מיתתך. יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך כיצד מלמד שכשם שרואה את כבודו כך יהא אדם רואה את כבוד חבירו וכשם שאין אדם רוצה שיהא שם רע על כבודו כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חברו. ד״א יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך כיצד בזמן שיש לו לאדם מאה רבוא ונוטלים את כל ממונו אל יפגום את עצמו בשוה פרוטה: ### 15:2 [¶3] Do not be easy to anger. How so? This teaches us that a person should always be humble like Hillel the Elder, and not severe like Shammai the Elder. And what was the humility of Hillel the Elder? It once happened that two men made a wager with each other, saying: Whoever can make Hillel angry shall receive four hundred zuz. One of them went off to try. It was the Sabbath eve near sundown, and Hillel was washing [the hair on] his head. The man went, passed by the door of his house, and called out: Where is Hillel? Where is Hillel? Hillel dressed and went out to him, saying: My son, what do you need? I have a question to ask, said he. [Hillel replied,] Go ahead. So he asked: Why are the eyes of the Tarmudim so narrow? [Hillel] replied: Because they live in sandy places, and the wind comes and blows it into their eyes. Therefore, their eyes have narrowed. [The man] left, waited a while, returned, knocked on the door, and called out: Where is Hillel? Where is Hillel? [Hillel] dressed and went out to him, saying: My son, what do you need? I have a halakhic [legal] question to ask, said he. [Hillel replied,] Go ahead. So he asked: Why are the feet of the Africans so wide? [Hillel] replied: Because they live in watery marshes, and every day they have to walk through water. Therefore, their feet have become wide. [The man] left, waited a while, returned, knocked on the door, and called out: Where is Hillel? Where is Hillel? [Hillel] dressed and went out to him, saying: What do you need to ask? [The man] replied: I have to ask a halakhic question. Go ahead, said Hillel, and he wrapped himself in his robe and sat down before him. So the man asked: Why are the heads of the Babylonians so pointy? Hillel replied: My son, you have asked a great question. It is because they have no skillful midwives there. So when a baby is born, the servants just yank them out with their hands. That is why their heads are so pointy. But here, where there are skilled midwives, when a baby is born, they place it in a cradle and massage its head. That is why their heads are round! Then the man said: I have lost four hundred zuz through you! Hillel replied: Hillel is worth your losing four hundred zuz, and yet another four hundred zuz through him – yet Hillel will not lose his temper! > Hebrew: ואל תהי נוח לכעוס כיצד מלמד שיהא עניו כהלל הזקן ואל יהי קפדן כשמאי הזקן מה היה ענותנותו של הלל הזקן אמרו מעשה בשני בני אדם שעמדו והמרו זה את זה וזה את זה בד' מאות זוז אמרו כל שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז הלך אחד מהם ואותו היום ע״ש היה עם חשיכה וקא חייף רישיה בא וטפח לו על הדלת אמר היכן הלל היכן הלל נתעטף ויצא לקראתו א״ל בני מה אתה צריך א״ל שאלה (זו) אני צריך לשאול א״ל אמור א״ל מפני מה עיניהם של תרמודים תרוטות א״ל מפני שדרין בין חול במדבר ובאות רוחות ומפזרות אותו על עיניהם לפיכך עיניהם תרוטות הלך והמתין שעה אחת וחזר וטפח לו על הדלת אמר היכן הלל היכן הלל נתעטף ויצא א״ל בני מה אתה צריך א״ל הלכה אני צריך לשאול. א״ל אמור א״ל מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות א״ל מפני שהם יושבין עם בצעי המים ובכל יום ויום הם הולכים במים לפיכך רגליהם רחבות הלך והמתין שעה אחת וחזר וטפח על הדלת אמר היכן הלל היכן הלל נתעטף ויצא א״ל מה אתה צריך לשאול א״ל הלכה אני צריך לשאול. א״ל אמור נתעטף וישב לפניו א״ל [מה אתה צריך א״ל כך נשיאים משיבים] אל ירבו כמותך בישראל (אמר לו ח״ו הוי זהיר ברוחך מה אתה צריך) א״ל מפני מה (ראשיהם של בבליים ארוכים א״ל בני הלכה גדולה שאלת לפי שאין שם חיות פקחות כשנולד הולד מגדלות אותם על אברים של עבדים ושל שפחות לפיכך ראשיהם ארוכות אבל כאן שיש חיות פקחות כשנולד הולד מגדלות אותו בעריסה ומשפשפות את ראשו לפיכך ראשיהם סגלגלין). א״ל איבדת ממני ד׳ מאות זוז א״ל כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד׳ מאות זוז [וד׳ מאות זוז] והלל אל יקפיד: ### 15:3 [¶5] What was the severity of Shammai the Elder? They say that once a person came before Shammai and asked him: Rabbi, how many Torahs do you have? Two, he replied, the Written Torah and the Oral Torah. [The man] said to him: I believe you with respect to the Written [Torah], but not with respect to the Oral [Torah]. Shammai scolded him and kicked him out angrily. He went before Hillel, and asked him: Rabbi, how many Torahs do you have? Two, he replied, the Written Torah and the Oral Torah. [The man] said to him: I believe you with respect to the Written [Torah], but not with respect to the Oral [Torah]. [Hillel] said: My child, sit down and write for me the alphabet. [Hillel] said: What is this? [The man] said: An aleph. [Hillel] said: No, that’s not an aleph, it’s a beit. Then he said: And what is this? [The man] replied: That’s a beit. No, that’s not a beit, it’s a gimmel, said Hillel. [Hillel continued:] Tell me, from where do you know that this one is an aleph and this one is a beit? [The man replied:] This is what our ancestors passed down, that this is an aleph, and this a beit, and this a gimmel. Hillel said: Just as you have accepted that faithfully, so accept this faithfully. On another occasion, a foreigner was passing behind a synagogue, when he heard a child reciting the verse (Exodus 28:4), “And these are the garments which they shall make; a breastplate and an ephod.” So he went before Shammai and said to him: For whom is all this honor? [Shammai answered:] For the high priest, when he is performing his service on the altar. So he said: Convert me, but only on the condition that you make me the high priest. Shammai replied: Do we not have priests in Israel? Do we not already have a high priest who will serve us? Do we need some convert who has come with his staff and his knapsack to serve as the high priest? So he scolded him and kicked him out angrily. He then went before Hillel, and said: Convert me, but only on the condition that you appoint me the high priest, so I can go up and serve on the altar. Hillel said: Sit down, and I will tell you something. If someone wants to appear before a human king, isn’t it necessary that he learn how to make his entrance and exit? Yes, [the man] replied. [Hillel continued:] So you, who wish to appear before the King of all kings, the Holy Blessed One, how much more necessary for you to learn how to enter the Holy of Holies, how to light the lamps, how to come close to the altar, how to order the table, and how to prepare the fire on the altar! The man then replied: Tell me what you think is the best way to do this. So Hillel wrote for him the alphabet, and he learned it. Then he gave him [the book of] Leviticus, and he continued learning [the rest of the Torah] until he came to the verse (Numbers 1:51), “[The Levites shall set up the Tabernacle,] and any stranger who comes close shall die.” The convert reasoned: If Israel, who are called children of the Omnipresent, and of whom the Shekhinah said (Exodus 19:6), "And you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation," and even so they were so warned by this verse that “any stranger who comes close shall die,” then how much more so I, a mere convert, who has come with only his knapsack! And the convert was immediately at peace with this. He came to Hillel the Elder and said: May all the blessings that are contained in the Torah come upon your head. For if you had been like Shammai the Elder, I would not have come into the congregation of Israel. His severity nearly caused me to be lost both in this world and in the World to Come; but the humility of Hillel has brought me to a life in this world and in the World to Come. It was said that this convert had two sons. He named one Hillel and the other Gamliel, and they were called Hillel's converts. > Hebrew: מה היה קפדנותו של שמאי הזקן אמרו מעשה באדם אחד שעמד לפני שמאי א״ל רבי כמה תורות יש לכם א״ל שתים אחת בכתב ואחת בע״פ א״ל את שבכתב אני מאמין לך את שבע״פ איני מאמין לך גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל א״ל רבי כמה תורות נתנו א״ל שתים אחת בכתב וא׳ בע״פ א״ל בכתב אני מאמינך בע״פ אין אני מאמינך א״ל בני שב כתב לי אלף בית א״ל מה זה א״ל אלף א״ל אין זה אלף אלא בית א״ל מהו זה א״ל בית א"ל אין זה בית אלא גימל א״ל מניין אתה יודע שזה אלף וזה בית וזה גימל א״ל כך מסרו לנו אבותינו הראשונים שזה אלף וזה בית וזה גימל כשם שקבלת זו באמונה כך קבל עליך זו באמונה. מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בהכ״נ ושמע תינוק שקורא (שמות כ״ח:ד׳) ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל בא לפני שמאי א״ל רבי כל הכבוד הזה למי אמר לכה״ג שעומד ומשמש ע״ג המזבח א״ל גיירני ע״מ שתשימני כה״ג א״ל אין כהן בישראל ואין לנו כהנים גדולים שיעמדו וישתמשו בכהונה גדולה אלא גר הקל שלא בא אלא במקלו ובתרמילו ויבא וישתמש בכהונה גדולה גער בו והוציאו בנזיפה. בא להלל א׳׳ל רבי גיירני ע״מ שתשימני כה״ג שאעמוד ואשמש ע״ג המזבח אמר לו שב ואומר לך דבר אחד מי שמבקש להקביל פני מלך ב״ו לא דין הוא שילמוד איך יכנס ואיך יצא א״ל הן אתה שמבקש להקביל פני ממ״ה הקב״ה לא דין הוא שתלמוד איך תכנס לבית קדש הקדשים איך תיטיב את הנרות איך תקרב לגבי מזבח איך תערוך את השלחן איך תסדר את המערכה אמר לו הטוב בעיניך עשה. כתב לו תחלה אלף בית ולמדו תורת כהנים והיה לומד והולך עד שהגיע (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת נשא אותו גר ק״ו בעצמו ואמר מה אם ישראל שנקראו בנים למקום ועליהם אמרה שכינה (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אעפ״כ הזהיר עליהם הכתוב והזר הקרב יומת אני גר הקל לא באתי אלא בתרמילי עאכ״ו מיד נתפייס אותו גר מאליו בא לו אצל הלל הזקן א״ל כל הברכות שבתורה ינוחו על ראשך שאם היית כשמאי הזקן לא באתי (להקהל) בישראל. קפדנותו של שמאי הזקן בקש לאבדני מן העוה״ז ומן העוה״ב. ענותנותך הביאני לחיי העוה״ז והבא. אמרו לאותו גר נולדו שני בנים לאחד קראו הלל ולאחד קראו גמליאל והיו קוראין אותם גרים של הלל: ### 15:4 [¶7] Repent one day before your death. How so? Rabbi Eliezer’s students asked him: But does a person know what day he will die, so that he could repent? He said to them: All the more so should he repent every day, for perhaps he will die the next day! And the result is that he repents all of his days! Rabbi Yosei bar Yehudah said in the name of Rabbi Yehudah son of Rabbi Ilai, who said this in the name of his father Rabbi Ilai, who said it in the name of Rabbi Eliezer the Great, (Repent one day before your death, and) warm yourself before the fire of the sages, but be careful not to get burned by their coals. For their bite is like the bite of a fox, and their sting is like the sting of a scorpion, and all of their words are like fiery coals. > Hebrew: שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע באיזה יום ימות שיעשה תשובה אמר להם כל שכן שיעשה תשובה היום שמא ימות למחר ישוב למחר שמא ימות למחרתו ונמצא כל ימיו בתשובה. ר' יוסי בר יהודה אמר משום ר' יהודה בר' אלעאי שאמר משום רבי אלעאי אביו שאמר משום ר״א הגדול (שוב יום אחד לפני מיתתך ו) הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב אף כל דבריהם כגחלי אש: ## 16. Chapter 16 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/16/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/16/#p-N ### 16:1 [¶1] Rabbi Yehoshua would say: The Evil Eye, the Evil Urge, and the hatred of others take a person out of the world. The Evil Eye. How so? This teaches that a person should regard his friend’s household just as he regards his own household. And just as a person does not want people to say disparaging things about his wife and children, so he should not want people to say disparaging things about his friend’s wife and children. Another interpretation: The Evil Eye. How so? A person should not look askance at his friend’s learning. There is a story of someone who looked askance at his friend’s learning, and his life was cut short, and he reached his end prematurely and passed on from the world. > Hebrew: רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. עין הרע כיצד מלמד שכשם שאדם רואה את ביתו של עצמו כך יהא רואה ביתו של חבירו. וכשם שאדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשתו ובניו כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשת חבירו ועל בניו של חבירו. ד״א עין הרע כיצד שלא תהא עינו של אדם צר במשנתו של חבירו. מעשה באחד שהיה עינו צרה במשנתו של חבירו נתקצרו חייו ונפטר והלך לו: ### 16:2 [¶3] The Evil Urge. How so? They say that for the first thirteen years [of a person’s life] the Evil Urge is greater than the Good Urge. There in his mother’s womb, a person’s Evil Urge grows with him. [After he emerges into the world,] he starts breaking the Sabbath, and nothing is there to stop him; [killing people, and nothing is there to stop him; going out to sin, and nothing is there to stop him.] After thirteen years, the Good Urge is born. Then when he breaks the Sabbath, it says to him: Empty one! Isn’t it written (Exodus 31:14), “One who breaks it will surely die”? When he kills, it says to him: Empty one! Isn’t it written (Genesis 9:6), “One who spills the blood of a person, his own blood will be spilled”? When he goes out to sin, it says to him: Empty one! Isn’t it written (Leviticus 20:16), “Both the adulterer and the adulteress shall be put to death”? When a person heats himself up, and then goes to commit some act of lewdness, all of his limbs will obey him, because the Evil Urge rules over all 248 limbs. When he goes to perform a mitzvah, his limbs begin to grow lazy, because the Evil Urge in his stomach rules over all 248 of a person’s limbs. The Good Urge, meanwhile, is like someone trapped in a prison, as it says (Ecclesiastes 4:14), “From the prison, he comes forth to rule” – that is the Good Urge. Some say, that verse refers to Joseph the Righteous, when that wicked woman came and tortured him with words. She said to him: I will lock you up in prison! He said to her: But God releases the bound. She said to him: I will poke out your eyes! He said: God gives sight to the blind. She said to him: I will bend you down! He said to her: God straightens the bent. (She said to him: I will make you into a wicked man! He said to her: God loves the righteous. She said to him: I will make you an Aramean! He said to her: God protects the strangers. Until finally he said [Genesis 39:9], “How can I do this evil thing?”) And do not be surprised at Joseph the Righteous. For behold, Rabbi Tzadok was the greatest of his generation when he was captured. And a matron took him and presented before him a beautiful maidservant. When he saw her, he turned his eyes to the wall so he would not see her. And he sat and recited his learning the whole night. In the morning, the maidservant left and complained to her mistress: I would rather die than be given to that man! The matron sent for him and said to him: Why didn’t you do with this woman as all people do? He said to her: What can I do? I come from the lineage of the high priest, from a great family! I said to myself, Perhaps I will sleep with her and increase mamzerim in Israel! When she heard this, she commanded he be released with great honor. (And they say:) Do not be surprised at Rabbi Tzadok. For behold, Rabbi Akiva was greater than him! When he went to Rome, informers slandered him to a local prefect, who then presented before him two beautiful women. [The prefect] bathed and anointed them dressed them up like brides, and they fell upon [Rabbi Akiva] the whole night. This one said: Come to me! And that one said: Come to me! But he sat between them and spat, and would not turn to them. They went before the prefect and said to him: We would rather die than be given to that man! He sent for [Rabbi Akiva] and said to him: Why didn’t you do with those women as all people do with women? Weren’t they beautiful? And weren’t they human beings just like you? Didn’t the One who created you create them as well? [Rabbi Akiva] said: What could I do? Their scent was worse to me than carcasses and vermin! And do not be surprised at Rabbi Akiva. For behold, Rabbi Eliezer the Great was greater than him. For he raised his sister’s daughter until she was thirteen, and she slept in bed with him until she began puberty. Then he said to her: Go, and marry a man. She said to him: Am I not your woman? Should I be given as a maidservant to wash the legs of your students? He said to her: My daughter, I am already an old man. Go and marry a young man like yourself. She said to him: Didn’t I already say to you, Am I not your woman? Should I be given as a maidservant to wash the legs of your students? When he heard her words, he got permission from her to marry her, and then had sexual relations with her. > Hebrew: יצר הרע כיצד אמרו שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו והתחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו [הורג נפשות אין ממחה בידו הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו] לאחר י״ג שנה נולד יצר טוב כיון שמחלל שבתות א״ל ריקה הרי הוא אומר (שמות ל״א:י״ד) מחלליה מות יומת. הורג נפשות א״ל ריקה הרי הוא אומר (בראשית ט׳:ו׳) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. הולך לדבר עבירה אומר לו ריקה הרי הוא אומר (ויקרא כ׳:י׳) מות יומת הנואף והנואפת. בזמן שאדם מחמם את עצמו והולך לדבר זימה כל אבריו נשמעין לו מפני שיצה״ר מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים. כשהוא הולך לדבר מצוה התחילו מתענין (לו) כל אבריו מפני שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים שבאדם ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין שנאמר (קהלת ד׳:י״ד) [כי] מבית הסורים יצא למלוך זה יצר טוב וי״א זה יוסף הצדיק כשבאתה אותה רשעה היתה מענה אותו בדבריה אמרה לו אני אחבשך בבית האסורין אמר לה ה׳ מתיר אסורים אמרה לו אני אנקר את עיניך אמר לה ה׳ פוקח עורים אמרה לו אני אכפוף את קומתך אמר לה ה׳ זוקף כפופים (אמרה לו אני עושה אותך רשע אמר לה ה' אוהב צדיקים אמרה לו אני עושה אותך ארמאי אמר לה ה׳ שומר את גרים עד שאמר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת) אל תתמה על יוסף הצדיק שהרי רבי צדוק היה גדול הדור כשנשבה נטלתו מטרוניתא אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה כיון שראה אותה נתן עיניו בכותל שלא יראנה והיה יושב ושונה כל הלילה לשחרית הלכה והקבילה אצל גבירתה אמרה לה שוה לי המות משתתנני לאיש הזה שלחה וקראה לו ואמרה לו מפני מה לא עשית עם אשה זאת כדרך שיעשו בני אדם אמר לה ומה אעשה מכהונה גדולה אני ממשפחה גדולה אני אמרתי שמא אבא עליה והרביתי ממזרים כישראל כיון ששמעה דבריו צותה עליו ופטרתו בכבוד גדול. (א״ל) אל תתמה על רבי צדוק שהרי ר׳ עקיבא גדול ממנו כשהלך לארץ אוכילו קורצא אצל שלטון אחד ושגר לו שתי נשים יפות רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים והיו מתנפלות עליו כל הלילה זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן הלכו להן והקבילו פני השלטון ואמרו לו שוה לנו מות משתתננו לאיש הזה שלח וקרא לו א״ל מפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים לא יפות המה לא בנות אדם כמותך הן מי שברא אותך לא ברא אותם. אמר לו מה אעשה ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים. אל תתמה על ר׳ עקיבא שהרי ר״א הגדול גדול ממנו שגדל את בת אחותו י״ג שנה עמו במטה עד שבאו לה סימנים אמר לה צאי והתנשאי לאיש אמרה לו הלא אמתך (אנכי) לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך אמר לה בתי כבר זקנתי צאי והתנשאי לבחור שכמותך אמרה לו לא כך אמרתי לפניך הלא אמתך לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך כיון ששמע את דבריה נטל ממנה רשות לקדשה ובא עליה: ### 16:3 [¶5] Rabbi Reuven ben Itzrubali would say: How can a person stay away from the Evil Urge inside of him? For the first drop that a person puts inside of a woman is the Evil Urge. The Evil Urge rules only over the doors of the heart, as it says (Genesis 4:7), “Sin crouches at the door.” From the first moment that an infant is placed in the crib, (this man) is trying to kill you. He wants to pluck you out by your hair. When an infant is placed in his crib, he will place his hand onto a snake or a scorpion’s stinger. It is the Evil Urge inside of him that causes him to do this. He will place his hand onto fiery coals and it will be burned. It is the Evil Urge inside of him that causes him to do this. (For the Evil Urge wants to throw him into the fire.) But look at a baby goat or sheep! When they see a well, they back up away from it, because there is no Evil Urge in an animal. Rabbi Shimon ben Elazar would say: I will give you a parable. What (is [the Evil Urge] like)? The Evil Urge is like a piece of steel that they put into the fire. While it is in the fire, they can make any tool they wish from it. So it is with the Evil Urge. There is no way to fix it except with words of Torah alone ([which are like fire]), as it says (Proverbs 25:21–22), “If your enemy is hungry, feed him bread. If he is thirsty, give him water. You will be heaping fiery coals on his head, and the Eternal will reward you.” Do not read it as “reward you” (yeshalem lekha) but “give you peace” (yashlim lekha). Rabbi Yehudah HaNasi would say: I will give you a parable: What (is [the Evil Urge] like)? The Evil Urge is like two people who go into an inn. One is captured by robbers. They say to him: Who is with you? He could easily say: No one else was with me. But he says to himself: Since I am going to be killed, my friend should be killed with me. So it is with the Evil Urge, which says: Since I will be lost in the World to Come, (I) want take the whole body with me! Rabbi Shimon ben Yochai would say: From this you know that Israel will never see the face of Gehenna. They give a parable: To what can this be compared? [It can be compared] to a human king who had a barren field. Some people came along and rented it for a ten bundles of wheat. They fertilized it, plowed it, watered it, and harvested it, but they yielded only one bundle of wheat the whole year. The king said to them: What is this? They said: Our master the king, you know that with regard to the field you gave us, in the beginning you were not able to yield anything from it. Now we have fertilized it, harvested it, and watered it, yet we have still not been able to yield more than one bundle of wheat the whole year. So will Israel say one day before the Holy Blessed One: You know well that the Evil Urge has tempted us, as it says (Psalms 103:14), “For He knows our urges” [lit., how we were formed]. > Hebrew: רבי ראובן בן אצטרובלי אומר היאך מתרחק אדם מיצר הרע שבמעיו לפי שטיפה ראשונה שאדם מטיל באשה הוא יצה״ר. ויצר הרע אינו שרוי אלא על מפתחי הלב שנאמר (בראשית ד׳:ז׳) לפתח חטאת רובץ א״ל לאדם בשעה שהתינוק מוטל בעריסה (האיש) מבקש להורגך הוא רוצה שיתלוש ממנו בשערו תינוק מוטל בעריסה הניח ידו ע״ג נחש או ע״ג עקרב ועקצתו לא גרם לו אלא יצר הרע שבמעיו הניח ידו ע״ג גחלים ונכוה לא גרם לו אלא יצה״ר שבמעיו (לפי שיצר הרע זורקתו בית ראש אבל) בא וראה בגדי או בטלה כיון שהוא רואה את הבאר הוא חוזר לאחוריו לפי שאין יצר הרע בבהמה. רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה (הדבר דומה) יצה״ר דומה לברזל שהטילוהו בתוך האור כל זמן שהוא בתוך האור עושין ממנו כל כלים שירצו אף כך יצה״ר אין לו תקנה אלא בדברי תורה ([שהוא כאש]) בלבד שנאמר (משלי כ״ה:כ״א-כ״ב) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה׳ ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלים לך. רבי יהודה הנשיא אומר אמשול לך משל למה (הדבר דומה) יצר הרע דומה לשני בני אדם שנכנסו לפונדק אחד נתפס אחד מהם משום לסטות אמרו לו מי עמך יכול הוא שיאמר לא היה עמי חברי אלא אומר הואיל ואני נהרג יהרג חברי עמי אף כך אומר יצר הרע הואיל ואני אבוד לעוה״ב (אני) אאבד את (כל) הגוף. רבי שמעון בן יוחי אומר מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם משלו משל למה״ד למלך ב״ו שהיה לו שדה זבורית באו בני אדם והשכירוה בעשרת כורין חטים בשנה זבלוה עדרוה השקוה וכסחוה ולא הכניסו ממנה אלא כור אחד חטים בשנה אמר להם המלך מהו זה אמרו לו אדונינו המלך אתה יודע בשדה שנתת לנו שמתחלה לא הכנסת ממנה כלום ועכשיו שזבלנוה וכיסחנוה והשקינוה מים לא הכנסנו ממנה אלא כור אחד חטים בלבד. כך עתידים ישראל לומר לפני הקב״ה רבש״ע אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו שנא׳ (תהילים ק״ג:י״ד) כי הוא ידע יצרנו: ### 16:4 [¶7] Hatred of Others. How so? This teaches that a person should not say: Love the sages, but hate the scholars; or: Love the scholars, but hate the common people. Rather, love all of them, but hate the heretics, the enticers, the bad influences, and the traitors. So, too, did David say (Psalms 139:21–22), “I will hate those who hate You, O Lord, and I will despise those who rise up against You. With the utmost hatred I will hate them. They will become my enemies.” But it also says (Leviticus 19:18), “[You shall not take vengeance or bear a grudge against members of your people.] You shall love your neighbor as yourself; I am the Eternal.” [What is the reason? Because I] created him. So if he behaves as your people you should love him. And if not, you should not love him. Rabbi Shimon ben Elazar would say: This was meant as an great oath. “You shall love your neighbor as yourself.” I created him, so if you love him, I can be relied upon to give you great reward. And if not, I am the judge who will punish you. > Hebrew: ושנאת הבריות כיצד מלמד שלא יכוין אדם לומר אהוב את החכמים ושנוא את התלמידים אהוב את התלמידים ושנוא את עמי הארץ [אלא אהוב את כולם] ושנוא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין וכן המסורות וכן דוד אמר (תהילים קל״ט:כ״א-כ״ב) משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי הלא הוא אומר (ויקרא י״ט:י״ח) ואהבת לרעך כמוך אני ה׳ [מה טעם כי אני] בראתיו ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו ואם לאו אי אתה אוהבו. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר בשעה של גדולה נאמר דבר זה ואהבת לרעך כמוך אני ה' בראתיו אם אתה אוהבו אני נאמן לשלם לך שכר טוב ואם לאו אני דיין לפרוע: ## 17. Chapter 17 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/17/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/17/#p-N ### 17:1 [¶1] Rabbi Yosei would say: Let your friend’s money be as precious to you as your own. (And set a plan for yourself to study Torah, because it does not simply come to you as an inheritance.) > Hebrew: רבי יוסי אומר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך (והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך): ### 17:2 [¶3] How so? This teaches that just as a person sees his own money, so should he see his friend’s money. And just as a person does not want people to speak ([badly]) about his finances, so should he not want people to speak (badly) about his friend’s finances. [Another interpretation of Let your friend’s money be as precious to you as your own:] How so? When a student enters your house (and says: Teach me), if you are able to teach him, teach him; if not, release him immediately, and do not take his money, as it says (Proverbs 3:28), “Do not say, Go, and come back tomorrow, and I will give it to you, when you have it on you.” > Hebrew: כיצד מלמד כשם שאדם רואה את ממונו כך יהא רואה את ממון חבירו וכמו שאדם רוצה שלא יצא שם ([רע]) על ממון שלו כך יהיה רוצה שלא יצא שם (רע) על ממון חבירו. [ד״א יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך] כיצד בזמן שת״ח נכנס אצלך (לומר שנה לי) אם יש בידך לשנות שנה לו ואם לאו פטרהו מיד ואל תקח ממנו את ממונו שנא׳ (משלי ג) אל תאמר לך ושוב ומחר אתן ויש אתך: ### 17:3 [¶5] Set a plan for yourself to study Torah. How so? When Moses our teacher saw [that his children] were not learned enough (in Torah) to be able to rise to leadership after him, he wrapped himself up and arose to pray. He said before God: Master of the World! Let me know who should come in and go out as the head of this people, as it says (Numbers 27:15–17), “Moses spoke to the Eternal, saying, Let the Eternal, the God of the spirits of all flesh, appoint a man over the congregation who will go out before them and come in before them.” The Holy Blessed One replied to Moses: Moses, [take Joshua for yourself. Then the Holy Blessed One said to Moses]: Go and find a disseminator for him, and have him give a teaching at the head of the great men of Israel. Immediately, Moses said to Joshua: Joshua, these that I turn over to you are not goats but kids, (and not sheep) but lambs. For they still have not taken on the mitzvot. They still have not become fully grown goats, as it says (Song of Songs 1:8), “If you do not know, most beautiful of women, go out and follow the footsteps of the flock, and graze your kids by the shepherd’s dwellings.” > Hebrew: התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך כיצד בשעה שראה משה רבינו [את בניו] שאין בהן (תורה) שיעמדו בנשיאות אחריו נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבש״ע הודיעני (את) מי יכנס את מי יצא בראש כל העם הזה שנאמר (במדבר כ״ז:ט״ו-ט״ז) וידבר משה אל ה׳ לאמר יפקד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. א״ל הקב״ה למשה משה [קח לך יהושע אמר הקב״ה למשה] לך ועמוד לו תורגמן וידרוש לפניך בראש גדולי ישראל באותה שעה א״ל משה ליהושע יהושע עם זה שאני מוסר לך איני מוסר לך תיישים אלא גדיים (וכבשים) איני מוסר לך אלא טלאים שעדיין לא נתעסקו במצות ועדיין לא הגיעו לתיישים שנאמר (שיר השירים א׳:ח׳) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים: ### 17:4 [¶7] Once, Rabbi Yohanan ben Zakkai was walking through the marketplace and he saw a young woman who was collecting barley from under the legs of the animals of the Arabs. He said to her: My daughter, who are you? She was quiet. He said again: My daughter, who are you? She was quiet. Then she said to him: Wait one moment. She wrapped herself with her hair and sat in front of him and said: Rabbi, I am the daughter of Nakdimon ben Gurion. He said to her: So my daughter, where is all your father’s money? She said: Rabbi, isn’t it like what they say in Jerusalem: One who wants to preserve his fortune must give some of it up. (Or, as some say, must be kind.) He said to her: And what about your father-in-law’s household? She replied: One lost the fortunes of the other. Then Rabban Yohanan ben Zakkai said to his students: All my life, I have read this verse (from Song of Songs 1:8), “If you do not know, most beautiful of women, go out and follow the footsteps of the flock, and graze your kids by the shepherd’s dwellings.” But I did not understand [that there was a punishment in] it until what I saw today. Now I see that Israel will be punished by subjugation to a lowly nation [and not only to a lowly nation, but to the dung droppings of their animals]. Again she spoke to him and said: Rabbi, do you remember that you signed my marriage contract? He said: Yes. Then he said to his students: It is true that I signed this young woman’s marriage contract, which was worth a million golden Tyrian dinars. Her father’s family would not leave their house to enter the Temple unless a woolen rug was laid out for them. > Hebrew: פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי מהלך בשוק ראה ריבה אחת שמלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתן של ערביים אמר לה בתי מי את שתקה שוב אמר לה בתי מי את שתקה אמרה לו המתן לי נתעטפה בשערה וישבה לפניו אמרה לו רבי בתו של נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי וממון של אביך היכן הוא אמרה לו רבי לאו כדין מתלא מתלין בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד אמר לה של בית חמיך היכן הוא אמרה לו רבי בא זה ואבד זה. באותה שעה אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו כל ימי הייתי קורא מקרא הזה אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ולא למדתי מה שכתב בו [שנתחייבו] עד שבאתי היום ואמרתי מה שכתב שנתחייבו ישראל לאומה שפלה [ולא באומה שפלה בלבד אלא לגללי בהמתן] שוב אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר לה הן אמר לתלמידיו העבודה אני חתמתי על כתובתה של ריבה זו והיו קורין בה אלף אלפים דינרי זהב בדינרי צורי. מימיהם של בית אביה של ריבה זו לא היו נכנסים מבתיהם לבית המקדש עד שפורסין לו כלי מילת: ### 17:5 [¶9] There is another story of a young woman who was captured – she and her ten maidservants, and a Samaritan took her and brought her up in his house. One day, he gave her a jug and said to her: Go out and fetch me some water. One of her maidservants got up and took the jug from her. The man said to [the maidservant]: What is this? She said: Master, I swear on your head, I was one of five hundred maidservants that this young woman’s mother had! When he heard these words, he freed the young woman and her ten maidservants. > Hebrew: מעשה בריבה אחת שנשבית היא ועשר שפחותיה ונטלה כותי אחד והיתה מתגדלת ובאת בתוך ביתו יום אחד נתן לה כדה ואמר לה צאי והבא לי מים עמדה אחת משפחותיה ונטלתו ממנה אמר לה מהו אמרה לו חיי ראשך אדוני אני הייתי מחמש מאות שפחות של אמה של ריבה זו כיון ששמע את דבריה שגרה בת חורין היא ועשר שפחותיה: ### 17:6 [¶11] There is yet another story of a young woman who was captured, and a Samaritan took her and brought her up in his house. A dream interpreter came to him and said: Let this young woman go out of your house. But his wife said: Do not let her go! The dream interpreter came again and said to him: If you do not let this woman go, I will kill you! So he went and let her go. But he followed after her, saying: I will go and see what will become of this young woman. As she was walking along the road, she became thirsty and went down to drink water from a spring. When she placed her hand on the wall, a snake came out and bit her, and she died and began to float on the water. So he went down, and took her, and brought her up and buried her. He came back and said to his wife: This nation that you see suffers only the wrath of their Father in heaven. > Hebrew: שוב מעשה בריבה אחת שנשבית ונטלה כותי אחד והיתה מתגדלת ובאת בתוך ביתו בא לו בעל החלום ואמר לו הוצא ריבה זו מתוך ביתך אמרה לו אשתו אל תוציאנה. שוב בא לו בעל החלום א״ל אם אין אתה מוציאה הריני הורגך עמד והוציאה. והיה מהלך אחריה אמר אלך ואראה מה יהא בסופה של ריבה זו. כשהיא הולכת בדרך צמאתה וירדה לשתות מים על המעיין כיון שהניחה ידה על הכותל יצא עליה נחש ונשכה ומתה והיתה צפה על פני המים ירד ונטלה והעלה וקברה. ובא ואמר לאשתו עם זו שאתה רואה לא כעס עליהם אלא אביהם שבשמים: ### 17:7 [¶13] Let all your actions be for the sake of Heaven. Meaning, for the sake of Torah, as it says (Proverbs 3:6), “In all your ways, know [God], and He will straighten out your paths.” > Hebrew: וכל מעשיך יהיו לשם שמים לשם תורה שנאמר (משלי ג) בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך: ### 17:8 [¶15] Rabbi Shimon would say: Be careful when you say the Shema and your prayers. And when you pray, do not make your prayer just a regular conversation, but a deep pleading before the Holy Blessed One, as it says (Jonah 4:2), “For You are a gracious and compassionate God, slow to anger, full of kindness and forgiving punishment.” Rabbi Eliezer would say: Be diligent in studying Torah, and know how to respond to a heretic, and do not forget one word of Torah. Know before whom you labor and with whom you have made your covenant, and know that He can be trusted to reward you for your actions. > Hebrew: רבי שמעון אומר הוי זהיר בק״ש ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך שיחה אלא תחנונים לפני הקב״ה שנאמר (יונה ד) כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה. ר״א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודבר אחד בתורה אל תשתכח ממך דע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל בריתך [ונאמן הוא בעל בריתך שישלם לך שכר פעולתך]: ## 18. Chapter 18 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/18/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/18/#p-N ### 18:1 [¶1] Rabbi Yehudah HaNasi would praise the virtues of these sages: Rabbi Tarfon, Rabbi Akiva, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Yohanan ben Nuri, and Rabbi Yosei HaGalili. He called Rabbi Tarfon: a pile of stones. (And some say, a pile of nuts.) For when someone pulls one of them out, they all fall down and crash in on each other. So it was with Rabbi Tarfon. When a student would come before him and say: Teach me something, Rabbi Tarfon would cite Scripture, Mishnah, Midrash, Halakhot, and Aggadot. And the student would leave feeling full of goodness and blessing. He called Rabbi Akiva: a sealed vault. For Rabbi Akiva was like a worker who took his basket and went out to gather. When he found wheat, he put it in his basket. When he found barley, he put it in his basket. When he found spelt, he put it in his basket. When he found beans, he put them in his basket. When he found lentils, he put them in his basket. Then when he came back home, he would separate the wheat into one pile, the barley into one pile, the spelt into one pile, the beans into one pile, and the lentils into one pile. So it was with Rabbi Akiva. He organized the whole Torah into identifiable categories. He called Rabbi Elazar ben Azariah: a spice-peddlars’ basket. For Rabbi Elazar was like a merchant who took his cart and traveled around the country, and everyone would come out and say to him: Do you have fine oil? Do you have herbal ointments? Do you have persimmons? And they would find that he had everything. So it was with Rabbi Elazar ben Azariah. When a student would come to him and ask a question, Rabbi Elazar would tell him something from Scripture, something from Mishnah, something from Midrash, something from the law, and something from the legends. And the student would leave feeling full of goodness and blessing. > Hebrew: ולנגדן היה ר' יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים של רבי טרפון של ר״ע ושל ר״א בן עזריה ושל ר' יוחנן בן נורי ושל ר׳ יוסי הגלילי. לרבי טרפון קרא לו גל אבנים וי״א גל של אגוזים כיון שנוטל אדם אחד מהן כולן מתקשקשין ובאין זה על זה כך היה ר' טרפון דומה בשעה שת״ח נכנס אצלו וא״ל שנה לי מביא לו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כיון שיצא מלפניו היה יוצא מלא ברכה וטוב. לר׳ עקיבא קרא לו אוצר בלום למה רבי עקיבא דומה לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ מצא חטים מניח בה מצא שעורים מניח בה כוסמין מניח בה פולין מניח בה עדשים מניח בה כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן שעורים בפני עצמן כוסמין בפני עצמן פולין בפני עצמן עדשים בפני עצמן. כך עשה ר׳ עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות. לר״א בן עזריה קרא לו קופה של רוכלים ולמה היה ר׳׳א דומה לרוכל שנטל קופתו ונכנס למדינה ובאו בני המדינה ואמרו לו שמן טוב יש עמך פלייטון יש עמך אפרסמון יש עמך ומוצאין הכל עמו כך היה ר״א בן עזריה בזמן שת״ח נכנס אצלו שאלו במקרא אומר לו במשנה אומר לו במדרש אומר לו בהלכות אומר לו בהגדות אומר לו כיון שיצא מלפניו הוא מלא טוב וברכה: ### 18:2 [¶3] When Rabbi Yehoshua was very old, his students came to visit him. He said to them: My children! What new teachings did you come up with in the house of study? They said to him: We are your students, and we drink from your waters. He said to them: God forbid! This is not a generation without sages! Whose turn was it to speak on the Sabbath? They said: It was Rabbi Elazar ben Azariah’s Sabbath. He said to them: And what was the subject of the day? They said: The commandment to (Deuteronomy 32:2) “gather the whole nation; the men, the women, and the babies” [for a public Torah reading]. He said to them: And what did he speak about? They said to him: This is what he said: The men come to learn, and the women come to hear. But why must the babies come? In order to be able to reward those who bring them. He said to them: You had this pearl of wisdom in your hands, and you wanted to keep it from me? If you had come today only to teach me that one thing, it would have been enough! They said: He also taught about the verse (Ecclesiastes 12:11), “The words of the sages are like goads, like nails fixed in herding sticks.” Just as a goad is used to direct a cow to her furrow, so do words of Torah direct a person toward the paths of life. And lest you think that just as a goad is movable, so words of Torah are easily moved around, it says, “like nails fixed,” to tell you that just as something fixed cannot be uprooted, so too, words of Torah cannot be uprooted. “Herding sticks” refers to the scholars, who gather together to sit in packs. Now, these may prohibit something, and these may permit it; these may say something is impure, and these may say it is pure; these may say something is invalid, and these may say it is valid. [And so perhaps someone will say:] I give up! One cannot learn anything! That is why it says [at the end of the verse], “all given from one shepherd.” One God created them. One leader (i.e., Moses) transmitted them. And the Master of all Things said them: As for you, make your ear like a funnel and take in the words of those who prohibit and the words of those who permit, the words of those who say “impure” and the words of those who say “pure,” the words of those who invalidate and the words of those who validate. > Hebrew: לעת זקנתו של ר׳ יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם בני מה חידוש לכם בבית המדרש אמרו לו תלמידיך אנו ומימך אנו שותים אמר להם ח״ו שאין דור יתום [של חכמים] שבת של מי היתה אמרו לו שבת של ר״א בן עזריה היתה. אמר להם ובמה היתה ההגדה היום אמרו בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף (דברים ל״א:י״ב) אמר להם ומה דרש בה אמרו לו כך דרש בה אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע טף למה הם באים כדי לתת שכר טוב למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני אלמלא (לא) באתם אלא לשמוע דבר זה די. אמרו לו ועוד דרש בה דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות (קהלת י״ב:י״א) מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דברי תורה מכוונין את האדם לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת״ל וכמסמרות נטועים מה נטועים אינן מתעקרין אף דברי תורה אינן מתעקרין בעלי אסופות אלו ת״ח שנכנסין ויושבין אסופות אסופות אלו אוסרין ואלו מתירין אלו מטמאין ואלו מטהרין אלו פוסלין ואלו מכשירין [שמא יאמר לך אדם] אשב ולא אשנה ת״ל נתנו מרועה אחד אל אחד בראם ופרנס אחד נתנם רבון כל המעשים אמרם אף אתה עשה אזנך כאפרכסת והכנס בהם דברי אוסרין ודברי מתירין דברי מטמאים ודברי מטהרין דברי פוסלין ודברי מכשירין ### 18:3 [¶5] And he called Rabbi Yohanan ben Nuri: a bundle of laws. And he called Rabbi Yosei HaGalili: a collector of beautiful things, with no arrogance in him. For he took ahold of the spirit of the sages (from Mount Sinai, and taught it) to all the sages of Israel. > Hebrew: ולר׳ יוחנן בן נורי קרא לו קופה של הלכות. ולר' יוסי הגלילי מלקט יפה בלא גסות הרוח שאחז בה מדת חכמים (מהר סיני והיה משנן בה) כל חכמי ישראל: ### 18:4 [¶7] Isi ben Yehudah had names for the sages. He called Rabbi Meir: A sage and a scribe. He called Rabbi Yehudah: A sage in whatever field he wishes to be. He called Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A small vessel, but airtight. He called Rabbi Yosei: The one with the explanation. He called Rabbi Yosei HaGalili: A collector of beautiful things, but beauty without any pride. He called Rabbi Shimon ben Gamliel: A shop filled with regal fineries. He called Rabbi Shimon: Learns a lot, forgets a little. After this, Rabbi Shimon found Isi ben Yehudah and said to him: Why have you insulted my learning before the scholars? He replied: All I said was that you learn a lot and forget a little, and whatever you forget is irrelevant to the learning. > Hebrew: איסי בן יהודה היה קורא לחכמים שמות. לר״מ חכם וסופר. לר׳ יהודה חכם לכשירצה. לר״א בן יעקב קב ונקי. לרבי יוסי נמוקו עמו. ולרבי יוחנן בן נורי קופה של הלכות. לרבי יוסי הגלילי מלקט יפה יפה בלא גסות הרוח. לר׳ שמעון בן גמליאל חנות מלא ארגון טב לר״ש שונה הרבה ומשכח קימעא. לאח״כ מצאו רבי שמעון לאיסי בן יהודה א״ל מפני מה אתה מפטפט דברי בפני ת״ח א"ל וכי אמרתי עליך אלא שאתה שונה הרבה ומשכח קימעא ומה שאתה משכח סובין של משנתך: ## 19. Chapter 19 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/19/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/19/#p-N ### 19:1 [¶1] Akavia ben Mehalelel would say: Anyone who takes these four things to heart will never sin again: Where he comes from, where he is going, what he will become, and Who his judge is. [Where does he come from? From a place of darkness. Where is he going? To a dark and cloudy place. What will he become? Dirt, worms, and maggots. And who is his judge?] The King of all kings, the Holy Blessed One. > Hebrew: עקביא בן מהללאל אומר כל הנותן ארבעה דברים אל לבו שוב אינו חוטא מאין הוא בא ולאן הוא הולך ומה עתיד להיות ומי הוא דיינו [מאין הוא בא ממקום חושך ולאן הולך למקום חושך ואפילה ומה עתיד להיות עפר רמה ותולעה ומי הוא דיינו] מלך מלכי המלכים הקב׳׳ה: ### 19:2 [¶3] Rabbi Shimon would say: He comes from a place of darkness, and returns to a place of darkness. He comes from a disgusting drop, from a place that the eye cannot see. And what will he become? Dirt, worms, and maggots, as it says (Job 25:6), “How much less the human – a worm, [the person – a maggot.” Rabbi Elazar ben Ya’akov would say: A worm] in his life, and a maggot in his death. How is he a worm in his life? Because lice infest him. And a maggot in his death? Because of what crawls upon him when he is dead. > Hebrew: רבי שמעון אומר בא ממקום חושך וחוזר למקום חושך בא מטיפה סרוחה ממקום שאין העין יכולה לראות ומה עתיד להיות עפר רמה ותולעה שנא׳ (איוב כ״ה:ו׳) אף כי אנוש רמה [ובן אדם תולעה רבי אלעזר בן יעקב אומר רמה] בחייו ובן אדם תולעה במותו איזה רמה בחייו [זה כינים] ובן אדם תולעה במותו זה שמרחיש במותו: ### 19:3 [¶5] Rabbi Shimon ben Elazar would say: I will give you a parable. To what can this be compared? [It can be compared] to a king who built a great palace and took residence there. But there was a gutter filled with animal skins from a tannery that passed right by the entrance to the palace. So everyone who walked by and sat there would say: How beautiful and impressive this palace is! If only there wasn’t a smelly gutter that passed right by! So, too, is the human being. If he is so proud of himself now, when a disgusting stream comes out of his innards, just think how arrogant he would be if he could somehow produce a stream of fine oil, persimmons, and herbal ointments! > Hebrew: ר״ש בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שבנה פלטרין גדולים וישב בכולם וביב של בורסקי עוברת בתוכה ונופל על פתחה כל עובר ושב אומר כמה נאה ומשובח פלטין זו אלמלא ביב של בורסקי לא היתה עוברת בתוכה. אף כך אדם דומה ומה אם עכשיו שמוציאין ממעיו מעין סרוח כך מתגאה על הבריות אם היה מוציא מעין של שמן טוב אפרסמון ופלייטין על אחת כמה וכמה שיתגאה על הבריות: ### 19:4 [¶7] When Rabbi Eliezer became sick, his students came to visit him, and they sat before him and said to him: Rabbi, teach us one of the things you’ve taught us before. He said to them: (What shall I teach you?) Be careful to treat one another with respect. When you are praying, know before Whom you stand. By doing this, you will merit life in the World to Come. Rabbi Elazar ben Azariah said: We learned [about the status of] five things from Rabbi Eliezer, and we took even greater joy from the knowledge after he passed away than we had while he was alive. And they are: a circular cushion, a ball, a mannequin, an amulet, and a torn prayer box. We asked: What is their status? He replied: They are impure, and he told us to be careful with them, and dip them in water. For these are established laws that were told to Moses on Mount Sinai. > Hebrew: כשחלה ר״א נכנסו תלמידיו לבקרו וישבו לפניו אמרו לו רבינו למדנו דבר אחד ממה שלמדתנו אמר להם (מה אלמד אתכם) צאו והזהרו איש בכבוד חברו ובשעה שאתם מתפללין דעו לפני מי אתם עומדים להתפלל שמתוך דבר זה תזכו לחיי העוה״ב אמר רבי אלעזר בן עזריה חמשה דברים למדנו מרבי אליעזר ושמחנו בהן יותר ממה ששמחנו בהן בחיינו אלו הן [כסת] עגולה והכדור והאימום והקמיע והתפלה שנקרעה שאמרת לנו מה הן אמר להם טמאים הם והזהרו בהן והטבילו אותן כמה שהן שהלכות קבועות שנאמרו לו למשה בסיני: ## 20. Chapter 20 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/20/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/20/#p-N ### 20:1 [¶1] Rabbi Hananya, deputy of the priests, would say: Anyone who takes words of Torah to heart is no longer troubled by thoughts of destruction, thoughts of hunger, foolish thoughts, lustful thoughts, thoughts of temptation, thoughts of another man’s wife, thoughts of meaningless things, or thoughts of human burden. So it was written in the book of Psalms by King David (Psalms 19:9), “The precepts of the Eternal are true, bringing joy to the heart. The commandments of the Eternal are clear, illuminating the eyes.” But anyone who does not take words of Torah to heart is troubled by thoughts of destruction, thoughts of hunger, foolish thoughts, lustful thoughts, thoughts of temptation, thoughts of another man’s wife, thoughts of meaningless things, and thoughts of human burden. So it was written in Deuteronomy (28:46–48) by Moses our teacher, “They will be a sign and a proof against you and your offspring for all time. Because you would not serve the Eternal your God with joy and gladness over the abundance of everything. You will have to serve, in hunger and in thirst, naked and lacking everything.” “In hunger.” How so? (When a person wishes) to eat even barley bread, but has nothing, and then his enemies come and ask him for wheat bread and fatty meat. “In thirst.” How so? When a person wishes he could drink just a drop of vinegar, or beer, but has nothing, and then his enemies come and ask him for the finest wine in the land. “Naked.” How so? When a person wants to wear a wool or linen shirt, but has nothing, and then his enemies come and ask him for the finest silk in the land. “Lacking everything.” Without a candle, without a knife, and without a table. Another interpretation of “lacking everything”: Without vinegar and without salt. For this is a curse that people often give: May there be no vinegar or salt in your house! He would also say (with regard to Song of Songs 1:6): “Do not look at me, for I am blackened, scorched by the sun.” These are all the Jewish girls who cast off the yolk of the Holy Blessed One, and accepted human kingship upon themselves. [The verse continues:] “My mother’s children were angry with me.” This is Moses, who killed the Egyptian, as it says (Exodus 2:11–12), “Sometime after that, when Moses had grown older, he went out among his brothers and saw what they were enduring…and he turned this way and that, and saw that there was no one there.” What do we learn from “there was no one there”? This teaches that Moses brought the question before the council of angels who serve God, and asked them: Shall I kill this man? They said to him: Yes, kill him. And did Moses kill him with a sword? No, he killed him with words, as it says (Exodus 2:14), “Are you saying you will kill me, just as you killed the Egyptian?” This teaches that Moses killed him by saying the [Ineffable] Name of God. (Another interpretation of) “My mother’s children are angry with me”: this is Moses, who fled to Midian, as it says (Exodus 2:15,17), “Pharaoh heard what happened, and sought to kill Moses, and Moses fled from Pharaoh. He arrived in the land of Midian, and sat down by a well…And some shepherds came and tried to drive [Jethro’s daughters] away. And Moses got up and saved them, and gave water to their flocks.” Then Moses came and sat among them to render judgment. He said: The general practice in the world is for men to fill the buckets and women to give water to the animals. Here, women draw the water and men give the water to the animals. There is a perversion of justice in this place! (They are guilty by law, and have become guilty through this incident.) Some say that the whole time Moses was standing near the mouth of the well, the water was bubbling up to meet him, and when he left, the water went back down. Then Moses said: Woe is me! For I have left my people and come to live among these heathens. Another interpretation of “My mother’s children are angry with me”: This is Israel, who made the Golden Calf. At first, they said (Exodus 24:7), “Everything the Eternal has said, we will do and we will understand.” And then they went back and said (Exodus 32:4), “These are your gods, Israel!” Another interpretation of “My mother’s children are angry with me”: These are the spies, who slandered the land and caused Israel to die in the desert, as it says (Numbers 14:29), “In this desert your carcasses will fall.” “They made me guard the vineyards” (Song of Songs 1:6). The Holy Blessed One said: Who is it that caused Me to favor the heathens? Israel! (For while) the heathens live well, [Israel] are oppressed, scorned, and scattered about. Another interpretation of “They made me guard the vineyards”: This is Israel, who were exiled to Babylon. And prophets rose among them and told them to separate their donations and tithes. The people said to them: We were exiled because we did not separate our donations and tithes, and now you tell us we should separate them? [And that is why it says, “They made me guard the vineyards.”] > Hebrew: רבי חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן ד״ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצר הרע הרהורי אשת איש הרהורי דברים בטלים הרהורי עול בשר ודם שכן כתוב בספר תלים על ידי דוד מלך ישראל שנא׳ (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מצות ה׳ ברה מאירת עינים. וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו נותנין לו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצר הרע הרהורי אשת איש הרהורי דברים בטלים הרהורי עול בשר ודם שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבינו (דברים כ״ח:מ״ו-מ״ז) והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו יי׳ בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל. ברעב כיצד (בזמן שאדם תואב) לאכול פת שעורים ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו פת נקיה ובשר שמן. ובצמא כיצד בזמן שאדם מתאוה לשתות טפה של חומץ טפה של שכר ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו יין משובח שבכל המדינות. ובעירום כיצד בזמן שאדם יבא ללבוש חלוק של צמר או של פשתן ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו השיראין והכלך שבכל המדינות. ובחוסר כל בלא נר ובלא סכין ובלא שלחן. דבר אחר בחוסר כל בלא חומץ ובלא מלח זו היא קללה שמקללין בני אדם אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך. הוא היה אומר (שיר השירים א׳:ו׳) אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש אלו כל בנות שביהודה שפרקו עולו של הקדוש ברוך הוא מעליהם והמליכו עליהם מלך בשר ודם. דבר אחר בני אמי נחרו בי זה משה שהרג את המצרי שנא' (שמות ב׳:י״א) ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם [וגו'] ויפן כה וכה וירא כי אין איש מה ת"ל כי אין איש מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת ואמר להם אהרוג את זה אמרו לו הרוג וכי בחרב הרגו והלא במאמר הרגו שנא' (שם) הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי מלמד שהרגו בשם. (ד"א) בני אמי נחרו בי זה משה שברח למדין שנא' (שם) וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם בא משה וישב עליהם בדין אמר להם מנהגו של עולם אנשים ממלאין ונשים משקות כאן נשים דולות ואנשים משקין עוות הדין יש כאן (חייבין בדין חייבין לשעה) ויש אומרים כל זמן שהיה משה עומד על שפת הבאר היו המים צפין ועולין לקראתו וכיון שחזר חזרו המים לאחוריהם באותה שעה אמר אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדור עם כותים. ד"א בני אמי נחרו בי אלו ישראל שעשו את העגל שבתחילה אמרו (שם כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע חזרו ואמרו אלה אלהיך ישראל (שם לב) דבר אחר בני אמי נחרו בי אלו מרגלים שהוציאו דבת הארץ וגרמו להם לישראל שיפלו פגריהם במדבר שנאמר (במדבר י״ד:כ״ט) במדבר הזה יפלו פגריכם. (שיר השירים א׳:ו׳) שמוני נוטרה את הכרמים אמר הקב"ה מי גרם לי להיטיב לכותים אלא ישראל (שכל זמן) שכותים שרויין בטוב הם דחופים ונזופים ומטולטלים. דבר אחר שמוני נוטרה את הכרמים אלו ישראל שגלו לבבל עמדו עליהם נביאים שביניהם ואמרו להם הפרישו תרומות ומעשרות אמרו להם כל עצמינו לא גלינו מארצנו אלא עד שלא הפרשנו תרומות ומעשרות ועכשיו אתם אומרים לנו שנפריש תרומות ומעשרות [לכך נאמר שמוני נוטרה את הכרמים]: ## 21. Chapter 21 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/21/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/21/#p-N ### 21:1 [¶1] Rabbi Dosa ben Hyrcanus would say: Sleeping through the morning, drinking wine in the afternoon, [the chatter of little children, and sitting around in the gathering houses with the common folk; these things drive a person from the world.] Sleeping through the morning. How so? This teaches that a person should not plan to sleep so late that the time for reciting the Shema will pass. As, if he does sleep that late, he will end up wasting time he could have spent studying Torah, as it says (Proverbs 26:13), (“The door turns on its hinges, but the lazy one is still in his bed.) The lazy one says: There is a leopard in my path. A lion roams the streets.” Drinking wine in the afternoon. How so? This teaches that a person should not plan to drink in the afternoon, because whenever he does, he ends up wasting all the time he could have spent studying Torah, as it says (Ecclesiastes 10:16), “Woe is the land whose king is a child, and whose ministers eat late in the morning.” And then, “Happy is the land whose king is a free man [and whose ministers eat at the right time; with restraint, not guzzling].” And what is the right time? One might say it is in some future yet to come, as its says (Isaiah 60:22), “I, the Eternal, will bring it about at the right time.” Or (Numbers 23:23), “At the right time Jacob will tell Israel [what God has planned].” The Holy Blessed One said to Bil’am, “At the right time,” not: In the right time; that is, not in the time you live, but at some future time when I redeem Israel. The chatter of little children. How so? This teaches that a person should not plan, when he is studying in his house, to chat with his wife and his sons and daughters. For when a person is studying in his house, and becomes distracted with his children and the people in his house, he ends up wasting time he could have spent studying Torah, as it says (Joshua 1:8), “Do not let this book of Torah depart from your mouth; reflect on it day and night.” Sitting around in the gathering houses with the common folk. How so? This teaches that a person should not sit with those who sit around in the marketplace, or he will end up wasting time he could have spent studying Torah, as it says (Psalms 1:1–2), “Happy is the man who does not walk in the counsel of the wicked […for only the Torah of the Eternal does he desire].” Rabbi Meir said: What does it mean [in the continuation of the verse] by “sitting with those who mock”? (Not to sit in) the theaters of mockers (in which they sentence people to death), as it says (Psalms 26:5), “I hated the gathering of evildoers, and I will not sit with the wicked.” (And the evildoers are the wicked, as it says [Psalms 37:9], “For the evildoers will be cut off.” Where is their punishment? In the World to Come, as it says) (Malachi 3:19), “For behold, the day is coming that blazes like an oven, and all the sinister and all those who do wickedness will be like straw.” These “sinister” ones are the mockers, as it says (Proverbs 21:24), “The sinister, arrogant one is called a mocker.” > Hebrew: רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים וכו'. שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש שאם ישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה שנאמר (משלי כ״ו:י״ד-ט״ו) (הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו) אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות. יין של צהרים כיצד מלמד שלא יתכוון אדם לשתות יין בצהרים שכל זמן שאדם שותה יין בצהרים נמצא בטל מכל התורה כולה שנא' (קהלת י׳:ט״ז-י״ז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו ואומר (שם) אשריך ארץ שמלכך בן חורים (וגו'). ואיזו אותו עת הוי אומר לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״ב) אני יי' בעתה אחישנה. ואומר (במדבר כ״ג:כ״ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו' כך אמר הקב"ה לבלעם כעת ולא בעת [לא] בעת שאתה עומד בתוכה [אלא] כעת שאני עתיד לעשות להם גאולה לישראל. שיחת ילדים כיצד מלמד שלא יתכוון אדם בשעה שהוא שונה בביתו לשוח עם אשתו עם בניו ועם בנותיו שכל זמן שאדם יושב בתוך ביתו ושונה ומשיח עם בניו ובני ביתו נמצא בטל מן התורה שנא' (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ כיצד מלמד שלא ישב אדם עם יושבי קרנות בשוק ונמצא בטל מן התורה שנאמר (תהילים א׳:א׳) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים [כי אם בתורת ה' חפצו] רבי מאיר אומר ומה תלמוד לומר ובמושב לצים (לא ישב) אלו תרטיאות של לצים (שבהן דנין דיני נפשות להמית). שנא' (שם כו) שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב. (ואין מרעים אלא רשעים שנא' כי מרעים יכרתון ומה הוא פורענותן לעתיד לבא שנאמר) (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש. ואין זדים אלא לצים שנא' (משלי כ״א:כ״ד) זד יהיר לץ שמו: ### 21:2 [¶3] There is a story of Rabbi Akiva, who was sitting and teaching his students, when suddenly he remembered how he had spent his youth. He said: I give thanks before you, Lord my God, that you have placed my lot with those who sit in the study hall and not with those who sit around in the marketplace. > Hebrew: מעשה ברבי עקיבא שהיה יושב ושונה לתלמידיו ונזכר לו מה שעשה בילדותו אמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות בשוק: ## 22. Chapter 22 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/22/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/22/#p-N ### 22:1 [¶1] Rabbi Hanina ben Dosa would say: Anyone whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom will endure, as it says (Psalms 111:10), “The beginning of wisdom is fear of the Eternal.” He would also say: Anyone whose actions are greater [than his wisdom, his wisdom will endure], as it says (Exodus 24:7), “We will do, and then we will understand.” They asked Rabban Yohanan ben Zakkai: A wise person who fears sin – what is he like? He replied: Like a craftsman with his tool in hand. Then they asked: A wise person who does not fear sin – what is he like? He replied: Like a craftsman who does not have his tool in hand. Then they asked: A person who fears sin but is not wise – what is he like? He replied: Like someone who does not know the craft, but has a tool in his hand. Rabbi Elazar ben Azariah would say: If there is no Torah, there is no common decency. [If there is no common decency, there is no Torah.] He would also say: A person who has done good deeds, and has learned a lot of Torah – what is he like? Like a tree that stands near the water, whose branches are small, but whose roots are so strong that even if the four winds of the world all came and blew at it, it could not be moved from its place, as it says (Psalms 1:3), “He is like a tree planted by (streams of) water.” But a person who has not done good deeds and studies Torah, what is he like? Like a tree that stands in the desert, with small branches and small roots, and when a wind comes and blows at it, it uproots it and flips it over on its top, as it says (Jeremiah 17:6), “You will be like a bush in the desert.” Rabban Gamliel would say: Make for yourself a teacher. Acquire for yourself a friend. A teacher for wisdom and a friend to study with. Remove yourself from all doubts, and do not get used to tithing by estimation. > Hebrew: רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת שנא' (תהילים קי״א:י׳) ראשית חכמה יראת ה'. הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין וכו' שנא' נעשה ונשמע. אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי חכם וירא חטא מה הוא אמר להם הרי זה אומן וכלי אומנתו בידו חכם ואין ירא חטא מהו אמר להם הרי זה אומן ואין כלי אומנתו בידו. ירא חטא ואין חכם מהו אמר להם אין זה אומן אבל כלי אומנתו בידו. ראב"ע אומר אם אין תורה אין דרך ארץ וכו' הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאילן שעומד על המים ענפיו מועטין ושרשיו מרובין אפי' ארבע רוחות העולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר (תהילים א׳:ג׳) [ירמיהו י״ז:ח׳] והיה כעץ שתול על (פלגי) מים וגו'. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה לאילן שעומד במדבר ענפיו מרובין ושרשיו מועטין כשרוח נושבת בו עוקרתו והופכתו על פניו שנא' (ירמיהו י״ז:ו׳) והיה כערער בערבה וגו'. רבן גמליאל אומר עשה לך רב וקנה לך חבר. רב לחכמה וחבר ללמוד והסתלק מן הספיקות ואל תרבה לעשר אומדות: ### 22:2 [¶3] His son Shimon would say: All my life, I grew up among the sages, and I never learned anything better for a person than silence. And if silence is good for the sages, how much more so for the foolish! > Hebrew: שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. אם לחכמים יפה שתיקה קל וחומר לטיפשים: ### 22:3 [¶5] Wisdom does not produce words, and words do not produce wisdom; only action does. Anyone who talks too much brings about sin, as it says (Proverbs 10:19), “When there is too much talking, there is no lack of sin.” And it says (Proverbs 17:28), “Even a fool, if he keeps silent, is deemed wise.” > Hebrew: לא חכמה מביא דברים ולא דברים מביא חכמה אלא מעשה. כל המרבה דברים מביא חטא שנא׳ (משלי י׳:י״ט) ברוב דברים לא יחדל פשע ואומר (שם יז) גם אויל מחריש חכם יחשב: ## 23. Chapter 23 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/23/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/23/#p-N ### 23:1 [¶1] Ben Zoma would say: Who is wise? One who learns from every person, as it says (Psalms 119:99), “From all my teachers I gained insight.” Who is the humblest of all? One who is humble like Moses our teacher, as it says (Numbers 12:33), “And the man Moses was exceedingly humble.” Who is the richest of all? One who is happy with what he has, as it says (Psalms 128:1), “You will eat from the work of your hands, and you will be happy and prosperous.” Who is the strongest of all? One who is able to conquer his desire, as it says (Proverbs 16:32), “Better to be forbearing than mighty, to have self-control than to conquer a city.” And one who conquers his desire is considered as if he had conquered a city full of warriors, as it says (Proverbs 21:22), “One wise man prevailed over a city of warriors.” The true warriors are warriors in Torah, as it says (Psalms 103:20), “Mighty warriors do His bidding.” Some say these are the angels who serve God, as it says (ibid.), “Bless the Eternal, His angels, [mighty warriors.]” And some say: One who can turn an enemy into his friend. > Hebrew: בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם שנא׳ (תהילים קי״ט:צ״ט) מכל מלמדי השכלתי איזו עלוב שבעלובים זה שהוא עלוב כמשה רבינו שנאמר (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה עניו מאד. איזו עשיר שבעשירים זה ששמח בחלקו שנאמר (תהילים קכ״ח:ב׳) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. איזו גבור שבגבורים זהו שכובש את יצרו שנאמר (משלי ט״ז:ל״ב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. וכל הכובש את יצרו מעלין עליו כאילו כבש עיר מלאה גבורים שנאמר (שם כא) עיר גבורים עלה חכם ואין גבורים אלא גבורי תורה שנא׳ (תהילים ק״ג:כ׳) גבורי כח עושי דברו. וי״א מלאכי השרת שנאמר (שם) ברכו ה׳ מלאכיו [גבורי כח וגו'] ויש אומרים מי שעושה שונא אוהבו: ### 23:2 [¶3] (Rabbi Nehorai would say: Exile yourself to a place of Torah [and do not say that it will come to you, or that your colleagues will do it for you. And do not rely on your own understanding.]) He would also say: Do not disparage any person ([and do not dismiss anything]), as it says (Proverbs 13:13), “One who disparages a principle will become injured through it; one who respects a command will be rewarded.” He would also say: One who studies Torah in his youth, what is he like? Like a calf which was tamed when it was still small, as it says (Hosea 10:11), “Ephraim became a trained calf, but still wanted to thresh.” One who studies Torah in his old age is like a cow that was never trained until it was too old, as it says (Hosea 4:16), “Israel turned away like a stubborn cow.” He would also say: One who studies Torah in his youth is like a woman who kneads dough when it is hot. One who studies Torah in his old age, what is he like? Like a woman who kneads dough when it is cold. > Hebrew: (רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה וכו׳) הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם ([ואל תהי מפליג לכל דבר]) שנאמר (משלי י״ג:י״ג) בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישלם הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו למה הוא דומה לעגלה שכבשוה כשהיא קטנה שנאמר (הושע י׳:י״א) ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש. והלומד תורה בזקנותו דומה לפרה שלא כבשוה אלא בזקנותה שנא׳ (שם ד) כי כפרה סוררה סרר ישראל. הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו דומה לאשה שהיא לשה בחמין והלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה לאשה שהיא לשה בצונן: ### 23:3 [¶5] Rabbi Eliezer ben Ya’akov would say: One who studies Torah in his youth is like letters written on fresh paper. One who studies Torah in his old age is like letters written on withered paper. > Hebrew: ר׳ אליעזר בן יעקב אומר הלומד תורה בילדותו דומה לכתב שנכתב על נייר חדש והלומד תורה בזקנותו דומה לכתב שנכתב על נייר ישן: ### 23:4 [¶7] Rabban Shimon ben Gamliel then added to what he said: One who studies Torah in his youth is like a young man who married a young woman. She was a good match for him, and he a good match for her. And she cast herself upon him, and he cast himself upon her. One who studies Torah in his old age, what is he like? Like an old man who married a young woman. She was a good match for him, but he was not a good match for her. She cast herself upon him, but he kept his distance from her, as it says (Psalms 127:4–5), “Like arrows in the hand of a warrior are children of youth.” And immediately afterward it says, “Happy is the man who fills his quiver with them.” One who learns and then forgets is like a woman who gives birth to children and then buries them, as it says (Hosea 9:12), “Even though they raise children, I will bereave people of them.” Do not read “bereave” (v’sikaltim), but rather, “cause them to forget” (v’shikhahtim). (Rabbi Shimon ben Elazar would say: One who studies Torah in his youth is like a doctor who is treating a wound, and has a scalpel to cut into it and medicine to heal it. One who studies Torah in his old age is like a doctor who is treating a wound, and has a scalpel to cut into it but no medicine to heal it. So it is with words of Torah: they) are marked [in order for an individual] to distinguish one from one another, and then arranged side by side, as it says (Proverbs 7:3), “Tie them to your fingers and write them on the tablet of your heart.” And also (Proverbs 6:21), “Tie them to your heart always, and fasten them around your throat.” > Hebrew: רבן שמעון בן גמליאל מוסיף על דבריו הלומד תורה בילדותו דומה לבחור שנשא בתולה שהיא הוגנת לו והוא הגון לה והיא מתנפלת עליו והוא מתנפל עליה הלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה לזקן שנשא בתולה היא הוגנת לו והוא אינו הגון לה היא מתנפלת עליו והוא מתרחק ממנה שנא׳ (תהלים קכז) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים וכתיב בתריה אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם. שונה ומשכח דומה לאשה שיולדת בנים וקוברת שנאמר (הושע ט) כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם אל תקרי ושכלתים אלא ושכחתים (רבי שמעון בן אלעזר אומר הלומד תורה בילדותו דומה לרופא שהביאו לפניו מכה ויש לו איזמל לחתוך וסמני רפואות לרפאות הלומד תורה בזקנותו דומה לרופא שהביאו לפניו מכה ויש לו איזמל לחתוך ואין לו סמנין לרפאות. אף כך דברי תורה יהיו) מצויינין לך זה מזה ויהיו מצויינין לך זה בצד זה שנא׳ (משלי ז) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר (שם ו) קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרותיך: ## 24. Chapter 24 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/24/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/24/#p-N ### 24:1 [¶1] Elisha ben Abuyah would say: A person who has done good deeds and has learned a lot of Torah, what is he like? Like a person who builds by placing stones down first and then setting bricks on top. Even if a flood comes, the building will stand firm and not be washed away from its place. > Hebrew: אלישע בן אבויה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאדם שבונה אבנים מלמטה ואחר כך לבנים אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן אין מחין אותן ממקומן: ### 24:2 [¶3] And a person who has not done good deeds but has learned Torah, what is he like? Like a person who builds by placing the bricks down first, and then placing stones on top. Even if a little water comes, it will topple the building right away. > Hebrew: ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה לאדם שבונה לבנים תחילה ואחר כך אבנים אפילו באים מים קימעא מיד הופכין אותן: ### 24:3 [¶5] He would also say: A person who has done good deeds and learned a lot of Torah, what is he like? Like bricks coated with plaster. Even if heavy rains fall on them, they will not move from their place. A person who has not done good deeds but has learned a lot of Torah is like bricks coated with plaster. Even if light rains fall on them, they crumble right away. > Hebrew: הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לסיד שטוח על גבי לבנים אפילו יורדין עליו גשמים אין מזיזין אותו ממקומו. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לסיד שניטוח על גבי לבנים אפילו יורדין עליו מיעוט גשמים מיד נימוק ונופל: ### 24:4 [¶7] He would also say: A person who has done good deeds and has learned a lot of Torah is like a cup with a flat base. When one sets it down, even if it is knocked over, not all of its contents will spill. A person who has not done good deeds but has learned a lot of Torah is like a cup without a flat base. When one sets it down, it immediately falls over on its side, and all of its contents spill out. He would also say: A person who has done good deeds and has learned a lot of Torah is like a horse that has fine equipment. A person who has not done good deeds but has learned a lot of Torah is like a horse without a bridle to restrain it. When a person wants to mount the horse, it throws him off in an instant. He would also say: For one who studies Torah in his youth, the words of Torah are absorbed into his blood and come forth from his mouth with clear articulation. For one who studies Torah in his old age, the words of Torah are not absorbed into his blood and do not come forth from his mouth with clear articulation. And there is a well-known saying that: If you did not want them in your youth, you will not be able to get them in your old age. > Hebrew: הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לכוס שיש לו פיספס שכיון שמניח אותו מידו אע"פ שנהפך על צידו אין נשפך כל מה שיש בו. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לכוס שאין לו פיספס שכיון שהניח אותו מידו מיד נהפך על צידו ונשפך כל מה שיש בו. הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לסוס שיש לו כלים נאים. ואדם שאין בו מע״ט ולמד תורה הרבה דומה לסוס שאין לו רסן לבלום כיון שאדם רוצה לרוכבו זורקו בבת אחת. הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו דברי תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין. והלומד תורה בזקנותו אין דברי תורה נבלעין בדמיו ואין יוצאין מפיו מפורשין וכן מתלא אומר אם בנערותיך לא חפצתם איך תשיגם בזקנותך: ### 24:5 [¶9] He would also say: Words of Torah are as difficult to acquire as golden vessels. And they are as easy to lose as glass vessels, as it says (Job 28:17), “It cannot be estimated by gold and glass.” Gold is compared to glass to say that gold, when it is broken, can be fixed (but glass vessels cannot be fixed when they are broken unless they are completely remade. And how can I understand [the second half of the verse]), “Nor exchanged for fine golden vessels”? This is to tell you that when one studies words of Torah and fulfills them, his face shines like fine gold. But when one studies words of Torah but does not fulfill them, his face is dark like glass. > Hebrew: הוא היה אומר קשין דברי תורה לקנותם ככלי זהבים. ונוחין לאבדם ככלי זכוכית שנא׳ (איוב כ״ח:י״ז) לא יערכנה זהב וזכוכית מקיש זהב לזכוכית מה כלי זהב לאחר שנשבר יש לו תקנה (וכל כלי זכוכית אין להם תקנה כשנשברו אלא א״כ חזרו לברייתן. ומה אני מקיים) ותמורתה כלי פז לומר לך כל העמל בהן ומקיימן פניו מצהיבות כפז. וכל העמל בהם ואין מקיימן פניו משחירות כזכוכית: ### 24:6 [¶11] He would also say: A person can study Torah for twenty years and forget it all in two years. How so? If he sat for six months and did not review what he had learned, he would begin to say that what was impure was pure, and what was pure was impure. After twelve months of no review, he would mix up the names of the sages. After eighteen months of no review, he would forget the beginnings of the tractates. After twenty-four months of no review, he would forget the beginnings of the chapters. Finally, he would have to sit and be silent. [King] Solomon said about such a person (Proverbs 24:30–31), “I passed by the field of a lazy man, and by the vineyard of a heartless person. It was all overgrown with thorns, its surface was covered with weeds, and the stone wall around it had been destroyed.” And when the wall of a vineyard falls, soon enough the whole vineyard is destroyed. > Hebrew: הוא היה אומר יכול אדם ללמוד תורה בעשרים שנה ולשכח בשתי שנים. כיצד ישב ששה חדשים ואין חוזר לאחריו נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא. שנים עשר חדשים ולא חזר לאחריו נמצא מחליף חכמים זה בזה. י״ח חדשים ולא חזר לאחריו נמצא משכח ראשי מסכתותיו. כ״ד חדשים ואין חוזר לאחריו נמצא משכח ראשי פרקים ומתוך שאמר על טמא טהור ועל טהור טמא ומחליף חכם בחכם ומשכח ראשי מסכתותיו וראשי פרקיו סוף שיושב ודומם ועליו אמר שלמה (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. וכיון שנפל כותלו של כרם מיד חרב כל הכרם כולו: ### 24:7 [¶13] He would also say: Anyone who helps his friend perform a mitzvah, the Torah considers it as if he had done it himself. A parable: To what can this be compared? [It can be compared] to a human king who captured a bird and gave it to one of his servants. The king said to him: Be careful with this bird. For if you treat it with care, all will be well. But if you do not, I will take your life for it. So did the Holy Blessed One say to Israel: If you observe these words of Torah that I have given to you, all will be well. But if not, I will take your lives because of them, as it says (Deuteronomy 4:9), (“Just be very careful to protect your life, lest you forget these things that your eyes have seen.”) (And in Deuteronomy 32:47), “It is not an empty thing for you, for it is your very life.” > Hebrew: הוא היה אומר כל העושה מצוה בחבירו מעלה עליו הכתוב כאילו לא עשאו אלא בגופו. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שצד צפור ונתנו לאחד מעבדיו ואומר לו הוי זהיר בצפור זה שאם אתה נזהר בו טוב ואם לאו אני נוטל נשמתך תחתיו. כך אמר הקב״ה לישראל דברי תורה שנתתי לכם אם אתם משמרים אותן טוב ואם לאו אני נוטל נפשכם תחתיה שנא׳ (דברים ד) (רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך) (שם לב) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם: ## 25. Chapter 25 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/25/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/25/#p-N ### 25:1 [¶1] Ben Azzai would say: When someone’s mind is calm as a result of the wisdom they have acquired, that is a good sign. When someone’s mind is not calm as a result of the wisdom they have acquired, that is a bad sign. When someone’s mind is calm in the face of his desire, that is a good sign. When someone’s mind is not calm in the face of his desire, that is a bad sign. When the sages look kindly upon someone (at the time of his death), that is a good sign. When the sages do not look kindly upon someone, that is a bad sign. When someone is facing upward [at the time of his death], that is a good sign. When someone is facing downward, that is a bad sign. When someone looks people in the eye, that is a good sign. When someone avoids looking people in the eye, that is a bad sign. When someone’s face shines, that is a good sign. When someone’s face is gloomy, that is a bad sign. At the hour of Rabban Yohanan ben Zakkai’s death, he raised his voice and cried. His students said to him: Rabbi! You are a tall pillar, a light to the world, a mighty hammer; so why do you cry? He said to them: Am I going to face a human king? If he were angry with me, it would be only in this world. And if he imprisoned me or killed me, it would be only in this world. And what’s more, I would be able to pacify him with words, or bribe him with money. But no, I am going to face the King of all kings, the Holy Blessed One. And if He is angry with me, it will be in this world and in the World to Come. And what’s more, I cannot pacify Him with words or bribe Him with money. So I have two paths before me: one that leads to Paradise, and one that leads to Gehenna, and I do not know if He will force me into Gehenna or bring me into Paradise. For the verse says about Him (Psalms 22:30), “All who go down into the dirt will submit before him.” (With regard to Moses, it says that he breathed his last breath and died, and was gathered to his people.) It also says (Exodus 33:23), “I will remove my hand.” And then it says (Ezekiel 2:10), “And He spread it out before me, and it had writing on the front and on the back.” “On the front” refers to this world; “on the back” refers to the World to Come. Another interpretation: “On the front” refers to the sufferings of the righteous in this world and the tranquility of the wicked in this world. “On the back” refers to the reward for the righteous in the Future to Come, and the punishment for the wicked in Gehenna. [The verse from Ezekiel continues:]“And on it were written lamentations, dirges, and woes” (Ezekiel 2:10). “Lamentations” refers to the punishment of the wicked in this world, as it says (Ezekiel 32:16), “This is the lamentation with which they shall lament for her; the women of the nations shall lament for her.” “Dirges” refers to the reward for the righteous in the Time to Come, as it says (Psalms 92:4), “Upon the ten-stringed instrument, and upon the lyre and the dirge of the harp.” “Woe” refers to the punishment of the wicked in the World to Come ,as it says (Ezekiel 7:26), “Woe will come upon woe, rumor upon rumor.” He would also say: Clear your house of impurity, and prepare a chair for Hezekiah, king of Judah. > Hebrew: בן עזאי אומר כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו. ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו. כל שרוח חכמים נוחה הימנו (בשעת מיתה) סימן יפה לו. שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו. כל שפניו זקופות למעלה סימן יפה לו. וכל שפניו כבושות למטה סימן רע לו. נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו לא נתן עיניו בבני אדם סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו. כל שפניו משחירות סימן רע לו. בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי היה מגביה קולו ובוכה אמרו לו תלמידיו רבי עמוד הגבוה נר עולם פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל שאם יכעוס עלי אין כעסו אלא בעוה״ז ואם אוסרני אין אסורין אלא בעוה״ז אם ממיתני אין מיתתי אלא בעוה״ז ועוד שאני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. הא איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקב״ה שאם יכעוס עלי כעסו בעוה״ז ועולם הבא ועוד שאיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. ועוד שיש לי שתי דרכים אחת לגן עדן ואחת לגיהנם ואיני יודע אם יכרעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן. ועליו הכתוב אומר (תהילים כ״ב:ל׳) לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו' (במשה הוא אומר ויגוע וימת ויאסף אל עמיו) ואומר (שמות ל״ג:כ״ג) והסירותי את כפי ואומר (יחזקאל ב׳:י׳) ויפרוש אותה לפני והנה כתובה פנים ואחור וכו׳ פנים בעוה״ז ואחור לעולם הבא. דבר אחר פנים יסורין של צדיקים בעוה״ז ושלוותן של רשעים בעוה״ז. ואחור מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ופורענותן של רשעים בגיהנם. וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים זו פורענותן של רשעים בעוה״ז שנא׳ (שם לב) קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה. והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהילים צ״ב:ד׳) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי זה פורענותן של רשעים לעולם הבא שנא׳ (יחזקאל ז׳:כ״ו) הווה על הווה תבא ושמועה על שמועה תהיה. הוא היה אומר פנו הבית מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה: ### 25:2 [¶3] He would also say: If someone dies with a clear mind, that is a good sign; with a confused mind, a bad sign. If someone dies while speaking, that is a good sign; in silence, a bad sign. If someone dies while speaking words of Torah, that is a good sign; while speaking trivial words, a bad sign. If someone dies in happiness, that is a good sign; in sadness, a bad sign. If someone dies while laughing, that is a good sign; while crying, a bad sign. If someone dies just before the Sabbath, that is a good sign; just after the Sabbath, a bad sign. If someone dies just before Yom Kippur, that is a bad sign; just after Yom Kippur, a good sign. > Hebrew: הוא היה אומר מת מתוך היישוב סימן יפה לו. מתוך הטירוף סימן רע לו. מתוך הדיבור סימן יפה לו. מתוך השתיקה סימן רע לו. מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דבר סחורה סימן רע לו. מתוך דבר מצוה סימן יפה לו. מתוך דבר בטלה סימן רע לו. מתוך שמחה סימן יפה לו. מתוך עצבות סימן רע לו. מתוך השחוק סימן יפה לו. מתוך בכיה סימן רע לו. מת בע״ש סימן יפה לו. במוצאי שבת סימן רע לו. מת בערב יום הכפורים סימן רע לו. במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו: ### 25:3 [¶5] When Rabbi Eliezer became sick, (they say) it was the eve of the Sabbath. Rabbi Akiva and his companions came in to visit him. He was sleeping in his room, so they sat in the entrance hall. His son Hyrcanus went in to take off his father’s tefillin, but his father would not let him, and began to cry. Hycanus came out and said to the sages: My masters, it seems to me that my father is confused. But his father called out: My son, I am not confused – you are confused! For you have not lit the Sabbath candles, for which you can be sentenced to death by divine decree. But I was just wearing tefillin, which is forbidden [to be worn on the Sabbath] only by rabbinic practice. When the sages saw that he was of clear mind (they went in) and sat before him, at a distance of four cubits. They said to him: Rabbi, a circular cushion, a ball, a mannequin, an amulet, and a torn prayer box – what is their status (with regard to whether they can become impure)? He said to them: They can become impure, and you should immerse them in water just as they are. Be very careful to do this, because these are important laws that were said to Moses on Mount Sinai. So they continued asking about ritual purity and impurity, and immersions. They would say: Rabbi, what about this? And he would say: Impure. What about that? And he would say: Pure. In this way he answered all their questions about what was pure and what was impure. Afterward, Rabbi Eilezer said to the sages: I wonder if the students of this generation will be punished by death at the hands of Heaven. They replied: Rabbi, why? He said to them: Because they have not come and apprenticed with me. Then he said to Akiva ben Yosef: Akiva, why did you not come to apprentice with me? Rabbi Akiva said: I did not have any time to come. He replied: I wonder if you will die a natural death. Some say they never said any of this; rather, when Rabbi Eliezer first said this about the students, Akiva’s blood started racing inside of him, and he said: And Rabbi, how will I die? And Rabbi Eliezer said: (Rabbi) Akiva, your death will be the worst of all. Then Rabbi Akiva went and sat before him and said: Rabbi, teach me. Rabbi Eliezer began by teaching him three hundred laws about impure white patches of skin [baheret]. Then Rabbi Eliezer raised both of his arms and lay them on his chest, and said: Oy, these two arms of mine are like two Torah scrolls that will vanish from the world! For if all the seas were ink, and all the reeds were quills, and every person was a scribe, they still could not write down everything that I have read and taught. I apprenticed with the sages in the academy and did not forget (a thing I witnessed), not even a drop out of the sea. I never ceased learning except to dip my quill into ink. I could teach three hundred laws just on the verse, “Do not let a witch live” (Exodus 22:17) – and some say it was three thousand laws! – But no one ever asked me about them except for Akiva ben Yosef, who once said, Rabbi, teach me how they plant squash [through witchcraft], (and how we uproot them). And I answered, With one word, the whole field is filled with squash. So he said to me, Rabbi, you have taught me about how they are planted; now teach me about how they are uprooted. And I said, With one word, they can all be gathered together into one place. Rabbi Elazar ben Azariah said to him: Rabbi, what about a sandal on a mannequin’s leg? He answered: Pure. In this way he kept answering questions about what was pure and what was impure, until his soul departed in a state of purity. Immediately, Rabbi Elazar ben Azariah tore his clothes and wept. Then he went out and said the sages: My Masters, come and see Rabbi Eliezer, who will be pure in the World to Come (because) his soul left in a state of purity. After the Sabbath, Rabbi Akiva came and found Rabbi Eliezer being taken in a coffin from Caesarea to Lod. Immediately, he tore his clothes and pulled at his hair until blood began to come out and drip onto the ground. And he screamed and cried and said: Woe is me, my master, for I have lost you! Woe is me, my master, for I have lost you! My master, you have left this whole generation like an orphan! At the head of his funeral line, he said, “My father, my father, the chariot of Israel and all its horsemen!” (II Kings 2:12). You have left money for me, and I have no table [i.e., money changer] to exchange them. > Hebrew: כשחלה רבי אליעזר (אמרו) אותו היום ערב שבת היה נכנס רבי עקיבא וחביריו לבקרו והיה ישן בתוך חדרו והם יושבין בטרקלין שלו נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין שלו ולא הניחו והיה בוכה ויצא הורקנוס ואמר לחכמים רבותי דומה לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו בני לא דעתי נטרפה אבל דעתך נטרפה שהנחת הדלקת הנר שנתחייבת עליה מיתה לשמים והיית מתעסק בתפילין שאין אתה מתחייב עליהן אלא משום שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו (נכנסו) ישבו לפניו ברחוק ד׳ אמות אמרו לו רבי כסת עגולה והכידור והאימום והקמיע ותפילין שנקרעו מהו (מקבלין טומאה) אמר להם מקבלין טומאה והטבילו אותן כמו שהן והזהרו בהן שהן הלכות גדולות שנאמרו למשה בסיני. והיו שואלים לו בטהרות בטמאות במקוואות. אמרו לו רבי מה הוא זה אמר להם טמא. מה הוא זה אמר להם טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור. אח״כ אמר ר׳ אליעזר לחכמים תמה אני על תלמידי הדור שמא יענשו מיתה לשמים אמרו לו רבי מפני מה. אמר להם מפני שלא באו ושמשו אותי. ואח״כ אמר לעקיבא בן יוסף עקיבא מפני מה לא באת לפני ושמשת אותי א״ל רבי לא נפניתי. אמר לו תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך וי״א לא אמר לו כלום אלא כיון שאמר רבי אליעזר לתלמידיו כך מיד נמס דמו בקרבו אמר לו רבי עקיבא רבי מיתתי במה אמר לו (ר׳) עקיבא שלך קשה מכולן נכנס ר״ע וישב לפניו ואמר לו רבי מעתה שנה לי פתח ושנה לו ש׳ הלכות בבהרת באותה שעה הגביה רבי אליעזר שתי זרועותיו והניחן על חזה שלו ואמר אוי לי על שתי זרועותי אלה ב' ספרי תורות שנפטרין מן העולם שאם יהיו כל הימים דיו וכל קנים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי ומה ששמשתי לחכמים בישיבה ולא חסרתי (מכל אשר שאלו עיני) אלא כאדם שטובל אצבעו בים ולא חסרתי מתלמודי אלא כדי שיכחול המכחול מן השפופרת ועוד אני שונה ג׳ מאות הלכות במכשפה לא תחיה וי״א שלשת אלפים (משל) הלכות ולא שאלני אדם בהם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף שפעם אחת אמר לי רבי למדני איך נוטעים קישואין (ואיך עוקרין אותן) אמרתי דבר אחד נתמלא כל השדה קישואין. אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד נתכנסו כל הקישואין כולם למקום אחד. א״ל ר״א בן עזריה רבי מנעל שעל גבי האימום. אמר לו טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור עד שיצתה נשמתו בטהרה. מיד קרע ר״א בן עזריה את בגדיו ובכה ויצא ואמר לחכמים רבותי בואו וראו ברבי אליעזר שטהור הוא לעוה״ב (לפי) שיצתה נשמתו בטהרה. לאחר שבת בא ר״ע ומצאו באריסרט' שבא מקסרי ללוד מיד קרע את בגדיו ותלש בשערו והיה דמו שותת ונופל לארץ והיה צועק ובוכה ואומר אללי רבי עליך אללי רבי עליך מרי שהנחת כל הדור יתום. פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו מעות יש לך עלי ואין לי שולחני לרצותן: ### 25:4 [¶7] Ben Azzai would say: Run to fulfill even a minor mitzvah. He would also say: If you have performed only one mitzvah without regrets, it will bring you to [performing] many more mitzvot. But one who commits even one transgression without regrets, it will bring him to many other transgressions. For one mitzvah leads to another, and one transgression leads to another. For the reward for a mitzvah is another commandment, and the punishment for a transgression is another transgression. He would also say: Stop yourself [from transgressing], so that you are rewarded for your effort. Do not wait for others to stop you, for then they will receive the reward. He would also say: Take yourself down two or three levels, and then come back. For better that they say to you: Step up! Rather than: Step down!” as it says (Proverbs 25:7), “For it is better to be told: Ascend! than to be degraded in front of nobility.” > Hebrew: בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה. הוא היה אומר אם עשית מצוה אחת ואין אתה דואג ממנה מאותה מצוה סוף שהיא גוררת מצות הרבה. העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה סוף שהיא גוררת עבירות הרבה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. הוא היה אומר הפסק מאליך ויהא שכר להפסקך ואל יפסיקוך אחרים ויהא שכר להפסיקם. הוא היה אומר רד ממקומך שתים ושלש מעלות ושב. טוב שיאמרו לך עלה משיאמרו לך רד שנאמר (משלי כ״ה:ז׳) כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך: ### 25:5 [¶9] Three kinds of life are not worth living. And they are: one who has to find food at his friend’s table, one who lives in an attic, and one whose wife has control over him. And some say also: One whose suffering has control over his body. He would also say: It is easier to rule over the whole world than to sit (and teach) before people wrapped in sheets [meaning their inner character is nothing like their outer appearance]. 5. > Hebrew: שלשה חייהם אינן חיים אלו הן המצפה לשלחן חבירו והדר בעלייה וכל שאשתו מושלת עליו וי״א שיסורין מושלין בגופו. הוא היה אומר נוח למלוך על כל העולם כולו מלישב (ולשנות) בפני בני אדם העטופים בסדינין (פי׳ שאינם תוכו כברו עיין בסוטה כב ע״ב פרש״י על דחפו גונדא): ## 26. Chapter 26 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/26/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/26/#p-N ### 26:1 [¶1] Rabbi Akiva would say: A sense of humor is a fence for honor. Silence is a fence for wisdom. Abstinence is a fence for vows. Holiness is a fence for purity. Fear of sin is a fence for humility. > Hebrew: רבי עקיבא אומר סייג לכבוד שחוק. סייג לחכמה שתיקה. סייג לנדרים פרישות. סייג לטהרה קדושה. סייג לענוה יראת חטא: ### 26:2 [¶3] He would also say: Do not hang around with cynics, for you may begin to learn from their ways. Do not break bread with an unlearned priest, for you may end up desecrating holy things. Do not break your vows, for you may come to break your oaths. Do not accustom yourself to eating big meals, for you may end up having to eat scraps. Do not cause yourself to doubt, for you may then cause yourself to be overconfident. Do not leave the Land of Israel, for you may end up worshiping idols, just as David said (I Samuel 26:19), “For they have driven me out today, so that I cannot have a share in the Eternal’s inheritance, but am told to go and serve other gods.” Do you actually think King David would worship idols? Rather, David was saying that anyone who leaves the Land of Israel and goes to a foreign country, it is as if he were worshiping idols. He would also say: Anyone who is buried in any foreign country, it is as if he were buried in Babylon. Anyone who is buried in Babylon, it is as if he were buried in the Land of Israel. Anyone who is buried in the Land of Israel, it is as if he were buried underneath the altar, for all of the Land of Israel is fit for the altar. Anyone who is buried underneath the altar, it is as if he were buried under the Throne of Glory, as it says (Jeremiah 17:12), “A Throne of Glory, exalted from the beginning, is the place of our Sanctuary.” > Hebrew: הוא היה אומר אל תבא לבין הלצים שמא תלמד ממעשיהם. אל תאכל לחם עם כהן ע״ה שמא תמעול בקדשים. אל תפרוץ בנדרים שמא תמעול בשבועות. אל תרגיל עצמך לאכול מן הסעודה שמא יהא סופך לאכול מן הקנים. ואל תבא לידי ספק שמא תבא לידי ודאי ואל תצא חוצה לארץ שמא תעבוד עבודת כוכבים שכן דוד הוא אומר (שמואל א כ״ו:י״ט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודת כוכבים היה. אלא כך אמר דוד כל המניח א״י ויוצא חו״ל מעלה עליו הכתוב כאילו עובד עבודת כוכבים. הוא היה אומר כל הקבור בשאר ארצות כאילו קבור בבבל. כל הקבור בבבל כאילו קבור בא״י. כל הקבור בא״י כאילו קבור תחת המזבח. לפי שכל א״י ראויה למזבח. וכל הקבור תחת המזבח כאילו קבור תחת כסא הכבוד שנאמר (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו: ### 26:3 [¶5] He would also say: An unlearned person cannot be truly pious. A timid person cannot learn, nor can an impatient person teach. He would also say: Why do Torah scholars die young? Not because they commit adultery, and not because they steal, but because they interrupt their Torah learning with casual conversation. And then they do not come back to the place where they left off. > Hebrew: הוא היה אומר אין ע״ה חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד. הוא היה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים לא מפני שהן מנאפים ולא מפני שהן גוזלין אלא שפוסקין מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה. ועוד שאין מתחילין במקום שפוסקים: ### 26:4 [¶7] Rabbi Shimon ben Elazar would say: When the people of Israel are in foreign lands, they worship idolatry without meaning to. How so? A Samaritan makes a party for his son. He sends out an invitation to all the Jews in his city. Even though they eat and drink their own food, and bring their own attendants who stand and pour for them, it is still considered as if they ate from the sacrifices of the dead, as it says (Exodus 34:15), “They will call to you, and you will eat their sacrifices.” Rabbi Eliezer HaModa’i would say: Anyone who violates the Sabbath, scorns the festivals, disregards circumcision, or attempts to reveal the flaws of the Torah, even though he may be learned in Torah and have done many good deeds, he has no share in the World to Come. Rabbi Akiva would say: Anyone who marries a woman who is not proper for him transgresses five commandments: “Do not take vengeance” (Leviticus 19:18), “Do not bear a grudge” (ibid.), “Do not hate your brother in your heart” (Leviticus 19:17), “Love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18), and “Let your brother live with you” (Leviticus 25:36). Because he will hate her he will want her to die, and this will cause fewer children to be born into the world. > Hebrew: ר׳ שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדים עבודת כוכבים בטהרה. הא כיצד כותי שעשה משתה לבנו שלח וזימן כל היהודים שבעירו אע״פ שהן אוכלין ושותין ושמש שלהן עומד ומשקה עליהן מעלה עליהם כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר (שמות ל״ד:ט״ו) וקרא לך ואכלת מזבחו רבי אלעזר המודעי אומר המחלל שבתות והמבזה את המועדות והמפר את הברית בבשר והמגלה פנים בתורה אע״פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ור״ע אומר כל הנושא אשה שאינה מהוגנת לו עובר משום חמשה לאוין משום לא תקום (ויקרא י״ט:י״ז) ומשום לא תטור (שם) ומשום לא תשנא את אחיך בלבבך (שם) ומשום ואהבת לרעך כמוך (שם) ומשום וחי אחיך עמך (שם כה) מתוך ששונא אותה רוצה הוא שתמות ונמצא מבטל פריה ורביה מן העולם: ### 26:5 [¶9] He would also say: Anyone who eats food [that is not good for the body] (upon which he does not make a blessing) transgresses three commandments: He disgraces himself, he disgraces the food, and he makes a blessing on something that is not for his betterment. > Hebrew: הוא היה אומר האוכל אוכלין [שאינם עולים על גופו] (שאינו מברך עליהן) עובר משום ג' לאוין שביזה את עצמו וביזה את האוכלין ומברך ברבה שאינה כתיקונה: ### 26:6 [¶11] Rabbi Yehudah ben Ilai would say: When a person who dies and leaves behind a son who never learned Torah from his father, and then that son goes and studies Torah from others, this child will always be seeking approval. Rabbi Eliezer HaKappar would say: Do not be like the upper part of the doorway, which no person’s hand can reach. And do not be like the upper beam, which [displays] engraved images, nor like the middle beam, which knocks into the legs. Rather, be like the threshold, which everyone steps on, and which will remain standing even when the rest of the building has been destroyed. > Hebrew: רבי יהודה בן אילעי אומר אדם שמת והניח בן ולא למד תורה מאביו והלך ולמד תורה מאחרים הרי חנופה מבקש. ר״א הקפר אומר אל תהא כמשקוף העליון שאין יד בני אדם יכולה ליגע בה. ולא כאסקופה העליונה שמבלעת פרצופות. ולא כאסקופה האמצעית שמנגפת הרגלים. אלא הוי כאסקופה תחתונה שהכל דשין בה וסוף כל הבנין נסתר והיא במקומה עומדת: ## 27. Chapter 27 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/27/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/27/#p-N ### 27:1 [¶1] Rabbi Yosei would say: Anyone who honors the Torah will be honored by others, as it says (I Samuel 2:30), “For those that honor Me, I will honor; and those who scorn Me will not be taken seriously.” “Those who honor Me, I will honor” – this refers to Pharaoh, king of Egypt, who showed honor to the One who spoke and brought the world into being when he marched out at the head of his troops. His servants said to him: The custom is that kings march out only at the rear of their troops, and you are marching out at the head of your troops. He said to them: Am I going out to encounter a human king? No, I am going to encounter the King of all kings, the Holy Blessed One. That is why the Holy Blessed One showed honor to him by punishing him personally, as it says (Song of Songs 1:9), “I have likened you, my darling, to a mare in Pharaoh’s chariots.” > Hebrew: רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות שנא׳ (שמואל א ב׳:ל׳) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו כי מכבדי אכבד זה פרעה מלך מצרים שנוהג כבוד לפני מי שאמר והיה העולם שיצא בראש פמליא שלו ואמרו לו עבדיו מנהג שבעולם כל המלכים אינם יוצאים אלא אחר פמליא שלהם ואתה יוצא בראש פמליא שלך. אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא לפיכך נהג בו הקב״ה כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו (שנא' (שיר השירים א׳:ט׳) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי: ### 27:2 [¶3] Rabbi Papius would say: The congregation of Israel was favored above the horses in Pharaoh’s chariot, as it says, “You led your horses into the sea.” Rabbi Yehoshua ben Karha would say: When Pharaoh went into the sea, he rode on a male horse. But then the Holy Blessed One revealed it to be a female horse, as it says (Song of Songs 1:9), “To a mare in Pharaoh’s chariots.” But was it perhaps not a chariot, but a cherub? As it says (Psalms 18:11), “He mounted a cherub and flew, gliding on the wings of the wind.” What happened is that the cherub appeared like a team of female horses, and they all went into the sea. Those who scorn Me will not be taken seriously” – this is Sennacherib, who scorned the One who spoke and brought the world into being (thus scorning the Holy Blessed One), as it says (Isaiah 37:24–25), “Through your servants you have blasphemed my Lord. Because you said: Thanks to my vast chariotry, I have climbed the highest mountains to the remotest parts of the Lebanon, and have cut down its loftiest cedars, its choicest cypresses, and have reached its highest peak, its densest forest. I have drawn and drunk water. I have dried up all the streams of Egypt with the soles of my feet.” Therefore, the Holy Blessed One punished him through an emissary, who shaved his head and beard, and sent him back in shame to his own land. (Rabbi Yishmael the son of Rabbi Yohanan ben Beroka would say: One who learns in order to teach, etc.) He would also say: You need not be ready to study the entire Torah, but neither are you free to leave it all aside. Rather, one who continues to add to his learning adds greatly to his reward. Rabbi Elazar ben Hamsa would say: The study of bird offerings and the calculations of menstruation – these are the essence of the Law. Rabbi Yohanan ben Nuri would say: Legal matters, ritual purity, bird offerings, and the calculations of menstruation – these are the essence of the Torah. He would also say: Setting the [great] table, and establishing and supporting a court – both bring goodness into to the world. > Hebrew: רבי פפייס אומר כנסת ישראל היתה משבחת על סוס רכב פרעה) שנא' (חבקוק ג׳:ט״ו) דרכת בים סוסיך. רבי יהושע בן קרחה אומר כשבא פרעה לים בא על סוס זכר ונגלה עליו הקב״ה בסוסיא נקיבה שנא׳ לסוסתי ברכבי פרעה. והלא לא רכב אלא על כרוב שנא' (תהילים י״ח:י״א) וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח אלא נדמה הכרוב לסוסי פרעה כנקבה ונכנסו כולם לים. (שמואל א ב׳:ל׳) ובוזי יקלו זה סנחריב שנהג בזיון לפני מי שאמר והיה העולם (לפיכך ביזהו הקב״ה) שנא׳ (ישעיהו ל״ז:כ״ד) ביד עבדיך חרפת (את) אדני ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו ואבא מלון קיצו יער כרמילו (ואמר) אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור. לפיכך פרע הקב״ה ממנו ע״י מלאך וגילח ראשו וזקנו וחזר בבושת פנים אל ארצו (רבי ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר הלומד ע״מ ללמד וכו׳) הוא היה אומר לא כל התורה כולה אתה מקבל עליך לגומרה ואי אתה בן חורין לפרוש הימנה אלא כל המרבה ומוסיף מוסיף שכר הרבה. ר׳ אלעזר בן חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות רבי יוחנן בן נורי אומר ההלכות והטהרות והנדות והקינין הן הן גופי תורה. הוא היה אומר סידור של שלחן [גדול] ועשיית ב״ד וקיומיהן מביאין טובה לעולם: ### 27:3 [¶5] Rabbi Yohanan ben Dahabai would say: Anyone who says, This law is unreasonable, has no share in the World to Come. He would also say: Do not keep away from a measurement without boundaries, or from work without end. A parable: To what can this be compared? [It can be compared] to someone who is supposed to take water from the sea and put it on dry land. The sea gets no smaller and the land is not filled up with water. So he becomes frustrated. Say to such a person, Empty one! Why are you so frustrated? Every day you are paid a golden dinar! > Hebrew: ר׳ יוחנן בן דהבאי אומר האומר אין הלכה זאת נבראת אין לו חלק לעוה״ב. הוא היה אומר אל תרחק עצמך ממדה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה נוטל מי הים ומטיל ליבשה ים אינו חסר ויבשה אינה מתמלאה היה מקצר בדעתו אמר לו ריקה מפני מה אתה מקצר בדעתך בכל יום טול שכרך דינר של זהב: ### 27:4 [¶7] Rabbi Eliezer ben Shamua would say: Let your student’s honor be dearer to you than your own. Honor your friend with the reverence you have for your teacher. And revere your teacher with the reverence you have for Heaven. This teaches that one’s student’s honor should be as important to him as his friend’s honor. Everyone should learn from Moses our teacher, who said to Joshua (Exodus 17:9), “Choose men for us.” He did not say: Choose for me, but “choose for us.” This teaches that Moses treated Joshua like an equal, even though Moses was the master and Joshua was his student. Where do we learn that your friend’s honor should be as dear to you as your teacher’s? From what it says (Numbers 12:11), “Then Aaron said to Moses: Oh, my lord.” But wasn’t Moses his younger brother? Yet this shows that he treated him like a teacher. And from where do we know that your teacher’s honor [should be] as dear to you as the honor of Heaven? From what it says (Numbers 11:28), “And Joshua, who was Moses’ attendant from the time he was young, answered and said: My Lord, Moses, stop them!” For he regarded Moses as equivalent to the Divine Presence itself. At first they would say: there is grain in Judah, straw in the Galilee, and chaff on the other side of the Jordan. But then they began to say: There is no grain in Judah. There is no straw in the Galilee, but there is chaff. And on the other side of the Jordan, there is neither. > Hebrew: ר״א בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים. מלמד שיהא כבוד תלמידו חביב עליו ככבוד חבירו ילמדו כל אדם ממשה רבינו שאמר ליהושע (שמות י״ז:ט׳) בחר לנו אנשים בחר לי לא נאמר אלא בחר לנו מלמד שעשאהו כמותו אע״פ שהוא רבו ויהושע תלמידו. ומניין שכבוד חבירו יהא חביב עליו כרבו שנא׳ (במדבר י״ב:י״א) ויאמר אהרן אל משה בי אדוני והלא אחיו קטן ממנו היה אלא עשאו רבו ומניין שכבוד רבו [יהא] חביב עליו ככבוד שמים שנא׳ (שם יא) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם. שוקלו כנגד שכינה מפני שבראשונה היו אומרין דגן ביהודה ותבן בגליל ומוץ בעבר הירדן חזרו לומר אין דגן ביהודה ואין תבן בגליל אלא מוץ ובעבר הירדן לא זה ולא זה: ## 28. Chapter 28 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/28/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/28/#p-N ### 28:1 [¶1] Rabbi Natan would say: There is no love like the love of Torah. There is no wisdom like the wisdom of the “way of the world.” There is no beauty like the beauty of Jerusalem. There are no riches like the riches of Media. There is no power like the power of Persia. There is no promiscuity like the promiscuity of Arabs. There is no arrogance like the arrogance of Elam. There is no flattery like the flattery of Babylon, as it says (Zechariah 5:11), “And he said [to me] to build a house for it in the land of Shinar.” And there is no witchcraft like the witchcraft of Egypt. > Hebrew: רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה. ואין לך חכמה כחכמה של דרך ארץ ואין לך יופי כיופי של ירושלים. ואין לך עושר כעושר של מדי. ואין לך גבורה כגבורה של פרס. ואין לך זנות כזנות של ערביים. ואין לך גסות כגסות של עילם. ואין לך חנופה כחנופה של בבל שנא׳ (זכריה ה׳:י״א) ויאמר [אלי] לבנות לה בית בארץ שנער. ואין לך כשפים ככשפים של מצרים: ### 28:2 [¶3] Rabbi Shimon ben Elazar would say: When a sage lives in the Land of Israel and then leaves, his wisdom is impaired. (Whereas one who lives there is praised, and even if he is impaired, he is still praised above any sages who live in foreign lands.) They give a parable to explain what this can be compared to: When steel from Nadoi is imported across the sea, even if it diminishes in quality, it is still much better than any of the best metal in those countries [it is imported to]. > Hebrew: רבי שמעון בן אלעזר אומר חכם הדר בארץ ישראל ויוצא חוצה לארץ פגם (הדר בה משובח הימנו) ואע״פ שפגם משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינות. משלו משל למה הדבר דומה לברזל הנדואי שבא ממדינת הים שאע״פ שנפחת ממה שהיה הוא משובח יותר מכל המשובחים שבמדינות: ### 28:3 [¶5] Rabbi Shimon ben Gamliel would say: Anyone who brings peace into his own home is regarded by the Torah as if he had brought peace to everyone in Israel. And anyone who brings jealousy and competitiveness into his own home is regarded by the Torah as if he had brought jealousy and competition to Israel. For everyone is a king in his own home, as it says (Esther 1:22), “So that every man shall rule over his own home.” > Hebrew: רשב״ג אומר כל המשים שלום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו משים שלום בישראל על כל אחד ואחד. וכל המטיל קנאה ותחרות בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו מטיל קנאה ותחרות בישראל לפי שכל אחד ואחד מלך בתוך ביתו שנא׳ (אסתר א׳:כ״ב) להיות כל איש שורר בביתו: ### 28:4 [¶7] Rabban Gamliel would say: The Cuthean Kingdom survives off of four things: taxes, bathhouses, theaters, and tithes. > Hebrew: רבן גמליאל אומר בד׳ דברים מלכות כותים אוכלת במכסאות במרחצאות ותרטייאות וארנוניות שלהן: ### 28:5 [¶9] He would also say: Words of Torah are as difficult to acquire (as wool garments), and as easy to lose as linen garments. Words of foolishness and nonsense are as easy to acquire and as difficult to lose as sackcloth. Sometimes a person buys sackcloth in the marketplace for a sela, and then uses it for four or five years. Rabbi Yehudah HaNasi would say: Anyone who indulges in the pleasures of this world prevents himself from experiencing the pleasures of the World to Come. And anyone who denies himself the pleasure of this world is given all the pleasures of the World to Come. > Hebrew: הוא היה אומר דברי תורה קשין לקנותן (ככלי מילת) ונוחין לאבדן ככלי פשתן. דברי שטות ודברי תיפלות נוחין לקנותם וקשין לאבדם כשק. פעמים שאדם לוקח שק מן השוק בסלע ומשתמש בו והולך ד׳ או חמש שנים. רבי יהודה הנשיא אומר כל המקבל עליו תענוגי העולם הזה מונעין ממנו תענוגי העולם הבא וכל שאינו מקבל תענוגי העולם הזה נותנין לו תענוגי העולם הבא: ### 28:6 [¶11] He would also say: Righteous people who suffer in this world – to what can they be compared? [They can be compared] to a chef who prepares a meal for himself. Even though he has gone to all the trouble, in the end he will be able to eat and others will not. But wicked people who suffer in this world – to what can they be compared? [They can be compared] to a chef who has prepared a meal for others. Even though he has gone to all the trouble, in the end it is others who will eat and not the chef. > Hebrew: הוא היה אומר צדיקים שרע להם בעולם הזה למה הוא דומה לטבח שמתקן סעודה לעצמו ואף שמצטער בעצמו אין מתקן לאחרים אלא לעצמו. אבל רשעים שרע להם בעולם הזה למה הוא דומה לטבח שהתקין סעודה לאחרים ואע״פ שמצטער בעצמו אין מתקן לעצמו כלום אלא לאחרים: ### 28:7 [¶13] He would also say: Let your secrets be revealed. But do not say to your friend that which should not be heard. > Hebrew: הוא היה אומר יהיה סתרך עליך גלוי. ודבר שאי אפשר לשמוע אל תאמר לחבירך: ### 28:8 [¶15] Hillel would say: Do not separate yourself from the community. > Hebrew: הלל אומר אל תפרוש עצמך מן הצבור וכו': ### 28:9 [¶17] He would also say: The more one eats, the more one excretes. The more meat, the more worms and maggots. The more good deeds one does, the more peace one feels inside. Rabbi Elazar ben Shamua would say: There are three types of Torah scholars – the Hewn Stone, the Corner Stone, and the Polished Stone. The Hewn Stone – what is he like? This is a scholar who studies Midrash. When another scholar comes to him and asks him a question about the Midrash, he is able to answer. He is like a hewn stone, which has only one surface. The Corner Stone – what is he like? This is a scholar who studies Midrash and Halakhah. When one scholar comes and asks him a question about Midrash, he is able to answer. And when another scholar asks about Halakhah, he is able to answer. He is like a corner stone, which has only two surfaces. The Polished Stone – what is he like? This is a scholar who studies Midrash, Halakhah, Aggadah, and Tosefta. When one scholar comes and asks about Midrash, he is able to answer. And when another scholar asks about Halakhah, he is able to answer. And when another scholar asks about Tosefta, he is able to answer. And when another scholar asks about Aggadah, he is able to answer. He is like a polished stone, which has four surfaces, one on each of its four sides. > Hebrew: הוא היה אומר כל המרבה לאכול מרבה להוציא וכל המרבה בשר מרבה רמה ותולעה. וכל המרבה מעשים טובים משים שלום בגופו. רבי אלעזר בן שמוע אומר שלש מדות בתלמידי חכמים אבן גזית אבן פינה אבן פיספס. אבן גזית כיצד זה תלמיד ששנה מדרש בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו זהו אבן גזית שאין לה אלא פה אחת. אבן פינה כיצד זה תלמיד ששנה מדרש והלכות בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו בהלכות אומר לו זהו אבן פינה שיש לו שתי פיות בלבד. אבן פיספס כיצד זה תלמיד ששנה מדרש והלכות ואגדות ותוספתות כשת״ח נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו בהלכות אומר לו בתוספתות אומר לו באגדות אומר לו וזהו אבן פיספס שיש לה ארבע פיות מד׳ רוחותיה: ### 28:10 [¶19] Rabbi Yehudah ben Ilai would say: Anyone who makes words of Torah primary and the way of the world secondary will be made primary in (this) world. Anyone who makes the way of the world primary and words of Torah secondary will be made secondary in (this) world. They give a parable to explain what this can be compared to: [It can be compared] to a troop that has to pass between two paths, one of fire and one of snow. If it goes too near the fire, it will be burned. If it goes too near the snow, it will be frozen. What should it do? It must go between them, and be careful not to be burned by the fire or frozen by the snow. (Rabbi Shimon ben Elazar would say: “Do not try to make your friend feel better when…”) > Hebrew: רבי יהודה בן אילעי אומר כל העושה דברי תורה עיקר וד״א טפל עושין אותו עיקר בעולם (הזה). דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל עושין אותו טפל בעולם (הזה). משלו משל למה הדבר דומה לאיסטרטיא שהיא עוברת בין שני דרכים אחת של אור ואחת של שלג אם מהלך כנגד האור הרי נכווה באור ואם מהלך נגד שלג הרי הוא לוקה בצינה כיצד יעשה ילך בינתיים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה (רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך וכו׳): ## 29. Chapter 29 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/29/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/29/#p-N ### 29:1 [¶1] Rabbi Shimon ben Elazar would say in the name of Rabbi Meir: Do not try to make your friend feel better when he is still angry. [And do not attempt to comfort him when he is still in mourning. And do not ask him if he wants something when he has taken a vow not to have it.] And do not come to his house to try to see him on the day of his festival. (And some say:) If you have friends, some of whom challenge you and some of whom praise you, love the ones who challenge you and hate the ones who praise you. For those who challenge you are bringing you into the World to Come, and those who praise you are taking you out of the world. He would also say: Anywhere a person goes, his heart goes. Where he stays, his heart stays. When he is settled, those around him feel settled. > Hebrew: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו [ואל תנחמהו בשעת אבלו ואל תשאל לו בשעת נדרו] ואל תבא לביתו ביום אידו ואל תשתדל לראותו וכו׳ (יש אומרים) יש לך חבירים מקצתן מוכיחין אותך ומקצתן משבחין אותך אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך מפני שמוכיחך מביאך לחיי העולם הבא והמשבחך מוציאך מן העולם. הוא היה אומר בכל מקום שאדם הולך לבו הולך. עומד לבו עומד. יושב דברים מיושבים כנגדו: ### 29:2 [¶3] He would also say: Anyone who commits himself to studying words of Torah becomes surrounded by a circle of committed colleagues. And anyone who neglects studying words of Torah becomes surrounded by a circle of neglectful companions. And then he is attacked by a lion, a wolf, a tiger, a hyena, or a snake. Or soldiers or thieves come and surround him and take his money, as it says (Psalms 58:12), “For there is a God who judges upon the earth.” > Hebrew: הוא היה אומר כל השוקד עצמו על דברי תורה מוסרין לו שקדנין כנגדו. וכל הבוטל מדברי תורה מוסרין לו בטלנין כנגדו כגון ארי וזאב ונמר וברדלס ונחש והגייסות והליסטין באין ומקיפין אותו ונפרעין ממנו שנא׳ (תהילים נ״ח:י״ב) אך יש אלהים שופטים בארץ: ### 29:3 [¶5] Shaul (ben Nanas) came and said: (There are) [four types of Torah scholars. (You) have] one who teaches himself but does not teach others, one who teaches others but does not teach himself, one who teaches himself and others, and one who teaches neither himself nor others. The one who teaches himself but does not teach others – what is he like? He studies a chapter, or two or three, but he does not teach them to anyone else. He reviews them, and makes sure he does not forget them. This is the one who teaches himself but does not teach others. The one who teaches others but does not teach himself – what is he like? He studies a whole section, or two or three, and then he teaches them to others. But he does not review them himself, and he forgets them. This is the one who teaches others but not himself. The one who teaches himself and others – what is he like? He learns a whole section, to two or three, and then he teaches them to others. Then he reviews them, making sure he does not forget them, until he has them completely mastered. This is the one who teaches himself and others. The one who teaches neither himself nor others – what is he like? He studies a whole section, or two or three. But he does not teach them to others, and does not review them himself, and eventually he forgets them. This is the one who teaches neither himself nor others. Rabbi Hananya ben Ya'akov would say: When someone is up late at night learning words of Torah, this is a good sign. When someone is up late at night chatting, this is a bad sign. Rabbi Ya'akov ben Hananya would say: When someone stays up late at night, and never speaks a word of Torah, it would be good and proper if his mother’s umbilical cord had been pulled back and he had never come out into the air and seen this world. > Hebrew: אבא שאול (בן ננס) אומר (יש לך) [ד׳ מדות בת״ח יש (לך)] אדם שלמד לעצמו ואינו מלמד לאחרים. לאחרים ואינו מלמד לעצמו הלמד לעצמו ולאחרים. ואינו למד לא לעצמו ולא לאחרים. הלמד לעצמו ואינו למד לאחרים כיצד שנה אדם פרק אחד שנים ושלשה ולא השנה אותם לאחר ונתעסק בהן ולא שכחן זה שלמד לעצמו ואינו למד לאחרים. לאחרים ולא למד לעצמו כיצד שנה אדם סדר אחד שנים וג׳ פעמים ושנה אותן לאחרים ולא נתעסק בהם ושכחן זה שלמד לאחרים ולא למד לעצמו. הלמד לעצמו ולאחרים כיצד שנה סדר אחד שנים ושלשה סדרים והשנה אותן לאחרים ונתעסק בהן ולא שכחן נתפשה ותפשוה זהו שלמד לעצמו ולאחרים. אינו למד לא לעצמו ולא לאחרים. כיצד שנה אדם סדר אחד ב׳ וג׳ פעמים ולא שנאן לאחרים ולא נתעסק בהן ושכחן זהו שלא למד לעצמו ולא לאחרים. רבי חנניא בן יעקב אומר הניעור בלילה מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דברי שיחה סימן רע לו ר׳ יעקב בן חנניה אומר הניעור בלילה ואינו פותח פיו בדברי תורה ראוי לו ומוטב לו שנהפכה לו שלייתו של אמו על פניו ולא יצא לאויר העולם ולא ראה את העולם: ### 29:4 [¶7] Rabbi Elazar HaKappar would say: Anyone who respects his friends only for their money, in the end will be sent away from them in disgrace. And anyone who disgraces his friends in order to fulfill a mitzvah, in the end will be sent away from them honorably. How do we know that anyone who respects his friends only for their money, in the end will be sent away from them in disgrace? For this is what we find with Bil’am the wicked, who respected Balak for his money, as it says (Numbers 22:18), “And Bil’am answered, saying to Balak’s servants: If Balak gives me his house full of silver and gold.” And how do we know he was sent away in disgrace? For it says (Numbers 24:11), “Now, get out of here and go back to your own place…for the Eternal has denied you honor.” And how do we know that anyone who disgraces his friends in order to fulfill a mitzvah, in the end will be sent away from them honorably? For this is what we find with Moses our teacher, who disgraces Pharaoh in order to fulfill a mitzvah, as it says (Exodus 11:8), “All of your servants shall come down and bow before me, saying.” Now, was Pharaoh up on a roof and was Moses down on the ground? No, what Moses meant was: Even if all your servants who stand up (and bow) before you on your platform were to get up and beg me, I would not listen to them. And how do we know he was sent away honorably? For it says (Numbers 33:3), “On the day after the Passover offering, the Israelites went out with a raised hand.” > Hebrew: ר״א הקפר אומר כל המכבד חבירו לשום ממון סוף שנפטר ממנו בקלון. וכל הבוזה את חבירו לשום מצוה סוף שנפטר ממנו בכבוד. ומנין שכל המכבד חבירו לשום ממון סוף שנפטר ממנו בקלון שכן מצינו בבלעם הרשע שכבד בלק לשם ממון שנא׳ (במדבר כ״ב:י״ח) ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. ומניין שנפטר ממנו בקלון שנא׳ (שם כד) ועתה ברח לך אל מקומך וגו׳ והנה מנעך ה׳ מכבוד. ומניין שכל הבוזה את חבירו לשם מצוה סוף שנפטר ממנו בכבוד שכן מצינו במשה רבינו שביזה פרעה לשום מצוה שנא׳ (שמות י״א:ח׳) וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר. וכי פרעה עומד על הגג ומשה עומד על הארץ אלא כך אמר משה לפרעה אפי׳ כל עבדיך שעומדין (ומשתחוים) לפניך על במה שלך יעמדו ויבקשו ממני איני שומע להם. ומניין שנפטר ממנו בכבוד שנא׳ (שם יב) ויקרא למשה ולאהרן לילה אמרו לו וכי גנבים אנו שנצא בלילה אלא המתן לנו עד שיביא הקב״ה לנו ז׳ ענני כבוד ונצא בהם בשמחה ובראש גלוי שנא׳ (במדבר ל״ג:ג׳) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה: ### 29:5 [¶9] Rabbi Matya ben Heresh went to Rabbi Yishmael ben Elazar HaKappar in Ludkia in order to learn about the four categories of atonement. He said to him: Have you heard about the four categories of atonement that Rabbi Yishmael used to teach? He replied: I have heard of three, and that repentance is essential for each one. One verse says (Jeremiah 3:22), “Return, you wayward children, says the Eternal, and I will heal your afflictions.” And another verse says (Leviticus 16:30), “On that day, he will atone for you, to purify you.” And another verse says (Psalms 89:33), “I will attend to their transgressions with my staff, and to their sins with plagues.” And another verse says (Isaiah 22:14), “This sin will not be forgiven until you die.” How do we make sense of all these? If a person transgresses a positive commandment and then repents, he is forgiven immediately. This is what is meant by “Return, you wayward children.” If a person transgresses a negative commandment and repents, the repentance is held over until Yom Kippur atones for him, as it says, “On that day, he will atone for you.” If a person transgresses a commandment for which he incurs spiritual excommunication [karet] or death by the court, and then repents, the repentance and Yom Kippur are held over until he is cleansed through suffering. This is what is meant by “I will attend to their transgressions with my staff.” But someone who profanes the heavenly Name has no possibility of repenting and waiting for forgiveness. Suffering will not cleanse him. Yom Kippur will not atone for him. They are all held over until death comes and cleanses him. This is what is meant by “This sin will not be forgiven until you die.” > Hebrew: על ד׳ חלוקי כפרה הלך ר׳ מתיא בן חרש אצל ר׳ ישמעאל בן אלעזר הקפר ללודקיא לבקרו ואמר לו שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש. אמר לו שמעתי ושלשה הן ותשובה על כל אחת ואחת. כתוב אחד אומר (ירמיהו ג׳:י״ד) שובו בנים שובבים נאם ה׳ ארפא משובותיכם. וכתוב אחד אומר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. וכתוב א' אומר (תהלים פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. וכתוב אחד אומר (ישעיהו כ״ב:י״ד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. הא כיצד אם עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד על זה נאמר שובו בנים שובבים. עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה התשובה תולה ויום הכפורים מכפר על זה נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר אדם על כריתות ומיתות ב״ד ועשה תשובה תשובה ויוה״כ תולין ויסורין ממרקין (ובשאר ימות השנה מכפרין) ועל זה נאמר ופקדתי בשבט פשעם. אבל מי שמחלל שם שמים אין בו כח לא לתשובה לתלות ולא ליסורין למרק ולא ליוה״כ לכפר אלא תשובה ויסורין תולין ומיתה ממרקת עמהן ועל זה נאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון: ### 29:6 [¶11] Isi ben Yehudah would say: Why do great Torah scholars die before their time? Not because they commit adultery, and not because they steal. Rather, it is because they disgrace themselves. > Hebrew: איסי בן יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים בלא זמנן לא מפני שמנאפין ולא מפני שגוזלין אלא מפני שהן בוזין בעצמן: ### 29:7 [¶13] Rabbi Yitzchak ben Pinchas would say: Anyone who has studied Midrash but has not studied Halakhah has never really tasted wisdom. Anyone who has studied Halakhah but has not studied Midrash has never really tasted the fear of sin. He would also say: Anyone who has studied Midrash but has not studied Halakhah is like a strong person who is unarmed. Anyone who has studied Halakhah but has not studied Midrash is like a weak person with a weapon in his hand. Anyone who has studied both is like a person who is both strong and armed. He would also say: Be careful when greeting other people. Do not get in the middle of a conflict, and do not try to see it. Return to a place of friends. And be a tail to lions rather than a head to foxes. > Hebrew: ר׳ יצחק בן פנחס אומר כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה. כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא. הוא היה אומר כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזויין. כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו. יש בידו זה וזה גבור ומזויין. הוא היה אומר הוי זהיר בשאילת שלום בין אדם לחבירו ואל תבוא לבין המחלוקת ואל תשתדל לראותו. שב במקום חברים והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים: ## 30. Chapter 30 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/30/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/30/#p-N ### 30:1 [¶1] Rabbi Natan ben Yosef would say: Anyone who neglects words of Torah because of his wealth will come to neglect them because of poverty. And anyone who fulfills words of Torah in poverty will come to fulfill them in wealth. He would also say: Comforting mourners, visiting the sick, and acts of kindness bring good to the world. > Hebrew: רבי נתן בן יוסף אומר כל המבטל דברי תורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים ד״ת מעוני סופה לקיימה מעושר. הוא היה אומר תנחומי אבלים וביקור חולים וגמ״ח מביאין טובה לעולם: ### 30:2 [¶3] Rabbi Meir would say: When someone commits a transgression out of uncertainty, the Torah considers it as if he had done it out of certainty. How so? If a person sins, and becomes aware of his sin, he must bring a sin offering worth one sela or a tenth of a bushel of grain worth one dupondium. But if he is uncertain about whether or not he sinned, he must bring a guilt offering worth two sela. For which is the greater force, reward or punishment? Surely one must say reward. Therefore, we can make an a fortiori inference: If punishment is the weaker force, and one who commits a transgression out of uncertainty will be considered to have done it out of certainty, then all the more so will a reward be given [even when it is uncertain whether he deserves it]. Rabbi Natan ben Yosef would say: When someone commits a transgression accidentally, the Torah considers it as if he had done it on purpose. How so? When someone commits involuntary manslaughter, he is exiled to a city of refuge. But if someone finds him before he reaches the city and kills him to avenge the first death, the avenger is not held culpable. But if someone murders intentionally, and someone comes to avenge the death and kills the murderer, [then he is exiled because of it.] For which is the greater force, reward or punishment? Surely one must say reward. So if punishment is the weaker force, then when someone commits a transgression accidentally and the Torah considers it as if he had done it on purpose, then all the more so would one be rewarded [even when he has done a good deed accidentally]. > Hebrew: ר״מ אומר כל העובר עבירה אחת בספק מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו בודאי. כיצד אדם חוטא ונודע לו חטאו מביא חטאת בסלע ועשירית האיפה בפונדיון. ספק חטא ספק לא חטא מביא (מעילה וחומשה ומביא) אשם בשתי סלעים. וכי איזה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה והרי דברים ק׳׳ו אם מדת פורענות מעוטה העובר עבירה בספק מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה בודאי ק״ו למדת הטובה מרובה. רבי נתן בן יוסף אומר כל העובר עבירה בשוגג מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה במזיד כיצד שוגג שהרג את הנפש וגולה לעיר מקלטו ומצאו גואל הדם והרגו הרי זה פטור. הרגו במזיד ומצאו גואל הדם והרגו [הרי זה גולה על ידו] וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב ואם מדת פורענות מעוטה העובר עבירה בשוגג מעלין עליו כאילו עשאה במזיד ק״ו למדת הטוב מרובה: ### 30:3 [¶5] Rabbi Akiva would say: Anyone who associates with sinners, even if he does not do as they do, receives punishment just as they do. How so? Two people testify against a third person and say: This person killed someone. If they are then discovered to have lied, they will be sentenced to death. And if, when they are taken out to be stoned, another person runs up after them and (comes forward and) says: I know something else about them, they tell him to give testimony. If he too is discovered to have lied, then he too is sentenced to death. When they take him out to be stoned, he will say: Woe is me, for if I had never come forward, I would not have been sentenced to death! Now that I have accused them, I too will die. (They say to him, “Empty one! Even if one hundred people came after you, and then were discovered to have lied, they all would have been killed.) For which is the greater force, reward or punishment? Surely one must say reward. So if punishment is the weaker force, and someone who associates with sinners – even if he does not do as they do – receives punishment, then all the more so would one be rewarded [if he associated with those who do good deeds]. > Hebrew: רבי עקיבא אומר כל המדבק בעוברי עבירה אע״פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות כיוצא בהן וכל המדבק בעושי מצוה אע״פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בהן כיצד שנים מעידים באחד ואומרים אדם זה הרג את הנפש ונמצאו זוממין ונגמר דינם ליהרג וכשהן מוציאין אותן לבית הסקילה אחד רץ (ובא) אחריהם ואומר יודע אני בעדות זו אומרים לו בא והעד עדותך. אף הוא נמצא זומם ונגמר דינו ליהרג כשהן מוציאין אותו לבית הסקילה אומר אוי לי שאילו לא באתי אני כבר לא נגמר דיני ליהרג עכשיו שבאתי עמהן נגמר דיני ליהרג. (אומרים לו ריקה אפי׳ מאה בני אדם באין אחריך ונמצאו זוממין כולן נהרגין). וכי איזהו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב אם פורענות מעוטה המדבק בעוברי עבירה אע״פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות ק״ו למדת הטוב מרובה: ### 30:4 [¶7] Rabbi Shimon would say: Such is the punishment for a liar, that even when he speaks the truth, no one listens to him. So we find with the children of Jacob, who deceived their father. In the beginning he believed them, as it says (Genesis 37:31), “They took Joseph’s coat, slaughtered a goat,” and then it says (Genesis 37:33), “He recognized it, and said: This is my son’s coat! But afterward, even when they spoke the truth to him, he did not believe them, as it says (Genesis 45:26), ([“His heart became numb, for he did not believe them.”]) “They told him, and said: Joseph is still alive…[but] he did not believe them.” Some say that the holy spirit that had departed from Jacob now returned to him, as it says (Genesis 45:27), “And the spirit of their father Jacob was revived.” > Hebrew: ר׳ שמעון אומר כך עונש של בדאי שאפי׳ דובר אמת אין שומעין לו שכן מצינו בבניו של יעקב שכיזבו לאביהן בתחלה האמין להם שנאמר (בראשית ל״ז:ל״א) ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים וכתיב (שם) ויכירה ויאמר כתונת בני אבל באחרונה אע״פ שדברו אמת לפניו לא האמין להם שנאמר (שם מה) ([ויפג לבו כי לא האמין להם]) ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי ולא האמין להם. ויש אומרים רוח הקודש שנסתלקה מיעקב אבינו שרתה עליו באותה שעה שנא׳ (שם) ותחי רוח יעקב אביהם: ## 31. Chapter 31 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/31/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/31/#p-N ### 31:1 [¶1] Rabbi Ahai ben Yoshaya would say: To what can someone who buys produce from the marketplace be compared? [He can be compared] to an infant whose mother has died, and is taken to be nursed by other mothers, but is never fully satisfied. To what can someone who buys bread from the marketplace be compared? [He can be compared] to one who has had a grave dug for him and been buried. One who eats from his own farm is like an infant who is nurtured by his own mother’s breast. He would also say: When a person eats from his own farm, his mind is calm. And even when a person eats food from his father’s or mother’s farm, or from his children’s farm, his mind is not calm – not to mention when he eats food from a stranger’s farm. > Hebrew: רבי אחאי בן יאשיה אומר הלוקח תבואה מן השוק למה הוא דומה לתינוק שמתה אמו ומחזירין אותו על פתחי מיניקות אחרות ואינו שבע. הלוקח פת מן השוק למה הוא דומה כאילו חפור וקבור. האוכל משלו דומה לתינוק המתגדל על שדי אמו. הוא היה אומר בזמן שאדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו ואפילו אוכל אדם משל אביו ומשל אמו ומשל בניו אין דעתו מיושבת עליו ואין צריך לומר משל אחרים: ### 31:2 [¶3] The world was created with ten utterances. Why were all ten necessary? In order to teach you that anyone who performs one commandment, or keeps one Sabbath, or saves one life, [the Torah considers it] as if he had sustained the entire world, which was created with ten utterances. And anyone who commits one transgression, or breaks one Sabbath, or causes one life to be lost, the Torah considers it as if he had destroyed the entire world, which was created with ten utterances. For this is what we find with Cain, who killed his brother Abel, as it says (Genesis 4:10), “The voice of your brother’s bloods [cry out to Me from the ground].” It should say “blood,” but it says “bloods.” This teaches that it was also the blood of his children and his children’s children, and all his future generations, until the end of the human line, that would have one day descended from him. They all stood up and cried out before the Holy Blessed One. (So you learn from this that one person is considered as important as the entire work of Creation.) > Hebrew: בעשרה מאמרות נברא העולם וכי מה צורך לבאי עולם בכך אלא ללמדך שכל העושה מצוה אחת וכל המשמר שבת אחד וכל המקיים נפש אחת [מעלה עליו הכתוב] כאילו קיים עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות. וכל העובר עבירה אחת וכל המחלל שבת אחד וכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות שכן מצינו בקין שהרג את הבל אחיו שנא׳ (בראשית ד׳:י׳) קול דמי אחיך דם אחד שפך דמים רבים נאמר אלא מלמד שדם בניו ובני בניו וכל תולדותיו עד סוף כל הדורות שעתידין לצאת ממנו כולם היו עומדין וצועקין לפני הקב״ה (הא למדת שאדם אחד שקול כנגד מעשה בראשית כולו): ### 31:3 [¶5] Rabbi Nehemiah would say: Where do we learn that one person is considered as important as the entire work of Creation? Because it says (Genesis 5:1), “This is the book of the generations of humanity,” and prior to that it said (Genesis 2:4), “These are the generations of the heavens and the earth when they were created.” Just as previously there was creating and making, so too here there is creating and making. [This] teaches that the Holy Blessed One showed [Adam] all the generations that would come from him, as if they rose up (and played) before him. And some say that he was shown only his righteous descendants, as it says (Isaiah 4:1), “All who were inscribed for life in Jerusalem.” Rabbi Yehoshua ben Karha would say: See, it says (Psalms 139:16), “Your eyes see my unformed substance, they were [all recorded] in your book.” This teaches that the Holy Blessed One showed [Adam] the first person every generation and its preachers, community servants, leaders, prophets, warriors, sinners, and saints, and said to him, “In this generation this one will be a king. In that generation this one will be a scholar.” Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yosei HaGalili would say: Nine hundred and seventy-four generations before the world was created, the Torah was written and placed on the bosom of the Holy Blessed One, and it sang a song with the angels who serve God, as it says (Proverbs 8:30), “I was raised with Him, a source of delight to Him every day…rejoicing before Him on the face of His earth.” They gave a parable: To what can this be compared? [It can be compared] to someone who took a piece of wood and wanted to carve lots of figures into it. But there was not enough room on the wood, and so he was sad. But then he began drawing pictures on the ground, and kept walking and drew many, many pictures. So, too, the Holy Blessed One – may His great name be blessed forever and ever – in His wisdom and insight, created the whole world, with the heavens and the earth, above and below. And He fashioned within the human being everything that He created in His world. He created forests in the world, and He created forests on human beings – that is, their hair. He created evil beasts in the world, and He created evil beasts in human beings – that is, (the intestines) of a person. (He created thorns in the world, and He created thorns on human beings – that is, their ears.) He created scent in the world, and He created scent in human beings – that is, in their noses. He created a sun in the world, and He created a sun in human beings – that is, a person’s light. Putrid waters in the world and putrid waters in human beings – that is the water that drips from their noses. Salty waters in the world and salty waters in human beings – that is, the tears in their eyes. Rivers in the world and rivers in human beings – that is, their tears. Walls in the world, and walls in human beings – that is, a person’s lips. Doors in the world, and doors in human beings – that is, a person’s teeth. (Skies in the world, and skies in human beings – that is, a person’s tongue.) Sweet waters in the world, and sweet waters in human beings – that is, a person’s spit. Chiseled stones in the world and chiseled stones in human beings – that is, a person’s jaws. Towers in the world, and towers in human beings – that is, a person’s neck. Sail-yards in the world, and sail-yards on human beings – that is, a person’s arms. Spikes in the world, and spikes on human beings – that is, a person’s fingers. A king in the world, and a king in the human being – that is, his head. (Clusters in the world, and clusters in human beings – that is, in their blood.) Advisers in the world, and advisers in human beings – that is, their kidneys. Millstones in the world, and millstones in human beings – that is, their stomachs. Grinding mills in the world, and grinding mills in human beings – that is, their spleens. Garbage heaps in the world, and garbage heaps in human beings – that is, a person’s bowels. Pits in the world, and pits in human beings – that is, a person’s navel. Running waters in the world, and running waters in human beings – that is, a person’s (urine. Life in the world, and life in human beings – that is, a person’s) blood. Trees in the world, and trees in human beings – that is, a person’s bones. Hills in the world, and hills on human beings – that is, a person’s buttocks. Mortars and pestles in the world, and mortars and pestles in human beings – that is, their knees and knee-sockets. Horses in the world, and horses in human beings – that is, a person’s thighs. (An angel of death in the world, and an angel of death in human beings – that is, a person’s heels.) Mountains and valleys in the world, and mountains and valleys in human beings – when they stand, they are like a mountain, and when they fall, they are like a valley. Now you have seen that everything the Holy Blessed One created in His world, He created also in human beings. > Hebrew: רבי נחמיה אומר מנין שאדם אחד שקול כנגד כל מעשה בראשית שנא׳ (שם ה) זה ספר תולדות אדם ולהלן הוא אומר (שם ב) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם מה להלן בריאה ועשיה אף כאן בריאה ועשיה מלמד שהראהו הקב״ה כל הדורות שעתידין לצאת ממנו כאילו הם עומדין (ומשחקין) לפניו. וי״א לא הראהו אלא צדיקים בלבד שנא׳ (ישעיהו ד׳:ג׳) כל הכתוב לחיים בירושלים. רבי יהושע בן קרחה אומר הרי הוא אומר (תהילים קל״ט:ט״ז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך וגו׳ מלמד שהראהו הקב״ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו דור דור ומנהיגיו דור דור ונביאיו דור דור וגבוריו דור דור ופושעיו דור דור וחסידיו בדור פלוני עתיד להיות מלך פלוני בדור פלוני עתיד להיות חכם פלוני. ר״א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו של הקב״ה ואומרת שירה עם מלאכי השרת שנא׳ (משלי ח׳:ל׳) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת בתבל ארצו. משלו משל למה הדבר דומה לאחד שנטל את העץ ומבקש לצור צורות הרבה ואין לו מקום לצור ויש לו צער אבל מצייר בארץ והולך ומבדיל הרבה הרבה. אף כך הקב״ה יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בחכמתו ובתבונתו ברא את כל העולם כולו וברא את השמים ואת הארץ עליונים ותחתונים. ויצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם זה שערות של אדם. ברא חיה רעה בעולם ברא חיה רעה באדם זה (בני מעיו) של אדם. (ברא קורצין בעולם וברא קורצין באדם זה אזניו של אדם). ברא ריח בעולם ברא ריח באדם זה חוטמו של אדם. חמה בעולם חמה באדם זה אורו של אדם. מים סרוחים בעולם מים סרוחים באדם זהו מימי חוטמו של אדם. מים מלוחים בעולם מים מלוחים באדם זהו דמעות של עינים. נחלים בעולם נחלים באדם אלו דמעות חומות בעולם חומות באדם אלו שפתותיו של אדם. דלתות בעולם דלתות באדם זה שיניו של אדם. (רקיעים בעולם רקיעים באדם זה לשונו של אדם). מים מתוקים בעולם מים מתוקים באדם זהו רוקו של אדם. לסתות בעולם לסתות באדם זה לחייו של אדם. מגדלים בעולם מגדלים באדם זה צוארו של אדם. סתידראות בעולם סתידראות באדם זה זרועותיו של אדם. יתידות בעולם יתידות באדם זה אצבעותיו של אדם. מלך בעולם מלך באדם ראשו. (אשכולות בעולם אשכולות באדם דמו). יועצים בעולם יועצים באדם כליותיו. ריחים בעולם ריחים באדם זה קרקבנו של אדם. נימסים בעולם נימסים באדם זה טחולו של אדם. אשפתות בעולם אשפתות באדם זה כריסו של אדם. בורות בעולם בורות באדם זה טיבורו של אדם. מים חיים בעולם מים חיים באדם זה (מי רגליו של אדם חיים בעולם חיים באדם זה) דמו של אדם. עצים בעולם עצים באדם זה עצמותיו של אדם גבעות בעולם גבעות באדם זה עגבותיו של אדם. עלי ומכתשת בעולם עלי ומכתשת באדם זה ארכבותיו של אדם. סוסים בעולם סוסים באדם זה שוקיו של אדם. (מלאך המות בעולם מלאך המות באדם זה עקיביו של אדם). הרים ובקעות בעולם הרים ובקעות באדם עומד דומה להר נופל דומה לבקעה. הא למדת שכל מה שברא הקב״ה בעולמו ברא באדם: ## 32. Chapter 32 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/32/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/32/#p-N ### 32:1 [¶1] There were ten generations from Adam until Noah. And why was it necessary to bring all those people into the world? This teaches you that even as all those generations continued to anger the Holy Blessed One, He did not bring the flood upon them because of the righteous and saintly among them. And some say that as long as Methuselah was alive, the flood did not come upon the world; and even when Methuselah died, it was still held off for another seven days, as it says (Genesis 7:10), “And it was seven days, [and the waters of the flood were on the earth].” What was happening during those seven days? These were the [seven] days of mourning for that righteous man, who had prevented the punishment. That is why it says, “And it was seven days.” Another interpretation of, “And it was seven days”: This teaches that the Holy Blessed One fixed a specific time, after 120 years, hoping that they might repent. But they did not, and so it says, “And it was seven days” [i.e., the final seven days of the countdown]. Another interpretation of, “And it was seven days”: This teaches that the Holy Blessed One changed the order of the world [which was created in seven days] for them, and had the sun rise from the west and set in the east, hoping that maybe they would understand and become afraid and repent. But they did not, and so it says, “And it was seven days.” Another interpretation: This teaches that the Holy Blessed One set a table for them, and gave them a taste of the World to Come, so that they would gather together and say to one another, “Oy, for we have lost all this goodness, and we have caused the destruction of our descendants (from the earth), as it says (Genesis 6:12), “And God saw the earth, and it had been destroyed.” > Hebrew: עשרה דורות מאדם ועד נח וכי מה הוצרך לבאי עולם לכך אלא ללמדך שכל הדורות היו מכעיסין ובאין ולא הביא הקב״ה עליהם את מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם. וי״א כל זמן שהיה מתושלח חי לא ירד מבול לעולם וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים לאחר מיתתו שנא׳ (בראשית ז׳:י׳) ויהי לשבעת הימים מה טיבן של שבעת הימים הללו אלו ימי אבלו של צדיק שעיכב את הפורענות. לפיכך נאמר ויהי לשבעת הימים. ד"א ויהי לשבעת הימים מלמד שקבע הקב״ה להם זמן לאחר ק״כ שנה שמא יעשו תשובה ולא עשו ולכך נאמר ויהי לשבעת הימים. ד״א מלמד ששינה עליהם הקב״ה סידורו של עולם והיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח שמא יבינו ויתייראו ויעשו תשובה ולא עשו לכך נאמר ויהי לשבעת הימים. דבר אחר מלמד שהעריך להם הקב״ה את שולחנו והראה להם טובו מעין העולם הבא כדי שידקדקו הן בעצמן ויאמרו אוי לנו טובה זו שאבדנו וששיחתנו זרענו (מן הארץ) שנא׳ (שם ו) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וגו': ### 32:2 [¶3] Rabbi Elazar ben Parta would say about the verse (Genesis 6:3), “My spirit shall not judge human beings forever,” that the Holy Blessed one said: I will not judge them until I double their reward, as it says (Job 21:13), “They spend their days well (and their years pleasantly), and they calmly go down into Sheol.” Rabbi Yosei HaGalili would say: See, it says, “My spirit shall not judge”; the Holy Blessed One said: I do not equate those with evil intentions to those with good intentions. Until when? Until their final judgment has been sealed. But when it is sealed, then both are judged equally (for their sins). > Hebrew: רבי אלעזר בן פרטא אומר הרי הוא אומר (שם) לא ידון רוחי באדם לעולם אמר הקב״ה איני דן אותם עד שאכפול להם שכרן שנא׳ (איוב כ״א:י״ג) יבלו בטוב ימיהם (ושנותיהם בנעימים) וברגע שאול יחתו. רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר לא ידון אמר הקב״ה איני משווה יצר הרע על יצר הטוב אימתי עד שלא נחתם גזר דינם אבל נחתם גזר דינם שניהם שוין (בעבירה): ### 32:3 [¶5] He would also say: The righteous have their desire for evil taken away and are given a desire for good, as it says (Psalms 109:22), “My heart has been hollowed out inside of me.” The wicked have their desire for good taken away and are given a desire for evil, as it says (Psalms 36:2), “Sin speaks to the wicked in his heart. There is no fear of God in his sight.” Those who are not entirely righteous or entirely wicked [beinomim] are given both, and those who move toward their evil desires are judged by them, while those who move toward their good desires are judged by them, as it says (Psalms 109:31), “For he who stands at the right of the needy, to save him from those who judge his soul.” Rabbi Shimon ben Elazar would say: See, it says, “[My spirit] shall not judge,” for the Holy Blessed One said: ([I will not judge [the wicked] until I pay the righteous their reward. How long will this last? During the time [of the wicked] in this world. But in the World to Come, the verse says (Psalms 146:46), “His spirit leaves him, and he returns to the ground.” Rabbi Akiva would say: See, it says (Genesis 6:3), “My spirit shall not judge human beings forever,” for the Holy Blessed One said:]) They cannot judge themselves, for they are just flesh and blood. Rather, their spirit is taken upward and says to God, Turn away from this one. Rabbi Meir would say: See, the verse says, “[My spirit] shall not judge,” for the Holy Blessed One said: They have declared in this generation that God will not judge them, that there is no Judge in the world, for God has abandoned the world. Rabbi Yehudah HaNasi would say: See, it says, “[My spirit] shall not judge,” for the Holy Blessed One said: They did not institute a court for themselves on earth, so I will institute a court for them on High.” > Hebrew: הוא היה אומר צדיקים נוטל מהם יצר הרע ונותן להם יצר טוב שנא׳ (תהילים ק״ט:כ״ב) לבי חלל בקרבי. רשעים נוטל מהם יצר טוב ונותן להם יצר הרע שנא׳ (שם לו) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו. בינונים נותנין להם זה וזה את שבא ליצר הרע יצר הרע שופטו את שבא ליצר טוב יצר טוב שופטו שנא׳ (שם קט) כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו. ר״ש בן אלעזר אומר הרי הוא אומר לא ידון אמר הקב״ה ([איני דן אותם עד שאשלם שכר לצדיקים אימתי בעוה״ז אבל בעוה״ב אמר הכתוב (שם קמו) תצא רוחו ישוב לאדמתו. ר״ע אומר הרי הוא אומר (בראשית ו׳:ג׳) לא ידון רוחי באדם לעולם אמר הקב״ה]) הם לא דנו בעצמן שהן בשר ודם אלא הגיסו את רוחן כלפי מעלה ויאמרו לאל סור ממנו. ר״מ אומר הרי הוא אומר לא ידון אמר הקב״ה אמרו הדור ההוא לא ידון ה׳ אין דיין בעולם נטש המקום את העולם. רבי אומר הרי הוא אומר לא ידון אמר הקב״ה הם לא הושיבו סנהדרין בארץ אני מושיב להם סנהדרין במרום: ## 33. Chapter 33 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/33/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/33/#p-N ### 33:1 [¶1] There were ten generations from Noah to Avraham. And why was it necessary to bring all those people into the world? But this is to teach us that all those generations continued to anger God, and there was not one among them who walked in the ways of the Holy Blessed One until Abraham our forefather came along, and he walked in the ways of the Holy Blessed One, as it says (Genesis 26:5), “Because Abraham heeded My call [and kept My charge, My commandments, My rules, and My Torahs.]” (But there is only one Torah! How could he have kept Torahs, plural?) This teaches that the Holy Blessed One planted two inner voices in Abraham, like two wise men, who helped him understand, advised him, and taught him wisdom all night long, as it says (Psalms 16:7), “I will bless the Eternal who has advised me. Even at night, the voices inside of me [lit., my kidneys] have admonished me.” Moreover, Abraham our forefather would always give charity first, and only after would he execute justice, as it says (Genesis 18:19), “For I have singled him out, in order that he command [his children and his household after him, and they will keep the way of the Eternal, doing charity (lit., righteousness), and justice].” Whenever two parties to a conflict would come before Abraham our forefather seeking justice, and one would say about the other: He owes me money, Abraham our forefather would take his own money and give it to the claimant. Then he would say to them: Make your cases before me. So they would argue their cases. When he found that it was actually the first one who owed the money, he would say: Take the money in your hand, and give it to your fellow. And if no one owed money, he would say: Split (what you have), and go in peace. But King David did not do it like this. Rather, he executed justice first, and only afterward gave charity, as its says (II Samuel 8:15), “And David would execute justice and charity [lit., righteousness] for all of his people.” Whenever two parties to a dispute came before King David, and one would say: This one owes me money, he would say to them: Make your cases. So they would argue their cases. Then, when one was found to be liable to the other, [David] would take out his own money and give it to him. If no one owed money, he would say to them: (Split what you have and) go in peace. > Hebrew: עשרה דורות מנח ועד אברהם וכי מה צורך לבאי עולם בכך אלא ללמד שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקב״ה עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקב״ה שנא׳ (בראשית כ״ו:ה׳) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (וכי תורה אחת שמר והלא תורות הרבה שמר) אלא מלמד שזימן הקב״ה לאברהם אבינו ב׳ כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה שנא׳ (תהילים ט״ז:ז׳) אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ולא עוד אלא שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחלה ואח״כ משפט שנא׳ (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו׳ בזמן ששני בעלי דינין באין לפני אברהם אבינו בדין ואמר אחד על חבירו זה חייב לי מנה היה אברהם אבינו מוציא מנה משלו ונותן לו ואמר להם סדרו דינכם לפני וסדרו דינן כיון שא׳ מתחייב לחבירו אמר לזה שבידו המנה תן המנה לחבירך ואם לאו אמר להם חילקו (מה שעליכם) והפטרו לשלום אבל דוד המלך לא עשה כן אלא עושה משפט תחלה ואח״כ עושה צדקה שנא׳ (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו בזמן שבעלי דינין באין לדין לפני דוד המלך אומר הא׳ זה נתחייב לי מנה אמר להם סדרונו דינכם וסדרו דינם כיון שנתחייב אחד מהם לחבירו מנה היה מוציא מנה משלו ונותן לו ואם לאו אמר להם (חלקו מה שעליכם ו) תפטרו בשלום: ### 33:2 [¶3] Abraham our forefather was tested with ten trials before the Holy Blessed One, and he emerged from each one complete. They are as follows: Two when God said to him, “Go forth!” Two with his two sons. Two with his two wives. One with the war of the kings. One at the Covenant of the Parts. One in Ur Kasdim. One with circumcision. (The Covenant of the Parts.) And why so many? So that when Abraham our forefather comes to take his reward, the angels will say: More than us, more than anyone, Abraham deserves his reward, as it says (Ecclesiastes 9:7), “Go, eat your bread with joy, and drink your wine with a happy heart.” Because Abraham was tested with ten trials, and emerged from each one complete, the Holy Blessed One performed ten miracles for his children in Egypt, and brought ten plagues, and performed ten more miracles at the sea, and brought ten more plagues upon the Egyptians at the sea. The Egyptians roared at the top of their lungs, and so the Holy Blessed One thundered back across the sea, as it says (Job 37:5), “God thunders marvelously with His voice.” The Egyptians came to the sea with bows and arrows, and so the Holy Blessed One appeared before them with a bow and arrow, as it says (Habakkuk 3:9), “Bared and ready is Your bow,” and (Psalms 18:15), “He sent forth His arrows and scattered them….” The Egyptians came to the sea with swords, so the Holy Blessed One came upon them with swords (and mercy), as it says (ibid.), “He sent forth His arrows and scattered them; He discharged lightning and routed them.” And lighting always means a sword, as it says (Ezekiel 21:14–15), “The sword, the sword has been sharpened and polished, sharpened in order to slaughter, so that it sparkles like lightning.” The Egyptians came proudly with shield and armor, and so the Holy Blessed One did the same, as it says (Psalms 35:2), “Grab shield and armor and rise to my defense.” The Egyptians came with spears, and so did the Holy Blessed One, as it says (Habakkuk 3:11), “Your flashing spear in brilliance.” The Egyptians came with rocks and slings, and the Holy Blessed One outdid them with hailstones, as it says (Psalms 18:13), “(Out of the brilliance before Him,) hail and fiery coals pierced His clouds.” When our ancestors stood at the sea, Moses said to them: Arise and cross! They said to him: We will not cross until the sea begins to split open. So Moses took his staff and struck the sea, and it began to split open, as it says (Habakkuk 3:14), “You will split open the heads of his warriors with your staff.” Moses said to them: Arise and cross! They said to him: We will not cross until the sea becomes like a valley before us. So Moses struck the sea and it became like a valley before them, as it says (Psalms 78:13), “He split the sea and passed them through,” and (Isaiah 63:14), “Like a beast going down into the valley.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it is divided into sections, as it says (Psalms 136:13), “Who divided the Sea of Reeds into sections.” Moses said to them: Arise and cross!. They said: We will not cross until it becomes solid matter. So Moses took his staff and struck the sea, and it became mud, as it says (Habakkuk 3:15), “You led Your horse into the sea, onto solid waters.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes a desert. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Psalms 106:9), “He led them through the depths as if it were the desert.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes all smashed up into particles. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Psalms 74:13), “You smashed the sea with Your might.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes a bed of rocks. He took his staff and struck the sea, as it says (there), “You broke the heads of crocodiles on the water.” And they could not be broken like this except on rocks. Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes dry land. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Psalms 66:6), “He turned the sea into dry land,” and (Exodus 14:29), “And the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes walls. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Exodus 14:22), “And the water became a wall for them, on their right and on their left.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until goatskins (nodot) [to drink from] appear before us. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Exodus 15:8), “[The walls] stood like a stack (ned) of flowing water.” (And where do we learn that between the sections, fire came down and, as it says [Isaiah 64:1], “Like fire kindles brushwood, and fire boils water to announce Your name to Your antagonists”?) And so the goatskins would draw oil and honey into the mouths of the babies, who would nurse from them, as it says (Deuteronomy 32:13), “He nursed him with honey from the rock.” And some say that fresh water flowed from the sea, and they would drink it between the sections of the sea, since seawater is usually salty, for it says, “flowing,” which always means sweet, as it says (Song of Songs 4:15), “A well of fresh water, flowing from the Lebanon.” And the Clouds of Glory were above them, so that the sun would not oppress them. And this is how the Israelites crossed the water, in order that they would feel no pain. Rabbi Eliezer would say: The sea depths were arched over them from above, and the Israelites crossed through, so that they would feel no pain. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon would say: The upper waters and the lower waters tossed the Egyptians, as it says (Exodus 14:27), “The Eternal tossed the Egyptians into the sea.” > Hebrew: עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני הקב״ה ובכולן נמצא שלם אלו הן שנים בלך לך ב׳ בשתי בניו ב׳ בשתי נשיו אחד עם המלכים ואחד בין הבתרים אחד באור כשדים ואחד בברית מילה (בין הבתרים). וכל כך למה כדי שכשיבא אברהם אבינו ליטול שכרו שיהיו המלאכים אומרים יותר מכולנו יותר מכל שוה אברהם אבינו ליטול שכרו שנא׳ (קהלת ט׳:ז׳) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך. כנגד עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולן נמצא שלם וכנגדן עשה הקב״ה י׳ נסים לבניו במצרים כנגדן הביא עשר מכות כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים. מצריים הרעימו עליהם בקולם אף הקב״ה הרעים עליהם בקול על הים שנא׳ (איוב ל״ז:ה׳) ירעם אל בקולו נפלאות. מצריים באו על הים בקשת ובחצים והקב״ה נגלה עליהם בקשת ובחצים שנאמר (חבקוק ג׳:ט׳) עריה תעור קשתך ואומר (תהילים י״ח:ט״ו) וישלח חציו ויפיצם. מצריים באו על הים בחרבות אף הקב״ה בא עליהם בחרבות (ורמחים) שנא׳ וישלח חציו ויפיצם ברק ויהם ואין ברק אלא חרב שנא׳ (יחזקאל כ״א:י״ד-ט״ו) חרב חרב הוחדה וגם מרוטה למען טבוח טבח הוחדה למען היה לה ברק מורטה. מצריים נתגאו במגן וצנה והקב״ה עשה כמו כן שנא׳ (תהילים ל״ה:ב׳) החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי. מצריים באו בחנית וכך הקב״ה שנא׳ (חבקוק ג׳:י״א) לנוגה ברק חניתך. מצריים באו באבנים בקלעים והקב״ה נתגאה עליהם באבני אלגביש שנאמר (תהילים י״ח:י״ג) (מנוגה נגדו) עביו עברו ברד וגחלי אש. בשעה שעמדו אבותינו על הים אמר להם משה קומו עברו אמרו לו לא נעבור עד שנראה הים נקבים נקבים נטל משה מטהו והכה על הים ונעשה הים נקבים נקבים שנא׳ (חבקוק ג׳:י״ד) נקבת במטיו ראש פרזיו. אמר להם משה קומו עברו אמרו לו לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו הכה משה על הים ונעשה בקעה לפניהם שנאמר (תהילים ע״ח:י״ג) בקע ים ויעבירם ונאמר (ישעיהו ס״ג:י״ד) כבהמה בבקעה תרד. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים שנא׳ (תהלים קל ו) לגוזר ים סוף לגזרים. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנינו חומר נטל משה המטה והכה הים ונעשה לפניהם טיט שנא׳ (חבקוק ג׳:ט״ו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו מדבר נטל משה את המטה והכה על הים שנא׳ (תהילים ק״ו:ט׳) ויוליכם בתהומות כמדבר. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו פירורים פירורים נטל משה את המטה והכה על הים שנא׳ (שם עד) אתה פוררת בעזך ים. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו סלעים סלעים נטל המטה והכה על הים שנא׳ (שם) שברת ראשי תנינים על המים הוי אומר ראשי תנינים אין משתברין אלא על הסלעים אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לנו יבשה נטל משה את המטה והכה על הים שנא׳ (שם סו) הפך ים ליבשה ואומר (שמות י״ד:כ״ט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו חומות נטל משה את המטה והכה על הים שנאמר (שם יד) והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשו לפנינו נאדות נטל משה את המטה והכה על הים שנא׳ (שם טו) נצבו כמו נד נוזלים. (ומנין שבין הגזרים ירדה אש וליחכתן שנאמר (ישעיהו ס״ד:א׳) כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך) והיו הנודות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהם שנא׳ (דברים ל״ב:י״ג) ויניקהו דבש מסלע. וי״א היה יוצא להם מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים לפי שמימי הים מלוחים הם שנא׳ נוזלים ואין נוזלים אלא מתוקים שנא׳ (שיר השירים ד׳:ט״ו) באר מים חיים ונוזלים מן לבנון וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהם השמש ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר אומר תהום כפה עליהם מלמעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים מים העליונים והתחתונים היו מנערין את המצריים שנא׳ (שמות י״ד:כ״ז) וינער ה׳ את מצרים בתוך הים: ## 34. Chapter 34 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/34/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/34/#p-N ### 34:1 [¶1] The Holy Blessed One tested our ancestors with ten trials, and they did not emerge whole from any of them. They are as follows: “In the wilderness, on the plain, facing Suf, [between Paran, and Tophel, and Lavan, and Hatzerot, and Di-zahav]” (Deuteronomy 1:1). “In the wilderness”: When they made the Golden Calf, as it says (Exodus 32:8), “They made themselves a molten calf.” “On the plain”: Because of water, as it says (Exodus 17:3), “There the people thirsted for water.” “Facing Suf”: When they rebelled at the Sea of Reeds (and some say: This was the idol that Micah made). Rabbi Yehudah said: They rebelled at the sea, meaning, they rebelled in the sea, as it says (Psalms 106:7), “They rebelled at the Sea of Reeds.” “Between Paran”: With regard to the spies (as it says in Numbers 13:3), “Moses sent them from the wilderness of Paran.” “And Tophel”: These were the frivolous words (tiphlot) they said about the manna. “Lavan”: This was Korah’s mutiny. “Hatzerot”: Because of the quails. So far, that is seven. But in another place (Deuteronomy 9:22) it says, “At Tav’erah, and at Masah, and at Kivrot HaTa’avah.” “Di-zahav”: This is when (Aaron) said to them: Enough (dai) of this golden (zahav) sin which you have committed with the calf! But Rabbi Eliezer ben Ya'akov would say: [Terrible] enough (dai) is this sin that Israel was punished for to last from now until the resurrection of the dead. > Hebrew: עשרה נסיונות ניסה הקב״ה את אבותינו ובכולן לא נמצאו שלימים ואלו הן במדבר בערבה מול סוף [בין פארן ובין תפל ולבן וחצירות ודי זהב] (דברים א׳:א׳) במדבר שעשו את העגל שנא׳ (שמות ל״ב:ח׳) עשו להם עגל מסכה בערבה על המים שנא׳ (שם יז) ויצמא שם העם למים. מול סוף על שהמרו על ים סוף (וי״א זה פסלו של מיכה). רבי יהודה אומר המרו על הים המרו בתוך הים שנא׳ (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. בין פארן במרגלים (במדבר י״ג:ג׳) וישלח אותם משה ממדבר פארן. בין תופל אלו דברי תיפלות שתפלו על המן. ולבן זה מחלוקתו של קרח. וחצירות על השליו הרי שבעה ובמקום אחר הוא אומר (דברים ט׳:כ״ב) ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה. ודי זהב אמר להם (אהרן) דייכם חטא זהב שהבאתם לעגל. ורבי אליעזר בן יעקב אומר די הוא עון זה שלקו ישראל בו מכאן ועד שיחיו המתים: ### 34:2 [¶3] The Holy Blessed One is praised with ten names. They are as follows: A-D-O-N-A-I, E-L-O-H-I-M, E-L-O-A-H, E-L-O-H-E-Kh-A, E-L-O-H-E-Kh-E-M, E-L, E-H-I-Y-E-H A-S-H-E-R E-H-I-Y-E-H, Sh-A-D-A-I, and Tzevaot. Rabbi Yosei disagreed that Tzevaot was one of them, for it says (Deuteronomy 20:9), “Appoint generals for the armies (tzevaot) to head the people.” > Hebrew: עשרה שמות של שבח נקרא הקב״ה. אלו הן שם אל״ף דל״ת ויו״ד ה״א י״ה אלהי״ם אלו״ה אלהי״ך אלהיכם אל אהי״ה אש״ר אהי״ה שד״י צבאות. אמר רבי יוסי חלקנו על צבאות שנא׳ (שם כ) ופקדו שרי צבאו״ת בראש העם: ### 34:3 [¶5] Idol worship is denounced with ten names. They are as follows: shikutzim (abominations), gilulim (filth), maseichot (molten figures), p’silim (sculpted figures), elilim (false gods), asheirim (tree idols), hamanim (sun icons), atzavim (forms), aven (wickedness), and teraphim (statues). > Hebrew: עשרה שמות נקראו לעכו״ם שם גנאי אלו הן שקוצים גלולים מסכות פסילים אלילים אשירים חמנים עצבים און ותרפים: ### 34:4 [¶7] Two signs [two Hebrew letters nun inverted] are given in the Torah to mark off a small section. What is this section? “And when the Ark would travel…” (Numbers 10:35–36). Rabban Shimon ben Gamliel would say: It would be more appropriate to take this section out from where it is, and have it written in a different place. There is a similar sign in the verse (Judges 18:30), “And Jonathan, son of Gershom, son of Menashe.” Was Gershom the son of Menashe? No, he was the son of Moses. But his actions were not like those of Moses his father, so they added a nun to connect him to Menashe instead. A similar exegesis was applied to the verse (Zechariah 4:14), “These are the two sons of the pure oil, who serve the Master of all the Earth.” These are Aaron and the Messiah. I would not be able to tell which of them was the more beloved, except that it says [with regard to the Messiah], “The Eternal has sworn and will not change His mind; you will be a priest forever, [the rightful king that I have chosen]” (Psalms 110:4). From this verse we know that the messianic king is even more beloved than a rightful priest. See, it says (Psalms 80:14), “A wild boar from the forest [hazir miya’ar] will gnaw at it.” Shouldn’t it say: A hippopotamus from the river [hazir miye’or] will gnaw at it? But it says “from the forest,” because when Israel does not do the will of God, then the gentiles will come upon them like a wild boar from the forest. Just as a wild boar from the forest will kill people and injure other animals, and is a torment to people, so whenever Israel does not do the will of God, the gentiles will come and kill them, torture them, and injure them. But when Israel does the will of God, the gentiles do not rule over them, and are like a hippopotamus from the river. Just as a hippopotamus does not kill people, and causes no injury to other creatures, so whenever Israel does the will of God, no foreign nation will kill, injure, or torture them. And then it will be written as: From the river [i.e., miye’or, with an aleph, instead of miya’ar, with an ayin]. > Hebrew: שני סמניות אמורות בתורה בפרשה קטנה ואיזו פרשה קטנה ויהי בנסוע הארון וכו׳ רבן שמעון בן גמליאל אומר ראויה היתה פרשה זו שתעקר ממקומה ותכתב במקום אחר כיוצא בו (שופטים י״ח:ל׳) ויהונתן בן גרשום בן מנשה וכי בן מנשה היה והלא בן משה היה אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה אביו לפיכך תולין במנשה כיוצא בו (זכריה ד׳:י״ד) אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ זה אהרן ומשיח ואיני יודע איזה מהן חביב כשהוא אומר (תהילים ק״י:ד׳) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם הוי יודע שמלך המשיח חביב יותר מכהן צדק הרי הוא אומר (תהילים פ׳:י״ד) יכרסמנה חזיר מיער ויכרסמנה חזיר מיאור (כתיב) יכרסמנה חזיר מיער שבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כותים דומות עליהם כחזיר מיער מה חזיר מיער הורג נפשות ומזיק את הבהמות ומלקה בני אדם כך כל זמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום כותים הורגין ומלקין ומזיקין אותם וכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין כותים מושלין בהם כחזיר של יאור מה חזיר של יאור אינו הורג נפשות ואינו מזיק לבריות כך כל זמן שישראל עושין רצונו אין אומה ולשון הורגין בהן ומזיקין בהן ולא מלקין אותן לכך נכתב חזיר מיאור: ### 34:5 [¶9] Ten words in the Torah are marked with dots. They are as follows: 1. “The Eternal will judge between me and you” (Genesis 16:5). There is a dot above the letter yod in the term, “and you.” This teaches that Sarah did not say this to Abraham, but to Hagar. Some say that it means she was speaking about those who caused the fighting “between me and you.” 2. “They said to him, Where is Sarah?” (Genesis 18:9). There are dots above the letters aleph, yod, and vav in the term, “to him,” to indicate that they already knew where she was, but they nevertheless inquired about her. 3. (There is a dot on the verse,) “When she lay down and when she arose” (Genesis 19:33). There is a dot above the letter vav in the term, “When she arose” the first time it is used [with regard to Lot’s older daughter]. This teaches that he was not aware of what happened until the (younger daughter) arose. 4. “And Esau ran to greet him, and he hugged him, fell on his neck, and kissed him” (Genesis 33:4). The term for, “and kissed him,” has dots above every letter, to teach that he did not kiss him sincerely. Rabbi Shimon ben Elazar would say: It means that this kiss was sincere, but every other one he gave Jacob was not. 5. “His brothers went to shepherd their father’s flocks in Shechem” (Genesis 37:12). There are dots on the word just before “flocks.” This teaches that they did not actually go to shepherd the flocks, but to eat and drink (and indulge their temptations). 6. “All the Levites who were recorded, whom Moses and Aaron recorded” (Numbers 3:39). There are dots above Aaron’s name. Why? To teach that Aaron himself was not counted in this record. 7. “On a long journey” (Numbers 9:10). There is a dot above the letter hei in the word “long.” This teaches that this does not really mean a long journey, but any exiting the boundaries of the outer court of the Temple. 8. “We caused destruction all the way up to Nophach, which reaches into Medeba” (Numbers 21:30). There is a dot above the letter reish in the word “which.” Why? To teach that they destroyed the idolaters but not the countries themselves (whereas the practice of idolaters was to destroy entire countries). 9. “A tenth, a tenth for each” (Numbers 29:15). [This verse delineates the meal offering that accompanies the burnt offering] on the first day of the Sukkot festival. There is a dot above the letter vav in the [first occurrence of the] word “tenth.” Why? To teach that there is only one-tenth [measure] for each. 10. “The hidden things are for the Eternal our God, and the revealed things are for us and our children forever” (Deuteronomy 29:30). There are dots above the words “for us and our children,” and above the letter ayin in the word “forever.” Why? For this is what Ezra said: If Elijah comes and says to me: Why did you write it this way? I will say to him: I have already put dots above these words [to indicate I was not certain it was correct]. But if he says to me: You wrote it correctly, then I will remove the dots. There are eleven instances in the Torah where the Hebrew word for “she,” היא, is written as הוא (which means “he” or “it”) but vocalized to mean “she.” The first is: “The King of Bela, he is [i.e., “she is”] Tzur” (Genesis 14:1). The second: “He himself said to me, ‘She is my sister,’ and SHE also said, ‘He is my brother’” (Genesis 20:5). The third: “As she was being brought out, SHE sent a message to her father-in-law, saying” (Genesis 38:25). The fourth: “If one of your animals of which it is [i.e., “she is”] used for food dies” (Leviticus 11:39). The fifth: “And it [i.e., “and she”] has turned the hair white” (Leviticus 13:10). The sixth: “If the priest sees it…and it [i.e., “and she”] has faded” (Leviticus 13:21). [The seventh: “It (i.e., “she”) shall be a Sabbath of complete rest for you” (Leviticus 16:31). The eighth: “And SHE sees his nakedness” (Leviticus 20:17). The ninth: “SHE has disgraced her father” (Leviticus 21:9). The tenth: “And SHE has kept secret, and defiled herself (and she was not caught)” (Numbers 5:13). The eleventh: “A spirit of jealousy has passed over him, and he is jealous of his wife…but SHE has not defiled herself” (Numbers 5:14). > Hebrew: עשר נקודות בתורה אלו הן ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית ט״ז:ה׳) על י' שביני״ך נקוד מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר וי״א על המטילין מריבה ביני וביניך. ויאמרו אלי״ו איה שרה (שם יח) נקוד על אי״ו שיודעין בה ומבקרין אחריה. (נקוד על) בשכבה ובקומה (שם יט) נקוד על וי״ו שבקומה הראשון מלמד שלא הרגיש אלא בעמידתה (של צעירה) כיוצא בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקה״ו (שם לג) כולו נקוד מלמד שלא נשקו באמת. ר״ש בן אלעזר אומר נשיקה זו של אמת וכולן אינן של אמת. כיוצא בו וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם (שם לז) נקוד על א״ת מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות (ולהתפתות). כיוצא בו כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן (במדבר ג׳:ל״ט) נקוד על אהרן למה מלמד שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו או בדרך רחוק״ה (שם ט) נקוד על ה' שברחוקה מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ. כיוצא בו ונשים עד נופח אשר עד מידבא (שם כא) נקוד על רי״ש שבאש״ר למה מלמד שהחריבו העובדי כוכבים ולא החריבו המדינות שלא החריבו עובדי כוכבים אלא המדינות. ועשרון עשרון (במדבר כ״ט:ט״ו) של יו"ט הראשון של חג הסכות נקוד על עשרו״ן בוי״ו למה מלמד שלא יהא שם אלא עשרון אחד כיוצא בו (דברים כ״ט:כ״ח) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנ״ו ולבנינ״ו נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד למה אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם אומר לי יפה כתבת אעביר נקודה מעליהן. אחת עשרה היא [והיא כתיב ביו״ד] בתורה. הראשון הוא מלך בלע היא צוער. הלא הוא אמר לי אחותי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא. הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר. וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה. והיא הפכה שער לבן. ואם יראנה הכהן [וגו׳] והיא כהה. והיא תראה את ערותו. את אביה היא מחללת. (בקנאות) ונסתרה והיא נטמאה (והיא לא נתפשה). או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה: ### 34:6 [¶11] The Divine Presence descended to the world ten times. Once in the Garden of Eden, as it says (Genesis 3:8), “They heard the sound of the Eternal God moving in the garden,” and it [also] says (Song of Songs 6:2), “My beloved has gone down to his garden.” Once in the generation of the Tower of Babel, as it says (Genesis 11:5), “And the Eternal went down to see the city and the tower.” Once in Sodom, as it says (Genesis 18:21), “I will go down and I will see about the cries that have come up to Me.” Once in Egypt, as it says (Exodus 3:8), “I have come down to save them from the hands of the Egyptians.” Once at the sea, as it says (Psalms 18:10), “And He bent the heavens and came down.” Once at Sinai, as it says (Exodus 19:20), “And the Eternal came down upon Mount Sinai” before all the people. Once in the Temple, as it says (Ezekiel 44:2), “And the Eternal said to me, this gate must be kept closed and is never to be opened…because the Eternal, the God of Israel, has come through it.” And once in a pillar of cloud, as it says (Numbers 11:25), “And the Eternal came down in a cloud.” And once more in the future, in the days of Gog and Magog, as its says (Zechariah 14:4), “He will set his feet down, on that day, upon the Mount of Olives.” > Hebrew: עשר ירידות ירדה שכינה על העולם אחת בגן עדן שנא׳ (בראשית ג׳:ח׳) וישמעו את קול ה׳ אלהים מתהלך בגן ואחת בדור המגדל שנא׳ (שם יא) וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל ואחת בסדום שנא׳ (שם יח) ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי ואחת במצרים שנאמר (שמות ג׳:ח׳) וארד להצילו מיד מצרים ואחת על הים שנאמר (תהילים י״ח:י׳) ויט שמים וירד ואחת בסיני שנא׳ (שמות י״ט:כ׳) וירד ה׳ על הר סיני לעיני כל העם ואחת במקדש שנאמר (יחזקאל מ״ד:ב׳) ויאמר אלי ה׳ השער הזה סגור יהיה לא יפתח וגו׳ כי ה׳ אלהי ישראל בא בו ואחת בעמוד הענן שנאמר (במדבר י״א:כ״ה) וירד ה׳ בענן ואחת שעתידה להיות בימי גוג ומגוג שנא׳ (זכריה י״ד:ד׳) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים: ### 34:7 [¶13] The Divine Presence would depart from one place and go to another in ten movements: From the Ark’s cover to a cherub; from a cherub to the threshold of the Temple; from the threshold to in between the two cherubs; from in between the two cherubs to the roof of the Sanctuary; from the roof of the Sanctuary to the wall of the outer court; from the wall of the outer court to the altar; from the altar to the city; from the city to the (Temple) Mount; from the (Temple) Mount into the desert. From the Ark’s cover to a cherub, as it is written (II Samuel 22:11), “And He mounted a chariot and flew.” From a cherub to the threshold of the Temple, as it is written (Ezekiel 9:3), “(And the presence of God) went up from the cherub on which it had rested to the threshold of the Temple.” From the threshold to in between the two cherubs, as it is written (Ezekiel 10:18), “And the presence of the Eternal went out from the threshold of the Temple and stopped above the cherubs.” From in between the two cherubs to the roof of the Sanctuary, as it is written (Proverbs 21:9), “It is better to rest upon the corner of a roof.” From the roof of the Sanctuary to the wall of the outer court, as it is written (Amos 7:7), “And behold, my Lord was standing on a wall measured by a plumb line.” From the wall of the outer court to the altar, as it is written (Amos 9:1), “I saw my Lord standing by the altar.” From the altar to the city, as it is written (Micah 6:9), “The voice of the Eternal calls to the city.” From the city to the Mount, as it is written (Ezekiel 11:23), “The Presence of the Eternal ascended from the midst of the city and stood upon the Mount.” From the Mount into the desert, as it is written (Proverbs 21:19), “It is better to dwell in a desert land.” And finally it departed upward, as it says (Hosea 5:15), “I will go and return to My place.” > Hebrew: עשרה מעלות נסתלקה שכינה ממקום למקום מכפורת לכרוב ומכרוב למפתן הבית וממפתן הבית לשני כרובים ומשני כרובים לגג ההיכל ומגג ההיכל לחומת עזרה ומחומת עזרה למזבח וממזבח לעיר ומעיר להר (הבית) ומהר (הבית) למדבר. מכפורת לכרוב דכתיב (שמואל ב כ״ב:י״א) וירכב על כרוב ויעוף. מכרוב למפתן דכתיב (יחזקאל ט׳:ג׳) (ויעל כבוד ה׳) מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית. וממפתן הבית לשני כרובים דכתיב (שם י) ויצא כבוד ה׳ מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים. מכרוב לגג ההיכל דכתיב (משלי כ״א:ט׳) טוב לשבת על פנת גג. מגג לחומת העזרה דכתיב (עמוס ז׳:ז׳) והנה ה׳ נצב על חומת אנך. ומחומת העזרה למזבח שנאמר (שם ט) ראיתי את ה׳ נצב על המזבח. וממזבח לעיר שנא׳ (מיכה ו׳:ט׳) קול ה׳ לעיר יקרא. ומעיר להר דכתיב (יחזקאל י״א:כ״ג) ויעל כבוד ה׳ מעל תוך העיר ויעמוד על ההר וגו׳. מהר למדבר דכתיב (משלי כ״א:י״ט) טוב שבת בארץ מדבר. ואחת שנסתלקה כלפי מעלה שנאמר (הושע ה׳:ט״ו) אלך אשובה אל מקומי: ### 34:8 [¶15] Prophets are referred to by ten names. And they are: representative, faithful one, servant, emissary, seer, watchman, lookout, dreamer, prophet, man of God. > Hebrew: עשרה שמות נקרא נביא. אלו הן ציר. נאמן. עבד. שליח. חוזה. צופה. רואה. חולם. נביא. איש האלהים: ### 34:9 [¶17] The Holy Spirit is referred to by ten terms. And they are: Parable, Metaphor, Riddle, Speech, Saying, Splendor, Command, Burden, Prophecy, Vision. > Hebrew: עשרה שמות נקרא רוח הקדש. אלו הן משל. מליצה. חידה. דיבור. אמירה. תפארת. ציווי. משא. נבואה. חזיון: ### 34:10 [¶19] There are ten words for Happiness. And they are: sasson (joy), simcha (happiness), gila (rejoicing), rina (songfulness), ditza (amusement), tzahala (exuberance), aliza (felicity), hedva (delight), tiferet (splendor), alitza (cheer). > Hebrew: עשרה שמות נקרא שמחה. אלו הן ששון. שמחה. גילה. רינה. דיצה. צהלה. עליזה. חדוה. תפארת. עליצה: ### 34:11 [¶21] Ten entities are considered truly “alive.” 1. The Holy Blessed One, as it says (Jeremiah 10:10), “The Eternal is truly God; He is a living God.” 2. The Torah is called a Living Torah, as it says (Proverbs 3:18), “It is a Tree of Life for those who hold fast to it, and all its supporters are happy.” 3. Israel are called Alive, as it says (Deuteronomy 4:41), “And you, who cling to the Eternal your God, you are all alive today.” 4. A righteous person is called Life, as it says (Proverbs 11:30), “The fruit of the righteous is the Tree of Life.” 5. The Garden of Eden is called Living, ([as it says (Psalms 116:9), “I will walk before the Eternal in the land of the living.” 6. One of the trees in the Garden was called the Tree of Life,]) as it says (Genesis 2:9), “and the Tree of Life in the midst of the Garden. 7. The Land of Israel is called the Land of the Living, as it says (Ezekiel 26:20), “I will place radiance in the land of the living.” (Jerusalem is called Living, as it says [Psalms 116:9)], “I will walk before the Eternal in the land of the living.”) 8. Acts of kindness are called Life, as it says (Psalms 63:4), “For Your kindness is better than life; my lips will praise You.” 9. A wise person is called Life, as it says (Proverbs 13:14), “The Torah of the wise is the source of life.” 10. Water is called Living, as it says (Zechariah 14:8), “On that day, living waters will come forth from Jerusalem.” > Hebrew: עשרה נקראו חיים. הקב״ה (ירמיהו י׳:י׳) וה׳ אלהים אמת הוא אלהים חיים. תורה נקראת חיים שנא׳ (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. ישראל נקראו חיים שנא׳ (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום. צדיק נקרא חיים שנא׳ (משלי י״א:ל׳) פרי צדיק עץ חיים. גן עדן נקרא חיים ([שנא׳ (תהילים קט״ז:ט׳) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים. עץ נקרא חיים]) שנא׳ (בראשית ב׳:ט׳) ועץ החיים בתוך הגן. ארץ ישראל נקראת חיים שנא׳ (יחזקאל כ״ו:כ׳) ונתתי צבי בארץ חיים. (ירושלים נקראת חיים שנא׳ (תהילים קט״ז:ט׳) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים). גמילות חסדים נקרא חיים שנא׳ (תהילים ס״ג:ד׳) כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך. חכם נקרא חיים שנא׳ (משלי י״ג:י״ד) תורת חכם מקור חיים. מים נקרא חיים שנא׳ (זכריה י״ד:ח׳) ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים: ## 35. Chapter 35 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/35/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/35/#p-N ### 35:1 [¶1] Ten miracles were performed for our ancestors in the Holy Temple: [The sanctified meat never spoiled;] no woman ever miscarried after smelling the sanctified meat; [(Ten miracles were performed for our ancestors in Jerusalem:) no one was ever injured in Jerusalem;] no one stumbled and fell in Jerusalem; the fires of the altar were never extinguished in Jerusalem; no building ever collapsed in Jerusalem; no one in Jerusalem ever said: I cannot find an oven to cook the Passover offering; no one in Jerusalem ever said: I cannot find [an affordable] bed to sleep in; no one in Jerusalem ever said: This place is too cramped for me to stay in. > Hebrew: עשרה נסים נעשו לאבותינו בבהמ״ק [מעולם לא הסריח בשר הקדש] ולא הפילה אשה מריח בשר הקודש [(עשרה נסים נעשו לאבותינו בירושלים) לא ניזוק אדם בירושלים מעולם] ולא נפגע אדם בירושלים ולא נכשל אדם בירושלים מעולם ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם לא היתה מפולת בירושלים מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים. מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלים. מעולם לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים: ### 35:2 [¶3] [A house in] Jerusalem cannot contract ritual impurity of leprous marks. Nor can it be judged as a condemned city. Nor can one build ledges, balconies, or water channels in public spaces, because they create an enclosure for (death and) impurity. Nor may a corpse be left there overnight. Nor may human bones be carried through the city. Nor may a stranger be given permanent residence there. Nor may graves be placed there, except for the graves of members of the House of David or the prophetess Hulda, which have been there from the days of the first prophets. (And when they removed all the graves from the city, why were these not removed?) They say there was a grotto there that would take all the impurities out into the Kedron River. One may not plant any plants there. Nor may one make a garden or an orchard there, aside from the rose gardens which have been there since the days of the first prophets. Nor may one raise (geese or) chickens there, let alone pigs. Nor may garbage heaps be established there, because of impurity. A stubborn and rebellious son cannot be judged there, said Rabbi Natan, for it says (Deuteronomy 21:19), “His father and mother shall grab him and take him to the elders of the city, to the gate of his place”; but this is not his city, nor his place. Houses sold there cannot include the land they are on. [Houses cannot be sold as a permanent possession] in the city after twelve months. Rent may not be collected there, except for [the use of] beds and mattresses. Rabbi Yehudah said: even rent for beds and mattresses [was not collected]. What would they do with the skins of the sacrificed animals? They would give them to the owners of guest houses. Rabbi Shimon ben Gamliel said: innkeepers were inside the city, and the owners of guest houses were outside. The innkeepers would buy sheepskins with fine wool for four or five sela and then sell them to the people of Jerusalem, and that is how these homeowners got rich. > Hebrew: אין ירושלים מטמאה בנגעים. ואין נידונית בעיר הנדחת. ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות וצינורות לרשות הרבים מפני אהל (המת ו) הטומאה. ואין מלינין בה את המת. ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם. ואין עושין בה מקום לגר ותושב. ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיו שם מימות נביאים הראשונים (וכשפינו את הקברות מפני מה לא פינום) אמרו מחילה היתה שם שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון. ואין נוטעים בה נטיעות. ואין עושין בה גנות ופרדסין חוץ מגנות וורדים שהיו שם מימות נביאים הראשונים. ואין מגדלין בה (אווזין ו) תרנגולין ואין צ״ל חזירים. אין מקיימין בה אשפתות מפני הטומאה. ואין מקיימין בה סורר ומורה דברי רבי נתן שנאמר (דברים כ״א:י״ט) ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו ואין זה עירו ואין זה מקומו. אין מוכרין בה בתים [אלא] מן הקרקעות ולמעלה. ואין [מוכרין הבית לצמיתות] בתוכה לאחר י״ב חדש. ואין לוקחין בה שכר מטות ומצעות רבי יהודה אומר אף שכר המטות והמצעות [לא היו לוקחין בה]. עורות קדשים מה היו עושין בהן נותנין אותן לבעלי אושפיזין. רשב״ג אומר אכסניים היו שרויים מבפנים ובעלי אושפיזין מבחוץ. אכסניים היו מערימין ונוטלין כבשים המצויירין שעורותיהן יפה בד׳ וה׳ סלעים ונותנין לבעלי אנשי ירושלים ובה [בעלי בתים] היו משתכרין: ### 35:3 [¶5] One verse says, “In one of your tribes” (Deuteronomy 12:13). Another verse says, “In all of your tribes.” (Deuteronomy 12:14). “In one of your tribes” refers to Judah and Benjamin. “In all of your tribes” refers (to Jerusalem), which belongs to all of Israel. And what was in the territory of Judah? The Temple Mount, the Chambers of Stone, and the outer courts. And what was in the territory of Benjamin? The Temple itself, the Hallway, and the Holy of Holies, and a triangular extension that went around [the space where the altar was built]. Benjamin merited to host God’s Might, as it says, (Deuteronomy 33:12), “And He rests upon his shoulders.” > Hebrew: כתוב אחד אומר (דברים י״ב:י״ד) באחד שבטיך וכתוב אחד אומר (שם) מכל שבטיכם באחד שבטיך זו שבט יהודה ובנימין מכל שבטיכם (זו ירושלים) שכל ישראל שותפין בה. מה היה בחלקו של יהודה הר הבית והלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין ההיכל והאולם ובית קדשי הקדשים וכראש תור היה יוצא ונכנס והיה חוזר לאחוריו [ועליו מזבח בנוי] זכה בנימין ונעשה אושפזיכנא לגבורה שנא׳ (שם לג) ובין כתפיו שכן: ### 35:4 [¶7] Rabbi Yehoshua ben Levi said: When I know that the Temple is going to be built again between the territories of Judah and Benjamin, I will go and prepare the fields of Jericho. And who ate the produce of those fields during all those years? The Kenites, the descendants of Moses’ father-in-law, as says (Judges 1:16), “And the Kenites, the descendants of Moses’ father-in-law, went up from the City of Palms.” He also said: When the Holy Blessed One removed His Presence, He promised to give a great reward in the future to Jethro and his descendants. [How do we know] that the descendants of Jethro were supported from charity in the meantime? Because of what it says (I Chronicles 2:55), “The families of the tribes that dwelled at Jabez,” and then (I Chronicles 4:23), “They were the potters, who dwelled in the plantations.” (They were great men, owners of houses, fields, and vineyards. And because of the work of the King of all kings, the Holy Blessed One, they dwelled there) in the king’s service. So then where did they go? They went to Jabez to study Torah, and there they became a people of God. (At that time) Jabez was a good and righteous man, a man of truth and piety, and he would sit and teach Torah, as it says (I Chronicles 4:10), “And Jabez called out to the God of Israel, saying [if You bless me…and God granted his request].” > Hebrew: א״ר יהושע בן לוי באותה שעה שיודע אני שבית הבחירה עתידה ליקבע בין תחומו של יהודה לבנימין אלך ואתקן דושנה של יריחו. ומי אכל כל אותן השנים בני קיני חותן משה. שנא׳ (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו אמר כשיגלה הקב״ה את שכינתו עתיד לשלם שכר טוב ליתרו ולבניו. [ומנין] הם מתפרנסין בניו של יתרו מן הצדקה שנאמר (ד״ה א ב) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ ואומר (שם ד) המה היוצרים ויושבי נטעים וגו׳. (בני אדם גדולים היו ובעלי בתים ובעלי שדות וכרמים היו ובשביל מלאכתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה ישבו שם) עם המלך במלכותו ישבו שם להיכן הלכו אצל יעבץ ללמוד תורה ונעשו עם למקום (באותה שעה היה) יעבץ איש טוב וכשר ואיש אמת וחסיד ויושב ודורש בתורה שנאמר (דברי הימים א ד׳:י׳) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר [אם ברך תברכני וגו׳ ויבא אלהים את אשר שאל]: ### 35:5 [¶9] Ten miracles were performed for our ancestors in the Holy Temple: 1. Flies were never seen in the slaughterhouse. 2. No high priest ever had an emission on Yom Kippur – except for Rabbi Yishmael ben Kimkhit, who went out to speak with a certain official, and some saliva came out of [the official’s] mouth and fell on the clothes [of Rabbi Yishmael], and so his brother went in to serve as the high priest in his place. So his mother was able to see two of her sons serve as the high priest on the same day. The sages saw her and asked her, “How did you merit this honor?” She replied, “Because the walls of my house never saw my hair uncovered.” (3. No one in Jerusalem was ever hurt, and no one was ever injured, or stumbled and fell, in the Holy Temple.) 4. No woman ever miscarried after smelling the sanctified meat. 5. The priests never disqualified the holy offerings. And when they ate the holy meat, they would drink from the waters of the Shiloach and it would digest in their stomachs like regular food. > Hebrew: עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש מעולם לא נראה זבוב בבית המטבחים ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים חוץ מרבי ישמעאל בן קמחית שיצא להסיח עם שר אחד ונתזה צינורא מפיו ונפל על בגדיו ונכנס אחיו ושמש בכהונה גדולה תחתיו וראתה אותן אמן בו ביום שני כהנים גדולים. ראוה חכמים ואמרו מה זכות היה בידך ואמרה מעולם לא ראו קורות ביתי שער ראשי. (מעולם לא נפגע אדם בירושלים ולא ניזוק אדם ולא נכשל במקדש מעולם) לא הפילה אשה מריח בשר הקודש מעולם. ולא פיגלו הכהנים בקדשים מעולם וכשהיו מרבים לאכול בשר הקדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במיעיהן כדרך שהמזון מתעכל: ### 35:6 [¶11] 6. There was never a defect in the omer offering, or in the two loaves, or in the showbread. > Hebrew: מעולם לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ולחם הפנים: ### 35:7 [¶13] 7. A clay vessel that shattered would be immediately absorbed back into the ground. 8. The wind never disturbed the pillar of cloud (of incense). 9. When [the pillar of cloud] came out of the altar, [the smoke from the offering would] shoot straight up like a staff until it reached the sky [and when the smoke from the incense would come out of the golden altar, it would wind its way into the Holy of Holies]. > Hebrew: כלי חרס שנשבר במקומו נבלעין שבריו. לא נצחה הרוח בעמוד עשן (הקטורת). ובזמן שיצא [עמוד עשן] מן המזבח [העולה היה] מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לרקיע [ובזמן שעמוד הקטורת יוצא ממזבח הזהב היה נכנס כדרכו לבית קדשי קדשים]: ### 35:8 [¶15] 10. Though people would stand tightly packed together, when they bowed there was plenty of space. For when Israel went up to worship their Father in heaven, when they sat down, they would be so crowded together that no one could fit a finger between them. [But when they would bow, there was plenty of space.]) But the greatest miracle of them all was that if even a hundred people bowed at the same time, the sexton of the congregation would never have to make an announcement telling people to make space for one another. (Miracles were also performed in the courtyard, for even if all of Israel entered into the courtyard, it could contain them all.) But an even greater miracle was that when all of Israel would stand so packed together during prayer that no one could fit a finger between them, when they would bow down, a space was created between each of them as wide as the height of a person. > Hebrew: (עומדין צפופין ומשתחוין רוחים בזמן שישראל עולין להשתחוות לאביהן שבשמים כשהן יושבין יושבין דחוקים אין כל בריה יכולה להושיט אצבעו ביניהם [וכשהם משתחוים משתחוים רווחים]) נס גדול מכולם אפילו ק' בני אדם נכפפים בבת אחת אין חזן הכנסת מכריז ואומר פנו מקום לאחיכם (נסים נעשו בעזרה שאפי׳ כל ישראל נכנסין בעזרה עזרה מחזקתן). נס גדול מכולן כשישראל עומדים בתפלה דחוקים ואין כל בריה יכול להושיט אצבעו ביניהם (כמלא קומתו) וכשהן משתחוין נעשה ריוח ביניהם כמלא קומת אדם: ### 35:9 [¶17] Rabban Shimon ben Gamliel would say: In the future, all the nations and all the kingdoms will gather together in Jerusalem, as it says (Jeremiah 3:17), “And all the nations will assemble there in the name of the Eternal,” and it says (Genesis 1:9), “Let the waters be assembled.” Just as [there the assembly of] all the waters in Creation were in one place, so too, the assembly here is a gathering of all the nations and kingdoms into Jerusalem, as it says, “And all the nations will assemble there.” > Hebrew: רשב״ג אומר עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל האומות וכל הממלכות שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ז) ונקוו אליה כל הגוים לשם ה׳ ולהלן הוא אומר (בראשית א׳:ט׳) יקוו המים מה [קווי האמור להלן ליכנס] כל מימי בראשית למקום אחד אף קווי האמור כאן לקבץ כל האומות והממלכות לתוכה שנא׳ ונקוו אליה כל הגוים: ## 36. Chapter 36 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/36/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/36/#p-N ### 36:1 [¶1] The men of Sodom will not be granted eternal life, and will not even be given a trial, as it says (Genesis 13:13), “And the men of Sodom were [very] wicked and sinful [against the Eternal].” “Wicked” – with one another; “and sinful” – through sexual transgression. “Against the Eternal” – by desecrating God’s name; “very” – for they were very intent on sinning. These are the words of Rabbi Akiva. But Rabbi Yehoshua said: They will be given a trial! As it says (Psalms 1:5), “(Therefore the wicked will not survive judgment,) nor will sinners, in the assembly of the righteous.” That is, they will not stand in the assembly of the righteous, but they will stand in the assembly of the wicked. But Rabbi Nehemiah said: They will not make it to the assembly of the wicked. As it says (Psalms 104:35), “May sinners disappear from the earth, and the wicked be no more.” The minor children of the wicked will not be granted eternal life, and will not even be given a trial, as it says (Malachi 3:19), “For behold, the day is coming that will burn like a furnace [and all the arrogant and the doers of evil will be like straw, and when that day comes, says the Eternal, Master of Legions, it will burn them to ashes and leave no root or branch].” These are the words of Rabbi Akiva. But Rabbi Yehoshua said: They will be given a trial! It is about them that the verse says (Daniel 4:11), “He called loudly and said, Cut down the tree, chop off its branches, strip off its foliage, and scatter its fruit.” And then it says (Daniel 4:12), “But leave the stump with its roots in the ground in fetters of iron and bronze.” Both the verses in Malachi and in Daniel mention roots. Just as the roots in the later passage refer to their bodies, so too do the roots in the earlier passage refer to the human body. If so, how do I interpret the words (from Malachi 3:19), “It will…leave no root or branch”? That they will have no merit on which they can depend. Others agree that they will be given a trial, but say that the verse which speaks of them is (Isaiah 44:5), “This one will say, I am for the Eternal! and that one will use the name Jacob; another one will write For the Eternal on his arm, and take on the name Israel. “This one will say, I am for the Eternal!” – those are the totally righteous. “That one will use the name Jacob” – those are the minor children of the wicked. “Another one will write For the Eternal on his arm” – these are the wicked who cease their evil ways and repent and return to the good. “And take on the name Israel” – these are the converts from all the nations of the world. > Hebrew: אנשי סדום לא חיין ולא נידונין שנא׳ (שם יג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳. רעים זה עם זה. וחטאים בגלוי עריות. לה׳ זה חלול השם. מאד שהיו מתכוונין לעבירות דברי ר״א רבי יהושע אומר באין הן לדין שנא׳ (תהילים א׳:ה׳) (על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים) בעדת צדיקים בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. ר׳ נחמיה אומר אפילו בעדת רשעים אינן באים שנא׳ (שם קד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. קטנים בני רשעים לא חיין ולא נידונים שנא׳ (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור [וגו׳] [אשר לא יעזוב להם שורש וענף] דברי ר״א. רבי יהושע אומר (אינם) באים ועליהם הוא אומר (דניאל ד׳:י״א) קרי בחיל וכן אמר גודו אילנא וקציצו ענפוהי אתרו ענפיה ובדרו אינביה ואומר (שם) ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ובאסור די פרזל ונחש נאמר כאן שרשיו ונאמר להלן שרשיו מה שרשיו האמור להלן בגופו של אילן אף שורש האמור כאן בגופו של אדם הכתוב מדבר א״כ מה אני מקיים (מלאכי ג׳:י״ט) אשר לא יעזוב להם שורש וענף שלא תמצא להם זכות שיסמכו עליה. ואחרים אומרים באים הם ועליהם הכתוב הוא אומר (ישעיהו מ״ד:ה׳) זה יאמר לה׳ אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה׳ אני אלו צדיקים גמורים. וזה יקרא בשם יעקב אלו קטנים בני רשע וזה יכתוב ידו לה׳ אלו רשעים שפירשו מדרכיהם וחזרו בהם ועשו תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו גרי אומות העולם: ### 36:2 [¶3] Korah and his company will not be granted eternal life, and will not even be given a trial, as it says (Numbers 16:33), “The earth closed over them, and they vanished from the midst of the congregation.” These are the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Yehoshua said: They will be given a trial! It is about them that the verses speak (I Samuel 2:6), “The Eternal deals death and gives life, casts down into Sheol and raises up.” The verse there (Numbers 16:33) speaks of Sheol: “They went down alive into Sheol, with all that belonged to them.” And the verse (in I Samuel) speaks of Sheol. So just as later one can be cast down into Sheol or raised up from it, so too, when Sheol is mentioned here, they go down into it, but will one day be raised up from it. Rabbi Eliezer said: Then how do you interpret the verse, “The earth closed over them, and they vanished from the midst of the congregation”? [Rabbi Yehoshua] responded: They vanished from the midst of the congregation, but they did not vanish from the World to Come. > Hebrew: קרח ועדתו לא חיין ולא נידונין שנאמר (במדבר ט״ז:ל״ג) ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל דברי ר׳ אליעזר. רבי יהושע אומר באין הן ועליהם הוא אומר (ש׳׳א ב) ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל נאמר כאן שאול (במדבר ט״ז:ל״ג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ונאמר להלן שאול מה שאול שנאמר להלן מוריד ומעלה אף שאול האמור כאן ירדו ועתידין לעלות אמר לו ר״א מה אני מקיים ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל אמר לו מתוך הקהל אבדו מן העוה״ב לא אבדו: ### 36:3 [¶5] The generation of the desert will not be granted eternal life, and will not even be given a trial, as it says (Numbers 14:35), “In this very desert they will die, there they will perish.” And it also says (Psalms 95:11), “Those who I swore, in My anger, would never come to My resting place.” These are the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Yehoshua said: They will be given a trial! It is about them that the verses speak (Psalms 50:5), “Gather to Me My devotees, who made a covenant with Me over sacrifice.” [Rabbi Eliezer] said to him: Accept my interpretation. For if not, how can you explain the words, “Those who I swore, in my anger”? [Rabbi Yehoshua] replied: These are the spies, and (all) the wicked people of that generation. Then Rabbi Yehoshua asked: So what do you do with the verse, “Gather to Me My devotees”? [Rabbi Eliezer] said to him: That refers to Moses and Aaron, and all the devotees of that generation from the Tribe of Levi. Others responded: [But in Numbers 14:35, above,] how do you know the word “there” is referring only to the wicked, and not to the righteous? Didn’t it already say (Genesis 49:31), “There they buried Abraham, and Sarah his wife”? And it also says (Genesis 50:5), “In my grave, which I prepared for myself in the land of Canaan, there shall you bury me.” And it also says (Numbers 20:1), “And Miriam died there, and was buried there.” [And what’s more (Numbers 33:38), “Aaron the priest went up…and died there.”] And it also says (Deuteronomy 34:5), “And Moses, the servant of the Eternal, died there in the land of Moab, by the word of the Eternal.” Rabbi Yosei HaGalili said: They will not be given a trial! For it says (Numbers 14:35), “In this very desert they will die, there they will perish.” And it also says (Deuteronomy 21:4), “There, by the stream, they shall break the calf’s neck.” Just as we have the word “there” in the case of the calf whose neck is broken, which dies and never leaves that place, so too, the word “there” in the case of those who died in the desert indicates that they will die and never leave that place. (And others say: They will be given a trial! It is about them that the verse speaks (Jeremiah 2:2): “Go and call to the ears of Jerusalem and say…[I will remember as a kindness the devotion of your youth].”) > Hebrew: דור המדבר לא חיין ולא נידונין שנא׳ (שם יד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו ואומר (תהילים צ״ה:י״א) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר״א. רבי יהושע אומר באין הן ועליהן הוא אומר (שם נ) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. אמר לו קבל דברי מה אתה מקיים אשר נשבעתי באפי אמר לו אלו מרגלים כל רשעי הדור (כולן). אמר לו רבי יהושע ומה אתה מקיים אספו לי חסידי אמר לו זה משה ואהרן וכל חסידי הדור משבט לוי משיבין על דבריו רשעים נאמר בהם שם וצדיקים לא נאמר בהם שם והלא כבר (בראשית מ״ט:ל״א) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו ואומר נאמר (שם נ) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ואומר (במדבר כ׳:א׳) ותמת שם מרים ותקבר שם [והלא כבר נאמר (שם לג) ויעל אהרן הכהן וגו׳ וימת שם] ואומר (דברים ל״ד:ה׳) וימת שם משה עבד ה׳ בארץ מואב על פי ה׳. רבי יוסי הגלילי אומר אינן באין שנא' (במדבר יב) במדבר הזה יתמו ושם ימותו ואומר (דברים כב) וערפו שם את העגלה בנחל. מה שם האמור להלן בעגלה ערופה שתמות ולא תזוז ממקומה אף שם האמור כאן ימותו ולא יזוזו ממקומן. (ואחרים אומרין באים הן ועליהן הוא אומר (ירמיהו ב׳:ב׳) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר [וגו' זכרתי לך חסד נעוריך] וגו'): ### 36:4 [¶7] Ten of the tribes will not be granted eternal life, and will not even be given a trial, for it says (Deuteronomy 29:27), “The Eternal plucked them up from the ground [and cast them into another land, where they remain to this day].” Rabbi Shimon ben Yochai says: Just as “this day” on which they have rebelled passes and will never return, so will they never return. But Rabbi Akiva says: Just as “this day” is dark and then gets lighter, so will their darkness one day become lighter. (Rabbi Gamliel says: See, it says (Deuteronomy 11:21), “In order that you and your children will endure.” And it also says (Deuteronomy 24:16), “Parents shall not be put to death for their children.” So when the parent’s life extends, so does the child’s. [But when the parent’s life does not extent, neither does the child’s.] Rabbi Yosei HaGalili supports the position of Rabbi Eliezer, and Rabbi Gamliel supports the position of Rabbi Yehoshua. > Hebrew: עשרת השבטים לא חיין ולא נידונין שנ׳ (דברים כ״ט:כ״ז) ויתשם ה׳ מעל אדמתם [וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה]. רשב״י אומר מה היום ([הזה אשר מרדו בו]) הולך ואינו חוזר אף הם אינם חוזרין. ר״ע אומר מה היום מאפיל ומאיר אף אפילה שלהן עתידה להאיר. (ר״ג אומר הרי הוא אומר (דברים י״א:כ״א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואומר (שם כד) לא יומתו אבות על בנים כל זמן שהאב מאריך ימים הבן מאריך ימים [אין האב מאריך ימים אין הבן מאריך ימים] רבי יוסי הגלילי מסייע לר״א ור״ג מסייע לרבי יהושע): ### 36:5 [¶9] These seven have no share in the World to Come: the scribe, the schoolteacher, the best doctors, the city judge, the magician, the sexton, and the butcher. > Hebrew: שבעה אין להם חלק לעוה״ב ואלו הן לבלר וסופר וטוב שברופאין ודיין לעירו וקוסם חזן וטבח: ### 36:6 [¶11] Three kings and four commoners have no share in the World to Come. The three kings are: Jeroboam, Ahab, and Menashe. The four commoners are: Bil’am, Doeg, Ahitophel, and Gehazi. Rabbi Yehudah would say: Menashe already repented, as it says (II Chronicles 33:13), “And he prayed to God, and God granted his prayer….” They replied: If that verse had [continued] only with, “…and returned him to Jerusalem,” and stopped, we would have [said] exactly what you said. But because it continues and says, “…and to his kingship,” that means he was returned to his kingdom and not returned to the World to Come. Rabbi Meir would say: Absalom has no share in the World to Come. Rabbi Yohanan ben Guri said: Even one who pronounces God’s name as it is written has no share in the World to Come. He would also say: One who sings Song of Songs with a vibrato has no share in the World to Come. (One who whispers incantations over a wound,) one who spits into a wound, or chants over a wound, “I will no longer afflict you with all the diseases that I put upon you in Egypt,” does not have a share in the World to Come. The sages would say: Any Torah scholar who stops learning has no share in the World to Come, as it says (Numbers 15:31), “Because he has spurned the word of the Eternal.” And it also says (Jeremiah 2:5), “What wrong did your ancestors find in Me that caused them to distance themselves from Me? Rabbi Meir would say: Anyone who has a study hall in his city and never goes there has no share in the World to Come. Rabbi Akiva would say: Even someone who does not serve the scholars has no share in the World to Come. > Hebrew: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעוה״ב. ג׳ מלכים ירבעם אחאב מנשה. ד׳ הדיוטות בלעם דואג ואחיתופל וגיחזי. רבי יהודה אומר מנשה כבר שב שנא׳ (ד״ה ב ל״ג) ויתפלל אליו ויעתר לו אמר לו אילו כתיב וישיבהו לירושלים ושתק היינו [אומרים] כדבריך כשהוא אומר למלכותו למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העוה״ב. ר״מ אומר אבשלום אין לו חלק לעוה״ב. רשב״א אומר ירבעם אחאב מנשה בעשא ואחזיה וכל מלכי ישראל שהרשיעו אין להן חלק לעוה״ב. רבי יוחנן בן נורי אומר אף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה״ב. הוא היה אומר המנענע קולו בשיר השירים (והלוחש על המכה) והרוקק על המכה ואומר כל המחלה וגו׳ אין לו חלק לעוה״ב. וחכמים אומרים כל תלמיד חכם ששנה ופירש אין לו חלק לעוה״ב שנא׳ (במדבר טו) כי דבר ה' בזה ואומר (ירמיהו ב׳:ה׳) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי. ר״מ אומר כל שיש לו בית המדרש בעירו ואינו הולך לשם אין לו חלק לעוה״ב. ור״ע אומר אף מי שאינו משמש לתלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא: ## 37. Chapter 37 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/37/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/37/#p-N ### 37:1 [¶1] Seven things were created, and each one was greater than the next. God created the sky, which was then the greatest thing of all. Then God created the stars, which were even greater, for they could illuminate the world. Then God created the trees, which were even greater, for they produced fruit, which the stars could not do. Then God created the wicked winds, which were even greater, for they could go from place to place, while the trees could not move from where they were planted. Then God created the animal, which was even greater, for the animal could make things and eat, which the wicked winds could not. Then God created the human being, which was even greater, for the human being had the capacity for knowledge, which the animal did not. Then God created the angels who serve God, who were even greater, for they could move from one end of the world to the other, which the human being could not do. > Hebrew: שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. למעלה מכולם ברא רקיע. למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם. למעלה מכוכבים ברא אילנות שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושין פירות. ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזים ממקומן. למעלה מרוחות רעות ברא בהמה שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות. למעלה מן הבהמה ברא אדם שבאדם יש בו דעה ובבהמה אין בה דעה. למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו ובני אדם אינן כן: ### 37:2 [¶3] Six things can be said of human beings, three ways in which they are like animals and three ways in which they are like the angels who serve God. The three ways they are like animals: They eat and drink like animals, they reproduce like animals, and they excrete like animals. And the three ways they are like angels who serve God: They have understanding like the angels who serve God, they walk upright like the angels who serve God, and they speak in the holy tongue [i.e., Hebrew] like the angels who serve God. > Hebrew: ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת. שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה. שלשה כמלאכי השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת: ### 37:3 [¶5] Six things can be said of demons, three ways in which they are like human beings and three ways in which they are like the angels who serve God. The three ways they are like human beings: They eat and drink like human beings, they reproduce like human beings, and they die like human beings. And the three ways they are like angels who serve God: They have wings like the angels who serve God, they know what will happen in the future like the angels who serve God, and they can move from one end of the world to the other like the angels who serve God. And some say that they can also change their faces [into any form they wish], and that they can see but are themselves unseen. > Hebrew: ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כבני אדם וג׳ כמלאכי השרת. ג׳ כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם. ג׳ כמלאכי השרת יש להם כנפיים כמלאכי השרת ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת. וי״א אף הופכין פניהן [לכל דמות שירצו] ורואין ואינם נראין: ### 37:4 [¶7] There are seven types of [false] Pharisees: the Shechemite Pharisee, the Nakfaite Pharisee, the Miktzoite Pharisee, the Machobaite Pharisee, the Pharisee for the sake of a profession, the Pharisee who was obligated by marriage, the Pharisee driven by lust, and the Pharisee driven by fear. > Hebrew: ח׳ פרושין הם. פרוש שכמי. פרוש נכפאי. פרוש מקצואי. פרוש מכובאי. פרוש מלאכה היתה לו. פרוש מחופתו עשאני. ופרוש מן היצרא. ופרוש מן היראה: ### 37:5 [¶9] Eight things are hard on a person when done excessively, but pleasant if done sparingly: [drinking] wine, work, sleep, [having] wealth, sexual relations, [bathing in] hot water, (sexual relations,) and bloodletting. > Hebrew: ח׳ דברים רובן קשה ומיעוטן יפה. יין מלאכה שינה ועושר ודרך ארץ ומים חמין (ותשמיש) והקזת דם: ### 37:6 [¶11] The Holy Blessed One created the world with seven things: with knowledge, with understanding, with might, (with rebuke, with judgment,) with kindness, and with mercy. > Hebrew: בז׳ דברים ברא הקב״ה את עולמו אלו הן בדיעה בבינה ובגבורה (בגערה בדין) בחסד וברחמים: ### 37:7 [¶13] And just as He created the world with seven things, so too did He create these seven: the three patriarchs and the four matriarchs. > Hebrew: וכענין ז׳ דברים שברא את עולמו כך ברא ז׳. אבות ג׳ ואמהות ד׳: ### 37:8 [¶15] Seven attributes serve before the Throne of Glory: Wisdom, Righteousness, Justice, Kindness, Mercy, Truth, and Peace, as it says (Hosea 2:21–22), “I will bind you to Me forever. I will bind you to Me with righteousness, with justice, with kindness, and with mercy. I will bind you to Me with faith, and you will know the Eternal.” [Rabbi Meir would say: What do we learn from the phrase, “and you will know the Eternal”?] This teaches that any person who possesses these attributes has knowledge of God. > Hebrew: שבע מדות שמשמשות לפני כסא הכבוד אלו הן חכמה צדק ומשפט חסד ורחמים אמת ושלום שנא׳ (הושע ב׳:כ״א-כ״ב) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳. [ר״מ אומר מה ת״ל וידעת את ה׳ אלא] מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום: ### 37:9 [¶17] There are seven realms: the upper realm, the lower realm, the air of the world, and the four upper areas. Rabbi Meir says: There are seven skies: Vilon, Rakia, Shekhakim, Zevul, Ma’on, Machon, and Aravot. The land, likewise, is called by seven names: Eretz, Adama, Arka, Haravah, Yabasha, Tevel, and Heled. And why is it called Tevel? Because it is seasoned (metubelet) with everything. Another interpretation: Because its nature is to bring in and not to take out. There are seven distinctions between one righteous person and another: One has a more pleasant wife than the other; one has more pleasant children than the other; both eat from one bowl, but this one tastes according to what he has done and that one tastes according to what he has done; both of them dye cloth with the same kettle, but this one’s comes out lovely and that one’s comes out ugly; one’s wisdom is greater; one’s understanding is greater; and one’s knowledge is greater (and one is taller), as it says (Proverbs 12:26), “The greater one guides the righteous.” > Hebrew: ז׳ מדורות הן אלו הן מדור עליון ומדור תחתון ואויר העולם וד׳ עליונים רבי מאיר אומר שבע רקיעין הן אלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. כנגדן קרא לארץ ז׳ שמות אלו הן ארץ אדמה ארקא חרבה יבשה תבל חלד למה נקרא שמה תבל על שם שהיא מתובלת בכל. ד״א שדרכה להכניס ואינה דרכה להוציא. (ז׳ מעלות בין צדיק לצדיק אשתו נאה משל חבירו בניו נאים משל חבירו שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו שנים צובעים ביורה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור. בחכמתו ובתבונתו ובדעתו (ובקומתו) שנא׳ (משלי י״ב:כ״ו) יתר מרעהו צדיק וגו׳: ### 37:10 [¶19] Hillel the Elder presented seven interpretive principles before the House of Beteira: kal vahomer (an a fortiori inference: if so for a lenient case, all the more so for a stringent case), gezeira shava (similar principle learned from linking words), binyan av (building on a primary category), miklal u’frat (specific cases limiting the general rule), miprat u’klal (a generalization expanding the application of a specific case), kayotzei bo bemakom akher (a similar case in another place), and davar halamed minyano (a principle learned out from context); these are the seven interpretive principles that Hillel the Elder presented before the House of Beteira. > Hebrew: ז׳ מדות דרש הילל הזקן לפני בני בתירה אלו הן ק״ו וגזרה שוה בנין אב (מכתוב אחד ובנין אב משני כתובים) מכלל ופרט ומפרט וכלל כיוצא בו במקום אחר דבר הלמד מענינו אלו שבע מדות שדרש הילל הזקן לפני בני בתירה): ### 37:11 [¶21] A fool has seven traits and a wise person has seven traits: When a wise person does not understand, he says: I do not understand. He does not become embarrassed, but simply admits to what is true. And all the opposite things are said about the fool. > Hebrew: שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם וכו׳ על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ואינו מתבייש ומודה על האמת וכנגדו נאמרו בגולם (בחילופין): ### 37:12 [¶23] The wise person does not speak before one who is greater than him in wisdom. From whom do we learn this? From Moses, as it says (Exodus 4:30), “Aaron repeated all the words that the Eternal had spoken to Moses, and he performed the signs in the sight of the people.” And who was the appropriate person to say all these things, Moses or Aaron? One would assume Moses, for Moses had heard them from the mouth of the Almighty, whereas Aaron had heard them just from Moses! However, Moses said to himself: Can I speak in place of my older brother while he is standing right there? Therefore, he told Aaron to speak, as it says (Exodus 4:30), “Aaron repeated all the words that the Eternal had spoken to Moses.” And he does not interrupt his fellow. This is Aaron [as it says (Leviticus 10:19), “Then Aaron spoke…see, this day they brought their sin offering and their burnt offering.” But] he was quiet until Moses had finished speaking, and he did not tell Moses to cut his words short. Only afterward did he say to Moses, “See, this day they brought their sin offering and their burnt offering,” but we are in mourning [and cannot eat of the offerings]. And some say that Aaron pulled Moses aside and said to him, “Moses my brother, tithes are the least important of the offerings, and it is still forbidden for a mourner to eat them. A sin offering is the most important of the offerings, so all the more so is it forbidden for a mourner to eat it! Immediately, Moses admitted that [Aaron] was right, as it says (Leviticus 10:20), “And when Moses heard this, it was good in his eyes.” (And in the eyes of the Almighty.) We learn also from the fact that Moses became angry with Elazar and Itamar, Aaron’s sons. From this, they say that when a person [makes a celebration] for his students, he turns his attention to the greatest of them. But when he becomes angry with them, he directs his anger to the lowliest among them, as it says (Leviticus 10:16), “And he became angry with Elazar and Itamar.” This shows that he was actually angry with Aaron as well. Aaron was older than Moses, but the Eternal is greater than Aaron! So why didn’t the Eternal speak to Aaron? Because he did not have his sons stand guard. Because if he had put Elazar and Itamar on guard, then he could have kept Nadav and Avihu from sinning. We learn also from Abraham our forefather, who prayed for the men of Sodom. The Holy Blessed One said to him (Genesis 28:26), “If I find fifty righteous people in Sodom, I will save the whole place for their sake.” But the One who spoke and brought the world into being already knew full well that if there were even three or five righteous people in Sodom, it would have been saved. Yet the Holy Blessed One waited until Abraham finished talking, and only afterward replied, as it says (Genesis 18:33), “When the Eternal had finished speaking to Abraham, He departed…” (as if the Eternal had said to Abraham, see, now I am released, as it says [at the end of the verse]), “…and Abraham returned to his place.” > Hebrew: חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנא׳ (שמות ד׳:ל׳) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה ויעש האותות לעיני העם וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן הוי אומר משה שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם לפיכך אמר לו לאהרן דבר שנא׳ (שמות ד׳:ל׳) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן [שנא׳ (ויקרא י׳:י״ט) וידבר אהרן וגו׳ הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם וגו׳ אלא] ששתק עד שסיים משה את דברו. ולא אמר לו קצר דבריך ואחר כך אמר אל משה הן היום הקריבו [וגו׳] ואוננים אנחנו וי״א משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו חטאת חמור לא כ״ש שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו שנאמר (שם) וישמע משה וייטב בעיניו (ובעיני הגבורה. כיוצא בו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן. מכאן אמרו כשאדם [עושה משתה] לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן שנא׳ ויקצוף על אלעזר ועל איתמר מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקב״ה ולמה לא דבר עם אהרן על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ שאילו היה לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר לא גרם חטא לנדב ואביהוא). כיוצא בו באברהם אבינו כשהיה מתפלל על אנשי סדום אמר לו הקב״ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאילו היו מצויין בסדום ג׳ או ה׳ צדיקים לא גרם בה עון אלא המתין הקב״ה את אברהם עד שסיים דבריו ואח״כ השיבו שנאמר (בראשית י״ח:ל״ג) וילך ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברהם (כביכול אמר לו הרי אני נפטר שנא׳) (שם) ואברהם שב למקומו: ### 37:13 [¶25] And he does not become agitated and respond too quickly. This is Elihu ben Berakhel HaBuzi, as it says (Job 32:7), “I said to myself: Let age speak first.” This teaches that they were sitting in silence before Job. When he would stand up, they would stand up. When he would sit down again, they would sit down again. When he ate, they would eat. When he drank, they would drink. Finally, he asked permission to speak, as it says (Job 3:1, 3), “Afterward, Job began to speak, and cursed the day of his birth.” And he said, “Perish the day on which I was born, and the night it was announced: A male has been conceived!” Perish the day that my father came to my mother and she told him: I am pregnant. And how do we know that they did not all start speaking at the same time? For it says (Job 3:2), “Job answered and said…” and then (Job 4:1), “Elifaz HaTeimani answered and said…” and then (Job 8:1), “Bildad HaShukhi answered and said…” and then (Job 11:1), “Tzofar HaNa’amati answered and said…” and then (Job. 32:6), “Elihu ben Berakhel HaBuzi answered and said….” The book lays them out one at a time (however), to let everyone know that a wise person does not speak before someone who is greater in wisdom. And does not interrupt his fellow. And does not become agitated and respond quickly. He asks appropriately. This is Judah, as it says (Genesis 43:9), “I will pledge myself for him.” He asks inappropriately. This is Reuben, as its says (Genesis 42:3), “Reuben said to his father: Let my two sons die!” He speaks of first things first. This is Jacob. And some say this is Sarah. And last things last. These are the men of Haran. And he admits to what is true. This is Moses, as it says (Deuteronomy 5:25), “The Eternal said to me…they did well to speak thus.” So, too, did the Holy Blessed One admit to what was true, as it says (Numbers 27:7), “The daughters of Tzelophechad have spoken correctly.” > Hebrew: ואינו נבהל להשיב זה אליהו בן ברכאל הבוזי שנא׳ (איוב ל״ב:ז׳) אמרתי ימים ידברו מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב עמד היו עומדין ישב היו יושבין אכל היו אוכלין שתה היו שותין עד שנטל מהם רשות שנא׳ (שם ג) אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו ואמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר. יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה. ומניין שלא ענו בערבוביא שנאמר ויען איוב ויאמר. ויען אליפז התימני ויאמר. ויען בלדד השוחי ויאמר. ויען צופר הנעמתי ויאמר. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר סדרן הכתוב אחד אחד (אלא) להודיע לכל באי עולם שאין חכם מדבר לפני מי שגדול הימנו בחכמה. ואינו נכנם לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין זה יהודה שנא׳ (בראשית מ״ג:ט׳) אנכי אערבנו. שואל שלא כענין זה ראובן שנא׳ (שם מב) ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית. ואומר על ראשון ראשון זה יעקב וי״א זו שרה ועל אחרון אחרון אלו אנשי חרן. ומודה על האמת זה משה שנא׳ (דברים ה׳:כ״ה) ויאמר ה׳ אלי [וגו׳] הטיבו (את) [כל] אשר דברו. וכן הקב״ה הודה על האמת שנא׳ (במדבר כ״ז:ז׳) כן בנות צלפחד דוברות: ## 38. Chapter 38 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/38/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/38/#p-N ### 38:1 [¶1] Seven types of punishments come into the world [due to seven kinds of sin]. When some tithe and some do not, famine comes because of drought. When some donate to the priesthood and some do not, famine comes because of chaos. When some separate the dough offering [challah] and some do not, famine comes because of devastation. When no one tithes, they stop up the heavens from giving dew and rain, and people toil and toil and never have enough. Rabbi Yoshia said: For the sin of not separating the dough offering, fruit are not blessed, and people toil and toil and never have enough. (For the sin of not donating to the priesthood or tithing, the heavens are stopped up, and do not give any dew or rain, and the people are given over to the hands of their enemies.) > Hebrew: שבעה מיני פורעניות באות לעולם וכו׳. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה. מקצתן תורמים ומקצתן אינן תורמים רעב של מהומה באה מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין חלה רעב של כליה בא. גמרו שלא לעשר עצרו השמים להוריד טל ומטר ובני אדם יגיעים ואין מסתפקין רבי יאשיה אמר) בעון חלה אין הברכה נכנס בפירות ובני אדם יגיעים ואינן מסתפקין. (בעון תרומות ומעשרות נעצרו השמים להוריד טל ומטר והעם נמסרות לאויביהם): ### 38:2 [¶3] Pestilence comes into the world because of the sins of not leaving aside [in one’s field during the harvest] the dropped produce, the forgotten produce, the corner of the field, and the tithe for the poor. There is a story of a woman who was sitting in the neighborhood of a field owner. Her two sons had gone out to collect the left produce, but the field owner had not left it. The mother said: When will my sons come back from the field? Perhaps they will bring me a bit to eat. And her sons said: Shall we go to see our mother? Perhaps she will have a bit for us to eat. But they had nothing for her, and she had nothing for them. The sons laid their heads on their mother’s knees, and all three of them died that day. The Holy Blessed One said: You have taken their lives, so I, too, will take your lives! And this is what is meant by the verses (Proverbs 22:22–24), “Do not rob from the wretched, because he is wretched. Do not crush the poor man at the gate. For the Eternal will take up their cause, and despoil those who despoil them of life.” > Hebrew: דבר בא לעולם בעון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מעשה באשה אחת שהיתה יושבת בשכונה של בעל השדה ויצאו שני בניה ללקט ולא הניחן בעל השדה. אמן היתה אומרת מתי יבואו בני מן השדה שמא אמצא בידם כלום לאכול והם היו אומרים מתי נלך אל אמנו שמא נמצא בידה כלום לאכול היא לא מצאה בידם כלום והם לא מצאו בידה כלום לאכול. והניחו ראשיהם בין ברכי אמם ומתו שלשתן ביום אחד. אמר (להן) הקב״ה (אין) אתם גובין מהן אלא נפשות. חייכם אף אני אגבה מכם נפשותיכם וכן הוא אומר (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש: ### 38:3 [¶5] The sword comes into the world because of the delay and perversion of justice, and because of those who teach the Torah contrary to the Halakhah. When Rabbi Shimon ben Gamliel and Rabbi Yishmael were taken out to be killed, Rabbi Shimon ben Gamliel was sitting and wondering, and he said: Woe are we, for we are being killed like those who violate the Sabbath, worship idols, commit sexual transgressions, and murder! Rabbi Yishmael ben Elisha said: May I suggest something to you? Rabbi Shimon said: Go ahead. Rabbi Yishmael said: Perhaps you were once sitting at a meal, and some poor people came and stood at your door, and you did not allow them to come in to eat? Rabbi Shimon said: Heaven forbid I ever did something like that! I had guards posted at my door, so that when poor people came, they would be let in to sit and drink with me, and then bless the heavenly Name with me. So Rabbi Yishmael said: Perhaps when you were sitting and preaching on the Temple Mount, and all of Israel were sitting before you, you became arrogant for a moment? Rabbi Shimon said: Yishmael my brother, a person must simply be ready to receive his punishment. So they went and pleaded with the executioner. One said: I am a priest, the son of a high priest. Kill me first, so that I do not have to witness the death of my friend. [The other said: I am the leader of the community, the son of a former leader of the community. Kill me first, so that I do not have to witness the death of my friend.] The executioner replied: Let’s draw lots. So they drew lots, and it fell on Rabbi Shimon. Immediately, the executioner took his sword and chopped off Rabbi Shimon’s head. Rabbi Yishmael took it and held it to his chest and cried and shouted out: This holy mouth, this faithful mouth! This holy mouth, this faithful mouth! This mouth that brought forth precious jewels and gems and pearls! Who has buried you in the dirt? Who has stuffed your mouth with dirt and dust? Of you the verse (Zechariah 13:7) speaks: “Arise, sword, against My shepherd, against My own beloved man!” He had not finished speaking when the sword came down and chopped off his head as well. (About them the verse [Exodus 22:23] says: “My anger will rage, and I will kill them by the sword! [And your wives will become widows, and your children will become orphans.]” [From the fact that it says, “I will kill them by the sword,”] don’t I know that their wives were made widows and their children were made orphans? But they both were and were not widows. For there were no witnesses there to testify that these women were permitted to marry again. This is like what happened in Beitar, where not a soul survived to testify that a woman could marry again. And from the fact that it says, “your wives will become widows,” don’t I know that the children will be orphans? But they both were and were not orphans. For their inheritance stood in their fathers’ name and was not given to them to inherit so they could marry and give it to their wives.) > Hebrew: חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ומפני המורין בתורה שלא כהלכה וכשתפשו את רשב״ג ואת רבי ישמעאל ליהרג היה רשב״ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד אמר לו אמור אמר לו שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו אמר לו השמים אם עשיתי כן אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלין ושותין אצלי ומברכין לשם שמים. אמר לך שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר אני כהן בן כהן גדול הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי [וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי] אמר להם הפילו גורלות והפילו ונפל הפור על רשב״ג. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו והיה בוכה וצועק פה קדוש פה נאמן פה קדוש פה נאמן פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות מי הטמינך בעפר ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה י״ג:ז׳) חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי. לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו. (ועליהם אמר הכתוב (שמות כ״ב:כ״ג) וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב [ ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב] איני יודע שהנשים נעשו אלמנות ובנים יתומים. אלא אלמנות ולא אלמנות כגון שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש וממשמע שנאמר והיו נשיכם אלמנות אני יודע שהבנים יתומים אלא יתומים ושאינן יתומים שהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם ולא היו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן): ### 38:4 [¶7] Exile comes into the world because of idolatry, sexual transgression, murder, and not letting the land rest during the sabbatical year. Idolatry, as it says (Leviticus 26:30), “I will destroy your altars.” The Holy Blessed One said: Since you want to worship idols, I will exile you to a place where they worship idols. That is why it says, “I will destroy your altars.” Not letting the land rest during the sabbatical year, as it says (Leviticus 26:34), “Then shall the land make up for its sabbatical years [throughout all the time that it is desolate and you are in the land of your enemies].” The Holy Blessed One said to them: Since you do not let the land rest, it will rest by itself, and the number of months that you did not let it rest, it will rest by itself. That is why it says, “Then shall the land make up…all the time.” (Sexual transgression: How so? Rabbi Yishmael son of Rabbi Yosei said: As long as Israel commits sexual transgressions, the Divine Presence removes Itself from them, as it says (Deuteronomy 23:15), “Let no unseemly [lit., naked] thing be seen among you, so that [God] will turn away from you.”) > Hebrew: גלות בא לעולם על עבודת כוכבים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ. על עבודת כוכבים שנא' (ויקרא כ״ו:ל׳) והשמדתי את במותיכם. אמר הקב״ה הואיל ואתם רוצין בעבודת כוכבים אף אני מגלה אתכם למקום שיש שם עבודת כוכבים לכך נאמר והשמדתי את במותיכם. על שמיטת הארץ מנין שנא׳ (שם) אז תרצה הארץ את שבתותיה אמר להן הקדוש ברוך הוא הואיל ואין אתם משמיטין אותה היא תשמט אתכם ומספר ירחים שאי אתם משמיטין אותה היא תשמט מאיליה לכך נאמר אז תרצה הארץ כל ימי השמה. (על גילוי עריות כיצד אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי כל זמן שישראל פרוצים בעריות שכינה מסתלקת מביניהם שנאמר (דברים כ״ג:ט״ו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך): ## 39. Chapter 39 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/39/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/39/#p-N ### 39:1 [¶1] Five kinds of people cannot be forgiven: One who constantly (again and again) sins; One who sins (in a righteous generation. One who sins) with the intent to repent. Anyone whose sin publicly desecrates God’s name. (A human being is incapable of grasping [God’s] likeness.) But if not for his sin, they would give him the keys, and he would know how heaven and earth were created. (He would also say: Everything is planned. Everything is revealed. Everything is knowable. He would also say: Everything is given in trust, and a net is spread out over all living things.) Repentance delays the judgment of the wicked, though their fate is already sealed. But the contentedness of the wicked ends badly. Power buries those who wield it. Repentance is suspended until Yom Kippur atones. Death (along with repentance) wipes clean. The wicked are paid, but the righteous accrue credit. The wicked are paid [in this world] – that is, the people who act as if they follow the Torah, but they have evil intentions, and there was never any good in them. The righteous accrue credit – that is, people who follow the Torah with good intentions, and there was never any bad in them. Both types receive just a little in this world, but [for the righteous,] a large remainder is accounted to them for the future. (He would also say: Everyone leaves this world naked; if only one’s leaving the world can be like one’s coming into the world! Rabbi Meir would say: Beloved is the human being, who was created in the image of God, as it says (Genesis 9:6), “For in God’s image did God make the human.” Beloved are Israel, who are called children of the Omnipresent God, as it says (Deuteronomy 14:1), “You are children of the Eternal your God.” Beloved are Israel, for they were given a valuable tool. With it the world was created, as it says (Proverbs 4:2), “For I have given you a good thing; do not forsake My Torah.”) Rabbi Eliezer bar Tzadok would say: What are the righteous like in this world? Like a tree that is planted in a pure place, but its branches extend out to an impure place. What do people say? Cut off that tree’s branches so that all of it will be pure, as it should be. What are the wicked like in this world? Like a tree that is planted in an impure place, but its branches extend out to a pure place. What do people say? Cut off that tree’s branches so that all of it will be impure, as it should be. > Hebrew: חמשה אין להם סליחה המרבה (לשוב ומרבה) לחטוא. והחוטא (בדור זכאי. וחוטא) ע״מ לשוב. וכל שיש בידו חלול השם (בעונו. אין ספק לאדם לידע מה דמות למעלה) ואלמלא כן היו מוסרין לו מפתחות ויודע במה נבראו שמים וארץ. (הוא היה אומר הכל צפוי והכל גלוי והכל לפי דעתו של אדם. הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים וכו׳). תשובת רשעים מעכבת וגזר דינם מחותם. ושלות רשעים סופה רעה. והרשות קוברת את בעליה. תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. תשובה מכפרת עד יום המיתה. ויום המיתה (בתשובה) [ממרק]. משלמין לרשעים ומקיפין לצדיקים. משלמין לרשעים [בעוה״ז] בבני אדם שעשו את התורה בעין רעה ולא נמצא בהם דבר טוב מעולם. ומקיפין לצדיקים בבני אדם שעשו את התורה בעין יפה ולא נמצא בהם דבר רע נותנין לאלו ואלו קמעה והשאר מונה להם (מרובה. הוא היה אומר הכל יוצא והולך ערום והלואי שתהא יציאה כביאה. ר״מ אומר חביב אדם שנברא בצלם אלהים שנא׳ (בראשית ט׳:ו׳) כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנא׳ (דברים י״ד:א׳) בנים אתם ליי' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנא׳ (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו). ר״א בר צדוק אומר למה הצדיקים דומים בעולם הזה לאילן שעומד במקום טהרה וסוכה יוצא ממנו למקום טמא מה הם אומרים קוצו סוכה זו מן האילן ויהיה כולו טהור כדרכו. למה רשעים דומים בעוה״ז לאילן שעומד במקום טמא וסוכה יוצא ממנו למקום טהור מה הן אומרים קוצו סוכה זו מן האילן ויהא האילן כולו כדרכו טמא: ### 39:2 [¶3] The lion has six names: Aryeh, Kefir, Lavi, Layish, Shakhal, and Shakhatz. > Hebrew: ששה שמות נקרא האריה. אריה כפיר לביא ליש שחל שחץ: ### 39:3 [¶5] The snake has six names: [Nahash], Saraf, Tanin, Tzifoni, Efeh, and Akhshuv. > Hebrew: ששה שמות נקרא נחש. [נחש]. שרף. תנין. צפעוני. אפעה. עכשוב: ### 39:4 [¶7] Solomon had six names: Shlomo, Yedidya, Kohelet, Ben Yakeh, Agur, and Lemuel. > Hebrew: ששה שמות נקרא שלמה. ידידיה. קהלת. בן יקה. אגור. למואל: ## 40. Chapter 40 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/40/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/40/#p-N ### 40:1 [¶1] For four things a person reaps the benefit in this world, and the principal reward remains in the World to Come. They are: respect for parents, acts of kindness, bringing peace between two people, and the study of Torah [which] is equal to them all. For four things a person suffers the consequences in both this world and the World to Come. They are: idolatry, sexual transgression, murder, and evil speech [which] is the worst of them all. > Hebrew: ארבעה דברים אדם העושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. אלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם. ד׳ דברים אדם העושה אותן נפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולה״ר יותר מכולם: ### 40:2 [¶3] A good deed takes root and yields fruit, as it says (Isaiah 3:10), “Say that the righteous is good, for he shall eat the fruit of his deeds.” A sin takes root but yields no fruit, as it says (Isaiah 3:11), “Woe to the evil wicked one, for what his hands have produced, will be done to him.” And some say: Sins do yield fruit, as it says (Proverbs 1:31), “They shall eat the fruit of their ways, and have their fill of their own counsels.” > Hebrew: זכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר (ישעיהו ג׳:י׳) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנא׳ (שם) אוי לרשע רע וגו׳. וי״א יש להם לעבירות פירות שנאמר (משלי א׳:ל״א) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו: ### 40:3 [¶5] Anyone who causes others to do good, his own sins will not overtake him. For it cannot be that his students will inherit the World to Come while he himself goes down to Sheol, as it says (Psalms 16:10), “For you will not abandon me to Sheol.” And anyone who causes others to sin, no amount of repentance will ever help him. For it cannot be that his students go down to Sheol while he himself inherits the World to Come, as it says (Proverbs 28:17), “A person with blood on his hands will go down into a pit.” > Hebrew: כל המזכה את הרבים אין מגלגלין עבירה על ידו שלא יהא תלמידיו נוחלין העולם הבא והוא יורד לשאול שנאמר (תהלים טז) כי לא תעזוב נפשי לשאול. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה כדי שלא יהיו תלמידיו יורדים לשאול והוא נוחל העולם הבא שנא׳ (משלי כח) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס: ### 40:4 [¶7] One who says: I will sin, and then I will repent, will not be given the opportunity to repent. If he says: I will sin and Yom Kippur will atone for me, then Yom Kippur will not atone for him. If he says: I will sin and my death will wipe my slate clean, then his death will not wipe his slate clean. > Hebrew: האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר. אחטא ויום המיתה ממרק אין יום המיתה ממרק: ### 40:5 [¶9] Rabbi Elazar son of Rabbi Yosei would say: One who sins, and then repents and returns to his uprightness, nevertheless remains in a state of sin until he is forgiven. One who says: I will sin and then I will repent, can be forgiven up to three times for this, but no more. > Hebrew: רבי אלעזר ברבי יוסי אומר החוטא ושב והולך לתומו אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו והאומר אחטא ואשוב מוחלין לו עד שלשה פעמים ולא יותר: ### 40:6 [¶11] There are four types of people. The one who says: What’s mine is yours, and what’s yours is mine, etc. There are four types of students: One who wants to learn and to teach others, he is looked on favorably. One who wants to learn but not to teach others, he is looked on unfavorably. One who wants to teach others but not to learn, he has a mediocre character (and some say he has the character of someone from Sodom). One who wants neither to learn nor to teach others, this is a completely wicked person. There are four types of people in the study hall: One who approaches others and sits down with them to learn, he has share in the learning. One who approaches others but does not sit down with them, he has no share in the learning. One who keeps his distance from others but still sits down with them to learn, he has share in the learning. One who keeps his distance from others and [likewise] does not sit down with them, he has no share in the learning. > Hebrew: ארבע מדות באדם. האומר שלי שלך ושלך שלי וכו׳). ארבע מדות בתלמידים הרוצה שילמוד וילמדו אחרים עין טובה. ילמוד ולא ילמדו אחרים עין רעה. ילמדו אחרים והוא לא ילמוד זו מדה בינונית וי״א זו מדת סדום. לא ילמוד ולא ילמדו אחרים ה״ז רשע גמור. ארבע מדות בהולכי לבהמ״ד. מתקרב ויושב יש לו חלק. מתקרב ואינו יושב אין לו חלק. מתרחק ויושב יש לו חלק מתרחק ואינו יושב אין לו חלק: ### 40:7 [¶13] One who asks and answers questions has a share in the learning. One who sits and is quiet has no share in the learning. One who approaches others and sits down with them in order to listen and learn has a share in the learning. One who approaches others and sits down with them, but only so people will say: That man sits and learns from the sages, he has no share in the learning. One who keeps his distance in order to be respectful of those who are greater than him, but still sits down to learn, has a share in the learning. One who keeps his distance and sits to learn, but only so people will say: That man does not need a sage, he has no share in the learning. One who sits and asks questions, but only so people will say: That man sits before the sages, he has no share in the learning. One who sits and asks questions so that he may listen and learn, he has a share in the learning. One who sits and is quiet in order to listen and learn, he has a share in the learning. One who sits and is quiet, but only so people will say: That man sits quietly before the sages, he has no share in the learning. > Hebrew: שואל ומשיב יש לו חלק. יושב ושותק אין לו חלק. מתקרב ויושב בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. מתקרב ויושב מפני שיאמרו איש פלוני מתקרב ויושב לפני חכם אין לו חלק. מתרחק ויושב בשביל שינהוג כבוד במי שהוא גדול יש לו חלק. מתרחק ויושב בשביל שיאמרו איש פלוני אין צריך לחכם זה אין לו חלק. יושב ושואל בשביל שיאמרו איש פלוני יושב ושואל ומשמש לפני חכמים (זה) אין לו חלק (ח) יושב ושואל בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. יושב ושותק בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק. יושב ושותק בשביל שיאמרו איש פלוני יושב ושותק לפני חכמים (זה) אין לו חלק: ### 40:8 [¶15] There are four types of people who sit before the sages. There is one who is like a sponge, one who is like a sifter, one who is like a funnel, and one who is like a sieve. Who is like a sponge? This is the wise student who sits before the sages and learns Tanakh, Mishnah, Midrash, Halakhah, and Aggadah, and just like a sponge absorbs everything, this student absorbs everything. Who is like a sifter? This is the wise and alert student who sits before the sages and listens to them speak about Tanakh, Mishnah, Midrash, Halakhah, and Aggadah, and just like a sifter removes the coarse flour and gathers the fine flour, he lets go of what is useless and gathers what is valuable. Who is like a funnel? This is the stupid student, who sits before the scholars and listens to them speak about Tanakh, Mishnah, Midrash, Halakhah, and Aggadah, and just like a funnel takes something from here and lets it out there, so it is with everything that enters this students ears; it goes in one ear and out the other, one by one, until he has forgotten everything. Who is like a sieve? This is the wicked student, who sits before a sage and listens to Tanakh, Mishnah, Midrash, Halakhah, and Aggadah, and just like the sieve lets out the wine and holds onto the sediment, this student lets go of what is valuable and gathers what is useless. Rabbi Eliezer ben Ya'akov called him a punctured, shortened horn. Shortened how? This is like a baby who is given a pearl, and then given a piece of bread. He throws away the pearl and takes the bread. Then he is given some pottery, and he throws away the bread and takes the pottery and finds that he is holding nothing but an empty pot in his hands. > Hebrew: ארבע מדות ביושבים לפני חכמים. יש דומה לספוג יש דומה לנפה יש דומה למשפך יש דומה למשמרת. דומה לספוג כיצד זה תלמיד חכם שיושב לפני חכמים ולמד מקרא ומשנה ומדרש הלכות ואגדות כשם שספוג סופג את הכל כך הוא סופג את הכל. לנפה כיצד ת״ח פיקח שיושב לפני (תלמידי) חכמים ושמע מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כשם שנפה מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת כך הוא מוציא את הרע וקולט את היפה. למשפך כיצד זה תלמיד טיפש שיושב לפני ת״ח שמע מקרא ומשנה הלכות ואגדות כשם שהמשפך מטיל מכאן ויוצא מכאן כך הוא כל דבר ודבר שמטילין באזניו נכנסים מכאן ויוצאין מכאן ראשון ראשון נשמט והולך לו. למשמרת כיצד זה תלמיד רשע שיושב לפני חכם ושמע מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות כשם שהמשמרת מוציאה היין וקולטת השמרים כך הוא מוציא את היפה וקולט את הרע. ר׳ אליעזר בן יעקב קורא אותו קרן נקוב קיטועה. קטועה כיצד זה תינוק שנותנין לו מרגלית וחוזרין ונותנין לו פת זורק את המרגלית ונוטל את הפת חוזרין ונותנין לו כלי חרס זורק את הפת ונוטל את החרס לא נמצא בידו כי אם כלי חרס בלבד: ### 40:9 [¶17] Rabban Gamliel the Elder spoke about four kinds of students: the impure fish, the pure fish, the fish from the Jordan, the fish from the Great Sea. What is the impure fish? A child of the poor, who has learned Tanakh, Mishnah, Midrash, Halakhah, and Aggadah, but has no knowledge. What is the pure fish? A child of the rich, who has learned Tanakh, Mishnah, Midrash, Halakhah, and Aggadah, and has knowledge. What is the fish from the Jordan? A scholar who has learned Tanakh, Mishnah, Midrash, Halakhah, and Aggadah, but does not know how to comment upon it. What is the fish from the Great Sea? A scholar who has learned Tanakh, Mishnah, Midrash, Halakhah, and Aggadah, and knows how to comment upon it. > Hebrew: לענין תלמידים דרש רבן גמליאל הזקן ארבעה דברים דג טמא דג טהור דג מן הירדן דג מן הים הגדול. דג טמא כיצד בן עניים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ואין בו דעה. דג טהור כיצד זה בן עשירים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ויש בו דעה. דג מן הירדן כיצד זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ואין בו דעת להשיב. דג מן הים הגדול כיצד זה ת״ח שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ויש בו דעת להשיב: ### 40:10 [¶19] There are four types [of afflictions]: the one that sees and is seen, the one that is seen but does not see, the one that sees but is not seen, and the one that does not see and is not seen. What sees and is seen? The wolf, the lion, the tiger, the bear, the hyena, the snake, robbers, and conscription officers – these all see and are seen. What is seen but does not see? The sword, the bow, the spear, the knife, the staff, and rods – these are all seen but do not see. The affliction of the Evil Spirit sees but is not seen. The affliction of intestinal illness is not seen and does not see. > Hebrew: ד' מדות הם. יש רואה ונראה נראה ואינו רואה רואה ואינו נראה אינו רואה ואינו נראה. רואה ונראה כגון הזאב והארי והנמר והדוב הברדלס והנחש והליסטין והגייסות אלו רואין ונראין. נראה ואינו רואה כגון הסייף והקשת והרומח והסכין ומקל וקינוקנות נראין ואינן רואין. רואה ואינו נראה זו מכת רוח רע. אינו נראה ולא רואה זה מכת חולי מעיים: ### 40:11 [¶21] There are four sages [who appear in dreams]. One who sees Rabbi Yohanan ben Nuri in a dream should expect to acquire a fear of sin. One who sees Rabbi Elazar ben Azariah should expect greatness and riches. One who sees Rabbi Yishmael should expect to receive wisdom. One who sees Rabbi Akiva should worry about punishments. > Hebrew: ארבעה חכמים הם. הרואה רבי יוחנן בן נורי בחלום יצפה ליראת חטא. ר״א בן עזריה יצפה לגדולה ולעשירות. ר׳ ישמעאל יצפה לחכמה. ר״ע ידאג מן הפורענות: ### 40:12 [¶23] There are three Torah scholars [who appear in dreams]. One who sees Ben Azzai in a dream should expect to acquire piety. One who sees Ben Zoma in a dream should expect to receive wisdom. One who sees Elisha ben Abuya in a dream should worry about punishments. > Hebrew: שלשה ת״ח הם. הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות. בן זומא יצפה לחכמה. אלישע בן אבויה ידאג מן הפורענות: ### 40:13 [¶25] There are three books of the Prophets [that appear in dreams]. One who sees the book of Kings in a dream should expect greatness and riches. One who sees [the book of] Isaiah in a dream should expect to receive comfort. One who sees [the book of] Jeremiah in a dream should worry about punishments. > Hebrew: שלשה נביאים הם. הרואה ספר מלכים בחלום יצפה לגדולה ולעשירות. ישעיה יצפה לנחמה. ירמיה ידאג מן הפורענות: ### 40:14 [¶27] There are three books from the Writings [that appear in dreams]. One who sees the book of Psalms in a dream should expect to acquire humility. One who sees the book of Proverbs in a dream should expect to acquire wisdom. One who sees the book of Job in a dream should worry about punishments. > Hebrew: שלש כתובים הם. הרואה ספר תהלים בחלום יצפה לענוה. משלי יצפה לחכמה. איוב ידאג מן הפורענות: ### 40:15 [¶29] Death for the wicked is beneficial for them and beneficial for the world. Death for the righteous is bad for them and bad for the world. Quiet for the wicked is bad for them and bad for the world. Quiet for the righteous is good for them and good for the world. A person should not stand naked in front of the place of the Holy of Holies. > Hebrew: מיתה לרשעים נאה להם ונאה לעולם. לצדיקים רע להם ורע לעולם. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם לצדיקים טוב להם וטוב לעולם. אל יעמוד אדם ערום כנגד בית קדשי הקדשים: ### 40:16 [¶31] One who enters the bathroom should not turn toward the east or the west, but only to the sides, and should not relieve himself while standing, but only while sitting. A person should not wipe himself with his right hand, but only with his left. And why do they say a person should not wipe himself with his right hand, but only with his left? Rabbi Eliezer says: Because the right hand is used to point to words of Torah. Rabbi Yehoshua says: Because one eats and drinks with the right hand. > Hebrew: הנכנס לבית הכסא לא יחזיר פניו לא למזרח ולא למערב אלא לצדדין לא יפרע עצמו מעומד אלא מיושב. ולא יקנח אדם עצמו בימין אלא בשמאל ומפני מה אמרו לא יקנח אדם עצמו בימין אלא בשמאל רבי אליעזר אומר מפני שמראין בה דברי תורה. ר׳ יהושע אומר מפני שאוכל ושותה בה: ### 40:17 [¶33] Any love that is dependent on something, [when that thing perishes, the love perishes]. What is an example of love that is dependent on something? [The love of Amnon for Tamar.] Any debate that is carried out for the sake of Heaven [is destined to endure]. What is an example of a debate that is carried out for the sake of Heaven? [The debate between Hillel and Shammai]. Any gathering that is for the sake of performing the commandments…. What is an example of a gathering that is for the sake of performing the commandments? The Men of the Great Assembly. What is an example of a gathering that is not for the sake of performing the commandments? The assembly of the men of the Generation of the Dispersal [those who built the Tower of Babel]. 17. > Hebrew: כל אהבה שהיא תלויה בדבר וכו׳ איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר כו׳. כל מחלוקת שהיא לשם שמים כו׳. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים כו׳ כל כנסיה שהיא לשם מצוה כו׳ כל כנסיה שהיתה לשם מצוה זו כנסת אנשי הגדולה ושלא לשם מצוה זו כנסת אנשי דור הפלגה: ## 41. Chapter 41 Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/41/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/41/#p-N ### 41:1 [¶1] Rabbi Shimon would say: There are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood, the crown of kingship – and the crown of a good name is the greater than all of them. How does the crown of priesthood work? Even if someone paid all the silver and gold in the world, we could not give him the crown of priesthood, as it says (Numbers 25:15), “It will be for him and his descendants after him an eternal covenant of priesthood.” For the crown of kingship as well; even if someone paid all silver and gold in the world, we could not give him the crown of kingship, as it says (Ezekiel 37:24), “My servant David shall be their prince for all time.” But the crown of Torah is different. For anyone who wishes to partake in the work of Torah may come and partake, as it says (Isaiah 55:1), “Ho, all who are thirsty, go to the water!” That is, go and labor in words of Torah and do not occupy yourself with meaningless things. There is a story of Rabbi Shimon ben Yochai: He would regularly go and visit the sick. He once came upon somebody who was bloated due to intestinal illness, and was cursing God. Rabbi Shimon said: Empty one! You ought to be begging for mercy, and instead you are cursing? The man replied: ‘May the Holy One, blessed be He, remove [these sufferings] from me and lay them on you!’ And then he said: The Holy Blessed One has done properly by me, for I have left aside words of Torah and occupied myself with meaningless things. There is a story of Rabbi Shimon ben Elazar: He was once coming from Migdal Eder, from his teacher’s house, and he was riding on a donkey. He was traveling along the coast, and he spotted somebody who was quite ugly. He said: Empty one, how ugly you are! Are all the people in your city as ugly as you? The man replied: What can I do about it? Go to the Artisan who made me and say to Him, How ugly is this vessel You made! When Rabbi Shimon realized that he had sinned, he got off his donkey and prostrated himself before the man. And he said: I have sinned against you. Forgive me. But the man replied: I will not forgive you until you go to the Artisan who made me and say, How ugly is this vessel You made! Rabbi Shimon followed after him for three mil. All the people in the city came out to greet him, and then said: Peace be upon you, Rabbi! The man said: Whom are you calling Rabbi? They said: The one who is traveling behind you. He said to them: If that is a rabbi, may there be no more like him in Israel! They said to him: God forbid! What did he do to you? He told them: Such-and-such he did to me. They said to him: Even so, forgive him! He said: I hereby forgive [him], but only if he does not continue doing this. On that day, Rabbi Shimon went to his great study hall and taught: A person should always be soft like a reed, and not rigid like a cedar. For the reed, when all the winds come and blow against it, moves in their direction. But when the winds quiet down, the reed returns to its place. That is why the reed merited to be made into a quill that is used to write a Torah scroll. But the cedar does not stay in its place; when the southern wind comes and blows against it, it uproots the tree and flips it over. And then what happens to the cedar? [Woodcutters come along and chop it up, and take from it to build houses and then] throw the rest into the fire. And that is why they say: A person should always be soft like a reed, and not rigid like a cedar. > Hebrew: רבי שמעון אומר ג׳ כתרים הם אלו הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד אפילו נותן (לו) כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנא׳ (במדבר כה) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר (יחזקאל לז) ודוד עבדי נשיא להם לעולם אבל כתר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטילה. מעשה בר״ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב״ה א״ל ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. א״ל הקב״ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר יפה עשה לי הקב׳׳ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים. מעשה בר״ש בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר א״ל ריקה כמה מכוער אתה שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. א״ל מה אעשה לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע ר״ש שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו א״ל נעניתי לך מחול לי א״ל איני מוחל לך עד שתאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית רץ אחריו ג׳ מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי אמר להם למי אתם קוראים רבי אמרו למי שמטייל אחריך אמר להם אם רבי זה אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו ח״ו מה עשה לך אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ״כ מחול לו. אמר להם הריני מוחל [לו] ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. אותו היום נכנס ר״ש לבית המדרש גדול שלו ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבות בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז [באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסבבין ממנו בתים והשאר] משליכין אותו לאור מכאן אמרו יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז: ### 41:2 [¶3] Three things are said about people [who give]: One who gives charity will have blessing come upon him. One who gives a loan is even better. And one who [lets someone else work with him] so he can split his earnings is the best of them all. > Hebrew: ושלשה דברים נאמרו בבני אדם הנותן צדקה תבא עליו ברכה. והמלוה טוב ממנו. הנותן מחצה ממותר זהו למעלה מכולן: ### 41:3 [¶5] There are three types of Torah scholars: The one who asks and answers questions is wise. The one who asks questions but does not answer them is a level below. And the one who does not ask and does not answer is at the lowest level. > Hebrew: שלש מדות בתלמיד חכם. שואל ומשיב חכם. שואל ואינו משיב למטה הימנו. אינו שואל ואינו משיב זהו למטה מכולם: ### 41:4 [¶7] Three kinds of sweat are good for the body: the sweat generated during illness, the sweat generated at the bathhouse, and the sweat from work. The sweat generated during illness is healing, but there is nothing like the sweat at the bathhouse. > Hebrew: שלש זיעות הן יפות לגוף זיעת חולי זיעת מרחץ זיעת מלאכה. זיעת חולי מרפא. זיעת מרחץ אין לך כיוצא בו: ### 41:5 [¶9] There are six kinds of tears; three are good and three are bad. The bad: tears of sadness, tears from smoke, and tears in the bathroom. The good: tears from poison, tears from laughter, and tears from pungent fruit. > Hebrew: שש דמעות הן שלש יפות ושלש רעות. של בכי ושל עשן ושל בית הכסא רעות של סם ושל שחוק ושל פירות יפות: ### 41:6 [¶11] A clay vessel has three properties: it absorbs, it does not emit what it has absorbed, and it does not cause its contents to rot. A glass vessel has three properties: it does not absorb, (it does not emit), and it maintains the condition of whatever inside of it; what is hot stays hot, what is cold stays cold. > Hebrew: שלשה דברים בכלי חרס בולע ואינו פולט ואינו מבאיש כל מה שבתוכו. שלשה דברים בכלי זכוכית אינו בולע (ואינו פולט) ומראה כל מה שבתוכו במקום חם חם במקום צונן צונן: ### 41:7 [¶13] Four situations make for bad sexual relations: when someone has just come off the road, when someone has just gotten up from learning, ([when someone has just gotten up from an illness]), and when someone has just gotten out of prison. > Hebrew: ארבעה דברים קשין לתשמיש המטה. הבא מן הדרך והעומד מלפני הספר ([והעומד מלפני החולי]) והיוצא מבית האסורין: ### 41:8 [¶15] Anyone who accepts upon himself four things [will be accepted] into the fellowship: (that he will not go into a cemetery, that he will not raise lean animals), [that he will not give a donation to an ignorant priest, that he will not deal with ritually pure items in the presence of an ignorant person, [and that he will commit to] eating chulin in the state of purity. > Hebrew: כל המקבל עליו ארבעה דברים [מקבלין אותו] להיות חבר (אינו הולך לבית הקברות ואינו מגדל בהמה דקה) [אינו נותן תרומה לכהן עם הארץ אינו עושה טהרות אצל עם הארץ אוכל חולין בטהרה]: ### 41:9 [¶17] The money taken from Egypt was returned to its proper place, as it says (Exodus 12:36), “They stripped the Egyptians.” And it also says (Genesis 47:14), “Joseph gathered in all the money.” [And it also says (I Kings 14:25–26), “In the fifth year of King Rehoboam, King Shishak of Egypt marched against Jerusalem and carried off the treasures of the House of the Eternal.”] The heavenly writing was also returned to its place, as it says (Proverbs 23:5), “It flies from your eyes and is there no more, [it grows wings and flies like an eagle, heavenward].” > Hebrew: כסף מצרים חזר למקומה שנאמר (שמות יב) וינצלו את מצרים ואומר (בראשית מז) וילקט יוסף את כל הכסף [ואומר (מלכים א יד) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים וגו׳ ויקח את אוצרות בית ה׳ וגו׳]. כתב שמים חזרה למקומה שנאמר (משלי כג) התעיף עיניך בו ואיננו [כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף בשמים]: ### 41:10 [¶19] Rabbi Yehudah ben Teima would say: Be strong like a leopard, light like an eagle, fast like a deer, and brave like a lion in doing the will of your Father in heaven. > Hebrew: רבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים: ### 41:11 [¶21] He would also say: Love ([be beloved] from) the heavens, and study all the commandments. If you’ve done your friend just a little bit of harm, think of it as a lot. And if you’ve done your friend a lot of good, think of it as a little. If your friend has done you just a little bit of good, think of it as a lot. [And if he has done you a lot of harm, think of it as a little.] The “sponge” and the “sealed bottle” – these are types of Torah scholars. The “funnel” and the “tube” – these are types of scoundrels. Be like a bottle that has no opening that air can get into. Learn how to accept pain. And forgive all offenses done to you. > Hebrew: הוא היה אומר אהוב (מן) השמים הדרוש של כל המצות. ואם עשית לחברך רע קימעא יהא בעיניך הרבה. ואם עשית לחברך טובה הרבה יהא בעיניך מעט. ואם עשה לך חברך טובה קימעא יהא בעיניך הרבה [אם עשה לך רעה רבה יהא בעיניך קימעא]. ספוג וקנקנה זפותה אלו ת״ח. משפך ושפופרת אלו הרשעים. הוי כנוד שאין בו פתח להכניס את הרוח. הוי למוד לקבל את הצער. והוי מוחל על עלבונך: ### 41:12 [¶23] These are the things that were made and then hidden: The Tent of Meeting, and the items inside it; the Ark and the broken tablets; the jar of manna; the rod [of Moses]; [the flask of anointing oil]; the staff of Aaron, with its almonds and flowers; the priestly garments and garments of the high priest. But the mortar and pestle of the House of Avtinus, the table, the lamp, the curtain, and the headband of the high priest – those are still kept in Rome. > Hebrew: דברים העשויין וגנוזין אלו הן אהל מועד וכלים שבו וארון ושברי לוחות וצנצנת המן והמטה [צלוחית של שמן המשחה] ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה ובגדי כהונה ובגדי כהן משיח אבל מכתשת של בית אבטינס שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחין ברומי: ### 41:13 [¶25] (There is a story of Rabbi Tarfon: He was sitting and teaching his students when a bride passed before him. He told her to stop. He brought her into his house and told his mother and his wife: Bathe her, oil her skin, put makeup on her, and dance before her until she reaches her husband’s house.) > Hebrew: (מעשה בר׳ טרפון שישב ושנה לתלמידים ועברה כלה לפניו צוה עליה והכניסה בתוך ביתו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה): ### 41:14 [¶27] These people ([decreed the sages]) have no share in the World to Come: Five kings and six commoners ([who sought greatness]): Cain, Korah, Bil’am, Ahitophel, Doeg, and Gehazi. > Hebrew: אלו ([שתקנו חכמים]) שאין להם חלק לעולם הבא חמשה מלכים וששה ([מבקשי גדולה]) הדיוטות קין וקרח ובלעם ואחיתופל ודואג וגיחזי: ### 41:15 [¶29] Rabbi Yosei would say: The completely righteous are not included in this reckoning, nor are the completely wicked. Who, then, are we wondering about? All those in the middle. [As it says in (Psalms 116:4),] “Please, Lord, save my soul” – from the punishments of Gehenna, lest I be among those who go down into it screaming and come up from it screaming, as it says (Zechariah 13:9), “I will bring the third into the fire, and I will smelt them as one smelts silver, and test them as one tests gold.” The House of Hillel say: As it says (Psalms 63:4), “Your kindness is better than life itself, my lips praise You!” And it also says (Nehemiah 13:22), “Take pity on me (and them), in Your abundant kindness” (so that they are saved from the punishments of Gehenna). > Hebrew: רבי יוסי אומר צדיקים גמורים אין מצטרפין אותם רשעים גמורים אין מצטרפין אותם את מי הן מצטרפין בינונים. אנה ה׳ מלטה נפשי מדינה של גיהנם שמא אם יורדין לתוכה ומסתפסכין ועולין ממנו ומסתפסכין שנא׳ (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. בית הלל אומרים אין רואין אותה כל עיקר שנא׳ (תהילים ס״ג:ד׳) כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך ואומר (נחמיה י״ג:כ״ב) וחוסה עלי (הם) כרוב חסדיך (כדי שינצלו מדינה של גיהנם): ### 41:16 [¶31] Everything that the Holy Blessed One created in the world was created only for His glory, as it says (Isaiah 43:7), “All that has been called by My name, whom I have created, formed, and made for My glory.” And it also says (Exodus 15:18), “The Eternal will reign forever and ever.” > Hebrew: כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנא׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואומר (שמות ט״ו:י״ח) ה׳ ימלוך לעולם ועד: ### 41:17 [¶33] Rabbi Hananya ben Akashya said: The Holy Blessed One wanted to give merit to Israel. Therefore, He increased the amount of Torah and mitzvot, as it says (Isaiah 42:21), “The Eternal desires, for the sake of [His servant’s] righteousness, to expand and enhance the Torah.” > Hebrew: א״ר חנניא בן עקשיא רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנא׳ (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה׳ חפץ למען צדקו יגדל תורה ויאדיר: