--- title: "Mishnah Sanhedrin" author: "The Rabbinic sages" translator: "Joshua Kulp" languages: [en, he] shelf: "Rabbinic" url: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/ cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Sanhedrin. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/" --- # Mishnah Sanhedrin *The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp* Courts, capital cases and the world to come. ## Contents 1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/1.md) 2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/2.md) 3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/3.md) 4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/4.md) 5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/5.md) 6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/6.md) 7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/7.md) 8. [Chapter 8](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/8.md) 9. [Chapter 9](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/9.md) 10. [Chapter 10](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/10.md) 11. [Chapter 11](https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/11.md) ## 1. Chapter 1 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/1/#p-N ### 1:1 [¶1] Cases concerning property [are decided] by three. Cases concerning robbery or personal injury, by three. Claims for full damages or half-damages, twofold restitution, or fourfold or fivefold restitution, by three. Claims against a rapist, a seducer and one who defames [a virgin are decided] by three, according to Rabbi Meir. The Sages say: “One who defames [a virgin is decided] by twenty-three, for there may arise from it a capital case. > Hebrew: דיני ממונות בשלשה. גזילות וחבלות בשלשה. נזק וחצי נזק. תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה. האונס והמפתה. והמוציא שם רע. בשלשה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מוציא שם רע. בעשרים ושלשה. מפני שיש בו דיני נפשות: ### 1:2 [¶3] [Cases concerning offenses punishable by] beating [are decided] by three. In the name of Rabbi Yishmael they said twenty-three. The intercalation of the month and intercalation of the year [are decided] by three, according to Rabbi Meir. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “The matter is begun by three, discussed by five, and decided upon by seven. But if they decided upon it with three, the intercalation is valid.” > Hebrew: מכות. בשלשה. משום רבי ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה. עבור החדש. בשלשה. עבור השנה. בשלשה. דברי רבי מאיר. רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין. וגומרין בשבעה. ואם גמרו בשלשה מעוברת: ### 1:3 [¶5] The laying on of the elders’ hands and the breaking of the heifer’s neck [are decided upon] by three, according to Rabbi Shimon. But Rabbi Judah says: “By five.” The rites of halitzah and “refusal” [are performed] before three. The fruit of fourth year plantings and Second Tithes whose value is not known [are redeemed] before three. Things dedicated to the Temple [are redeemed] before three. Vows of evaluation to be redeemed with movable property, [are evaluated] before three. Rabbi Judah says: “One must be a priest.” [Vows of evaluation], [to be redeemed] with land [are evaluated] before nine and a priest. And similarly [for the evaluation] of a man. > Hebrew: סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה. דברי רבי שמעון. ורבי יהודה אומר בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה. נטע רבעי. ומעשר שני שאין דמיו ידועין. בשלשה. ההקדשות. בשלשה. הערכין המטלטלין בשלשה. רבי יהודה אומר אחד מהן כהן. והקרקעות. תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן: ### 1:4 [¶7] Cases concerning offenses punishable by death [are decided] by twenty three. A beast that has sexual relations with a woman or with a man is [judged] by twenty three, as it says, “You shall execute the woman and the beast” (Lev. 20:16) and it says, “You shall execute the beast”. The ox that is stoned [is judged] by twenty three, as it says, “The ox shall be stoned and also its owner shall be put to death” (Exodus 21:29), as is the death of the owner, so too is the death of the ox. The wolf, the lion, the bear, the leopard, the panther, or serpent [that have killed a human being] their death is [adjudicated] by twenty three. Rabbi Eliezer says: “Anyone who kills them before they come to court merits.” But Rabbi Akiva says: “Their death must be [adjudicated] by twenty three. > Hebrew: דיני נפשות בעשרים ושלשה. הרובע והנרבע בעשרים ושלשה. שנאמר (ויקרא כ, טז) והרגת את האשה ואת הבהמה. ואומר (ויקרא כ, טו) ואת הבהמה תהרוגו. שור הנסקל בעשרים ושלשה. שנאמר (שמות כא, כט) השור יסקל וגם בעליו יומת. כמיתת בעלים. כך מיתת השור. הזאב. והארי. הדוב והנמר והברדלס והנחש. מיתתן בעשרים ושלשה. רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה. רבי עקיבא אומר מיתתן בעשרים ושלשה. ### 1:5 [¶9] A tribe, a false prophet, or the high priest may not be tried save by the court of seventy-one; They may not send forth the people to wage a battle of free choice save by the decision of the court of one and seventy; They may not add to the City [of Jerusalem], or the Courts of the Temple save by the decision of the court of seventy-one; They may not set up sanhedrins for the several tribes save by the decision of the court of one and seventy. And they may not proclaim [any city to be] an Apostate City (ir ha-niddahat) (Deut. 13:13–19] save by the decision of one and seventy. No city on the frontier may be proclaimed an Apostate City, nor three together, but only one or two. > Hebrew: אין דנין לא את השבט. ולא את נביא השקר. ולא את כהן גדול. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין מוציאין למלחמת הרשות. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין מוסיפין על העיר. ועל העזרות. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין סנהדריות לשבטים. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין עיר הנדחת. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין עושין עיר הנדחת בספר. ולא שלשה. אבל עושין אחת או שתים. ### 1:6 [¶11] The greater Sanhedrin was made up of seventy one and the little Sanhedrin of twenty three. From where do we learn that the greater Sanhedrin should be made up of seventy one? As it says, “Gather unto me seventy men of the elders of Israel” (Num. 11:16), and when Moses is added to them there is seventy one. Rabbi Judah says: “Seventy.” From where do we learn that the little Sanhedrin should be made up of twenty three? As it says, “The assembly shall judge”, “The assembly shall deliver” (Num. 35:24-25), an assembly that judges and an assembly that delivers, thus we have twenty. And from where do we know that an assembly has ten? As it says, “How long shall I bear this evil congregation?” (Num. 14:27) [which refers to the twelve spies] but Joshua and Caleb were not included. And from where do we learn that we should bring three others [to the twenty]? By inference from what it says, “You shall not follow after the many to do evil” (Ex. 23:2), I conclude that I must be with them to do well. Then why does it say, “[To follow] after the many to change judgment” (Ex. 23:2). [It means that] your verdict of condemnation should not be like your verdict of acquittal, for your verdict of acquittal is reached by the decision of a majority of one, but your verdict of condemnation must be reached by the decision of a majority of two. The court must not be divisible equally, therefore they add to them one more; thus they are twenty three. And how many should there be in a city that it may be fit to have a Sanhedrin? A hundred and twenty. Rabbi Nehemiah says: “Two hundred and thirty, so that [the Sanhedrin of twenty three] should correspond with them that are chiefs of [at least] groups of ten. > Hebrew: סנהדרי גדולה. היתה של שבעים ואחד. וקטנה של עשרים ושלשה. ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד. שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ומשה על גביהן. הרי שבעים ואחד. רבי יהודה אומר שבעים. ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה. שנאמר (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו העדה. עדה שופטת. ועדה מצלת הרי כאן עשרים. ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת. יצאו יהושע וכלב. ומנין להביא עוד שלשה. ממשמע שנאמר (שמות כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות. שומע אני שאהיה עמהם לטובה. אם כן למה נאמר (שם) אחרי רבים להטות. לא כהטייתך לטובה. הטייתך לרעה. הטייתך לטובה על פי אחד. הטייתך לרעה על פי שנים. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. הרי כאן עשרים ושלשה. וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים. רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים. כנגד שרי עשרות: ## 2. Chapter 2 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/2/#p-N ### 2:1 [¶1] The High Priest can judge and be judged; he can testify and others can testify against him. He can perform halitzah for another’s wife and others can perform halitzah for his wife or contract levirate marriage with his widow, but he cannot contract levirate marriage since he is forbidden to marry a widow. If any of his near kin die he may not follow after the bier, rather when the bearers are not visible, he is visible, when they are visible he is not visible, and he may go out with them as far as the city gate, according to Rabbi Meir. Rabbi Judah says, “He may not leave the Temple, as it says, “Nor shall he go out of the Sanctuary”. And when he comforts other mourners the custom is for all of the people to pass by, the one after the other, while the appointed [priest] stands between him and the people. And when he receives comfort from others, all the people say to him, “Let us be your atonement”, and he says to them, “May you be blessed by Heaven.” When they feed him the funeral meal all the people sit around on the ground and he sits on a stool. > Hebrew: כהן גדול דן ודנין אותו. מעיד ומעידין אותו. חולץ. וחולצין לאשתו. ומיבמין את אשתו. אבל הוא אינו מיבם. מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת. אינו יוצא אחר המטה. אלא הן נכסין. והוא נגלה. הן נגלין והוא נכסה. ויוצא עמהן עד פתח העיר. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש. שנאמר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא. וכשהוא מנחם אחרים. דרך כל העם עוברין בזה אחר זה. והממונה ממצעו בינו לבין העם. וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך. והוא אומר להן תתברכו מן השמים. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל: ### 2:2 [¶3] The king can neither judge nor be judged, he cannot testify and others cannot testify against him. He may not perform halitzah, nor may others perform halitzah for his wife. He may not contract levirate marriage nor may his brothers contract levirate marriage with his wife. Rabbi Judah says: “If he wished to perform halitzah or to contract levirate marriage his memory is a blessing.” They said to him: “They should not listen to him.” None may marry his widow. Rabbi Judah says: “The king may marry the widow of a king, for so have we found it with David, who married the widow of Saul, as it says, “And I gave you my master’s house and my master’s wives into your embrace” (II Samuel 12:8). > Hebrew: המלך לא דן. ולא דנין אותו. לא מעיד. ולא מעידין אותו. לא חולץ. ולא חולצין לאשתו. לא מיבם. ולא מיבמין לאשתו. רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ. או ליבם. זכור לטוב. אמרו לו אין שומעין לו. ואין נושאין אלמנתו. רבי יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול. שנאמר (שמואל ב' יב, ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך: ### 2:3 [¶5] If any of his near kin die he may not go out of the door of his palace. Rabbi Judah says: “If he wishes to follow the bier he may, since we have found that David followed the bier of Avner, as it says, “And King David followed the bier” (II Samuel 3:31) They answered, “That was only to appease the people.” When they feed him the funeral meal all the people sit on the floor and he sits on a couch. > Hebrew: מת לו מת. אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר. שנאמר (שמואל ב' ג, לא) והמלך דוד הולך אחר המטה. אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ. והוא מיסב על הדרגש: ### 2:4 [¶7] He may send forth the people to a battle waged of free choice by the decision of the court of seventy one. He may break through [the private domain of any man] to make himself a road and none may protest him. The king’s road has no limit. Whatsoever the people take in plunder they must place before him, and he may take first. “And he shall not have many wives” (Deut. 17:17) eighteen only. Rabbi Judah says: “He may take many wives provided they don’t turn his heart away [from worshipping God]. Rabbi Shimon says: “Even one that might turn his heart away, he should not marry. Why then does it say, “He shall not have many wives”, even if they are like Avigayil. “He shall not keep many horses” (Deut. 17:16) enough for his chariot only. “Nor shall he amass silver and gold to excess” (Deut. 17:17) enough to pay his soldier’s wages. He must write a Torah scroll for himself; when he goes forth to battle he shall take it with him, and when he returns he shall bring it back with him; when he sits in judgement it shall be with him, and when he sits to eat it shall be with him, as it says, “Let it remain with him and let him read it all his life” (Deut. 17:19) > Hebrew: ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ לעשות לו דרך. ואין ממחין בידו. דרך המלך אין לו שיעור. וכל העם בוזזין ונותנין לפניו. והוא נוטל חלק בראש. לא ירבה לו נשים. אלא שמנה עשרה. רבי יהודה אומר מרבה הוא לו. ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר. (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים. אלא כדי מרכבתו. (דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי ליתן אספניא. וכותב לו ספר תורה לשמו. יוצא למלחמה מוציאה עמו. נכנס מכניסה עמו. יושב בדין היא עמו. מיסב היא כנגדו. שנאמר (דברים יז, טז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו: ### 2:5 [¶9] None may ride his horse and none may sit on his throne and none may make use of his scepter. No one may see him when his hair is being cut or when he is naked or when he is in the bath house, for it says, “You shall set a king upon yourself” (Deut. 17:15) that his awe should be over you. > Hebrew: אין רוכבין על סוסו. ואין יושבין על כסאו. ואין משתמשין בשרביטו. ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום. ולא בבית המרחץ. שנאמר (דברים יז, טז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך: ## 3. Chapter 3 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/3/#p-N ### 3:1 [¶1] Cases concerning property [are decided] by three [judges].This [litigant] chooses one and this [litigant] chooses one and then the two of them choose another, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “The two judges choose the other judge.” This [litigant] can invalidate this one’s judge, and this [litigant] can invalidate this one’s judge, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “When is this so? When they bring proof against them that they are relatives or otherwise invalid; but if they are valid and experts, he cannot invalidate them. This [litigant] may invalidate this one’s witnesses and this [litigant] may invalidate this one’s witnesses, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “When is this so? When they bring proof against them that they are relatives or otherwise invalid; but if they are valid, he cannot invalidate them. > Hebrew: דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. ושניהן בוררין להן עוד אחד. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד. זה פוסל דיינו של זה. וזה פוסל דיינו של זה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין. או פסולין. אבל אם היו כשרים או מומחין אינו יכול לפוסלן. זה פוסל עדיו של זה. וזה פוסל עדיו של זה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אימתי. בזמן שהוא מביא עליהם ראיה שהן קרובים או פסולים אבל אם היו כשרים. אינו יכול לפוסלן: ### 3:2 [¶3] If one litigant said to the other, “I accept my father as trustworthy”, or “I accept your father as trustworthy”, or “I accept three herdsman as trustworthy”, Rabbi Meir says, “He may retract.” But the Sages say, “He cannot retract.” If one must take an oath before his fellow, and his fellow said to him, “Vow to me by the life of your head”, Rabbi Meir says, “He may retract.” But the Sages say, “He cannot retract.” > Hebrew: אמר לו נאמן עלי אבא. נאמן עלי אביך. נאמנין עלי שלשה רועי בקר. רבי מאיר אומר יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו. היה חייב לחבירו שבועה. ואומר לו דור לי בחיי ראשך. רבי מאיר אומר יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו: ### 3:3 [¶5] And these are they which are not qualified [to be witnesses or judges]: A dice player, a usurer, pigeon racers, or traffickers in Seventh Year produce. Rabbi Shimon said: “In the beginning they called them ‘gatherers’ of Seventh Year produce, but after the oppressors grew many they changed this and called them ‘traffickers’ of Seventh Year produce.” Rabbi Judah said: “This applies only if they have no other trade, but if they have some other trade other than that, they are not disqualified.” > Hebrew: ואלו הן הפסולין. המשחק בקוביא. והמלוה בריבית. ומפריחי יונים. וסוחרי שביעית. אמר רבי שמעון בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית. משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית. אמר רבי יהודה אימתי. בזמן שאין להם אומנות אלא הוא. אבל יש להן אומנות שלא הוא. כשרין: ### 3:4 [¶7] These are the relatives [that are not qualified to be witnesses or judges]: A suitor’s father, brother, father’s brother, mother’s brother, sister’s husband, father’s sister’s husband, mother’s sister’s husband, mother’s husband, father-in-law, or wife’s sister’s husband them and their sons and their sons-in-law; also the suitor’s step-son only [but not the stepsons’ sons]. Rabbi Yose said, “Such was the mishnah of Rabbi Akiva, but the first mishnah taught: ‘a suitor’s uncle, or his uncle’s son, and all that are qualified to be his heir. Moreover all that were kinsmen at the time [are disqualified]; but kinsmen that have ceased to be kinsmen become qualified.” Rabbi Judah says: “If a man’s daughter died and left children, her husband still counts as a kinsman.” > Hebrew: ואלו הן הקרובין. אביו. ואחיו. ואחי אביו. ואחי אמו. ובעל אחותו ובעל אחות אביו. ובעל אחות אמו. ובעל אמו. וחמיו. וגיסו. הן ובניהן וחתניהן וחורגו לבדו. אמר רבי יוסי זו משנת רבי עקיבא. אבל משנה ראשונה. דודו. ובן דודו. וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה. היה קרוב ונתרחק הרי זה כשר. ר' יהודה אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה. הרי זה קרוב: ### 3:5 [¶9] A friend or an enemy [is disqualified]. “A friend”: this is one’s groomsman. “An enemy”: anyone whom he has not spoken to in three days because of anger. They replied: “Israelites are not suspected of such.” > Hebrew: האוהב והשונא אוהב זה שושבינו. שונא. כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה. אמרו לו. לא נחשדו ישראל על כך: ### 3:6 [¶11] How do they check the witnesses? They bring them in and warn them, and then they take them out and leave behind the most important of [the witnesses]. And they would say to him: “State [for us], how do you know that this one is in debt to this one?” If he said, “He said to me, ‘I am in debt to him’, or ‘So-and-so said to me that he was in debt to him’”, he has said nothing. He must be able to say, “In our presence he acknowledged to the other one that he owed him 200 zuz.” Afterward they bring in the second witness and check him. If their words were found to agree, the judges discuss the matter. If two say, “He is not guilty” and one says, “He is guilty”, he is not guilty. If two say, “He is guilty” and one says, “He is not guilty”, he is guilty. If one says, “He is not guilty”, and one says, “He is guilty”, and even if two declared him not guilty or declared him guilty while one said, “I do not know”, they must add more judges. > Hebrew: כיצד בודקים את העדים. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. ומוציאין את כל האדם לחוץ. ומשיירין את הגדול שבהן. ואומרים לו. אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה. אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו. איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו. לא אמר כלום. עד שיאמר בפנינו הודה לו. שהוא חייב לו מאתים זוז. ואחר כך מכניסין את השני. ובודקים אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים. נושאין ונותנים בדבר. שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב. זכאי. שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי. חייב. אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב. ואפילו שנים מזכין. או שנים מחייבין. ואחד אומר איני יודע. יוסיפו הדיינין: ### 3:7 [¶13] When the judges reached their decision they would bring in the litigants. The chief among the judges says: “You, so-and-so are not obligated”, or “You, so-and-so are obligated”. And from where do we know that after one of the judges has gone out that he may not say, “I declared him not obligated and my colleagues declared him obligated, so what can I do since they outvoted me?” Of such a one it says, “Do not go about as a talebearer amongst your people” (Lev. 19:16) and it also says, “He that goes about as a talebearer reveals secrets” (Proverbs 11:13). > Hebrew: גמרו את הדבר היו מכניסין אותן הגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי. איש פלוני אתה חייב. ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי. על זה נאמר (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמך. ואומר (משלי יא, יג) הולך רכיל מגלה סוד: ### 3:8 [¶15] So long as a litigant can produce proof he may overturn the verdict. If they had said to him, “Bring all of the proofs that you have within thirty days” and he brought them within thirty days, the court may overturn the verdict. But if he brought any proof after thirty days, the court cannot reverse the verdict. Rabban Shimon ben Gamaliel said: “What could he have done that he did not find [the proof] within thirty days but found it after thirty days?” If they had said to him, “Bring witnesses” and he said, “I have no witnesses”, or [if they said], “Bring proof”, and he said, “I have no proof”, and he later found proof or witnesses, then they are totally invalid. Rabban Shimon ben Gamaliel said: “What could he have done that he did not know that he had witnesses, then found witnesses, or that he did not know that he had proof, then found proof? If they had said to him, “Bring witnesses” and he said, “I have no witnesses”, or [if they said], “Bring proof”, and he said, “I have no proof”, but when he saw that he was about to be found obligated, he said, “Come near, so-and-so and so-and-so and testify for me!”, or if he brought forth some proof from his wallet, then they are totally invalid. > Hebrew: כל זמן שמביא ראיה. סותר את הדין. אמרו לו כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום. מצא בתוך שלשים יום סותר. לאחר שלשים יום. אינו סותר. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים. אמרו לו הבא עדים. ואמר אין לי עדים. אמרו הבא ראיה. ואמר אין לי ראיה. ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים. הרי זה אינו כלום. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה. אמרו לו הבא עדים. אמר אין לי עדים. הבא ראיה ואמר אין לי ראיה. ראה שמתחייב בדין. ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני. או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו הרי זה אינו כלום: ## 4. Chapter 4 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/4/#p-N ### 4:1 [¶1] Both non-capital and capital cases require examination and inquiry [of the witnesses], as it says, “You shall have one manner of law” (Lev. 24:22). How do non-capital cases differ from capital cases? Non-capital cases [are decided] by three and capital cases by twenty three. Non-capital cases may begin either with reasons for acquittal or for conviction; capital cases begin with reasons for acquittal and do not begin with reasons for conviction. In non-capital cases they may reach a verdict of either acquittal or conviction by the decision of a majority of one; in capital cases they may reach an acquittal by the majority of one but a verdict of conviction only by the decision of a majority of two. In non-capital cases they may reverse a verdict either [from conviction] to acquittal or [from acquittal] to conviction; in capital cases they may reverse a verdict [from conviction] to acquittal but not [from acquittal] to conviction. In non-capital cases all may argue either in favor of conviction or of acquittal; in capital cases all may argue in favor of acquittal but not all may argue in favor of conviction. In non-capital cases he that had argued in favor of conviction may afterward argue in favor of acquittal, or he that had argued in favor of acquittal may afterward argue in favor of conviction; in capital cases he that had argued in favor of conviction may afterward argue in favor of acquittal but he that had argued in favor of acquittal cannot afterward argue in favor of conviction. In non-capital cases they hold the trial during the daytime and the verdict may be reached during the night; in capital cases they hold the trial during the daytime and the verdict also must be reached during the daytime. In non-capital cases the verdict, whether of acquittal or of conviction, may be reached the same day; in capital cases a verdict of acquittal may be reached on the same day, but a verdict of conviction not until the following day. Therefore trials may not be held on the eve of a Sabbath or on the eve of a Festival. > Hebrew: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר (ויקרא כד, כב) משפט אחד יהיה לכם. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות. דיני ממונות בשלשה. ודיני נפשות. בעשרים ושלשה. דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה. דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות. ועל פי שנים לחובה. דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה. דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה. דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות. והמלמד זכות מלמד חובה. דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות. אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות. וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב: ### 4:2 [¶3] In non-capital cases and those concerning uncleanness and cleanness [the judges declare their opinion] beginning from the eldest, but in capital cases they begin from [them that sit at] the side. All are qualified to try non-capital cases, but not all are qualified to try capital cases, only priests, levites and Israelites that may give [their daughters] in marriage to priests. > Hebrew: דיני הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול. דיני נפשות מתחילין מן הצד. הכל כשרין לדון דיני ממונות. ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות. אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה: ### 4:3 [¶5] The Sanhedrin was arranged like the half of a round threshing-floor so that they all might see one another. Before them stood the two scribes of the judges, one to the right and one to the left, and they wrote down the words of them that favored acquittal and the words of them that favored conviction. Rabbi Judah says: “There were three: one wrote down the words of them that favored acquittal, and one wrote down the words of them that favored conviction, and the third wrote down the words of both them that favored acquittal and them that favored conviction. > Hebrew: סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה. כדי שיהו רואין זה את זה. ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם אחד מימין ואחד משמאל. וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין. רבי יהודה אומר שלשה. אחד כותב דברי המזכין. ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין: ### 4:4 [¶7] And there were three rows of disciples of the Sages who sat before them, and each knew his proper place. If they needed to appoint [another as a judge] they appointed him from the first row, and one from the second row came into the first row, and one from the third row came into the second row, and they chose another from the congregation and set him in the third row. He did not sit in the place of the former, but he sat in the place that was proper for him. > Hebrew: ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם. כל אחד ואחד מכיר את מקומו. היו צריכין לסמוך סומכין מן הראשונה. אחד מן השניה בא לו לראשונה. ואחד מן השלישית בא לו לשניה. ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון. אלא יושב במקום הראוי לו: ### 4:5 [¶9] How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?,” was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).] > Hebrew: כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. שמא תאמרו מאומד. ומשמועה. עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו. או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו. שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים. אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך. שכל המאבד נפש אחת מישראל. מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא. שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת. והלא כבר נאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר. ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה. והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה: ## 5. Chapter 5 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/5/#p-N ### 5:1 [¶1] They used to examine witnesses with seven inquiries: In what week of years? In what year? In what month? On what date in the month? On what day? In what hour? In what place? Rabbi Yose says: [They only asked:] On what day? In what hour? In what place? [Moreover they asked:] Do you recognize him? Did you warn him? If one had committed idolatry [they asked the witnesses:] What did he worship and how did he worship it? > Hebrew: היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזה שבוע. באיזו שנה. באיזה חדש. בכמה בחדש. באיזה יום. באיזו שעה. באיזה מקום. רבי יוסי אומר באיזה יום. באיזו שעה. באיזה מקום. מכירין אתם אותו. התריתם בו. העובד עבודה זרה. את מי עבד. ובמה עבד: ### 5:2 [¶3] The more a judge examines the evidence the more he is deserving of praise. Ben Zakkai once checked with regards to the stalks of figs. What is the difference between inquiries and examinations? With regards to inquiries, if one [of the two witnesses] says “I do not know”, their evidence becomes invalid. But if to one of the examinations one answered, “I do not know”, or even if they both answered, “We do not know”, their evidence remains valid. Yet if they contradict each other, whether during the inquiries or examinations, their evidence becomes invalid. > Hebrew: כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח. מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ומה בין חקירות לבדיקות. חקירות. אחד אומר איני יודע עדותן בטלה. בדיקות. אחד אומר איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה: ### 5:3 [¶5] If one said, “On the second of the month”, and the other said, “On the third”, their evidence remains valid, since one may have known that the month was intercalated and the other may not have known that the month was intercalated. If one said, “On the third” and the other said, “On the fifth”, their evidence is invalid. If one said, “At the second hour”, and the other said, “At the third”, their evidence remains valid. If one said, “At the third hour”, and the other said, “At the fifth”, their evidence becomes invalid. Rabbi Judah says: “It remains valid. [But] if one said, ‘At the fifth hour’ and one said ‘At the seventh’, their evidence becomes invalid, since at the fifth hour the sun is in the east and at the seventh it is in the west.” > Hebrew: אחד אומר בשנים בחדש. ואחד אומר בשלשה בחדש. עדותן קיימת. שזה יודע בעבורו של חדש. וזה אינו יודע בעבורו של חדש. אחד אומר בשלשה. ואחד אומר בחמשה. עדותן בטלה. אחד אומר בשתי שעות. ואחד אומר בשלש שעות. עדותן קיימת. אחד אומר בשלש. ואחד אומר בחמש עדותן בטלה. רבי יהודה אומר קיימת. אחד אומר בחמש. ואחד אומר בשבע. עדותן בטלה. שבחמש חמה במזרח. ובשבע חמה במערב: ### 5:4 [¶7] They afterward bring in the second witness and examine him. If their words were found to agree together they begin [to examine the evidence] in favor of acquittal. If one of the witnesses said, “I have something to argue in favor of his acquittal”, or if one of the disciples said, “I have something to argue in favor of his conviction”, they silence him. If one of the disciples said, “I have something to argue in favor of his acquittal”, they bring him up and set him among them and he does not come down from there all day. If there is anything of substance in his words they listen to him. Even if the accused said, “I have something to argue in favor of my acquittal”, they listen to him, provided that there is substance to his words. > Hebrew: ואחר כך מכניסין את השני. ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונין. פותחין בזכות. אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות. או אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה. משתקין אותו. אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות. מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהן. ולא היה יורד משם כל היום כולו. אם יש ממש בדבריו שומעין לו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות. שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו: ### 5:5 [¶9] If they find him not guilty, he is discharged, if not, it [the trial] is adjourned till the following day. During this time they [the judges] go about in pairs, practice moderation in food, drink no wine the whole day, and discuss the case throughout the night. Early next morning they reassemble in court. He who is in favor of acquittal states, ‘I declare him innocent and I stand by my opinion.’ While he who is in favor of condemnation says: ‘I declare him guilty and stand by my opinion.’ One who [previously] argued for conviction may now argue for acquittal, but one who [previously] argued for acquittal may not now argue for conviction. If they have made any mistake, the two judges’ scribes are to remind them. If they find him not guilty, they discharge him. If not, they take a vote. If twelve acquit and eleven condemn, he is acquitted. If twelve condemn and eleven acquit, or if eleven condemn and eleven acquit and one says, ‘I do not know,’ or even if twenty-two acquit or condemn and a single one says, ‘I do not know,’ they add to the judges. Up to what number is the court increased? By twos up to the limit of seventy-one. If thirty-six acquit and thirty-five condemn, he is acquitted. But if thirty-six condemn and thirty-five acquit, the two sides debate the case together until one of those who condemn agrees with the view of those who are for acquittal. > Hebrew: אם מצאו לו זכות. פטרוהו. ואם לאו מעבירין דינו למחר. היו מזדווגין זוגות זוגות. וממעטין במאכל. ולא היו שותין יין כל היום. ונושאין ונותנין כל הלילה. ולמחרת משכימין ובאין לבית דין. המזכה אומר אני מזכה ומזכה אני במקומי. והמחייב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי. המלמד חובה. מלמד זכות. אבל המלמד זכות. אינו יכול לחזור וללמד חובה. טעו בדבר. שני סופרי הדיינין מזכירין אותן. אם מצאו לו זכות פטרוהו. ואם לאו עומדים למנין. שנים עשר מזכין. ואחד עשר מחייבין. זכאי. שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין. ואפילו אחד עשר מזכין. ואחד עשר מחייבין. ואחד אומר איני יודע. ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע. יוסיפו הדיינין. עד כמה מוסיפין שנים שנים. עד שבעים ואחד. שלשים וששה מזכין. ושלשים וחמשה מחייבין. זכאי. שלשים וששה מחייבין. ושלשים וחמשה מזכין. דנין אלו כנגד אלו. עד שיראה אחד מן המחייבין. דברי המזכין: ## 6. Chapter 6 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/6/#p-N ### 6:1 [¶1] When the trial is completed he [the condemned] is led forth to be stoned. The place of stoning was outside of the court, as it is says, “Bring out him that has cursed” (Lev. 24:14). A man was stationed at the door of the court with the handkerchiefs in his hand, and a man on a horse was stationed at a distance yet within sight of him. If one says, ‘I have something [further] to state in his favor’, he [the signaler] waves the handkerchief, and the man on the horse runs and stops them. And even if he [the convict] himself says, ‘I have something to plead in my own favor’, he is brought back, even four or five times, providing, however, that there is substance in his assertion. If then they find him innocent, they discharge him. But if not, he goes forth to be stoned, and a herald precedes him [crying]: so and so, the son of so and so, is going forth to be stoned because he committed such and such an offense, and so and so are his witnesses. Whoever knows anything in his favor, let him come and state it.” > Hebrew: נגמר הדין. מוציאין אותו לסקלו. בית הסקילה היה חוץ לבית דין. שנאמר (ויקרא כד, ד) הוצא את המקלל. אחד עומד על פתח בית דין. והסודרין בידו. ואדם אחד רוכב הסוס רחוק ממנו. כדי שיהא רואהו. אומר אחד יש לי ללמד עליו זכות. הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות. מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ובלבד שיש ממש בדבריו. מצאו לו זכות. פטרוהו. ואם לאו. יוצא ליסקל. וכרוז יוצא לפניו. איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל. על שעבר עבירה פלונית. ופלוני ופלוני עדיו. כל מי שיודע לו זכות. יבא וילמד עליו: ### 6:2 [¶3] When he is about ten cubits away from the place of stoning, they say to him, ‘confess’, for such is the practice of all who are executed, that they [first] confess, for he who confesses has a portion in the world to come. For so we find in the case of Achan, that Joshua said to him, “My son, pay honor to the Lord, the God of Israel, and make confession to him. [Tell me what you have done, do not hold anything back from me.]” And Achan answered Joshua and said, “It is true, I have sinned against the Lord the God of Israel, and this is what I have done” (Josh. 7:19-20). And how do we know that his confessions made atonement for him? As it says, “And Joshua said, “What calamity have you brought upon us! The Lord will bring calamity upon you this day” (Josh. 7:35), [meaning] this day you are a calamity, but you are not to be a calamity in the next world. And if he does not know how to confess, they say to him, “Say, may my death be an expiation for all my sins.” Rabbi Judah said: “If he knows that he is a victim of false evidence, he can say: may my death be an expiation for all my sins but this.” They [the sages] said to him: “If so, everyone will speak likewise in order to clear himself.” > Hebrew: היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות. אומרים לו התודה שכן דרך המומתין מתודין. שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז, יט) בני שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה וגומר. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגומר. ומנין שכיפר לו וידויו. שנאמר (יהושע ז, כה) ויאמר יהושע למה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה. היום זה אתה עכור. ואי אתה עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתודות. אומרים לו אמור. תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם. אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה. אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן. ### 6:3 [¶5] When he is about four cubits distant from the place of stoning, he is stripped of his clothing. A man is covered in front and a woman both in front and behind, according to Rabbi Judah. But the Sages say: “A man is to be stoned naked and a woman is not to be stoned naked. > Hebrew: היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו. האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים האיש נסקל ערום. ואין האשה נסקלת ערומה: ### 6:4 [¶7] The place of stoning was twice a man’s height. One of the witnesses pushed him by the hips, [so that] he was overturned on his heart. He was then turned on his back. If that caused his death, he had fulfilled [his duty]; but if not, the second witness took a stone and threw it on his chest. If he died thereby, he had done [his duty]; but if not, he [the criminal] was stoned by all Israel, for it is says: “The hand of the witnesses shall be first upon him to put him to death, and afterwards the hand of all the people” (Deut. 17:7). All who are stoned are [afterwards] hanged, according to Rabbi Eliezer. But the sages say: “Only the blasphemer and the idolater are hanged.” A man is hanged with his face towards the spectators, but a woman with her face towards the gallows, according to Rabbi Eliezer. But the sages say: a man is hanged, but not a woman. Rabbi Eliezer said to them: “But did not Shimon ben Shetah hang women at ashkelon?” They said: “[On that occasion] he hanged eighty women, even though two must not be tried on the same day. How is he hanged? The post is sunk into the ground with a [cross-] piece branching off [at the top] and he brings his hands together one over the other and hangs him up [thereby]. R. Jose said: the post is leaned against the wall, and he hangs him up the way butchers do. He is immediately let down. If he is left [hanging] over night, a negative command is thereby transgressed, for it says, “You shall not let his corpse remain all night upon the tree, but you must bury him the same day because a hanged body is a curse against god” (Deut. 21:23). As if to say why was he hanged? because he cursed the name [of god]; and so the name of Heaven [God] is profaned. > Hebrew: בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. אחד מן העדים דוחפו על מתניו. נהפך על לבו. הופכו על מתניו. אם מת בה יצא. ואם לאו. השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת בה יצא. ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר (דברים יז, ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. כל הנסקלין נתלין. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה. האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים האיש נתלה. ואין האשה נתלית. אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון. אמרו לו שמנים נשים תלה. ואין דנין שנים ביום אחד. כיצד תולין אותו. משקעין את הקורה בארץ. והעץ יוצא ממנה. ומקיף שתי ידיו זו על גבי זו ותולה אותו. רבי יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל. ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין ומתירין אותו מיד. ואם לן עובר עליו בלא תעשה. שנאמר (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו כי קללת אלהים תלוי וגומר. כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל: ### 6:5 [¶9] R. Meir said: “When man suffers, what expression does the shechinah (God’s presence) use? “My head is too light (a euphemism for heavy) for me, my arm is too light (a euphemism for heavy) for me.” If god is so grieved over the blood of the wicked that is shed, how much more so over the blood of the righteous! And not only of this one [a criminal did the sages not to leave him overnight] but whosoever lets his dead lie over night transgresses a negative commandment. If he kept him over night for the sake of his honor, to procure for him a coffin or a shroud, he does not transgress. And they did not bury him [the executed person] in his ancestral tomb, but two burial places were prepared by the court, one for those who were decapitated or strangled, and the other for those who were stoned or burned. > Hebrew: אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער. שכינה מה הלשון אומרת כביכול. קלני מראשי קלני מזרועי אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך קל וחומר על דמם של צדיקים. ולא זו בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה. הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים. אינו עובר עליו. ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין. אחת לנהרגין ולנחנקין. ואחת לנסקלין ולנשרפין: ### 6:6 [¶11] When the flesh was completely decomposed, the bones were gathered and buried in their proper place. The relatives then came and greeted the judges and witnesses, as if to say, we have no [ill feelings] against you, for you gave a true judgment. And they observed no mourning rites but grieved [for him], for grief is in the heart alone. > Hebrew: נתעכל הבשר. מלקטין את העצמות. וקוברין אותן במקומן. והקרובים באים ושואלין בשלום הדיינים. ובשלום העדים. כלומר שאין בלבנו עליכם כלום. שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלין. אבל אוננין. שאין אנינות אלא בלב: ## 7. Chapter 7 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/7/#p-N ### 7:1 [¶1] Four deaths have been entrusted to the court: stoning, burning, slaying [by the sword] and strangulation. R. Simeon says: “burning, stoning, strangulation and slaying.” That (the previous chapter) is the manner of stoning. > Hebrew: ארבע מיתות. נמסרו לבית דין. סקילה. שרפה. הרג. וחנק. רבי שמעון אומר. שרפה. סקילה. חנק. והרג. זו מצות הנסקלין: ### 7:2 [¶3] The manner in which burning is executed is as follows: They would lower him into dung up to his armpits, then a hard cloth was placed within a soft one, wound round his neck, and the two loose ends pulled in opposite directions, forcing him to open his mouth. A wick was then lit, and thrown into his mouth, so that it descended into his body and burned his bowels. R. Judah says: “Should he have died at their hands [being strangled by the bandage before the wick was thrown into his mouth], they would not have fulfilled the requirements of execution by fire. Rather his mouth was forced open with pincers against his wish, the wick lit and thrown into his mouth, so that it descended into his body and burned his bowels. Rabbi Eleazar ben Zadok said: “It once happened that a priest’s daughter committed adultery, whereupon bundles of sticks were placed around her and she was burnt. The Sages said to him: “That was because the court at that time was not well learned in law. > Hebrew: מצות הנשרפין. היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו. ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו. וזה מושך אצלו. עד שפותח את פיו. ומדליק את הפתילה. וזורקה לתוך פיו. ויורדת לתוך מעיו. וחומרת את בני מעיו. רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה. אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו. ומדליק את הפתילה. וזורקה לתוך פיו. ויורדת לתוך מעיו. וחומרת את בני מעיו. אמר רבי אליעזר בן צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות. ושרפוה. אמרו לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי: ### 7:3 [¶5] Slaying by the sword was performed thus: they would cut off his head by the sword, as is done by the civil authorities. R. Judah says: “This is a disgrace! Rather his head was laid on a block and severed with an axe. They said to him: “No death is more disgraceful than this.” Strangulation was performed thus: the condemned man was lowered into dung up to his armpits, then a hard cloth was placed within a soft one, wound round his neck, and the two ends pulled in opposite directions until he was dead. > Hebrew: מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר ניוול הוא זה. אלא מניחין את ראשו על הסדן. וקוצץ בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו. מצות הנחנקין. היו משקעין אותו בזבל. עד ארכובותיו. ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו. וזה מושך אצלו. עד שנפשו יוצאה: ### 7:4 [¶7] The following are stoned:He who has sexual relations with his mother, with his father’s wife, with his daughter-in-law, with a male; with a beast; a woman who commits bestiality with a beast; a blasphemer; an idolater; one who gives of his seed to molech; a necromancer or a wizard; one who desecrates the Sabbath; he who curses his father or mother; he who commits adultery with a betrothed woman; one who incites [individuals to idolatry]; one who seduces [a whole town to idolatry]; a sorcerer; and a wayward and rebellious son. He who has sexual relations with his mother incurs a penalty in respect of her both as his mother and as his father’s wife. R. Judah says: “He is liable in respect of her as his mother only.” He who has sexual relations with his father’s wife incurs a penalty in respect of her both as his father’s wife, and as a married woman, both during his father’s lifetime and after his death, whether she was widowed from betrothal or from marriage. He who has sexual relations with his daughter-in-law incurs a penalty in respect of her both as his daughter-in-law and as a married woman, both during his son’s lifetime and after his death, whether she was widowed from betrothal or from marriage. He who has sexual relations with a male or a beast, and a woman that commits bestiality: if the man has sinned, how has the animal sinned? But because the human was enticed to sin by the animal, therefore scripture ordered that it should be stoned. Another reason is that the animal should not pass through the market, and people say, this is the animal on account of which so and so was stoned. > Hebrew: אלו הן הנסקלין. הבא על האם. ועל אשת האב. ועל הכלה. ועל הזכור. ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה. והמגדף. והעובד עבודה זרה. והנותן מזרעו למולך. ובעל אוב וידעוני. והמחלל את השבת. והמקלל אביו ואמו. והבא על נערה המאורסה. והמסית. והמדיח. והמכשף. ובן סורר ומורה. הבא על האם. חייב עליה משום אם. ומשום אשת אב. רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד. הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב. ומשום אשת איש. בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו. בין מן האירוסין בין מן הנשואין. הבא על כלתו. חייב עליה משום כלתו. ומשום אשת איש. בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו. בין מן האירוסין בין מן הנשואין. הבא על הזכור. ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה. אם אדם חטא. בהמה מה חטאת. אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה. לפיכך אמר הכתוב תסקל. דבר אחר שלא תהא בהמה עוברת בשוק. ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה: ### 7:5 [¶9] The blasphemer is punished only if he utters [the divine] name. Rabbi Joshua b. Korcha said: “The whole day [of the trial] the witnesses are examined by means of a substitute for the divine name: ‘may Yose smite Yose.’” When the trial was finished, the accused was not executed on this evidence, but all persons were removed [from court], and the chief witness was told, ‘State literally what you heard.’ Thereupon he did so, [using the divine name]. The judges then arose and tore their garments, which were not to be resewn. The second witness stated: “I too have heard thus” [but not uttering the divine name], and the third says: “I too heard thus.” > Hebrew: המגדף אינו חייב עד שיפרש השם. אמר רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים. בכינוי. יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא הורגים בכינוי. אלא מוציאים כל אדם לחוץ. ושואלים את הגדול שבהן ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש. והוא אומר. והדיינים עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. והשני אומר אף אני כמוהו. והשלישי אומר אף אני כמוהו: ### 7:6 [¶11] He who engages in idol-worship [is executed]. This includes the one who serves it, sacrifices, offers incense, makes libations, bows to it, accepts it as a god, or says to it, “You are my god.” But he who embraces, kisses it, sweeps or sprinkles the ground before it, washes it, anoints it, clothes it, or puts shoes on it, he transgresses a negative commandment [but is not executed]. He who vows or swears by its name, violates a negative commandment. He who uncovers himself before Baal-Peor [is guilty and is to be stoned for] this is how it is worshipped. He who casts a stone on Merculis [is guilty and is to be stoned for] this is how it is worshipped. > Hebrew: העובד עבודה זרה. אחד העובד. ואחד הזובח. ואחד המקטר. ואחד המנסך ואחד המשתחיה. ואחד המקבלו עליו לאלוה. והאומר לו אלי אתה. אבל המגפף והמנשק והמכבד. והמרבץ. והמרחץ הסך. המלביש. והמנעיל. עובר בלא תעשה. הנודר בשמו. והמקיים בשמו. עובר בלא תעשה. הפוער עצמו לבעל פעור. זו היא עבודתו. הזורק אבן למרקוליס. זו היא עבודתו: ### 7:7 [¶13] He who gives of his seed to Molech is not liable unless he delivers it to Molech and causes it to pass through the fire. If he gave it to Molech but did not cause it to pass through the fire, or he caused it to pass through fire but did not give it to Molech, he incurs no penalty, unless he does both. A Ba’al Ob is the pithom who speaks from his armpit. The Yidde’oni is one who speaks from his mouth. These two are stoned; while he who inquires of them transgresses a formal prohibition. > Hebrew: הנותן מזרעו למולך. אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. מסר למולך ולא העביר באש. העביר באש ולא מסר למולך. אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. בעל אוב. זה פיתום המדבר משיחיו וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה. והנשאל בהם באזהרה: ### 7:8 [¶15] He who desecrates the Sabbath [is stoned], providing that it is an offence punished by “kareth” if deliberate, and by a sin-offering if unwitting. One who curses His father or his mother is not punished unless he curses them by the divine name. If he cursed them by a nickname, Rabbi Meir held him liable, but the Sages ruled that he is exempt. > Hebrew: המחלל את השבת. בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם. קללם בכינוי. ר' מאיר מחייב. וחכמים פוטרין: ### 7:9 [¶17] He who has sexual relations with a betrothed young woman is not punished until she is a young woman, a virgin, betrothed, and in her father’s house. If two men had sexual relations with her, the first is stoned, but the second is strangled. > Hebrew: הבא על נערה המאורסה. אינו חייב עד שתהא נערה. בתולה מאורסה. והיא בבית אביה. באו עליה שנים. הראשון בסקילה. והשני בחנק: ### 7:10 [¶19] One who incites [individuals to idolatry] -- this refers to an ordinary person who incites an individual who said, “There is an idol in such and such a place; it eats thus, it drinks thus, it does good [to those who worship it] and harm [to those who do not].” For all who are liable for the death penalty according to the Torah no witnesses are hidden to entrap them, excepting for this one. If he said [these things] to two, they themselves are witnesses against him, and he is brought to court and stoned. But if he said [these things] to one, he should reply, “I have friends who wish to do so likewise [come and propose it to them too].” But if he was cunning and declined to speak before them, witnesses are hidden behind a partition, while he [who was incited] says to him, make your proposal to me now in private. When the inciter says to him (repeats to him what he had already said), the other replies, “How can we abandon our God in heaven to go and serve wood and stones?” Should he retract, it is well. But if he answers, “It is our duty [to worship idols], and is seemly for us”, then the witnesses stationed behind the partition take him to court, and have him stoned. He who incites [individuals to idolatry is one who] is one who says, “I will worship it”, or, “I will go and worship”, or, “let us go and worship”; or, “I will sacrifice [to it]”, “I will go and sacrifice”, “let us go and sacrifice”; “I will burn incense, “I will go and burn incense”; “let us go and burn incense”; or “I will make libations to it”, “I will go and make libations to it”, “let us go and make libations”; “I will prostrate myself before it”, “I will go and prostrate myself”, “let us go and prostrate ourselves”. One who seduces [a whole town to idolatry] is one who says, “Let us go and serve idols”. > Hebrew: המסית. זה הדיוט. המסית את ההדיוט. אמר לו יש יראה במקום פלוני. כך אוכלת. כך שותה. כך מטיבה. כך מריעה. כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזו. אמר לשנים. והן עדיו. מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. אמר לאחד. הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך. אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם. מכמינין לו עדים אחורי הגדר. והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד. והלה אומר לו. והוא אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים. אם חוזר בו הרי זה מוטב. ואם אמר כך היא חובתנו. וכך יפה לנו. העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. האומר אעבוד. אלך ואעבוד. נלך ונעבוד. אזבח אלך ואזבח. נלך ונזבח. אקטיר. אלך ואקטיר. נלך ונקטיר. אנסך. אלך ואנסך. נלך וננסך. אשתחוה. אלך ואשתחוה. נלך ונשתחוה. המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה: ### 7:11 [¶21] A sorcerer, if he actually performs magic, is liable [to death], but not if he merely creates illusions. Rabbi Akiva says in Rabbi Joshua’s name: “If two are gathering cucumbers [by magic] one may be punished and the other exempt: he who really gathers them is punished: while he who produces an illusion is exempt.” > Hebrew: המכשף העושה מעשה חייב. ולא האוחז את העינים. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קישואין. אחד לוקט פטור. ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב. האוחז את העינים פטור: ## 8. Chapter 8 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/8/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/8/#p-N ### 8:1 [¶1] A wayward and rebellious son: at what age does he become liable [to be stoned]? From the time that he produces two hairs until the beard is full by which is meant the hair of the genitals, not that of the face, but the Sages used euphemisms, for it says, “If a man has a son” (Deut. 21:18) a son, but not a daughter; ‘a son’, but not an adult man. The minor is exempt, since he does not come within the scope of the commandments. > Hebrew: בן סורר ומורה. מאימתי נעשה בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. ועד שיקיף זקן. התחתון ולא העליון. אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. שנאמר (דברים כא, יח) כי יהיה לאיש בן. בן ולא בת. בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל מצות: ### 8:2 [¶3] When does he become liable [to be stoned]? Once he has eaten a tartemar of meat and drunk half a log of wine. Rabbi Yose said: “A maneh of meat and a log of wine. If he ate it in a company [celebrating] a religious act; or at a gathering for the purpose of intercalating the month; if he ate the second tithe in Jerusalem; if he ate the carrion or terefoth (meat that was not slaughtered in a kosher fashion), abominable and creeping things, or untithed produce, or the first tithe from which terumah had not been separated, or unredeemed second tithe, or unredeemed sacred food; if his eating involved a religious act or a transgression; if he ate any food but did not eat meat or drank any drink but did not drink wine, he does not become a ‘stubborn and rebellious son’, unless he eats meat and drinks wine, for it is written, “This our son is stubborn and rebellious, he will not obey our voice;] he is a glutton and a drunkard” (Deut. 21:20). Although there is no clear proof for this, there is at least a hint, as it is says, “Do not be among wine drinkers, among gluttonous meat eaters of flesh” (Proverbs 23:20). > Hebrew: מאימתי חייב. משיאכל טרטימר בשר. וישתה חצי לוג יין האיטלקי. רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין. אכל בחבורת מצוה. אכל בעבור החדש אכל מעשר שני בירושלם. אכל נבלות וטרפות. שקצים ורמשים. (אכל טבל. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שלא נפדו). אכל דבר שהוא מצוה. ודבר שהוא עבירה. אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. שנאמר (דברים כא, כ) זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר. זכר לדבר שנאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו: ### 8:3 [¶5] If he stole from his father and ate it on his father’s property, or of strangers and ate it on the property of the strangers, or of strangers and ate on his father’s property, he does not become a “wayward and rebellious son,” until he steals from his father and eats on other’s property. Rabbi Yose bar Yehudah said: “Until he steals from his father and mother.” > Hebrew: גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. משל אחרים ואכל ברשות אחרים. משל אחרים ואכל ברשות אביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. עד שיגנוב משל אביו. ויאכל ברשות אחרים. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו. ### 8:4 [¶7] If his father wants [to have him punished], but not his mother; or his father does not want [to have him punished] but his mother does, he is not treated as a ‘wayward a rebellious son’, unless they both desire it. Rabbi Judah said: “If his mother is not fit for his father, he does not become a ‘wayward and rebellious son”. If one of them [his father or his mother] had a hand cut off, or was lame, mute, blind or deaf, he cannot become a ‘wayward a rebellious son’, because it says “his father and mother shall take hold of him” (Deut. 21:19) not those with a hand cut off; “and bring him out”, not lame parents; “and they shall say”, and not mute parents; “this our son”, and not blind parents; “he will not obey our voice” (Deut. 21:20), and not deaf parents. He is warned in the presence of three and beaten. If he transgresses again after this, he is tried by a court of twenty three. He cannot be sentenced to stoning unless the first three are present, because it says, “this our son” (Deut. 21:20), [implying], this one who was whipped in your presence. If he [the rebellious son] fled before his trial was completed, and then his pubic hair grew in fully, he is free. But if he fled after his trial was completed, and then his pubic hair grew in fully, he remains liable. > Hebrew: היה אביו רוצה ואמו אינו רוצה. אביו אינו רוצה ואמו רוצה. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים. רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. היה אחד מהם גידם. או חגר. או אלם. או סומא. או חרש. אינו נעשה בן סורר ומורה. שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו אביו ואמו. ולא גדמין. והוציאו אותו. ולא חגרין. ואמרו. ולא אלמין. בננו זה. ולא סומין. איננו שומע בקולנו. ולא חרשין. מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. חזר וקלקל. נדון בעשרים ושלשה. ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים. שנאמר (דברים כא, כ) בננו זה. זהו שלקה בפניכם. ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. ואם משנגמר דינו ברח. ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב: ### 8:5 [¶9] A “wayward and rebellious son” is judged on account of his outcome: let him die innocent and let him not die guilty. For the death of the wicked benefits themselves and the world; [and the death] of the righteous, injures themselves and the world. Wine and sleep of the wicked benefit themselves and the world; of the righteous, injure themselves and the world The scattering of the wicked benefits themselves and the world; of the righteous, injures themselves and the world. The assembling of the wicked injures themselves and the world; of the righteous, benefits themselves and the world. The tranquillity of the wicked injures themselves and the world; of the righteous, benefits themselves and the world. > Hebrew: בן סורר ומורה נדון על שם סופו. ימות זכאי. ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן. ורע לעולם. יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן. ורע לעולם. פיזור לרשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים. רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם. שקט לרשעים רע להן. ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם: ### 8:6 [¶11] [The thief] who burrows his way in [to someone’s home] is judged on account of his outcome. If he burrowed his way in and broke a jug, should there be blood-guiltiness for him, he must pay [for the jug], but if there is no blood-guiltiness for him, he is not liable. > Hebrew: הבא במחתרת. נדון על שם סופו. היה בא במחתרת. ושבר את החבית. אם יש לו דמים חייב. אם אין לו דמים פטור. ### 8:7 [¶13] The following can be saved [from sinning] even at the cost of their lives: he who pursues after his neighbor to slay him, [or] after a male [to rape him], [or] after a betrothed maiden [to rape her]. But he who pursues after an animal [to have relations with it], or one who would violate the Sabbath, or commit idolatry, must not be saved [from sinning] at the cost of his life. > Hebrew: ואלו הן שמצילין אותן בנפשן. הרודף אחר חבירו להרגו. אחר הזכור. ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר בהמה. והמחלל את השבת. והעובד עבודה זרה. אין מצילין אותן בנפשן: ## 9. Chapter 9 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/9/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/9/#p-N ### 9:1 [¶1] The following are burnt: he who has sexual relations with a woman and her daughter, and a priest’s adulterous daughter. There is included in [the prohibition of having relations with] a woman and her daughter his own daughter, his daughter’s daughter, his son’s daughter, his wife’s daughter and the daughter of her daughter or son, his mother-in-law, her mother, and his father-in-law’s mother. The following are decapitated: a murderer, and the inhabitants of a city subverted into worshipping idols. A murderer who slew his fellow with a stone or iron, or kept him down under water or in fire, so that he could not get out of there, is executed. If he pushed him into water or fire, but he could get out of there , yet he died, he is not liable [for the death penalty]. If he set a dog or a snake against him [and they killed him], he is free from death. If he caused a snake to bite him, Rabbi Judah ruled that he is liable [for the death penalty] and the Sages, that he is not. If a man struck his fellow, whether with a stone or with his fist, and they [the experts] declared that he would die, but then its effect lessened [so that it was thought that he would live], only to increase subsequently, so that he died he is liable. Rabbi Nehemiah said that he is exempt, since there is a strong possibility [that he did not die as a result of his injuries]. > Hebrew: ואלו הן הנשרפין. הבא על אשה ובתה. ובת כהן שזנתה. יש בכלל אשה ובתה. בתו. ובת בתו. ובת בנו. ובת אשתו ובת בתה. ובת בנה. חמותו. ואם חמותו ואם חמיו. ואלו הן הנהרגים. הרוצח ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל. וכבש עליו לתוך המים. או לתוך האור. ואינו יכול לעלות משם ומת חייב. דחפו לתוך המים. או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת. פטור. שיסה בו את הכלב. שיסה בו את הנחש פטור. השיך בו את הנחש. רבי יהודה מחייב. וחכמים פוטרין. המכה את חברו. בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והוקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב. רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר: ### 9:2 [¶3] If he intended to kill an animal but killed a man, or [he intended to kill] a non-Jew and he killed an Israelite, or [if he intended to kill] a prematurely born child [who was bound to die in any case] and he killed a viable child, he is not liable. If he intended to strike him on his loins, and the blow was insufficient to kill [when struck] on his loins, but struck the heart instead, where it was sufficient to kill, and he died he is not liable. If he intended to strike him on the heart, where it was sufficient to kill but struck him on the loins, where it was not sufficient to kill, and yet he died, he is not liable. If he intended to strike an adult, and the blow was insufficient to kill [an adult], but the blow landed on a child, whom it was enough to kill, and he died, he is not liable. If he intended to strike a child with a blow sufficient to kill a child, but struck an adult, for whom it was insufficient to kill, and yet he died, he is not liable. But if he intended to strike his loins with sufficient force to kill, but struck the heart instead, he is liable. If he intended to strike an adult with a blow sufficient to kill an adult, but struck a child instead, and he died, he is liable. Rabbi Shimon said: “Even if he intended to kill one but killed another, he is not liable.” > Hebrew: נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם. לעכו"ם והרג את ישראל. לנפלים והרג את בן קיימא. פטור. נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בו כדי להמית על מתניו. והלכה לו על לבו והיה בו כדי להמית על לבו. ומת פטור. נתכוין להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו. והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו. ומת פטור. נתכוין להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול. והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן. ומת פטור. נתכוין להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת. פטור. אבל נתכוין להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו. והלכה לה על לבו ומת חייב. נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב. רבי שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור: ### 9:3 [¶5] If a murderer became mixed up with others, they are all exempted [from the death penalty]. R. Judah said: they are placed in a cell. If a number of persons condemned to different types of sentences became mixed with one another, they are executed by the most lenient. If criminals condemned to stoning [became mixed up] with others condemned to burning, Rabbi Shimon said: they are stoned, because burning is severer. But the sages say they are burned, because stoning is severer. Rabbi Shimon said to them: “If burning was not severer, it would not be decreed for a priest's adulterous daughter.” They replied: “If stoning was not severer, it would not be the penalty of a blasphemer and an idolater.” If men condemned to decapitation became mixed up with others condemned to strangling, Rabbi Shimon said: “They are [all] decapitated.” The sages say: “They are [all] strangled.” > Hebrew: רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין. רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה. נדונין בקלה. הנסקלין בנשרפין. רבי שמעון אומר נדונין בסקילה. שהשריפה חמורה. וחכמים אומרים נדונין בשריפה. שהסקילה חמורה. אמר להן רבי שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא נתנה לבת כהן שזנתה. אמרו לו. אילו לא היתה סקילה חמורה. לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה. הנהרגין בנחנקין. רבי שמעון אומר בסייף. וחכמים אומרים בחנק: ### 9:4 [¶7] He who incurs two death penalties imposed by the court is executed by the severer. If he committed one sin for which a twofold death penalty is incurred, he is executed by the severer. R. Jose says: “He is judged according to the first penalty which was placed upon him.” > Hebrew: מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין. נדון בחמורה. עבר עבירה שנתחייב. שתי מיתות. נדון בחמורה. רבי יוסי אומר נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו: ### 9:5 [¶9] He who was flogged and then flogged again [for two transgressions, and then sinned again,] is placed by the court in a cell and fed with barley bread, until his stomach bursts. One who commits murder without witnesses is placed in a cell and [forcibly] fed with bread of adversity and water of affliction. > Hebrew: מי שלקה ושנה. בית דין מכניסים אותו לכיפה. ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת. ההורג נפש שלא בעדים. מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ: ### 9:6 [¶11] If one steals the sacred vessel called a “kasvah” (Numbers 4:7), or cursed by the name of an idol, or has sexual relations with an Aramean (non-Jewish) woman, he is punished by zealots. If a priest performed the temple service while impure, his fellow priests do not bring him to the court, but rather the young priests take him out into the courtyard and split his skull with clubs. A layman who performed the service in the Temple: Rabbi Akiva says: “He is strangled.” But the Sages say: “[His death is] at the hands of heaven.” > Hebrew: הגונב את הקסוה. והמקלל בקוסם. והבועל ארמית. קנאין פוגעין בו. כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין. אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה. ומפציעין את מוחו בגזירין. זר ששמש במקדש. רבי עקיבא אומר בחנק. וחכמים אומרים בידי שמים: ## 10. Chapter 10 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/10/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/10/#p-N ### 10:1 [¶1] All Israel have a portion in the world to come, for it says, “Your people, all of them righteous, shall possess the land for ever; They are the shoot that I planted, my handiwork in which I glory” (Isaiah 60:21). And these are the ones who have no portion in the world to come: He who maintains that resurrection is not a biblical doctrine, that the torah was not divinely revealed, and an epikoros. Rabbi Akiva says: “Even one who reads non-canonical books and one who whispers [a charm] over a wound and says, “I will not bring upon you any of the diseases which i brought upon the Egyptians: for I the lord am you healer” (Exodus 15:26). Abba Shaul says: “Also one who pronounces the divine name as it is spelled.” > Hebrew: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא. האומר אין תחיית המתים מן התורה. ואין תורה מן השמים. ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים. והלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו: ### 10:2 [¶3] Three kings and four commoners have no portion in the world to come: The three kings are Jeroboam, Ahab, and Manasseh. Rabbi Judah says: “Manasseh has a portion in the world to come, for it says, “He prayed to him, and He granted his prayer, and heard his plea and he restored him to Jerusalem, to his kingdom” (II Chronicles 33:13). They [the sages] said to him: “They restored him to his kingdom, but not to [his portion in] the world to come.” The four commoners are: Bilaam, Doeg, Ahitophel, and Gehazi. > Hebrew: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות. אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים. ירבעם. אחאב. ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (ד"ה ב' לג, יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו למלכותו השיבו. ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות בלעם. ודואג. ואחיתופל. וגחזי: ### 10:3 [¶5] The generation of the flood has no portion in the world to come, nor will they stand at the [last] judgment, as it says, “[And the Lord said,] my spirit will not always enter into judgment with man” (Genesis 6:3), [meaning] there will be neither judgment nor [my] spirit for them. The generation of the dispersion have no portion in the world to come, as it says, “So the Lord scattered them from there upon the face of all the earth” (Genesis 11:8): “So the lord scattered them”, refers to this world, “And from there the Lord scattered them” (Genesis 11:9), refers to the world to come. The men of Sodom have no portion in the world to come, as it says, “And the men of Sodom were wicked and great sinners before the Lord” (Genesis 13:1: “wicked” in this world, and “sinners” in the world to come; Yet will they stand at judgment. R. Nehemiah says: “Neither [the generation of the flood nor the men of Sodom] will stand at judgment, as it says, “Therefore the wicked shall not stand in judgment, nor sinners in the congregation of the righteous” (Psalms 1:5) “Therefore the wicked shall not stand in judgment”, refers to the generation of the flood; “nor sinners in the congregation of the righteous”, refers to the men of Sodom. They [the Sages] said to him: “They will not stand in the congregation of the righteous, but they will stand in the congregation of the wicked.” The spies have no portion in the world to come, as it says, “And those men that spread such calumnies about the land, died by the plague before the lord” (Numbers 14:37): “[they] died” in this world, “by the plague” in the world to come. The generation of the wilderness have no share in the world to come and will not stand at the [last] judgment, as it says, “In this wilderness they shall be consumed, and there they shall die” (Numbers 14:3, according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “Concerning them it is said, ‘Bring in My devotees, who made a covenant with Me over sacrifice” (Psalms 50:5). The congregation of Korah is not destined to ascend [from the earth], as it says, “And the earth closed upon them” in this world, “and they perished from among the congregation” (Numbers 16:33) in the world to come, according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “Concerning them it is said, ‘The Lord kills and makes alive: He brings down to Sheol, and brings up” (I Samuel 2:6). The ten tribes will not return [to the Land of Israel], for it is said, “And He cast them into another land, as is this day” (Deuteronomy 29:2: just as the day goes and does not return, so they too went and will not return: according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “As is this day’, just as the day darkens and then becomes light again, so the ten tribes even as it went dark for them, so will it in the future become light for them. > Hebrew: דור המבול. אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין שנאמר (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם. לא דין. ולא רוח. דור הפלגה. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (בראשית יא, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ. ויפץ ה' אותם בעולם הזה. ומשם הפיצם ה'. לעולם הבא. אנשי סדום. אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. רעים בעולם הזה. וחטאים לעולם הבא. אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין. שנאמר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט. זה דור המבול. וחטאים בעדת צדיקים. אלו אנשי סדום. אמרו לו אינם עומדים בעדת צדיקים. אבל עומדין בעדת רשעים. מרגלים. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. וימותו. בעולם הזה. במגפה. בעולם הבא. דור המדבר. אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין. שנאמר (במדבר יד, לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. עדת קרח אינה עתידה לעלות שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ. בעולם הזה. ויאבדו מתוך הקהל. לעולם הבא. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (שמואל א' ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר (דברים כט, כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הזה. הולך ואינו חוזר. אף הם הולכים ואינם חוזרים. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר. אף עשרת השבטים שאפל להן כך עתיד להאיר להן: ### 10:4 [¶7] The inhabitants of a city seduced into worshipping idols have no portion in the world to come, as it says, “Certain men, wicked persons, have gone out from among you and seduced the inhabitants of their town” (Deuteronomy 13:14). They are not executed unless the seducers are of that city and that tribe, and until the majority of the city are seduced, and the seducers are men. If women or minors seduced it, or if a minority of the city were seduced, or if the seducers were from outside the city, they are treated as individuals, and therefore two witnesses and a formal warning are necessary for each [offender]. In this [the penalty of] individuals is severer than [that of] the multitudes, for individuals are stoned, therefore their property is saved; but the multitudes are decapitated; hence their possessions are destroyed. > Hebrew: אנשי עיר הנדחת. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם. ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט. ועד שיודח רובה. ועד שידיחום אנשים. הדיחוה נשים וקטנים. או שהודח מיעוטה. או שהיו מדיחיה חוצה לה. הרי אלו כיחידים. וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים. מבמרובים. שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט. והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד: ### 10:5 [¶9] “You shall surely smite the inhabitants of that city with the edge of the sword” (Deut. 13:16): a company of donkey-drivers or camel-drivers passing from place to place saves the city. “Doom it and all that is in it” (ibid.): From here they said that the property of the righteous, which is within [the city] is destroyed, but that which is outside of the city is saved, while that of the wicked, whether in or outside of the city, is destroyed. > Hebrew: (דברים יג, טז) הכה תכה את וגו'. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום. הרי אלו מצילין אותה החרם אותה ואת כל אשר בה וגו' מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פליטין. ושל רשעים. בין שבתוכה. בין שבחוצה לה. הרי אלו אובדין: ### 10:6 [¶11] “And you shall gather all its spoil into the public square” (Deut. 13:17): if it had no public square, one is made for it; if the public square was outside of [the city], it is brought within it. “And you shall burn with fire the city, and all its spoil as a whole burnt offering for the Lord your God” (ibid.): “And all its spoil”, but not the spoil of heaven. From here they said, the holy objects in the city must be redeemed and the heave offerings (terumoth) allowed to rot; and the second tithe and the sacred writings hidden. “A whole burnt offering for the Lord your God”: Rabbi Shimon said: “The holy Blessed One declared, ‘If you execute judgment upon the seduced city, I will ascribe merit to you as though you had sacrificed to me a whole offering.’” “And it shall remain an everlasting ruin, never to be rebuilt”: it may not be made even into gardens and orchards, according to the words of Rabbi Yose the Galilean. Rabbi Akiva says: “Never to be rebuilt”: it may not be built as it was, but it may be made into gardens and orchards. “Let nothing that has been doomed stick to your hand, in order that the Lord may turn His blazing anger and show you compassion” (Deut. 13:18): as long as the wicked exist in the world, there is blazing anger in the world; when the wicked perish from the world, blazing anger disappears from the world. > Hebrew: שנאמר (דברים יג, יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה וגו'. אם אין לה רחוב. עושין לה רחוב. היתה רחבה חוצה לה. כונסין אותה לתוכה (שם) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך. שללה. ולא שלל שמים. מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו. ותרומות ירקבו. מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. כליל לה' אלהיך. אמר רבי שמעון אמר הקדוש ברוך הוא אם אתם עושין דין בעיר הנדחת. מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלין עולה כליל לפני. (דברים יג, טז) והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים. דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד. לכמו שהיתה אינה נבנית. אבל נעשית היא גנות ופרדסים. (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. שכל זמן שהרשעים בעולם. חרון אף בעולם. אבדו רשעים מן העולם. נסתלק חרון אף מן העולם: ## 11. Chapter 11 Source: https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/11/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-sanhedrin/11/#p-N ### 11:1 [¶1] The following are strangled: One who strikes his father or mother; One who kidnaps a Jew; An elder who rebels against the ruling of the court; A false prophet; One who prophesies in the name of an idol; One who commits adultery; Witnesses who testified falsely [to the adultery of] a priest’s daughter, and the one who has had sexual relations with her. The one who strikes his father or his mother is liable only if he wounds them. In this respect, cursing is more stringent than striking, for one who curses [his/her parents] after death is liable, while one who strikes them after death is not. One who kidnaps a Jew is not liable unless he brings him onto his own property. Rabbi Judah said: “Until he brings him onto his own property and puts him to service, as it says, “If a man is found to have kidnapped a fellow Israelite, enslaving him or selling him” (Deut. 24:7). If he kidnaps his own son. Rabbi Ishmael the son of Rabbi Yohanan ben Beroka declares him liable, but the Sages exempt [him]. If he kidnapped one who was half a slave and half free, Rabbi Judah declares him liable, but the Sages exempt [him]. > Hebrew: אלו הן הנחנקין. המכה אביו ואמו. וגונב נפש מישראל. וזקן ממרא על פי בית דין. ונביא השקר והמתנבא בשם עבודת כוכבים. והבא על אשת איש. וזוממי בת כהן. ובועלה. המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה. שהמקלל לאחר מיתה חייב. והמכה לאחר מיתה פטור. הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו. וישתמש בו. שנאמר (דברים כד, ז) והתעמר בו ומכרו. הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב. וחכמים פוטרין. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין. רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין: ### 11:2 [¶3] An elder rebelling against the ruling of the court [is strangled], for it says, “If there arise a matter too hard for you for judgement […you shall promptly repair to the place that the Lord your God will have chosen, and appear before the levitical priests, or the magistrate in charge at the time, and present your problem. When they have announced to you the verdict in the case, you shall carry out the verdict that is announced to you from that place that the Lord chose, observing scrupulously all their instructions to you. You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left. Should a man act presumptuously and disregard the priest charged with serving there the Lord your God, or the magistrate, that man shall die” (Deut. 17:8-13, JPS translation). Three courts of law were there, one situated at the entrance to the Temple mount, another at the door of the [Temple] court, and the third in the Chamber of Hewn Stone. They [first] went to the court which is at the entrance to the Temple mount, and he [the rebellious elder] stated, “Thus have I expounded and thus have my colleagues expounded; thus have I taught, and thus have my colleagues taught.” If [this first court] had heard [a ruling on the matter], they state it. If not, they go to the [second court] which is at the entrance of the Temple court, and he declares, “Thus have I expounded and thus have my colleagues expounded; thus have I taught, and thus have my colleagues taught.” If [this second court] had heard [a ruling on the matter] they state it; if not, they all proceed to the great court of the Chamber of Hewn Stone from whence instruction issued to all Israel, for it says, [you shall carry out the verdict that is announced to you] from that place that the Lord chose (Deut. 17:10). If he returned to his town and taught again as he did before, he is not liable. But if he gave a practical decision, he is guilty, for it says, “Should a man act presumptuously” (Deut. 17:12) he is liable only for a practical ruling. But if a disciple gave a practical decision [opposed to the court], he is exempt: thus his stringency is his leniency. > Hebrew: זקן ממרא על פי בית דין. שנאמר (דברים יז, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו'. שלשה בתי דינין היו שם. אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה. ואחד יושב בלשכת הגזית. באים לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי. כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו אומרים להם. ואם לאו באין להם לאותן שעל פתח העזרה. ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי. כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו אומרים להם. ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצאת תורה לכל ישראל. שנאמר (דברים יז, י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. חזר לעירו ושנה. ולימד כדרך שהיה למד פטור. ואם הורה לעשות. חייב. שנאמר (דברים יז, יב) והאיש אשר יעשה בזדון. אינו חייב עד שיורה לעשות. תלמיד שהורה לעשות. פטור. נמצא חומרו קולו: ### 11:3 [¶5] There is greater stringency in respect to the teachings of the scribes than in respect to the torah: [thus,] if [a rebellious elder] says, there is no commandment of tefillin, so that a biblical law may be transgressed, he is exempt. [But if he rules that the tefillin must contain] five compartments, thus adding to the words of the scribes, he is liable. > Hebrew: חומר בדברי סופרים מבדברי תורה. האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור. חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים. חייב. ### 11:4 [¶7] He [the rebellious elder] was executed neither by his local court nor by the court at Yavneh, but rather was taken to the great court in Jerusalem and kept there until the [next] festival and executed on the festival, for it says, “And all the people shall hear and fear, and do no more presumptuously” (Deut. 17:13), according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Judah says: “His judgment must not be delayed, but he is executed immediately, and proclamations are written and sent by messengers to all places, “So and so has been sentenced to death at the court.” > Hebrew: אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו. ולא בבית דין שביבנה. אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים. ומשמרין אותו עד הרגל. וממיתין אותו ברגל. שנאמר (דברים יז, יג) וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. דברי רבי עקיבא. רבי יהודה אומר אין מענין את דינו של זה. אלא ממיתין אותו מיד. וכותבין ושולחין שלוחים בכל המקומות. איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין: ### 11:5 [¶9] ‘A false prophet’; he who prophesies what he has not heard, or what was not told to him, is executed by man. But he who suppresses his prophecy, or disregards the words of a prophet, or a prophet who transgresses his own word , his death is at the hands of heaven, as it says, “[And if anybody fails to heed the words he speaks in my name] I Myself will call him to account (Deut. 18:19). > Hebrew: נביא השקר. המתנבא על מה שלא שמע. ומה שלא נאמר לו. מיתתו בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו. והמוותר על דברי נביא. ונביא שעבר על דברי עצמו. מיתתו בידי שמים. שנאמר (דברים יח, יט) אנכי אדרוש מעמו: ### 11:6 [¶11] “He who prophesies in the name of an idol”: this is one who says, “Thus has the idol declared” even if he directed the teaching to declare the unclean, unclean, or the clean, clean. “One who has sexual relations with a married woman” after her entry into her husband’s home for marriage, though she did not have sexual relations with her husband, the one who has relations with her is strangled. “Witnesses who testified falsely [to the adultery of] a priest’s daughter, and the one who has had sexual relations with her”, for all false witnesses are led forth to meet the same death [which they sought to impose,] save witnesses who testified falsely [to the adultery of] a priest’s daughter, and the one who has had sexual relations with her. > Hebrew: המתנבא בשם עבודה זרה ואומר כך אמרה עבודה זרה אפילו כיון את ההלכה. לטמא את הטמא. ולטהר את הטהור. הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין. אף על פי שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק. וזוממי בת כהן ובועלה. שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה. חוץ מזוממי בת כהן ובועלה: