---
title: "Avot de-Rabbi Natan"
author: "Attributed to Rabbi Natan"
translator: "David Kasher, CC BY"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
section: 33 of 41
url: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/33/
cite: "Attributed to Rabbi Natan, tr. David Kasher, CC BY, Avot de-Rabbi Natan, section 33. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/33/"
---

# Avot de-Rabbi Natan

*Attributed to Rabbi Natan, tr. David Kasher, CC BY*

The Fathers according to Rabbi Natan: Pirkei Avot expanded with stories of the sages.

## 33. Chapter 33

Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/33/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/33/#p-N

### 33:1

[¶1] There were ten generations from Noah to Avraham. And why was it necessary to bring all those people into the world? But this is to teach us that all those generations continued to anger God, and there was not one among them who walked in the ways of the Holy Blessed One until Abraham our forefather came along, and he walked in the ways of the Holy Blessed One, as it says (Genesis 26:5), “Because Abraham heeded My call [and kept My charge, My commandments, My rules, and My Torahs.]” (But there is only one Torah! How could he have kept Torahs, plural?) This teaches that the Holy Blessed One planted two inner voices in Abraham, like two wise men, who helped him understand, advised him, and taught him wisdom all night long, as it says (Psalms 16:7), “I will bless the Eternal who has advised me. Even at night, the voices inside of me [lit., my kidneys] have admonished me.” Moreover, Abraham our forefather would always give charity first, and only after would he execute justice, as it says (Genesis 18:19), “For I have singled him out, in order that he command [his children and his household after him, and they will keep the way of the Eternal, doing charity (lit., righteousness), and justice].” Whenever two parties to a conflict would come before Abraham our forefather seeking justice, and one would say about the other: He owes me money, Abraham our forefather would take his own money and give it to the claimant. Then he would say to them: Make your cases before me. So they would argue their cases. When he found that it was actually the first one who owed the money, he would say: Take the money in your hand, and give it to your fellow. And if no one owed money, he would say: Split (what you have), and go in peace. But King David did not do it like this. Rather, he executed justice first, and only afterward gave charity, as its says (II Samuel 8:15), “And David would execute justice and charity [lit., righteousness] for all of his people.” Whenever two parties to a dispute came before King David, and one would say: This one owes me money, he would say to them: Make your cases. So they would argue their cases. Then, when one was found to be liable to the other, [David] would take out his own money and give it to him. If no one owed money, he would say to them: (Split what you have and) go in peace.

> Hebrew: עשרה דורות מנח ועד אברהם וכי מה צורך לבאי עולם בכך אלא ללמד שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקב״ה עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקב״ה שנא׳ (בראשית כ״ו:ה׳) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (וכי תורה אחת שמר והלא תורות הרבה שמר) אלא מלמד שזימן הקב״ה לאברהם אבינו ב׳ כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה שנא׳ (תהילים ט״ז:ז׳) אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ולא עוד אלא שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחלה ואח״כ משפט שנא׳ (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו׳ בזמן ששני בעלי דינין באין לפני אברהם אבינו בדין ואמר אחד על חבירו זה חייב לי מנה היה אברהם אבינו מוציא מנה משלו ונותן לו ואמר להם סדרו דינכם לפני וסדרו דינן כיון שא׳ מתחייב לחבירו אמר לזה שבידו המנה תן המנה לחבירך ואם לאו אמר להם חילקו (מה שעליכם) והפטרו לשלום אבל דוד המלך לא עשה כן אלא עושה משפט תחלה ואח״כ עושה צדקה שנא׳ (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו בזמן שבעלי דינין באין לדין לפני דוד המלך אומר הא׳ זה נתחייב לי מנה אמר להם סדרונו דינכם וסדרו דינם כיון שנתחייב אחד מהם לחבירו מנה היה מוציא מנה משלו ונותן לו ואם לאו אמר להם (חלקו מה שעליכם ו) תפטרו בשלום:

### 33:2

[¶3] Abraham our forefather was tested with ten trials before the Holy Blessed One, and he emerged from each one complete. They are as follows: Two when God said to him, “Go forth!” Two with his two sons. Two with his two wives. One with the war of the kings. One at the Covenant of the Parts. One in Ur Kasdim. One with circumcision. (The Covenant of the Parts.) And why so many? So that when Abraham our forefather comes to take his reward, the angels will say: More than us, more than anyone, Abraham deserves his reward, as it says (Ecclesiastes 9:7), “Go, eat your bread with joy, and drink your wine with a happy heart.” Because Abraham was tested with ten trials, and emerged from each one complete, the Holy Blessed One performed ten miracles for his children in Egypt, and brought ten plagues, and performed ten more miracles at the sea, and brought ten more plagues upon the Egyptians at the sea. The Egyptians roared at the top of their lungs, and so the Holy Blessed One thundered back across the sea, as it says (Job 37:5), “God thunders marvelously with His voice.” The Egyptians came to the sea with bows and arrows, and so the Holy Blessed One appeared before them with a bow and arrow, as it says (Habakkuk 3:9), “Bared and ready is Your bow,” and (Psalms 18:15), “He sent forth His arrows and scattered them….” The Egyptians came to the sea with swords, so the Holy Blessed One came upon them with swords (and mercy), as it says (ibid.), “He sent forth His arrows and scattered them; He discharged lightning and routed them.” And lighting always means a sword, as it says (Ezekiel 21:14–15), “The sword, the sword has been sharpened and polished, sharpened in order to slaughter, so that it sparkles like lightning.” The Egyptians came proudly with shield and armor, and so the Holy Blessed One did the same, as it says (Psalms 35:2), “Grab shield and armor and rise to my defense.” The Egyptians came with spears, and so did the Holy Blessed One, as it says (Habakkuk 3:11), “Your flashing spear in brilliance.” The Egyptians came with rocks and slings, and the Holy Blessed One outdid them with hailstones, as it says (Psalms 18:13), “(Out of the brilliance before Him,) hail and fiery coals pierced His clouds.” When our ancestors stood at the sea, Moses said to them: Arise and cross! They said to him: We will not cross until the sea begins to split open. So Moses took his staff and struck the sea, and it began to split open, as it says (Habakkuk 3:14), “You will split open the heads of his warriors with your staff.” Moses said to them: Arise and cross! They said to him: We will not cross until the sea becomes like a valley before us. So Moses struck the sea and it became like a valley before them, as it says (Psalms 78:13), “He split the sea and passed them through,” and (Isaiah 63:14), “Like a beast going down into the valley.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it is divided into sections, as it says (Psalms 136:13), “Who divided the Sea of Reeds into sections.” Moses said to them: Arise and cross!. They said: We will not cross until it becomes solid matter. So Moses took his staff and struck the sea, and it became mud, as it says (Habakkuk 3:15), “You led Your horse into the sea, onto solid waters.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes a desert. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Psalms 106:9), “He led them through the depths as if it were the desert.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes all smashed up into particles. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Psalms 74:13), “You smashed the sea with Your might.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes a bed of rocks. He took his staff and struck the sea, as it says (there), “You broke the heads of crocodiles on the water.” And they could not be broken like this except on rocks. Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes dry land. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Psalms 66:6), “He turned the sea into dry land,” and (Exodus 14:29), “And the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until it becomes walls. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Exodus 14:22), “And the water became a wall for them, on their right and on their left.” Moses said to them: Arise and cross! They said: We will not cross until goatskins (nodot) [to drink from] appear before us. So Moses took his staff and struck the sea, as it says (Exodus 15:8), “[The walls] stood like a stack (ned) of flowing water.” (And where do we learn that between the sections, fire came down and, as it says [Isaiah 64:1], “Like fire kindles brushwood, and fire boils water to announce Your name to Your antagonists”?) And so the goatskins would draw oil and honey into the mouths of the babies, who would nurse from them, as it says (Deuteronomy 32:13), “He nursed him with honey from the rock.” And some say that fresh water flowed from the sea, and they would drink it between the sections of the sea, since seawater is usually salty, for it says, “flowing,” which always means sweet, as it says (Song of Songs 4:15), “A well of fresh water, flowing from the Lebanon.” And the Clouds of Glory were above them, so that the sun would not oppress them. And this is how the Israelites crossed the water, in order that they would feel no pain. Rabbi Eliezer would say: The sea depths were arched over them from above, and the Israelites crossed through, so that they would feel no pain. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon would say: The upper waters and the lower waters tossed the Egyptians, as it says (Exodus 14:27), “The Eternal tossed the Egyptians into the sea.”

> Hebrew: עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני הקב״ה ובכולן נמצא שלם אלו הן שנים בלך לך ב׳ בשתי בניו ב׳ בשתי נשיו אחד עם המלכים ואחד בין הבתרים אחד באור כשדים ואחד בברית מילה (בין הבתרים). וכל כך למה כדי שכשיבא אברהם אבינו ליטול שכרו שיהיו המלאכים אומרים יותר מכולנו יותר מכל שוה אברהם אבינו ליטול שכרו שנא׳ (קהלת ט׳:ז׳) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך. כנגד עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולן נמצא שלם וכנגדן עשה הקב״ה י׳ נסים לבניו במצרים כנגדן הביא עשר מכות כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים. מצריים הרעימו עליהם בקולם אף הקב״ה הרעים עליהם בקול על הים שנא׳ (איוב ל״ז:ה׳) ירעם אל בקולו נפלאות. מצריים באו על הים בקשת ובחצים והקב״ה נגלה עליהם בקשת ובחצים שנאמר (חבקוק ג׳:ט׳) עריה תעור קשתך ואומר (תהילים י״ח:ט״ו) וישלח חציו ויפיצם. מצריים באו על הים בחרבות אף הקב״ה בא עליהם בחרבות (ורמחים) שנא׳ וישלח חציו ויפיצם ברק ויהם ואין ברק אלא חרב שנא׳ (יחזקאל כ״א:י״ד-ט״ו) חרב חרב הוחדה וגם מרוטה למען טבוח טבח הוחדה למען היה לה ברק מורטה. מצריים נתגאו במגן וצנה והקב״ה עשה כמו כן שנא׳ (תהילים ל״ה:ב׳) החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי. מצריים באו בחנית וכך הקב״ה שנא׳ (חבקוק ג׳:י״א) לנוגה ברק חניתך. מצריים באו באבנים בקלעים והקב״ה נתגאה עליהם באבני אלגביש שנאמר (תהילים י״ח:י״ג) (מנוגה נגדו) עביו עברו ברד וגחלי אש. בשעה שעמדו אבותינו על הים אמר להם משה קומו עברו אמרו לו לא נעבור עד שנראה הים נקבים נקבים נטל משה מטהו והכה על הים ונעשה הים נקבים נקבים שנא׳ (חבקוק ג׳:י״ד) נקבת במטיו ראש פרזיו. אמר להם משה קומו עברו אמרו לו לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו הכה משה על הים ונעשה בקעה לפניהם שנאמר (תהילים ע״ח:י״ג) בקע ים ויעבירם ונאמר (ישעיהו ס״ג:י״ד) כבהמה בבקעה תרד. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים שנא׳ (תהלים קל ו) לגוזר ים סוף לגזרים. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנינו חומר נטל משה המטה והכה הים ונעשה לפניהם טיט שנא׳ (חבקוק ג׳:ט״ו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו מדבר נטל משה את המטה והכה על הים שנא׳ (תהילים ק״ו:ט׳) ויוליכם בתהומות כמדבר. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו פירורים פירורים נטל משה את המטה והכה על הים שנא׳ (שם עד) אתה פוררת בעזך ים. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו סלעים סלעים נטל המטה והכה על הים שנא׳ (שם) שברת ראשי תנינים על המים הוי אומר ראשי תנינים אין משתברין אלא על הסלעים אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לנו יבשה נטל משה את המטה והכה על הים שנא׳ (שם סו) הפך ים ליבשה ואומר (שמות י״ד:כ״ט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו חומות נטל משה את המטה והכה על הים שנאמר (שם יד) והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשו לפנינו נאדות נטל משה את המטה והכה על הים שנא׳ (שם טו) נצבו כמו נד נוזלים. (ומנין שבין הגזרים ירדה אש וליחכתן שנאמר (ישעיהו ס״ד:א׳) כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך) והיו הנודות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהם שנא׳ (דברים ל״ב:י״ג) ויניקהו דבש מסלע. וי״א היה יוצא להם מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים לפי שמימי הים מלוחים הם שנא׳ נוזלים ואין נוזלים אלא מתוקים שנא׳ (שיר השירים ד׳:ט״ו) באר מים חיים ונוזלים מן לבנון וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהם השמש ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר אומר תהום כפה עליהם מלמעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים מים העליונים והתחתונים היו מנערין את המצריים שנא׳ (שמות י״ד:כ״ז) וינער ה׳ את מצרים בתוך הים: