---
title: "Mishnah Shekalim"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Shekalim. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/"
---

# Mishnah Shekalim

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

The annual half-shekel for the Temple and how it was spent.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/6.md)
7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/7.md)
8. [Chapter 8](https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/8.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/1/#p-N

### 1:1

[¶1] On the first of Adar they make a public announcement about the shekels and concerning kilayim. On the fifteenth: they read the Megillah [Esther] in walled cities, and they fix the roads and the streets and the ritual water baths, and they perform all public duties, and they mark the graves, and [messengers] go forth also concerning kilayim.

> Hebrew: באחד באדר. משמיעין על השקלים. ועל הכלאים. בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים. ואת הרחובות. ואת מקואות המים. ועושין כל צרכי הרבים. ומציינין את הקברות. ויוצאין אף על הכלאים:

### 1:2

[¶3] Rabbi Judah said: at first they used to uproot [the kilayim], and throw them down before them. [But] when transgressors increased in number, they used to uproot them and throw them on the roads. [Finally], they decreed that they should make the whole field ownerless.

> Hebrew: אמר רבי יהודה. בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם. משרבו עוברי עברה. היו עוקרין ומשליכין על הדרכים. התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:

### 1:3

[¶5] On the fifteenth of [Adar] they would set up tables [of money changers] in the provinces. On the twenty-fifth they set them up in the Temple. When [the tables] were set up in the Temple, they began to exact pledges [from those who had not paid]. From whom did they exact pledges? From Levites and Israelites, converts and freed slaves, but not women or slaves or minors. Any minor on whose behalf his father has begun to pay the shekel, may not discontinue it again. But they did not exact pledges from the priests, because of the ways of peace.

> Hebrew: בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמשה ישבו במקדש. משישבו במקדש התחילו למשכן. את מי ממשכנין לוים. וישראלים. גרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים. ועבדים וקטנים. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו. שוב אינו פוסק. ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום:

### 1:4

[¶7] Rabbi Judah said: Ben Bukri testified at Yavneh that a priest who paid the shekel is not a sinner. But Rabban Yohanan ben Zakkai said to him: not so, but rather a priest who did not pay the shekel was guilty of a sin, only the priests expounded this verse for their own benefit: “And every meal-offering of the priest shall be wholly burnt, it shall not be eaten” (Leviticus 6:16), since the omer and the two loaves and the showbread are [brought] from our [contributions], how can they be eaten?

> Hebrew: אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא. אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן. (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו האיך נאכלים:

### 1:5

[¶9] Even though they said, “they don’t exact pledges from women, slaves or minors, [yet] if they paid the shekel it is accepted from them. If a non-Jew or a Samaritan paid the shekel they do not accept it from them. And they do not accept from them the bird-offerings of zavin or bird-offerings of zavot or bird-offerings of women after childbirth, Or sin-offerings or guilt-offerings. But vow-offerings and freewill-offerings they do accept from them. This is the general rule: all offerings which can be made as a vow-offering or a freewill-offering they do accept from them, but offerings which cannot be made as a vow-offering or a freewill-offering they do not accept from them. And thus it is explicitly stated by Ezra, as it is said: “You have nothing to do with us to build a house unto our God” (Ezra 4:3).

> Hebrew: אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים. ועבדים. וקטנים. אם שקלו מקבלין מידן. העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קיני זבין. וקיני זבות. וקיני יולדות. וחטאות ואשמות. אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן. זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן. כל שאין נידר ונידב. אין מקבלין מידן. וכן הוא מפורש על ידי עזרא. שנאמר (עזרא ד, ג) לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו:

### 1:6

[¶11] The following are liable [to pay] the kalbon (surcharge): Levites and Israelites and converts and freed slaves; but not priests or women or slaves or minors. If a man paid the shekel on behalf of a priest, or on behalf of a woman, or on behalf of a slave, or on behalf of a minor, he is exempt. If a man paid the shekel on his own behalf and on behalf of his fellow he is liable for one kalbon. Rabbi Meir says: two kalbons. If one gave a sela and received a shekel, he is liable to pay two kalbons.

> Hebrew: ואלו שחייבין בקלבון. לוים וישראלים. וגרים. ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים. השוקל על ידי כהן. על ידי אשה. על ידי עבד. על ידי קטן. פטור. ואם שקל על ידו ועל יד חבירו חייב בקלבון אחד. רבי מאיר אומר שני קלבונות. הנותן סלע ונוטל שקל חייב שני קלבונות:

### 1:7

[¶13] If one paid the shekel on behalf of a poor man or on behalf of his neighbor or on behalf of his fellow-townsman, he is exempt [from the kalbon]. But if he loaned [it] to them he is liable. Brothers who are partners who are obligated for the kalbon are exempt from the tithe of beasts. But when they are liable to the tithe of beasts they are exempt from the surcharge. And how much is the kalbon? A silver ma'ah, the words of Rabbi Meir. But the sages say: half a ma'ah.

> Hebrew: השוקל על ידי עני. ועל ידי שכנו. ועל ידי בן עירו פטור. ואם הלוום חייב. האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון וכמה הוא קלבון. מעה כסף דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים חצי:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/2/#p-N

### 2:1

[¶1] They may change shekels into darics because of the load of the journey. Just as there were shofar-shaped chests in the Temple so there were shofar-shaped chests in the provinces. The townspeople who had sent their shekels and they were stolen or lost: If the appropriation had already been made [the messengers] swear an oath to the treasurers; But if the appropriation had not yet been made they swear to the townspeople, and the townspeople must pay [new] shekels in the place of the [lost] shekels. [If the lost shekels] were found, or if the thieves restored them, then both [the first shekels and their substitutes] are [sacred] shekels and they cannot be credited [to the account] of the coming year.

> Hebrew: מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש. כך היו שופרות במדינה. בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו. או שאבדו. אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברים. ואם לאו נשבעין לבני העיר. ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו. או שהחזירום הגנבים. אלו ואלו שקלים. ואין עולין להן לשנה הבאה:

### 2:2

[¶3] One who gave his shekel to his fellow to pay it on his behalf, but [his fellow] paid it on behalf of himself: if the appropriation had already been made [his fellow] is guilty of sacrilege. One who paid his shekel out of money belonging to the sanctuary: If the appropriation had already been made and an animal [bought out of the appropriation] had already been offered, he is guilty of sacrilege. [If he paid his shekel with] money that had been used to redeem the second tithe or the value of seventh year produce, he must eat food equal to its value.

> Hebrew: הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו. ושקלו על ידי עצמו. אם נתרמה תרומה מעל. השוקל שקלו ממעות הקדש אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה מעל. מדמי מעשר שני מדמי שביעית יאכל כנגדן:

### 2:3

[¶5] One who gathered some coins and said: “Behold, these are for my shekel.” Bet Shammai say: the surplus [is used to purchase] freewill-offerings. But Bet Hillel say: the surplus is non-sacral property. [If he said:] “From them I shall bring my shekel,” they agree that the surplus is non-sacral property. [If he said]: “These [coins] are for a sin-offering, they agree that the surplus [goes to the chests of] freewill-offerings. [If he said]: “From these I shall bring a sin-offering, they agree that the surplus is non-sacral property.

> Hebrew: המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי. בית שמאי אומרים מותרן נדבה. ובית הלל אומרים מותרן חולין. שאביא מהן לשקלי. שוין שמותרן חולין. אלו לחטאת שוין שהמותר נדבה. שאביא מהן לחטאת. שוין שהמותר חולין:

### 2:4

[¶7] Rabbi Shimon says: what is the difference between shekels and a sin-offering? Shekels have a fixed value, but a sin-offering has no fixed value. Rabbi Judah says: shekels also have no fixed value. For when the Israelites came up out of the diaspora they used to pay the shekel in darics, then they paid the shekel in selas, then they paid it in tibs, and finally they wanted to pay it in dinars. But Rabbi Shimon said: nevertheless they are all of the same value for everyone, whereas [in the case of] a sin-offering one man may bring it of the value of one sela, another may bring it of the value of two selas, and another in the value of three selas.

> Hebrew: אמר רבי שמעון מה בין שקלים. לחטאת. שקלים יש להם קצבה. וחטאת אין לה קצבה רבי יהודה אומר אף לשקלים אין להם קצבה. שכשעלו ישראל מן הגולה. היו שוקלים דרכונות. חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין. ובקשו לשקול דינרים. אמר ר' שמעון אף על פי כן יד כולן שוה. אבל חטאת. זה מביא בסלע. וזה מביא בשתים. וזה מביא בשלש:

### 2:5

[¶9] The surplus of [money set aside for] shekels is non-sacred property. The surplus of [money set aside for the] tenth of the ephah, and the surplus of [money set aside for] bird-offerings of zavim, for bird-offerings of zavot, for bird-offerings of women after childbirth, and sin-offerings and guilt-offerings, their surplus [is used to purchase] freewill-offerings. This is the general rule: all [money set aside] for a sin-offering or for a guilt-offering, the surplus [is used to purchase] freewill-offerings. The surplus of [money set aside for] a burnt-offering [must be used] for a burnt-offering. The surplus of [money set aside for] a meal-offering [must be used] for a meal-offering. The surplus of [money set aside for] a peace-offering [must be used] for a peace-offering. The surplus of [money set aside for] a pesach [must be used] for a wellbeing offering. The surplus of [money set aside for] the offerings of nazirites [must be used] for the offerings of other nazirites. The surplus of [money set aside for] the offerings of a [particular] nazirite [is used to purchase] freewill-offerings. The surplus of [money raised for] the poor [must be used] for other poor. The surplus of [money raised for] a [particular] poor person [must be given] to that [poor person]. The surplus of [money raised for the ransom of] captives [must be used] for [the ransom of other] captives. The surplus of [money raised for the ransom of] a [particular] captive [must be given] to that captive. The surplus of [the money raised for the burial of] the dead [must be used] for [the burial of other] dead. The surplus of [the money raised for the burial of] a [particular] dead person [must be given] to his heirs. Rabbi Meir says: the surplus of [money raised for the burial of] a [particular] dead person must be laid aside until Elijah comes. Rabbi Natan says: the surplus of [money raised for the burial of] a [particular] dead person [must be used] for building a monument for him over his grave.

> Hebrew: מותר שקלים חולין. מותר עשירית האיפה. מותר קיני זבין. קיני זבות וקיני יולדות. וחטאות ואשמות מותריהן נדבה זה הכלל. כל שהוא בא לשם חטאת. ולשם אשמה. מותרן נדבה. מותר עולה לעולה. מותר מנחה למנחה. מותר שלמים לשלמים. מותר פסח לשלמים. מותר נזירים לנזירים. מותר נזיר לנדבה מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני. מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי. מותר המתים למתים. מותר המת ליורשיו. רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת. בונין לו נפש על קברו.

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/3/#p-N

### 3:1

[¶1] At three periods of the year the appropriation is made [from the shekels] in the chamber: Half a month before Pesah, half a month before Shavuot, and half a month before Sukkot, and these are also the threshing floors [the seasons] for the tithe of beasts, the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai says: on the twenty-ninth of Adar, and on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: on the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. Why did they say, “On the twenty-ninth of Elul and not on the first of Tishre? Because the first of Tishre is a holy day, and it is not permitted to tithe on a festival, therefore they moved it up to the twenty-ninth of Elul.

> Hebrew: בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס עצרת. בפרוס החג. והן גרנות למעשר בהמה. דברי רבי עקיבא. בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן. באחד בסיון. בעשרים ותשעה באלול. מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי. מפני שהוא יום טוב. ואי אפשר לעשר ביום טוב. לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול.

### 3:2

[¶3] In three baskets each of [the capacity of] three seahs they make the appropriation [of shekels] from the chamber. And on them was inscribed: Aleph, Beth, Gimmel. Rabbi Ishmael says: Greek was inscribed on them, alpha, beta, gamla. The one who made the appropriation did not enter the chamber wearing either a bordered cloak or shoes or sandals or tefillin or an amulet, lest if he became poor people might say that he became poor because of a sin committed in the chamber, or if he became rich people might say that he became rich from the appropriation in the chamber. For it is one’s duty to be free of blame before others as before God, as it is said: “And you shall be guiltless before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22), and it says: “And you will find favor and good understanding in the eyes of God and man” (Proverbs 3:4).

> Hebrew: בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל. רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ"א בית"א גמל"א אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות. ולא במנעל ולא בסנדל. ולא בתפילין. ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני. או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום. שנאמר (במדבר לב, כב) והייתם נקיים מה' ומישראל. ואומר (משלי ג, ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:

### 3:3

[¶5] [The members] of Rabban Gamaliel’s household used to enter [the chamber] with their shekel between their fingers, and throw it in front of him who made the appropriation, while he who made the appropriation purposely pressed it into the basket. He who made the appropriation did not make it until he first said to them: “Should I make the appropriation?” And they say to him three times: “Make the appropriation! Make the appropriation! Make the appropriation!”

> Hebrew: של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו. וזורקו לפני התורם. והתורם מתכוין ודוחפו לקופה. אין התורם תורם. עד שיאמר להם אתרום. והן אומרים לו. תרום. תרום. תרום. שלש פעמים:

### 3:4

[¶7] [After] he made the first appropriation, he covers [what is left] with leather covers. [After he made the] second appropriation, he covers [what is left] with leather covers. [But after] the third appropriation he would not cover [what was left]. [And why would he cover?] Lest he should forget and make a [fresh] appropriation from shekels from which had already been appropriated. He would make the first appropriation on behalf of the Land of Israel, and the second on behalf of the surrounding cities, and the third on behalf of Babylon and on behalf of Medea and on behalf of [other] distant countries.

> Hebrew: תרם את הראשונה. ומחפה בקטבלאות. שניה ומחפה בקטבלאות. שלישית לא היה מחפה שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום. תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל. ושניה לשום כרכים המוקפין לה. והשלישית לשום בבל. ולשום מדי. ולשום מדינות הרחוקות:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/4/#p-N

### 4:1

[¶1] What did they do with the appropriation? They bring with it the daily burnt-offerings (tamidim) and the additional burnt-offerings (musafim) and their libations, the omer and the two loaves and the showbread and all the other public offerings. Those who guard the aftergrowths of the seventh year take their wages out of the appropriation from the chamber. Rabbi Yose says: [if a man wished] he could volunteer to watch without payment. But they said to him: you too admit that they can only be offered out of public funds.

> Hebrew: התרומה מה היו עושין בה. לוקחין בה תמידין ומוספין. ונסכיהם. העומר. ושתי הלחם. ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור. שומרי ספיחים בשביעית. נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור:

### 4:2

[¶3] The [red] heifer and the scapegoat and the strip of scarlet came out of the appropriation of the chamber. The ramp for the [red] heifer and the ramp for the scapegoat and the strip of scarlet which was between its horns, and [the maintenance of] the pool of water and the wall of the city and its towers and all the needs of the city came out of the remainder in the chamber. Abba Shaul says: the ramp for the [red] cow the high priests made out of their own [means].

> Hebrew: פרה. ושעיר המשתלח. ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה. כבש פרה וכבש שעיר המשתלח. ולשון שבין קרניו ואמת המים וחומת העיר. ומגדלותיה. וכל צורכי העיר באין משירי הלשכה. אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן:

### 4:3

[¶5] What did they do with the surplus of the remainder in the chamber?They would buy with it wines, oils and fine flours, and the profit belonged to the Temple, the words of Rabbi Ishmael. Rabbi Akiva says: one may not make a profit with the property of the Temple, nor with the property of the poor.

> Hebrew: מותר שירי הלשכה מה היו עושין בהן. לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות. והשכר להקדש. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש. ולא משל עניים:

### 4:4

[¶7] What was done with the surplus of the appropriation?[They would buy] plates of gold for covering the interior of the Holy of Holies. Rabbi Ishmael says: the surplus [from the sale] of the produce was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the appropriation was used for the ministering vessels. Rabbi Akiva says: the surplus of the appropriation was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the libations was used for the ministering vessels. Rabbi Hananiah the chief of the priests says: the surplus of the libations was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the appropriation was used for the ministering vessels. Neither of these [two sages] allowed [a profit from the sale of] the produce.

> Hebrew: מותר תרומה מה היו עושין בה רקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים. רבי ישמעאל אומר מותר הפירות לקיץ המזבח. ומותר התרומה לכלי שרת. רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח. ומותר נסכים לכלי שרת. רבי חנניה סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח ומותר התרומה לכלי שרת. זה וזה לא היו מודים בפירות:

### 4:5

[¶9] What was done with the surplus of the incense? They would separate from it the wages of the craftsmen, and they would exchange it for the wages of the craftsmen, and they would give it to the craftsmen as their wages, and then they would buy it back again out of a new appropriation. If the new month had arrived in time they would bring it with the new appropriation, but if not, they from the old one.

> Hebrew: מותר הקטרת מה היו עושין בה. מפרישין ממנה שכר האומנין. ומחללין אותה על שכר האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה:

### 4:6

[¶11] If one dedicated his possessions to the Temple, and there was among them things which was fit for public offerings, they should be given to the craftsmen as their wages; the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him: this method is not correct. Rather, they separate from them the wages of the craftsmen, and then they exchange them for the money due to the craftsmen, and then they give them to the craftsmen as their wages, and then they buy them back again out of a new appropriation.

> Hebrew: המקדיש נכסיו. והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור. ינתנו לאומנין בשכרן דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי אינה היא המדה אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין. ונותנין אותן לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה:

### 4:7

[¶13] One who dedicated his possessions to the Temple and there was among them an animal fit for the altar, males or females,Rabbi Eliezer says: males should be sold for the use of burnt-offerings and females should be sold for the use of offerings of wellbeing, and the proceeds should be lumped together with the rest of the possessions for the repair of the temple. Rabbi Joshua says: the males themselves should be offered as burnt-offerings and the females should be sold for the use of offerings of wellbeing, and with the proceeds burnt offerings should be brought, and the other possessions should go to the repair of the temple. Rabbi Akiva says: I prefer the opinion of Rabbi Eliezer over the opinion of Rabbi Joshua, for Rabbi Eliezer applied a uniform rule, but Rabbi Joshua differentiated. Rabbi Papias said: I have heard [a tradition in accordance] with both of their opinions: that one who dedicates to the Temple with explicitness, it is according to the words of Rabbi Eliezer, but one who dedicates to the Temple without specifying it is according to the opinion of Rabbi Joshua.

> Hebrew: המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח. זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות. ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים. ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. רבי עקיבא אומר רואה אני את דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע. שר' אליעזר השוה את מדתו. ור' יהושע חלק אמר רבי פפייס שמעתי כדברי שניהן. שהמקדיש בפירוש כדברי ר' אליעזר והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע.

### 4:8

[¶15] One who dedicated his possessions to the Temple and there were among them things fit for the altar, [such as] wines, oils, and birds: Rabbi Elazar says: they should be sold for the use of [offerings of] each particular kind, and they should bring with the proceeds burnt offerings, and the other possessions should go to the repair of the Temple.

> Hebrew: המקדיש נכסים והיו בהן דברים ראוין על גבי המזבח. יינות שמנים ועופות רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין. ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית:

### 4:9

[¶17] Once in thirty days prices were fixed [on behalf of] the chamber. Anyone who had accepted upon himself to supply fine flours at four [se'ahs for a sela] and they now stood at three [se'ahs for a sela] he must [still] supply four. [If he had accepted to supply fine flours] at three [se'ahs for a sela] and they now stood at four, he must [also] supply at four, for the sanctified property has the upper hand. If the fine flour became worm-eaten the loss is his; if the wine became sour the loss is his. For he is not entitled to his money until the altar has accepted [the offering].

> Hebrew: אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה. עמדו משלש. יספק מארבעה. משלש ועמדו מארבעה. יספק מארבעה. שיד הקדש על העליונה ואם התליעה סולת התליעה לו. ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה:

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/5/#p-N

### 5:1

[¶1] These were the officers in the Temple: Yohanan the son of Pinchas was over the seals. Ahiyah over the libations. Mattityah the son of Shmuel over the lots. Petahiah over the bird-offering. (Petahiah was Mordecai. Why was his name called Petahiah? Because he ‘opened’ matters and expounded them, and he understood the seventy tongues). The son of Ahijah over the sickness of the bowels. Nehuniah, the digger of ditches. Gevini, the crier. The son of Gever over the locking of the gates. The son of Bevai over the strips [for lighting the menorah]. The son of Arza over the cymbal. Hugras the son of Levi over the song. The house of Garmu over the making of the showbread. The house of Avtinas over the preparing of the frankincense. Elazar over the curtains. And Pinchas over the priestly vestments.

> Hebrew: אלו הן הממונין שהיו במקדש. יוחנן בן פינחס על החותמות. אחיה על הנסכים. מתתיה בן שמואל על הפייסות. פתחיה על הקינין פתחיה זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה. שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון. בן אחיה על חולי מעיים. נחוניא חופר שיחין. גביני כרוז. בן גבר על נעילת שערים. בן בבי על הפקיע. בן ארזה על הצלצל. הוגרס בן לוי על השיר. בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת אלעזר על הפרוכת. ופנחס על המלבוש.

### 5:2

[¶3] They did not have less than three treasurers. Or less than seven superintendents. Nor create positions of authority over the public in matters of money [with] less than two [officers], except [in the case] of the son of Ahiyah who was over the sickness of the bowels and Elazar who was over the veil, for these had been accepted by the majority of the public.

> Hebrew: אין פוחתין משלשה גזברין. ומשבעה אמרכלין ואין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים. חוץ מבן אחיה. שעל חולי מעיים. ואלעזר שעל הפרכות. שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן:

### 5:3

[¶5] There were four seals in the Temple, and on them was inscribed [respectively]: ‘calf’, ‘ram’, ‘kid’, ‘sinner’. Ben Azzai says: there were five and on them was inscribed in Aramaic [respectively]” ‘calf’, ‘ram’, ‘kid’, ‘poor sinner’, and ‘rich sinner’. [The seal inscribed] ‘calf’ served for the libations of cattle, both large and small, male and female. [The seal inscribed] ‘kid’ served for the libations of flock animals, both large and small, male and female, with the exception of rams. [The one inscribed] ‘ram’ served for the libations of rams alone. [The one inscribed] ‘sinner’ served for the libations of the three animals [offered] by lepers.

> Hebrew: ארבעה חותמות היו במקדש. וכתוב עליהן. עגל. זכר. גדי. חוטא. בן עזאי אומר חמשה היו. וארמית כתוב עליהן. עגל. זכר. גדי. חוטא דל. וחוטא עשיר. עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות. גדי משמש עם נסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות. חוץ משל אילים. זכר משמש עם נסכי אילים בלבד. חוטא משמש עם נסכי שלש בהמות של מצורעין:

### 5:4

[¶7] If one required libations he would go to Yohanan who was the officer over the seals, and give him money and receive from him a seal. Then he would go to Ahiyah who was the officer over the libations, and give him the seal, and receive from him the libations. And in the evening these two [officers] would come together, and Ahiyah would bring out the seals and receive money for their value. And if there was more [than their value] the surplus belonged to the sanctuary, but if there was less [than their value] Yohanan would pay [the loss] out of his own pocket; for the Temple has the upper hand.

> Hebrew: מי שהוא מבקש נסכים. הולך לו אצל יוחנן. שהוא ממונה על החותמות. נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם. בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים. ולערב באין זה אצל זה. ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות. ואם הותירו. הותירו להקדש. ואם פחתו. היה משלם יוחנן מביתו. שיד הקדש על העליונה:

### 5:5

[¶9] If one lost his seal his case they wait [to deal] with him until the evening. If they found [money left over] to the value of his lost seal, they give [it] to him and if not he gets nothing. On the seals was inscribed the name of the day because of the defrauders.

> Hebrew: מי שאבד ממנו חותמו. ממתינין לו עד הערב אם מצאו לו כדי חותמו נותנין לו. ואם לאו לא היה לו ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאין:

### 5:6

[¶11] There were two chambers in the Temple, one the chamber of secret gifts and the other the chamber of the vessels. The chamber of secret gifts: sin-fearing persons used to put their gifts there in secret, and the poor who were descended of the virtuous were secretly supported from them. The chamber of the vessels: whoever offered a vessel as a gift would throw it in, and once in thirty days the treasurers opened it; and any vessel they found in it that was of use for the repair of the temple they left there, but the others were sold and their price went to the chamber of the repair of the temple.

> Hebrew: שתי לשכות היו במקדש. אחת לשכת חשאים. ואחת לשכת הכלים. לשכת חשאים. יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי. ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. לשכת הכלים. כל מי שהוא מתנדב כלי. זורקו לתוכה. ואחד לשלשים יום גזברין פותחין אותה. וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין בדמיהן ונופלין ללשכת בדק הבית:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/6/#p-N

### 6:1

[¶1] There were in the Temple thirteen chests, thirteen tables and thirteen prostrations. [Members] of the household of Rabban Gamaliel and of Rabbi Hananiah the chief of the priests used would prostrate fourteen [times. And where was the additional [prostration]? In front of the wood storage yard, for they had a tradition from their forefathers that the Ark was hidden there.

> Hebrew: שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחויות היו במקדש. של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשרה. והיכן היתה יתרה. כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז:

### 6:2

[¶3] It once happened that a priest who was busy [there] noticed that the floor [of the wood storage area] was different from the others. He went and told it to his friend but before he had time to finish his words his soul departed. Then they knew for certain that there the Ark was hidden.

> Hebrew: מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחברו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו ביחוד ששם הארון נגנז:

### 6:3

[¶5] And where did they make the prostrations? Four [times] in the north, four [times] in the south, three [times] in the east, and twice in the west, in front of the thirteen gates. The southern gates close to the west [side were]: the Upper Gate, the Fuel Gate, the Gate of the Firstborn [Animals], and the Water Gate. Why was it called the Water Gate? Because through it was brought in the flask of water for the libation on Sukkot. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: through it the waters trickle forth and in the time to come “they will come forth from under the threshold of the Temple” (Ezekiel 47:1). On the opposite side in the north close to the west were: Jechoniah’ Gate, the Gate of the Offerings, the Gate of the Women, and the Gate of Song. And why was it called the Jechoniah’ Gate? Because through it Jechoniah went out into his captivity. In the east was the Nicanor’s Gate, and it had two small gates, one to the right and one to the left. There were also two gates in the west which had no name.

> Hebrew: והיכן היו משתחוים. ארבע בצפון. וארבע בדרום. שלש במזרח. ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים. שערים דרומיים סמוכין למערב שער העליון. שער הדלק. שער הבכורות. שער המים. ולמה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של נסוך בחג. רבי אליעזר בן יעקב אומר בו המים מפכים. ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית לעומתן בצפון סמוכין למערב. שער יכניה. שער קרבן. שער נשים שער השיר. ולמה נקרא שמו שער יכניה. שבו יצא יכניה בגלותו. במזרח שער ניקנור ושתי פשפשין היו לו. אחד בימינו ואחד בשמאלו ושנים במערב שלא היה להן שם:

### 6:4

[¶7] There were thirteen tables in the Temple:Eight of marble in the place of slaughtering and on them they would rinse the entrails. And two to the west of the ramp [which ascends the altar], one of marble and one of silver; on that of marble they would place the limbs [of the offerings], and on that of silver the ministering vessels. And there were two tables in the Porch on the inside of the entrance to the Temple, one of marble and the other of gold; on that of marble they would place the showbread placed when it was brought in, and on that of gold [they would place the showbread] when it was taken out, because things sacred may be raised [in honor] but not lowered. And there was one [table] of gold on the inside of the Sanctuary on which the showbread lay continually.

> Hebrew: שלשה עשר שלחנות היו במקדש שמנה של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרבים. ושנים במערב הכבש אחד של שיש. ואחד של כסף. על של שיש היו נותנים את האברים. על של כסף כלי שרת. ושנים באולם מבפנים על פתח הבית. אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו. ועל של זהב ביציאתו. שמעלין בקדש ולא מורידין. ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד:

### 6:5

[¶9] There were thirteen chests in the Temple and on them was inscribed [respectively]:“new shekels”;“New shekels” those for each year; “old shekels”;“Old shekels” whoever has not paid his shekel in the past year may pay it in the coming year; “bird-offerings”;“Bird-offerings” these are turtle-doves; “young pigeons for burnt-offerings”;“Young pigeons for burnt-offerings” these are young pigeons. “wood”; “frankincense”; “gold for the kapporet”; and on six, “freewill offerings”. Both [these two chests] are for burnt-offerings, the words of Rabbi Judah. But the sages say: “bird-offerings” one [half] is for sin-offerings and the other [half] for burnt-offerings, but “young pigeons for burnt-offerings” all goes to burnt-offerings.

> Hebrew: שלשה עשר שופרות היו במקדש. וכתוב עליהם תקלין חדתין. ותקלין עתיקין. קינין. וגוזלי עולה. עצים. ולבונה. זהב לכפורת. ששה לנדבה. תקלין חדתין שבכל שנה ושנה. ועתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה. קינין הם תורים. וגוזלי עולה הן בני יונה. וכולן עולות. דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים קינין אחד חטאת ואחד עולה. וגוזלי עולה כולן עולות:

### 6:6

[¶11] One who says: “Behold, I am obligated to bring wood”, he may not bring less than two logs. [If he says: “Behold, I am obligated to bring] frankincense”, he may not bring less than a handful of it. [If he says: “Behold, I am obligated to bring] gold”, he may not bring less than a gold denar. “On six [was inscribed] “for freewill-offerings”: What was done with the freewill-offerings? They would buy with them burnt-offerings, the flesh [of which] was for the name [of God] and the hides for the priests. The following is the midrash which was expounded by Yehoyada the high priest: “It is a guilt-offering; it is a guilt offering, it goes to the Lord” (Leviticus 5:19). This is the general rule: anything which is brought because of a sin or because of guilt, they should purchase with it burnt offerings, the flesh [of which] was for the name [of God] and the hides for the priests. Thus the two verses are fulfilled: a guilt offering for the Lord and a guilt offering for the priests, and it says: “Money brought as a guilt offering or as a sin offering was not deposited in the House of the Lord; it went to the priests” (II Kings 12:17).

> Hebrew: האומר הרי עלי עצים. לא יפחות משני גיזרין. לבונה. לא יפחות מקומץ. זהב. לא יפחות מדינר זהב. ששה לנדבה. נדבה מה היו עושין בה. לוקחין בה עולות. הבשר לשם. והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול (ויקרא ה, יט) אשם הוא אשום אשם לה'. זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח בו עולות. הבשר לשם. והעורות לכהנים. נמצאו שני כתובים קיימים. אשם לה' ואשם לכהנים. ואומר (מלכים ב' יב, יז) כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה'. לכהנים יהיו:

## 7. Chapter 7

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/7/#p-N

### 7:1

[¶1] Coins which were found between the [chest inscribed] “shekels” and the [chests inscribed] “freewill-offerings: Nearer to [the chest inscribed] “shekels”, they go to the shekels; [Nearer to the chests inscribed] “freewill-offerings”, they go to freewill-offerings; Half way in between, they go to freewill-offerings. [Coins which were found] between [the chest inscribed] “wood” and [the chest inscribed] “frankincense”: Nearer to [the chest inscribed] “wood”, they go to the wood; [Nearer to the chest inscribed] “frankincense”, they go to frankincense; Half way in between, they go to frankincense. [Coins which were found] between [the chest inscribed] “bird-offerings” and [the chest inscribed] “young pigeons for burnt-offerings”: Nearer to [the chest inscribed] “bird-offerings” they go to bird-offerings; [Nearer to the chest inscribed] “young pigeons for burnt-offerings”, they go to young pigeons for burnt-offerings; Half way in between, they go to young pigeons for burnt-offerings. [Coins which were found] between non-sacred [money] and [second] tithes [money]: Nearer to the non-sacred [money], they go to common [money]; Nearer to the [second] tithes [money], they go to [second] tithes; Half way in between, they are considered [second] tithes. This is the general rule: the go to that which is nearer [even if this] is lenient; but if half way in between, [they must go] to that which is the more stringent.

> Hebrew: מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה. קרוב לשקלים יפלו לשקלים. לנדבה יפלו לנדבה. מחצה למחצה יפלו לנדבה. בין עצים ללבונה. קרוב לעצים יפלו לעצים. ללבונה יפלו ללבונה. מחצה למחצה יפלו ללבונה. בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין. לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה. מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה. בין חולין למעשר שני. קרוב לחולין יפלו לחולין. למעשר שני יפלו למעשר שני. מחצה למחצה יפלו למעשר שני. זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל. מחצה למחצה להחמיר.

### 7:2

[¶3] Money which was found in front of animal dealers [in Jerusalem], it is always [second] tithes [money]; [If it was found] on the Temple Mount it is non-sacred [money]. [If it was found] in Jerusalem during the time of a festival, it is [second] tithes [money]. But all the rest of the year it is non-sacred [money].

> Hebrew: מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה. לעולם מעשר. בהר הבית חולין. בירושלם בשעת הרגל מעשר. ובשאר כל ימות השנה חולין:

### 7:3

[¶5] Meat which was found in the Temple courtyard: Limbs: [they must be treated as belonging to] whole burnt-offerings; Pieces: [they must be treated as belonging to] sin-offerings. [Meat which was found] in Jerusalem, [must be treated as belonging to] wellbeing-offerings. In both cases it must be left to become disqualified and must then go out to the place of burning. [Meat which was] found within the borders [of Israel but outside of Jerusalem]: Limbs: [they must be treated as] carrion; Pieces: they are permitted. But [if found] during the time of a festival, when meat is abundant, it is permitted [to eat it] even when cut up in limbs.

> Hebrew: בשר שנמצא בעזרה אברין עולות וחתיכות חטאות. בירושלם זבחי שלמים. זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. נמצא בגבולין. אברין נבילות. חתיכות מותרות. ובשעת הרגל שהבשר מרובה אף אברין מותרין:

### 7:4

[¶7] Beasts which were found in Jerusalem as far as Migdal Eder and within the same distance in any direction: Males are [considered as] burnt-offerings; Females are [considered as] peace-offerings. Rabbi Judah says: that which is fit for a pesach offering, is [considered as] a pesach-offerings [when found] within thirty days before the pilgrimage [of Pesach].

> Hebrew: בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר. וכמידתה לכל רוח זכרים עולות. נקבות זבחי שלמים. רבי יהודה אומר הראוי לפסחים פסחים. קודם לרגל שלשים יום:

### 7:5

[¶9] In olden times they used to take a pledge from any one who had found such a [stray] animal, until he brought its libation-offerings. Then people would leave the animal and run away. So the court decreed that its libation-offerings should come from public funds.

> Hebrew: בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה חזרו להיות מניחין אותה ובורחין. התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור:

### 7:6

[¶11] Rabbi Shimon said: there were seven things that the court decree and that was one of them. [The others were the following:]A non-Jew who sent a burnt-offering from overseas and he sent with it its libation-offerings, they are offered out of his own; But if [he did] not [send its libation-offerings], they should be offered out of public funds. So too [in the case of] a convert who had died and left sacrifices, if he had also left its libation-offerings they are offered out of his own; But if not, they should be offered out of public funds. It was also a condition laid down by the court in the case of a high priest who had died that his minhah should be offered out of public funds. Rabbi Judah says: [it was offered out] of the property of his heirs, And had to be offered of the whole [tenth].

> Hebrew: אמר רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין. וזה אחד מהן נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קריבין משלו. ואם לאו קריבין משל צבור. וכן גר שמת והניח זבחים. אם יש לו נסכים קריבין משלו. ואם לאו קריבין משל צבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל צבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קריבה:

### 7:7

[¶13] [They further decreed] concerning the salt and the wood that the priests may benefit from them. And concerning the [red] heifer that using its ashes is not considered sacrilege. And concerning bird-offerings which had become unfit [for sacrifice], that [others] should be offered [in their place] out of public funds. Rabbi Yose says: the one who supplied the bird-offerings was bound to supply [those which had to be offered in the place of] those which had become unfit.

> Hebrew: על המלח. ועל העצים שיהו הכהנים נאותים בהן. ועל הפרה. שלא יהו מועלין באפרה. ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין מספק את הפסולות:

## 8. Chapter 8

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/8/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shekalim/8/#p-N

### 8:1

[¶1] Any spit found in Jerusalem is clean except that which is [found] in the upper market, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: at other times of the year [spit found] in the middle [of the road] is unclean but [spit found] at the sides [of the road] is clean; but at festivals time [spit found] in the middle [of the road] is clean, while [that which is found] at the sides [of the road] is unclean, since they are few in number, they remove themselves to the sides of the road.

> Hebrew: כל הרוקין הנמצאין בירושלם טהורין חוץ משל שוק העליון דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בשאר ימות השנה שבאמצע טמאין. ושבצדדין טהורין. ובשעת הרגל. שבאמצע טהורין. ושבצדדין טמאין. שמפני שהן מועטין מסתלקין לצדדין:

### 8:2

[¶3] All vessels found in Jerusalem on the way going down to the place of immersion are unclean, [but those found] on the way going up [from the place of immersion] are clean; for the way down is not the same as the way up, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: they are all clean, except the basket and the shovel or pick which are specially connected with [work in] cemeteries.

> Hebrew: כל הכלים הנמצאין בירושלם. דרך ירידה לבית הטבילה. טמאין. דרך עלייה טהורין. שלא בדרך ירידתן עלייתן. דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר כולן טהורין. חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות:

### 8:3

[¶5] A [slaughtering] knife which was found on the fourteenth [of Nisan] he may slaughter with it immediately. [If it was found] on the thirteenth [of Nisan] he must immerse it again. But a chopping knife whether [found] on the fourteenth or on the thirteenth, he must immerse it again. If the fourteenth fell on Shabbat, he may slaughter with it immediately. [If found] on the fifteenth, he may slaughter with it immediately. If [the chopping knife] was found tied to a [slaughtering] knife it may be treated as the knife.

> Hebrew: סכין שנמצאת בארבעה עשר. שוחט בה מיד. בשלשה עשר שונה ומטביל. וקופיץ בין בזה ובין בזה. שונה ומטביל. חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד. בחמשה עשר שוחט בה מיד. נמצאת קשורה לסכין. הרי זו כסכין:

### 8:4

[¶7] If the curtain [separating the Holy of Holies from the rest of the Temple] was defiled by a derived uncleanness, they immerse it within [the precincts of the Temple] and they bring it back in again. But if it was defiled by a principal uncleanness, they immerse it outside and spread out in the Hel. If it was new it was spread out on the roof of the colonnade, so that the people might behold its workmanship which is beautiful.

> Hebrew: פרוכת שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים ומכניסין אותה מיד. ואת שנטמאת באב הטומאה. מטבילין אותה בחוץ. ושוטחין אותה בחיל. ואם היתה חדשה שוטחין אותה על גג האיצטבא כדי שיראו העם את מלאכתן שהיא נאה:

### 8:5

[¶9] Rabban Shimon ben Gamaliel says in the name of Rabbi Shimon the son of the chief [of the priests]: the curtain was a handbreadth in thickness and was woven on seventy-two cords, and on each cord there were twenty-four threads. It was forty cubits long and twenty cubits broad, and was made by eighty-two young girls. Two curtains were made every year, and three hundred priests were needed to immerse it.

> Hebrew: רבן שמעון בן גמליאל אומר. משום רבי שמעון בן הסגן. פרוכת עביה טפח. ועל שבעים ושנים נימין נארגת. ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה. ומשמונים ושתי רבוא נעשית. ושתים עושין בכל שנה. ושלש מאות כהנים. מטבילין אותה:

### 8:6

[¶11] Meat of most holy things which was defiled, whether by a principal uncleanness or by a derived uncleanness, whether inside or outside [the precincts of the temple]:Bet Shammai say: it must all be burnt within, except when defiled outside by a principal uncleanness. But Bet Hillel say: it must all be burnt outside, except that which was defiled by a derived uncleanness within.

> Hebrew: בשר קדשי קדשים שנטמא. בין באב הטומאה. בין בולד הטומאה. בין בפנים. בין בחוץ. בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים. חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. ובית הלל אומרים. הכל ישרף בחוץ. חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים:

### 8:7

[¶13] Rabbi Eliezer says: [Sacrificial meat] which was defiled by a principal uncleanness, whether inside or outside [the Temple precincts], must be burned outside [the Temple]. [Sacrificial meat] which was defiled with a derived uncleanness whether inside or outside the Temple, is burned inside the Temple. Rabbi Akiva says: where it was defiled there it is burned.

> Hebrew: רבי אליעזר אומר. את שנטמא באב הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. ישרף בחוץ. ואת שנטמא בולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ ישרף בפנים. רבי עקיבא אומר מקום טומאתו שם שריפתו:

### 8:8

[¶15] The limbs of the daily burnt-offering were placed on the half of the ramp [to the altar] downwards on the west side. Those of the additional offering (musaf) were placed on the half of the ramp downwards on the east side. While those of the new moon offerings were placed on top of the rim of the altar. [The laws of] the shekels and of the first-fruit are in force only when the Temple stands, but [the laws of] the tithe of grain and of the tithe of cattle and of the firstborn are in force both when the Temple exists and when the Temple does not exist. One who dedicates shekels or first-fruits [when the Temple does not exist], they are holy. Rabbi Shimon says: one who says “the first-fruit be holy,” they are not holy.

> Hebrew: אברי התמיד נתנין מחצי כבש ולמטה במזרח (ספרים אחרים במערב) ושל מוספין נתנין מחצי כבש ולמטה במערב (ספרים אחרים במזרח) ושל ראשי חדשים נתנין מתחת (ספרים אחרים על) כרכוב המזבח מלמטה (ספרים אחרים מלמעלה) השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית. אבל מעשר דגן ומעשר בהמה והבכורות. נוהגין בין בפני הבית. בין שלא בפני הבית. המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קדש. רבי שמעון אומר. האומר בכורים קדש. אינן קדש: