---
title: "Mishnah Temurah"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Temurah. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/"
---

# Mishnah Temurah

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

The substitution of one sacrificial animal for another.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/6.md)
7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/7.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/1/#p-N

### 1:1

[¶1] All persons can substitute, both men and women. Not that one is permitted to substitute, but that if one did so, the substitute is sacred, and he receives forty lashes. Priests have the power to substitute their own [animal] and Israelites also have the power to substitute their own [animal]. Priests do not have the power to substitute a hatat, an asham or a first-born: Rabbi Yohanan ben Nuri: what is the reason [priests] do not have the power to substitute a first-born? Rabbi Akiva said: a hatat and an asham are priestly gifts and a first-born is also a priestly gift. Just as in the case of a hatat and an asham [priests] have no power to substitute them, so in the case of a first-born [priests] have no power to substitute it. Rabbi Yohanan ben Nuri said to him: So what that priests should have no power to substitute a hatat and an asham, for there they have do not have a claim on these [offerings] while they are alive. How can you say that the same applies to a first-born upon which [the priests] do have a claim when it is alive? Rabbi Akiva replied to him: Has not Scripture already said: “Then it and its substitute shall be holy?” (Leviticus 27:10). Now where does the holiness [of the original animal] occur? In the house of the owners; so too the substitution occurs in the house of the owners.

> Hebrew: הכל ממירים. אחד אנשים ואחד נשים. לא שאדם רשאי להמיר. אלא שאם המיר מומר. וסופג את הארבעים. הכהנים ממירים את שלהם וישראל ממירים את שלהם. אין הכהנים ממירים. לא בחטאת. ולא באשם. ולא בבכור. אמר רבי יוחנן בן נורי. וכי מפני מה אין ממירים בבכור. אמר רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן. והבכור מתנה לכהן. מה חטאת ואשם אין ממירים בו. אף הבכור לא ימירנו בו. אמר לו רבי יוחנן בן נורי. מה לי אינו ממיר בחטאת ובאשם. שאין זכין בהן בחייהם. תאמר בבכור שזכין לו בחייו. אמר לו רבי עקיבא. והלא כבר נאמר (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. היכן קדושה חלה עליו. בבית הבעלים. אף תמורה בבית הבעלים:

### 1:2

[¶3] One can substitute Herd animals for flock animals and flock animals for herd animals; Sheep for goats and goats for sheep; Males for females and females for males; Unblemished animals for blemished animals and blemished animals for unblemished animals, since Scripture says: “One may not exchange or substitute another for it, either good for bad, or bad for good” (Leviticus 27:10). What is meant by “good for bad”? Blemished animals whose dedication was prior to their blemish. One can substitute one [hullin animal] for two [consecrated animals], and two [hullin animals] for one [consecrated animal]; One [hullin animal] for a hundred [consecrated animals] and a hundred [hullin animals] for one [consecrated animal]; Rabbi Shimon says: one can only substitute one for one, as it says, “Then it and its substitute” (ibid), just as “it” [the consecrated animal] is only one, so [its substitute] must also be only one.

> Hebrew: ממירין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר. מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים. מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים. שנאמר (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. איזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדישן את מומם. ממירים אחד בשנים ושנים באחד. אחד במאה. ומאה באחד. רבי שמעון אומר אין ממירים אלא אחד באחד שנאמר (שם) והיה הוא ותמורתו מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת:

### 1:3

[¶5] One cannot substitute limbs [of hullin] for [dedicated] embryos; Or embryos [of hullin] for [dedicated] limbs; Or embryos and limbs [of hullin] for whole [dedicated animals]; Or whole [animals of hullin] for them. Rabbi Yose says: limbs [of hullin] can be substituted for whole [dedicated animals], but whole [animals of hullin] cannot be substitute for them. Rabbi Yose said: When it comes to dedicating animals, is it not true that if one says: “This foot shall be an olah (a burnt offering),” the whole [animal] becomes an olah? Similarly, if one says, “This foot shall be in place of this [whole dedicated animal],” the whole [animal] should become a substitute in its place!

> Hebrew: אין ממירין אברים בעוברים. ולא עוברים באברים. ולא אברים ועוברים בשלמים. ולא שלמים בהן. רבי יוסי אומר ממירים אברין בשלמים. ולא שלמים באברין. אמר רבי יוסי והלא במוקדשין. האומר רגלה של זו עולה. כולה עולה. אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו. תהא כולה תמורה תחתיה:

### 1:4

[¶7] [Anything which has become subject to the law of terumah through] a mixture can affect a [second] mixture only in proportion. [Dough] leavened [through terumah] can affect [other dough] only in proportion. Drawn water can disqualify a mikweh only in proportion.

> Hebrew: אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון. אין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון:

### 1:5

[¶9] Hatat water does not become hatat water except with the putting of ashes [in the water]. A doubtful graveyard cannot make another doubtful graveyard. Nor can terumah be made after terumah. A substitute cannot make another substitute. The offspring of a dedicated animal cannot make a substitute. Rabbi Judah says: the offspring of a dedicated animal can make a substitute. They said to him: a dedicated animal can make a substitute, but neither the offspring of a dedicated animal nor a substitute can make a substitute.

> Hebrew: אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר. אין בית הפרס עושה בית הפרס. ולא תרומה אחר תרומה. ולא תמורה עושה תמורה. ולא הולד עושה תמורה רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה. אמרו לו הקדש עושה תמורה. לא הולד ולא תמורה עושין תמורה:

### 1:6

[¶11] Birds and menahot do not make a substitute, since it only says “a beast” (Leviticus 27:10). A congregation or partners cannot make a substitute, since it says: “He shall not substitute for it” an individual can make a substitute but a congregation or partners cannot make substitute. One cannot make a substitute with [objects] dedicated for Temple repairs. Rabbi Shimon said: Now is not tithe included [in the laws of substitutes]? Then why was it specially mentioned? In order to make a comparison with it: tithe is a private offering, it thus excludes congregational offerings. And tithe is a dedication for the altar, it thus excludes offerings dedicated for Temple repairs.

> Hebrew: העופות והמנחות אינן עושין תמורה. שלא נאמר אלא בבהמה. הצבור והשותפים אינן עושים תמורה. שנאמר. (ויקרא כז, י) לא ימיר אותו. יחיד עושה תמורה לא הצבור ולא השותפים עושים תמורה. קרבנות בדק הבית. אינן עושין תמורה. אמר רבי שמעון והלא המעשר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו. מה מעשר קרבן יחיד. יצאו קרבנות צבור. מה מעשר קרבן מזבח. יצאו קרבנות בדק הבית.

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/2/#p-N

### 2:1

[¶1] There are [laws relating] to the sacrifices of an individual which do not apply to congregational sacrifices and [laws relating] to congregational sacrifices which do not apply to the sacrifices of individuals. For sacrifices of an individual can make a substitute whereas congregational sacrifices cannot make a substitute; Sacrifices of an individual can be either males or females, whereas congregational sacrifices can be only males. For sacrifices of an individual the owner is responsible for them and their libations, whereas for congregational sacrifices they are not liable for them or for their libations, although they are liable for their libations once the sacrifice has been offered. There are [laws relating] to congregational sacrifices which do not apply to the sacrifices of individuals: For congregational sacrifices override Shabbat and [the laws] of ritual impurity, whereas sacrifices of individuals do not override the Shabbat or [the laws] of ritual impurity. Rabbi Meir said: but do not the griddle cakes of a high priest and the bull for Yom Hakippurim which are sacrifices of individuals and yet override the Shabbat and [the laws] of ritual impurity? The matter therefore depends on [whether] the time [for the offering up] is fixed.

> Hebrew: יש בקרבנות היחיד מה שאין בקרבנות הצבור. ויש בקרבנות הצבור. מה שאין בקרבנות היחיד. שקרבנות היחיד עושים תמורה. וקרבנות הצבור אינם עושים תמורה. קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות. וקרבנות צבור אין נוהגין אלא בזכרים. קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם. וקרבנות הצבור אינן חייבין לא באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח. יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד. שקרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה. וקרבנות היחיד. אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה. אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים. קרבן יחיד. ודוחין את השבת ואת הטומאה. אלא שזמנן קבוע:

### 2:2

[¶3] A hatat of an individual whose owners have been atoned for is left to die, whereas that of a congregation is not left to die. Rabbi Judah says: it is left to die. Rabbi Shimon said: Just as we have found with regard to the offspring of a hatat, the substitute of a hatat and a hatat whose owners died, that these rules apply only to an individual but not to a congregation, so too [the rules concerning] the hatat whose owners have been atoned for and [a hatat] whose year has passed apply only to an individual but not a congregation.

> Hebrew: חטאת היחיד. שכפרו בעליו מתות. ושל צבור. אינן מתות. רבי יהודה אומר ימותו. אמר רבי שמעון מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה. ביחיד דברים אמורים. אבל לא בצבור. אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן ביחיד דברים אמורים. אבל לא בצבור.

### 2:3

[¶5] In some ways [the laws relating to] dedications are more stringent than [that those relating to] a substitute, and in some ways [those relating to] a substitute are more stringent than [those relating to] dedications. In some ways [the laws relating to] dedications are more stringent than [those relating to] a substitute, For dedicated animals can make a substitute whereas a substitute cannot make another substitute. A congregation or partners can dedicate but cannot make a substitute. One can dedicate embryos and limbs, but one cannot make a substitute with them. [The laws relating to] a substitute are more stringent than [those relating to] dedications, since a substitute applies to a permanently blemished animal and it does not become hullin to be sheared or worked. Rabbi Yose son of Rabbi Judah says: they made an error to be the same as intent when it comes to a substitute, but they did not make an error to be the same as intent when it comes to dedication. Rabbi Elazar says: kilayim, terefah, a fetus extracted by means of a cesarean section, a tumtum and a hermaphrodite, cannot become sacred nor can they make sacred.

> Hebrew: חומר בקדשים מבתמורה ובתמורה מבקדשים. שהקדשים עושים תמורה. ואין תמורה עושה תמורה. הצבור והשותפין מקדישים. אבל לא ממירים. ומקדישים אברים ועוברים. אבל לא ממירים. חומר בתמורה שהקדושה חלה על בעלת מום קבוע. ואינה יוצא לחולין. להגזז ולהעבד. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר. עשה שוגג כמזיד. בתמורה. ולא עשה שוגג כמזיד. במוקדשים. רבי אלעזר אומר הכלאים והטרפה ויוצא דופן. טומטום ואנדרוגינוס. לא קדשים ולא מקדישים:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/3/#p-N

### 3:1

[¶1] The following are sacrifices whose offspring and substitutes are the same as them:The offspring of shelamim and their substitutes, their offspring and the offspring of their offspring, till the end of time, are regarded as shelamim, and they require the laying on of hands, libations and the waving of the breast and shoulder. Rabbi Eliezer says: the offspring of a shelamim must not be offered as a shelamim. The sages say: it is offered. Rabbi Shimon said: there is no dispute between them as regards the offspring of the offspring of a shelamim or the offspring of the offspring of a substitute that they are not offered. What did they dispute? The offspring [of a shelamim]: Rabbi Eliezer says: it is not offered, But the sages say: it is offered. Rabbi Joshua and Rabbi Papias testified regarding the offspring of a shelamim that it is offered as a shelamim. Rabbi Papias said: I testify that we had a cow of a shelamim and we ate it on Pesah and we ate its offspring as a shelamim on the festival [of Sukkot].

> Hebrew: אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן. ולד שלמים. ותמורתן. וולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כשלמים. וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק. רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים. וחכמים אומרים יקרב. אמר רבי שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים. ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב. ועל מה נחלקו. על הולד. שרבי אליעזר אומר לא יקרב. וחכמים אומרים יקרב. העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח. ואכלנו ולדה שלמים בחג:

### 3:2

[¶3] The offspring of a todah and its substitute, their offspring and the offspring of their offspring, until the end of all time, are considered as a todah, only they do not require the accompaniment of loaves of bread. The substitute of an olah, the offspring of its substitute, its offspring and the offspring of its offspring, until the end of time, are regarded as an olah: they require flaying, cutting into pieces and to be altogether burned.

> Hebrew: ולד תודה ותמורתה. ולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כתודה. ובלבד שאינן טעונין לחם. תמורת עולה וולד תמורה. ולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כעולה. וטעונין הפשט ונתוח וכליל לאשים:

### 3:3

[¶5] If one set aside a female animal for an olah and it gave birth to a male, it goes out to pasture until it becomes unfit for sacrifice. It is then sold and with its money he brings an olah. Rabbi Elazar says: the [male] animal itself is offered as an olah. If one sets aside a female [animal] for an asham, it goes out to pasture until it becomes unfit for sacrifice. It is then sold and with its money he brings an asham. If he has already offered an asham [in its place], its money goes for freewill-offerings. Rabbi Shimon says: it is sold without [waiting for] a blemish. The substitute of an asham, the young of its substitute, their young and the young of their young until the end of time, go out to pasture until unfit for sacrifice. They are then sold and their money goes for a freewill-offering. Rabbi Eliezer says: they are left to die. Rabbi Elazar says: he brings olot [burnt sacrifices] with their money. An asham whose owner died or whose owner obtained atonement [through another animal] goes out to pasture until unfit for sacrifice. It is then sold and its money goes for freewill-offerings. Rabbi Eliezer says: they are left to die. Rabbi Elazar says: he brings olot [burnt sacrifices] with their money.

> Hebrew: המפריש נקבה לעולה וילדה זכר. ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה. רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה. המפריש נקבה לאשם. תרעה עד שתסתאב. ותמכר ויביא בדמיה אשם. אם קרב אשמו יפלו דמיה לנדבה. רבי שמעון אומר תמכר שלא במום. תמורת אשם ולד תמורתה. וולדן וולד ולדן עד סוף העולם. ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה. רבי אליעזר אומר ימותו. ורבי אלעזר אומר יביא בדמיה עולות. אשם שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב. וימכר ויפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר ימותו. רבי אלעזר אומר יביא בדמיהן עולות:

### 3:4

[¶7] But cannot a nedavah [freewill-offering] also be an olah? What then is the difference between the opinion of Rabbi Elazar and that of the sages? Only in that when the offering comes as an obligation, he lays his hands on it and he brings libations and the libations must be from him; and if he is a priest, the privilege of officiating and its hide belong to him. Whereas when he brings it as a freewill-offering, he does not lay his hands [on it], he does not bring libations with it, the libations are provided by the congregation, and although he is a priest, the privilege of officiating and its hide belong to the men of the division [officiating that particular week].

> Hebrew: והלא אף הנדבה עולה היא. מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים. אלא בזמן שהיא באה חובה. הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו. ואם היה כהן. עבודתה ועורה שלו. ובזמן שהיא באה נדבה. אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכין. ונסכיה משל צבור. אף על פי שהוא כהן. עבודתה ועורה של אנשי משמר:

### 3:5

[¶9] The substitute of a first-born and an animal tithed, their young and the young of their young until the end of time, they are all treated like a first-born and an animal tithed, and are eaten by the owners when blemished. What is the difference between a first-born and an animal tithed [on the one hand] and other dedications [on the other]? All [blemished] dedications are sold in the market, killed in the market, and weighed by the pound, but not a first-born and an animal tithed. They [other dedications] and their substitutes are redeemed, but not a first-born and an animal tithed. They [other dedications] come from outside the land [to the land], but not a first-born and an animal tithed. [If] they however came from [outside the holy land] unblemished, they are offered, if blemished they are eaten by their owners with their blemishes. Rabbi Shimon: what is the reason? Because a first-born and an animal tithed have a remedy wherever they are, whereas all other dedications, although a blemish has occurred in them, remain holy.

> Hebrew: תמורת הבכור והמעשר. וולדן וולד ולדן. עד סוף העולם. הרי אלו כבכור וכמעשר. ויאכלו במומם לבעלים. מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים. שכל הקדשים נמכרים באטליס. ונשחטין באטליס. ונשקלין בליטרא. חוץ מן הבכור ומן המעשר. ויש להן פדיון. ולתמורותיהן פדיון. חוץ מן הבכור ומן המעשר. ובאים מחוצה לארץ. חוץ מן הבכור ומן המעשר. אם באו תמימים יקרבו. ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים. אמר רבי שמעון מה הטעם. שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן. ושאר כל הקדשים. אף על פי שנולד לו מום. הרי אלו בקדושתן:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/4/#p-N

### 4:1

[¶1] The offspring of a hatat, the substitute of a hatat, and a hatat whose owner has died, are left to die. A hatat whose year has passed or which was lost and found blemished: If the owners obtained atonement [afterwards, through another animal], is left to die, and it does not make a substitute; it is forbidden to derive benefit from it, but the laws of sacrilege do not apply. If the owners have not yet obtained atonement, it must go to pasture until it becomes unfit for sacrifice. It is then sold and another is bought with the money. It makes a substitute, and the laws of sacrilege do apply.

> Hebrew: ולד חטאת. ותמורת חטאת. וחטאת שמתו בעליה. ימותו. שעברה שנתה. ושאבדה ונמצאת בעלת מום. אם משכיפרו הבעלים תמות. ואינה עושה תמורה. לא נהנין. ולא מועלין. אם עד שלא כפרו הבעלים. תרעה עד שתסתאב. ותמכר ויביא בדמיה אחרת. ועושה תמורה. ומועלין בה:

### 4:2

[¶3] If one set aside a hatat and it was lost and he sacrificed another in its place, if then the first [animal] is found, it is left to die. If one set aside money for his hatat and they were lost and he offered a hatat instead of it, if then the money was found, it goes to the Dead Sea.

> Hebrew: המפריש חטאתו ואבדה והקריב אחרת תחתיה. ואחר כך נמצאת הראשונה. תמות. המפריש מעות לחטאת. ואבדו והקריב חטאת תחתיהן. ואחר כך נמצאו המעות ילכו לים המלח:

### 4:3

[¶5] If one set aside money for his hatat, and it was lost and he set aside other money in its place, if he did not have the opportunity to buy a hatat with it until the [first] money was found, he brings a hatat from both [sums], and the rest of the money is used for a freewill-offering. If one set aside money for his hatat and it was lost and he set aside a hatat in its place, if he did not have the opportunity to offer it until the money was found, and the hatat was blemished, it is sold and he brings a hatat from both [sums], and the rest is used as a freewill-offering. If one set aside a hatat and it was lost and he set aside money in its place, if he did not have the opportunity to buy a hatat until his hatat was found and it was blemished, it is sold and he brings a hatat from both [sums], and the rest is used for a freewill-offering. If one set aside a hatat and it was lost and he set aside another hatat in its place, if he did not have the opportunity to offer it until the first hatat was found and both were blemished, they are to be sold and he brings a hatat from both [sums] and the rest is used for a freewill-offering. If one set aside a hatat and it was lost and he set aside another in its place, if he did not have the opportunity of offering it until the first hatat was found and both animals were unblemished, one of them is offered as a hatat and the second must be left to die, the words of Rabbi. The sages say: the only hatat which is left to die is a case where it is found after the owners obtained atonement, and the money does not go to the Dead Sea except where found after the owners have obtained atonement.

> Hebrew: המפריש מעות לחטאתו ואבדו. והפריש מעות אחרים תחתיהן. לא הספיק ליקח בהן חטאת. עד שנמצאו המעות הראשונות. יביא מאלו ומאלו חטאת. והשאר יפלו לנדבה. המפריש מעות לחטאתו ואבדו. והפריש חטאת תחתיהן. לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות. והרי חטאת בעלת מום. תמכר. ויביא מאלו ומאלו. חטאת. והשאר יפלו לנדבה. המפריש חטאתו ואבדה. והפריש מעות תחתיה. לא הספיק ליקח בהן חטאת. עד שנמצאת חטאתו והרי היא בעלת מום. תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת. והשאר יפלו לנדבה. המפריש חטאתו ואבדה. והפריש אחרת תחתיה. לא הספיק להקריבה. עד שנמצאת הראשונה. והרי שתיהן בעלת מום. ימכרו ויביא מאלו ומאלו חטאת. והשאר יפלו לנדבה. המפריש חטאתו ואבדה. והפריש אחרת תחתיה. לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה. והרי שתיהן תמימות. אחת מהן יקרב חטאת. והשניה תמות. דברי רבי. וחכמים אומרים אין חטאת מתה. אלא שנמצאת מאחר שכפרו הבעלים. ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים:

### 4:4

[¶7] If one set aside a hatat and it is blemished, he sells it and brings another with its money. Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon says: if the second animal was offered before the first was killed, it is left to die, since the owners have [already] obtained atonement.

> Hebrew: המפריש חטאתו והרי היא בעלת מום. מוכרה ויביא בדמיה אחרת. רבי אליעזר ברבי שמעון אומר. אם קרבה השניה עד שלא נשחטה הראשונה. תמות. שכבר כפרו הבעלים:

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/5/#p-N

### 5:1

[¶1] How can we act deceptively with regard to the first-born?He says in respect of a pregnant animal which was giving birth for the first time: if what is in the inside of this [animal] is a male, let it be an olah. If it then gave birth to a male, it is offered as an olah. [If he said:] if it is a female, let it be a shelamim, then if it gave birth to a female, it is offered as a shelamim. [If he said:] if it is a male, let it be an olah, and if a female [let it be] a shelamim, then if it gave birth to a male and a female, the male is offered as an olah and the female is offered as a shelamim.

> Hebrew: כיצד מערימים על הבכור. מבכרת שהיתה מעוברת. אומר מה שבמעיה של זו. אם זכר. עולה. ילדה זכר יקרב עולה. ואם נקבה. זבחי שלמים. ילדה נקבה תקרב שלמים. אם זכר עולה. אם נקבה זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה. הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים:

### 5:2

[¶3] If it gave birth to two males, one of them shall be offered as an olah and the second shall be sold to persons obligated to bring an olah and its money becomes hullin. If it gave birth to two females, one of them is offered as a shelamim and the second is sold to persons obligated to bring shelamim and the money becomes hullin. If [the animal] gave birth to a tumtum or a hermaphrodite, Rabban Shimon ben Gamaliel says: no holiness attaches to them.

> Hebrew: ילדה שני זכרים אחד מהן יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה. ודמיו חולין. ילדה שתי נקבות. אחת מהן תקרב שלמים. והשניה תמכר. לחייבי שלמים. ודמיה חולין. ילדה טומטום ואנדרוגינוס. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אין קדושה חלה עליהן:

### 5:3

[¶5] If one says: “The offspring of this [pregnant animal] shall be an olah and it [the animal itself] shall be a shelamim,” his words stand. But if he says [first]: “It [the animal] shall be a shelamim” [and then], “and its offspring shall be an olah,” [its offspring] is regarded as the offspring of an shelamim, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: if he intended [to say] this at first, since it is impossible to mention both kinds [of sacrifices] simultaneously, his words stand; but if after he already said [intentionally]: this shall be a shelamim, and then he changed his mind and says: its offspring shall be an olah, [its offspring] is regarded as the offspring of a shelamim.

> Hebrew: האומר ולדה של זו עולה. והיא שלמים. דבריו קיימים. היא שלמים. וולדה עולה. הרי זו ולד שלמים דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין מתחלה. הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת. דבריו קיימים. ואם משאמר הרי זו שלמים. נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו ולד שלמים:

### 5:4

[¶7] [If one says:] “Behold, this animal shall be the substitute of an olah and the substitute of a shelamim,” it is the substitute of an olah, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: if he originally intended this, since it is impossible to mention both names [of sacrifices] simultaneously, his words stand. But if after he had already said: “This shall be the substitute of an olah,” he changed his mind and then said: “The substitute of a shelamim,” it is the substitute of an olah.

> Hebrew: הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה. דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין מתחלה. הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת. דבריו קיימין. ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה.

### 5:5

[¶9] [If one says:] “Behold this [animal] is tahat [instead of] this,” [or] “Behold this is temurat [a substitute] this,” [or] “Behold this is halufat [in place of] this,” [each of these] is a substitute. [If however one says:] “This shall be redeemed for this,” it is not the case of a [valid] substitute. And if the dedicated animal was blemished, it becomes hullin and he is required to make up [the hullin] to the value [of the dedicated animal].

> Hebrew: הרי זו תחת זו. תמורת זו. חלופת זו. הרי זו תמורה. זו מחוללת על זו. אינו תמורה. ואם היה הקדש בעל מום. יוצא לחולין. וצריך לעשות דמים:

### 5:6

[¶11] [If one says:] “Behold this animal shall be instead of a hatat,” [or] “instead of an olah,” he has said nothing. [But if he says:] “Instead of this hatat” [or] “Instead of this olah,” [or] “Instead of the hatat or the olah which I have in the house,” and he had it in the house, his words stand. If he says concerning an unclean animal or a blemished animal: “Behold these shall be an olah,” he has said nothing. [But if he says:] “Behold they shall be for an olah,” they are sold and he brings with their money an olah.

> Hebrew: הרי זו תחת חטאת ותחת עולה. לא אמר כלום. תחת חטאת זו ותחת עולה זו. תחת חטאת ותחת עולה שיש לו בתוך הבית. היה לו דבריו קיימין. אם אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה. לא אמר כלום. הרי אלו לעולה. ימכרו ויביא בדמיהם עולה:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/6/#p-N

### 6:1

[¶1] All [animals] forbidden for the altar render [others] unfit however few there are. [These are the animals forbidden for the altar]: An animal which had sexual relations with [a woman] or [an animal] that had sexual relations [with a man], an animal set aside (muktzeh) [for idolatry], or that had been worshipped (ne’evad) [as an idol]; or that was the fee of a whore, or [a dog's] exchange; or that was kilayim; or terefah; or an animal born through a caesarean section,What is meant by muktzeh? That which has been set aside for idolatrous use. It [the animal itself] is forbidden, but what is upon it, is permitted. And what is meant by ne'evad? That which has been used for idolatry. Both it [the animal itself] and that which is upon it, are forbidden. In both cases the animal may be eaten.

> Hebrew: כל האסורין על גבי המזבח. אוסרים כל שהן. הרובע. והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן. איזה הוא מוקצה המוקצה לעבודה זרה הוא אסור ומה שעליו מותר. איזהו נעבד כל שעובדין אותו. הוא ומה שעליו אסור. זה וזה מותרין באכילה:

### 6:2

[¶3] What is meant by “a prostitute’s fee”?If one says to a prostitute, “Take this lamb as your fee,” even if there are a hundred lambs, they are all forbidden [for the altar]. If one says to his fellow: Here is a lamb and have your female slave sleep with my servant, Rabbi Meir says: it [the lamb] is not regarded as a prostitute’s fee. But the sages say: it is regarded as a prostitute’s fee.

> Hebrew: איזהו אתנן האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכרך. אפילו מאה כולן אסורין. וכן האומר לחברו הא לך טלה זה. ותלין שפחתך אצל עבדי. רבי אומר אינו אתנן. וחכמים אומרים אתנן:

### 6:3

[¶5] What is meant by the “price of a dog”?If one says to his fellow, here is this lamb instead of [this] dog. And similarly if two partners divided [an estate] and one took ten lambs and the other nine and a dog, all those taken in place of the dog are forbidden [for the altar], but those taken with a dog are valid [for the altar]. An animal that is the fee of a dog and the price of a prostitute are permitted [for the altar], since it says: “[For] both [of these]” (Deuteronomy 23:19): both’ but not four. Their offspring are permitted [for the altar since it says]: “[Both of these]” implying they but not their offspring.

> Hebrew: איזהו מחיר כלב. האומר לחבירו. הא לך טלה זה. תחת כלב זה. וכן שני שותפין שחלקו. אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב. שכנגד הכלב אסורים. שעם הכלב מותרים. אתנן כלב ומחיר זונה הרי אלו מותרים. שנאמר (דברים כג) שנים ולא ארבעה. ולדותיהן מותרים. שנאמר הן ולא ולדותיהן:

### 6:4

[¶7] If he gave her [a prostitute] money, it is permitted [for use for the altar.] [But if he gave her] wine, oil, flour and anything similar which is offered on the altar, it is forbidden for the altar. If he gave her dedicated [animals] they are permitted [for the altar]. If he gave her birds [of hullin] they are disqualified. For one might have reasoned [as follows]: if in the case of dedicated animals, where a blemish disqualifies them, [the law] of [the prostitute’s] fee and price [of a dog] does not apply to them, in the case of birds, where a blemish does not disqualify, is it not all the more reason that the law of [the prostitute’s] fee and the price [of a dog] should not apply? Scripture says, “For any vow,” (Deuteronomy 23:19) this includes a bird.

> Hebrew: נתן לה כספים. הרי אלו מותרין. יינות שמנים וסלתות. וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי מזבח. אסור. נתן לה מוקדשין. הרי אלו מותרין. עופות הרי אלו אסורין. שהיה בדין. מה אם המוקדשין שהמום פוסל בהם. אין אתנן ומחיר חל עליהם. עופות שאין המום פוסל בהן. אינו בדין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהן. תלמוד לומר (דברים כג). לכל נדר. להביא את העוף:

### 6:5

[¶9] With regard to any animals that are disqualified for the altar, their offspring are permitted for the altar. The offspring of a terefah: Rabbi Eliezer says it may not be offered on the altar. But the sages say it may be offered. Rabbi Hanina ben Antigonus says: a ritually clean animal which nursed from a terefah is disqualified from the altar. Any dedicated animal which became terefah one may not dedicate them, since we may not redeem dedicated [animals] in order to give them to dogs to eat.

> Hebrew: כל האסורים על גבי המזבח. ולדותיהן מותרים. ולד טרפה. רבי אליעזר אומר לא יקרב על גבי המזבח. וחכמים אומרים יקרב. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כשרה שינקה מן הטרפה. פסולה מעל גבי המזבח. כל הקדשים שנעשו טרפה. אין פודין אותם. שאין פודים את הקדשים. להאכילן לכלבים:

## 7. Chapter 7

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-temurah/7/#p-N

### 7:1

[¶1] There are [laws] which apply to dedications for the altar which do not apply to dedications for repairs of the Temple, and there are [laws] which apply to dedications for the repairs of the Temple which do not apply to dedications for the altar.Dedications for the altar effect a substitute; They are subject to the laws of piggul, remnant and ritual uncleanness; Their offspring and milk are forbidden [even] after their redemption; If one kills them outside [the Temple] he is guilty; And wages are not paid from them to artisans, Which is not the case with dedications for temple repairs.

> Hebrew: יש בקדשי מזבח. מה שאין בקדשי בדק הבית. ויש בקדשי בדק הבית. מה שאין בקדשי מזבח. שקדשי מזבח עושים תמורה. וחייבין עליהם משום פגול. נותר. וטמא. ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם. והשוחטם בחוץ חייב. ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן. מה שאין כן בקדשי בדק הבית:

### 7:2

[¶3] There are [laws] which apply to dedications for the repairs of the Temple which don’t apply to dedications to the altar.Unspecified dedications go to the repairs of the Temple. Dedication for the repairs of the temple can have an effect on all things, The law of sacrilege applies to things that grow from them. And there is no benefit to be derived from them for the priest.

> Hebrew: יש בקדשי בדק הבית. מה שאין בקדשי מזבח. שסתם הקדשות לבדק הבית. הקדש בדק הבית חל על הכל. ומועלין בגדוליהן. ואין בהם הנאה לכהנים:

### 7:3

[¶5] Both dedications for the altar and dedications for the repairs of the Temple may not be changed from one holiness to another. One may dedicate them with a value-dedication, and one may conscribe them. If they die, they are buried. Rabbi Shimon says: dedications for the repairs of the temple, if they died, they are redeemed.

> Hebrew: אחד קדשי מזבח. ואחד קדשי בדק הבית. אין משנין אותן מקדושה לקדושה. ומקדישין אותן הקדש עלוי. ומחרימין אותן. ואם מתו יקברו. רבי שמעון אומר. קדשי בדק הבית אם מתו יפדו:

### 7:4

[¶7] And the following are things which must be buried:A dedicated animal which had a miscarriage, [the miscarriage] must be buried. A dedicated animal which expelled a placenta, [the placenta] must be buried. An ox which was condemned to be stoned. The heifer whose neck was broken. The birds [brought in connection with the purification] of one with skin disease (metzora). The hair of a nazirite. The first-born of a donkey. [A mixture of] meat [cooked] in milk. And hullin which were slaughtered in the Temple court. Shimon says: hullin which were slaughtered in the Temple court must be burned. And similarly a wild animal killed in the Temple court [is also burned].

> Hebrew: ואלו הן הנקברים. קדשים שהפילו יקברו. הפילה שליא תקבר. שור הנסקל. ועגלה ערופה. וצפורי מצורע. ושער נזיר. ופטר חמור. ובשר בחלב. וחולין שנשחטו בעזרה. רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו. וכן חיה שנשחטה בעזרה:

### 7:5

[¶9] And the following are to be burned:Chametz on Pesah is burned; Unclean terumah; Orlah; Kilayim (mixed seeds) in the vineyard--that which it is customary to burn is to be burned and that which it is customary to bury is to be buried. We may kindle with the bread and oil of [unclean] terumah.

> Hebrew: ואלו הן הנשרפים. חמץ בפסח ישרף. ותרומה טמאה. והערלה וכלאי הכרם. את שדרכו לישרף ישרף. ואת שדרכו ליקבר יקבר. ומדליקין בפת ובשמן של תרומה.

### 7:6

[¶11] All dedicated animals which were slaughtered [with the intention of being eaten] after their set time or outside of their set place must be burned. An asham offered by one in doubt [as to whether he has transgressed] is to be burned. Rabbi Judah says: it is to be buried. A hatat of a bird that is brought for a doubt is burned. Rabbi Judah says: it is cast into the sewer. All things which must be buried must not be burned, and all things which must be burned must not be buried. Rabbi Judah says: if one wishes to be stringent with himself, to burn things which are buried, he is permitted to do so. They said to him: he is not allowed to change.

> Hebrew: כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן. וחוץ למקומן. הרי אלו ישרפו. אשם תלוי ישרף. רבי יהודה אומר יקבר. חטאת העוף הבאה על ספק. תשרף. רבי יהודה אומר יטילנה לאמה. כל הנשרפין לא יקברו. וכל הנקברים לא ישרפו. רבי יהודה אומר אם רצה להחמיר על עצמו. לשרוף את הנקברים רשאי. אמרו לו אינו מותר לשנות.