---
title: "Mishnah Shevuot"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Shevuot. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/"
---

# Mishnah Shevuot

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

Oaths, and the offering for a false oath.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/6.md)
7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/7.md)
8. [Chapter 8](https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/8.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/1/#p-N

### 1:1

[¶1] Oaths are of two kinds, subdivided into four; The laws concerning the discovery of having contracted uncleanness are of two kinds, subdivided into four; The laws concerning carrying on the Sabbath are of two kinds, subdivided into four. The symptoms of negas are of two kinds, subdivided into four.

> Hebrew: שבועות שתים. שהן ארבע. ידיעות הטומאה. שתים שהן ארבע. יציאות השבת. שתים שהן ארבע. מראות נגעים. שנים שהם ארבעה:

### 1:2

[¶3] Where there is knowledge at the beginning and at the end but forgetfulness between, a “sliding scales” sacrifice is brought. Where there is knowledge at the beginning but not at the end, the goat which is [sacrificed and its blood sprinkled] within [the Holy of Holies on the Day of Atonement] together with the Day of Atonement itself hold the sin in suspense until it become known to the sinner, and he brings the “sliding scale” sacrifice.

> Hebrew: כל שיש בה ידיעה בתחלה. וידיעה בסוף. והעלם בינתיים. הרי זה בעולה ויורד. יש בה ידיעה בתחלה. ואין בה ידיעה בסוף. שעיר שנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו. ויביא בעולה ויורד:

### 1:3

[¶5] Where there is no knowledge at the beginning but there is knowledge at the end, the goat sacrificed on the outer altar together with the day of atonement bring atonement, for it says: “[one he-goat for a sin-offering] beside the sin-offering of atonement” (Numbers 29:1: for that which this goat [prepared inside the Holy of Holies] atones this goat [prepared outside] atones: just as the ‘inner’ goat atones only for a sin where there was knowledge [at the beginning], so the “outer” goat atones only for a sin where there was knowledge [at the end].

> Hebrew: אין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר. שנאמר (במדבר כט, יא) מלבד חטאת הכפורים. על מה שזה מכפר זה מכפר. מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה. אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה:

### 1:4

[¶7] Where there is no knowledge [of the impurity] either at the beginning or at the end, the goats offered as sin-offerings on festivals and new months bring atonement, the words of Rabbi Judah. Rabbi Shimon says: “The festival goats atone [for such sins] and not the new moon goats. And for what do the new month goats bring atonement? For a pure man who ate impure holy food.” Rabbi Meir says: “All the goats have equal powers of atonement for imparting impurity to the Temple and holy food. Rabbi Shimon used to say: “The new month goats bring atonement for a pure man who ate impure holy food; and the festival goats atone for transgression of the laws of impurity where there was no knowledge either at the beginning or at the end; and the ‘outer’ goat of the Day of Atonement atones for transgression of these laws where there was no knowledge at the beginning but there was knowledge at the end. They said to him: “Is it permitted to offer up the goat set apart for one day on another?” He said to them: “Let it be offered.” They said to him: “Since they are not equal in the atonement they bring how can they take each other's place?” He replied: “They are all at least equal [in the wider sense] in that they bring atonement for transgressions of the laws of impurity in connection with the temple and holy food.”

> Hebrew: ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים. דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין. אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין. על הטהור שאכל את הטמא. רבי מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. ושל יום הכפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה. אמר להם יקרבו. אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה. היאך קריבין זה בזה. אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:

### 1:5

[¶9] Rabbi Shimon ben Judah said in his name [of Rabbi Shimon (bar Yohai)]: “The new month goats bring atonement for a pure person who ate impure holy food; the festival goats, in addition to bringing atonement for a pure person who ate impure holy food, atone also for a case where there was no knowledge either at the beginning or at the end; the ‘outer’ goat of the Day of Atonement, in addition to bringing atonement for a pure person who ate impure holy food and for a case where there was no knowledge either at the beginning or at the end, atones also for a case where there was no knowledge at the beginning but there was knowledge at the end. They said to him: “Is it permitted to offer up the goat set apart for one day on another?” He said, “Yes.” They [further] said to him: “Granted that the Day of Atonement goat may be offered up on the new month, but how can the new month goat be offered up on the Day of Atonement to bring atonement for a sin that is not within its scope?” He replied: “They are all at least equal [in the wider sense] in that they bring atonement for transgressions of the laws of impurity in connection with the temple and holy food.”

> Hebrew: רבי שמעון בן יהודה אומר משמו. שעירי ראשי חדשים מכפרין. על הטהור שאכל את הטמא. מוסיף עליהם של רגלים. שמכפרין על טהור שאכל את הטמא. ועל שאין בה ידיעה. לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהן של יום הכפורים. שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. ועל שאין בה ידיעה. לא בתחלה ולא בסוף. ועל שאין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה. אמר להם הן. אמרו לו אם כן יהיו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים. אבל היאך של ראשי חדשים קריבים ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלה. אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:

### 1:6

[¶11] For intentional transgressions of the laws of impurity in connection with the temple and holy food, the goat offered inside [the Holy of Holies] on the Day of Atonement together with the Day of Atonement itself bring atonement. For other transgressions of the Torah, light and grave, intentional and unintentional, known and unknown, positive and negative, those punishable by kareth and those punishable by death imposed by the court for all these the scapegoat [sent out on the Day of Atonement] brings atonement.

> Hebrew: ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין. ועל שאר עבירות שבתורה. הקלות והחמורות. הזדונות והשגגות. הודע ולא הודע. עשה ולא תעשה. כריתות ומיתית בית דין. שעיר המשתלח מכפר:

### 1:7

[¶13] [The scapegoat] brings atonement to Israelites, priests, and the anointed high priest alike. What [then] is the difference between Israelites, priests, and the anointed high priest? [None], save that the bullock [offered on the Day of Atonement] brings atonement to the priests for transgressions of the laws of impurity in connection with the temple and holy food. Rabbi Shimon says: “Just as the blood of the goat that is offered within [the Holy of Holies] brings atonement for Israelites, so the blood of the bullock [offered on the Day of Atonement] brings atonement for priests; and just as the confession of sins pronounced over the scapegoat brings atonement for Israelites, so the confession pronounced over the bullock brings atonement for priests.

> Hebrew: אחד ישראלים. ואחד כהנים. ואחד כהן משוח. מה בין ישראלים לכהנים ולכהן משוח. אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/2/#p-N

### 2:1

[¶1] The laws concerning the discovery of having contracted uncleanness are of two kinds, subdivided into four;[If] he became impure and was aware of it, then he forgot that he had been impure, though he remembered that the food was holy; [If the fact that it was] holy food was unknown to him, though he remembered that he was impure; [If] both were unknown to him; And he ate holy food, and was not aware, and after he had eaten, he became aware: in these cases he brings a sliding scale sacrifice. [[If] he became impure and was aware of it, then he forgot that he had been impure, though he remembered that [he was entering] the Temple; [If the fact that he was entering] the Temple was unknown to him, though he remembered that he was impure; [If] both were hidden from him; And he entered the Temple and was not aware, and after he had gone out, became aware: in these cases he brings a sliding scale sacrifice.

> Hebrew: ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. נטמא וידע. ונעלמה ממנו הטומאה. וזכור את הקדש. נעלם ממנו הקדש. וזכור את הטומאה. נעלמו ממנו זה וזה. ואכל את הקדש ולא ידע. ומשאכל ידע. הרי זה בעולה ויורד. נטמא וידע. ונעלמה ממנו טומאה. וזכור את המקדש. נעלם ממנו מקדש. וזכור את הטומאה. נעלם ממנו זה וזה. ונכנס למקדש ולא ידע. ומשיצא ידע. הרי זה בעולה ויורד:

### 2:2

[¶3] It is the same whether one [while impure] enters the Temple court or the addition to the Temple court, for additions are not made to the city [of Jerusalem], or to the Temple courts except by the king, prophet, Urim and Thummim, the Sanhedrin of seventy one, and with two [loaves] of thanksgiving, and with song. And the court walks in a procession, the two [loaves] of thanksgiving [being carried] after them, and all Israel [following] behind them. The inner one is eaten, and the outer one is burnt. And as to any addition that was made without all these he who enters it [while impure] is not liable.

> Hebrew: אחד הנכנס לעזרה. ואחד הנכנס לתוספת העזרה. שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות. אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד. ובשתי תודות. ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם. וכל ישראל אחריהם. הפנימית נאכלת. והחיצונה נשרפת. וכל שלא נעשה בכל אלו. הנכנס לשם. אין חייבין עליה:

### 2:3

[¶5] If he became impure while in the Temple court [and was aware of it], and then forgot that he was impure, though he remembered that he was in the Temple; [Or] he forgot that he was in the Temple, though he remembered that he was impure; [Or,] he forgot both; And he prostrated himself, or waited [in the Temple] the time it takes to prostrate; Or went out the long way, he is liable; [If he went out] the shorter way, he is not liable; This is the positive precept concerning the temple for which they [the court] are not liable.

> Hebrew: נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה. וזכור את המקדש. נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה. נעלם ממנו זה וזה. והשתחוה. או ששהה בכדי השתחואה. בא לו בארוכה חייב. בקצרה פטור. זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה:

### 2:4

[¶7] And which is the positive precept concerning a menstruant for which they are liable? [This:] if one cohabited with a [ritually] pure woman, and she said to him: “I have become impure”, and he withdrew immediately, he is liable, because his withdrawal is as pleasant to him as his entry.

> Hebrew: ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה. היה משמש עם הטהורה. ואמרה לו נטמאתי. ופירש מיד חייב. מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו:

### 2:5

[¶9] Rabbi Eliezer said: “[Scripture says: ‘If any one touch… the carcass of] an impure creeping thing, and it be unknown to him’ (Leviticus 5:2), when the impure creeping thing is unknown to him, he is liable; but he is not liable, when the [fact that he is in the] Temple is unknown to him.” Rabbi Akiba said: “[Scripture says:] ‘and it be hidden from him that he is impure’: when his impurity is unknown to him, he is liable; but he is not liable, when the [fact that he is in the] Temple is unknown to him.” Rabbi Ishmael said: “[Scripture] twice [says:] ‘and it be hidden from him’, in order to make him liable both for the forgetfulness of the impurity and the forgetfulness of the Temple.”

> Hebrew: רבי אליעזר אומר (ויקרא ה, ב) השרץ. ונעלם ממנו. על העלם שרץ חייב. ואינו חייב על העלם מקדש. רבי עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא. על העלם טומאה חייב. ואינו חייב על העלם מקדש. ר' ישמעאל אומר ונעלם ונעלם שתי פעמים. לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/3/#p-N

### 3:1

[¶1] Oaths are two, subdivided into four. “I swear I shall eat”, and “[I swear] I shall not eat”; “[I swear] I have eaten”, and “[I swear] I have not eaten”. “I swear I shall not eat”, and he ate [even] a minute quantity, he is liable, the words of Rabbi Akiva. They [the Sages] said to Rabbi Akiva: “Where do we find that he who eats a minute quantity is liable, that this one should be liable?” Rabbi Akiba said to them: “But where do we find that he who [merely] speaks brings a sacrifice, that this one should bring a sacrifice?” [If a man says,] “I swear I shall not eat” and he ate and drank, he is liable only once. “I swear I shall not eat and I shall not drink,” and he ate and drank, he is liable twice.

> Hebrew: שבועות שתים שהן ארבע. שבועה שאוכל ושלא אוכל. שאכלתי ושלא אכלתי. שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא. חייב. דברי רבי עקיבא. אמרו לו לרבי עקיבא היכן מצינו באוכל כל שהוא. שהוא חייב. שזה חייב. אמר להן רבי עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן. שזה מדבר ומביא קרבן. שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. ואכל ושתה חייב שתים:

### 3:2

[¶3] “I swear I shall not eat,” and he ate wheat bread, barley bread, and spelt bread, he is liable only once. “I swear I shall not eat wheat bread, barley bread, and spelt bread,” and he ate [all three], he is liable for each one.

> Hebrew: שבועה שלא אוכל. ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכל. חייב על כל אחת ואחת:

### 3:3

[¶5] “I swear I shall not drink,” and he drank many liquids, he is liable only once. “I swear I shall not drink wine, oil, and honey,” and he drank [all three], he is liable for each one.

> Hebrew: שבועה שלא אשתה. ושתה משקין הרבה. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש. ושתה. חייב על כל אחת ואחת:

### 3:4

[¶7] “I swear I shall not eat,” and he ate foods which are not fit to be eaten, and drank liquids which are not fit to be drunk, he is exempt. “I swear I shall not eat,” and he ate carrion, trefot, and reptiles and creepy things, he is liable. Rabbi Shimon exempts him. He said, “I vow that my wife shall not benefit from me, if I have eaten today,” and he had eaten carrion, trefot, forbidden animals, or reptiles, his wife is prohibited to him.

> Hebrew: שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלים שאינן ראוין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה. פטור. שבועה שלא אוכל. ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים. חייב. רבי שמעון פוטר. אמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום. והוא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה:

### 3:5

[¶9] It is the same [whether he swears of] things concerning himself, or of things concerning others, or of things which have substance, or of things which have no substance. How so? [If] he said, “I swear that I shall give to so-and-so”, or “I shall not give”; “I have given”, or “I have not given”; “I shall sleep”, or “I shall not sleep”; “I have slept”, or “I have not slept”; “I shall throw a pebble into the sea”, or “I shall not throw”; “I have thrown”, or “I have not thrown”; [he is liable.] Rabbi Ishmael says: “He is liable only for [an oath with regards to] the future, for it says, “To do bad or to do good” (Leviticus 5:4). Rabbi Akiva said to him: “If so, we would know only such cases where doing evil and doing good are applicable; but how do we know such cases where doing evil and doing good are not applicable? He said to him: “From the amplification of the verse.” He said to him: “If the verse amplifies for that, it amplifies for this also.”

> Hebrew: אחד דברים של עצמו. ואחד דברים של אחרים. ואחד דברים שיש בהן ממש. ואחד דברים שאין בהם ממש. כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני. ושלא אתן. שנתתי. ושלא נתתי. שאישן. ושלא אישן. שישנתי. ושלא ישנתי. שאזרוק צרור לים. ושלא אזרוק. שזרקתי. ושלא זרקתי. רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא. שנאמר(ויקרא ה, ד) להרע או להטיב. אמר לו רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה. דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין. אמר לו מרבוי הכתוב. אמר לו אם ריבה הכתוב לכך. ריבה הכתוב לכך:

### 3:6

[¶11] If he swore to annul a commandment, and did not annul it, he is exempt. [If he swore] to fulfill [a commandment], and did not fulfill it, he is exempt. For it would have been logical [in the second instance] that he should have been liable, as is the opinion of Rabbi Judah ben Bathyra. [For] Rabbi Judah ben Bathyra said, “Now, if for [swearing with regards to] an optional matter, for which he is not adjured from Mount Sinai, he is liable [should he not fulfill his oath], for [swearing with regards to] a commandment, for which he is adjured from Mount Sinai, he should most certainly be liable [should he not fulfill his oath]! They said to him: “No! If you say that for an oath with regards to an optional matter [he is liable], it is because [Scripture] has in that case made negative equal to positive [for liability]; But how can you say that for an oath [to fulfill] a commandment [he is liable], since [Scripture] has not in that case made negative equal to positive, for if he swore to annul [a commandment], and did not annul it, he is exempt!

> Hebrew: נשבע לבטל את המצוה. ולא ביטל פטור. לקיים ולא קיים פטור. שהיה בדין שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא. אמר רבי יהודה בן בתירא מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני. הרי הוא חייב עליה. מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה. אמרו לו לא. אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן. תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן. שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור:

### 3:7

[¶13] “I swear I shall not eat this loaf”; “I swear I shall not eat it”; “I swear I shall not eat it”; and he ate it, he is liable only once. This is the oath of utterance, for which one is liable, for its willful transgression, flogging; and for its unwitting transgression, a sliding scale sacrifice. For a vain oath one is liable for willful transgression, flogging, and for unwitting transgression one is exempt.

> Hebrew: שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה. שבועה שלא אוכלנה. ואכלה אינו חייב אלא אחת. זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. שבועת שוא חייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור:

### 3:8

[¶15] What is a vain oath?If he swore that which is contrary to the facts known to people, saying of a pillar of stone that it is of gold; or of a man that he is a woman; or of a woman that she is a man. If he swore concerning a thing which is impossible, [for instance if he said,] “If I have not seen a camel flying in the air”, or “If I have not seen a serpent as thick as the beam of the olive press”. If he said to witnesses, “Come and bear testimony for me”, [and they replied,] “We swear that we will not bear testimony for you”. If he swore to annul a commandment, [for example] not to make a sukkah, or not to take a lulav, or not to put on tefillin. These are vain oaths, for which one is liable, for intentional transgression, lashes, and for unintentional transgression one is exempt.

> Hebrew: איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם. אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב. ועל האיש שהוא אשה. ועל האשה שהיא איש. נשבע על דבר שאי אפשר. אם לא ראיתי גמל שפורח באויר. ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. אמר לעדים בואו והעידוני. שבועה שלא נעידך. נשבע לבטל את המצוה. שלא לעשות סוכה. ושלא ליטול לולב. ושלא להניח תפילין. זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור:

### 3:9

[¶17] [If one said:] “I swear I shall eat this loaf”; [and then he said,] “I swear I shall not eat it,” the first is an oath of utterance, and the second is a vain oath. If he ate it, he transgressed the vain oath; if he did not eat it, he transgressed the oath of utterance.

> Hebrew: שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. הראשונה שבועת בטוי. והשניה שבועת שוא. אכלה עבר על שבועת שוא. לא אכלה. עבר על שבועת בטוי:

### 3:10

[¶19] The oath of utterance applies to men and women, to relatives and non-relatives, to those qualified [to bear witness] and those not qualified, [whether uttered] before the court, or not before the court, [but it must be uttered] with a man’s own mouth. And he is liable, for intentional transgression, lashes, and for unintentional transgression, a sliding scale sacrifice.

> Hebrew: שבועת בטוי. נוהג באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים. בכשרים ובפסולין. בפני בית דין. ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה קרבן עולה ויורד:

### 3:11

[¶21] A vain oath applies to men and women, to relatives and non-relatives, to those qualified [to bear witness] and those not qualified, [whether uttered] before the court, or not before the court, [but it must be uttered] with a man's own mouth. And he is liable, for intentional transgression, stripes, and for unintentional transgression he is exempt. [In the case of] both this and that [oath], if he was adjured by the mouth of others, he is liable. How so? If he said, “I have not eaten today,” or, “I have not put on tefillin today” [and the another person said,] “I adjure thee,” and he said, “Amen!”, he is liable [if his oath was false].

> Hebrew: שבועת שוא. נוהגת באנשים. ובנשים. ברחוקים. ובקרובים. בכשרים. ובפסולים. בפני בית דין. ושלא בפני בית דין. ומפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור. אחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב. כיצד. אמר לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום. משביעך אני ואמר אמן חייב:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/4/#p-N

### 4:1

[¶1] The oath of testimony applies to men and not to women, to non-relatives and not to relatives, to those qualified [to bear witness] and not to those unqualified. And it applies only to those eligible to bear witness. Whether [uttered] in front of the court or not in front of the court, if [uttered] with his own mouth; [but if adjured] by the mouth of others he is not liable unless he denies it before the court, these are the words of Rabbi Meir. But the Sages say: “Whether [uttered] with his own mouth or [adjured] by the mouth of others he is not liable unless he denies it before the court.”

> Hebrew: שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין. בכשרים. ולא בפסולין. ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. בפני בית דין ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. ומפי אחרים. אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו ובין מפי אחרים. אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין:

### 4:2

[¶3] And they are liable for intentional transgression of the oath, and for its unintentional transgression coupled with intentional [denial of knowledge of] testimony, but they are not liable for unintentional transgression. And what are they liable for the intentional transgression of the oath? A sliding scale sacrifice.

> Hebrew: וחייבין על זדון השבועה. ועל שגגתה עם זדון העדות. ואינן חייבין על שגגתה. ומה הן חייבין על זדון השבועה. קרבן עולה ויורד:

### 4:3

[¶5] The oath of testimony: How is it done? If he said to two [persons]: “Come and bear testimony for me”; [and they replied:] “We swear we know no testimony for you”; Or they said to him: “We know no testimony for you”, [and he said:] “I adjure you” and they said, “Amen! “, they are liable. If he adjured them five times outside the court, and the they came to the court and admitted [knowledge of testimony], they are exempt. If they denied, they are liable for each [oath]. If he adjured them five times before the court, and they denied [knowledge of testimony], they are liable only once. Said Rabbi Shimon: “What is the reason? Because they cannot afterwards admit [knowledge].

> Hebrew: שבועת העדות כיצד. אמר לשנים בואו והעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות. משביע אני עליכם. ואמרו אמן. הרי אלו חייבין. השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין. ובאו לבית דין והודו פטורים. כפרו. חייבים על כל אחת ואחת. השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו. אינן חייבין אלא אחת. אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ואינם יכולים לחזור ולהודות:

### 4:4

[¶7] If both [persons] denied [knowledge] together, they are both liable. If one after another, the first is liable, and the second exempt. If one denied, and the other admitted, the one who denied is liable. If there were two sets of witnesses, and the first denied, and then the second denied, they are both liable, because the testimony could be upheld by [either of] the two.

> Hebrew: כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין. בזה אחר זה. הראשון חייב. והשני פטור. כפר אחד והודה אחד. הכופר חייב. היו שתי כתי עדים. כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה. שתיהן חייבות. מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן:

### 4:5

[¶9] “I adjure you that you come and bear testimony for me that there are of mine in the possession of so-and-so a deposit, a loan, a stolen object, and a lost object”; [And they respond]: “We swear we know no testimony for you”, they are liable only once. “We swear we know not that there are of yours in the possession of so-and-so a deposit, a loan, a stolen object, and a lost object”, they are liable for each one. “I adjure you that you bear testimony for me that there is of mine in the possession of so-and-so a deposit of wheat, barley, and spelt”; [And they respond]: “We swear we know no testimony for you”, they are liable only once. “We swear we know no testimony for you that there is of yours in the possession of so-and-so a deposit of wheat, barley, and spelt”, they are liable for each one.

> Hebrew: משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון. ותשומת יד. וגזל. ואבידה. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. אין חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין. שיש לך ביד פלוני. פקדון. ותשומת יד וגזל ואבידה. חייבין על כל אחת ואחת. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אין חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין. חייבין על כל אחת ואחת:

### 4:6

[¶11] “I adjure you that you come and bear testimony for me that so-and-so owes me full damages, or half damages, or double payment, or four or five payment; Or that so-and-so raped my daughter, or seduced my daughter; Or that my son struck me; Or that my neighbor injured me, or set fire to my haystack on the Day of Atonement”; [And they deny knowledge of testimony] they are liable.

> Hebrew: משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי כפל תשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש פלוני את בתי ופתה את בתי ושהכני בני. ושחבל בי חברי ושהדליק את גדישי ביום הכפורים. הרי אלו חייבין:

### 4:7

[¶13] "I adjure you that you come and bear testimony for me that I am a priest, or, that I am a levite, or, that I am not the son of a divorced woman, or, that I am not the son of a halutzah; That so-and-so is a priest, or, that so-and-so is a levite, or, that he is not the son of a divorced woman, or, that he is not the son of a halutzah; That so-and-so violated his daughter, or seduced his daughter; That my son injured me; That my neighbor injured me, or set fire to my haystack on the Sabbath" [And they deny knowledge of testimony] they are exempt.

> Hebrew: משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן. שאני לוי. שאיני בן גרושה. שאיני בן חלוצה. שאיש פלוני כהן. שאיש פלוני לוי. שאינו בן גרושה. שאינו בן חלוצה. שאנס איש פלוני את בתו. ופתה את בתו. ושחבל בי בני. ושחבל בי חבירי. ושהדליק גדישי בשבת. הרי אלו פטורין:

### 4:8

[¶15] [If a man said,] “I adjure you that you come and bear testimony for me that so-and-so promised to give me two hundred zuz, and did not give me”, they are exempt, for they are liable only for a money claim as [in the case of] deposit.

> Hebrew: משביע אני עליכם. אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז. ולא נתן לי. הרי אלו פטורים. שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדן:

### 4:9

[¶17] “I adjure you that, when you know any testimony for me, you should come and bear testimony for me,” they are exempt, because the oath preceded the testimony.

> Hebrew: משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורים. מפני שקדמה שבועה לעדות:

### 4:10

[¶19] [If] he stood in the synagogue and said, “I adjure you that if you know any testimony for me you should come and bear testimony for me”, they are exempt unless he directs himself to them.

> Hebrew: עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורין. עד שיהיה מתכוין להם:

### 4:11

[¶21] If he said to two [persons]: “I adjure you, so-and-so and so-and-so, that if you know any testimony for me you should come and bear testimony for me”: [And they replied,] “We swear we know no testimony for you”, and they did know testimony for him, [but it was evidence of] one witness from the mouth of another witness; or if one of them was a relative or [otherwise] ineligible [as a witness], they are exempt.

> Hebrew: אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני. שאם אתם יודעין לי עדות. שתבואו ותעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. והם יודעין לו עדות. עד מפי עד. או שהיה אחד מהן קרוב או פסול. הרי אלו פטורין:

### 4:12

[¶23] If he sent by the hand of his servant, or if the defendant said to them: “I adjure you that if you know any testimony for him you should come and bear testimony for him”, they are exempt, until they hear [the adjuration] direct from the claimant.

> Hebrew: שילח ביד עבדו. או שאמר להן הנתבע. משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות. שתבואו ותעידוהו. הרי אלו פטורין. עד שישמעו מפי התובע:

### 4:13

[¶25] [If he said]: "I adjure you"; "I command you"; "I bind you"; they are liable. "By heaven and earth!", they are exempt. "By Alef Daleth"; "By Yod He"; "By God Almighty"; "By The Lord of Hosts; "By the Merciful and Gracious one"; "By the Long Suffering One"; "By the One Abounding in Kindness"; or by any of the substitutes [for the name], they are liable. He who blasphemes by any of them is liable, according to the words of Rabbi Meir. And the Sages exempt him. He who curses his father or mother by any of them is liable according to the words of Rabbi Meir. And the Sages exempt him. He who curses himself or his neighbor by any of them transgresses a negative precept. [If he said,] "May God smite you"; or "Yea, may God smite you"; this is the curse written in the Torah. "May [God] not smite you"; or "May he bless you"; Or "May he do good unto you [if you bear testimony for me]": Rabbi Meir makes [them] liable, and the Sages exempt [them].

> Hebrew: משביע אני עליכם. מצוה אני עליכם. אוסרכם אני. הרי אלו חייבין. בשמים ובארץ. הרי אלו פטורין. באל"ף דלי"ת. ביו"ד ה"י. בשדי. בצבאות. בחנון ורחום. בארך אפים ורב חסד. ובכל הכנויין. הרי אלו חייבין. המקלל בכולן חייב. דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין. המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין. המקלל עצמו וחברו בכולן. עובר בלא תעשה. יככה אלהים. וכן יככה אלהים. זו היא אלה הכתובה בתורה. אל יכך. ויברכך. וייטב לך. רבי מאיר מחייב. וחכמים פוטרין:

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/5/#p-N

### 5:1

[¶1] The oath of deposit applies to men and women, to non-relatives and relatives, to those qualified [to bear testimony] and those unqualified; before the court and not before the court, [if uttered] from his own mouth. And [if adjured] by the mouth of others, he is not liable unless he denies it before the court, according to the words of Rabbi Meir. But the Sages say, whether [uttered] from his own mouth or [adjured] by the mouth of others since he denied it, he is liable. And he is liable for intentional transgression of the oath, and for its unintentional transgression coupled with intentional [denial of having received the] deposit, but he is not liable for unintentional transgression. And what is he liable for the intentional transgression of the oath? A guilt offering of [the value of] two shekels of silver.

> Hebrew: שבועת הפקדון. נוהגת באנשים ובנשים. ברחוקים ובקרובים. בכשרים ובפסולים. בפני בית דין ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב. וחייב על זדון השבועה. ועל שגגתה עם זדון הפקדון. ואינו חייב על שגגתה. ומה חייב על זדונה. אשם בכסף שקלים:

### 5:2

[¶3] The oath of deposit how? If he said to him: “Give me my deposit which I have in your possession” [and the other replied:] “I swear that you have nothing in my possession”; or he replied to him; “You have nothing in my possession,” [and the depositor said:] “I adjure you”, and he responded, “Amen!”, he is liable. If he adjured him five times, whether before the court or not before the court, and he denied, he is liable for each one. Rabbi Shimon said: “What is the reason? Because he can retract and admit.”

> Hebrew: שבועת הפקדון כיצד. אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. או שאמר לו אין לך בידי. משביעך אני. ואמר אמן. הרי זה חייב. השביע עליו חמשה פעמים. בין בפני בית דין. ובין שלא בפני בית דין. וכפר. חייב על כל אחת ואחת. אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות:

### 5:3

[¶5] If five claimed from him, and said to him: “Give us the deposit that we have in your possession,” [and he replied:] “I swear that you have nothing in my possession,” he is liable only once. [If he said:] “I swear that you have nothing in my possession, nor you, nor you,” he is liable for each one. Rabbi Eliezer says: “Only if he says, ‘I swear’ at the end.” Rabbi Shimon says: “Only if he says, ‘I swear’ to each one.” “Give me the deposit, loan, theft, and lost object that I have in your possession,” [and he replied], “I swear that you do not have these in my possession,” he is liable only once. “I swear that you do not have in my possession a deposit, a loan, a theft, and a lost object,” he is liable for each one. “Give me the wheat, barley, and spelt that I have in your possession”, [and he replied], “I swear that you do not have these in my possession,” he is liable only once. “I swear that you do not have in my possession wheat, barley, and spelt,” he is liable for each one. Rabbi Meir said: “Even if he said, ‘... A grain of wheat, barley and spelt,’ he is liable for each one.

> Hebrew: היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך. שבועה שאין לכם בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי. ולא לך. ולא לך. חייב על כל אחת ואחת. רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה. רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. תן לי פקדון. ותשומת יד. גזל. ואבדה. שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי. פקדון. ותשומת יד. וגזל. ואבדה. חייב על כל אחת ואחת. תן לי חטין. ושעורין. וכוסמים. שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך ביד. חטין ושעורין וכוסמין. חייב על כל אחת ואחת. רבי מאיר אומר אפילו אמר חטה. ושעורה. וכוסמת. חייב על כל אחת ואחת:

### 5:4

[¶7] “You raped or seduced my daughter” and the other says, “I did not rape, nor seduce,” “I adjure you,” and he responds, “Amen!” he is liable. Rabbi Shimon exempts him, for he does not pay a fine on his own admission. They said to him: “Even though he does not pay a fine on his own admission, he still pays for the shame and blemish [to the girl], based on his own admission.

> Hebrew: אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי. ולא פיתיתי. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. רבי שמעון פוטר. שאינו משלם קנס על פי עצמו. אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו. משלם בושת ופגם על פי עצמו:

### 5:5

[¶9] “You stole my ox,” and he says, “I have not stolen it” “I adjure You,” and he responds, “Amen!” he is liable. “I have stolen it, but I have not killed it or sold it”, “I adjure you,” and he responds, “Amen!” he is exempt. “Your ox killed my ox,” and he says, “It did not kill [your ox]”, “I adjure you,” and he responds, “Amen!” he is liable. “Your ox killed my slave,” and he says, “It did not kill [your slave]”, “I adjure you,” and he responds, “Amen!” he is exempt. He said to him, “You injured me, or bruised me,” and the other says, “I have not injured you or bruised you,” “I adjure you,” and he responds, “Amen!” he is liable. His slave said to him, “You knocked out my tooth, or blinded my eye,” and he said, “I did not knock out [your tooth], or blind [your eye],’ “I adjure you,” and he responds, “Amen!” he is exempt. This is the principle: whenever he pays on his own admission, he is liable; and when he does not pay on his own admission, he is exempt.

> Hebrew: גנבת את שורי. והוא אומר לא גנבתי. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. גנבתי. אבל לא טבחתי. ולא מכרתי. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. המית שורך את שורי. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. המית שורך את עבדי. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. אמר לו חבלת בי ועשית בי חבורה. והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אמר לו עבדו. הפלת את שיני וסימית את עיני. והוא אומר לא הפלתי. ולא סימיתי. משביעך אני ואמר אמן. פטור. זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב. ושאינו משלם על פי עצמו. פטור:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/6/#p-N

### 6:1

[¶1] The oath of the judges [is imposed when] the claim is [at least] two silver coins, and the admission the equivalent of a perutah. And if the admission is not of the same kind as the claim, he is exempt. How is this so? “Two silver ma’ahs of mine are in your possession,” [and the other replies], “I have nothing of yours in my possession except a perutah,” he is exempt. “Two silver ma’ahs of mine and a perutah are in your possession,” [and the other replies,] “I have nothing of yours in my possession except a perutah,” he is liable. “A hundred denarii of mine are in your possession”, [and the other replies], “I have nothing of yours,” he is exempt. “A hundred denarii of mine are in your possession”, [and the other replies], “I have of yours only fifty denarii,” he is liable. “You have of my father’s a hundred denarii”, [and the other replies], “I have of his only fifty denarii”, he is exempt, because it is as if he restores a lost object.

> Hebrew: שבועת הדיינין. הטענה שתי כסף. וההודאה בשוה פרוטה ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור. כיצד שתי כסף לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה פטור. שתי כסף ופרוטה לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה חייב. מנה לי בידך. אין לך בידי פטור. מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר. חייב. מנה לאבא בידך. אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור. מפני שהוא כמשיב אבידה:

### 6:2

[¶3] “You have of mine a hundred denarii”, he said to him, “Yes.” The next day he said to him, “Give them to me”, [and he replied,] “I have given them to you,” he is exempt. [If he says,] “Nothing of yours is in my possession,” he is liable. “You have of mine a hundred denarii”, he said to him, “Yes”. [And then he said], “Do not give them to me except before witnesses.” The next day he said to him, “Give them to me;” [and he replied,] “I have given them to you,” he is liable, because he should have given them to him before witnesses.

> Hebrew: מנה לי בידך. אמר לו בפני עדים הן. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך פטור. אין לך בידי. חייב. מנה לי בידך. אמר לו הן. אל תתנהו לי אלא בעדים. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך. חייב. מפני שצריך ליתנו לו בעדים:

### 6:3

[¶5] “You have of mine a litra of gold”, [and he replies], “I have of yours only a litra of silver,” he is exempt. “You have of mine a golden denar”, [and he replies], “I have of yours only a silver denar, or a tresis, or a pundion, or a perutah”, he is liable, for all are one kind of coinage. “You have of mine a kor of grain”, [and he replies], “I have of yours only a letek of beans”, he is exempt. “You have of mine a kor of produce”, [and he replies], “I have of yours only a letek of beans,” he is liable, for beans are included in produce. If he claimed from him wheat, and the other admitted barley, he is exempt. But Rabban Gamaliel makes him liable. If he claims from his neighbor jars of oil, and he admits [his claim to the empty] jars, Admon says, since he admits to him a portion of the same kind as the claim, he must swear. But the sages say, the admission is not of the same kind as the claim. Rabban Gamaliel said, “I approve the words of Admon. If he claims from him vessels and lands, and he admits the vessels, but denies the lands; or admits the lands, but denies the vessels, he is exempt. If he admits a portion of the lands, he is exempt; a portion of the vessels, he is liable because properties for which there is no security bind properties for which there is security to take an oath for them.

> Hebrew: ליטרא זהב יש לי בידך. אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור. דינר זהב יש לי בידך. אין לך בידי. אלא דינר כסף. וטריסית. ופונדיון. ופרוטה. חייב. שהכל מין מטבע אחת. כור תבואה יש לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית. פטור. כור פירות יש לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית. חייב. שהקטנית בכלל פירות. טענו חטין והודה לו בשעורים. פטור. ורבן גמליאל מחייב. הטוען לחברו בכדי שמן. והודה לו בקנקנים. אדמון אומר הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה. ישבע. וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. טענו כלים וקרקעות. והודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים. פטור. הודה במקצת הקרקעות. פטור. במקצת הכלים. חייב. שהנכסים שאין להם אחריות. זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

### 6:4

[¶7] No oath is imposed in a claim by a deaf-mute, imbecile, or minor. And no oath is imposed on a minor. But an oath is imposed when a claim is lodged against a minor, or against the Temple’s property.

> Hebrew: אין נשבעין על טענת. חרש. שוטה. וקטן. ואין משביעין את הקטן. אבל נשבעים לקטן. ולהקדש:

### 6:5

[¶9] And these are the things for which no oath is imposed: slaves, bonds, lands, and dedicated objects. [The law of] paying double, or four or five times the value, does not apply to them. An unpaid guardian does not take an oath, and a paid guardian does not pay. Rabbi Shimon says: “For dedicated objects for which he is responsible an oath is imposed and for [dedicated objects] for which he is not responsible an oath is not imposed.

> Hebrew: ואלו דברים שאין נשבעין עליהן. העבדים. והשטרות. והקרקעות. וההקדשות. אין בהם תשלומי כפל. ולא תשלומי ארבעה וחמשה. שומר חנם אינו נשבע. נושא שכר אינו משלם. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן. נשבעין עליהן. ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן:

### 6:6

[¶11] Rabbi Meir says: “There are things which are [attached] to land, but are not like land.” But the sages do not agree with him. How so? [If one says,] “Ten vines laden with fruit I delivered to you” and the other says, “There were only five”; Rabbi Meir makes him take an oath; But the Sages say: “All that is attached to land is like land.” An oath is imposed only for a thing [defined] by size, weight, or number. How so? [If one says,] “A store room full [of produce] I delivered to you,” or “A purse full [of money] I delivered to you” – and the other says, “I do not know; but what you left you may take,” he is exempt. If one says, “[I gave you produce reaching] up to the moulding [above the window],” and the other says, “Only up to the window,” he is liable.

> Hebrew: רבי מאיר אומר יש דברים שהן בקרקע. ואינן כקרקע. ואין חכמים מודים לו. כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך. והלה אומר אינן אלא חמש. רבי מאיר מחייב שבועה. וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. אין נשבעין אלא על דבר שבמדה. ושבמשקל. ושבמנין. כיצד בית מלא מסרתי לך. וכיס מלא מסרתי לך. והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל. פטור. זה אומר עד הזיז. וזה אומר עד החלון. חייב:

### 6:7

[¶13] If a man lends [money] to his neighbor on a pledge, and the pledge was lost, and he said to him: “I lent you a sela on it, and it [the pledge] was worth a shekel,” and the other says, “No! You lent me a sela on it, and it was worth a sela”, he is exempt. “I lent you a sela” on it, and it was worth a shekel,” and the other says, “No! You lent me a sela on it, and it was worth three denarii,” he is liable. “You lent me a sela on it, and it was worth two,” and the other says, “No! I lent you a sela on it, and it was worth a sela”,” he is exempt. “You lent me a sela on it, and it was worth two,” and the other says: “No! I lent you a sela on it, and it was worth five denarii,” he is liable. And who takes the oath? He who had the deposit, lest, if the other take the oath, this one may bring out the deposit.

> Hebrew: המלוה את חבירו על המשכון. ואבד המשכון. אמר לו סלע הלויתיך עליו. ושקל היה שוה. והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו. וסלע היה שוה. פטור. סלע הלויתיך עליו. ושקל היה שוה. והלה אומר. לא כי. אלא סלע הלויתני עליו. ושלשה דינרים היה שוה. חייב. סלע הלויתני עליו. ושתים היה שוה. והלה אומר לא כי. אלא סלע הלויתיך עליו. וסלע היה שוה. פטור. סלע הלויתני עליו. ושתים היה שוה. והלה אומר לא כי. אלא סלע הלויתיך עליו. וחמשה דינרים היה שוה. חייב. ומי נשבע מי שהפקדון אצלו. שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון:

## 7. Chapter 7

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/7/#p-N

### 7:1

[¶1] All whom the Torah obligates to take an oath, take an oath, and do not pay. But these take an oath, and receive [payment]: the hired laborer, he who has been robbed, he who has been wounded, and he whose opponent is suspected of taking a false oath, and the shopkeeper with his account book. “The hired laborer” How so? [If] he says to him [his employer], “Give me my wages which you owe me,” and he replies, “I have given,” and the other says, “I have not received it,” he [the laborer] takes an oath and collects his wages. Rabbi Judah says: “[There is no oath] unless there is partial admission: How so? If he says to him, “Give me my wages, fifty denarii, which you owe me,” and the other says, “You have received a gold denar (25 silver denar).”

> Hebrew: כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין. השכיר. והנגזל. והנחבל. ושכנגדו חשוד על השבועה. והחנוני על פנקסו. השכיר כיצד. אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך. הוא אומר נתתי. והלה אומר לא נטלתי. הוא נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך. והוא אומר התקבלת דינר זהב:

### 7:2

[¶3] “He who has been robbed” How so? If they testified of a man that he entered into another’s house to take a pledge without permission, and the other says, “You have taken my vessels, and he says, “I have not taken them,” he takes an oath, and takes back his vessels. Rabbi Judah says: “[There is no oath] unless there is partial admission: How so? He said to him, “You have taken two vessels,” and the other says, “I have taken only one.”

> Hebrew: הנגזל כיצד. היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות. הוא אומר כליי נטלת. והוא אומר לא נטלתי. הרי זה נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו שני כלים נטלת. והוא אומר לא נטלתי אלא אחד:

### 7:3

[¶5] “He who has been wounded,” How so? If they testified about a person that another went onto his property whole, and came out wounded, and he said to him, “You have wounded me,” and the other said, “I have not wounded you,” he takes an oath, and receives [damages]. R. Judah says: “[There is no oath] unless there is partial admission: How so? He said to him, you have inflicted on me two wounds,” and the other said, “I inflicted on you only one wound.”

> Hebrew: הנחבל כיצד היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם. ויצא חבול. ואמר לו חבלת בי. והוא אומר לא חבלתי. הרי זה נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו חבלת בי שתים. והלה אומר לא חבלתי בך אלא אחת:

### 7:4

[¶7] “He whose opponent is suspected of taking a false oath,” How so? Whether it be the oath of testimony, or the oath of deposit, or even a vain oath. If one [of the litigants] was a dice-player, or usurer, or pigeon-flyer, or dealer in the produce of the seventh year, his opponent takes the oath and collects [his claim]. If both are suspect, the oath returns to its place, these are the words of Rabbi Yose. Rabbi Meir says: “They divide [the claim].”

> Hebrew: ושכנגדו חשוד על השבועה. כיצד. אחת שבועת העדות. ואחת שבועת הפקדון. ואפילו שבועת שוא. היה אחד מהן משחק בקוביא. ומלוה ברבית. ומפריחי יונים. וסוחרי שביעית. שכנגדו נשבע ונוטל. היו שניהן חשודין. חזרה השבועה למקומה. דברי רבי יוסי. רבי מאיר אומר יחלוקו:

### 7:5

[¶9] “And the shopkeeper with his account book,” How so? Not that he [the shopkeeper] says to him [the customer], “It is written in my account book that you owe me two hundred zuz”. Rather he [the customer] says to him [the shopkeeper], “Give my son two seahs of wheat,” or, “Give my laborer small change to the value of a sela” and then he says, “I have given,” and they say, “We have not received”; he [the shopkeeper] takes an oath, and receives [his due from the customer]. And they take an oath, and receive [their due]. Ben Nanas said: “How can both be permitted to come to a vain oath? Rather he takes without an oath, and they take without an oath.”

> Hebrew: והחנוני על פנקסו. כיצד. לא שיאמר לו כתוב על פנקסי. שאתה חייב לי מאתים זוז. אלא אמר לו תן לבני סאתים חטין. תן לפועלי בסלע מעות. הוא אומר נתתי. והן אומרים לא נטלנו. הוא נשבע ונוטל. והן נשבעין ונוטלין. אמר בן ננס כיצד. אלו באין לידי שבועת שוא ואלו באין לידי שבועת שוא. אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה:

### 7:6

[¶11] If he said to a shopkeeper, “Give me fruit for a denar,” and he gave him, and then the shopkeeper said to him, “Give me the denar”, and he replied to him, “I gave it to you, and you placed it in the till”, the customer takes an oath. If he gave him the denar, and said to him, “Give me the fruit,” and the shopkeeper says to him, “I have given it to you, and you took it to your house,” the shopkeeper takes an oath. Rabbi Judah says: “He who has the fruit in his possession, has the advantage.” If he said to a money-changer, “Give me change for a denar,” and he gave him; and said to him, “Give me the denar,” and the other said, “I have given it to you, and you placed it in the till,” the customer takes an oath. If he gave him the denar, and said to him, “Give me the small change,” and the other said to him, “I have given it to you, and you threw it in your purse,” the money -changer takes an oath. Rabbi Judah says: “It is not usual for a money-changer to give [even] an issar until he receives the denar.”

> Hebrew: אמר לחנוני תן לי בדינר פירות. ונתן לו. אמר לו תן לי את הדינר. אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי. ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר. אמר לו תן לי את הפירות. אמר לו נתתים לך. והולכתן לתוך ביתך. ישבע חנוני. רבי יהודה אומר כל שהפירות בידו. ידו על העליונה. אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו. אמר לו תן לי את הדינר. אמר לו נתתיו לך. ונתתו באונפלי. ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר. אמר לו תן לי את המעות. אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך. ישבע שולחני. רבי יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר. עד שיטול דינרו:

### 7:7

[¶13] So too they have said that she who impairs her kethubah [by admitting that it had already been partially paid] cannot receive [the remainder of the] payment except on oath; And that if one witness testifies against her that it [the kethubah] has been paid [in full], she cannot receive payment except on oath; And that from assigned property or orphans’ property she cannot exact payment [for her kethubah] except on oath; And that if she claims [her kethubah] not in his presence, she cannot receive payment except on oath. So, too, orphans cannot receive payment except on oath [namely]: “We swear that our father did not enjoin in his will, neither did our father say unto us, nor did we find [written] among the documents of our father that this document is paid.” Rabbi Yochanan ben Beroka says: “Even if the son was born after his father’s death he may take an oath, and collect his claim.” Rabban Shimon ben Gamaliel said: “If there are witnesses that the father said at the time of his death that this document was not paid, he receives [his claim] without an oath.”

> Hebrew: כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה. ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים. ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה. והנפרעת שלא בפניו. לא תפרע אלא בשבועה. וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. שבועה שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא. ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. רבי יוחנן בן ברוקה אומר אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב. הרי זה נשבע ונוטל. אמר רבן שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה:

### 7:8

[¶15] And these take an oath though there is no [definite] claim: partners, tenants, guardians, the wife who transacts the affairs in the house, and the son of the house. [If] he said to him, “What do you claim of me?”, [and the other replied,] “I want you to swear to me”, he must take an oath. If the partners or tenants had divided, he cannot impose an oath upon them. If an oath was imposed upon him in another case, they impose upon him the whole. And the seventh year cancels the oath.

> Hebrew: ואלו נשבעים שלא בטענה. השותפין. והאריסין. והאפוטרופין. והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית. ובן הבית. אמר לו מה אתה טועניני. רצוני שתשבע לי חייב. חלקו השותפין והאריסין. אין יכול להשביעו. נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. והשביעית משמטת את השבועה:

## 8. Chapter 8

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/8/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-shevuot/8/#p-N

### 8:1

[¶1] There are four kinds of guardians: an unpaid guardian, a borrower, a paid guardian and a hirer. An unpaid guardian may take an oath [that he had not been neglectful] in every case [of loss or damage and be free of liability]. A borrower must make restitution in every case. A paid guardian or a hirer may take an oath if the beast was injured, or taken captive or dead, but he must make restitution if it was lost or stolen.

> Hebrew: ארבעה שומרין הן. שומר חנם. והשואל. נושא שכר. והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל. והשואל משלם את הכל. נושא שכר. והשוכר. נשבעין על השבורה. ועל השבויה. ועל המתה. ומשלמים את האבדה. ואת הגניבה:

### 8:2

[¶3] If he [the owner] said to the unpaid guardian, “Where is my ox?” and he replied to him, “It died,” whereas in reality it was injured or captured or stolen or lost; [Or he replied], “It was injured,” whereas in reality it died or was captured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was captured,” whereas in reality it died or was injured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was stolen,” whereas in reality it died or was injured or captured or lost; [Or he replied,] “It was lost,” whereas in reality it died or was injured or captured or stolen; [And the owner said,] “I adjure you,” and he said, “amen”, he is exempt [from having to bring a sacrifice for a false oath].

> Hebrew: אמר לשומר חנם. היכן שורי. אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד. נשבר. והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. נגנב. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. אבד. והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן. פטור:

### 8:3

[¶5] [If the owner said,] “Where is my ox?” and he replied to him, “I do not know what you are talking about,” whereas in reality it died or was injured or captured or stolen or lost, [and the owner said,] “I adjure you,” and he said, “Amen”, he is exempt. [If the owner said,] “Where is my ox?” and he replied to him, “It was lost”; [and the owner said,] “I adjure you”, and he said, “Amen”, and witnesses testify against him that he had consumed it, he pays the principal; if he confessed himself, he pays the principal, a fifth, and brings a guilt-offering. [If the owner said,] “Where is my ox?” and he replied to him, “It was stolen;” [and the owner said,] “I adjure you, and he said, “Amen”, and witnesses testify against him that he himself stole it, he pays double; if he confessed himself, he pays the principal, fifth, and brings a guilt-offering.

> Hebrew: היכן שורי. אמר לו איני יודע מה אתה סח. והוא שמת. או נשבר. או נשבה. או נגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. היכן שורי. אמר לו אבד. משביעך אני. ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שאכלו. משלם את הקרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. היכן שורי אמר לו נגנב. משביעך אני. ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו. משלם קרן וחומש ואשם:

### 8:4

[¶7] If a man said to one in the market, “Where is my ox which you have stolen?” and he replied, “I did not steal it,” and witnesses testified against him that he did steal it, he pays double. If he killed it or sold it, he pays four or five times its value. If he saw witnesses coming nearer and nearer, and he said, “I did steal it, but I did not kill or sell it,” he pays only the principal.

> Hebrew: אמר לאחד בשוק היכן שורי שגנבת. והוא אומר לא גנבתי. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. טבח ומכר. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ראה עדים שממשמשין ובאין. אמר גנבתי. אבל לא טבחתי ולא מכרתי. אינו משלם אלא קרן:

### 8:5

[¶9] If he [the owner] said to the borrower, “Where is my ox?” and he replied to him, “It died,” whereas in reality it was injured or captured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was injured,” whereas in reality it died or was captured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was captured”, whereas in reality it died or was injured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was stolen”, whereas in reality it died or was injured or captured or lost; [Or he replied,] “It was lost”, whereas in reality it died or was injured or captured or stolen; [And the owner said,] “I adjure you,” and he said, “Amen,” he is exempt.

> Hebrew: אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה או נגנב. או אבד. נשבר. והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. נגנב. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. אבד. והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב. משביעך אני ואמר אמן. פטור:

### 8:6

[¶11] [If the owner said,] “Where is my ox?” and he replied to him, “I do not know what you are talking about,” whereas in reality it died or was injured or captured or stolen or lost; [and the owner said,] “I adjure you,” and he said, “Amen,” he is liable. If he said to a paid guardian, or hirer, “Where is my ox?” and he replied to him, “It died,” whereas in reality it was injured or captured; [Or he replied,] “It was injured,” whereas in reality it died or was captured; [Or he replied,] “It was captured,” whereas in reality it died or was injured; [Or he replied,] “It was stolen”, whereas in reality it was lost; [Or he replied,] “It was lost,” whereas in reality it was stolen; [And the owner said,] “I adjure you,” and he said, “Amen,” he is exempt. [If he replied,] “It died,” or, “It was injured,” or, “It was captured,” whereas in reality it was stolen or lost; [And the owner said,] “I adjure you,” and he said, “Amen,” he is liable. [If he replied,] “It was lost,” or, “It was stolen,” whereas in reality it died or was injured or captured; [And the owner said,] “I adjure you,” and he said, “Amen,” he is exempt. This is the principle: he who [by lying] changes from liability to liability or from exemption to exemption, or from exemption to liability, is exempt; From liability to exemption, is liable. This is the principle: he who takes an oath to make it more lenient for himself, is liable; to make it more stringent for himself, is exempt.

> Hebrew: היכן שורי. אמר לו איני יודע מה אתה סח. והוא שמת. או נשבר. או נשבה. או נגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אמר לנושא שכר. והשוכר. היכן שורי. אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה. נשבר. והוא שמת או נשבה. נשבה. והוא שמת או נשבר. נגנב. והוא שאבד. אבד. והוא שנגנב. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. מת. או נשבר. או נשבה. והוא שנגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אבד. או נגנב. והוא שמת. או נשבר או נשבה. משביעך אני ואמר אמן. פטור. זה הכלל. כל המשנה מחובה לחובה. ומפטור לפטור. ומפטור לחובה פטור. מחובה לפטור. חייב. זה הכלל. כל הנשבע להקל על עצמו חייב. להחמיר על עצמו. פטור: