---
title: "Mishnah Meilah"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Meilah. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/"
---

# Mishnah Meilah

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

The misuse of Temple property.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/6.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/1/#p-N

### 1:1

[¶1] Most holy sacrifices which were slaughtered on the south side [of the altar], the law of sacrilege [still] applies to them. If they were slaughtered on the south side and their blood received on the north or [slaughtered] on the north side and their blood received on the south, or if they were slaughtered by day and [their blood] sprinkled during the night or [slaughtered] during the night and [their blood] sprinkled by day, or if they were slaughtered [with the intention of eating the flesh] beyond its proper time or outside its proper place, the law of sacrilege still applies to them. Rabbi Joshua stated a general rule: whatever has at some time been permitted to the priests is not subject to the law of sacrilege, and whatever has at no time been permitted to the priests is subject to the law of sacrilege. Which is that which has at some time been permitted to the priests? [Sacrifices] which remained overnight or became defiled or were taken out [of the Temple Court]. Which is that which has at no time been permitted to the priests? [Sacrifices] that were slaughtered [with the intention of eating its flesh] beyond its proper time or outside its proper place, or [the blood of which] was received by the unfit and they sprinkled it.

> Hebrew: קדשי קדשים ששחטן בדרום. מועלים בהן. שחטן בדרום וקבל דמן בצפון. בצפון וקבל דמן בדרום. שחטן ביום וזרק בלילה. בלילה וזרק ביום. או ששחטן חוץ לזמנן. וחוץ למקומן. מועלין בהן. כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה. ושלא היה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה. איזו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים. שלנה. ושנטמאה. ושיצאה. איזו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים. שנשחטה חוץ לזמנה. חוץ למקומה. ושקבלו פסולין. וזרקו את דמה:

### 1:2

[¶3] If the flesh of most holy sacrifices was taken out [of the Temple court] before the blood was sprinkled: Rabbi Eliezer says: it is still subject to the laws of sacrilege and one does not become guilty of [transgressing with it the laws of] notar, piggul and defilement. Rabbi Akiba says: it is not subject to the laws of sacrilege and one can become guilty of [transgressing with it the laws of] notar, piggul and defilement. Rabbi Akiba said: if one set aside his hatat and it was lost and he set aside another in its place and afterwards the first was found, and both of them are in front of us, [do you not agree] that just as [the sprinkling of] the blood [of the one] exempts its own flesh [from the laws of sacrilege] so it exempts the flesh of the other one? Now, if the sprinkling of its blood can exempt the flesh of the other from the laws of sacrilege, how much more must it exempt its own flesh.

> Hebrew: בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים. רבי אליעזר אומר. מועלין בו. ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. רבי עקיבא אומר. אין מועלין בו. אבל חייבין עליו. משום פיגול. נותר. וטמא. אמר רבי עקיבא והרי המפריש חטאת ואבדה. והפריש אחרת תחתיה. ואחר כך נמצאת הראשונה. והרי שתיהן עומדות. לא כשם שדמה פוטר את בשרה. כך הוא פוטר את בשר חברתה. ואם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה. דין הוא שיפטור את בשרה:

### 1:3

[¶5] If the innards of sacrifices of that have a lower degree of holiness were taken out [of the Temple court] before the blood was sprinkled:Rabbi Eliezer says: they are not subject to the laws of sacrilege and one cannot become guilty of [transgressing with them the laws of] notar, piggul and defilement. Rabbi Akiva says: they are subject to the laws of sacrilege and one can become guilty of [transgressing with them the laws of] notar, piggul and defilement.

> Hebrew: אמורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים. רבי אליעזר אומר אין מועלין בהן. ואין חייבין עליהן משום פיגול. נותר. וטמא. רבי עקיבא אומר. מועלין בהן. וחייבין עליהן. משום פגול. נותר וטמא:

### 1:4

[¶7] The act of [sprinkling the] blood of most holy sacrifices may have either a lenient or a stringent effect, but with sacrifices of a lesser degree of holiness it has only a stringent effect. How so? With most holy sacrifices, before the sprinkling, the law of sacrilege applies both to the innards and to the flesh; after the sprinkling it applies to the innards but not to the flesh; In respect of both one is guilty of [transgressing the laws of] notar, iggul and defilement. It is thus found that with most holy sacrifices the act of sprinkling has a lenient as well as a stringent effect. With sacrifices of a lesser degree of holiness it has only a stringent effect. How so? With sacrifices of a lesser degree of holiness, before the sprinkling the law of sacrilege does not apply to the innards or to the flesh; after the sprinkling it applies to the innards but not to the flesh; In respect of both one is guilty of transgressing the laws of notar, piggul and defilement. It is thus found that with sacrifices of a lesser degree of holiness it has only a stringent effect.

> Hebrew: מעשה דמים בקדשי קדשים. להקל ולהחמיר. ובקדשים קלים. כולן להחמיר. כיצד. קדשי קדשים לפני זריקת דמים. מועלין באימורין ובבשר. לאחר זריקת דמים. מועלים באימורים ואין מועלין בבשר. על זה ועל זה. חייבין משום פגול. נותר. וטמא. ובקדשים קלים. כולם להחמיר. כיצד. קדשים קלים לפני זריקת דמים. אין מועלין לא באימורין ולא בבשר. לאחר זריקת דמים. מועלין באימורין ואין מועלין בבשר. על זה ועל זה. חייבין משום פגול. נותר. וטמא. נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר ובקדשים קלים כולו להחמיר:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/2/#p-N

### 2:1

[¶1] The law of sacrilege applies to the hatat of a bird from the moment of its dedication. With the pinching of its neck it becomes susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once its blood has been sprinkled it is subject to [the laws of] piggul, notar and defilement, but the law of sacrilege no longer applies to it.

> Hebrew: חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה. נמלקה. הוכשרה להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. הוזה דמה. חייבין עליה משום פיגול. נותר. וטמא. ואין בה מעילה:

### 2:2

[¶3] The law of sacrilege applies to the olah of a bird from the moment of its dedication. With the pinching of its neck it becomes susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once its blood has been squeezed out [onto the walls of the altar] it is subject to [the laws of] piggul, notar and defilement; And the law of sacrilege applies to it until [the ashes have been] removed [from the altar] to the place of the ashes.

> Hebrew: עולת העוף מועלין בה משהוקדשה. נמלקה. הוכשרה להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. מיצה דמה חייבין עליה משום פיגול. נותר. וטמא. ומועלין בה. עד שתצא לבית הדשן:

### 2:3

[¶5] The law of sacrilege applies to the bullocks which are to be burned and the goats which are to be burned from the moment of their dedication. Once slaughtered they become susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once their blood has been sprinkled they are subject to [the laws of] piggul, notar and defilement. And the law of sacrilege applies to them even while they are at the place of the ashes so long as the flesh has not been charred.

> Hebrew: פרים הנשרפין. ושעירים הנשרפין. מועלין בהן משהוקדשו. נשחטו. הוכשרו להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. הוזה דמן. חייבין עליהן משום פיגול. נותר וטמא. ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר:

### 2:4

[¶7] The law of sacrilege applies to an olah from the moment of its dedication. When it is slaughtered it becomes susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once its blood has been sprinkled it is subject to [the laws of] piggul, notar and defilement; And the law of sacrilege does not apply to its hide, but it does apply to it flesh until [the ashes have been] removed [from the altar] to the place of the ashes.

> Hebrew: העולה מועלין בה משהוקדשה. נשחטה. הוכשרה להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. נזרק דמה חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא. ואין מועלין בעורה. אבל מועלין בבשר עד שיצא לבית הדשן:

### 2:5

[¶9] The law of sacrilege applies to the hatat, and asham and to shelamim sacrifices of the congregation from the moment of their dedication. Once slaughtered they become susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once their blood has been sprinkled they are subject to [the laws of] piggul, notar and defilement. The law of sacrilege then no longer applies to the flesh, but applies to the innards until the ashes are removed to the place of the ashes.

> Hebrew: חטאת ואשם. וזבחי שלמי צבור. מועלין בהן משהוקדשו. נשחטו. הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים. ובלינה. נזרק דמן. חייבין עליהם משום פיגול. נותר. וטמא אין מועלין בבשר אבל מועלין באימורים. עד שיצאו לבית הדשן:

### 2:6

[¶11] The law of sacrilege applies to the two loaves of bread from the moment of their dedication. Once they have formed a crust in the oven they become susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, and the [festival] offerings can then be slaughtered. Once the blood of the lambs has been sprinkled they [the loaves] are subject to [the laws of] piggul, notar and defilement, and the law of sacrilege no longer applies to them.

> Hebrew: שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו. קרמו בתנור. הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים. ולשחוט עליהם את הזבח. נזרק דמן של כבשים. חייבין עליהן משום פיגול. נותר. וטמא. ואין בהן מעילה:

### 2:7

[¶13] The law of sacrilege applies to the showbread from the moment of its dedication. Once it has formed a crust in the oven it becomes susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, and it may be arranged upon the table [of the Sanctuary]. Once the dishes of incense have been offered it is subject to [the laws of] piggul, notar and defilement, and the law of sacrilege no longer applies to it.

> Hebrew: לחם הפנים מועלין בו משהוקדש. קרם בתנור. הוכשר להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ולהסדר על גבי השולחן. קרבו הבזיכין. חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא. ואין בהן מעיל:

### 2:8

[¶15] Our mishnah discusses how the law of sacrilege relates to menahot.The law of sacrilege applies to menahot (grain offerings) from the moment of their dedication. Once they have become sacred by being put in the vessel [of service] they become susceptible for unfitness through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once the handful has been offered they are subject to [the law of] piggul, notar and defilement, and the law of sacrilege no longer applies to the remnants, but it applies to the handful until its ashes have been removed to the place of the ashes.

> Hebrew: המנחות מועלים בהן משהוקדשו. קדשו בכלי. הוכשרו ליפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. קרב הקומץ. חייבין עליו משום פיגול. נותר. וטמא. ואין מועלין בשירים. אבל מועלים בקומץ. עד שיצא לבית הדשן:

### 2:9

[¶17] The law of sacrilege applies to the handful [of a minhah], the frankincense, the incense, the minhah of a priest, the minhah of the anointed high priest and the minhah that is accompanied by a libation, from the moment of their dedication. Once they have become sacred by being put in the vessel, they become susceptible for unfitness through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight, and they are subject to [the laws of] notar and defilement, but [the law of] piggul does not apply to them. This is the general rule: whatever has something else which renders it permissible [for the altar or for the use of the priests] is not subject to [the laws of] piggul, nothar and defilement until that act has been performed. And whatever does not have something else which renders it permissible becomes subject [to the laws of] notar and defilement as soon as it has become sacred by being put in the vessel, but piggul does not apply to it.

> Hebrew: הקומץ והלבונה והקטורת. ומנחות כהנים. ומנחת כהן משיח. ומנחת נסכין. מועלין בהן משהוקדשו. קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים ובלינה. וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא. ופיגול אין בהן. זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבים עליו משום פיגול נותר וטמא. עד שיקרבו מתיריו. וכל שאין לו מתירין. כיון שקדש בכלי חייבין עליו משום נותר. ומשום טמא. ופגול אין בו:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/3/#p-N

### 3:1

[¶1] The offspring of a hatat, the substitute of a hatat, and a hatat whose owner has died, are left to die. A hatat whose year has passed or which was lost and found blemished: If the owners obtained atonement [afterwards, through another animal], is left to die, and it does not make a substitute; it is forbidden to derive benefit from it, but the law of sacrilege does not apply. If the owners have not yet obtained atonement, it must go to pasture until it becomes unfit for sacrifice. It is then sold and another is bought with the money. It makes a substitute, and the law of sacrilege does apply.

> Hebrew: ולד חטאת. ותמורת חטאת. וחטאת שמתו בעליה. ימותו. שעברה שנתה. ושאבדה. ושנמצאת בעלת מום. אם משכיפרו הבעלים. תמות. ואינה עושה תמורה. ולא נהנים ולא מועלין. ואם עד שלא כיפרו הבעלים. תרעה עד שתסתאב ותמכר. ויביא בדמיה אחרת. ועושה תמורה ומועלים בה:

### 3:2

[¶3] If one has set aside money for his nazirite offerings, it may not be used, but the law of sacrilege does not apply to it, as it may all be used for the shelamim. If he died and left money [for his nazirite offerings] If unspecified it shall go to the fund for voluntary offerings; If specified: The money designated for the hatats shall be taken to the Dead Sea; it may not be used, though the law of sacrilege does not apply to it. With the money designated for an olah they shall bring a olah; the law of sacrilege applies to it. With the money designated for the shelamim they shall bring a shelamim, and it has to be consumed within a day, but requires no bread offering.

> Hebrew: המפריש מעות לנזירותו לא נהנין. ולא מועלין. מפני שהן ראוין לבוא כולן שלמים. מת היו סתומים. יפלו לנדבה. היו מפורשים. דמי חטאת. ילכו לים המלח. לא נהנים. ולא מועלין בהן. דמי עולה. יביאו עולה. ודמי שלמים. יביאו שלמים. ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם:

### 3:3

[¶5] Rabbi Ishmael says: [the law relating to] blood is lenient at the beginning [before it is offered] and stringent at the end; [the law relating to] libations is stringent at the beginning and lenient at the end. Blood at the beginning is not subject to the law of sacrilege, but is subject to it after it has flowed away to the Wadi Kidron. Libations at the beginning are subject to the law of sacrilege, but are exempted from it after they flowed down into the shitin.

> Hebrew: רבי ישמעאל אומר הדם קל בתחלתו. וחמור בסופו. והנסכים חומר בתחלתן. וקל בסופן. הדם בתחלה אין מועלים בו. יצא לנחל קדרון מועלים בו. הנסכים בתחלה מועלים בהן. יצאו לשיתין אין מועלים בהם:

### 3:4

[¶7] The ashes of the inner altar and [of the wicks of] the menorah may not be used but they are not subject to the law of sacrilege. If one dedicates ashes they are subject to the law of sacrilege. Turtle-doves which have not reached the right age and pigeons which have exceeded the right age may not be used but they are not subject to the law of sacrilege. Rabbi Shimon said: turtle-doves which have not yet reached the right age are subject to the law of sacrilege, while pigeons which have exceeded the right age are not allowed for use, but are exempt from the law of sacrilege.

> Hebrew: דשון מזבח הפנימי. והמנורה. לא נהנין. ולא מועלין. המקדיש דשון בתחלה. מועלים בו. תורים שלא הגיע זמנן. ובני יונה שעבר זמנן לא נהנים. ולא מועלים. רבי שמעון אומר. תורין שלא הגיע זמנן. מועלין בהן. ובני יונה שעבר זמנן. לא נהנין. ולא מועלין:

### 3:5

[¶9] The milk of consecrated animals and the eggs of [consecrated] turtle-doves may not be used, but are not subject to the law of sacrilege. When is this so? For things dedicated for the altar, but as for things dedicated for Temple upkeep, if one consecrated a chicken both it and its eggs are subject to the law of sacrilege, or [if one dedicated] a she-donkey, both it and its milk are subject to the law of sacrilege.

> Hebrew: חלב המוקדשין. וביצי תורין. לא נהנים ולא מועלים. במה דברים אמורים בקדשי מזבח. אבל בקדשי בדק הבית הקדיש תרנגולת. מועלין בה ובביצתה. חמור מועלין. בה ובחלבה:

### 3:6

[¶11] Whatever is fit for the altar and not for Temple repair, for Temple repair and not for the altar, neither for the altar nor for Temple repair is subject to the law of sacrilege. How so? If one consecrated a cistern full of water, a dump full of manure, a dove-cote full of pigeons, a tree laden with fruit, a field covered with herbs, the law of sacrilege applies to them and to their contents. But if one consecrated a cistern and it was later filled with water, a dump and it was later filled with manure, a dove-cote and it was later filled with pigeons, a tree and it afterwards bore fruit or a field and it afterwards produced herbs, the law of sacrilege applies to the consecrated objects themselves but not to their contents, the words of Rabbi Judah. Rabbi Shimon says: if one consecrated a field or a tree, the law of sacrilege applies to it and to its produce for it is the growth of consecrated property. The young of [cattle set aside as] tithe may not nurse from cattle set aside for tithe, but others consecrate for such use. The young of consecrated cattle may not nurse from consecrated cattle, but others consecrate for such use. Workers may not eat dry figs dedicated to the Temple, nor may a cow eat of the vetch belonging to the Temple.

> Hebrew: כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית. לבדק הבית ולא למזבח. לא למזבח ולא לבדק הבית. מועלין בו. כיצד הקדיש בור מלא מים. אשפה מלאה זבל. שובך מלא יונים. אילן מלא פירות. שדה מלאה עשבים. מועלין בהם. ובמה שבתוכן. אבל אם הקדיש בור. ואחר כך נתמלא מים. אשפה. ואחר כך נתמלאה זבל. שובך. ואחר כך נתמלא יונים. אילן. ואחר כך נתמלא פירות. שדה. ואחר כך נתמלאה עשבים מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר המקדיש שדה ואילן. מועלין בהם ובגדוליהם. מפני שהן גדולי הקדש. ולד מעושרת. לא יינק מן המעושרת. ואחרים מתנדבים כן. ולד מוקדשין לא יינק מן המוקדשין. ואחרים מתנדבים כן. הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדש וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש:

### 3:7

[¶13] If the roots of a privately owned tree spread onto dedicated ground, or those of a tree in dedicated ground spread onto private ground, they may not be used, but the law of sacrilege does not apply to them. The water of a spring which comes out of a dedicated field may not be used, but the law of sacrilege does not apply to it When it has left the field it may be used. The water in the golden jar may not be used, but the law of sacrilege does not apply to it. When it has been poured into the flask, it is subject to the law of sacrilege. The willow branch may not be used, but is not subject to the law of sacrilege. Rabbi Elazar son of Rabbi Zadok says: the elders used to put it with their palm tree branches.

> Hebrew: שרשי אילן של הדיוט. באין בשל הקדש. ושל הקדש באין בשל הדיוט. לא נהנין ולא מועלין. המעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש. לא נהנין ולא מועלין. יצא חוץ לשדה נהנין ממנו. המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין. נתנו בצלוחית מועלין בהם. ערבה לא נהנין ולא מועלין. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר. נותנין היו ממנה זקנים בלולביהם:

### 3:8

[¶15] A nest which is built on the top of a dedicated tree, one may not derive benefit from it, but the law of sacrilege does not apply to it. That which is on the top of an asherah, one flicks [it] off with a reed. If one dedicated a forest to the temple, the law of sacrilege applies to the whole of it. If the treasurers [of the Temple] bought trees, the lumber is subject to the law of sacrilege but not the chips and not the fallen leaves.

> Hebrew: קן שבראש האילן של הקדש. לא נהנין ולא מועלין. שבאשרה יתיז בקנה. המקדיש את החורש. מועלין בכולו. הגזברים שלקחו את העצים. מועלין בעצים. ואין מועלין לא בשפוי. ולא בנויה:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/4/#p-N

### 4:1

[¶1] Things dedicated for the altar combine with one another with regard to the law of sacrilege, and to render one liable over them [for the laws of] piggul, notar and defilement. Things dedicated for Temple repair combine with one another. Things dedicated for the altar combine with things dedicated for Temple repair with regard to the law of sacrilege.

> Hebrew: קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה. למעילה ולחייב עליהן משום פגול. נותר. וטמא. קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה. קדשי המזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה. למעילה:

### 4:2

[¶3] Five things in an olah combine with one another: the flesh, the fat, the fine flour, the wine and the oil. And six in a todah: the flesh, the fat, the fine flour, the wine, the oil and the bread. Terumah, terumah of the tithe, terumah of the tithe separated from demai, hallah and first-fruits combine with one another to make up the size required to render other things forbidden and to be liable for the payment of a fifth.

> Hebrew: חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה. הבשר והחלב והסלת והיין והשמן. וששה בתודה. הבשר והחלב והסולת והיין והשמן והלחם. התרומה. ותרומת מעשר. ותרומת מעשר של דמאי. החלה והבכורים. מצטרפין זה עם זה לאסור. ולחייב עליהם את החומש:

### 4:3

[¶5] All kinds of piggul can combine with one another and all kinds of notar can combine with one another. All kinds of carrion can combine with one another. All kinds of sheratzim can combine with one another. The blood of a sheretz and its flesh can combine with one another. A general rule was stated by Rabbi Joshua: all things that are alike both in respect of [duration of] uncleanness and in respect of their minimum measure can combine with one another. Things that are alike in respect [of duration] of uncleanness but not in respect of minimum measure, in respect of minimum measure but not in respect [of duration] of uncleanness, or [if they are alike] neither in respect [of duration] of uncleanness nor in respect of measure, cannot combine with one another.

> Hebrew: כל הפיגולין מצטרפין זה עם זה. כל הנותרין מצטרפין זה עם זה. כל הנבלות מצטרפות זו עם זו. כל השרצים מצטרפין זה עם זה. דם השרץ ובשרו מצטרפין. כלל אמר רבי יהושע. כל שטומאתו ושיעורו שוין. מצטרפין זה עם זה. טומאתו ולא שיעורו. שיעורו ולא טומאתו. לא טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין זה עם זה:

### 4:4

[¶7] Piggul and remnant do not combine with one another because they are of two different names. Sheretz and carrion, as well as carrion and the flesh of a corpse do not combine with one another to effect impurity, not even in respect of the more lenient of the two [grades] of defilement. Food contaminated through contact with a primary defilement can combine with that contaminated by a secondary defilement to affect uncleanness according to the lower degree of defilement of the two.

> Hebrew: הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה. מפני שהם שני שמות. השרץ והנבלה. וכן הנבלה ובשר המת. אין מצטרפין זה עם זה. לטמא אפילו כקל שבשניהם. האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה. מצטרפין זה עם זה. לטמא כקל שבשניהם:

### 4:5

[¶9] All kinds of food can combine with one another:To make up the quantity of half a peras in order to render the body unfit [To make up the food] for two meals to form an eruv; To make up the volume of an egg to contaminate food; To make up the volume of a dry fig with regard to carrying on Shabbat; And the volume of a date with regard to Yom Kippur. All kinds of drinks can combine with one another: To make up a quarter [of a log] in order to render the body unfit; To make up a mouthful with regard to Yom Kippur.

> Hebrew: כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס. במזון שתי סעודות לערוב. בכביצה לטמא טומאת אוכלין. בכגרוגרת להוצאת שבת. בככותבת ביום הכפורים. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה. ברביעית. ובמלא לוגמיו ביום הכפורים:

### 4:6

[¶11] Orlah and kilayim of the vineyard can combine with one another. Rabbi Shimon says: they do not combine. Cloth, sack-cloth, sack-cloth and leather, leather and matting combine with one another. Rabbi Shimon: What is the reason? Because these are all susceptible to the uncleanness caused by sitting.

> Hebrew: הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה. רבי שמעון אומר אינן מצטרפין. הבגד והשק. השק והעור. העור והמפץ. מצטרפין זה עם זה. רבי שמעון אומר. מפני שהן ראוין ליטמא מושב:

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/5/#p-N

### 5:1

[¶1] If one derived a perutah's worth of benefit from a sacred thing, he is guilty of sacrilege even though he did not lessen its value, the words of Rabbi Akiva. But the sages say: Anything that can deteriorate [through use], the law of sacrilege applies to it only after it has suffered deterioration. And anything that does not deteriorate [through use], the law of sacrilege applies to it as soon as he made use of it. How is this so? If [a woman] puts a necklace round her neck or a ring on her finger, or if she drank from a golden cup, she is liable to the law of sacrilege as soon as she made use of it [to the value of a perutah]. But if one puts on a shirt or covers oneself with a cloak, or if one chopped [wood] with an axe, he is subject to the law of sacrilege only if [those objects] have suffered deterioration. If one sheared a hatat while it was alive, he is not liable for sacrilege unless he has diminished its value. If when dead, he is liable as soon as he made use of it.

> Hebrew: הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש. אף על פי שלא פגם. מעל. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום. וכל דבר שאין בו פגם כיון שנהנה מעל. כיצד נתנה קטלה בצוארה. טבעת בידה. שתתה בכוס של זהב. כיון שנהנית מעלה. לבש בחלוק. כיסה בטלית. בקע בקורדום. לא מעל עד שיפגום. תלש מן החטאת. כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום. כשהיא מתה כיון שנהנה מעל:

### 5:2

[¶3] If one derived half a perutah's worth of benefit and impaired [the value of the used article] by another half a perutah, or if one derived a perutah's worth of benefit from one thing and diminished another thing by the value of a perutah, he had not committed sacrilege, until he benefits a perutah's worth and diminishes the value of a perutah of the same thing.

> Hebrew: נהנה בכחצי פרוטה. ופגם בכחצי פרוטה. או שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד. ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר. הרי זה לא מעל. עד שנהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד:

### 5:3

[¶5] One does not commit sacrilege after sacrilege has already been committed by another person, except with domesticated animals and vessels of ministry. How so? If one rode on a beast and then another came and rode on it and yet another came and rode on it; Or if one drank from a golden cup, then another came and drank and yet another came and drank; Or if one plucked [of the wool] of a hatat, then another came and plucked and yet another came and plucked, all of them are guilty of sacrilege. Rabbi said: anything that cannot be redeemed is subject to the law of sacrilege even after sacrilege has been already committed with it.

> Hebrew: אין מועל אחר מועל במוקדשין. אלא בהמה. וכלי שרת. כיצד רכב על גבי בהמה. ובא חברו ורכב. ובא חברו ורכב. שתה בכוס של זהב. ובא חברו ושתה. ובא חברו ושתה. תלש מן החטאת. ובא חברו ותלש. ובא חברו ותלש. כולן מעלו. רבי אומר כל שאין לו פדיון. יש בו מועל אחר מועל:

### 5:4

[¶7] If he removed a stone or a beam belonging to Temple property, he is not guilty of sacrilege. But if he gave it to his friend he is guilty of sacrilege, but his fellow is not guilty. If he built it into his house he is not guilty of sacrilege until he lives beneath it and benefits the equivalent of a perutah. If he took a perutah from Temple property he is not guilty of sacrilege. But if he gave it to his friend he is guilty of sacrilege, but his fellow is not guilty. If he gave it to the bathhouse keeper, he is guilty of sacrilege even though he has not bathed, for he can say to him, “Behold the bath is ready for you, go in and bathe.”

> Hebrew: נטל אבן או קורה של הקדש. הרי זה לא מעל. נתנה לחבירו. הוא מעל וחבירו לא מעל. בנאה בתוך ביתו. הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. נטל פרוטה של הקדש. הרי זה לא מעל. נתנה לחבירו. הוא מעל וחבירו לא מעל. נתנה לבלן. אף על פי שלא רחץ מעל שהוא אומר לו הרי מרחץ פתוחה הכנס ורחוץ:

### 5:5

[¶9] The portion which a person has eaten himself and that which he has given his friend to eat, or the portion which he has made use of himself and that which he has given to his friend to make use of, or the portion which he has eaten himself and that which he has given his friend to make use of, or the portion which he has made use of himself and that which he has given his friend to eat can combine with one another even after the lapse of a lot of time.

> Hebrew: אכילתו ואכילת חברו. הנייתו והניית חברו. אכילתו והניית חברו. הנייתו ואכילת חברו. מצטרפין זה עם זה. ואפילו לזמן מרובה:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-meilah/6/#p-N

### 6:1

[¶1] If an agent has fulfilled his agency, the sender is guilty of sacrilege, but if he has not carried out his agency, he himself is guilty of sacrilege. How so? If he [the employer] said to him: “Give meat to the guests” and he offered them liver, “[Give] liver” and he offered them meat, he himself is guilty of sacrilege. If the employer said to him: “Give them one piece each,” and he said to them: “Take two pieces each,” and the guests took three pieces each, all of them are guilty of sacrilege. If he [the employer] said to him, “Bring me [something] from the window or from the chest,” and he brought it to him [from one of these places] even though the employer says, “I meant only from that place” and he brought it from the other place, the employer is guilty of sacrilege. But if he said to him, “Bring it to me from the window,” and he brought it from the chest, or “from the chest” and he brought it to him from the window, the agent is guilty of sacrilege.

> Hebrew: השליח שעשה שליחותו. בעל הבית מעל. לא עשה שליחותו השליח מעל. כיצד. אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד. כבד. ונתן להם בשר. השליח מעל. אמר לו תן להם חתיכה חתיכה. והוא אמר טולו שתים שתים. והם נטלו שלש שלש. כולן מעלו. אמר לו הבא מן החלון. או מגלוסקמא. והביא לו. אף על פי שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה. והביא מזה. בעל הבית מעל. אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון. והביא לו מגלוסקמא. או מן גלוסקמא והביא לו מן החלון. השליח מעל:

### 6:2

[¶3] One who has sent a deaf-mute, an imbecile or a minor: If they carried out their agency the employer is guilty, If they did not carry out their appointed errand, the shopkeeper is guilty. If one sent one of sound senses and remembers [that the money belongs to Temple property] before it has come into the possession of the shopkeeper, the shopkeeper will be guilty when he spends it. What should he do? He should take a perutah or a vessel and say “The perutah that is Temple property, wherever it may be, is redeemed with this;” for consecrated things can be redeemed both with money and with money's worth.

> Hebrew: שלח ביד חרש שוטה וקטן. אם עשו שליחותו. בעל הבית מעל. לא עשו שליחותו. החנוני מעל. שלח ביד פיקח. ונזכר עד שלא הגיע אצל חנוני החנוני מעל כשיוציא. כיצד יעשה. נוטל פרוטה או כלי. ויאמר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מחוללת על זה. שהקדש נפדה בכסף. ובשוה כסף:

### 6:3

[¶5] If he gave him a perutah and said to him: “Bring me for half a perutah lamps and for the other half wicks,” and he went and brought for the whole perutah wicks or for the whole perutah lamps; Or if he said to him, “Bring me for the whole lamps or for the whole wicks,” and he went and brought for half [a perutah] lamps and for the other half wicks, neither is guilty of sacrilege. But if he said to him, “Bring for half a perutah lamps from one place and for half a perutah wicks from another,” and he went and brought the lamps from the place where the wicks [were to be bought] and the wicks from the place where the lamps [were to be bought], the agent is guilty of sacrilege.

> Hebrew: נתן לו פרוטה. אמר לו הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות. והלך והביא לו בכולה נרות. או בכולה פתילות. או שאמר לו הבא לי בכולה נרות. או בכולה פתילות. הלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות. שניהם לא מעלו. אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני. ובחציה פתילות ממקום פלוני. והלך והביא לו נרות מבית פתילות. ופתילות מבית נרות. השליח מעל:

### 6:4

[¶7] If he gave him two perutahs and said, “Bring me for them an etrog,” and he brought for one perutah an etrog and for the other a pomegranate, both are guilty of sacrilege. Rabbi Judah says: the employer is not guilty of sacrilege for he could say, “I wanted a large etrog and you brought me a small and bad one.” If he gave him a golden denar and said to him, “Bring me a shirt,” and he brought him for three [silver selas] a shirt and for the other three a cloak, both are guilty of sacrilege. Rabbi Judah says: the employer is not guilty of sacrilege, for he can argue, “I wanted a large shirt and you brought me a small and bad one.”

> Hebrew: נתן לו שתי פרוטות אמר לו הבא לי אתרוג. והלך והביא לו בפרוטה אתרוג. ובפרוטה רמון. שניהם מעלו. רבי יהודה אומר. בעל הבית לא מעל. שהוא אומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש. והבאת לי קטן ורע. נתן לו דינר זהב. אמר לו הבא לי חלוק. והלך והביא לו בשלשה חלוק. בשלשה טלית. שניהם מעלו. רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל. שהוא אומר לו חלוק גדול הייתי מבקש. והבאת לי קטן ורע:

### 6:5

[¶9] One who deposited money with a moneychanger: if it was tied up, he may not use it; and therefore if he did spend it he is guilty of sacrilege. If it was loose he may use it and therefore if he spent it he is not guilty of sacrilege. If [the money was deposited] with a private person, he may not use it in neither case, and therefore if he did spent it he is guilty of sacrilege. A shopkeeper has the status of a private person, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he is like a money-changer.

> Hebrew: המפקיד מעות אצל השלחני אם צרורין לא ישתמש בהם. לפיכך אם הוציא מעל. אם מותרים ישתמש בהן. לפיכך אם הוציא לא מעל. אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהם. לפיכך אם הוציא מעל. החנוני כבעל הבית דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כשלחני:

### 6:6

[¶11] If a perutah belonging to the Temple fell into his bag or if he said, “One perutah in this bag shall be dedicated,” as soon as he spends the first perutah he is guilty of sacrilege, the words of Rabbi Akiva. But the sages say: not until he has spent all the money that was in the bag. Rabbi Akiva agrees if he says, “A perutah out of this bag shall be dedicated,” he is permitted to keep on spending [and is liable only] when he has spent all that was in the bag.

> Hebrew: פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס. או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש. כיון שהוציא את הראשונה מעל. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס. מודה רבי עקיבא באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש. שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס: