---
title: "Mishnah Peah"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Peah. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-peah/"
---

# Mishnah Peah

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

The corners of the field and the gleanings left for the poor.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-peah/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-peah/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-peah/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-peah/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-peah/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-peah/6.md)
7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-peah/7.md)
8. [Chapter 8](https://scriptura.si/works/mishnah-peah/8.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-peah/1/#p-N

### 1:1

[¶1] These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.

> Hebrew: אלו דברים שאין להם שיעור הפאה. והבכורים. והראיון. וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:

### 1:2

[¶3] They should not leave peah of less than one-sixtieth [of the field]. But even though they said, “there is no measure for peah,” everything depends upon the size of the field, the number of poor people, and the extent of the yield.

> Hebrew: אין פוחתין לפאה מששים. ואף על פי שאמרו אין לפאה שיעור. הכל לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי רוב הענוה:

### 1:3

[¶5] They may give peah at either at the beginning of the [reaping of the] field or at the middle of it. Rabbi Shimon says: as long as he gives at the end according to the set amount. Rabbi Judah says: if he leaves one stalk, he can rely on this as [fulfilling the law of] peah; and if he did not, then he only gives as ownerless property.

> Hebrew: נותנין פאה מתחלת השדה ומאמצעה. ר' שמעון אומר ובלבד שיתן בסוף כשיעור. ר' יהודה אומר אם שייר קלח אחד סומך לו משום פאה ואם לאו אינו נותן אלא משום הפקר:

### 1:4

[¶7] They said a general principle concerning peah: whatever is food, and is looked after, and grows from the land, and is harvested all at the same time, and is brought in for storage, is subject to the law of pe'ah. Grain and beans are in this category.

> Hebrew: כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה. והתבואה והקטניות בכלל הזה:

### 1:5

[¶9] Among trees: the sumac, the carob, the nut, the almond, the grapevine, the pomegranate, the olive and the palm are subject to peah.

> Hebrew: ובאילן האוג והחרובין והאגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזיתים והתמרים חייבין בפאה:

### 1:6

[¶11] He may always give peah and be exempt from giving tithes until he makes a stack. One who gives [to the poor] as ownerless [produce] and be exempt from giving tithes until he makes a stack. He may feed cattle, wild animals and birds and be exempt from giving tithes until he makes a stack. He may take from the threshing floor and use it as seed and be exempt from giving tithes until he makes a stack, the words of Rabbi Akiva. A priest or Levite who purchase [grain of] a threshing floor, the tithes are theirs unless [the owner] has already made a stack. One who dedicated [his crop] and redeems it [afterwards] is obligated to give tithes until the Temple treasurer has made a stack.

> Hebrew: לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח. ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח. ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח. ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח דברי רי עקיבא. כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהם עד שימרח. המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-peah/2/#p-N

### 2:1

[¶1] The following divide a field for peah: a stream, a pool, a private road, a public road, a public path, a private path in constant use in summer and the rainy season, fallow land, a plowed field and a different seed. One who harvested for animal fodder, [the plot] serves divides, the words of Rabbi Meir. But the sages say: it does not stop for peah unless it is plowed.

> Hebrew: ואלו מפסיקין לפאה. הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים והבור והניר וזרע אחר והקוצר לשחת מפסיק דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש:

### 2:2

[¶3] A water channel that makes harvesting [on one side] impossible [while standing on the other side], Rabbi Judah says: it divides. But all of the hills that can be tilled with a hoe, even though cattle cannot pass over it in with their equipment, [is regarded as part of the field] he gives one peah from it all.

> Hebrew: אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת רבי יהודה אומר מפסקת. וכל ההרים אשר במעדר יעדרון אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאה לכל:

### 2:3

[¶5] All of these divide in the case of a field [planted] with seeds, but in the case of trees nothing divides except a fence. Should the branches intertwine [on top of the fence], then it does not divide and he gives one peah for the whole field.

> Hebrew: הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פאה לכל:

### 2:4

[¶7] As for carob trees, [they are not divided] as long as they see one another. Rabban Gamaliel said: we had this custom in the house of my father. We would give separate peah from the olive trees in each direction and [one peah] for all the carob trees that saw one another. Rabbi Elazar bar Zadok said in his name: also for the carob trees they had in the whole city [they only gave one peah].

> Hebrew: ולחרובין כל הרואין זה את זה. אמר רבן גמליאל נוהגין היו בית אבא נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל רוח. ולחרובין כל הרואין זה את זה. רבי אליעזר בר' צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיו להם בכל העיר:

### 2:5

[¶9] He who plants his field with one kind of seed, even though he makes up of it two threshing-floors, he gives only one peah [for the lot]. If he plants it of two kinds, even though he makes up of it one threshing-floor, he must give two peahs. One who plants his field with two species of wheat: If he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah; But if two threshing-floors, he gives two peahs.

> Hebrew: הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות נותן פאה אחת. זרעה שני מינין אף על פי שעשאן גורן אחת נותן שתי פאות. הזורע את שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות:

### 2:6

[¶11] It happened that Rabbi Shimon of Mitzpah planted his field [with two different kinds] and came before Rabban Gamaliel. They both went up to the Chamber of Hewn Stone and asked [about the law]. Nahum the scribe said: I have a tradition from Rabbi Meyasha, who received it from Abba, who received it from the pairs [of sages], who received it from the prophets, a halakhah of Moses from Sinai, that one who plants his field with two species of wheat, if he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah, but if two threshing-floors, he gives two peahs.

> Hebrew: מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני בזורע את שדהו שני מיני חטין אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות:

### 2:7

[¶13] A field harvested by gentiles, or harvested by robbers, or which ants have bitten [the stalks at the roots], or which wind and cattle have broken down, is exempt from peah. If [the owner] harvested half of it and robbers harvested half, it is exempt from peah, for the obligation of peah is in the standing grain.

> Hebrew: שדה שקצרוה כותים קצרוה לסטים קרסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה פטורה. קצר חציה וקצרו לסטים חציה פטורה שחובת הפאה בקמה:

### 2:8

[¶15] If robbers harvested half and the owner the other half, he gives peah from what he has harvested. If he harvested half and sold the other half, then the purchaser must give peah for the whole. If he harvested half and dedicated the other half, then he who redeems it from the Temple treasurer must give peah for the whole.

> Hebrew: קצרוה לסטים חציה וקצר הוא חציה נותן פאה ממה שקצר. קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל. קצר חציה והקדיש חציה הפודה מיד הגזבר הוא נותן פאה לכל:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-peah/3/#p-N

### 3:1

[¶1] Plots of grain between olive trees: Bet Shammai say: peah from each and every plot. But Bet Hillel says: one peah for them all. And they agree that if the ends of the rows enter one into the other, he gives one peah for them all.

> Hebrew: מלבנות התבואה שבין הזיתים בית שמאי אומרים פאה מכל אחת ואחת בית הלל אומרים מאחד על הכל. ומודים שאם היו ראשי שורות מעורבין שהוא נותן פאה מאחד על הכל:

### 3:2

[¶3] One who gives his field a striped appearance and leaves behind moist stalks: Rabbi Akiva says: he gives peah from each and every stripe. But the sages say: from one stripe for the whole field. The sages agree with Rabbi Akiba that one who sows dill or mustard in three places must give peah from each place.

> Hebrew: המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים רבי עקיבא אומר נותן פאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרים מאחד על הכל. ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד:

### 3:3

[¶5] One who clears [his field] of fresh onions for the market and leaves the dry ones [in the ground] for the [time of the] threshing floor, must give peah from these on their own and these on their own. The same applies to beans and to a vineyard. If he, however, he only thins it out, then he gives [peah] from the remainder according to the quantity of that which he left. But if he clears [three from one place] at one time, he gives from the remainder according to the entire quantity.

> Hebrew: המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן. וכן באפונין וכן בכרם. המדל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל:

### 3:4

[¶7] Onions grown for their seed are liable for peah. But Rabbi Yose exempts them. Plots of onions [growing] between vegetables: Rabbi Yose says: peah must be given from each [plot]. But the sages say: from one [plot] for all.

> Hebrew: האמהות של בצלים חייבות בפאה ור' יוסי פוטר. מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל אחת ואחת וחכמים אומרים מאחת על הכל:

### 3:5

[¶9] [Two] brothers who divided [an inheritance] must give [two] peahs. If they afterwards again become partners they give one peah. Two who purchase a tree, they give one peah. If one buys the northern section [of the tree] and the other the southern section, each must give peah separately. One who sells young saplings in his field, [the one who purchases] must give peah from each sapling. Rabbi Judah said: When is this so? When the owner of the field left nothing [for himself]. But if he did leave something [for himself], he gives one peah for the whole.

> Hebrew: האחין שחלקו נותנין שתי פאות חזרו ונשתתפו נותנין פאה אחת. שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת. לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה אבל אם שייר בעל השדה הוא נותן פאה לכל:

### 3:6

[¶11] Rabbi Eliezer says: a piece of ground [large enough to plant] one fourth of a kav is liable for peah. Rabbi Joshua says: it must [be large enough] to grow two seahs. Rabbi Tarfon says: it must be six by six handbreadths. R. Judah ben Batera says: [it must be large enough] for a sickle to cut at least two handfuls and the halakhah is according to his words. Rabbi Akiva says: any size of land is liable for peah and for first-fruits, and [is sufficient] for the writing of the prozbul, and also to acquire through it movable property by money, by deed, or by a claim based on undisturbed possession.

> Hebrew: רבי אליעזר אומר קרקע בית רובע חייבת בפאה. רבי יהושע אומר העושה סאתים. ר' טרפון אומר ששה על ששה טפחים. רבי יהודה בן בתירה אומר כדי לקצור ולשנות. והלכה כדבריו. ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים. ולכתוב עליו פרוזבול ולקנות עמו נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה:

### 3:7

[¶13] One who is about to die who assigns his property in writing [to another]: If he retains any land [for himself] however small, he renders his gift valid. But if he retains no land whatsoever, his gift is not valid. One who assigns in writing his property to his children, and he assigns to his wife in writing any plot of land, however small, she lost her ketubah. Rabbi Yose says: if she accepted [such an assignment] even though he did not assign it to her in writing she lost her ketubah.

> Hebrew: הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה. הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אבדה כתובתה:

### 3:8

[¶15] One who assigns in writing his possessions to his slave, [the slave] thereby goes free. If he reserved for himself any land, however small, he does not become free. Rabbi Shimon says: he always becomes free, unless [the master] says: “Behold, all my goods are given to so-and-so my slave, with the exception of one ten-thousandth part of them.”

> Hebrew: הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהם:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-peah/4/#p-N

### 4:1

[¶1] Peah is given from [the crop] while it is still connected with the soil. But in the case of hanging vine-branches and the date-palm, the owner brings down [the fruit] and distributes it among the poor. Rabbi Shimon says: the same applies to smooth nut trees. Even if ninety-nine [of the poor] say [to the owner] to distribute it and one says to leave it in the field, this latter is listened to, since he spoke in accordance with the halakhah.

> Hebrew: הפאה ניתנת במחובר לקרקע. בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים רבי שמעון אומר אף בחליקי אגוזים. אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה:

### 4:2

[¶3] With hanging vine-branches and date-palm trees it is not so; even if ninety-nine [of the poor] say [to the owner] to leave it in the field and one says to distribute it, this latter is listened to, since he spoke in accordance with the halakhah.

> Hebrew: בדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה:

### 4:3

[¶5] If [a poor man] took some of the peah [already collected] and threw it onto the remainder [not yet collected], he gets none of it. If he fell down upon it, or spread his cloak over it, they take the peah away from him. The same applies to gleanings and the forgotten sheaf.

> Hebrew: נטל מקצת פאה וזרקה על השאר אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו. וכן בלקט וכן בעומר השכחה:

### 4:4

[¶7] [The poor] may not harvest peah with scythes or tear it out [of the ground] with spades, so that they might not strike one another [with these implements].

> Hebrew: פאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו:

### 4:5

[¶9] There are three times a day [the poor] make a search [in the field for peah]: morning, noon, and sunset. Rabban Gamaliel says: these [times] were only set lest they reduce them. Rabbi Akiva says: these were set lest they add to them. [The men] of Bet Namer used to have the poor harvest [the peah] with the aid of a rope, and they left peah at the end of each furrow.

> Hebrew: שלש אבעיות ביום. בשחר ובחצות ובמנחה. רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו רבי עקיבא אומר לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקטין על החבל ונותנים פאה מכל אומן ואומן:

### 4:6

[¶11] A non-Jew who harvested his field and then converted, he is exempt from [leaving] gleanings, the forgotten sheaf and peah. Rabbi Judah makes him liable to leave the forgotten sheaf, since he becomes liable for the forgotten sheaf at the time of their binding.

> Hebrew: עובד כוכבים שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. רבי יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העמור:

### 4:7

[¶13] One who dedicated standing grain [to the Temple] and then redeemed it while it was still standing grain, he is liable [to give the agricultural gifts to the poor]. [If he dedicated] sheaves and redeemed them while they were still sheaves, he is liable. [If he dedicated] standing grain and redeemed it [when it was already in] sheaves, he is exempt, since at the time when it became liable it was exempt.

> Hebrew: הקדיש קמה ופדה קמה חייב. עומרין ופדה עומרין חייב. קמה ופדה עומרין פטורה. שבשעת חובתה היתה פטורה:

### 4:8

[¶15] Similarly one who dedicates his produce prior to the stage when they are subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed]. If [he dedicated them] when they had already become subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed]. If he dedicated them before they had ripened, and they became ripe while in the possession of the [Temple] treasurer, and he then redeemed them, they are exempt, since at the time when they would have been liable, they were exempt.

> Hebrew: כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין. משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואחר כך פדאן פטורים שבשעת חובתן היו פטורים:

### 4:9

[¶17] One who collected peah and said, “This is for so-and-so a poor man:” Rabbi Eliezer says: he has thus acquired it for him. The sages say: he must give it to the first poor man he finds. Gleanings, the forgotten sheaf and the peah of non-Jews are subject to tithes, unless he [the non-Jew] had declared them ownerless.

> Hebrew: מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני ר' אליעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני שנמצא ראשון הלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר:

### 4:10

[¶19] What are gleanings? That which falls down at the time of harvesting. If while he was harvesting, he harvested a handful, or plucked a fistful, and then a thorn pricked him, and what he had in his hand fell to the ground, it still belongs to the owner. [That which drops from] inside the hand or the sickle [belongs] to the poor, but [that which falls from] the back of the hand or the sickle [belongs] to the owner. [That which falls from] the top of the hand or sickle: Rabbi Ishmael says: to the poor; But Rabbi Akiva says: to the owner.

> Hebrew: איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה היה קוצר קצר מלא ידו. תלש מלא קמצו. הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי הוא של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל לעניים. אחר היד ואחר המגל לבעל הבית. ראש היד וראש המגל רבי ישמעאל אומר לעניים. רבי עקיבא אומר לבעל הבית:

### 4:11

[¶21] [Grain found in] ant holes where the stalks are still standing, behold it still belongs to the owner. After the harvesters [had passed over them], those found in the top parts [of the ant holes belong] to the poor, but [those found] on the bottom parts [belong] to the owner. Rabbi Meir says: it all belongs to the poor, for gleanings about which there is any doubt are regarded as gleanings.

> Hebrew: חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית. שלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית. רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט:

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-peah/5/#p-N

### 5:1

[¶1] If a pile of grain was stacked [on part of a field] from which gleanings had not yet been collected, whatever touches the ground belongs to the poor. If the wind scattered the sheaves, they estimate the amount of gleanings the field would have yielded and they give that to the poor. Rabban Shimon ben Gamaliel says: he must give to the poor the amount that would fall.

> Hebrew: גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגע בארץ הרי הוא של עניים. הרוח שפזרה את העמרים אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים. רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לעניים בכדי נפילה:

### 5:2

[¶3] The top of a single ear of grain [that remained] after the harvesting and its top touches the standing stalk: If it can be cut with the stalk, it belongs to the owner; But if not, it belongs to the poor. If an ear of grain of gleanings that became mixed up with a stack of grain, [the owner] must tithe one ear of grain and give it to him [the poor]. Rabbi Eliezer says: how can this poor man give in exchange something that had not yet become his? Rather, [the owner] must transfer to the poor man the ownership of the whole stack and then tithe one ear of grain and give it to him.

> Hebrew: שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרה עם הקמה הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים. שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו. אמר ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שבולת אחת ונותן לו:

### 5:3

[¶5] They should not [irrigate a field] with a water wheel, the words of Rabbi Meir. The sages permit it, because it is still possible [for the poor to get their gleanings].

> Hebrew: אין מגלגלין בטופח דברי ר' מאיר וחכמים מתירין מפני שאפשר:

### 5:4

[¶7] A property owner who was passing from place to place and need to take gleanings, the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe, he may take them, and when he returns home, he must pay [for the amount gathered], the words of Rabbi Eliezer. The sages say: he was a poor man at that time [and so he need not make restitution].

> Hebrew: בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני יטול. וכשיחזור לביתו ישלם. דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים עני היה באותה שעה:

### 5:5

[¶9] One who exchanges with the poor, [what they give in exchange] for his is exempt [from tithes] but what [he gives in exchange] for that of the poor is subject [to tithes]. Two who received a field as sharecroppers, this one may give to the other his share of the poor man’s tithe and this one may give to the other his share of the poor man’s tithe. One who receives a field in order to harvest it, he is forbidden to take gleanings, the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe. Rabbi Judah said: When is this so? When he receives it [in order to pay the owner] a half, third or quarter [of the crop]. But [if the owner] had said to him: “A third of that which you harvest belongs to you,” then he may take gleanings, the forgotten sheaf and peah, but not the poor man’s tithe.

> Hebrew: המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב. שנים שקבלו את השדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני. וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט ובשכחה ובפאה ואסור במעשר עני:

### 5:6

[¶11] One who sells, the seller is permitted [to take the agricultural gifts] and the purchaser is forbidden. One may not hire a worker on the condition that the son [of the worker] should gather the gleanings after him. One who does not allow the poor to gather, or one who allows one but not another, or one who helps one of them [to gather] behold he is a robber of the poor. Concerning him it is said: “Do not remove the landmark of those that come up (olim)” (Proverbs 22:28).

> Hebrew: המוכר את שדהו המוכר מותר והלוקח אסור. לא ישכור אדם את הפועלים על מנת שילקט בנו אחריו. מי שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מניח את אחד ואחד לא. או שהוא מסייע את אחד מהן. הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר (משלי כב, כח) אל תסג גבול עולים:

### 5:7

[¶13] A sheaf which the workers forgot but not the land owner, or which the land owner forgot but not the workers; or [a sheaf] which the poor stood in front of [and blocked its view], or they covered it up with stubble, it is not considered a forgotten sheaf.

> Hebrew: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית. שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים. עמדו עניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה:

### 5:8

[¶15] One who binds sheaves into stack covers, stack bases, round stacks or regular stacks, he is not subject to the law of the forgotten sheaf [while binding]. [When bringing them afterwards] to the threshing-floor, he is subject to the law of the forgotten sheaf. One who piles up the sheaves to make a stack, he is subject to the law of the forgotten sheaf. [When bringing them afterwards] to the threshing-floor, he is not subject to the law of the forgotten sheaf. This is the general rule: whoever makes the sheaves at the place which is the end of the work is subject to the law of the forgotten sheaf, [and afterwards when he takes] them to the threshing-floor, he is not subject to the law of the forgotten sheaf. However, [one who piles up the sheaves] at a place which is not the end of the work, is not subject to the law of the forgotten sheaf; [and afterwards when he takes] them to the threshing-floor, he is subject to the law of the forgotten sheaf.

> Hebrew: המעמר לכובעות ולכומסאות לחררה ולעמרים אין לו שכחה. ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה. ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה. ממנו ולגורן יש לו שכחה:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-peah/6/#p-N

### 6:1

[¶1] Bet Shammai says: [That which is] made ownerless only in regard to the poor is indeed ownerless. But Bet Hillel says: it is not ownerless unless ownership is renounced even for the rich, as in the case of the sabbatical year. [If] all of the sheaves in a field are a kav each, and one is four kavs and that one is forgotten: Bet Shammai says: it is not considered forgotten. But Bet Hillel says: it is considered forgotten.

> Hebrew: בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר ובית הלל אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו. בית שמאי אומרים אינו שכחה. ובית הלל אומרים שכחה:

### 6:2

[¶3] A sheaf left near a stone fence, or near a stack [of grain] or near oxen, or near equipment: Bet Shammai says: it is not considered “forgotten”; Bet Hillel says: it is considered “forgotten.”

> Hebrew: העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו בית שמאי אומרים אינו שכחה. ובית הלל אומרים שכחה:

### 6:3

[¶5] [With regard to sheaves forgotten] at the end of the row, the sheaf lying across from it proves [that the first sheaf has not been forgotten.] [As for] a sheaf that [the owner] took to bring it to the city and forgot it, all agree that it is not considered a “forgotten sheaf.”

> Hebrew: ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו מודים שאינו שכחה:

### 6:4

[¶7] These are to be considered ends of the rows:If two men begin [to gather] from the middle of the row, one facing north and the other south and they forget [some sheaves] in front of them and behind them, those left in front of them are “forgotten,” but those left behind them are not “forgotten.” If an individual begins from the end of the row and he forgets [some sheaves] in front of him and behind him, those in front of him are not “forgotten”, whereas those behind him are “forgotten,” for this comes under the category of “you shall not go back [to retrieve it].” This is the general rule: anything that can be said to fall under the law “you shall not go back” is considered “forgotten,” but that to which the principle of “you shall not go back” cannot be applied is not considered “forgotten.”

> Hebrew: ואלו הן ראשי שורות שנים שהתחילו מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם את שלפניהם שכחה ואת שלאחריהם אינו שכחה. יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה. ושלאחריו שכחה מפני שהוא בבל תשוב. זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה ושאינו בבל תשוב אינו שכחה:

### 6:5

[¶9] Two sheaves [left lying together] are “forgotten,” but three are not “forgotten.” Two bundles of olives or carobs are “forgotten” but three are not “forgotten.” Two flax-stalks are “forgotten”, but three are not “forgotten”. Two grapes are considered “grape gleanings,” but three are not “grape gleanings.” Two ears of grain are deemed “gleanings,” but three are not gleanings.” All these [rulings] are according to Bet Hillel. And concerning them all Bet Shammai says that three [that are left] belong to the poor, and four belong to the owner.

> Hebrew: שני עומרים שכחה ושלשה אינן שכחה. שני צבורי זיתים וחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה. שני הוצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה. שני גרגרים פרט. ושלשה אינן פרט. שני שבלים לקט ושלשה אינן לקט אלו כדברי בית הלל ועל כולן בית שמאי אומרים שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית:

### 6:6

[¶11] A sheaf that has two seahs and he forgot it it is not considered “forgotten.” Two sheaves that together comprise two seahs: Rabban Gamaliel says: they belong to the owner; But the sages say: they belong to the poor. Rabban Gamaliel said: “Are the rights of the owner strengthened or weakened according to the greater number of the sheaves?” They replied, “His rights are strengthened.” He said to them: “If in a case of one sheaf of two seahs it is not deemed “forgotten,” then how much more should be the case of two sheaves that together contain two seahs?” They replied: “No. If you argue in the case of one sheaf it is because it is large enough to be considered a stack. Are you going to argue likewise in the case of two sheaves which are like bundles?”

> Hebrew: העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה. שני עומרים ובהם סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית או הורע כחו אמרו לו יופי כחו אמר להם ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהם סאתים אינו דין שלא יהא שכחה אמרו לו לא אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש תאמר בשני עמרים שהן ככריכות:

### 6:7

[¶13] A standing stalk of grain that contains two seahs and he forgot it, it is not considered “forgotten.” If it does not contain two seahs now, but is fit to yield two seahs, even if it was of an inferior kind of barley, it is regarded as full barley [grains].

> Hebrew: קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים אפילו היא של טופח רואין אותה כאילו היא ענוה של שעורים:

### 6:8

[¶15] A standing stalk of grain can save a sheaf and another standing stalk [from being regarded as “forgotten”]. A sheaf cannot save either another sheaf or a standing stalk. What is the standing stalk of grain that can save a sheaf? Anything which has not been forgotten, even though it is a single stalk.

> Hebrew: הקמה מצלת את העומר ואת הקמה. העומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפילו קלח אחד:

### 6:9

[¶17] A seah of plucked grain and a seah of unplucked grain, and also trees; and garlic and to onions do not combine to count as two seahs, but rather they must be left to the poor. Rabbi Yose says: if anything that belongs to the poor comes in between them, the two are not combined together; otherwise, they do combine.

> Hebrew: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן והשום והבצלים אינן מצטרפין לסאתים אלא של עניים הם רבי יוסי אומר אם באת רשות העני באמצע אינן מצטרפין ואם לאו הרי אלו מצטרפין:

### 6:10

[¶19] Grain used for fodder or [stalks] used for binding sheaves, and also garlic-stalks used for tying other bunches, or tied bunches of garlic and onions they [all are not subject to the laws of] forgotten. Anything stored in the ground like arum, garlic and onions: Rabbi Judah says: they do not subject to the laws of “forgotten”; But the sages say: they are subject to the laws of “forgotten.”

> Hebrew: תבואה שנתנה לשחת או לאלומה וכן באגודי השום ואגודות השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים רבי יהודה אומר אין להם שכחה. וחכמים אומרים יש להם שכחה:

### 6:11

[¶21] One who harvests by night and binds sheaves [by night] or one who is blind [that which he leaves] is subject to the law of the “forgotten.” If he intends to remove large leaves first, then the law of “forgotten” does not apply. If he said: “Behold, I am reaping on the condition that I take afterwards that which I have forgotten,” the law of “forgotten” still applies.

> Hebrew: הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש להם שכחה ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה אם אמר הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה:

## 7. Chapter 7

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-peah/7/#p-N

### 7:1

[¶1] An olive tree that has a name in the field, such as the olive tree of Netofah in its time, and he forgot it, it is not deemed “forgotten.” To what does this apply? [Only to a tree distinguished] by its name, produce, or position. “By its name:” if it were a shifkhoni or beshani. “By its produce:” if it yields large quantities. “By its position:” if it stands at the side of the winepress or near the gap in the fence. Other kinds of olive trees: two are deemed “forgotten”, but three are not deemed “forgotten.” Rabbi Yose says: there is no law of “forgotten” for olive trees.

> Hebrew: כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה. במה דברים אמורים בשמו. ובמעשיו. ובמקומו. בשמו שהיה שפכוני. או בישני. במעשיו. שהוא עושה הרבה. במקומו. שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה. ושאר כל הזיתים שנים שכחה ושלשה אינן שכחה. רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים:

### 7:2

[¶3] An olive tree found standing between three rows [of olive trees] which have two plots separating them, and he forgot it, it is not deemed, “forgotten.” An olive tree containing two seahs and he forgot it, it is not deemed forgotten. To what does this apply? Only when he [the owner] had not yet begun [to harvest the tree], but if he had begun, even if it were like the olive tree of Netofah in its time, and he forgot it, it is deemed forgotten. As long as the owner has some of the olives belonging to him at the foot of the tree, he has [possession] of those on top of the tree. Rabbi Meir says: [forgotten applies only] after [those with] the beating-rod have gone.

> Hebrew: זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים ושכחו אינו שכחה. זית שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה. במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו יש לו שכחה. כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו. ר' מאיר אומר משתלך המחבא:

### 7:3

[¶5] What is peret? [Grapes] which fall down during the harvesting. If while he was harvesting [the grapes], he cut off an entire cluster by its stalk, and it got tangled up in the [grape] leaves, and then it fell from his hand to the ground and the single berries were separated, it belongs to the owner. One who places a basket under the vine when he is harvesting [the grapes], behold he is a robber of the poor. Concerning him it is said: “Do not remove the landmark of those that come up (olim)” (Proverbs 22:28).

> Hebrew: איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה. היה בוצר. עקץ את האשכול. הוסבך בעלים. נפל מידו לארץ ונפרט הרי הוא של בעל הבית. המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר (משלי כב, כח) אל תסג גבול עולים:

### 7:4

[¶7] What constitutes a defective cluster (olelet) of grapes? Any [cluster] which has neither a shoulder [a wide upper part] nor a pendant [a cone-shaped lower part]. If it has a shoulder or a pendant, it belongs to the owner. If there is a doubt, it belongs to the poor. A defective cluster on the joint of a vine [where a normal cluster hangs from the vine], if it can be cut off with the cluster, it belongs to the owner; but if it can not, it belongs to the poor. A single grape: Rabbi Judah says: It is deemed a whole cluster, But the sages say: It is deemed a defective cluster.

> Hebrew: איזוהי עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף אם יש לה כתף או נטף של בעל הבית אם ספק לעניים. עוללת שבארכובה אם נקרצת עם האשכול הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים. גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכול. וחכמים אומרים עוללת:

### 7:5

[¶9] One who is thinning out vines, just as he may thin out in that which belongs to him, so too he may thin out in that which belongs to the poor, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: in that which belongs to him, he is permitted, but he is not permitted in that which belongs to the poor.

> Hebrew: המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים:

### 7:6

[¶11] [The grapes of] a vineyard in its fourth year:Bet Shammai says: the laws of the added fifth and removal do not apply to them; But Bet Hillel says: they do. Bet Shammai says: the laws of peret and the defective clusters apply to them, and the poor can redeem the grapes for themselves. But Bet Hillel says: all [of them] go to the wine-press.

> Hebrew: כרם רבעי בית שמאי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור. בית הלל אומרים יש לו. בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמם. ובית הלל אומרים כולו לגת:

### 7:7

[¶13] A vineyard which consists entirely of defective clusters: Rabbi Eliezer says: it belongs to the owner. Rabbi Akiva says: to the poor. Rabbi Eliezer: “When you harvest the grapes of your vineyard, do not take the defective clusters” (Deuteronomy 24:21). If there is no grape harvesting, how can there be “defective clusters”? Rabbi Akiva said to him: “And from your vineyard do not take the defective clusters” (Leviticus 19:10) even if it consists entirely of defective clusters. If that is so, why is it said: “When you harvest the grapes of your vineyard, do not take the defective clusters”? [This teaches that] the poor have no right to claim the defective clusters before the harvest.

> Hebrew: כרם שכולו עוללות רבי אליעזר אומר לבעל הבית רבי עקיבא אומר לעניים. אמר רבי אליעזר (דברים כד, כא) כי תבצור לא תעולל אם אין בציר מנין עוללות אמר לו רבי עקיבא (ויקרא יט, י) וכרמך לא תעולל אפילו כולו עוללות אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם הבציר:

### 7:8

[¶15] One who dedicates his entire vineyard [to the Temple] before the “defective clusters” were recognizable, the “defective clusters” do not belong to the poor. After the defective clusters were recognizable, then they do belong to the poor. Rabbi Yose says: [the poor] must give the value of their improved growth to the Temple. What is deemed “forgotten” in the case of a trellis [a lattice for supporting plants]? Anything that one can no longer stretch his hand and take it. And in the case of ground-trained vines? From the time [the gatherers] pass by it.

> Hebrew: המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים. משנודעו בו העוללות. העוללות לעניים. רבי יוסי אומר יתנו שכר גידוליו להקדש. איזה היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה וברגליות משיעבור הימנה:

## 8. Chapter 8

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-peah/8/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-peah/8/#p-N

### 8:1

[¶1] From when are all people permitted to take gleanings, [forgotten sheaves and peah]? After the old ones of the poor have gone. And in the case of peret and defective clusters? After the poor have gone into the vineyard and come back again. And in the case of the olive trees? After the descent of the second rainfall. Rabbi Judah said: But aren’t there those who do not harvest their olives until after the second rainfall?” Rather, once the poor man has gone out [to gather the agricultural gifts taken from olive trees] and cannot bring back with him [more than the value of] four issars.

> Hebrew: מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבאו. ובזיתים משתרד רביעה שנייה. אמר רבי יהודה והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות:

### 8:2

[¶3] They [amei haaretz] are to be believed concerning gleanings, the forgotten sheaf and peah during their [harvest] season, and concerning the poor man’s tithe during its whole year. A Levite is always to be trusted. They are only believed in those things which men are accustomed to give them.

> Hebrew: נאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. ועל מעשר עני בכל שנתו. ובן לוי נאמן לעולם. ואינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן:

### 8:3

[¶5] They are trusted concerning wheat, but they are not trusted when it is flour or bread. They are trusted concerning rice in its husk, but they are not trusted when it is either raw or cooked. They are trusted concerning beans but they are not trusted when they have been pounded, neither raw nor cooked. They are trusted when concerning oil, to declare that it is from the poor person’s tithe, but they are not trusted over [oil] when they claim that it is from the olives [left on the] top [of the tree.]

> Hebrew: נאמנין על החטים ואין נאמנין על הקמח ולא על הפת. נאמנין על השעורה של אורז ואין נאמנין עליו בין חי בין מבושל. נאמנין על הפול ואין נאמנין על הגריסין לא חיים ולא מבושלין. נאמנין על השמן לומר של מעשר עני הוא ואין נאמנין עליו לומר של זיתי נקוף הוא:

### 8:4

[¶7] They are trusted concerning raw vegetables, but they are not trusted concerning are cooked ones, unless he has only a little bit, for so it was the custom of a householder to take out of his stew-pot [and give a little to the poor].

> Hebrew: נאמנים על הירק חי ואין נאמנים על המבושל אלא אם כן היה לו דבר מועט שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו:

### 8:5

[¶9] They may not give to the poor from the threshing-floor less than a half-kav of wheat or a kav of barley. R. Meir says: [only] half a kav [of barley]. [They must give] a kav and a half of spelt, a kav of dried figs or a maneh of pressed figs. Rabbi Akiva says: half a maneh. [They must give] half a log of wine. Rabbi Akiva says: a quarter. [They must give] a quarter [log] of oil. Rabbi Akiva says: an eighth. As for other kinds of produce: Abba Shaul says, [they must give enough] so that he can sell it and buy food enough for two meals.

> Hebrew: אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים. רבי מאיר אומר חצי קב. קב וחצי כוסמין וקב גרוגרות או מנה דבלה. רבי עקיבא אומר פרס. חצי לוג יין. רבי עקיבא אומר רביעית. רביעית שמן. רבי עקיבא אומר שמינית. ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהם מזון שתי סעודות:

### 8:6

[¶11] This measure was stated for the priest, Levite and Israelite alike. If he was saving some [to give to his poor relatives], he can retain half and give the other half away. If he has only a small amount, then he must place it before them and they then divide it among themselves.

> Hebrew: מדה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים. היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה. היה לו דבר מועט נותן לפניהם והן מחלקין ביניהם:

### 8:7

[¶13] They may not give a poor person wandering from place to place less than a loaf worth a pundion at a time when four seahs [of wheat cost] one sela. If he spends the night [at a place], they must give him the cost of what he needs for the night. If he stays over Shabbat they must give him enough food for three meals. He who has the money for two meals, he may not take anything from the charity dish. And if he has enough money for fourteen meals, he may not take any support from the communal fund. The communal fund is collected by two and distributed by three people.

> Hebrew: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. לן נותנין לו פרנסת לינה. שבת נותנין לו מזון שלש סעודות. מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי. מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה. והקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה:

### 8:8

[¶15] One who possesses two hundred zuz, may not take gleanings” the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe. If he possesses two hundred minus one denar, then even if a thousand [men] each give him at the same time, he may accept. If he had [two hundred zuz] mortgaged to a creditor or to his wife’s ketubah, he may take. They do not force him to sell his house or his tools.

> Hebrew: מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני. היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול. היו ממושכנים לבעל חובו או לכתובת אשתו הרי זה יטול. אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו:

### 8:9

[¶17] One who has fifty zuz and he is using them for his business, he must not take. And anyone who does not need to take [charity] and yet takes, will not depart from this world before he actually needs [charity] from others. And anyone who needs to take and does not take, will not die of old age until he supports others with his own money. Concerning him the verse says: “Blessed is the man who trusts in the Lord and whose hope is the Lord” (Jeremiah 17:7). And so too a judge who judges in truth according to its truth. And anyone who is not lame or blind but pretends to be as one of these, he will not die of old age before he actually becomes one of these, as it is said, “He who searches for evil, it shall come upon him” (Proverbs 11:27) and it is also said: “Righteousness, righteousness shall you pursue" (Deuteronomy 16:20). And any judge who accepts a bribe or who perverts justice will not die in old age before his eyes have become dim, as it is said: “And you shall not accept a bribe, for a bribe blinds the eyes of those who have sight. (Exodus 23:8)”

> Hebrew: מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול. וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר (ירמיה יז, ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. וכן דיין שדן דין אמת לאמתו. וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם שנא' (דברים טז, כ) צדק צדק תרדוף. וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר (שמות כג, ח) ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים וגו':