---
title: "Mishnah Eruvin"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Eruvin. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/"
---

# Mishnah Eruvin

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

Boundaries and the joining of domains that allow carrying on the Sabbath.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/6.md)
7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/7.md)
8. [Chapter 8](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/8.md)
9. [Chapter 9](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/9.md)
10. [Chapter 10](https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/10.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/1/#p-N

### 1:1

[¶1] [The crossbeam] of an alley [whose entrance] is more than twenty cubits high should be lowered. Rabbi Judah says: this is unnecessary. And [any entrance] that is wider than ten cubits should be reduced [in width]. But if it has the shape of a doorway there is no need to reduce it even though it is wider than ten cubits.

> Hebrew: מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט. רבי יהודה אומר אינו צריך. והרחב מעשר אמות ימעט. ואם יש לו צורת הפתח אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט:

### 1:2

[¶3] The validation of an alley: Bet Shammai says: a side-post and a crossbeam. And Bet Hillel says: either a side-post or a crossbeam. R. Eliezer says: two side-posts. In the name of Rabbi Ishmael one student stated in front of Rabbi Akiva: Bet Shammai and Bet Hillel did not disagree concerning an alley that was less than four cubits [in width], that it [may be validated] by either a side-post or a crossbeam. About what did they disagree? In the case of one that was wider than four, and narrower than ten cubits: Bet Shammai says: both a side-post and a crossbeam [are required] and Bet Hillel says: either a side-post or a crossbeam. Rabbi Akiva said they disagree about both cases.

> Hebrew: הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים לחי או קורה. רבי אליעזר אומר לחיין. משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא או בלחי או בקורה על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה. אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו:

### 1:3

[¶5] The cross-beam of which they spoke must be wide enough to hold a small brick (ariah), a small brick which is half of a regular brick, the size of three handbreadths. It is enough for the cross-beam to be one handbreadth wide in order to hold the width of a small brick.

> Hebrew: הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו:

### 1:4

[¶7] Wide enough to hold a half-brick but also strong enough to support such a half-brick. Rabbi Judah says: wide enough, even though it is not strong enough.

> Hebrew: רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח. רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה:

### 1:5

[¶9] If [the cross-beam] was made of straw or reeds, we look at it as if it was of metal. [If it was] curved we look at it as if it were straight. [If it was] round we look at it as if it were square. Whatever has a circumference of three handbreadths has a diameter of one handbreadth.

> Hebrew: היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת. עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה. עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח:

### 1:6

[¶11] The side-posts of which they spoke [must be no less than] ten hand-breadths in height, but their width and thickness may be of any size whatsoever. Rabbi Yose says: their width [must be no less than] three handbreadths.

> Hebrew: לחיין שאמרו גבהן עשרה טפחים ורחבן ועוביין כל שהוא. רבי יוסי אומר רחבן שלשה טפחים:

### 1:7

[¶13] One may make the side-posts out of anything, even something that is alive. But Rabbi Yose prohibits this. It also causes defilement as the covering of a tomb, But Rabbi Meir makes pure. One may write on them gittin, But Rabbi Yose the Galilean declares it unfit.

> Hebrew: בכל עושין לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים. ורבי יוסי אוסר. ומטמא משום גולל. ורבי מאיר מטהר. וכותבין עליו גיטי נשים. ורבי יוסי הגלילי פוסל:

### 1:8

[¶15] If a caravan camped in a valley and it was surrounded by the instruments used for the cattle it is permissible to move objects within it, provided [the instruments] form a fence ten handbreadths high and the gaps do not exceed the built-up parts. Any gap which is approximately ten cubits it is permitted [to carry within], because it is like an entrance. If it is greater, it is forbidden [to carry within].

> Hebrew: שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים. ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין. כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח. יתר מכאן אסור:

### 1:9

[¶17] They may surround [the caravan] by three ropes, this one above this one, and this one above this one, provided that [the space] between the one rope and the other is less than three handbreadths. The size of the ropes [must be such] that their [total] thickness is more than a handbreadth, so that the total height is ten handbreadths.

> Hebrew: מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח כדי שיהא הכל עשרה טפחים:

### 1:10

[¶19] They may also surround [the camp] with reeds, provided there is no [gap of] three handbreadths between one reed and the next. [The rabbis] spoke only of a caravan, the words of Rabbi Judah. But the sages say that they only spoke of a caravan because it is a usual occurrence. Any partition that is not [made up of] both vertical and horizontal [pieces] is not a valid partition, the words of Rabbi Yose bar Judah. But the sages say: one of the two [is sufficient]. They exempted four obligations [to soldiers] in an encampment: They may bring wood from anywhere; they are exempt from the washing of the hands, and from [separating tithes from] doubtfully tithed produce (demai) and from the setting up an eruv.

> Hebrew: מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי רבי יוסי ב"ר יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים. ארבעה דברים פטרו במחנה. מביאין עצים מכל מקום ופטורים מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/2/#p-N

### 2:1

[¶1] They may make posts for wells, [by setting up] four corner-pieces that have the appearance of eight [single posts], the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: eight that have the appearance of twelve, four corner-pieces and four single [posts]. Their height must be ten handbreadths, their width six, and their thickness [may be] of any size whatsoever. Between them [there may be] as much [space as to admit] two teams of three oxen each, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: [two teams] of four [oxen each] . [These teams being] tied together and not untied, [enough for] one to enter while the other goes out.

> Hebrew: עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין נראין כשמונה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר שמונה נראין כשנים עשר. ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר של ארבע ארבע. קשורות ולא מותרות. אחת נכנסת ואחת יוצאת:

### 2:2

[¶3] It is permitted to bring [the posts] close to the well, provided that a cow’s head and the greater part of its body can be within [the enclosure] when drinking. It is permitted to remove [the posts] to any [distance] provided one increases the posts.

> Hebrew: מותר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה. מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין:

### 2:3

[¶5] Rabbi Judah says: [the enclosure may be only] as large as two bet se'ah. They said to him: they only prescribed [the limit of] two beth se’ah for a garden or a karpaf only, but if [the enclosure] was a pen, or sahar, a backyard or courtyard even if it is five or ten bet kor, it is permitted. And it is permitted to remove [the posts] to any [distance] provided one increases the posts.

> Hebrew: רבי יהודה אומר עד בית סאתים אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף אבל אם היה דיר או סחר או מוקצה או חצר אפילו בית חמשת כורין. אפילו בית עשרה כורין מותר. ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין:

### 2:4

[¶7] Rabbi Judah says: if a public road cuts through them it should be diverted to one side; But the sages say: this is not necessary. Both for a public cistern, a public well as well as a private well, they may make [an enclosure] of posts, but for a private cistern, they must make a partition ten handbreadths high, the words of Rabbi Akiva. Rabbi Judah ben Baba says: they make [an enclosure] of posts for a public well only while for the others they must make a belt ten handbreadths high.

> Hebrew: רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך. אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין חגורה גבוה עשרה טפחים:

### 2:5

[¶9] Rabbi Judah ben Bava further said: a garden or a karpaf whose [area does not exceed] seventy cubits and a fraction by seventy cubits and a fraction, which is surrounded by a fence ten handbreadths high, it is permitted to carry within it, provided there is in it a watchman’s hut or a dwelling place or it is near to a town. Rabbi Judah says: even if it contained only a cistern, a ditch or a cave it is permitted to carry within it. Rabbi Akiva says: even if it contained none of these it is permitted to carry within it, provided its area [does not exceed] seventy cubits and a fraction by seventy cubits and a fraction. Rabbi Eliezer says: if its length exceeded its breadth even by a single cubit it is not permitted to carry within it. Rabbi Yose says: even if its length is twice its breadth it is permitted to carry within it.

> Hebrew: ועוד אמר רבי יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר רבי יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה. רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים. רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה. רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה:

### 2:6

[¶11] Rabbi Ilai said: I heard from Rabbi Eliezer, even if it is as large as a bet kor. I also heard from him that if one of the residents of a courtyard forgot to join in the eruv, his house is forbidden to him for taking in or taking out any object but it is permitted to them. I also heard from him that people may fulfill their duty [for bitter herbs] at Pesach by eating hart’s tongue (akrevanim). I went round among all his disciples seeking a fellowstudent but I found none.

> Hebrew: אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפילו היא כבית כור וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים בפסח וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/3/#p-N

### 3:1

[¶1] With all [kinds of food] they may make an ‘eruv and a shittuf, except water and salt. And all [kinds of food] may be purchased with money of the second tithe, except water and salt. One who vowed to abstain from food is allowed [to consume] both water and salt. An eruv may be prepared for a nazirite with wine and for an Israelite with terumah, But Symmachus says: with unconsecrated produce only. [An eruv may be prepared] for a priest in a bet hapras. Rabbi Judah says: even in a cemetary, because he can put up a partition and thus enter [the area] and eat [his eruv].

> Hebrew: בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומן המלח. והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. הנודר מן המזון מותר במים ובמלח. מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. סומכוס אומר בחולין. ולכהן בבית הפרס. רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות מפני שיכול לילך לחוץ ולאכול:

### 3:2

[¶3] They may make an eruv with demai (doubtfully tithed produce), or with first tithe from which terumah had been taken, or with second tithe or consecrated [food] that have been redeemed; and priests [may make their eruv] with hallah and terumah. [It may] not [be prepared], with untithed produce, nor with first tithe from which terumah has not been taken, nor with second tithe or consecrated [food] that have not been redeemed. One who sends his eruv in the hands of a deaf-mute, imbecile or a minor, or with one who does not admit [the principle of] eruv, the eruv is not valid. If, however, he instructed another person to receive it from him, the eruv is valid.

> Hebrew: מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה. אבל לא בטבל. ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו. ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. השולח ערובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בערוב אינו ערוב. ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה ערוב:

### 3:3

[¶5] If he put [the eruv] in a tree above [a height] of ten handbreadths, his eruv is not valid; below ten handbreadths, his eruv is valid. If he put it in a cistern, even if it is a hundred cubits deep, his eruv is valid. If he put it on the top of a reed or on the top of a pole, if it had been uprooted and then inserted in the ground, even though it was a hundred cubits high, the eruv is valid. If it he put it in a chest and the key was lost, the eruv is [nevertheless] valid. Rabbi Eliezer says: if he does not know that the key is in its place, the eruv is invalid.

> Hebrew: נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין ערובו ערוב למטה מעשרה טפחים ערובו ערוב. נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה ערובו ערוב. נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה מאה אמה הרי זה ערוב. נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב. רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו ערוב:

### 3:4

[¶7] [An eruv] which rolled away beyond the [Shabbat] limit, or a heap of stones fell on it, or was burnt, [or was] terumah and became impure: [If one of these occurred] while it was yet day, it is invalid, [But if it occurred] after it became dark the eruv is valid. If it is doubtful [when it occurred]: Rabbi Meir and Rabbi Judah say: this is a donkey-driver/camel driver. Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: a doubtful eruv is valid. Rabbi Yose says: Avtulmos testified on the authority of five elders that a doubtful eruv is valid.

> Hebrew: נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף או תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו ערוב משחשיכה הרי זה ערוב. אם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק ערוב כשר. אמר רבי יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים על ספק ערוב שכשר:

### 3:5

[¶9] A man may make a stipulation concerning his eruv and say, “If foreigners came from the east, let my eruv be that of the west; [if they came] from the west let my eruv be that of the east; if they came from both directions, I will go in whatever direction I desire; and if they came from neither direction I will be like the people of my town.” [Likewise say,] “If a sage came from the east let my eruv be that of the east; if from the west let my eruv be that of the west; If he came from either direction I will go in whatever direction I desire; and if no one came from either direction I will be like the people of my town.” Rabbi Judah says: if one of them was his teacher he may go only to his teacher, but if both were his teachers he may go in whatever direction he prefers.

> Hebrew: מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עובדי כוכבים מן המזרח ערובי למערב מן המערב ערובי למזרח אם באו מכאן ומכאן למקום שארצה אלך לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי. אם בא חכם מן המזרח ערובי למזרח מן המערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי רבי יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו הולך אצל רבו ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך:

### 3:6

[¶11] Rabbi Eliezer says: if a festival day immediately precedes or follows Shabbat a man may prepare two eruvs and make the following declaration: “my eruv for the first day is that of the east and for the second day is that of the west”; “the one for the first day is that of the west and the one for the second day is that of the east”; “my eruv is for the first day, and for the second day I will be as the people of my town”; or “my eruv is for the second day, and for the first day I will be as the people of my town”. But the sages say: he either prepares an eruv for one direction or none at all; he either prepares one eruv for the two days or none at all. How should he act? He brings [the eruv] on the first day, he lets it get dark and then he takes it and goes away. On the second day [he again carries the eruv to the same place] and lets it grow dark and then he may eat it. He thus benefits both in his going and in [eating] his eruv. If the eruv was eaten up on the first day it remains effective for the first day but not for the second. Rabbi Eliezer said to them: you do then agree with me that they are two distinct holinesses.

> Hebrew: ר' אליעזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם שני עירובין ואומר ערובי הראשון למזרח והשני למערב הראשון למערב והשני למזרח ערובי הראשון והשני כבני עירי ערובי השני והראשון כבני עירי. וחכמים אומרים מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר. כיצד יעשה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו. בשני מחשיך עליו ואוכלו ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בערובו. נאכל בראשון ערובו לראשון ואינו ערוב לשני. אמר להם רבי אליעזר מודים אתם לי שהן שתי קדושות:

### 3:7

[¶13] Rabbi Judah says: [if on the eve of the] New Year a man was afraid that [the preceding month of Elul] might be intercalated, he may prepare two eruvs and make this declaration: “My eruv for the first day is that to the east and the one for the second day is that to the west”; “the one for the first day is that to the west and the one for the second day is that to the east”; “my eruv is for the first day, and for the second I shall be as the people of my town”; “my eruv is for the second day, and for the first I shall be as the people of my town.” But the sages did not agree with him.

> Hebrew: רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר ערובי בראשון למזרח ובשני למערב בראשון למערב ובשני למזרח עירובי בראשון ובשני כבני עירי עירובי בשני ובראשון כבני עירי. ולא הודו לו חכמים:

### 3:8

[¶15] Rabbi Judah further said: a man may stipulate concerning a basket [of produce] on the first festival day [of Rosh Hashanah] and may then eat it on the second day, And so also if an egg was laid on the first [festival] day it may be eaten on the second. But the sages did not agree with him.

> Hebrew: ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני. ולא הודו לו חכמים:

### 3:9

[¶17] Rabbi Dosa ben Harkinas says: the person who goes in front of the ark on [the first day of] of Rosh Hashanah says: “Strengthen us, o Lord our God, on this first day of the month, whether it be today or tomorrow”; and on the following day he says: ‘[Strengthen us...] whether it be today or yesterday.” But the sages did not agree with him.

> Hebrew: רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו את יום ראש חדש הזה אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש. ולא הודו לו חכמים:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/4/#p-N

### 4:1

[¶1] One whom Gentiles, or an evil spirit, have taken out [beyond the Shabbat border] has no more than four cubits [in which to move]. If they brought him back, it is as if he had never gone out. If they took him to another town, or if they put him in a pen or a sahar: Rabban Gamaliel and Rabbi Elazar ben Azariah say he may move throughout the entire area; But Rabbi Joshua and Rabbi Akiva says: he has only four cubits [in which to move]. It once happened that they were coming from Brindisi and their ship sailed out to sea [on Shabbat]. Rabban Gamaliel and Rabbi Elazar ben Azariah walked about throughout its area, but Rabbi Joshua and Rabbi Akiba did not move beyond four cubits because they wanted to be stringent upon themselves.

> Hebrew: מי שהוציאוהו עובדי כוכבים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו כאילו לא יצא. הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה . רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות. מעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה. רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן:

### 4:2

[¶3] Once they did not enter the harbor until dusk [on Shabbat eve]. They asked Rabban Gamaliel, “Can we disembark?” He said to them, “You may for I was already observing and we were already within the Shabbat limit before it grew dark.”

> Hebrew: פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה. אמרו לו לרבן גמליאל. מה אנו לירד. אמר להן מותר אתם. שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה:

### 4:3

[¶5] One who went beyond the Shabbat limit with permission and was then told that the act had already been performed, [he is allowed to move] within two thousand cubits in any direction. If he was within the Shabbat limit, it is as if he had not gone out. All who go out to save life may return to their original places.

> Hebrew: מי שיצא ברשות. ואמרו לו כבר נעשה מעשה. יש לו אלפים אמה לכל רוח. אם היה בתוך התחום. כאילו לא יצא. שכל היוצאים להציל חוזרין למקומן:

### 4:4

[¶7] One who sat down on the road [at dusk on Friday eve] and then got up and saw that he was near a town he may not enter it, since it had not been his intention to do so, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he may enter it. Rabbi Judah said: it once actually happened and Rabbi Tarfon entered the town, even though this was not his intention [when Shabbat had begun].

> Hebrew: מי שישב בדרך ועמד וראה והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך. לא יכנס. דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר יכנס אמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס ר' טרפון בלא מתכוין:

### 4:5

[¶9] If one slept on the road and was unaware that night had fallen, he may move two thousand cubits in any direction, the words of Rabbi Yohanan ben Nuri. But the sages say: he has only four cubits within which to move. Rabbi Eliezer says: and the man is deemed to be in the middle of them. Rabbi Judah says: he may move in any direction he desires. And Rabbi Judah agrees that once chosen his direction he may not go back on it.

> Hebrew: מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח. דברי ר' יוחנן בן נורי. וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות. ר' אליעזר אומר. והוא באמצען. ר' יהודה אומר. לאיזה רוח שירצה ילך. ומודה ר' יהודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו:

### 4:6

[¶11] Two men, some of whose cubits enter into the cubits of the other, may bring their meals and eat them in the middle, provided that this one does not carry out anything from his limit into that of the other. If there were three men and the prescribed limit of the middle one overlapped with the limits of the others, he is permitted to eat with either of them and either of them is permitted to eat with him, but the two outer persons are forbidden to eat with one another. Rabbi Shimon said: To what is this similar? To three courtyards that open one into the other and also into a public domain: If they made an eruv for the outer ones with the middle one, the middle one is permitted with them and they are permitted with it, but the two outer ones are forbidden access to one another.

> Hebrew: היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה. מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן. הוא מותר עמהן. והן מותרין עמו. ושנים החיצונים אסורים זה עם זה. אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים. עירבו שתיהן עם האמצעית. היא מותרת עמהם. והם מותרות עמה. ושתים החיצונות. אסורות זו עם זו.

### 4:7

[¶13] One who was on a journey and it became dark, and he recognized a tree or a fence and said, “Let my Shabbat place be under it”, he has said nothing. If he said, “Let my Shabbat place be at its root”, he may walk from the place where he stands to its root a distance of two thousand cubits, and from its root to his house another two thousand cubits. Thus he can walk four thousand cubits after dusk.

> Hebrew: מי שבא בדרך וחשכה לו. והיה מכיר אילן. או גדר. ואמר שביתתי תחתיו. לא אמר כלום. שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה. ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה. נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה:

### 4:8

[¶15] If he does not recognize [any tree or fence], or if he is not familiar with the halakhah, and said, “Let my present position be my Shabbat place”, his position acquires for him the right of movement two thousand cubits in any direction. In a circle, the words of Rabbi Hanina ben Antigonus. But the sages say: the distances are square, in the shape of a square tablet, so that he may gain the area of the corners.

> Hebrew: אם אינו מכיר. או שאינו בקי בהלכה. ואמר שביתתי במקומי. זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח עגולות. דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס. וחכמים אומרים מרובעות. כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות:

### 4:9

[¶17] This is what [the rabbis] have said: “a poor man makes his eruv with his feet.” Rabbi Meir said: we can apply this law to a poor man only. Rabbi Judah says: it applies to both rich and poor; they only said that an eruv is prepared with bread in order to make it easier for the rich man, so that he does not have to go out and make the eruv with his feet.

> Hebrew: וזו היא שאמרו. העני מערב ברגליו. אמר רבי מאיר. אנו. אין לנו אלא עני. רבי יהודה אומר. אחד עני. ואחד עשיר. לא אמרו מערבין בפת. אלא להקל על העשיר. שלא יצא ויערב ברגליו:

### 4:10

[¶19] One who left to go to a town with which [his home town is wished to be] connected by an eruv, but a friend of his returned him home, he himself is allowed to go to the other town but all the other townspeople are forbidden, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: whoever is able to prepare an eruv and neglected to do so is like one who is both a donkey-driver and a camel-driver.

> Hebrew: מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה. והחזירו חבירו. הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר. כל שהוא יכול לערב. ולא עירב. הרי זה חמר גמל:

### 4:11

[¶21] One who went out beyond his Shabbat limit, even one cubit may not re-enter. Rabbi Eliezer says: [if he went] two cubits [beyond his Shabbat limit] he may re-enter, three cubits he may not re-enter. One who was overtaken by dusk when only one cubit [outside the Shabbat limit] may not enter [the Shabbat border]. Rabbi Shimon says: even if he was fifteen cubits away he may enter since the surveyors do not measure exactly on account of those who err.

> Hebrew: מי שיצא חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. לא יכנס. רבי אליעזר אומר. שתים יכנס. שלש לא יכנס. מי שהחשיך חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. לא יכנס. רבי שמעון אומר. אפילו חמש עשרה אמות יכנס. שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין.

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/5/#p-N

### 5:1

[¶1] How do they make extensions for cities [for the purpose of defining the Shabbat limit]?If one house recedes and another projects, Or if one turret [of the wall] recedes and another projects, If there were ruins ten handbreadths high, or bridges, or sepulchral monuments that contained dwelling places, they extend the boundary of the town is to include them. And they make it [the Shabbat limit] like a square tablet in order that the use of the corners might be gained.

> Hebrew: כיצד מעברין את הערים. בית נכנס. בית יוצא. פגום נכנס. פגום יוצא. היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים. וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה. מוציאין את המדה כנגדן. ועושין אותה כמין טבלא מרובעת. כדי שיהא נשכר את הזויות:

### 5:2

[¶3] They give a karpaf [as an extension] for every town, the words of Rabbi Meir. But the sages say: they said [the of a] karpaf only in regard to two towns that if there was to this one [a piece] of land of seventy cubits and a fraction and to the other one [a piece of land] seventy cubits and a fraction, they can consider the karpaf as combining the two into one.

> Hebrew: נותנין קרפף לעיר. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים. לא אמרו קרפף. אלא בין שתי עיירות. אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים. עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת:

### 5:3

[¶5] So also three villages arranged in the shape of a triangle, if between the two outer ones there is a distance of a hundred and forty-one and a third cubits, the middle one causes all the three of them to be regarded as one.

> Hebrew: וכן שלשה כפרים המשולשין. אם יש בין שנים החיצונים. מאה וארבעים ואחד ושליש. עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד.

### 5:4

[¶7] They measure the Shabbat limit only with a rope fifty cubits long, neither less nor more. And one should measure only while holding the end of the rope on a level with his heart. If he was measuring and he reached a valley or a wall he spans it and resumes his measuring. If he reached a hill he spans it and resumes his measuring, provided he does not go beyond the Shabbat limit. If he is unable to span it in connection with this Rabbi Dostai ben Yannai stated in the name of Rabbi Meir: “I have heard that they pierce the hills.”

> Hebrew: אין מודדין. אלא בחבל של חמשים אמה. לא פחות ולא יותר. ולא ימדוד אלא כנגד לבו. היה מודד והגיע לגיא או לגדר. מבליעו. וחוזר למדתו. הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. אם אינו יכול להבליעו. בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים:

### 5:5

[¶9] They measure [the Shabbat limit] only through an expert. If he extended the limit at one point and limited it at another, they observe the place where he extended it. If there was one who made it a greater distance and one who made it a lesser distance, the greater distance is observed. Even a slave and even a female slave are believed when they say, “Thus far is the Shabbat limit”, since the sages did not enact the law in order to be strict but in order to be lenient.

> Hebrew: אין מודדין אלא מן המומחה. ריבה למקום אחד. ומיעט למקום אחר. שומעין למקום שריבה. ריבה לאחד. ומיעט לאחר. שומעין למרובה. אפילו עבד. אפילו שפחה. נאמנין לומר עד כאן תחום שבת. שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר. אלא להקל.

### 5:6

[¶11] If a town that belonged to an individual was converted into one belonging to the many, they may make an eruv for the entire town. But if a town belonged to the many and was converted into one belonging to an individual, they may not make an eruv for the entire town unless they excluded from it a section the size of the town of Hadashah in Judea, which contains fifty residents, the words of Rabbi Judah. Rabbi Shimon says: three courtyards each of which contains two houses.

> Hebrew: עיר של יחיד. ונעשית של רבים. מערבין את כולה. ושל רבים ונעשית של יחיד. אין מערבין את כולה. אלא אם כן עשה חוצה לה. כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורים. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר שלש חצרות של שני בתים:

### 5:7

[¶13] If one was in the east and said to his son, “Prepare for me an eruv in the west”, or if he was in the west and he said to his son, “Prepare for me an eruv in the east”, if the distance between him and his house was no more than two thousand cubits and that between him and his eruv was more than this, he is permitted to go to his house but forbidden to go to his eruv. If the distance to his eruv was no more than two thousand cubits and that to his house more than this, he is forbidden to go to his house but permitted to go to his eruv. One who puts his eruv within the extension of a town, he has done nothing. If he put it even one cubit only beyond the limit he loses what he gains.

> Hebrew: מי שהיה במזרח. ואמר לבנו. ערב לי במערב. במערב ואמר לבנו. ערב לי במזרח. אם יש הימנו ולביתו אלפים אמות. ולערובו יותר מכאן. מותר לביתו. ואסור לערובו. לערובו אלפים אמה. ולביתו יותר מכאן. אסור לביתו. ומותר לערובו. הנותן את ערובו בעיבורה של עיר. לא עשה ולא כלום. נתנו חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. מה שנשכר הוא מפסיד:

### 5:8

[¶15] The people of a large town may walk through the whole of a small town, but the people of a small town may not walk through the whole of a large town. How is this so? If a man was in a large town and deposited his eruv in a small town or if he stayed in a small town and deposited his eruv in a large town, he may walk through all the town and two thousand cubits beyond it. Rabbi Akiva says: he only has the place of his eruv and another two thousand cubits.

> Hebrew: אנשי עיר גדולה. מהלכין את כל עיר קטנה. ואין אנשי עיר קטנה. מהלכין את כל עיר גדולה. כיצד מי שהיה בעיר גדולה. ונתן את ערובו בעיר קטנה. בעיר קטנה. ונתן את ערובו בעיר גדולה. מהלך את כולה. וחוצה לה אלפים אמה. ור' עקיבא אומר אין לו אלא ממקום ערובו אלפים אמה:

### 5:9

[¶17] Rabbi Akiva said to them: Do you not agree with me that one who puts his eruv in a cave may walk no further than two thousand cubits from the place of his eruv? They replied: when is this true? Only where no people dwell in it, but where people dwell in it one may walk through the whole of it and two thousand cubits beyond it. Thus [where an eruv is put] within [the cave] the law is more lenient than [where one is put] on top of it. And to the measurer, of whom they spoke, they give him a distance of two thousand cubits even if the end of his measure terminates within a cave.

> Hebrew: אמר להן ר' עקיבא אי אתם מודים לי בנותן ערובו במערה. שאין לו ממקום ערובו אלא אלפים אמה. אמרו לו אימתי. בזמן שאין בה דיורין. אבל יש בה דיורין. מהלך את כולה. וחוצה לה אלפים אמה. נמצא קל תוכה מעל גבה. ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים. שאפילו סוף מדתו כלה במערה:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/6/#p-N

### 6:1

[¶1] One who lives in a courtyard with a non-Jew or with one who does not acknowledge the [principle of] eruv, behold this one restricts him [from making use of the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one can never restrict another [from making use of the eruv] unless there are two Jews who restrict each other.

> Hebrew: הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בערוב הרי זה אוסר עליו דברי ר' מאיר. ר' אליעזר בן יעקב אומר. לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה:

### 6:2

[¶3] Rabban Gamaliel said: A Sadducee once lived with us in the same alley in Jerusalem and father told us: “Hurry up and carry out all vessels into the alley before he carries out his and thereby restricts you”. Rabbi Judah said [the instruction was given] in different language: “Hurry up and perform all of your needs in the alley before he carries out his and thereby restricts you”.

> Hebrew: אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים. ואמר לנו אבא. מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. רבי יהודה אומר. בלשון אחר. מהרו ועשו צרכיכם במבוי. עד שלא יוציא ויאסר עליכם:

### 6:3

[¶5] If one of the residents of a courtyard forgot to join in the eruv, his house is forbidden both to him and to them for the taking in or for the taking out of any object. But their houses are permitted both to him and to them. If they gave their part [of the courtyard] to him, he is permitted but they are forbidden. If there were two [who forgot to join in the eruv], they restrict each other, because one may give his part and also acquire the part [of others] but two may give their parts but may not acquire the parts [of others].

> Hebrew: אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב. ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם. ושלהם מותרין לו ולהם. נתנו לו רשותן. הוא מותר. והן אסורין. היו שנים. אוסרין זה על זה. שאחד נותן רשות. ונוטל רשות. שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות:

### 6:4

[¶7] When must they give away their share [courtyard or alley]? Bet Shammai says: while it is yet day, And Bet Hillel says: after dusk. One who gave away his share and then carried out an object, whether unwittingly or intentionally, he restricts [the others from carrying in the courtyard or alley], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if he acted with intention he restricts [the others], but if unwittingly he does not restrict.

> Hebrew: מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום. ובית הלל אומרים משחשיכה. מי שנתן רשותו והוציא. בין בשוגג בין במזיד. הרי זה אוסר. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר. במזיד אוסר. בשוגג אינו אוסר:

### 6:5

[¶9] A householder who was in partnership with his neighbors: with this one in wine and with the other in wine, they need not prepare an eruv. But if his partnership was with the one in wine and with the other in oil, they must make an eruv. Rabbi Shimon says: neither in the one case nor in the other need they make an eruv.

> Hebrew: בעל הבית שהיה שותף לשכנים לזה ביין. ולזה ביין. אינם צריכים לערב לזה ביין ולזה בשמן. צריכים לערב. ר' שמעון אומר אחד זה ואחד זה. אינם צריכים לערב:

### 6:6

[¶11] Five companies [of men] who spent Shabbat in one hall:: Bet Shammai says: an eruv for each and every company; But Bet Hillel says: one eruv for them all. They agree that where some of them occupy rooms or upper chambers, that they must make an eruv for each and every company.

> Hebrew: חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד. בית שמאי אומרים ערוב לכל חבורה וחבורה. ובית הלל אומרים ערוב אחד לכולן. ומודים בזמן שמקצתן שרוין בחדרים. או בעליות שהן צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה.

### 6:7

[¶13] Brothers who are partners who were eating at their father’s table but slept in their own homes must each have an eruv. Hence, if any one of them forgot and did not [contribute] to the eruv, he must annul his right to his share in the courtyard. When does this apply? When they bring their eruv into some other place but if their eruv is deposited with them or if there are no other tenants with them in the courtyard they need not prepare any eruv.

> Hebrew: האחין השותפים שהיו אוכלין על שולחן אביהם. וישנים בבתיהם. צריכין עירוב לכל אחד ואחד. לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב. מבטל את רשותו. אימתי בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר. אבל אם היה ערוב בא אצלן. או שאין עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערב:

### 6:8

[¶15] Five courtyards which were each opened into the other and into an alley, and they made an eruv for the courtyards but they did not share in a shittuf for the alley, they are permitted [the use of the] courtyards but forbidden that of the alley. If they shared in a shittuf for the alley [but not in the eruv for the courtyards], they are permitted the use of both. If they made an eruv for the courtyards and they made a shittuf for the alley, and one of the tenants of a courtyard forgot to contribute to the eruv, they are permitted the use of both. If one of the residents of the alley forgot to share in the shittuf, they are permitted the use of the courtyards but forbidden that of the alley, Since an alley to its courtyards is as a courtyard to its houses.

> Hebrew: חמש חצרות פתוחות זו לזו. ופתוחות למבוי. ערבו בחצרות. ולא נשתתפו במבוי. מותרין בחצרות ואסורין במבוי. ואם נשתתפו במבוי. מותרין כאן וכאן. ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר. ולא עירב מותרין כאן וכאן. מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות. ואסורין במבוי שהמבוי לחצרות. כחצר לבתים:

### 6:9

[¶17] Two courtyards, this one inside the other:If the [residents] of the inner one prepared an eruv but those of the outer one did not prepare an eruv, the inner one is permitted but the outer one is forbidden. If the [residents] of the outer one prepared an eruv but not those of the inner one, they both are forbidden. If the [residents] of each [courtyard] prepared an eruv for themselves, each is permitted on its own. Rabbi Akiva forbids the outer one because the right to walk in it prohibits it. The sages say that the right of way does not prohibit it.

> Hebrew: שתי חצרות. זו לפנים מזו. עירבה הפנימית. ולא עירבה החיצונה. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. החיצונה ולא הפנימית. שתיהן אסורות. עירבה זו לעצמה. וזו לעצמה. זו מותרת בפני עצמה. וזו מותרת בפני עצמה. רבי עקיבא אוסר החיצונה. שדריסת הרגל אוסרתה. וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה:

### 6:10

[¶19] If one of the [residents] of the outer courtyard forgot to participate in the eruv, the inner courtyard is permitted but the outer one is forbidden. If one of the [residents] of the inner courtyard forgot to contribute to the eruv, both courtyards are forbidden. If they gave their eruv in the same place and one [resident], whether of the inner courtyard or of the outer courtyard, forgot to contribute to the eruv, both courtyards are forbidden. If the courtyards belonged to individuals, they need not prepare any eruv.

> Hebrew: שכח אחד מן החיצונה. ולא עירב. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. מן הפנימית. ולא עירב. שתיהן אסורות. נתנו עירובן במקום אחד. ושכח אחד בין מן הפנימית. בין מן החיצונה. ולא עירב. שתיהן אסורות. ואם היו של יחידים. אינן צריכין לערב:

## 7. Chapter 7

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/7/#p-N

### 7:1

[¶1] If a window between two courtyards was four handbreadths by four handbreadths, and was within ten handbreadths [from the ground], the tenants prepare two eruvin or, if they want, they may prepare one. If [the size of the window was] less than four handbreadths by four handbreadths or higher than ten handbreadths from the ground, they may prepare two eruvin but not one.

> Hebrew: חלון שבין שתי חצרות. ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. פחות מארבעה על ארבעה. או למעלה מעשרה. מערבין שנים. ואין מערבין אחד:

### 7:2

[¶3] If a wall between two courtyards was ten handbreadths high and four handbreadths thick, two eruvin must be prepared, but not one. If there was produce on top of it, the [residents] from this side may climb up and eat and those from this side may climb up and eat, provided they do not bring it down. If the wall was breached a breach of ten cubits, the residents prepare two eruvin or, if they prefer, they prepare one eruv, because it is like a doorway. If the breach was bigger, only one eruv and not two may be prepared.

> Hebrew: כותל שבין שתי חצרות. גבוה עשרה ורוחב ארבעה. מערבין שנים. ואין מערבין אחד. היו בראשו פירות. אלו עולין מכאן ואוכלין. ואלו עולין מכאן ואוכלין. ובלבד שלא יורידו למטה. נפרצה הכותל עד עשר אמות. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. מפני שהוא כפתח. יותר מכאן. מערבין אחד. ואין מערבין שנים:

### 7:3

[¶5] If a ditch between two courtyards was ten handbreadths deep and four handbreadths wide, they may make two eruvin but not one, even if it was full of stubble or straw. If it was full of earth or gravel, only one eruv may be prepared, but not two.

> Hebrew: חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורוחב ארבע מערבין שנים. ואין מערבין אחד. אפילו מלא קש או תבן. מלא עפר או צרורות. מערבין אחד ואין מערבין שנים:

### 7:4

[¶7] If he placed over it a board four handbreadths wide, and so also where two balconies are opposite one another, the residents may prepare two eruvin or, if they prefer, only one. [If the board] was less wide two eruvs may be prepared, but not one.

> Hebrew: נתן עליו נסר. שהוא רחב ארבעה טפחים. וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. פחות מכאן. מערבין שנים. ואין מערבין אחד:

### 7:5

[¶9] If a heap of straw between two courtyards yards was ten handbreadths high, they make two eruvin but not one. These may feed [their cattle] from this side and these may feed from the other side. If the height of the straw heap was reduced to less than ten handbreadths, one eruv may be prepared but not two.

> Hebrew: מתבן שבין שתי חצירות. גבוה עשרה טפחים. מערבין שנים. ואין מערבין אחד. אלו מאכילין מכאן. ואלו מאכילין מכאן. נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים:

### 7:6

[¶11] How does one make an “alley partnership”? One [of the residents] places a jar and declares, “Behold, this belongs to all the residents of the alley”, and he confers possession upon [the other residents] through his adult son or daughter, through his Hebrew servant or maidservant or through his wife. But he may not confer possession through his minor son or daughter or through his Canaanite slave or female slave, because their hand is as his hand.

> Hebrew: כיצד משתתפין במבוי. מניח את החבית. ואומר הרי זו לכל בני מבוי. ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים. ועל ידי עבדו ושפחתו העברים. ועל ידי אשתו. אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים. ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים. מפני שידן כידו:

### 7:7

[¶13] If the food was reduced, he must add to it and confer possession [upon the other residents] but he need not inform them. If the number of residents has increased, he must add food and confer possession [upon them], and he must inform them.

> Hebrew: נתמעט האוכל. מוסיף ומזכה. ואין צריך להודיע. נתוספו עליהם. מוסיף ומזכה וצריך להודיע:

### 7:8

[¶15] What is the quantity required?When the residents are many there should be food sufficient for two meals for all of them; And when they are few there should be food of the size of a dried fig for each one.

> Hebrew: כמה הוא שעורו בזמן שהן מרובין. מזון שתי סעודות לכולם. בזמן שהן מועטין כגרוגרות. להוצאת שבת לכל אחד ואחד:

### 7:9

[¶17] Rabbi Yose says: When does this apply? To the beginnings of the eruv but in the case of the remnants of an eruv even the smallest quantity of food is sufficient, They said that one should set up an eruv for courtyards only so that the law should not be forgotten by the children.

> Hebrew: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בתחילת עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא. ולא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות:

### 7:10

[¶19] They may set up an eruv or a shittuf with all kinds [of food] except for water or salt, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Joshua says: a whole loaf of bread is a valid eruv. Even a baking of one se’ah, if it is a broken loaf, may not be used for eruv while a loaf of the size of an issar, provided it is whole, may be used for eruv.

> Hebrew: בכל מערבין ומשתתפין. חוץ מן המים ומן המלח. דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר ככר הוא עירוב. אפילו מאפה סאה והיא פרוסה. אין מערבין בה. ככר באיסר והוא שלם. מערבין בו:

### 7:11

[¶21] A man may give a ma’ah to a shopkeeper or a baker in order to acquire a share in the eruv, the words of Rabbi Eliezer. The sages say: his money acquires no share for him They agree that in the case of all other men his money may acquire [an eruv for him], Since they do not prepare an eruv except with one’s consent. Rabbi Judah says: To what does this apply? To Shabbat border eruvin, but in the case of courtyard eruvin they prepare an eruv with his consent and without his consent, since they confer a benefit on a person in his absence but they do not confer a disability on a person except in his presence.

> Hebrew: נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום. כדי שיזכה לו עירוב. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו. ומודים בשאר כל אדם. שזכו לו מעותיו שאין מערבין לאדם. אלא מדעתו. אמר רבי יהודה. במה דברים אמורים בעירובי תחומין. אבל בעירובי חצרות. מערבין לדעתו. ושלא לדעתו. לפי שזכין לאדם שלא בפניו. ואין חבין לאדם שלא בפניו:

## 8. Chapter 8

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/8/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/8/#p-N

### 8:1

[¶1] How does one effect participation in connection with Shabbat limits? One sets down a jar and says, “Behold this is for all the inhabitants of my town, for anyone who may desire to go to a house of mourning or to a house of feasting”. Any one who accepted [the eruv] while it was still day is permitted [to enjoy its benefits] but if one did it after dusk he is forbidden, since they do not set up an eruv after dusk.

> Hebrew: כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי. לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה. וכל שקבל עליו מבעוד יום מותר. משתחשך אסור. שאין מערבין משתחשך:

### 8:2

[¶3] What is the minimum measure [for Shabbat border eruvin]?Food for two meals for each person, for weekdays and not for Shabbat, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: for Shabbat and not for weekdays. And both intended to give a leniency. Rabbi Yohanan ben Beroka says: not less than a loaf that is purchased for a pondium when the price of wheat is four se’ah for a sela. Rabbi Shimon says: two thirds of a loaf, when three [loaves] are made from a kav [of wheat]. Half of this loaf is the size prescribed for a leprous house, and half of its half is the size that disqualifies one’s body [from eating terumah].

> Hebrew: כמה הוא שיעורו. מזון שתי סעודות לכל אחד. מזונו לחול ולא לשבת. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר לשבת. ולא לחול. וזה וזה מתכוונין להקל. ר' יוחנן בן ברוקה אומר. מככר בפונדיון. מארבע סאין בסלע. ר' שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב. חצייה לבית המנוגע. וחצי חציה לפסול את הגויה:

### 8:3

[¶5] If the tenants of a courtyard and the tenants of its gallery forgot and did not participate [together] in the eruv, anything that is higher than ten handbreadths belongs to the [residents of the] gallery, and anything lower belongs to the [residents of the] courtyard. The rim around a cistern, or a rock, if they are ten handbreadths high they belong to the gallery but if lower than they belong to the courtyard. To what does this apply? To one that is adjacent to the gallery, but one that is distanced from it, even if ten handbreadths high, belongs to the courtyard. And what is regarded as adjacent? One that is not further than four handbreadths.

> Hebrew: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו. כל שגבוה עשרה טפחים. למרפסת. פחות מכאן לחצר. חוליית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר. במה דברים אמורים בסמוכה. אבל במופלגת אפילו גבוה עשרה טפחים לחצר. ואיזו היא סמוכה. כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים:

### 8:4

[¶7] If one put his eruv in a gate-house, a portico or a gallery it is not a valid eruv; And one who dwells in it does not prohibit [others from carrying if he doesn’t participate in the eruv]. [If one put his eruv] in a straw-shed, a cattle-shed, a wood-shed or storehouse it is a valid eruv; And one who dwells in it prohibits [others from carrying if he doesn’t participate in the eruv]. Rabbi Judah says: if the householder has there any ownership the resident does not prohibit.

> Hebrew: הנותן את עירובו בבית שער. אכסדרה. ומרפסת אינו עירוב. והדר שם אינו אוסר עליו. בבית התבן ובבית הבקר ובבית העצים. ובבית האוצרות. הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליו. רבי יהודה אומר. אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו:

### 8:5

[¶9] One who leaves his house and goes to spend Shabbat in another town, whether he was a Gentile or an Israelite, he prohibits [the other residents from using the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he does not prohibit. Rabbi Yose says: a Gentile prohibits but an Israelite does not prohibit because it is not usual for an Israelite to return on Shabbat. Rabbi Shimon says: even if he left his house and went to spend Shabbat with his daughter in the same town he does not prohibit, since he turned his attention away.

> Hebrew: המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד נכרי ואחד ישראל. הרי זה אוסר. דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר. אינו אוסר. ר' יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו אוסר. שאין דרך ישראל לבא בשבת. רבי שמעון אומר. אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר. אינו אוסר. שכבר הסיע מלבו:

### 8:6

[¶11] A cistern between two courtyards they do not fill up from it on Shabbat, unless they made for it a partition ten handbreadths high, whether above, below or from its rim. Rabban Shimon ben Gamaliel says: Bet Shammai say: below, And Bet Hillel say: above. Rabbi Judah said: the partition could not be more effective than the wall between the two courtyards.

> Hebrew: בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו ר' שמעון בן גמליאל אומר. בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה אמר ר' יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם:

### 8:7

[¶13] A water channel that passes through a courtyard they do not draw water from there on Shabbat unless they made for it a partition ten handbreadths high at its entrance and exit. Rabbi Judah says: the wall above it may be regarded as a partition. Rabbi Judah said: it happened with the water-channel of Avel that they would draw water was from it on Shabbat on the authority of the elders. They said to him: because it was not of the prescribed size.

> Hebrew: אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת. אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה אמר ר' יהודה מעשה באמה של אבל. שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור:

### 8:8

[¶15] A balcony that was situated above the water, they do not draw water from there on Shabbat, unless they made for it a partition ten handbreadths high either above or below [the water]. So also two balconies, one on top of the other. If they made [a partition] for the upper one but not for the lower one, they are both prohibited until they make an eruv.

> Hebrew: גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת. אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים. בין מלמעלה. בין מלמטה וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה. שתיהן אסורות עד שיערבו:

### 8:9

[¶17] A courtyard which is less than four cubits: they may not pour out water in it on Shabbat unless they made a trough holding two se’ah from its drainage point downwards, regardless of whether [the trough] was outside or inside, except that if it was outside it is necessary to cover it and if it inside it is not necessary to cover it.

> Hebrew: חצר שהיא פחותה מארבע אמות. אין שופכין בתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה. בין מבחוץ בין מבפנים. אלא שמבחוץ צריך לקמור. מבפנים אין צריך לקמור:

### 8:10

[¶19] Rabbi Eliezer ben Yaakov says: a sewage drain which is covered over four cubits in the public domain, it is permitted to pour water into it on Shabbat. But the Sages say: even where a roof or a courtyard was a hundred cubits in area, he may not pour water over the mouth of the drain, but he may pour upon the roof, and the water will flow into the drain. The courtyard and the portico combined to make up the four cubits.

> Hebrew: ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת. וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה. לא ישפוך על פי הביב. אבל שופך מגג לגג. והמים יורדין לביב. החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות:

### 8:11

[¶21] So too in the case of two two-storied buildings this one opposite that one: if some of the tenants made a trough and others did not, those who made the trough are permitted to pour down their water, but those who did not make any trough are forbidden.

> Hebrew: וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה. ומקצתן לא עשו עוקה. את שעשו עוקה מותרין. ואת שלא עשו עוקה אסורין:

## 9. Chapter 9

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/9/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/9/#p-N

### 9:1

[¶1] All the roofs of a town are a single domain, provided no roof is ten handbreadths higher or lower [than the neighboring roof], the words of Rabbi Meir. The Sages say: each one is its own domain. Rabbi Shimon says: roofs, courtyards and karpafs are all one domain with regard to objects that were within them when Shabbat began, but not with regard to objects that were in the house when Shabbat began.

> Hebrew: כל גגות העיר רשות אחת. ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות. רשות אחד לכלים ששבתו לתוכן. ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:

### 9:2

[¶3] A large roof close to a small roof: the large one is permitted but that of the small one is forbidden. If [the wall of a] large courtyard which shared a wall with a small courtyard was broken down, the use of the large one is permitted, but that of the smaller one is forbidden, because the gap is like a doorway to the large one. If [the wall of a] courtyard which shared a wall with the public domain was broken down, one who brings from it into a private domain or from a private domain into it is liable, the words of Rabbi Eliezer. The sages say: from it into the public domain or from the public domain into it he is exempt because it is like a karmelit.

> Hebrew: גג גדול סמוך לקטן. הגדול מותר והקטן אסור חצר גדולה שנפרצה לקטנה. גדולה מותרת וקטנה אסורה. מפני שהיא כפתחה של גדולה. חצר שנפרצה לרשות הרבים. המכניס מתוכה לרשות היחיד. או מרשות היחיד לתוכה חייב דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית:

### 9:3

[¶5] A courtyard [whose walls] were breached from two sides, and so also a house [whose walls] were breached from two of its sides, or an alley from which the cross-beam or side-post was removed:They are permitted for that Shabbat but prohibited for the future, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: if they are permitted on that Shabbat they are also permitted for the future and if they are prohibited in the future, they are also prohibited for that Shabbat.

> Hebrew: חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה. וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו. וכן מבוי שנטלו קורותיו. או לחייו. מותרין באותו שבת ואסורין לעתיד לבא דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אם מותרין לאותו שבת מותרין לעתיד לבא. ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת:

### 9:4

[¶7] One who builds an upper room on the top of two houses, and so too in the case of viaducts, they may carry underneath them on Shabbat, the words of Rabbi Judah. But the sages prohibit this. Rabbi Judah moreover said: an eruv may be prepared for an alley that is a thoroughfare; But the sages forbid this.

> Hebrew: הבונה עליה על גבי שני בתים וכן גשרים המפולשים מטלטלין תחתיהן בשבת. דברי רבי יהודה. וחכמים אוסרין. ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי המפולש. וחכמים אוסרין:

## 10. Chapter 10

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/10/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-eruvin/10/#p-N

### 10:1

[¶1] One who finds tefillin should bring them in one pair at a time. Rabban Gamaliel says: two pairs at a time. To what does this apply? To old ones but in the case of new ones he is exempt. If he found them arranged in a set or in bundles he shall wait by them until it is dark and then bring them in. In a time of danger, he should cover them and walk away.

> Hebrew: המוצא תפילין מכניסן זוג זוג. רבן גמליאל אומר שנים שנים. במה דברים אמורים בישנות. אבל בחדשות פטור. מצאן צבתים או כריכות. מחשיך עליהן ומביאן. ובסכנה מכסן והולך לו:

### 10:2

[¶3] Rabbi Shimon says: he should pass them [the tefillin] to his fellow and his fellow should pass them to his fellow, and so on, until they reach the outermost courtyard. The same is true in the case of his child: he passes him to his fellow and his fellow passes him to his fellow, and so on, even if there are a hundred. Rabbi Judah says: one may pass a jar to his fellow and his fellow may pass it to his fellow even beyond the Shabbat limit. They said to him: this must not go further than the feet of its owner.

> Hebrew: רבי שמעון אומר. נותנן לחבירו וחבירו לחבירו. עד שמגיע לחצר החיצונה וכן בנו. נותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפילו מאה. ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום. אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה:

### 10:3

[¶5] If one was reading a scroll on a threshold and the scroll rolled out of his hand, he may roll it back to himself. If he was reading on the top of a roof and the scroll rolled out of his hand: Before it reached ten handbreadths from the ground, he may roll it back to himself; But after it had reached ten handbreadths from the ground he must turn it over with its writing downwards. Rabbi Judah says: even if it was removed from the ground by no more than a thread's thickness he may roll it back to himself. Rabbi Shimon says: even if it touched the actual ground he may roll it back to himself, since no prohibition that is due to “Shabbat rest” stands before the Holy Writings.

> Hebrew: היה קורא בספר על האסקופה נתגלגל הספר מידו. גוללו אצלו. היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו. עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו. משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב. רבי יהודה אומר. אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט גוללו אצלו. רבי שמעון אומר אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו. שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש:

### 10:4

[¶7] If there was a ledge in front of a window it is permitted to put objects on it or to remove objects from it on Shabbat. A man may stand in a private domain and move objects in a public domain or he may stand in a public domain and move objects in a private domain, provided he does not take them beyond four cubits.

> Hebrew: זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת. עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים. ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד. ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות:

### 10:5

[¶9] A man may not stand in a private domain and urinate in a public domain or in a public domain and urinate in a private domain, and similarly he may not spit. Rabbi Judah says: even when a person’s spit accumulated in his mouth, he must not walk four cubits before he spat out.

> Hebrew: לא יעמוד אדם ברשות היחיד. וישתין ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד. וכן לא ירוק ר' יהודה אומר. אף משנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק:

### 10:6

[¶11] A man may not stand in a private domain and drink in the public domain or stand in a public domain and drink in a private domain unless he puts his head and the greater part of his body into the domain in which he drinks. And similarly concerning a winepress. A man may intercept water from a gutter at a level below ten handbreadths, And from a water-spout he may drink in any manner.

> Hebrew: לא יעמוד אדם ברשות היחיד. וישתה ברשות הרבים. ברשות הרבים. וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו. למקום שהוא שותה. וכן בגת. קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים. ומן הצינור מכל מקום שותה:

### 10:7

[¶13] If a cistern in a public domain had an embankment ten handbreadths high, it is permitted to draw water from it on the sabbath through a window above it. If a garbage heap in a public domain was ten handbreadths high, it is permitted to pour water on it on Shabbat from a window above it.

> Hebrew: בור ברשות הרבים. וחולייתו גבוהה עשרה טפחים. חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת. אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים חלון שעל גביו. שופכין לתוכה מים בשבת:

### 10:8

[¶15] If a tree overshadows the ground: if its branches are not higher than three handbreadths from the ground it is permitted to carry underneath it. If its roots are three handbreadths high above the ground, one may not sit on them. With the door in the “muktzeh”, and the thorns in the breach [of a wall] and reed mats, one may not close an opening, unless they are high off the ground.

> Hebrew: אילן שהוא מיסך על הארץ. אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים. מטלטלין תחתיו. שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים. לא ישב עליהן. הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלות. אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ:

### 10:9

[¶17] A man may not stand in a private domain and open a door in the public domain, or in the public domain and open a door in a private domain, unless he has made a partition ten handbreadths high, the words of Rabbi Meir. They said to him: it happened at the [oxen and chicken] fatteners’ market in Jerusalem that they would lock their shops and leave the key in a window above a shop door. Rabbi Yose says: it was the wool-dealers’ market.

> Hebrew: לא יעמוד אדם ברשות היחיד. ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים. ויפתח ברשות היחיד. אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים. דברי רבי מאיר. אמרו לו מעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלים. שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה:

### 10:10

[¶19] A bolt which has a knob at one end: Rabbi Eliezer forbids it [to be moved]; But Rabbi Yose permits it. Rabbi Eliezer said: It happened in a synagogue in Tiberias that they were customary to permit it, until Rabban Gamaliel and the elders came and forbade it to them. Rabbi Yose said: they treated it as forbidden, Rabban Gamaliel and the elders came and permitted it to them.

> Hebrew: נגר שיש בראשו גלוסטרא. ר' אליעזר אוסר ורבי יוסי מתיר. אמר ר' אליעזר מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר. עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. רבי יוסי אומר איסור נהגו בה. בא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן:

### 10:11

[¶21] A bolt that drags along the ground: it is permitted to lock [a door] with it in the Temple but not in the country; But one that rests on the ground is forbidden both here and there. Rabbi Judah says: one that rests on the ground is permitted in the Temple but one that drags on the ground is permitted [even] in the country.

> Hebrew: נגר הנגרר נועלים בו במקדש. אבל לא במדינה. והמונח כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר. המונח מותר במקדש. והנגרר במדינה:

### 10:12

[¶23] A lower hinge [of a door] may be reinserted in the Temple but not in the country. The upper one is forbidden in both. Rabbi Judah says: the upper one may be re-inserted in the Temple and the lower one in the country.

> Hebrew: מחזירין ציר התחתון במקדש. אבל לא במדינה. והעליון כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר העליון במקדש. והתחתון במדינה:

### 10:13

[¶25] One may replace a plaster bandage on a wound in the Temple but not in the country. At the outset, it is prohibited in both. A harp string may be tied up in the Temple but not in the country. At the outset, it is prohibited in both. One may remove a wart in the Temple but not in the country. If [the operation must be performed] with an instrument it is forbidden in both.

> Hebrew: מחזירין רטיה במקדש. אבל לא במדינה. אם בתחלה כאן וכאן אסור. קושרין נימא במקדש. אבל לא במדינה. אם בתחילה כאן וכאן אסור. חותכין יבלת במקדש. אבל לא במדינה. ואם בכלי כאן וכאן אסור:

### 10:14

[¶27] A priest who was wounded in his finger may wrap some reed-grass round it in the Temple but not in the country. But if he intended to draw out blood it is forbidden in both cases. They scatter salt on the altar’s ramp so that the priests shall not slip. They draw water by means of a wheel on Shabbat from the cistern of the exiles and from the great cistern, and on a festival day from the Hakar cistern.

> Hebrew: כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש. אבל לא במדינה. אם להוציא דם כאן וכאן אסור. בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו. וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. ומבאר הקר ביום טוב:

### 10:15

[¶29] If a [dead] creeping thing was found in the Temple, a priest should carry it out in his girdle in order not to keep the impurity there any longer than is necessary, the words of Rabbi Yohanan ben Beroka. Rabbi Judah says: [it should be removed] with wooden tongs in order that uncleanness shall not increase. From where must it be removed? From the sanctuary, from the hall, and from between the hall and the altar, the words of Rabbi Shimon ben Nanas. Rabbi Akiva says: from any place where karet is incurred for entering intentionally and a sin-offering for entering in error from there it must be removed, and from any other place they cover it with a large pot. Rabbi Shimon says: wherever the sages have permitted you anything they have only given you what is really yours, since they have only permitted you that which is forbidden as shevut.

> Hebrew: שרץ שנמצא במקדש. כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה. דברי רבי יוחנן בן ברוקה. רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו. מן ההיכל. ומן האולם. ומבין האולם ולמזבח. דברי רבי שמעון בן ננס. רבי עקיבא אומר מקום שחייבין על זדונו כרת. ועל שגגתו חטאת. משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. רבי שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים. משלך נתנו לך. שלא התירו לך אלא משום שבות: