---
title: "Mishnah Tamid"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Tamid. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/"
---

# Mishnah Tamid

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

The daily offering and the order of the morning service.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/6.md)
7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/7.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/1/#p-N

### 1:1

[¶1] In three places the priests keep watch in the Temple: in the chamber of Avtinas, in the chamber of the spark, and in the fire chamber. In the chamber of Avtinas and in the chamber of the spark there were upper chambers where the youths kept watch. The fire chamber was vaulted and it was a large room surrounded with stone projections, and the elders of the clan [serving in the Temple] used to sleep there, with the keys of the Temple courtyard in their hands. The priestly initiates used to place their bedding on the ground. They did not sleep in their sacred garments, but they used to take them off [and fold them] and place them under their heads and cover themselves with their own ordinary clothes. If one of them had a seminal emission, he used to go out and make his way down the winding stairs which went under the Birah, and which was lit by lights on each side until he reached the bathing place. There was a fire close by and an honorable seat [i.e. toilet]: and this was its honor: if he found it locked, he knew there was someone there; if it was open, he knew there was no one there. He would go down and bathe and then come up and dry himself and warm himself in front of the fire. He would then go and take his seat next to his fellow priests until the gates were opened, when he would take his departure.

> Hebrew: בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס. בבית הניצוץ. ובבית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. והרובים שומרים שם. בית המוקד כיפה. ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן. וזקני בית אב ישנים שם. ומפתחות העזרה בידם. ופרחי כהונה איש כסתו בארץ. לא היו ישנים בבגדי קדש. אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן. אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה. והנרות דולקין מכאן ומכאן. עד שהוא מגיע לבית הטבילה. ומדורה היתה שם. ובית כסא של כבוד. וזה היה כבודו. מצאו נעול. יודע שיש שם אדם. פתוח. יודע שאין שם אדם. ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה. בא וישב לו אצל אחיו הכהנים. עד שהשערים נפתחים. יוצא והולך לו:

### 1:2

[¶3] Anyone who desired to remove the ashes from the altar used to rise early and bathe before the superintendent came. At what time did the superintendent come? He did not always come at the same time; sometimes he came just at cock-crow, sometimes a little before or a little after. The superintendent would come and knock and they would open for him, and he would say to them, let all who have bathed come and draw lots. So they drew lots, and whoever was successful.

> Hebrew: מי שהוא רוצה לתרום את המזבח. משכים וטובל עד שלא יבא הממונה. וכי באיזו שעה הממונה בא. לא כל העתים שוות. פעמים שהוא בא מקריאת הגבר. או סמוך לו מלפניו או מלאחריו. הממונה בא ודופק עליהם. והם פתחו לו. אמר להן מי שטבל יבא ויפיס. הפיסו. זכה מי שזכה:

### 1:3

[¶5] He took the key and opened the small door, and went from the fire chamber into the Temple courtyard, and the priests went in after him carrying two lighted torches. They divided into two groups, one of which went along the portico to the east, while the other went along it to the west. They went along inspecting until they came to the place where the griddle-cakes were made. There the two groups met and said, Is all well (shalom)? All is well (shalom)! They then appointed they that made the griddle-cakes to make griddle-cakes.

> Hebrew: נטל את המפתח. ופתח את הפשפש. ונכנס מבית המוקד לעזרה. ונכנסו אחריו. ושתי אבוקות של אור בידם. ונחלקו לשתי כתות. אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח. ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב. היו בודקין והולכין. עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים. הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום. העמידו עושי חביתים לעשות חביתים:

### 1:4

[¶7] The one who had merited to clear the ashes, would get ready to clear the ashes. They said to him: “Be careful not to touch any vessel until you have washed your hands and feet from the laver. See, the fire-pan is in the corner between the ascent and the altar on the west of the ascent.” No one entered with him, nor did he carry any light. Rather, he walked by the light of the altar fire. No-one saw him or heard a sound from him until they heard the noise of the wooden wheel which Ben Katin made for hauling up the laver, when they said, “The time has come.” He washed his hands and feet from the laver, then took the silver fire-pan and went up to the top of the altar and cleared away the cinders on either side and scooped up the ashes in the centre. He then descended and when he reached the floor he turned his face to the north and went along the east side of the ascent for about ten cubits, and he then made a heap of the cinders on the pavement three handbreadths away from the ascent, in the place where they used to put the crop of the birds and the ashes from the inner altar and the ash from the menorah.

> Hebrew: מי שזכה לתרום את המזבח. הוא יתרום את המזבח. והם אומרים לו. הזהר שמא תגע בכלי. עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור. והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח. במערבו של כבש. אין אדם נכנס עמו. ולא נר בידו. אלא מהלך לאור המערכה. לא היו רואין אותו. ולא שומעין את קולו. עד ששומעין קול העץ. שעשה בן קטין מוכני לכיור. והן אומרים הגיע עת. קידש ידיו ורגליו מן הכיור. נטל מחתת הכסף. ועלה לראש המזבח. ופנה את הגחלים הילך והילך. חתה מן המאוכלות הפנימיות וירד. הגיע לרצפה. הפך פניו לצפון. הלך למזרחו של כבש כעשר אמות. צבר את הגחלים על גבי הרצפה. רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/2/#p-N

### 2:1

[¶1] When his fellow priests saw that he had descended, they came running and hastened to wash their hands and feet in the laver. They then took the shovels and the forks and went up to the top of the altar. The limbs and pieces of fat that had not been consumed since the evening they pushed to the sides of the altar. If there was not room on the sides they arranged them on the surround or on the ascent.

> Hebrew: ראוהו אחיו שירד והם רצו ובאו. מהרו וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור. נטלו את המגריפות. ואת הצינורות ועלו לראש המזבח. האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותם לצדדי המזבח. אם אין הצדדין מחזיקין. סודרין אותם בסובב על הכבש:

### 2:2

[¶3] They then began to throw the ashes on to the heap (tapuah). This heap was in the middle of the altar, and sometimes there was as much as three hundred kor on it. On festivals they did not use to clear away the ash because it was reckoned an ornament to the altar. It never happened that the priest was neglectful in taking out the ashes.

> Hebrew: החלו מעלין באפר על גבי התפוח. ותפוח היה באמצע המזבח. פעמים עליו כשלש מאות כור. וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח. מימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן:

### 2:3

[¶5] They then began to take up the logs to place onto the fire. Were all kinds of wood valid for the fire? Yes! All kinds of wood were valid for the fire except vine and olive wood. But what they mostly used were boughs of fig trees and of nut trees and of oil trees.

> Hebrew: החלו מעלין בגיזרין לסדר אש המערכה וכי כל העצים כשרים למערכה. הין. כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן. אבל באלו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן:

### 2:4

[¶7] He then arranged a large pile on the east side of the altar, with its open side on the east, while the inner ends of the [selected] logs touched the ash heap. Spaces were left between the logs in which they kindled the brushwood.

> Hebrew: סידר המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה וראשי הגיזרין הפנימים היו נוגעים בתפוח. וריוח היה בין הגיזרים. שהיו מציתין את האליתא משם:

### 2:5

[¶9] They picked out from there some good fig-tree branches to make a second fire for the incense near the south-western corner some four cubits to the north of it, using as much wood as he judged sufficient to form five seahs of coals, and on the Shabbat as much as he thought would make eight seahs of coals, because from there they used to take fire for the two dishes of frankincense for the showbread. The limbs and the pieces of fat which had not been consumed over night were put back on the wood. They then kindled the two fires and descended and went to the chamber of hewn stone.

> Hebrew: בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה שניה לקטורת מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות. בעומד חמש סאים גחלים. ובשבת בעומד שמונת סאין גחלים. ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה. הציתו שתי המערכות באש וירדו ובאו להם ללשכת הגזית:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/3/#p-N

### 3:1

[¶1] The superintendent then said to them: come and cast lots, to see who is to slaughter, and who is to sprinkle the blood, and who is to clear the ashes from the inner altar, and who is to clear the ash from the candlestick, and who is to lift the limbs on to the ascent: the head, the right leg, the two forelegs, the tailbone, the left leg, the breast and the neck and the two flanks, the entrails, the fine flour, the griddle cakes and the wine. They cast lots and whoever won, won.

> Hebrew: אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט. מי זורק. מי מדשן מזבח הפנימי. מי מדשן את המנורה. מי מעלה אברים לכבש. הראש והרגל. ושתי הידים. העוקץ והרגל. החזה והגרה. ושתי דפנות. הקרבים. והסלת. והחביתים. והיין. הפיסו זכה מי שזכה:

### 3:2

[¶3] He then said to them: Go out and see if it is yet time for the slaughter. If the time had come, the one who saw would say, “There are flashes.” Matya ben Samuel says: [He used to say] Has the whole of the east [of the sky] lit up. as far as Hebron? And he [the observer] would answer yes.

> Hebrew: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע הרואה אומר ברקאי. מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והוא אומר הין:

### 3:3

[¶5] He said to them: Go out and bring a lamb from the chamber of lambs. Now the lamb’s chamber was in the north-western corner. And there were four chambers there the chamber of lambs, the chamber of the seals, the chamber of the fire-room and the chamber where the showbread was prepared.

> Hebrew: אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים. והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם. אחת לשכת הטלאים. ואחת לשכת החותמות ואחת לשכת בית המוקד. ואחת לשכת שהיו עושין בה לחם הפנים.

### 3:4

[¶7] They went into the chamber of the vessels and they took out ninety-three vessels of silver and gold. They gave the animal for the daily sacrifice a drink from a cup of gold. Although it had been examined on the previous evening it was now examined again by torchlight.

> Hebrew: נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. השקו את התמיד בכוס של זהב. אף על פי שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות:

### 3:5

[¶9] The priest who had won the right to slaughter the tamid takes it along with him to the slaughter house, and those who had won the right to bring the limbs up followed after him. The slaughter house was to the north of the altar, and on it were eight small pillars on top of which were blocks of cedar wood, in which were fixed hooks of iron, three rows in each, upon which they would hang [the tamid] and they would strip its hide on tables of marble that stood between the pillars.

> Hebrew: מי שזכה בתמיד מושכו והולך לבית המטבחים. ומי שזכה באיברים הולכין אחריו. בית המטבחים היה לצפונו של מזבח. ועליו שמונה עמודים ננסין ורביעית של ארז על גביהן ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד. שבהן תולין ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים:

### 3:6

[¶11] Those who had won the right to clear the ashes from the inner altar and from the candlestick would go first with four vessels in their hands the teni, the kuz and two keys. The teni resembled a large tarkav of gold and held two and a half kavs. The kuz resembled a large gold pitcher. And two keys: One of the two keys would reach down to the “amah of the armpit” and the other opens immediately.

> Hebrew: מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה. היו מקדימין וארבעה כלים בידם. הטני. והכוז. ושתי מפתחות. הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קבין וחצי. והכוז דומה לקתון גדול של זהב. ושתי מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון:

### 3:7

[¶13] He then came to the small opening on the north. The great gate had two small openings, one on the north and one on the south. No one ever went in by the openings on the south, about which it is stated explicitly in Ezekiel, “And the Lord said to me, ‘This gate shall be closed, it shall not be opened, and no man shall enter by it, for the Lord God of Israel has entered by it” (Ezekiel 44:2). He took the key and opened the small opening and went in to the cell and from the cell to the Sanctuary, until he reached the great gate. When he reached the great gate he drew back the bolt and the latches and opened it. The slaughterer did not slaughter till he heard the sound of the great gate being opened.

> Hebrew: בא לו לפשפש הצפוני. ושני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום. שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם. ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל מד, ב) ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור. נטל את המפתח ופתח את הפשפש נכנס לתא ומן התא אל ההיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול. הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו. לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח:

### 3:8

[¶15] From Jericho they could hear the sound of the great gate being opened. From Jericho they could hear the sound of the magrephah. From Jericho they could hear the noise of the wooden pulley which Ben Katin made for the laver. From Jericho they could hear the voice of Gevini the herald. From Jericho they could hear the sound of the pipes. From Jericho they could hear the sound of the cymbals. From Jericho they could hear the sound of the singing [of the Levites]. From Jericho they could hear the sound of the shofar. Some say also of the high priest when he pronounced the divine name on Yom Kippur. From Jericho they could smell the odor of the compounding of incense. Rabbi Elazar ben Diglai said: my father had some goats in Har Michvar, and they would sneeze from the smell of the incense.

> Hebrew: מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר. ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת. אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור. והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת:

### 3:9

[¶17] The one who had been chosen for clearing the ashes from the inner altar went in carrying the teni which he set down in front of it, and he scooped up the ash in his fists and put it into it, and in the end he swept up what was left into it, and then he left it there and went out. The one who had been chosen to clear the ashes from the menorah went in. If he found the two eastern lights burning, he cleared the ash from the rest and left these two burning. If he found that these two had gone out, he cleared away their ash and kindled them from those which were still lit and then he cleared the ash from the rest. There was a stone in front of the candlestick with three steps on which the priest stood in order to trim the lights. He left the kuz on the second step and went out.

> Hebrew: מי שזכה בדשון מזבח הפנימי. נכנס ונטל הטני. והניחו לפניו. והיה חופן ונותן לתוכו. ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא. מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את השאר. ומניח את אלו דולקים במקומן. מצאן שכבו. מדשנן ומדליקן מן הדולק. ואחר כך מדשן את השאר. ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות והניח את הכוז על מעלה שניה ויצא:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/4/#p-N

### 4:1

[¶1] They would not tie up the lamb but rather they would string its legs together. Those who merited [to bring up] the limbs took hold of it. Thus it was strung up: its head was to the south while its face was turned to the west. The slaughterer stood to the east of it, facing the west. The morning tamid was killed by the north-western corner of the altar at the second ring. The evening tamid was killed by the north-eastern corner at the second ring. While one slaughtered another received the blood. He then proceeded to the north-eastern corner and cast the blood on the eastern and northern sides; he then proceeded to the southwestern corner and cast the blood on the western and southern sides. The remnant of the blood he poured out at the southern base of the altar.

> Hebrew: לא היו כופתין את הטלה אלא מעקדין אותו. מי שזכו באברים אוחזים בו. וכך היתה עקידתו ראשו לדרום. ופניו למערב. השוחט עומד במזרח ופניו למערב. של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה. של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה. שחט השוחט וקבל המקבל. בא לו לקרן מזרחית צפונית. ונותן מזרחה צפונה. מערבית דרומית. ונותן מערבה דרומה. שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית:

### 4:2

[¶3] He did not use to break the leg, but he made a hole in it at the [knee-] joint and suspended it from there. He then began to flay it until he came to the breast. When he came to the breast he cut off the head and gave it to the one who merited [bringing it onto the ramp]. He then cut off the legs [up to the knees] and gave them to the one who merited [bringing them onto the ramp]. He then finished the flaying. He tore out the heart and squeezed out the blood in it. He then cut off the forelegs and gave them to the one who merited [bringing them onto the ramp]. He then went back to the right leg and cut it off and gave it to the one who merited [to bring it onto the ramp], and the two testicles with it. He then tore it [the remaining carcass] open so that it was all exposed before him. He took the fat and put it on top of the place where the head had been severed. He took the innards and gave them to the one to who had merited washing them. The stomach was washed very thoroughly in the washing chamber, while the entrails were washed at least three times on marble tables which stood between the pillars.

> Hebrew: לא היה שובר בו את הרגל אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה בו. היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה. הגיע לחזה. חתך את הראש. ונתנו למי שזכה בו. חתך את הכרעים. ונתנן למי שזכה בהן. מירק את ההפשט. קרע את הלב והוציא את דמו. חתך את הידים. ונתנן למי שזכה בהן. עלה לרגל הימנית. חתכה ונתנה למי שזכה בה. ושתי ביצים עמה. קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו. נטל את הפדר. ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן. נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהם להדיחן. והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין. כל צרכה. והקרבים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה. על שולחנות של שיש שבין העמודים:

### 4:3

[¶5] He then took a knife and separated the lung from the liver and the finger of the liver from the liver, but he did not remove it from its place. He cut out the breast and gave it to the one who had merited [bringing it onto the ramp]. He came to the right flank and cut into it as far as the spine, without touching the spine, until he came to the place between two small ribs. He cut it off and gave it to the one who had merited [bringing it onto the ramp], with the liver attached to it. He then came to the neck, and he left two ribs on each side of it, cut it off and gave it to the one who had merited [bringing it onto the ramp], with the windpipe and the heart and the lung attached to it. He then came to the left flank in which he left the two thin ribs above and two thin ribs below; and he had done similarly with the other flank. Thus he left two on each side above and two on each side below. He cut it off and gave it to the one who had merited [bringing it onto the ramp], and the spine with it and the spleen attached to it. This was really the largest piece, but the right flank was called the largest, because the liver was attached to it. He then came to the tail bone, which he cut off and gave it to the one who had merited [bringing it onto the ramp], along with the tail, the finger of the liver and the two kidneys. He then took the left leg and cut it off and gave it to the one who had merited [bringing it onto the ramp]. Thus they were all standing in a row with the limbs in their hands The first had the head and the [right] hind leg. The head was in his right hand with its nose towards his arm, its horns between his fingers, and the place where it was severed turned upwards with the fat covering it. The right leg was in his left hand with the place where the flaying began turned away from him. The second had the two fore legs, the right leg in his right hand and the left leg in his left hand, the place where the flaying began turned away from him. The third had the tail bone and the other hind leg, the tail bone in his right hand with the tail hanging between his fingers and the finger of the liver and the two kidneys with it, and the left hind leg in his left hand with the place where the flaying began turned away from him. The fourth had the breast and the neck, the breast in his right hand and the neck in his left hand, its ribs being between two of his fingers. The fifth had the two flanks, the right one in his right hand, and the left one in his left hand, with the place where the flaying began turned away from him. The sixth had the innards on a platter with the knees on top of them. The seventh had the fine flour. The eighth had the griddle cakes. The ninth had the wine. They went and placed them on the lower half of the ramp on its western side, and salted them (see Leviticus 2:13). They then came down and went to the Chamber of Hewn Stone to recite the Shema.

> Hebrew: נטל את הסכין. והפריש את הריאה מן הכבד. ואצבע הכבד מן הכבד. ולא היה מזיזה ממקומה. נקב את החזה ונתנו למי שזכה בו. עלה לדופן הימנית. היה חותך ויורד עד השדרה. ולא היה נוגע בשדרה. עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות. חתכה ונתנה למי שזכה בה. והכבד תלויה בה. בא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן. ושתי צלעות מכאן. חתכה ונתנה למי שזכה בה והקנה והלב והריאה תלוים בה. בא לו לדופן השמאלית. והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן. ושתי צלעות רכות מלמטן. וכך היה מניח בחברתה. נמצא. מניח בשתיהן שתים שתים מלמעלן. ושתים שתים מלמטן. חתכה ונתנה למי שזכה בה. והשדרה עמה. והטחול תלוי בה. והיא היתה גדולה. אלא של ימין קורין גדולה. שהכבד תלויה בה. בא לו לעוקץ חותכו ונתנו למי שזכה בו. ואליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו. נטל רגל השמאלי. ונתנה למי שזכה בה. נמצא כולן עומדין בשורה. והאברים בידם. הראשון. בראש וברגל. הראש בימינו. וחוטמו כלפי זרועו. וקרניו בין אצבעותיו. ובית שחיטתו מלמעלן. והפדר נתון עליה. והרגל של ימין בשמאלו. ובית עורו לחוץ. השני. בשתי ידים של ימין בימינו. של שמאל בשמאלו. ובית עורן לחוץ. השלישי. בעוקץ וברגל. העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו. ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו. הרגל של שמאל בשמאלו. ובית עורו לחוץ. הרביעי. בחזה ובגרה. החזה בימינו והגרה בשמאלו. וצלעותיה בין אצבעותיו. החמישי. בשתי דפנות. של ימין בימינו. ושל שמאל בשמאלו. ובית עורן לחוץ. הששי. בקרבים הנתונים בבזך. וכרעים על גביהם מלמעלה. השביעי. בסלת. השמיני. בחביתין. התשיעי. ביין. הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו. ומלחום. וירדו ובאו להם ללשכת הגזית. לקרות את שמע.

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/5/#p-N

### 5:1

[¶1] The superintendent said to them: Bless one blessing! And they blessed. They then read the Ten Commandments, the Shema, the “And it will be if you hearken” (the second paragraph of Shema) and Vayomer (the third paragraph of Shema), and they blessed the people with three blessings: Emet veYatziv, and Avodah, and the priestly benediction. On Shabbat they added a blessing to be said by the watch which was leaving.

> Hebrew: אמר להם הממונה. ברכו ברכה אחת והן ברכו. קראו עשרת הדברים. שמע. והיה אם שמוע. ויאמר. ברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב. ועבודה. וברכות כהנים. ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא:

### 5:2

[¶3] He said to them: those who are new to the incense come and draw lots, and who ever won, won. He then said: new and old, come and draw lots to see who shall take up the limbs from the ascent to the altar. Rabbi Eliezer ben Jacob says: the one who brought the limbs on to the ascent also takes them up to the altar.

> Hebrew: אמר להם חדשים לקטרת באו והפיסו. הפיסו זכה מי שזכה. חדשים עם ישנים בואו והפיסו. מי מעלה אברים מן הכבש למזבח. רבי אליעזר בן יעקב אומר המעלה אברים לכבש. הוא מעלה אותן על גבי המזבח:

### 5:3

[¶5] He then handed them over to the attendants, who stripped them of their garments, and they would leave on them only the pants. There were windows there on which was inscribed the name of the garment to which each was assigned.

> Hebrew: מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם. לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד. וחלונות היו שם. וכתוב עליהם תשמישי הכלים:

### 5:4

[¶7] The one who had been selected to offer the incense took up the ladle, which was in shape like a big tarkav of gold, and it held three kavs, And the [small] dish was in the middle of it, heaped up with incense. This had a covering, over which was spread a piece of cloth.

> Hebrew: מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף. והכף דומה לתרקב גדול של זהב. מחזיק שלשת קבים. והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטרת. וכסוי היה לו. וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן:

### 5:5

[¶9] The priest who had won the firepan, would take the silver pan and ascend to the top of the altar and clear away the live coals to this side and that, and he would rake [the coals]. He then went down and poured them into a gold [firepan]. About a kav of the coals was spilt, and these he swept into the channel. On Shabbat he used to put an overturned pot on them. This pot was a large vessel which could hold a letekh. It had two chains; with one he used to draw it down, and with the other he used to hold it above so that it should not roll over. It was used for three purposes for placing over live coals, and over a [dead] creeping thing on Shabbat, and for drawing down the ashes from the top of the altar.

> Hebrew: מי שזכה במחתה. נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח. ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה. ירד ועירן לתוך של זהב. נתפזר ממנו כקב גחלים. והיה מכבדן לאמה. ובשבת היה כופה עליהן פסכתר. ופסכתר היתה כלי גדול מחזקת לתך. ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד. ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל. ושלשה דברים היתה משמשת כופין אותה על גב גחלים ועל השרץ בשבת. ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח:

### 5:6

[¶11] When they came between the Sanctuary and the altar, one took the magrefah and threw it between the Sanctuary and the altar. People could not hear one another speak in Jerusalem from the noise of the magrefah. It served three purposes: When a priest heard the sound of it he knew that his fellow priests were going in to bow down, and he would run to join them. When a Levite heard the noise he knew that his fellow Levites were going in to sing, and he would run to join them. And the head of the Ma’amad used to make the unclean stand in the east gate.

> Hebrew: הגיעו בין האולם ולמזבח. נטל אחד את המגרפה. וזורקה בין האולם ולמזבח. אין אדם שומע קול חברו בירושלים. מקול המגרפה. ושלשה דברים היתה משמשת. כהן ששומע את קולה. יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא. ובן לוי שהוא שומע את קולה. יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר. והוא רץ ובא. וראש המעמד. היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/6/#p-N

### 6:1

[¶1] They began to ascend the steps of the Sanctuary. Those who had won the right to clear the ashes from the inner altar and from the candlestick went in front. The one who won the right to clear the inner altar went in and took the teni and bowed down and went out again. The one who had been chosen to clear the candlestick went in, and if he found the two eastern lights still burning he cleared out the eastern one and left the western one burning, since from it he lit the candlestick for the evening. If he found that this one had gone out, he cleared the ash away and lit it from the altar of burnt-offering. He then took the kuz from the second step and bowed down and went out.

> Hebrew: החלו עולים במעלות האולם מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה. היו מקדימין לפניהם. מי שזכה בדישון מזבח הפנימי. נכנס ונטל את הטני. והשתחוה ויצא. מי שזכה בדישון המנורה. נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין. מדשן את המזרחי. ומניח את המערבי דולק. שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים. מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה. נטל את הכוז ממעלה שניה. והשתחוה ויצא:

### 6:2

[¶3] The one who had won the right to bring in the firepan made a heap of the coals on the top of the altar and then spread them about with the end of the firepan and bowed down and went out.

> Hebrew: מי שזכה במחתה. צבר את הגחלים על גבי המזבח. ורדדן בשולי המחתה. והשתחוה ויצא:

### 6:3

[¶5] The one who had won the right to the incense took the dish from the middle of the spoon and gave it to his friend or his relative. If some of it spilled into the spoon, he would put it into his hands. They used to instruct him: Be careful not to begin immediately in front of you or else you may burn yourself. He then began to scatter the incense and [after finishing] went out. The one who burned the incense did not do so until the superintendent said to him: burn the incense. If it was the high priest who burned: he would say to him: Sir, high priest, burn the incense. Everyone left and he burned the incense and bowed down and went out.

> Hebrew: מי שזכה בקטרת. היה נוטל את הבזך מתוך הכף. ונותנו לאוהבו או לקרובו. נתפזר ממנו לתוכו. נותנו לו בחפניו ומלמדים אותו. הוי זהיר שמא תתחיל לפניך. שלא תכוה. התחיל מרדד ויוצא לא היה המקטיר מקטיר. עד שהממונה אומר לו הקטר. אם היה כהן גדול. הממונה אומר אישי כהן גדול הקטר. פרשו העם. והקטיר והשתחוה ויצא:

## 7. Chapter 7

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-tamid/7/#p-N

### 7:1

[¶1] When the high priest went in to bow down, three priests supported him, one by his right and one by his left and one by the precious stones. When the superintendent heard the sound of the footsteps of the high priest as he was about to go out [from the Sanctuary], he raised the curtain for him. He went in, bowed down and went out, and then his fellow priests went in and bowed down and went out.

> Hebrew: בזמן שכהן גדול נכנס להשתחות. שלשה אוחזין בו אחד בימינו. ואחד בשמאלו. ואחד באבנים טובות. וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא. הגביה לו את הפרוכת. נכנס והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו:

### 7:2

[¶3] They went and stood on the steps of the Sanctuary. The first ones stood at the south side of their fellow priests with five vessels in their hands: one held the teni, the second the kuz, the third the firepan, the fourth the dish, and the fifth the spoon and its covering. They blessed the people with a single blessing, except in the country they recited it as three blessings, in the Temple as one. In the Temple they pronounced the divine name as it is written, but in the country by its substitute. In the country the priests raised their hands as high as their shoulders, but in the Temple above their heads, except the high priest, who did not raise his hands above the diadem. Rabbi Judah says: the high priest also raised his hands above the diadem, since it says, “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).

> Hebrew: באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:

### 7:3

[¶5] If the high priest wished to burn the offerings [himself], he would go up the ascent with the deputy high priest at his right. When he reached the middle of the ascent the deputy took hold of his right hand and helped him up. The first [of the other priests] then handed to him the head and the foot and he laid his hands on them and threw them [onto the altar]. The second then handed to the first the two fore legs. And he handed them to the high priest who laid his hands on them and threw them [onto the altar]. The second then went away. In the same way all the other limbs were handed to him and he laid his hands on them and threw them [on to the altar fire]. If he wanted, he could lay his hands and let others throw [them] on the fire. He then went around the altar. From where did he begin? From the southeastern corner; from there he went to the northeastern, then to the northwestern and then to the southwestern. They there handed him the wine for libation. The deputy high priest stood on the corner/horn of the altar with the flags in his hand, and two priests on the table of the fats with two trumpets in their hands. They blew a teki’ah, a teru’ah and a teki’ah. They then went and stood by Ben Arza, one on his right hand and one on his left. When he bent down to make the libation the deputy high priest waved the flags and Ben Arza struck the cymbals and the Levites sang the psalm. When they came to a pause they blew a teki’ah, and the public bowed down. At every pause there was a teki’ah and at every teki’ah a bowing down. This was the order of the regular daily sacrifice for the service of our Lord. May it be His will that it be rebuilt speedily in our days, Amen.

> Hebrew: בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו. הגיע למחצית הכבש. אחז הסגן בימינו והעלהו. הושיט לו הראשון הראש והרגל. וסמך עליהם וזרקן. הושיט השני לראשון שתי הידים נותנן לכהן גדול וסמך עליהם וזרקן. נשמט השני והלך לו. וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין והוא סומך עליהן וזורקן. ובזמן שהוא רוצה. הוא סומך. ואחרים זורקין. בא לו להקיף את המזבח. מהיכן הוא מתחיל. מקרן דרומית מזרחית. מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. נתנו לו יין לנסך. הסגן עומד על הקרן. והסודרים בידו. ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים. ושתי חצוצרות של כסף בידם. תקעו והריעו ותקעו. באו ועמדו אצל בן ארזא. אחד מימינו. ואחד משמאלו. שחה לנסך. והניף הסגן בסודרין. והקיש בן ארזא בצלצל. ודברו הלוים בשיר. הגיעו לפרק. תקעו והשתחוו העם. על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה. זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן:

### 7:4

[¶7] The following are the psalms that were chanted in the Temple. 1) On the first day they used to say, “The earth is the Lord's and the fullness thereof, the world and they that dwell therein” (Psalms 24). 2) On the second day they used to say: “Great is the Lord and highly to be praised, in the city of our God. His holy mountain” (Psalms 48). 3) On the third day they used to say: “God stands in the congregation of God, in the midst of the judges he judges” (Psalms 82). 4) On the fourth day they used to say: “O Lord, God to whom vengeance belongs. God to whom vengeance belongs, shine forth” (Psalms 94). 5) On the fifth day they used to say: “Sing aloud unto God our strength, shout unto the God of Jacob” (Psalms 91). 6) On the sixth day they used to say: “The lord reigns, he is clothed in majesty, the Lord is clothed, He has girded himself with strength” (Psalms 93). 7) On Shabbat they used to say: “A psalm, a song for the Sabbath day” (Psalms 92). A psalm, a song for the time to come, for the day that will be all Shabbat and rest for everlasting life.

> Hebrew: השיר שהיו הלוים אומרים במקדש. ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה. בשני היו אומרים. גדול ה' ומהולל מאד. בעיר אלהינו הר קדשו. בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו'. בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עזנו. הריעו לאלהי יעקב. בששי היו אומרים. ה' מלך גאות לבש וגו'. בשבת היו אומרים. מזמור שיר ליום השבת. מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים: