---
title: "Avot de-Rabbi Natan"
author: "Attributed to Rabbi Natan"
translator: "David Kasher, CC BY"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
section: 37 of 41
url: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/37/
cite: "Attributed to Rabbi Natan, tr. David Kasher, CC BY, Avot de-Rabbi Natan, section 37. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/37/"
---

# Avot de-Rabbi Natan

*Attributed to Rabbi Natan, tr. David Kasher, CC BY*

The Fathers according to Rabbi Natan: Pirkei Avot expanded with stories of the sages.

## 37. Chapter 37

Source: https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/37/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/avot-de-rabbi-natan/37/#p-N

### 37:1

[¶1] Seven things were created, and each one was greater than the next. God created the sky, which was then the greatest thing of all. Then God created the stars, which were even greater, for they could illuminate the world. Then God created the trees, which were even greater, for they produced fruit, which the stars could not do. Then God created the wicked winds, which were even greater, for they could go from place to place, while the trees could not move from where they were planted. Then God created the animal, which was even greater, for the animal could make things and eat, which the wicked winds could not. Then God created the human being, which was even greater, for the human being had the capacity for knowledge, which the animal did not. Then God created the angels who serve God, who were even greater, for they could move from one end of the world to the other, which the human being could not do.

> Hebrew: שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. למעלה מכולם ברא רקיע. למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם. למעלה מכוכבים ברא אילנות שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושין פירות. ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזים ממקומן. למעלה מרוחות רעות ברא בהמה שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות. למעלה מן הבהמה ברא אדם שבאדם יש בו דעה ובבהמה אין בה דעה. למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו ובני אדם אינן כן:

### 37:2

[¶3] Six things can be said of human beings, three ways in which they are like animals and three ways in which they are like the angels who serve God. The three ways they are like animals: They eat and drink like animals, they reproduce like animals, and they excrete like animals. And the three ways they are like angels who serve God: They have understanding like the angels who serve God, they walk upright like the angels who serve God, and they speak in the holy tongue [i.e., Hebrew] like the angels who serve God.

> Hebrew: ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת. שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה. שלשה כמלאכי השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת:

### 37:3

[¶5] Six things can be said of demons, three ways in which they are like human beings and three ways in which they are like the angels who serve God. The three ways they are like human beings: They eat and drink like human beings, they reproduce like human beings, and they die like human beings. And the three ways they are like angels who serve God: They have wings like the angels who serve God, they know what will happen in the future like the angels who serve God, and they can move from one end of the world to the other like the angels who serve God. And some say that they can also change their faces [into any form they wish], and that they can see but are themselves unseen.

> Hebrew: ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כבני אדם וג׳ כמלאכי השרת. ג׳ כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם. ג׳ כמלאכי השרת יש להם כנפיים כמלאכי השרת ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת. וי״א אף הופכין פניהן [לכל דמות שירצו] ורואין ואינם נראין:

### 37:4

[¶7] There are seven types of [false] Pharisees: the Shechemite Pharisee, the Nakfaite Pharisee, the Miktzoite Pharisee, the Machobaite Pharisee, the Pharisee for the sake of a profession, the Pharisee who was obligated by marriage, the Pharisee driven by lust, and the Pharisee driven by fear.

> Hebrew: ח׳ פרושין הם. פרוש שכמי. פרוש נכפאי. פרוש מקצואי. פרוש מכובאי. פרוש מלאכה היתה לו. פרוש מחופתו עשאני. ופרוש מן היצרא. ופרוש מן היראה:

### 37:5

[¶9] Eight things are hard on a person when done excessively, but pleasant if done sparingly: [drinking] wine, work, sleep, [having] wealth, sexual relations, [bathing in] hot water, (sexual relations,) and bloodletting.

> Hebrew: ח׳ דברים רובן קשה ומיעוטן יפה. יין מלאכה שינה ועושר ודרך ארץ ומים חמין (ותשמיש) והקזת דם:

### 37:6

[¶11] The Holy Blessed One created the world with seven things: with knowledge, with understanding, with might, (with rebuke, with judgment,) with kindness, and with mercy.

> Hebrew: בז׳ דברים ברא הקב״ה את עולמו אלו הן בדיעה בבינה ובגבורה (בגערה בדין) בחסד וברחמים:

### 37:7

[¶13] And just as He created the world with seven things, so too did He create these seven: the three patriarchs and the four matriarchs.

> Hebrew: וכענין ז׳ דברים שברא את עולמו כך ברא ז׳. אבות ג׳ ואמהות ד׳:

### 37:8

[¶15] Seven attributes serve before the Throne of Glory: Wisdom, Righteousness, Justice, Kindness, Mercy, Truth, and Peace, as it says (Hosea 2:21–22), “I will bind you to Me forever. I will bind you to Me with righteousness, with justice, with kindness, and with mercy. I will bind you to Me with faith, and you will know the Eternal.” [Rabbi Meir would say: What do we learn from the phrase, “and you will know the Eternal”?] This teaches that any person who possesses these attributes has knowledge of God.

> Hebrew: שבע מדות שמשמשות לפני כסא הכבוד אלו הן חכמה צדק ומשפט חסד ורחמים אמת ושלום שנא׳ (הושע ב׳:כ״א-כ״ב) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳. [ר״מ אומר מה ת״ל וידעת את ה׳ אלא] מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום:

### 37:9

[¶17] There are seven realms: the upper realm, the lower realm, the air of the world, and the four upper areas. Rabbi Meir says: There are seven skies: Vilon, Rakia, Shekhakim, Zevul, Ma’on, Machon, and Aravot. The land, likewise, is called by seven names: Eretz, Adama, Arka, Haravah, Yabasha, Tevel, and Heled. And why is it called Tevel? Because it is seasoned (metubelet) with everything. Another interpretation: Because its nature is to bring in and not to take out. There are seven distinctions between one righteous person and another: One has a more pleasant wife than the other; one has more pleasant children than the other; both eat from one bowl, but this one tastes according to what he has done and that one tastes according to what he has done; both of them dye cloth with the same kettle, but this one’s comes out lovely and that one’s comes out ugly; one’s wisdom is greater; one’s understanding is greater; and one’s knowledge is greater (and one is taller), as it says (Proverbs 12:26), “The greater one guides the righteous.”

> Hebrew: ז׳ מדורות הן אלו הן מדור עליון ומדור תחתון ואויר העולם וד׳ עליונים רבי מאיר אומר שבע רקיעין הן אלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. כנגדן קרא לארץ ז׳ שמות אלו הן ארץ אדמה ארקא חרבה יבשה תבל חלד למה נקרא שמה תבל על שם שהיא מתובלת בכל. ד״א שדרכה להכניס ואינה דרכה להוציא. (ז׳ מעלות בין צדיק לצדיק אשתו נאה משל חבירו בניו נאים משל חבירו שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו שנים צובעים ביורה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור. בחכמתו ובתבונתו ובדעתו (ובקומתו) שנא׳ (משלי י״ב:כ״ו) יתר מרעהו צדיק וגו׳:

### 37:10

[¶19] Hillel the Elder presented seven interpretive principles before the House of Beteira: kal vahomer (an a fortiori inference: if so for a lenient case, all the more so for a stringent case), gezeira shava (similar principle learned from linking words), binyan av (building on a primary category), miklal u’frat (specific cases limiting the general rule), miprat u’klal (a generalization expanding the application of a specific case), kayotzei bo bemakom akher (a similar case in another place), and davar halamed minyano (a principle learned out from context); these are the seven interpretive principles that Hillel the Elder presented before the House of Beteira.

> Hebrew: ז׳ מדות דרש הילל הזקן לפני בני בתירה אלו הן ק״ו וגזרה שוה בנין אב (מכתוב אחד ובנין אב משני כתובים) מכלל ופרט ומפרט וכלל כיוצא בו במקום אחר דבר הלמד מענינו אלו שבע מדות שדרש הילל הזקן לפני בני בתירה):

### 37:11

[¶21] A fool has seven traits and a wise person has seven traits: When a wise person does not understand, he says: I do not understand. He does not become embarrassed, but simply admits to what is true. And all the opposite things are said about the fool.

> Hebrew: שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם וכו׳ על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ואינו מתבייש ומודה על האמת וכנגדו נאמרו בגולם (בחילופין):

### 37:12

[¶23] The wise person does not speak before one who is greater than him in wisdom. From whom do we learn this? From Moses, as it says (Exodus 4:30), “Aaron repeated all the words that the Eternal had spoken to Moses, and he performed the signs in the sight of the people.” And who was the appropriate person to say all these things, Moses or Aaron? One would assume Moses, for Moses had heard them from the mouth of the Almighty, whereas Aaron had heard them just from Moses! However, Moses said to himself: Can I speak in place of my older brother while he is standing right there? Therefore, he told Aaron to speak, as it says (Exodus 4:30), “Aaron repeated all the words that the Eternal had spoken to Moses.” And he does not interrupt his fellow. This is Aaron [as it says (Leviticus 10:19), “Then Aaron spoke…see, this day they brought their sin offering and their burnt offering.” But] he was quiet until Moses had finished speaking, and he did not tell Moses to cut his words short. Only afterward did he say to Moses, “See, this day they brought their sin offering and their burnt offering,” but we are in mourning [and cannot eat of the offerings]. And some say that Aaron pulled Moses aside and said to him, “Moses my brother, tithes are the least important of the offerings, and it is still forbidden for a mourner to eat them. A sin offering is the most important of the offerings, so all the more so is it forbidden for a mourner to eat it! Immediately, Moses admitted that [Aaron] was right, as it says (Leviticus 10:20), “And when Moses heard this, it was good in his eyes.” (And in the eyes of the Almighty.) We learn also from the fact that Moses became angry with Elazar and Itamar, Aaron’s sons. From this, they say that when a person [makes a celebration] for his students, he turns his attention to the greatest of them. But when he becomes angry with them, he directs his anger to the lowliest among them, as it says (Leviticus 10:16), “And he became angry with Elazar and Itamar.” This shows that he was actually angry with Aaron as well. Aaron was older than Moses, but the Eternal is greater than Aaron! So why didn’t the Eternal speak to Aaron? Because he did not have his sons stand guard. Because if he had put Elazar and Itamar on guard, then he could have kept Nadav and Avihu from sinning. We learn also from Abraham our forefather, who prayed for the men of Sodom. The Holy Blessed One said to him (Genesis 28:26), “If I find fifty righteous people in Sodom, I will save the whole place for their sake.” But the One who spoke and brought the world into being already knew full well that if there were even three or five righteous people in Sodom, it would have been saved. Yet the Holy Blessed One waited until Abraham finished talking, and only afterward replied, as it says (Genesis 18:33), “When the Eternal had finished speaking to Abraham, He departed…” (as if the Eternal had said to Abraham, see, now I am released, as it says [at the end of the verse]), “…and Abraham returned to his place.”

> Hebrew: חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנא׳ (שמות ד׳:ל׳) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה ויעש האותות לעיני העם וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן הוי אומר משה שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם לפיכך אמר לו לאהרן דבר שנא׳ (שמות ד׳:ל׳) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן [שנא׳ (ויקרא י׳:י״ט) וידבר אהרן וגו׳ הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם וגו׳ אלא] ששתק עד שסיים משה את דברו. ולא אמר לו קצר דבריך ואחר כך אמר אל משה הן היום הקריבו [וגו׳] ואוננים אנחנו וי״א משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו חטאת חמור לא כ״ש שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו שנאמר (שם) וישמע משה וייטב בעיניו (ובעיני הגבורה. כיוצא בו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן. מכאן אמרו כשאדם [עושה משתה] לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן שנא׳ ויקצוף על אלעזר ועל איתמר מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקב״ה ולמה לא דבר עם אהרן על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ שאילו היה לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר לא גרם חטא לנדב ואביהוא). כיוצא בו באברהם אבינו כשהיה מתפלל על אנשי סדום אמר לו הקב״ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאילו היו מצויין בסדום ג׳ או ה׳ צדיקים לא גרם בה עון אלא המתין הקב״ה את אברהם עד שסיים דבריו ואח״כ השיבו שנאמר (בראשית י״ח:ל״ג) וילך ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברהם (כביכול אמר לו הרי אני נפטר שנא׳) (שם) ואברהם שב למקומו:

### 37:13

[¶25] And he does not become agitated and respond too quickly. This is Elihu ben Berakhel HaBuzi, as it says (Job 32:7), “I said to myself: Let age speak first.” This teaches that they were sitting in silence before Job. When he would stand up, they would stand up. When he would sit down again, they would sit down again. When he ate, they would eat. When he drank, they would drink. Finally, he asked permission to speak, as it says (Job 3:1, 3), “Afterward, Job began to speak, and cursed the day of his birth.” And he said, “Perish the day on which I was born, and the night it was announced: A male has been conceived!” Perish the day that my father came to my mother and she told him: I am pregnant. And how do we know that they did not all start speaking at the same time? For it says (Job 3:2), “Job answered and said…” and then (Job 4:1), “Elifaz HaTeimani answered and said…” and then (Job 8:1), “Bildad HaShukhi answered and said…” and then (Job 11:1), “Tzofar HaNa’amati answered and said…” and then (Job. 32:6), “Elihu ben Berakhel HaBuzi answered and said….” The book lays them out one at a time (however), to let everyone know that a wise person does not speak before someone who is greater in wisdom. And does not interrupt his fellow. And does not become agitated and respond quickly. He asks appropriately. This is Judah, as it says (Genesis 43:9), “I will pledge myself for him.” He asks inappropriately. This is Reuben, as its says (Genesis 42:3), “Reuben said to his father: Let my two sons die!” He speaks of first things first. This is Jacob. And some say this is Sarah. And last things last. These are the men of Haran. And he admits to what is true. This is Moses, as it says (Deuteronomy 5:25), “The Eternal said to me…they did well to speak thus.” So, too, did the Holy Blessed One admit to what was true, as it says (Numbers 27:7), “The daughters of Tzelophechad have spoken correctly.”

> Hebrew: ואינו נבהל להשיב זה אליהו בן ברכאל הבוזי שנא׳ (איוב ל״ב:ז׳) אמרתי ימים ידברו מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב עמד היו עומדין ישב היו יושבין אכל היו אוכלין שתה היו שותין עד שנטל מהם רשות שנא׳ (שם ג) אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו ואמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר. יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה. ומניין שלא ענו בערבוביא שנאמר ויען איוב ויאמר. ויען אליפז התימני ויאמר. ויען בלדד השוחי ויאמר. ויען צופר הנעמתי ויאמר. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר סדרן הכתוב אחד אחד (אלא) להודיע לכל באי עולם שאין חכם מדבר לפני מי שגדול הימנו בחכמה. ואינו נכנם לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין זה יהודה שנא׳ (בראשית מ״ג:ט׳) אנכי אערבנו. שואל שלא כענין זה ראובן שנא׳ (שם מב) ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית. ואומר על ראשון ראשון זה יעקב וי״א זו שרה ועל אחרון אחרון אלו אנשי חרן. ומודה על האמת זה משה שנא׳ (דברים ה׳:כ״ה) ויאמר ה׳ אלי [וגו׳] הטיבו (את) [כל] אשר דברו. וכן הקב״ה הודה על האמת שנא׳ (במדבר כ״ז:ז׳) כן בנות צלפחד דוברות: