---
title: "Avot de-Rabbi Natan"
author: "Attributed to Rabbi Natan"
translator: "David Kasher, CC BY"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
section: 27 of 41
url: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/27/
cite: "Attributed to Rabbi Natan, tr. David Kasher, CC BY, Avot de-Rabbi Natan, section 27. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/27/"
---

# Avot de-Rabbi Natan

*Attributed to Rabbi Natan, tr. David Kasher, CC BY*

The Fathers according to Rabbi Natan: Pirkei Avot expanded with stories of the sages.

## 27. Chapter 27

Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/27/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/27/#p-N

### 27:1

[¶1] Rabbi Yosei would say: Anyone who honors the Torah will be honored by others, as it says (I Samuel 2:30), “For those that honor Me, I will honor; and those who scorn Me will not be taken seriously.” “Those who honor Me, I will honor” – this refers to Pharaoh, king of Egypt, who showed honor to the One who spoke and brought the world into being when he marched out at the head of his troops. His servants said to him: The custom is that kings march out only at the rear of their troops, and you are marching out at the head of your troops. He said to them: Am I going out to encounter a human king? No, I am going to encounter the King of all kings, the Holy Blessed One. That is why the Holy Blessed One showed honor to him by punishing him personally, as it says (Song of Songs 1:9), “I have likened you, my darling, to a mare in Pharaoh’s chariots.”

> Hebrew: רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות שנא׳ (שמואל א ב׳:ל׳) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו כי מכבדי אכבד זה פרעה מלך מצרים שנוהג כבוד לפני מי שאמר והיה העולם שיצא בראש פמליא שלו ואמרו לו עבדיו מנהג שבעולם כל המלכים אינם יוצאים אלא אחר פמליא שלהם ואתה יוצא בראש פמליא שלך. אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא לפיכך נהג בו הקב״ה כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו (שנא' (שיר השירים א׳:ט׳) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי:

### 27:2

[¶3] Rabbi Papius would say: The congregation of Israel was favored above the horses in Pharaoh’s chariot, as it says, “You led your horses into the sea.” Rabbi Yehoshua ben Karha would say: When Pharaoh went into the sea, he rode on a male horse. But then the Holy Blessed One revealed it to be a female horse, as it says (Song of Songs 1:9), “To a mare in Pharaoh’s chariots.” But was it perhaps not a chariot, but a cherub? As it says (Psalms 18:11), “He mounted a cherub and flew, gliding on the wings of the wind.” What happened is that the cherub appeared like a team of female horses, and they all went into the sea. Those who scorn Me will not be taken seriously” – this is Sennacherib, who scorned the One who spoke and brought the world into being (thus scorning the Holy Blessed One), as it says (Isaiah 37:24–25), “Through your servants you have blasphemed my Lord. Because you said: Thanks to my vast chariotry, I have climbed the highest mountains to the remotest parts of the Lebanon, and have cut down its loftiest cedars, its choicest cypresses, and have reached its highest peak, its densest forest. I have drawn and drunk water. I have dried up all the streams of Egypt with the soles of my feet.” Therefore, the Holy Blessed One punished him through an emissary, who shaved his head and beard, and sent him back in shame to his own land. (Rabbi Yishmael the son of Rabbi Yohanan ben Beroka would say: One who learns in order to teach, etc.) He would also say: You need not be ready to study the entire Torah, but neither are you free to leave it all aside. Rather, one who continues to add to his learning adds greatly to his reward. Rabbi Elazar ben Hamsa would say: The study of bird offerings and the calculations of menstruation – these are the essence of the Law. Rabbi Yohanan ben Nuri would say: Legal matters, ritual purity, bird offerings, and the calculations of menstruation – these are the essence of the Torah. He would also say: Setting the [great] table, and establishing and supporting a court – both bring goodness into to the world.

> Hebrew: רבי פפייס אומר כנסת ישראל היתה משבחת על סוס רכב פרעה) שנא' (חבקוק ג׳:ט״ו) דרכת בים סוסיך. רבי יהושע בן קרחה אומר כשבא פרעה לים בא על סוס זכר ונגלה עליו הקב״ה בסוסיא נקיבה שנא׳ לסוסתי ברכבי פרעה. והלא לא רכב אלא על כרוב שנא' (תהילים י״ח:י״א) וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח אלא נדמה הכרוב לסוסי פרעה כנקבה ונכנסו כולם לים. (שמואל א ב׳:ל׳) ובוזי יקלו זה סנחריב שנהג בזיון לפני מי שאמר והיה העולם (לפיכך ביזהו הקב״ה) שנא׳ (ישעיהו ל״ז:כ״ד) ביד עבדיך חרפת (את) אדני ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו ואבא מלון קיצו יער כרמילו (ואמר) אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור. לפיכך פרע הקב״ה ממנו ע״י מלאך וגילח ראשו וזקנו וחזר בבושת פנים אל ארצו (רבי ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר הלומד ע״מ ללמד וכו׳) הוא היה אומר לא כל התורה כולה אתה מקבל עליך לגומרה ואי אתה בן חורין לפרוש הימנה אלא כל המרבה ומוסיף מוסיף שכר הרבה. ר׳ אלעזר בן חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות רבי יוחנן בן נורי אומר ההלכות והטהרות והנדות והקינין הן הן גופי תורה. הוא היה אומר סידור של שלחן [גדול] ועשיית ב״ד וקיומיהן מביאין טובה לעולם:

### 27:3

[¶5] Rabbi Yohanan ben Dahabai would say: Anyone who says, This law is unreasonable, has no share in the World to Come. He would also say: Do not keep away from a measurement without boundaries, or from work without end. A parable: To what can this be compared? [It can be compared] to someone who is supposed to take water from the sea and put it on dry land. The sea gets no smaller and the land is not filled up with water. So he becomes frustrated. Say to such a person, Empty one! Why are you so frustrated? Every day you are paid a golden dinar!

> Hebrew: ר׳ יוחנן בן דהבאי אומר האומר אין הלכה זאת נבראת אין לו חלק לעוה״ב. הוא היה אומר אל תרחק עצמך ממדה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה נוטל מי הים ומטיל ליבשה ים אינו חסר ויבשה אינה מתמלאה היה מקצר בדעתו אמר לו ריקה מפני מה אתה מקצר בדעתך בכל יום טול שכרך דינר של זהב:

### 27:4

[¶7] Rabbi Eliezer ben Shamua would say: Let your student’s honor be dearer to you than your own. Honor your friend with the reverence you have for your teacher. And revere your teacher with the reverence you have for Heaven. This teaches that one’s student’s honor should be as important to him as his friend’s honor. Everyone should learn from Moses our teacher, who said to Joshua (Exodus 17:9), “Choose men for us.” He did not say: Choose for me, but “choose for us.” This teaches that Moses treated Joshua like an equal, even though Moses was the master and Joshua was his student. Where do we learn that your friend’s honor should be as dear to you as your teacher’s? From what it says (Numbers 12:11), “Then Aaron said to Moses: Oh, my lord.” But wasn’t Moses his younger brother? Yet this shows that he treated him like a teacher. And from where do we know that your teacher’s honor [should be] as dear to you as the honor of Heaven? From what it says (Numbers 11:28), “And Joshua, who was Moses’ attendant from the time he was young, answered and said: My Lord, Moses, stop them!” For he regarded Moses as equivalent to the Divine Presence itself. At first they would say: there is grain in Judah, straw in the Galilee, and chaff on the other side of the Jordan. But then they began to say: There is no grain in Judah. There is no straw in the Galilee, but there is chaff. And on the other side of the Jordan, there is neither.

> Hebrew: ר״א בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים. מלמד שיהא כבוד תלמידו חביב עליו ככבוד חבירו ילמדו כל אדם ממשה רבינו שאמר ליהושע (שמות י״ז:ט׳) בחר לנו אנשים בחר לי לא נאמר אלא בחר לנו מלמד שעשאהו כמותו אע״פ שהוא רבו ויהושע תלמידו. ומניין שכבוד חבירו יהא חביב עליו כרבו שנא׳ (במדבר י״ב:י״א) ויאמר אהרן אל משה בי אדוני והלא אחיו קטן ממנו היה אלא עשאו רבו ומניין שכבוד רבו [יהא] חביב עליו ככבוד שמים שנא׳ (שם יא) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם. שוקלו כנגד שכינה מפני שבראשונה היו אומרין דגן ביהודה ותבן בגליל ומוץ בעבר הירדן חזרו לומר אין דגן ביהודה ואין תבן בגליל אלא מוץ ובעבר הירדן לא זה ולא זה: