---
title: "Mishnah Menachot"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Menachot. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/"
---

# Mishnah Menachot

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

Meal-offerings, drink-offerings and the showbread.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/6.md)
7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/7.md)
8. [Chapter 8](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/8.md)
9. [Chapter 9](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/9.md)
10. [Chapter 10](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/10.md)
11. [Chapter 11](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/11.md)
12. [Chapter 12](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/12.md)
13. [Chapter 13](https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/13.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/1/#p-N

### 1:1

[¶1] All minhahs from which the handful was taken not in their own name are valid, except that they do not count in fulfilling their owners’ obligation, with the exception of the sinner's minhah and the minhah of jealousy. A sinner’s minhah and the minhah of jealousy from which he removed the handful not in their own name, or he put into the vessel, or brought [to the altar], or burned not in their own name, or for their own name and not for their own name, or not for their own name and for their own name, they are invalid. How can they be “for their own name and not for their own name”? [If offered it] as a sinner's minhah and as a voluntary minhah. And how can they be “not for their own name and for their own name”? [If offered it] as a voluntary minhah and as a sinner's minhah.

> Hebrew: כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות. אלא שלא עלו לבעלים משום חובה. חוץ ממנחת חוטא. ומנחת קנאות. מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן נתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן. או שלא לשמן ולשמן. פסולות. כיצד לשמן ושלא לשמן. לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה. או שלא לשמן ולשמן. לשם מנחת נדבה. ולשם מנחת חוטא:

### 1:2

[¶3] As for both a sinner’s minhah and any other minhah if [one of the following] removed the handful: a non-priest; or [a priest] that was an onen; or one who immersed himself during the day; or was not wearing the priestly vestments, or whose atonement was lacking; or who had not washed his hands and feet; or that was uncircumcised; or unclean; or was sitting, or standing upon vessels or upon a beast or upon another's feet, it is invalid. If [a priest] removed the handful with his left hand it is invalid. Ben Batera says: he may put [the handful] back and take it out again with the right hand. If on taking the handful there came into his hand a small stone or a grain of salt or a drop of frankincense it is invalid, for they have said: if the handful was too much or too little it is invalid. What is meant by “too much? If he took an overflowing handful. And ‘too little’? If he took the handful with the tips of his fingers only. How should he do it? He should stretch out his fingers on to the palm of his hand.

> Hebrew: אחת מנחת חוטא ואחת כל המנחות שקמצן זר. אונן. טבול יום. מחוסר בגדים. מחוסר כפורים. שלא רחוץ ידים ורגלים. ערל. טמא. יושב. עומד על גבי כלים. על גבי בהמה. על גבי רגלי חברו. פסל. קמץ בשמאל. פסל. בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין. קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסל. מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסל. איזה הוא היתר שקמצו מבורץ. וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו. כיצד הוא עושה. פושט את אצבעותיו על פס ידו:

### 1:3

[¶5] If he put in too much of its oil or too little of its oil or too little of its frankincense, it is invalid. One who takes a fistful from the minhah [intending]: To eat the remainder outside [the Temple] or an olive’s worth outside; To burn the fistful or an olive’s worth of the fistful outside; To burn its frankincense outside, It is invalid, but it does not involve karet. [One who takes a fistful from the minhah intending]: To eat the remainder the next day or an olive’s worth the next day; To burn the fistful the next day or an olive’s worth of the fistful the next day; To burn its frankincense the next day, It is piggul, and involves kareth. This is the general rule: anyone who removes the fistful, or puts it into a vessel, or carries it to the altar, or burns it, [intending] to eat as much as an olive of that which is normally eaten or to burn [on the altar] as much as an olive of that which is normally burned outside its prescribed place, [the minhah] is invalid, but it does not involve karet; [Intending to eat or burn] after its designated time, it is piggul and it involves karet. Provided that the mattir is offered in accordance with the law. How is the mattir offered in accordance with the law? If one took out the fistful in silence, and put it in a vessel, or carried it, or burned it, [intending to eat it] after its designated time; Or if one took out the fistful [intending to eat the minhah] after its designated time, and put it in a vessel, and carried it and burned it in silence, or if one took out the fistful, or put it in a vessel, or carried it, or burned it [intending to eat the minhah] after its designated time. That is offering the mattir in accordance with the law.

> Hebrew: ריבה שמנה וחסר שמנה חסר לבונתה. פסולה. הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ. להקטיר קומצה בחוץ או כזית מקומצה בחוץ. או להקטיר לבונתה בחוץ. פסול ואין בו כרת. לאכול שיריה למחר. או כזית משיריה למחר. להקטיר קומצה למחר. או כזית מקומצה למחר. או להקטיר לבונתה למחר. פגול וחייבין עליו כרת. זה הכלל כל הקומץ והנותן בכלי והמהלך. והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר. חוץ למקומו פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. ובלבד שיקרב המתיר כמצותו. כיצד קרב המתיר כמצותו. קמץ בשתיקה. ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו. או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה. או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו זה הוא שקרב המתיר כמצותו:

### 1:4

[¶7] How is the mattir not offered in accordance with the law? If one took out the fistful [intending to eat it] outside the designated place, [and] put it in a vessel, carried it to the altar, and burned [with the intention of eating it] after its designated time; Or if one took out the fistful [intending to eat it] after its designated time, [and] received, carried it to the altar, and burned it [intending to eat it] outside its designated place, or if one took out the fistful, received, carried it to the altar, and burned [intending to eat it] outside its designated time. If one took out the fistful of a sinner’s minhah or the minhah of jealousy for the sake of something else, and received, carried it to the altar, and burned [intending to eat them] after their designated time; Or if one took out the fistful [from them, intending to eat] after their designated time, [and] received, carried it to the altar, and burned for the sake of something else, or if one took out the fistful, received, carried it to the altar, and burned for the sake of something else;Rabbi Judah said: this is the general rule: where the [improper] intention of time precedes the [improper] intention of place, [the sacrifice] is piggul, and involves karet; but if the [improper] intention of place precedes the [improper] intention of time, it is invalid and does not involve kareth. In these cases the mattir was not offered in accordance with the lawBut the sages say: in both cases [the sacrifice] is invalid and does not involve karet. [If one intended] to eat as much as an olive outside its designated place [and] as much as an olive on the next day, [or] as much as an olive on the next day [and] as much as an olive outside its designated place; Half as much as an olive outside its designated place [and] half as much as an olive on the next day; Half as much as an olive on the next day [and] half as much as an olive outside its designated place, [The sacrifice] is unfit, and does not involve karet.[If one intends] to eat half as much as an olive [after its intended time or outside its intended place] [and] to burn half as much as an olive [similarly] it is valid, for eating and burning do not combine.

> Hebrew: כיצד לא קרב המתיר כמצותו. קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו. או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו. או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו. מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן. ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן. או שקמץ חוץ לזמנן. ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן. או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו. לאכול כזית בחוץ וכזית למחר כזית למחר וכזית בחוץ. כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר. כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת. אמר רבי יהודה זה הכלל. אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום. פגול. וחייבים עליו כרת. ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת. וחכמים אומרים זה וזה פסול. ואין בו כרת. לאכול כחצי זית. ולהקטיר כחצי זית. כשר. שאין אכילה והקטרה מצטרפין:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/2/#p-N

### 2:1

[¶1] If he took out the handful [intending] to eat the remainder or to burn the handful the next day, in this case Rabbi Yose agrees that the offering is piggul and he is obligated for karet. [If he intended] to burn its frankincense the next day: Rabbi Yose says: it is invalid but he is not liable for karet. But the sages say: it is piggul and he is liable for karet. They said to him: how does this differ from an animal-offering? He said to them: with the animal-offering the blood, the flesh and the sacrificial portions are all one; but the frankincense is not part of the minhah.

> Hebrew: הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול וחייבין עליו כרת. להקטיר לבונתה למחר. רבי יוסי אומר פסול. ואין בו כרת. וחכמים אומרים פגול. וחייבין עליו כרת. אמרו לו מה שנה זו מן הזבח. אמר להם שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד. ולבונה אינה מן המנחה:

### 2:2

[¶3] If he slaughtered the two lambs [intending] to eat one of the [two] loaves the next day, or if he burned the two dishes [of the frankincense intending] to eat one of the [two] rows of the showbread the next day: Rabbi Yose says: that loaf or that row about which he expressed the intention is piggul and he is liable for karet for it, while the other is invalid but he is not liable for karet for it. But the sages say, both are piggul and he is liable for karet for both of them. If one of the [two] loaves or one of the [two] rows [of the showbread] became unclean: Rabbi Judah says: both must be taken out to the place of burning, for the offering of the congregation may not be divided. But the sages say, the unclean [is treated] as unclean, but the clean may be eaten.

> Hebrew: שחט שני כבשים. לאכול אחת מן החלות למחר. הקטיר שני בזיכין. לאכול אחד מן הסדרים למחר. רבי יוסי אומר אותה החלה. ואותו הסדר שחישב עליו. פגול וחייבין עליו כרת. והשני פסול ואין בו כרת. וחכמים אומרים זה וזה פגול וחייבין עליו כרת. נטמאת אחת מן החלות. או אחד מן הסדרים. רבי יהודה אומר שניהם יצאו לבית השריפה. שאין קרבן צבור חלוק. וחכמים אומרים הטמא בטומאתו. והטהור יאכל:

### 2:3

[¶5] The todah can render the bread piggul but the bread does not render the todah piggul. How so? If he slaughtered the todah intending to eat part of it on the next day, both it and the bread are piggul; if he intended to eat part of the bread the next day, the bread is piggul but the todah is not piggul. The lambs can render the bread piggul but the bread cannot render the lambs piggul. How so? If he slaughtered the lambs intending to eat part of them the next day, both they and the bread are piggul; if he intended to eat part of the bread the next day, the bread is piggul but the lambs are not.

> Hebrew: התודה מפגלת את הלחם. והלחם אינו מפגל את התודה. כיצד השוחט את התודה. לאכול ממנה למחר. היא והלחם מפוגלין. לאכול מן הלחם למחר. הלחם מפוגל. והתודה אינה מפוגלת. הכבשים מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים. כיצד. השוחט את הכבשים. לאכול מהן למחר. הם והלחם מפוגלין. לאכול מן הלחם למחר. הלחם מפוגל. והכבשים אינן מפוגלין:

### 2:4

[¶7] The animal-offering can render the libations piggul after they have been sanctified in the vessel, the words of Rabbi Meir. But the libations cannot render the animal-offering piggul. Thus, if he slaughtered an animal-offering intending to eat part of it on the next day, both it and the libations are piggul; if he intended to offer the libations the next day, the libations are piggul but the animal-offering is not.

> Hebrew: הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי. דברי רבי מאיר. והנסכין אינן מפגלין את הזבח. כיצד השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר. הוא ונסכיו מפוגלין. להקריב מן הנסכין למחר. הנסכין מפוגלין. והזבח אינו מפוגל:

### 2:5

[¶9] If he had an intention which makes piggul [with regard to the remainder of the minhah] during the [burning of the] handful and not during the [burning of the] frankincense, or during the [burning of the] frankincense and not during the [burning of the] incense: Rabbi Meir says: it is piggul and he is liable for karet for it; But the sages say: there is no karet unless he had an intention that makes piggul during the service of the whole of the mattir. The sages agree with Rabbi Meir with regard to a sinner’s minhah or a minhah of jealousy, that if he had an intention which makes piggul during the [burning of the] handful, [the remainder] is piggul and he is liable for karet for it, since the handful is the entire mattir. If he slaughtered one of the lambs intending to eat the two loaves the next day, or if he burned one of the dishes of frankincense intending to eat the two rows [of the showbread] on the next day: Rabbi Meir says: it is piggul and he is liable for karet for it; But the sages say: it is not piggul, unless he had an intention that makes piggul during the service of the whole of the mattir. If he slaughtered one of the lambs intending to eat part of it the next day, that [lamb] is piggul but the other [lamb] is valid. If he intended to eat the other [lamb] the next day, both are valid.

> Hebrew: פיגל בקומץ ולא בלבונה. בלבונה ולא בקומץ. רבי מאיר אומר פיגול וחייבים עליו כרת. וחכמים אומרים אין בו כרת. עד שיפגל את כל המתיר. מודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא. ובמנחת קנאות שאם פגל בקומץ. שהוא פיגול וחייבין עליו כרת. שהקומץ הוא המתיר. שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר. הקטיר אחד מן הבזיכים לאכול שני סדרים למחר. רבי מאיר אומר פיגול. וחייבים עליו כרת. וחכמים אומרים אין פגול. עד שיפגל את כל המתיר. שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר. הוא פיגול. וחבירו כשר. לאכול מחבירו למחר. שניהם כשרים:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/3/#p-N

### 3:1

[¶1] If he took the handful from the minhah intending to eat [outside its proper place or after its proper time] a thing that it is not usual to eat or to burn [outside its proper place or after its proper time] a thing that it is not usual to burn, the offering is valid. But Rabbi Eliezer says it is invalid. If he intended to eat less than an olive's worth of a thing that it is usual to eat, or to burn less than an olive's worth of a thing that it is usual to burn, the offering is valid. If he intended to eat a half of an olive's worth and to burn a half of an olive’s worth, the offering is valid, for eating and burning cannot be reckoned together.

> Hebrew: הקומץ את המנחה. לאכול דבר שאין דרכו לאכול. להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר. כשר. רבי אליעזר פוסל. לאכול דבר שדרכו לאכול. להקטיר דבר שדרכו להקטיר. פחות מכזית. כשר. לאכול כחצי זית. ולהקטיר כחצי זית. כשר. שאין אכילה והקטרה מצטרפין:

### 3:2

[¶3] If he did not pour in [the oil], or if he did not mix it, or if he did not break up [the minhah] into pieces, or if he did not salt it, or wave it, or if he did not draw it near, or if he broke it up into large pieces, or if he did not anoint it [with oil], it is valid. If the handful of one minhah was mixed with the handful of another, or with a priest’s minhah, or with the minhah of the anointed [high] priest, or with the minhah offered with the libations, it is valid. Rabbi Judah says: if [it was mixed] with the minhah of the anointed [high] priest or with the minhah offered with libations, it is invalid, for since the consistency of the one is thick and the consistency of the other is thin, each absorbs from the other.

> Hebrew: לא יצק לא בלל. לא פתת. לא מלח. לא הניף. לא הגיש. או שפתתן פתים מרובות. ולא משחן. כשרות. נתערב קומצה בקומץ חברתה. במנחת כהנים. במנחת כהן המשיח. במנחת נסכין. כשרה. רבי יהודה אומר במנחת כהן המשיח. ובמנחת נסכין. פסולה. שזו בלילתה עבה. וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו:

### 3:3

[¶5] Two minhahs from which the handfuls had not yet been taken out were mixed together: If it is still possible to take the handful from each separately, they are valid; If not, they are invalid. If the handful [of a minhah] was mixed with a minhah from which the handful had not yet been taken, he must not burn it. If he did burn it, then the minhah from which the handful had been taken fulfills the owner's obligation while the other from which the handful had not been taken does not fulfill the owner's obligation. If the handful was mixed with the remainder of the minhah or with the remainder of another minhah, it must not be burned; If he did burn it does fulfill the owner's obligation. If the handful had become unclean and yet he offered it, the head plate renders it acceptable, But if it went out [of the Temple Court] and was afterwards he offered it, the headplate does not render it acceptable. For the headplate renders acceptable only an offering which was unclean but not that which was taken out.

> Hebrew: שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו. אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות. ואם לאו פסולות. הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה. לא יקטיר. ואם הקטיר. זו שנקמצה עלתה לבעלים. וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים. נתערב קומצה בשיריה. או בשיריה של חברתה. לא יקטיר. ואם הקטיר עלתה לבעלים. נטמא הקומץ. והקריבו. הציץ מרצה. יצא והקריבו אין הציץ מרצה. שהציץ מרצה על הטמא. ואינו מרצה על היוצא:

### 3:4

[¶7] If the remainder of the minhah became unclean or was burnt or lost: According to the rule of Rabbi Eliezer it is valid [to burn the fistful], But according to the rule of Rabbi Joshua it is invalid. If [he did] not [put the fistful] into a ministering vessel it is invalid; But Rabbi Shimon declares it valid. If he burnt the handful twice, it is valid.

> Hebrew: נטמאו שיריה. נשרפו שיריה. אבדו שיריה. כמדת רבי אליעזר כשרה. וכמדת רבי יהושע פסולה. שלא בכלי שרת פסולה. רבי שמעון מכשיר. הקטיר קומצה פעמים. כשרה:

### 3:5

[¶9] Regarding the handful: the [absence of the] smallest part invalidates the whole. Regarding the tenth [of flour for the minhah] the [absence of the] smallest part invalidates the whole. Regarding the wine [libation which accompanies the minhah] the [absence of the] smallest part invalidates the whole. Regarding the oil [which is mixed in with the minhah] the [absence of the] smallest part invalidates the whole. Regarding the flour and the oil, the [absence of] one invalidates the other. Regarding the handful and the frankincense, the [absence of] one invalidates the other.

> Hebrew: הקומץ. מעוטו מעכב את רובו. העשרון. מעוטו מעכב את רובו. היין. מעוטו מעכב את רובו. השמן. מעוטו מעכב את רובו. הסלת והשמן. מעכבין זה את זה. הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה:

### 3:6

[¶11] Regarding the two goats of Yom Hakippurim, the [absence of] one invalidates the other. Regarding the two lambs of Shavuot, the [absence of] one invalidates the other. Regarding the two loaves [that accompany the lambs] the [absence of] one invalidates the other. Regarding the two rows [of the showbread] the [absence of] one invalidates the other. Regarding the two dishes [of frankincense] the [absence of] one invalidates the other. Regarding the rows and the dishes the [absence of] one invalidates the other. Regarding the: two kinds [of cakes] used in the offering of the nazirite, the three kinds used for the red cow, the four kinds [of cakes] used in the todah, the four kinds [of species] used for the lulav, and the four kinds used for the [purification of the] leper, the [absence of] one invalidates the others. Regarding the seven sprinklings [of the blood] of the red cow the [absence of] one invalidates the others. Regarding the seven sprinklings between the staves of the ark, and of those towards the veil and upon the golden altar, the [absence of] one invalidates the others.

> Hebrew: שני שעירי יום הכפורים מעכבין זה את זה. שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה. שתי חלות מעכבות זו את זו. שני סדרים מעכבין זה את זה. שני בזיכין מעכבין זה את זה. הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה. שני מינים שבנזיר. שלשה שבפרה. ארבעה שבתודה. ארבעה שבלולב. ארבעה שבמצורע. מעכבין זה את זה. שבע הזיות שבפרה. מעכבות זו את זו. שבע הזיות של בין הבדים ושעל הפרוכת. ושעל מזבח הזהב. מעכבות זו את זו:

### 3:7

[¶13] Regarding the seven branches of the menorah, the [absence of] one invalidates the others. Regarding the seven lamps on it, the [absence of] one invalidates the others. Regarding the two portions of Scripture in the mezuzah, the [absence of] one invalidates the other; indeed even one letter can invalidate the whole. Regarding the four portions of Scripture in the tefillin, the [absence of] one invalidates the others; indeed even one letter can invalidate the whole. Regarding the four fringes, the [absence of] one invalidates the others, since the four together form one mitzvah. Rabbi Ishmael says: the four are four separate mitzvot.

> Hebrew: שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה. שבעה נרותיה. מעכבין זה את זה. שתי פרשיות שבמזוזה. מעכבות זו את זו. ואפילו כתב אחד מעכבן. ארבע פרשיות שבתפילין. מעכבות זו את זו. ואפילו כתב אחד מעכבן. ארבע ציציות מעכבות זו את זו. שארבעתן מצוה אחת. ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/4/#p-N

### 4:1

[¶1] The [absence of the] blue [in the tzitzit] does not invalidate the white, neither does the [absence of the] white invalidate the blue. The [absence of the] hand-tefillin does not invalidate the head-tefillin, neither does the [absence of the] head-tefillin invalidate the hand-tefillin. The [absence of the] fine flour and the oil does not invalidate the wine, neither does the [absence of the] wine invalidate them. The [omission of one of the] sprinklings [of the blood] on the outer altar does not invalidate the rest.

> Hebrew: התכלת אינה מעכבת את הלבן. והלבן אינו מעכב את התכלת. תפלה של יד אינה מעכבת של ראש. ושל ראש אינה מעכבת של יד. הסולת והשמן. אינם מעכבין את היין. ולא היין מעכבן. המתנות שעל מזבח החיצון. אינן מעכבות זו את זו:

### 4:2

[¶3] The [absence of either the] bullocks or the rams or the lambs does not invalidate the others. Rabbi Shimon says: if they had [money enough to buy] many bullocks but not [enough for] the drink-offerings, they should bring one bullock and its drink-offerings and should not offer them all without drink-offerings.

> Hebrew: הפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה. רבי שמעון אומר אם היו להם פרים מרובים. ולא היו להם נסכים יביאו פר אחד ונסכיו ולא יקרבו כולן בלא נסכין:

### 4:3

[¶5] The [absence of the] bull, or the rams, or the lambs or the goat does not invalidate the bread, neither does the [absence of the] bread invalidate them. The [absence of the] bread invalidates the lambs, but the [absence of the] lambs does not invalidate the bread, the words of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon b. Nanas said: it is not so, but rather the [absence of the] lambs invalidates the bread, while the [absence of the] bread does not invalidate the lambs; for so we find that when the Israelites were in the wilderness for forty years they offered the lambs without the bread, therefore now too they may offer the lambs without the bread. Rabbi Shimon said: the halakhah is according to the words of Ben Nanas but not for the reason he stated; for every offering stated in the Book of Numbers was offered in the wilderness, but not every offering stated in the book of Leviticus was offered in the wilderness; however, when they came into the land of Israel they offered both kinds. Why then do I say that the lambs may be offered without the bread? Because the lambs render themselves permissible without the bread, whereas bread without lambs, there is nothing that renders it permissible.

> Hebrew: הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם. ולא הלחם מעכבן. הלחם מעכב את הכבשים. והכבשים אינן מעכבין את הלחם. דברי רבי עקיבא אמר שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם. והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבי כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים לא קרב במדבר. משבאו לארץ קרבו אלו ואלו. ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם לחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו:

### 4:4

[¶7] The [absence of the] daily offerings (tamidin) does not invalidate the additional offerings (musafin), neither does [the absence of] the additional offerings invalidate the daily offerings, neither does the absence of [one of the] additional offerings invalidate the other additional offerings. Even though they did not offer the [tamid] lamb in the morning they must offer [the lamb] towards evening. Rabbi Shimon said: When is this so? Only when they had acted under constraint or in error, but if they acted deliberately and did not offer the lamb in the morning they may not offer [the lamb] towards evening. If they did not burn the incense in the morning they burn it towards evening. Rabbi Shimon said: all of it was burned towards evening. For the golden altar was dedicated only by the incense of spices. And the altar for the olah by the daily offering of the morning, And the table only by the showbread on Shabbat, And the menorah only by [the kindling of] seven lamps towards evening.

> Hebrew: התמידין אינן מעכבין את המוספים. ולא המוספים מעכבין את התמידים. ולא המוספים מעכבין זה את זה. לא הקריבו כבש בבקר יקריבו בין הערבים. אמר רבי שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבקר. לא יקריבו בין הערבים. לא הקטירו קטרת בבקר. יקטירו בין הערבים. אמר רבי שמעון וכולה היתה קרבה בין הערבים. שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר. ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת. ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים:

### 4:5

[¶9] The high priest’s griddle-cakes cannot be brought in [two separate] halves. Rather he must bring a whole tenth and then divide it, offering a half in the morning and a half towards evening. If a [high] priest offered half in the morning and then died and they appointed another priest in his place, [the successor] may not bring a half-tenth from his house, neither [may he use] the remaining half-tenth of the first [high priest]. Rather he must bring a whole tenth and divide it, and offer one half and leaving the other half goes to waste. It turns out that two halves are offered and two halves go to waste. If they did not appoint another priest in his place, at whose expense was it offered? Rabbi Shimon says, at the expense of the community; But Rabbi Judah says: at the expense of his heirs, And a whole [tenth] was offered.

> Hebrew: חביתי כהן גדול לא היו באות חציים אלא מביא עשרון שלם וחוצהו. ומקריב מחצה בבקר. ומחצה בין הערבים. וכהן שהקריב מחצה בשחרית. ומת. ומינו כהן אחר תחתיו. לא יביא חצי עשרון מביתו. ולא חצי עשרונו של ראשון. אלא מביא עשרון שלם וחוצהו. ומקריב מחצה ומחצה אבד. נמצאו שני חציים קרבין. ושני חציים אובדין. לא מינו כהן אחר. משל מי היתה קריבה. רבי שמעון אומר משל צבור. רבי יהודה אומר משל יורשים. ושלימה היתה קריבה:

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/5/#p-N

### 5:1

[¶1] All minhahs must be offered unleavened, with the exception of the leavened cakes of the todah and the two loaves [of Shavuot] which are offered leavened. Rabbi Meir says: the leaven must be taken from [the minhahs] themselves and with this they are leavened. Rabbi Judah says: that is not the best way, rather [first of all] he brings leaven and puts into the measuring vessel and then he fills the measuring vessel up [with flour]. But they said to him: even so [it is not satisfactory], for it would be sometimes too little and sometimes too much.

> Hebrew: כל המנחות באות מצה. חוץ מחמץ שבתודה. ושתי הלחם שהן באות חמץ. רבי מאיר אומר שאור בודה להן מתוכן ומחמצן. רבי יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר. אלא מביא את השאור ונותן לתוך המדה. וממלא את המדה. אמרו לו אף היא היתה חסירה או יתירה:

### 5:2

[¶3] All minhahs must be kneaded with lukewarm water and must be watched lest they become leavened. If one allowed the remainder to become leavened he has transgressed a negative commandment, for it is written, “No minhah which you shall bring to the Lord shall be made leavened” (Leviticus 2:11). One is liable for the kneading, and for rolling and for baking.

> Hebrew: כל המנחות נלושות בפושרין. ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה. עובר בלא תעשה. שנאמר (ויקרא ב, יא) כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ. וחייבים על לישתה. ועל עריכתה. ועל אפייתה:

### 5:3

[¶5] Some [minhahs] require oil and frankincense, some require oil but not frankincense, some frankincense but not oil, and some neither oil nor frankincense. These require oil and frankincense: the minhah of fine flour, that prepared on a griddle, that prepared in a pan, the cakes and the wafers, the minhah of the priests, the minhah of the anointed high priest, the minhah of a gentile, the minhah of women, and the minhah of the omer. The minhah offered with the drink-offerings requires oil but not frankincense. The showbread requires frankincense but not oil. The two loaves, the sinner's minhah and the minhah of jealousy require neither oil nor frankincense.

> Hebrew: יש טעונות שמן ולבונה. שמן ולא לבונה. לבונה ולא שמן. לא שמן ולא לבונה. ואלו טעונות שמן ולבונה. מנחת הסולת. והמחבת. והמרחשת. והחלות. והרקיקין. מנחת כהנים. ומנחת כהן משיח. ומנחת גוים. ומנחת נשים. ומנחת העומר. מנחת נסכין טעונה שמן. ואין טעונה לבונה. לחם הפנים טעון לבונה ואין טעון שמן. שתי הלחם. מנחת חוטא ומנחת קנאות. לא שמן ולא לבונה.

### 5:4

[¶7] One is liable for the oil on its own and for the frankincense on its own. If he put in oil, he has rendered it invalid, but if frankincense, he can remove it. If he put oil on the remainder, he has not transgressed a negative commandment. If he put one vessel above the other vessel, he has not rendered it invalid.

> Hebrew: וחייב על השמן בפני עצמו. ועל הלבונה בפני עצמה. נתן עליה שמן פסלה. לבונה ילקטנה. נתן שמן על שיריה. אינו עובר בלא תעשה. נתן כלי על גבי כלי. לא פסלה:

### 5:5

[¶9] Some [minhahs] require bringing near but not waving, some require bringing near and also waving, some require waving but not bringing near, and some require neither bringing near nor waving. These require bringing near but not waving: the minhah of fine flour, that prepared on a griddle, that prepared in a pan, the cakes and the wafers, the minhah of the priests, the minhah of the anointed high priest, the minhah of a gentile, the minhah of women, and the minhah of the omer. Rabbi Shimon says: the minhah of the priests and the minhah of the anointed high priest do not require bringing near, since no handful is taken out of them, and where no handful is taken out bringing near is not necessary.

> Hebrew: יש טעונות הגשה. ואינן טעונות תנופה. תנופה. ולא הגשה. הגשה ותנופה. לא תנופה ולא הגשה. אלו טעונות הגשה. ואינן טעונות תנופה. מנחת הסלת. והמחבת. והמרחשת. והחלות. והרקיקין. מנחת כהנים. מנחת כהן משיח. מנחת גוים. מנחת נשים. מנחת חוטא. רבי שמעון אומר מנחת כהנים. מנחת כהן משיח. אין בהן הגשה. מפני שאין בהן קמיצה. וכל שאין בהן קמיצה אין בהן הגשה:

### 5:6

[¶11] These require waving but not bringing near: The log of oil of the leper and his guilt-offering, The first fruits, according to Rabbi Eliezer ben Yaakov, The innards of an individual’s shelamim and its breast and thigh, whether they are the offerings of men or of women, by Israelites but not by others; The two loaves and the two lambs of Shavuot. How does he perform [the waving]? He places the two loaves upon the two lambs and puts his two hands beneath them and waves them forward and backward and upward and downward, for it is written, “which is waved and which is lifted up” (Exodus 29:27). The waving was performed on the east side [of the altar] and the bringing near on the west side. The ceremony of waving comes before that of bringing near. The minhah of the omer and the minhah of jealousy require bringing near and waving. The showbread and the minhah with the libations require neither bringing near nor waving.

> Hebrew: אלו טעונין תנופה. ואין טעונין הגשה. לוג שמן של מצורע ואשמו. והבכורים. כדברי רבי אליעזר בן יעקב. ואמורי שלמי יחיד. וחזה ושוק שלהן. אחד אנשים ואחד נשים בישראל. אבל לא באחרים, ושתי הלחם. ושני כבשי עצרת. כיצד הוא עושה. נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים. ומניח שתי ידיו מלמטן. מוליך ומביא מעלה ומוריד. שנאמר (שמות כט, כז) אשר הונף ואשר הורם. תנופה היתה במזרח. והגשה במערב. ותנופות קודמות להגשות. מנחת העומר. ומנחת קנאות. טעונות תנופה והגשה. לחם הפנים ומנחת נסכים לא תנופה ולא הגשה:

### 5:7

[¶13] Rabbi Shimon says, there are three kinds [of sacrifices] which require three commandments; two [of the three] apply to each kind, but none of them require a third. And these are they: the shelamim of the individual, the shelamim of the community and the asham of the leper. The shelamim of the individual requires the laying on of hands for the living animal and waving after it is slaughtered, but it does not require waving while alive. The shelamim of the community requires waving while alive and also after it is slaughtered, but it does not require the laying on of hands. The asham of the leper requires the laying on of hands and also waving while alive, but it does not require waving after it is slaughtered.

> Hebrew: רבי שמעון אומר שלשה מינים טעונים שלש מצות. שתים בכל אחת ואחת. והשלישית אין בהן. ואלו הן זבחי שלמי יחיד. וזבחי שלמי צבור. ואשם מצורע. זבחי שלמי יחיד טעונים סמיכה חיים ותנופה שחוטים. ואין בהם תנופה חיים. זבחי שלמי צבור טעונין תנופה חיים ושחוטים. ואין בהן סמיכה. ואשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי. ואין בו תנופה שחוט:

### 5:8

[¶15] One who says, “I take upon myself [to offer a minhah] prepared on a griddle,” he must not bring one prepared in a pan; If [he says, I take upon myself to offer a minhah prepared] in a pan,” he must not bring one prepared on a griddle. What is the difference between a griddle [mahabat] and a pan [marheshet]? The pan has a lid to it, but the griddle has no lid, the words of Rabbi Yose the Galilean. Rabbi Hanina ben Gamaliel says: a pan is deep and what is prepared is spongy; a griddle is flat and what is prepared on it is hard.

> Hebrew: האומר הרי עלי במחבת לא יביא במרחשת. במרחשת לא יביא במחבת. ומה בין מחבת למרחשת. אלא שהמרחשת יש לה כיסוי. והמחבת אין לה כיסוי. דברי רבי יוסי הגלילי. רבי חנניה בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים. ומחבת צפה ומעשיה קשים:

### 5:9

[¶17] [If a man said,] “I take upon myself [to offer a minhah baked] in an oven,” he must not bring what is baked in a stove or on tiles or in the cauldrons of the Arabs. Rabbi Judah says: he may bring what is baked in a stove. [If he said,] “I take upon myself [to offer] a baked minhah,” he may not bring half in loaves and half in wafers. Rabbi Shimon permits it for it is one kind.

> Hebrew: האומר הרי עלי בתנור. לא יביא מאפה כופח ומאפה רעפים ומאפה יורות הערבים. רבי יהודה אומר אם רצה יביא מאפה כופח. הרי עלי מנחת מאפה. לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין. רבי שמעון מתיר. מפני שהוא קרבן אחד:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/6/#p-N

### 6:1

[¶1] From the following menahot the handful must be taken and the remainder is for the priests: The minhah of fine flour, that prepared on a griddle, that prepared in a pan, the loaves and the wafers, the minhah of a Gentile, the minhah of women, the minhah of the omer, the sinners’ minhah, and the minhah of jealousy. Rabbi Shimon says: a sinners’ minhah brought by priests the handful is taken, and the handful is offered by itself and so also the remainder is offered by itself.

> Hebrew: אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים. מנחת סולת. והמחבת. והמרחשת. והחלות. והרקיקין. מנחת גוים. מנחת נשים. מנחת העומר. מנחת חוטא ומנחת קנאות. רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת. והקומץ קרב לעצמו. והשיריים קרבים לעצמן:

### 6:2

[¶3] The minhah of the priests, The minhah of the anointed high priest, And the minhah that is offered with the libations are [wholly] for the altar and the priests have no share in them; with these the altar is more privileged than the priests. The two loaves and the showbread are eaten by the priests and the altar has no share in them; with these the priests are more privileged than the altar.

> Hebrew: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים. למזבח. ואין בהם לכהנים. בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים. שתי הלחם ולחם הפנים. לכהנים. ואין בהם למזבח. ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח:

### 6:3

[¶5] All menahot that are prepared in a vessel require three applications of oil: pouring, mixing and putting oil in the vessel, before they are completed. The [baked] cakes were mixed [with oil], the words of Rabbi [Judah Ha-Nasi]. But the sages say: the fine flour [was mixed with oil]. The loaves were mixed and the wafers anointed. How did he anoint them? In the form of a “chi.” And the rest of the oil was eaten by the priests.

> Hebrew: כל המנחות הנעשות בכלי. טעונות שלש מתנות שמן. יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן. והחלות בוללן. דברי רבי. וחכמים אומרים סלת. החלות טעונות בלילה. הרקיקים משוחים. כיצד מושחן כמין כי. ושאר השמן נאכל לכהנים:

### 6:4

[¶7] All menahot prepared in a vessel must be broken into pieces. The minhah of an Israelite was folded into two and the two were folded into four, and it was severed [at each bend]. The minhah of priests was folded into two and the two were folded into four, but it was not severed. The minhah of the anointed high priest was not folded. Rabbi Shimon says: neither the minhah of the priests nor the minhah of the anointed high priest was broken in pieces, since the handful was not taken from them, and whenever the handful is not taken [from a minhah] it is not to be broken in pieces. The pieces were the size of an olive.

> Hebrew: כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה. מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל. מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל. מנחת כהן המשיח לא היה מכפלה. רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה מפני שאין בהם קמיצה. וכל שאין בהם קמיצה אין בהם פתיתה. וכולן כזיתים:

### 6:5

[¶9] All menahot must be rubbed three hundred times and beaten five hundred times. The rubbing and the beating apply is performed with the grains of wheat. Rabbi Yose says: also to the dough. All menahot consist of ten cakes each, except the showbread and the griddle-cakes of the high priest, which consist of twelve cakes each, the words of Rabbi Judah. But Rabbi Meir says: they all consist of twelve cakes each, except the loaves of the todah and of the nazirite-offering, which consist of ten cakes each.

> Hebrew: כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה. וחמש מאות בעיטה. והשיפה והבעיטה בחטים. רבי יוסי אומר אף בבצק. כל המנחות באות עשר עשר. חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר כולן באות שתים עשרה. חוץ מחלות תודה. והנזירות. שהן באות עשר עשר:

### 6:6

[¶11] The omer consisted of one tenth [of an ephah of flour] taken from three se'ahs. The two loaves consisted of two tenths taken from three se'ahs. And the showbread consisted of twenty-four tenths taken from twenty-four se'ahs.

> Hebrew: העומר היה בא עשרון משלש סאין. שתי הלחם שני עשרונים משלש סאין. לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונים מעשרים וארבע סאין:

### 6:7

[¶13] The omer was sifted through thirteen sieves, the two loaves through twelve, and the showbread through eleven. Rabbi Shimon says: there was no prescribed number for them, rather they brought fine flour and sifted it as much as was necessary, as it is said, “You shall take fine flour and bake it” (Leviticus 24:5) [you should not bake it] until it is sifted as much as is necessary.

> Hebrew: העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה. ושתי הלחם בשתים עשרה. ולחם הפנים באחת עשרה. רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה אלא סולת מנופה כל צרכה היה מביא. שנאמר (ויקרא כד, ה) ולקחת סלת ואפית אותה. עד שתהא מנופה כל צרכה:

## 7. Chapter 7

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/7/#p-N

### 7:1

[¶1] The todah required five Jerusalem seahs [of flour], which are six wilderness seahs; This is the equivalent to two ephahs, for an ephah is three seahs, or to twenty tenths [of an ephah], ten for the leavened cakes and ten for the matzot. “Ten for the leavened cakes” one tenth for each cake; “And ten for the matzot” –there were three kinds of matzot: loaves, wafers, and soaked cakes, thus there were three and a third tenths of flour for each kind, three cakes to every tenth. By Jerusalem measure they were thirty kavs, fifteen for the leavened cakes and fifteen for the matzot. “Fifteen for the leavened cakes”, one kav and a half for each cake. “And fifteen for the matzot” there were three kinds of matzot: loaves, wafers, and soaked cakes, thus there were five kavs for each kind, two cakes to every kav.

> Hebrew: התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות. שתי איפות האיפה שלש סאין עשרים עשרון. עשרה לחמץ. ועשרה למצה. עשרה לחמץ. עשרון לחלה. ועשרה למצה. ובמצה שלשה מינין. חלות. ורקיקים. ורבוכה. נמצאו שלשה עשרונות ושליש לכל מין. שלש חלות לעשרון. במדה ירושלמית היו שלשים קב. חמשה עשר לחמץ וחמשה עשר למצה. חמשה עשר לחמץ קב וחצי לחלה. וחמשה עשר למצה. והמצה שלשה מינין חלות ורקיקים ורבוכה. נמצאו חמשת קבים לכל מין. שתי חלות לקב:

### 7:2

[¶3] The consecration [minhah] consisted of matzah like the todah: cakes, wafers, and soaked cakes. The nazirite minhah consisted of two thirds of the matzah of the todah: cakes and wafers, but not soaked cakes. Thus there were ten kavs by Jerusalem measure, which are six tenths and something over. From each kind [the priest] took one tenth part as terumah, as it is said, “Out of this he shall offer one of each kind as a gift to the Lord” (Leviticus 7:1: “One:” that he may not take what is broken. “Out of each offering:” that each kind of offering shall be equal, [and] that he must not take [the terumah] from the one kind of offering on behalf of another. “It shall go to the priest who dashes the blood of the shelamim:” and the rest was consumed by the owner.

> Hebrew: המלואים היו באים כמצה שבתודה. חלות ורקיקים ורבוכה. הנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה. חלות ורקיקים. ואין בה רבוכה. נמצא עשרה קבים ירושלמיות שהן ששה עשרונות ועדוין. ומכולן היה נוטל אחד מעשרה תרומה. שנאמר (ויקרא ז, יד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'. אחד. שלא יטול פרוס. מכל קרבן. שיהו כל הקרבנות שוין. ושלא יטול מקרבן לחברו. לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה. והשאר נאכל לבעלים:

### 7:3

[¶5] One who slaughtered the todah within [the Temple court] while its bread was outside the wall, the bread has not been sanctified. If he slaughtered it before [the loaves] had become crusted in the oven, even if all except one had become crusted, the bread is not sanctified. If he slaughtered the todah [intending to eat it] outside its proper time or outside its proper place, the bread is sanctified. If he slaughtered it and it was found to be terefah, the bread is not sanctified. If he slaughtered it and it was found to have a blemish: Rabbi Eliezer says: the bread is sanctified. But the sages say: it is not sanctified. If he slaughtered it under another name, and so, too, if the ram of the consecration-offering or the two lambs offered at Shavuot were slaughtered under another name, the bread is not sanctified.

> Hebrew: השוחט את התודה בפנים. ולחמה חוץ לחומה. לא קדש הלחם. שחטה עד שלא קרמו בתנור. ואפילו קרמו כולן חוץ מאחד מהן. לא קדש הלחם. שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה. קדש הלחם. שחטה ונמצאת טרפה. לא קדש הלחם. שחטה ונמצאת בעלת מום. רבי אליעזר אומר קדש. וחכמים אומרים לא קדש. שחטה שלא לשמה. וכן איל המלואים וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן. לא קדש הלחם:

### 7:4

[¶7] If a [minhah that is accompanied by] the libations had already been sanctified in a vessel when the animal-offering was found to be invalid: If there is another animal-offering, they may be offered with it; But if not, they are left to become invalid by remaining overnight. The offspring of a todah, its substitute, and the animal which was set apart in the place of the todah which was set apart and was lost, do not require the [accompanying] bread, as it says, “And he shall offer [them] with the sacrifice of thanksgiving (todah)” (Leviticus 7:1; the todah requires the accompanying bread, but its young, what is brought in its place, and its substitute, do not require the accompanying bread.

> Hebrew: נסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול. אם יש שם זבח אחר. יקרבו עמו. ואם לאו יפסלו בלינה. ולד תודה ותמורתה. והמפריש תודתו ואבדה. והפריש אחרת תחתיה. אינן טעונים לחם שנאמר (ויקרא ז, יב) והקריב על זבח התודה. התודה טעונה לחם. לא ולדה. ולא חליפתה ולא תמורתה טעונין לחם:

### 7:5

[¶9] One who says: “Behold I take upon myself [to bring] a todah”, he must bring both it and its bread from hullin. [If he said:] “A todah from hullin and its bread from tithe,” he must bring the bread from hullin. [If he said:] “A todah from tithe and bread from hullin,” he may bring. [If he said:] “A todah, it and its bread from tithe,” he may bring. But he must not bring from grain of second tithe, rather from second tithe money.

> Hebrew: האומר הרי עלי תודה. יביא היא ולחמה מן החולין. תודה מן החולין ולחמה מן המעשר. יביא לחמה מן החולין. תודה מן המעשר ולחמה מן החולין. יביא. התודה היא ולחמה מן המעשר. יביא. ולא יביא מחטי מעשר שני. אלא ממעות מעשר שני:

### 7:6

[¶11] From where [is it derived] that if one says, “I take upon myself to bring a todah,” he can bring it only from hullin? As it is said, “And you shall sacrifice the pesah to the Lord your God, from the flock or the herd” (Deuteronomy 16:. But is not the pesah sacrifice brought only from the lambs and from the goats? Why then is it written, “from the flock or the herd”? It is to compare whatever is brought from the flock and the herd with the pesah: just as the pesah is obligatory and offered only from what is hullin, so everything that is obligatory may be offered only from what is hullin. Therefore if a man says, “I take upon myself to bring a todah,” or “I take upon myself [to offer] a shelamim,” since [in these cases] these are obligatory they may be offered only from what is hullin. The libations in every case may be offered only from what is hullin.

> Hebrew: מנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין. שנאמר (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר. והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים. אם כן למה נאמר צאן ובקר. אלא להקיש כל הבא מן הבקר ומן הצאן לפסח. מה הפסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין. אף כל דבר שהוא בא בחובה. לא יבא אלא מן החולין. לפיכך האומר הרי עלי תודה. הרי עלי שלמים. הואיל והם באים חובה. לא יבואו אלא מן החולין. והנסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין:

## 8. Chapter 8

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/8/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/8/#p-N

### 8:1

[¶1] All the sacrifices communal or individual may be offered from [produce grown] in the Land [of Israel] or outside the Land, from new [produce] or from the old, except for the omer and the two loaves, which must be offered only from new produce and from [produce grown] in the land. All [offerings] must be offered from the choicest produce. And which is the choicest? That from Michmas and Zanoha are “alpha” for the quality of their fine flour; second to them is Hafaraim in the valley. The [produce of the] whole land was valid, but they used to bring it from these places.

> Hebrew: כל קרבנות הצבור והיחיד. באים מן הארץ ומחוצה לארץ. מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם. שאינן באים אלא מן החדש ומן הארץ. וכולן אינן באים אלא מן המובחר. ואיזהו מובחר. מכמס ומזוניחה אלפא לסולת. שנייה להם חפריים בבקעה. כל הארצות היו כשרות. אלא מכאן היו מביאים:

### 8:2

[¶3] One may not bring [grain for menahot] from the produce of a manured field or from an irrigated field or from a field stocked with trees. But if one did bring it [from these] it was valid. How was it prepared? In the first year it was plowed and in the second year it was sown seventy days before Pesah, thus it would produce fine flour in abundance. How was it tested? The temple-treasurer used to thrust his hand into it; if some dust came up in [his hand] it was invalid, until it was sifted [more]. If it had become magotty it is invalid.

> Hebrew: אין מביאין לא מבית הזבלים. ולא מבית השלחים. ולא מבית האילן. ואם הביא כשר. כיצד הוא עושה. נרה שנה ראשונה. ובשניה זורעה קודם לפסח שבעים יום והיא עושה סולת מרובה. כיצד הוא בודק. הגזבר מכניס את ידו לתוכה. עלה בה אבק. פסולה. עד שיניפנה. ואם התליעה פסולה:

### 8:3

[¶5] Tekoa is “alpha” first its oil. Abba Saul says: Second to it is Regev, on the other side of the Jordan. The [oil of the] whole land was valid, but they used to bring it only from these places. One may not bring it from a manured field or from an irrigated field or from olive-trees planted in a field sown with seeds, but if one did bring it [from these] it was valid. One may not bring anpakinon, and if one did bring it, it is invalid. One may not bring it from olive-berries which had been soaked in water or preserved or stewed; and if one did bring it, it is invalid.

> Hebrew: תקועה אלפא לשמן. אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן. כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין. אין מביאין לא מבית הזבלים. ולא מבית השלחים. ולא ממה שנזרע ביניהם. ואם הביא כשר. אין מביאין אנפיקנון. ואם הביא פסול. אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים. ולא מן הכבושים. ולא מן השלוקין. ואם הביא פסול:

### 8:4

[¶7] There are three [periods of gathering in the] olives and each crop gives three kinds of oil. The first crop of olives is when the olives are picked from the top of the tree; they are pounded and put into the basket. Rabbi Judah says: around the basket. This gives the first oil. They are then pressed with the beam Rabbi Judah says: with stones. This gives the second oil. They are then ground and pressed again. This gives the third oil. The first [oil] is fit for the candlestick and the others for menahot. The second crop is when the olives at roof-level are picked from the tree; they are pounded and put into the basket. Rabbi Judah says: around the basket. This gives the first oil. They are then pressed with the beam Rabbi Judah says: with stones. This gives the second oil. They are then ground and pressed again. This gives the third oil. The first [oil] is fit for the candlestick and the others for menahot. The third crop is when the last olives of the tree are packed inside the house until they become overripe; they are then taken up and dried on the roof they are pounded and put into the basket. Rabbi Judah says: around the basket. This gives the first oil. They are then pressed with the beam Rabbi Judah says: with stones. This gives the second oil. They are then ground and pressed again. This gives the third oil. The first [oil] is fit for the candlestick and the others for menahot.

> Hebrew: שלשה זיתים. ובהן שלשה שלשה שמנים. הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש. ונותן לתוך הסל. רבי יהודה אומר סביבות הסל. זה ראשון. טען בקורה. רבי יהודה אומר באבנים. זה שני. חזר וטחן וטען. זה שלישי. הראשון למנורה. והשאר למנחות. הזית השני מגרגרו בראש הגג. וכותש ונותן לתוך הסל. רבי יהודה אומר סביבות הסל. זה ראשון. טען בקורה. רבי יהודה אומר באבנים. זה שני. חזר וטחן וטען. זה שלישי. הראשון למנורה. והשאר למנחות. הזית השלישי עוטנו בתוך הבית עד שילקה. ומעלהו ומנגבו בראש הגג. וכותש ונותן לתוך הסל. רבי יהודה אומר סביבות הסל. זה ראשון. טען בקורה. רבי יהודה אומר באבנים. זה שני. חזר וטחן וטען. זה שלישי. הראשון למנורה. והשאר למנחות:

### 8:5

[¶9] The first oil of the first crop, there is none better than it. The second oil of the first crop and the first oil of the second crop are equal. The third oil of the first crop, the second oil of the second crop and the first oil of the third crop are equal. The third oil of the second crop and the second oil of the third crop are equal. As to the third oil of the third crop, there is none worse than it. It would have been logical by the following argument that menahot should also require the purest olive oil: if the candlestick, whose [oil] is not for eating, requires pure olive oil, how much more should menahot, whose oil is for eating, require pure olive oil! But the text states, “Pure olive oil of beaten olives for lighting” (Exodus 27:20), but not “pure olive oil of beaten olives for menahot.”

> Hebrew: הראשון שבראשון. אין למעלה ממנו. השני שבראשון והראשון שבשני שוין. השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי שוין. השלישי שבשני והשני שבשלישי שוין. השלישי שבשלישי אין למטה ממנו. אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך. מה אם המנורה שאינה לאכילה. טעונה שמן זית זך. המנחות שהן לאכילה. אינו דין שיטענו שמן זית זך. תלמוד לומר (שמות כז, כ) זך כתית למאור. ולא זך כתית למנחות:

### 8:6

[¶11] From where did they bring the wine? Keruhim and Attulim rank are alpha their wine. Second to them are Bet Rimmah and Bet Lavan on the mountain and Kefar Signa in the valley. [Wine of the] whole land was valid but they used to bring it only from these places. One may not bring it from a manured field or from an irrigated field or from vines planted in a field sown with seeds; but if one did bring it [from these] it was valid. One may not bring wine from sun-dried grapes, but if one did bring it, it was valid. One may not bring old wine, the words of Rabbi. But the sages permit it. One may not bring sweet wine or smoked wine or cooked wine, and if one did bring it, it was invalid. One may not bring wine from grapes suspended [on reeds], but only from the vines growing close to the ground and from well-cultivated vineyards.

> Hebrew: ומנין היו מביאין את היין. קרותים והטולים אלפא ליין. שניה להן בית רימה ובית לבן בהר. וכפר סגנה בבקעה. כל הארצות היו כשרות. אלא מכאן היו מביאין. אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ולא ממה שנזרע ביניהן. ואם הביא כשר. אין מביאין אליוסטן ואם הביא כשר. אין מביאין ישן. דברי רבי. וחכמים מכשירין. אין מביאין לא מתוק. ולא מעושן. ולא מבושל. ואם הביא פסול. אין מביאין מן הדליות. אלא מן הרוגליות ומן הכרמים העבודים:

### 8:7

[¶13] They did not put [the wine] in large casks but in small barrels. And one did not fill the barrels to the brim so that its scent might spread. One may not take the wine at the mouth of the barrel because of the scum, nor that at the bottom because of the lees; but one should take it only from the third or the middle of the barrel. How was it tested? The temple-treasurer used to sit nearby with his stick in his hand; when the froth burst forth he would knock with his stick. Rabbi Yose bar Judah says: wine on which there is a scum is invalid, for it is written, “They shall be for you without blemish, and their minhah,” and “They shall be for you without blemish, and their libations” (Numbers 28:19-20,.

> Hebrew: לא היו כונסים אותו בחצבים גדולים אלא בחביות קטנות. ואינו ממלא את החביות עד פיהם. כדי שיהא ריחו נודף. אינו מביא לא מפיה מפני הקמחין. ולא משוליה מפני השמרים. אלא מביא משלישה ומאמצעה. כיצד הוא בודק. הגזבר יושב והקנה בידו. זרק את הגיד והקיש בקנה. רבי יוסי ברבי יהודה אומר יין שעלה בו קמחין פסול. שנאמר (במדבר כח, יט) תמימים יהיו לכם ומנחתם. תמימים יהיו לכם ונסכיהם:

## 9. Chapter 9

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/9/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/9/#p-N

### 9:1

[¶1] There were two dry-measures in the Temple: the tenth and the half-tenth. Rabbi Meir says: a tenth, [another] tenth, and a half-tenth. For what purpose did the tenth measure serve? By it they used to measure all the menahot. One did not measure with a three-tenths measure [the minhah] for a bull or with a two-tenths measure [the minhah] for a ram, rather, one measured them by all by tenths. For what purpose did the half-tenth measure serve? By it one used to measure the griddlecakes of the high priest [which was offered] half in the morning and the half towards evening.

> Hebrew: שתי מדות של יבש היו במקדש. עשרון וחצי עשרון. רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון. עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל שלשה לפר. ולא בשל שנים לאיל. אלא מודדן עשרונות. חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול. מחצה בבקר ומחצה בין הערבים:

### 9:2

[¶3] There were seven liquid measuring vessels in the Temple: the hin, the half-hin, the third-hin, the quarter-hin, the log, the half-log, and the quarter-log. Rabbi Eliezer bar Zadok says: there were markings in the hin measure [indicating] thus far for a bull, thus far for a ram, and thus far for a lamb. Rabbi Shimon says: there was no hin measure at all, for what purpose could the hin serve? But there was an additional measure of one and a half logs by which one used to measure [the oil] for the minhah of the high priest, a log and a half in the morning and a log and a half towards evening.

> Hebrew: שבע מדות של לח היו במקדש. הין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית לוג. רבי אליעזר בר צדוק אומר. שנתות היו בהין. עד כאן לפר. עד כאן לאיל. עד כאן לכבש. רבי שמעון אומר לא היה שם הין. וכי מה היה ההין משמש. אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד למנחת כהן גדול. לוג ומחצה בבקר ולוג ומחצה בין הערבים:

### 9:3

[¶5] For what purpose did the quarter-log serve? [To measure] a quarter-log of water for the one with skin disease and a quarter-log of oil for the Nazirite. For what purpose did the half-log serve? [To measure] a half-log of water for the sotah and a half-log of oil for the todah. With the log one measured [the oil] for all the menahot. Even a minhah of sixty tenths required sixty logs [of oil]. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: even a minhah of sixty tenths required only one log [of oil], for it is written, “For a minhah, and for a log of oil” (Leviticus 14:21). Six [logs] were required for a bull, four for a ram, and three for a lamb; Three logs and a half for the menorah, a half-log for each lamp.

> Hebrew: רביעית מה היתה משמשת. רביעית מים למצורע. ורביעית שמן לנזיר. חצי לוג מה היה משמש. חצי לוג מים לסוטה. וחצי לוג שמן לתודה. ובלוג היה מודד לכל המנחות. אפילו מנחה של ששים עשרון. נותן לה ששים לוג. רבי אליעזר בן יעקב אומר. אפילו מנחה של ששים עשרון. אין לה אלא לוגה. שנאמר (ויקרא יד, כא) למנחה ולוג שמן. ששה לפר. ארבעה לאיל. שלשה לכבש. שלשה ומחצה למנורה. מחצי לוג לכל נר:

### 9:4

[¶7] One may mix the drink-offerings of bulls with the drink-offerings of rams, or the drink-offerings of lambs with the drink-offerings of other lambs, or those of an individual offering with those of a communal offering, or those of [an offering offered] today with those of [an offering offered] yesterday; But one may not mix the drink-offerings of lambs with the drink-offerings of bulls or of rams. If they mixed these on their own, and they mixed these on their own, and then they were mixed, they are valid. But if before each was mixed by itself [they were mixed together], they are invalid. Although the minhah of the lamb that was offered with the omer was doubled, its drink-offerings were not doubled.

> Hebrew: מערבין נסכי אילים בנסכי פרים. נסכי כבשים בנסכי כבשים. של יחיד בשל צבור. של יום בשל אמש. אבל אין מערבין נסכי כבשים. בנסכי פרים ואילים. ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו. כשרין. אם עד שלא בלל. פסול. הכבש הבא עם העומר. אף על פי שמנחתו כפולה. לא היו נסכיו כפולין:

### 9:5

[¶9] All the measures in the Temple were heaped except [that used for] the high priest's [minhah] which included in itself the heaped amount. The overflow of the liquid-measures was holy, but the overflow of the dry-measures was not holy. Rabbi Akiva says: the liquid-measuring vessels were holy, therefore their overflow was holy too; the dry-measuring vessels were not holy, therefore their overflow was not holy. Rabbi Yose says: it is not for that reason, but because liquids are stirred up and dry-stuffs are not.

> Hebrew: כל המדות שהיו במקדש. היו נגדשות. חוץ משל כהן גדול שהיה גודשה לתוכה. מדות הלח בירוציהן קדש. ומדות היבש בירוציהן חול. רבי עקיבא אומר מדות הלח קדש לפיכך בירוציהן קדש. ומדות היבש חול. לפיכך בירוציהן חול. רבי יוסי אומר לא משום זה. אלא שהלח נעכר. והיבש אינו נעכר:

### 9:6

[¶11] All the offerings of the congregation and of the individual require libations except the first-born animal, the cattle tithe of cattle, the pesah, the hatat and the asham; But the hatat and the asham of the one with skin disease do require libations.

> Hebrew: כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים. חוץ מן הבכור והמעשר. והפסח והחטאת. והאשם. אלא שחטאתו של מצורע ואשמו. טעונים נסכים:

### 9:7

[¶13] None of the communal offerings require the laying on of hands except the bull that is offered for [the transgression by the congregation] of any of the commandments, and the scapegoat. Rabbi Shimon says: also the he-goat offered for [the sin] of idol worship. All the offerings of an individual require the laying on of hands except the first-born, the cattle tithe, and the pesah. And an heir may lay his hands [on his father’s offering], and he may bring the libations for it, and can substitute [another animal for it].

> Hebrew: כל קרבנות הצבור. אין בהם סמיכה. חוץ מן הפר הבא על כל המצות. ושעיר המשתלח. רבי שמעון אומר אף שעירי עבודה זרה. כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה. חוץ מן הבכור והמעשר והפסח. והיורש סומך ומביא נסכים וממיר:

### 9:8

[¶15] All lay hands on the offering except a deaf-mute, an imbecile, a minor, a blind man, a gentile, a slave, an agent, or a woman. The laying on of hands is outside the commandment. [One must lay] the hands: On the head of the animal, Both hands In the place where one lays on the hands there the animal must be slaughtered; And the slaughtering must immediately follow the laying on of hands.

> Hebrew: הכל סומכין. חוץ מחרש שוטה וקטן. סומא ונכרי. והעבד והשליח והאשה. וסמיכה שירי מצוה. על הראש. בשתי ידים. ובמקום שסומכין שוחטין. ותכף לסמיכה שחיטה:

### 9:9

[¶17] Laying on of hands is [in certain respects] more stringent than waving and waving is [in other respects] more stringent than laying on of hands. For one may perform the waving on behalf of all the others, but one may not perform the laying on of hands on behalf of all the others. Waving is more stringent, for waving takes place for offerings of the individual and for offerings of the community, for living animals and for slaughtered animals, and for things that have life and for things that do not have life; but it is not so with laying on of the hands.

> Hebrew: חומר בסמיכה מבתנופה. ובתנופה מבסמיכה. שאחד מניף לכל החברים. ואין אחד סומך לכל החברים. וחומר בתנופה. שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד. ובקרבנות הצבור. בחיים ובשחוטין. בדבר שיש בו רוח חיים. ובדבר שאין בו רוח חיים. מה שאין כן בסמיכה:

## 10. Chapter 10

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/10/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/10/#p-N

### 10:1

[¶1] Rabbi Ishmael says: On Shabbat the omer was taken out of three seahs [of barley] and on a weekday out of five. But the sages say: whether on Shabbat or on a weekday it was taken out of three seahs. Rabbi Hanina the vice-high priest says: on Shabbat it was reaped by one man with one sickle into one basket, and on a weekday it was reaped by three men into three baskets and with three sickles. But the sages say: whether on Shabbat or on a weekday it was reaped by three men into three baskets and with three sickles.

> Hebrew: רבי ישמעאל אומר. העומר היה בא. בשבת משלש סאין. ובחול מחמש. וחכמים אומרים. אחד בשבת. ואחד בחול. משלש היה בא. רבי חנניא סגן הכהנים אומר. בשבת היה נקצר ביחיד. ובמגל אחד. ובקופה אחת. ובחול בשלשה. ובשלש קופות. ובשלש מגלות וחכמים אומרים. אחד בשבת. ואחד בחול. בשלשה. ובשלש קופות. ובשלש מגלות:

### 10:2

[¶3] The mitzvah of the omer is that it should be brought from [what grows] near by. If [the crop] near Jerusalem was not yet ripe, it could be brought from any place. It once happened that the omer was brought from Gagot Zerifin and the two loaves from the plain of En Soker.

> Hebrew: מצות העומר לבוא מן הקרוב. לא ביכר הקרוב לירושלים. מביאים אותו מכל מקום. מעשה שבא מגגות צריפין. ושתי הלחם. מבקעת עין סוכר:

### 10:3

[¶5] How would they do it [reap the omer]?The agents of the court used to go out on the day before the festival and tie the unreaped grain in bunches to make it the easier to reap. All the inhabitants of the towns near by assembled there, so that it might be reaped with a great demonstration. As soon as it became dark he says to them: “Has the sun set?” And they answer, “Yes.” “Has the sun set?” And they answer, “Yes.” “With this sickle?” And they answer, “Yes.” “With this sickle?” And they answer, “Yes.” “Into this basket?” And they answer, “Yes.” “Into this basket?” And they answer, “Yes.” On the Sabbath he says to them, “On this Sabbath?” And they answer, “Yes.” “On this Sabbath?” And they answer, “Yes.” “Shall I reap?” And they answer, “Reap.” “Shall I reap?” And they answer, “Reap.” He repeated every matter three times, and they answer, “yes, yes, yes.” And why all of this? Because of the Boethusians who held that the reaping of the omer was not to take place at the conclusion of the [first day of the] festival.

> Hebrew: כיצד היו עושים. שלוחי בית דין. יוצאים מערב יום טוב. ועושים אותו כריכות במחובר לקרקע. כדי שיהא נוח לקצור. וכל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם. כדי שיהא נקצר בעסק גדול. כיון שחשכה. אומר להם. בא השמש. אומרים הין. בא השמש. אומרים הין. מגל זו. אומרים הין. מגל זו. אומרים הין. קופה זו. אומרים הין. קופה זו. אומרים הין. בשבת אומר להם. שבת זו. אומרים הין. שבת זו. אומרים הין. אקצור. והם אומרים לו. קצור. אקצור והם אומרים לו קצור. שלשה פעמים על כל דבר ודבר. והם אומרים לו הין הין הין כל כך למה מפני הביתוסים. שהיו אומרים. אין קצירת העומר במוצאי יום טוב:

### 10:4

[¶7] They reaped it, put it into the baskets, and brought it to the Temple courtyard; Then they would parch it with fire in order to fulfill the mitzvah that it should be parched [with fire], the words of Rabbi Meir. But the sages say: they beat it with reeds or stems of plants that the grains should not be crushed, and then they put it into a pipe that was perforated so that the fire might take hold of all of it. They spread it out in the Temple courtyard so that the wind might blow over it. Then they put it into a gristmill and took out of it a tenth [of an ephah of flour] which was sifted through thirteen sieves. What was left over was redeemed and might be eaten by any one; It was liable for hallah but exempt from tithes. Rabbi Akiba made it liable both to hallah and to tithes. He then came to the tenth, put in its oil and its frankincense, poured in the oil, mixed it, waved it, brought it near [to the altar], took from it the handful and burnt it; and the remainder was eaten by the priests.

> Hebrew: קצרוהו ונתנוהו בקופות הביאוהו לעזרה. היו מהבהבין אותו באור. כדי לקיים בו מצות קלי. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. בקנים ובקליחות חובטים אותו כדי שלא יתמעך. נתנוהו לאבוב. ואבוב היה מנוקב. כדי שיהא האור שולט בכולו. שטחוהו בעזרה. והרוח מנשבת בו. נתנוהו ברחיים של גרוסות. והוציאו ממנו עשרון. שהוא מנופה משלש עשרה נפה. והשאר נפדה. ונאכל לכל אדם. וחייב בחלה. ופטור מן המעשרות. רבי עקיבא מחייב בחלה. ובמעשרות. בא לו לעשרון. ונתן שמנו ולבונתו. יצק. ובלל. הניף והגיש. וקמץ. והקטיר. והשאר נאכל לכהנים:

### 10:5

[¶9] After the omer was offered they used to go out and find the market of Jerusalem already full of flour and parched grain [of the new produce]; This was without the approval of the rabbis, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: it was with the approval of the rabbis. After the omer was offered the new grain was permitted immediately, but for those that lived far off it was permitted only after midday. After the Temple was destroyed Rabbi Yohanan ben Zakkai decreed that it should be forbidden throughout the day of the waving. Rabbi Judah said: is it not so forbidden by the law of the Torah, for it is said, “Until this very day?” Why was it permitted for those that lived far away from midday? Because they know that the court would not be negligent with it.

> Hebrew: משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירושלים. שהוא מלא קמח וקלי. שלא ברצון חכמים. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. ברצון חכמים היו עושים. משקרב העומר הותר החדש מיד. והרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר רבי יהודה והלא מן התורה הוא אסור. שנאמר (ויקרא כג, יד) עד עצם היום הזה. מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן. מפני שהן יודעין שאין בית דין מתעצלין בו:

### 10:6

[¶11] The omer permits [the new grain] throughout the land, and the two loaves permit it in the Temple. One may not offer minhahs, first-fruits, or minhahs that accompany animal offerings, before the omer. And if one did so, it is invalid. Nor may one offer these before the two loaves. But if one did so it was valid.

> Hebrew: העומר היה מתיר במדינה. ושתי הלחם במקדש. אין מביאין מנחות ובכורים. ומנחת בהמה. קודם לעומר. ואם הביא פסול. קודם לשתי הלחם. לא יביא. ואם הביא כשר:

### 10:7

[¶13] Wheat, barley, spelt, oats and rye are subject to hallah. And they are reckoned together. They are forbidden [to be eaten] as new grain before the omer. And they may not be harvested before Pesah. If they had taken root before the omer, the omer permits them; And if not, they are forbidden until the next year's omer.

> Hebrew: החטים והשעורים. והכוסמין ושבולת שועל והשיפון חייבין בחלה ומצטרפים זה עם זה. ואסורים בחדש מלפני הפסח. ומלקצור מלפני העומר. ואם השרישו קודם לעומר. העומר מתירן. ואם לאו אסורים עד שיבוא עומר הבא:

### 10:8

[¶15] [Before the omer] one may reap [grain] in irrigated fields in the valley, but one may not stack it. The people of Jericho used to reap [before the omer] with the approval of the sages, and used to stack it without the approval of the sages, but the sages did not protest. One may reap the unripe grain for cattle feed. Rabbi Judah said: When is this so? If one had begun to reap it before it had reached a third of its growth. Rabbi Shimon says: one may reap it and feed [his cattle with it] even after it has reached a third of its growth.

> Hebrew: קוצרים בית השלחים שבעמקים. אבל לא גודשין. אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים. וגודשין שלא ברצון חכמים. ולא מיחו בידם חכמים. קוצר לשחת ומאכיל לבהמה. אמר רבי יהודה אימתי. בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש. רבי שמעון אומר אף יקצור ויאכיל אף משהביאה שליש:

### 10:9

[¶17] One may reap on account of the saplings or in order to make a house for mourners or in order not to interrupt the bet hamidrash. One may not bind them in bundles but one may leave them in small heaps. The mitzvah of the omer is that it should be brought from the standing grain. If this cannot be found he may bring it from the sheaves. The mitvah is that it should be brought from moist (fresh) grain. If this cannot be found he may bring it from dry grain. The mitzvah is that it should be reaped at night. If it was reaped at day it is valid. And it overrides the Shabbat.

> Hebrew: קוצרין. מפני הנטיעות. מפני בית האבל. מפני בטול בית המדרש. לא יעשה אותן כריכות אבל מניחן צבתים. מצות העומר. לבא מן הקמה. לא מצא יביא מן העמרים. מצותו לבא מן הלח. לא מצא יביא מן היבש. מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר. ודוחה את השבת:

## 11. Chapter 11

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/11/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/11/#p-N

### 11:1

[¶1] The two loaves [of Shavuot] were kneaded each on its own and baked each on its own. The [cakes of the] showbread were kneaded each on its own and baked two at a time. They were prepared in a mould, and when they were taken out from the oven they were again put in a mould lest they become damaged.

> Hebrew: שתי הלחם. נילושות אחת אחת. ונאפות אחת אחת. לחם הפנים נילוש אחד אחד. ונאפה שנים. שנים. ובטפוס היה עושה אותן. וכשהוא רדן נותנן בטפוס. כדי שלא יתקלקלו:

### 11:2

[¶3] Both the two loaves and the showbread their kneading and their shaping were performed outside [the Temple Court], and their baking was inside. And they do not override the Shabbat. Rabbi Judah says: all of these were performed inside [the Temple Court]. Rabbi Shimon says: One should always accustom himself to say, “The two loaves and the showbread were valid whether made in the Temple Court or in Bet Pagi.”

> Hebrew: אחד שתי הלחם. ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ. ואפייתן בפנים. ואינן דוחות את השבת. רבי יהודה אומר. כל מעשיהם בפנים. רבי שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה. וכשרות בבית פאגי:

### 11:3

[¶5] The high priest’s griddle cakes: their kneading, their shaping, and their baking were performed within [the Temple Court], And they override the Shabbat. The grinding [of the grain for it] and the sifting did not override the Shabbat. Rabbi Akiva said a general rule: any work that can be done on the eve of Shabbat does not override Shabbat, but that which cannot be done on the eve of Shabbat does override Shabbat.

> Hebrew: חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. ודוחות את השבת. טחונן והרקדן אינן דוחות את השבת. כלל אמר רבי עקיבא. כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת. אינה דוחה את השבת. ושאי אפשר לה לעשות מערב שבת. דוחה את השבת:

### 11:4

[¶7] All menahot require a vessel [for works that are performed] within, but do not require a vessel [for those works that are performed] outside. How so? The two loaves were seven handbreadths long and four wide and their horns were four fingerbreadths. The [cakes of the] showbread were ten handbreadths long and five wide and their horns were seven fingerbreadths. Rabbi Judah says: lest you err [remember but the words] “zadad yahaz.” Ben Zoma says: “And you shall set upon the table showbread (lehem panim) before me continually:” panim signifies that it should have faces.

> Hebrew: כל המנחות. יש בהן מעשה כלי בפנים. ואין בהן מעשה כלי בחוץ. כיצד. שתי הלחם. ארכן שבעה ורחבן ארבעה. וקרנותיהן ארבע אצבעות. לחם הפנים ארכן עשרה ורחבן חמשה. וקרנותיו שבע אצבעות. רבי יהודה אומר שלא תטעה זד"ד יה"ז. בן זומא אומר. (שמות כה, ל) ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד. שיהא לו פנים:

### 11:5

[¶9] The table was ten handbreadths long and five wide; the showbread was ten handbreadths long and five wide. Each cake was placed lengthwise across the breadth of the table, and two and a half handbreadths were turned up at either side so that its length filled the entire breadth of the table, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: the table was twelve handbreadths long and six wide; the showbread was ten handbreadths long and five wide. Each cake was placed lengthwise across the breadth of the table, and two handbreadths were turned up at either side; and there was a space of two handbreadths between [the two sets] so that the wind could blow between them. Abba Shaul says: there they used to put the two dishes of frankincense for the showbread. They said to him: Has it not already been said, “And you shall put pure frankincense upon [al] each row” (Leviticus 24:7)? He replied, But has it not also been said, “And next unto [al] him shall be the tribe of Manasseh” (Numbers 2:20)?

> Hebrew: השלחן. ארכו עשרה. ורחבו חמשה. לחם הפנים ארכן עשרה. ורחבן חמשה. נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן. וכופל טפחיים ומחצה מכאן. וטפחיים ומחצה מכאן. נמצא. ארכו ממלא כל רחבו של שלחן. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר. השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה. לחם הפנים. ארכו עשרה ורחבו חמשה. נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן. וכופל טפחיים מכאן. וטפחיים מכאן. וטפחיים ריוח באמצע. כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן. אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. אמרו לו. והלא כבר נאמר (ויקרא כד, ז) ונתת על המערכת לבונה זכה. אמר להן והלא כבר נאמר (במדבר ב, כ) ועליו מטה מנשה:

### 11:6

[¶11] There were there four golden props [at the corners of] the table, each split at the top, which supported the cakes, two for the one row and two for the other row. And there were twenty-eight rods, each [shaped] like the half of a hollow reed, fourteen for the one row and fourteen for the other row. Neither the placing of the rods nor their removal overrode the Shabbat, but [a priest] used to enter on the day before Shabbat, pull out the rods, and place them parallel with the length of the table. Every article that stood in the Temple was placed with its length parallel with the length of the House.

> Hebrew: ארבע סניפין של זהב היו שם. מופצלין מראשיהן. שהיו סומכים בהן שנים לסדר זה. ושנים לסדר זה. ועשרים ושמנה קנים כחצי קנה חלול. ארבעה עשר לסדר זה. וארבעה עשר לסדר זה. לא סדור קנים. ולא נטילתן. דוחה את השבת. אלא נכנס מערב שבת ושומטן. ונותנן לארכו של שלחן. כל הכלים שהיו במקדש. ארכן לארכו של בית:

### 11:7

[¶13] There were two tables inside the sanctuary, at the entrance of the Temple, the one of marble and the other of gold. On the table of marble they laid the showbread when it was brought in, and on the table of gold they laid the showbread when it was brought out, since we raise [the status] of what is holy and we don’t lower it down. And within [the sanctuary] there was a table of gold on which the showbread lay continually. Four priests entered: two bearing the two rows [of the showbread] in their hands and two bearing the two dishes [of frankincense] in their hands; And four went in before them, two to take away the two rows [of the showbread] and two to take away the two dishes [of frankincense]. Those who brought them in stood at the north side facing the south, and those who took them away stood at the south side facing the north. These withdrew [the old] and the others laid down [the new], the handbreadth of the one being by the side of the handbreadth of the other, as it is said, “Before me continually” (Exodus 25:30). Rabbi Yose says: even if these [first] took away [the old] and the others laid down [the new later on], this too fulfills the requirement of continually. They went out and laid [the old bread] on the table of gold that was in the sanctuary [at its entrance]. They then burned the dishes [of frankincense] and the loaves were distributed among the priests. If Yom Kippur fell on a Shabbat the cakes were distributed in the evening. If it fell on a Friday the he-goat of Yom Kippur was eaten in the evening. The Babylonian [priests] used to eat it raw for they were not fastidious.

> Hebrew: שני שולחנות היו באולם מבפנים. על פתח הבית. אחד של שיש. ואחד של זהב. על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו. שמעלין בקדש ולא מורידין. ואחד של זהב מבפנים. שעליו לחם הפנים תמיד. ארבעה כהנים נכנסין. שנים בידם שני סדרים. ושנים בידם שני בזיכים. וארבעה מקדימין לפניהם. שנים ליטול שני סדרים. ושנים ליטול שני בזיכים. המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום. המוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. אלו מושכין ואלו מניחין. וטפחו של זה כנגד טפחו של זה. שנאמר (שמות כה, ל) לפני תמיד. רבי יוסי אומר. אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין. אף זו היתה תמיד. יצאו ונתנו על השלחן של זהב שהיה באולם. הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים. חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות ערב שבת. שעיר של יום הכפורים נאכל לערב. הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי. מפני שדעתן יפה:

### 11:8

[¶15] If he arranged the showbread on Shabbat and the dishes [of frankincense] on the day after Shabbat, and burned the dishes [of frankincense] on the [next] Shabbat, it is not valid, and one is not liable over it for piggul, remnant, or uncleanness. If he arranged the bread and the dishes [of frankincense] on Shabbat and burned the dishes of frankincense on the day after Shabbat, it is not valid, and one is not liable over it for piggul, remnant, or uncleanness. If he arranged the bread and the dishes [of frankincense] on the day after Shabbat and burned the dishes [of frankincense] on the [next] Shabbat, it is not valid. What should he do? He should leave it until the following Shabbat, for even if it remains many days on the table there is nothing to this.

> Hebrew: סדר את הלחם בשבת. ואת הבזיכים לאחר שבת. והקטיר את הבזיכים בשבת פסולה. ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא. סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר שבת פסול ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא. סדר את הלחם ואת הבזיכין לאחר שבת. והקטיר את הבזיכין בשבת. פסול. כיצד יעשה. יניחנה לשבת הבאה. שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום:

### 11:9

[¶17] The two loaves were eaten never earlier than on the second day and never later than on the third day. How so? [Normally] they were baked on the day before the festival and eaten on the festival, that is, on the second day. If the festival fell on the day after Shabbat, they would be eaten on the third day. The showbread was eaten never earlier than on the ninth day and never later than on the eleventh day. How so? [Normally] it was baked on the day before Shabbat and eaten on Shabbat [of the following week], that is on the ninth day. If a festival fell on the day before Shabbat, it would be eaten on the tenth day. If the two days of Rosh Hashanah [fell before Shabbat], it would then be eaten on the eleventh day. [Baking] overrides neither Shabbat nor the festival. Rabban Shimon ben Gamaliel says in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy [high priest]: it overrides the festival but not the fast day (Yom Kippur).

> Hebrew: שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים. ולא יתר על שלשה. כיצד. נאפות מערב יום טוב ונאכלות ביום טוב לשנים. חל יום טוב להיות אחר השבת נאכלות לשלשה. לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה ולא יתר על אחד עשר. כיצד. נאפה בערב שבת ונאכל בשבת. לתשעה. חל יום טוב להיות ערב שבת נאכל לעשרה. שני ימים טובים של ראש השנה נאכל לאחד עשר. ואינו דוחה לא את השבת. ולא את יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן דוחה את יום טוב ואינו דוחה את יום צום:

## 12. Chapter 12

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/12/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/12/#p-N

### 12:1

[¶1] If menahot and libation-offerings became unclean before they were sanctified in a vessel, they may be redeemed. If [they became unclean] after they were sanctified in a vessel, they may not be redeemed. Bird-offerings, the wood, the frankincense, and the ministering vessels, may not be redeemed, for the rule of redemption applies only to [offerings of] beasts.

> Hebrew: המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשן בכלי. יש להם פדיון. משקדשו בכלי. אין להם פדיון. העופות והעצים והלבונה וכלי שרת אין להם פדיון. שלא נאמר אלא בהמה:

### 12:2

[¶3] If one said, “I take upon myself [to bring a minhah prepared] on a griddle”, and he brought one prepared in a pan, or “a minhah prepared in a pan”, and he brought one prepared on a griddle, what he has brought he has brought, but he has not fulfilled his obligation. [But if he said, “I take upon myself] to bring this [flour] as a minhah prepared on a griddle”, and he brought it prepared in a pan; or as “a minhah prepared in a pan”, and he brought it prepared on a griddle, it is invalid. If one said, “I take upon myself to bring two tenths in one vessel”, and he brought them in two vessels, or [he said] “in two vessels,” and he brought them in one vessel, what he has brought he has brought, but he has not fulfilled his obligation. But [if he said, “I take upon myself to bring] these [two tenths] in one vessel”, and he brought them in two vessels, or “in two vessels”, and he brought them in one vessel, they are invalid. If he said, “I take upon myself to bring two tenths in one vessel” and he brought them in two vessels, and when they said to him, “You vowed to bring them in one vessel”, if he brought them in one vessel, they are valid, but if he still offered them in two vessels, they are invalid. If he said “I take upon myself to bring two tenths in two vessels”, and he brought them in one vessel, and when they said to him, “You vowed to bring them in two vessels”, if he offered them in two vessels they are valid; but if he still kept them in one vessel, they are considered as two menahot which have been mixed.

> Hebrew: האומר הרי עלי במחבת. והביא במרחשת. במרחשת. והביא במחבת. מה שהביא הביא. וידי חובתו לא יצא. זו להביא במחבת. והביא במרחשת במרחשת והביא במחבת הרי זו פסולה. הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד. והביא בשני כלים בשני כלים. והביא בכלי אחד. מה שהביא. הביא. וידי חובתו לא יצא. אלו להביא בכלי אחד. והביא בשני כלים. בשני כלים. והביא בכלי אחד הרי אלו פסולין. הרי עלי שני עשרונים. להביא בכלי אחד. והביא בשני כלים. אמרו לו בכלי אחד נדרת. הקריבן בכלי אחד. כשרים. ובשני כלים. פסולין. הרי עלי שני עשרונים להביא בשני כלים. והביא בכלי אחד. אמרו לו בשני כלים נדרת. הקריבן בשני כלים כשרים. נתנו בכלי אחד. כשתי מנחות שנתערבו:

### 12:3

[¶5] [If one said,] “I take upon myself to bring a minhah of barley,” he must bring one of wheat. “Of coarse flour,” he must bring it of fine flour. “Without oil and without frankincense,” he must bring it with oil and frankincense. “Half a tenth,” he must bring a whole tenth. “A tenth and a half,” he must bring two. Rabbi Shimon declares him exempt, because he did not make his offering in the manner in which people usually make their offerings.

> Hebrew: הרי עלי מנחה מן השעורין. יביא מן החטים. קמח יביא סלת. בלא שמן ולבונה. יביא עמה שמן ולבונה. חצי עשרון. יביא עשרון שלם. עשרון ומחצה. יביא שנים. רבי שמעון פוטר. שלא התנדב כדרך המתנדבים:

### 12:4

[¶7] A man may offer a minhah consisting of sixty tenths and bring them in one vessel. If one said, “I take upon myself to offer sixty-one tenths,” he must bring sixty in one vessel and the one in another vessel, since the congregation brings on the first day of the festival [of Sukkot] when it falls on Shabbat sixty-one tenths [as a minhah], it is enough for an individual that [his minhah] should be one tenth less than that of the congregation. Rabbi Shimon said: but some of these [sixty-one tenths] are for the bullocks and some for the lambs, and they may not be mixed one with the other! Rather sixty tenths mingles [in one vessel]. They said to him: can sixty be mingled [in one vessel] and not sixty-one? He answered, so it is with all the measures prescribed by the sages: a man may immerse himself in forty seahs of water, but he may not immerse himself in forty seahs less one kortob. One may not offer one [log], two, or five [logs], but one may offer three, four, six, or anything above six.

> Hebrew: מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון. ומביא בכלי אחד. אם אמר הרי עלי ששים ואחד. מביא ששים בכלי אחד. ואחד בכלי אחד. שכן צבור מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד. דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד. אמר רבי שמעון והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ואינם נבללים זה עם זה אלא עד ששים יכולים להבלל. אמרו לו. ששים נבללים. וששים ואחד אין נבללים. אמר להן כל מדות חכמים כן. בארבעים סאה הוא טובל. בארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול בהן. אין מתנדבים לוג שנים וחמשה. אבל מתנדבים שלשה וארבעה וששה. ומששה ולמעלה:

### 12:5

[¶9] One may offer wine but not oil, the words of Rabbi Akiva. But Rabbi Tarfon says: one may also offer oil. Rabbi Tarfon said: just as we find that wine is offered as an obligation may be offered as a freewill-offering, so oil which is offered as an obligation may be offered as a freewill-offering. Rabbi Akiva said to him: No, if you say so of wine it is because it is offered by itself even when offered as an obligation, can you say the same of oil which is not offered by itself when offered as an obligation? Two [men] may not jointly offer one tenth [of flour for a minhah]; but they may jointly offer an olah or a shelamim, and bird sacrifices even a single bird.

> Hebrew: מתנדבים יין. ואין מתנדבים שמן. דברי רבי עקיבא. רבי טרפון אומר מתנדבין שמן. אמר רבי טרפון מה מצינו ביין. שבא חובה ובא נדבה. אף השמן. בא חובה ובא נדבה. אמר לו רבי עקיבא לא. אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו. תאמר בשמן שאינו קרב חובתו בפני עצמו. אין שנים מתנדבים עשרון אחד. אבל מתנדבים עולה ושלמים ובעוף אפילו פרידה אחת:

## 13. Chapter 13

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/13/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-menachot/13/#p-N

### 13:1

[¶1] [One who says], “I take upon myself to bring a tenth,” he must bring one [tenth]. “Tenths,” he must bring two [tenths]. [If he said,] “I specified [a certain number of tenths] but I do not know what number I specified,” he must bring sixty tenths [If he said,] “I take upon myself to bring a minhah,” he may bring whichever kind he chooses. Rabbi Judah says: he must bring a minhah of fine flour, for that is the distinctive [one] among the menahot.

> Hebrew: הרי עלי עשרון יביא אחד. עשרונים יביא שנים. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי. יביא ששים עשרון. הרי עלי מנחה. יביא איזו שירצה. רבי יהודה אומר יביא מנחת הסלת. שהיא מיוחדת שבמנחות:

### 13:2

[¶3] [If he said] “A minhah” or “a kind of minhah,” he may bring one [of any kind]. [If he said] “Menahot” or “A kind from menahot,” he must bring two [of any one kind]. [If he said,] “I specified [a certain kind], but I do not know what kind I specified,” he must bring the five kinds. [If he said,] “I specified a minhah of [a certain number of] tenths but I do not know what number I specified,” he must bring sixty tenths. But Rabbi says, he must bring menahot [of every number] of tenths from one to sixty.

> Hebrew: מנחה מין המנחה יביא אחת. מנחות. מין המנחות. יביא שתים. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי. יביא חמשתן. פירשתי מנחה של עשרונים. ואיני יודע מה פירשתי. יביא מנחה של ששים עשרון. רבי אומר יביא מנחות של עשרונים. מאחד ועד ששים:

### 13:3

[¶5] [If one said,] “I take upon myself to bring [pieces of] wood,” he must bring not less than two logs. “Frankincense,” he must bring not less than a handful. There are five cases of [not less than] a handful: One who says, “I take upon myself to bring frankincense,” he must bring not less than a handful. One who voluntarily offered a minhah must bring a handful of frankincense with it. One who offered up the handful outside [the Temp] is liable. The two dishes [of frankincense] require two handfuls.

> Hebrew: הרי עלי עצים. לא יפחות משני גזירין. לבונה. לא יפחות מקומץ. חמשה קמצים הן. האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מקומץ. המתנדב מנחה יביא עמה קומץ לבונה. המעלה את הקומץ בחוץ חייב. ושני בזיכין טעונין שני קמצים:

### 13:4

[¶7] “I take upon myself to offer gold,” he must bring not less than a golden denar. “Silver,” he must bring not less than a silver denar. “Copper,” he must bring not less than [the value of] a silver maah. [If he said] “I specified [how much I would bring] but I do not know what I specified,” he must bring until he says, “I certainly did not intend to give so much!”

> Hebrew: הרי עלי זהב. לא יפחות מדינר זהב. כסף. לא יפחות מדינר כסף. נחושת לא יפחות ממעה כסף. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי. הוא מביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי:

### 13:5

[¶9] [If one said,] “I take upon myself to bring wine,” he must bring not less than three logs. “Oil,” he must bring not less than one log; Rabbi says: not less than three logs. [If one said,] “I specified [how much I would offer] but I do not know how much I specified,” he must bring that quantity which is the most that is brought on any one day.

> Hebrew: הרי עלי יין. לא יפחות משלשה לוגין. שמן. לא יפחות מלוג. רבי אומר. שלשה לוגין. פירשתי. ואיני יודע מה פירשתי. יביא כיום המרובה:

### 13:6

[¶11] [If one said,] “I take upon myself to offer an olah,” he must bring a lamb. Rabbi Elazar ben Azaryah say: [he may bring] a turtle-dove or a young pigeon. [If he said,] “I specified a beast of the herd but I do not know what it was I specified,” he must bring a bull and a calf. [If he said, “I specified] a beast of the cattle but I do not know what it was I specified,” he must bring a bull, a bull calf, a ram, a he-goat, a he-kid, and a he-lamb. [If he said,] “I specified [some kind] but I do not know what it was I specified,” he must add to these a turtle-dove and a young pigeon.

> Hebrew: הרי עלי עולה. יביא כבש. רבי אלעזר בן עזריה אומר או תור או בן יונה. פירשתי. מן הבקר. ואיני יודע מה פירשתי. יביא פר ועגל. מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי. יביא פר ועגל איל גדי וטלה. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי. מוסיף עליהם. תור ובן יונה:

### 13:7

[¶13] [If one said,] “I take upon myself to offer a todah or a shelamim,” he must bring a lamb. [If he said,] “I specified a beast of the herd but I do not know what it was I specified,” he must bring a bull and a cow, a bull calf and a heifer. [If he said, “I specified] a beast of the cattle but I do not know what it was I specified,” he must bring a bull and a cow, a bull calf and a heifer, a ram and a ewe, a he-goat and a she-goat, a he-kid and a she-kid, a he-lamb and a ewe-lamb.

> Hebrew: הרי עלי תודה ושלמים. יביא כבש. פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי. יביא פר ופרה עגל ועגלה. מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי. יביא פר ופרה. עגל ועגלה. איל ורחל. גדי וגדיה. שעיר ושעירה. טלה וטליה:

### 13:8

[¶15] [If he said,] “I take upon myself to offer an ox,” he must bring one with its drink-offerings to the value of a maneh. “A calf,” he must bring one with its drink-offerings to the value of five selas. “A ram,” he must bring one with its drink-offerings to the value of two selas. “A lamb,” he must bring one with its drink-offerings to the value of one sela. If he said “An ox valued at one maneh,” he must bring one worth a maneh apart from its drink-offerings. “A calf valued at five selas,” he must bring one worth five selas apart from its drink-offerings. “A ram valued at two selas,” he must bring one worth two selas apart from its drink-offerings. “A lamb valued at one sela,” he must bring one worth one sela apart from its drink-offerings. [If he said, “I take upon myself to offer] an ox valued at a maneh,” and he brought two together worth a maneh, he has not fulfilled his obligation, even if one was worth a maneh less one denar and the other also was worth a maneh less one denar. [If he said] “A black one” and he brought a white one, or “a white one” and he brought a black one, or “a large one” and he brought a small one, he has not fulfilled his obligation. [If he said] “a small one” and he brought a large one, he has fulfilled his obligation; Rabbi says: he has not fulfilled his obligation.

> Hebrew: הרי עלי שור. יביא הוא ונסכיו במנה. עגל. יביא הוא ונסכיו בחמש. איל. יביא הוא ונסכיו בשתים. כבש. יביא הוא ונסכיו בסלע. שור במנה. יביא במנה חוץ מנסכיו. עגל בחמש. יביא בחמש חוץ מנסכיו. איל בשתים. יביא בשתים חוץ מנסכיו. כבש בסלע. יביא בסלע חוץ מנסכיו. שור במנה. והביא שנים במנה. לא יצא. אפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר. שחור והביא לבן. לבן והביא שחור. גדול והביא קטן. לא יצא. קטן והביא גדול. יצא. רבי אומר לא יצא:

### 13:9

[¶17] [If one said,] “This ox shall be an olah,” and it becomes blemished, he may, if he so desires, bring two with its price. [If he said,] “These two oxen are for an olah,” and they become blemished, he may, if he so desires, bring one ox with their price. But Rabbi forbids it. [If he said,] “This ram shall be an olah,” and it becomes blemished, he may, if he so desires, bring a lamb with its price. [If he said,] “This lamb shall be an olah,” and it becomes blemished, he may, if he so desires, bring a ram with its price thereof. But Rabbi forbids it. One who says, “One of my lambs shall be holy,” or “one of my oxen shall be holy,” and he had only two, the larger one is holy. If he had three, the middle one is holy. [If he said,] “I specified one but I do not know which it was I specified,” or [if he said,] “My father told me [that he had specified one] but I do not know which it is,” the largest one among them must be holy.

> Hebrew: שור זה עולה ונסתאב. אם רצה יביא בדמיו שנים שני שוורים אלו עולה ונסתאבו. אם רצה יביא בדמיהם אחד. רבי אוסר. איל זה עולה ונסתאב. אם רצה יביא בדמיו כבש. כבש זה עולה ונסתאב. אם רצה יביא בדמיו איל. רבי אוסר. האומר אחד מכבשי הקדש. ואחד משוורי הקדש. היו לו שנים. הגדול שבהן הקדש שלשה. הבינוני שבהן הקדש. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי. או שאמר. אמר לי אבא ואיני יודע מה. הגדול שבהן הקדש:

### 13:10

[¶19] [If one said,] “I take upon myself to offer an olah,” he must offer it in the Temple. And if he offered it in the Temple of Onias, he has not fulfilled his obligation. [If one said,] “I take upon myself to offer an olah but I will offer it in the Temple of Onias,” he must offer it in the Temple, yet if he offered it in the Temple of Onias he has fulfilled his obligation. Rabbi Shimon says: this is not an olah. [If one said,] “I will be a nazirite,” he must bring his offerings and shave his hair in the Temple. And if he brought them and shaved his hair in the Temple of Onias he has not fulfilled his obligation. [If he said,] “I will be a nazirite but I will bring my offerings and shave my hair in the Temple of Onias,” he must bring them in the Temple, yet if he brought them and shaved his hair in the Temple of Onias he has fulfilled his obligation. Rabbi Shimon says: such a one is not a nazirite. The priests who served in the Temple of Onias may not serve in the Temple in Jerusalem; and needless to say [this is so of priests who served] something else; for it is said, “The priests of the shrines, however, did not ascend the altar of the Lord in Jerusalem. But they did eat unleavened bread along with their kinsmen” (II Kings 23:9). Thus they are like those that had a blemish: they are entitled to share and eat [of the holy things] but they are not permitted to offer sacrifices.

> Hebrew: הרי עלי עולה יקריבנה במקדש. ואם הקריבה בבית חוניו לא יצא. שאקריבנה בבית חוניו. יקריבנה במקדש. ואם הקריבה בבית חוניו יצא. רבי שמעון אומר. אין זו עולה. הריני נזיר. יגלח במקדש. ואם גלח בבית חוניו לא יצא. שאגלח בבית חוניו. יגלח במקדש. ואם גלח בבית חוניו יצא. רבי שמעון אומר אין זה נזיר. הכהנים ששמשו בבית חוניו. לא ישמשו במקדש בירושלם. ואין צריך לומר לדבר אחר שנאמר (מלכים ב' כג, ט) אך לא יעלו כהני הבמות על מזבח ה' בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הרי הם כבעלי מומין. חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין:

### 13:11

[¶21] It is said of the olah of cattle, “An offering made by fire of pleasing odor” (Leviticus 1:9); and of the olah of birds, “An offering made by fire of pleasing odor (vs. 17); and of the minhah, “An offering made by fire of pleasing odor” (Leviticus 2:2): to teach you that it is the same whether one offers much or little, so long as one directs one’s heart to heaven. Congratulations! We have finished Tractate Menahot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. It is no accident that the last mishnah of the tractate finishes with the message that we learned today. After having learned 14 chapters of Zevahim and 13 chapters of Menahot, there is a grave danger that one could learn that all God cares about, and all that is important in Judaism, is bringing the proper sacrifice in the proper manner. Our mishnah teaches that the important issue is the proper intent, that one’s intent in sacrifice should be to worship God. This is not to deny that that the minutiae of rules are extremely important, both in the eyes of the rabbis and surely in the eyes of the priests who served in the Temple while it still stood. Rather, what today’s mishnah seems to say is that the rules are an outer manifestation of the inner kavannah, intent, of the worshipper. Without following the rules, there is no way to bring that intent into the world. But without the intent, the rules are just empty exercises devoid of meaning. I believe that this is a message that is as true of Judaism today as it was in Temple times. Mishnah Menahot has probably been a great challenge for many of you; I know it was for me. So please accept an extra congratulations on completing it. Tomorrow we begin Hullin, the one tractate in all of Seder Kodashim that does not deal with sacrifices or the Temple.

> Hebrew: נאמר בעולת הבהמה אשה ריח ניחוח ובעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח. ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט. ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים: