---
title: "Mishnah Yadayim"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Yadayim. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/"
---

# Mishnah Yadayim

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

The impurity of hands, and the sages' disputes over sacred books.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/4.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/1/#p-N

### 1:1

[¶1] [A minimum of] a quarter [of a log] of water must be poured over the hands for one [person] and even for two. A minimum of half a log must be poured over the hands for three or four persons. A minimum of one log [is sufficient] for five, ten, or one hundred persons. Rabbi Yose says: as long as there is not less than a quarter of a log left for the last person among them. More [water] may be added to the second water, but more may not be added to the first water.

> Hebrew: מי רביעית נותנין לידים לאחד. אף לשנים. מחצית לוג. לשלשה. או לארבעה. מלוג לחמשה. ולעשרה. ולמאה. רבי יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית. מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים:

### 1:2

[¶3] Water may be poured over the hands out of any kind of vessel, even out of vessels made of animal dung, out of vessels made of stone or out of vessels made of clay. Water may not be poured from the sides of [broken] vessels or from the bottom of a ladle or from the stopper of a jar. Nor may one pour [water] over the hands of his fellow out of his cupped hands. Because one may not draw, nor sanctify, nor sprinkle the water of purification, nor pour water over the hands except in a vessel. And only vessels closely covered with a lid protect [their contents from uncleanness]. And only vessels protect [their contents from uncleanness] inside earthenware vessels.

> Hebrew: בכל הכלים נותנין לידים. אפילו בכלי גללים. בכלי אבנים. בכלי אדמה. אין נותנין לידים. לא בדפנות הכלים. ולא בשולי המחץ. ולא במגופת החבית. ולא יתן לחבירו בחפניו. מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נותנים לידים אלא בכלי. ואין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים. שאין מצילין מיד כלי חרש אלא כלים:

### 1:3

[¶5] Water which had become so unfit that it could not be drunk by a beast: If it was in a vessel it is invalid, But if it was in the ground it is valid. If there fell into [the water], dye, or gum or sulphate of copper and its color changed, it is invalid. If a person did any work with it or soaked his bread in it, it is invalid. Shimon of Teman says: even if he intended to soak his bread in one water and it fell into another water the water is valid.

> Hebrew: המים שנפסלו משתית הבהמה. בכלים פסולים. ובקרקעות כשרים. נפל לתוכן דיו. קומוס. וקנקנתום. ונשתנו מראיהן. פסולין. עשה בהם מלאכה. או ששרה בהן פתו. פסולין. שמעון התימני אומר אפילו נתכוין לשרות בזה. ונפל לשני. כשרים:

### 1:4

[¶7] If he cleansed vessels with the water or scrubbed measures with it, [the water] is invalid. If he rinsed with it vessels which had already been rinsed or new vessels, it is valid. Rabbi Yose declares [the water] invalid if they were new vessels.

> Hebrew: הדיח בהם את הכלים. או שמיחה בהם את המדות. פסולים. הדיח בהם כלים מודחים. או חדשים. כשרים. ר' יוסי פוסל בחדשים:

### 1:5

[¶9] Water in which the baker dips his loaves is invalid; but if he moistened his hands in the water it is valid. All are fit to pour water over the hands, even a deaf-mute, an imbecile, or a minor. A person may place the jug between his knees and pour out the water, or he may turn the jug on its side and pour it out. A monkey may pour water over the hands. Rabbi Yose declares these [latter] two cases invalid.

> Hebrew: המים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין פסולים. וכשהוא מדיח את ידיו בהן. כשרים. הכל כשרים ליתן לידים. אפילו חרש שוטה וקטן. מניח חבית בין ברכיו ונוטל. מטה חבית על צדה ונוטל. והקוף נוטל לידים. ר' יוסי פוסל בשני אלו:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/2/#p-N

### 2:1

[¶1] If he poured water over one of his hands with a single rinsing his hand becomes clean. If over both his hands with a single rinsing: Rabbi Meir declares them to be unclean until he pours a minimum of a quarter of a log of water over them. If a loaf of terumah fell on the water the loaf is clean. Rabbi Yose declares it to be unclean.

> Hebrew: נטל לידו אחת משטיפה אחת. ידו טהורה. לשני ידיו. משטיפה אחת. ר' מאיר מטמא עד שיטול מרביעית. נפל ככר של תרומה טהור. רבי יוסי מטמא:

### 2:2

[¶3] If he poured the first water over his hands [while standing] in one place, and the second water over his hands [while standing] in another place, and a loaf of terumah fell on the first water, the loaf becomes unclean. But if it fell on the second water it remains clean. If he poured the first and the second water [while standing] in one place, and a loaf of terumah fell onto the water, the loaf becomes unclean. If he poured the first water over his hands and a splinter or a piece of gravel is found on his hands, [his hands] remain unclean, because the latter water only makes the first water on the hands clean. Rabban Shimon ben Gamaliel says: if any creature from the water [was on the hands while they are being cleaned] they are clean.

> Hebrew: נטל את הראשונים למקום אחד. ואת השניים למקום אחר. ונפל ככר של תרומה על הראשונים טמא. ועל השניים טהור. נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה טמא. נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם. או צרור. ידיו טמאות. שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד. ר' שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים טהור:

### 2:3

[¶5] Hands become unclean and are made clean as far as the joint. How so? If he poured the first water over the hands as far as the joint and poured the second water over the hands beyond the joint and the latter flowed back to the hands, the hands are clean. If he poured the first and the second water over the hands beyond the joint and they flowed back to the hands, the hands remain unclean. If he poured the first water over one of his hands and then changed his mind and poured the second water over both his hands, they are unclean. If he poured the first water over both his hands and then changed his mind and poured the second water over one of his hands, his one hand becomes clean. If he poured water over one of his hands and rubbed it on the other hand it remains unclean. If he rubbed it on his head or on the wall it is clean. Water may be poured over the hands of four or five persons, each hand being by the side of the other, or being one above the other, provided that the hands are held loosely so that the water flows between them.

> Hebrew: הידים מיטמאות. ומיטהרות. עד הפרק. כיצד נטל את הראשונים עד הפרק. ואת השניים חוץ לפרק. וחזרו ליד. טהורה. נטל את הראשונים ואת השניים. חוץ לפרק. וחזרו ליד. טמאה. נטל את הראשונים לידו אחת. ונמלך. ונטל את השניים לשתי ידיו. טמאות. נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים לידו אחת. ידו טהורה. נטל לידו אחת. ושפשפה בחברתה. טמאה. בראשו או בכותל טהורה. נוטלין ארבעה וחמשה. זה בצד זה. או זה על גבי זה. ובלבד שירפו. שיבואו בהם המים:

### 2:4

[¶7] If there was a doubt whether any work has been done with the water or not, a doubt whether the water contains the requisite quantity or not, a doubt whether it is unclean or clean, in these cases the doubt is considered to be clean because they have said in a case of doubt concerning hands as to whether they have become unclean or have conveyed uncleanness or have become clean, they are considered to be clean. Rabbi Yose says: in a case [of doubt as to] whether they have become clean they are considered to be unclean. How so? If his hands were clean and there were two unclean loaves before him and there was a doubt whether he touched them or not; Or if his hands were unclean and there were two clean loaves before him and there was a doubt whether he touched them or not; Or if one of his hands was unclean and the other clean and there were two clean loaves before him and he touched one of them and there was a doubt whether he touched it with the unclean hand or with the clean hand; Or if his hands were clean and there were two loaves before him one of which was unclean and the other clean and he touched one of them and there was a doubt whether he touched the unclean one or the clean one; Or if one of his hands was unclean and the other clean and there were two loaves before him one of which was unclean and the other clean, and he touched both of them, and there is a doubt whether the unclean hand touched the unclean loaf or whether the clean hand touched the clean loaf or whether the clean hand touched the unclean loaf or whether the unclean hand touched the clean loaf The hands remain in the same state as they were before and the loaves remain in the same state as they were before.

> Hebrew: ספק נעשה בהם מלאכה ספק לא נעשה בהם מלאכה. ספק יש בהם כשיעור. ספק שאין בהם כשיעור. ספק טמאים. ספק טהורין. ספיקן טהור. מפני שאמרו ספק הידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור. ר' יוסי אומר ליטהר. טמא. כיצד היו ידיו טהורות. ולפניו שני ככרים טמאים. ספק נגע ספק לא נגע. היו ידיו טמאות. ולפניו שני ככרים טהורים. ספק נגע ספק לא נגע. היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה. ולפניו שני ככרים טהורים. נגע באחד מהם. ספק בטמאה נגע. ספק בטהורה נגע. היו ידיו טהורות ולפניו שני ככרים. אחד טמא ואחד טהור. נגע באחד מהן. ספק בטמא נגע. ספק בטהור נגע. היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה. ולפניו שני ככרים. אחד טמא ואחד טהור. נגע בשתיהן. ספק טמאה בטמאה. וטהורה בטהורה. או טהורה בטמאה. וטמאה בטהורה. הידים כמו שהיו. והככרים כמות שהיו:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/3/#p-N

### 3:1

[¶1] If a person puts his hands inside a house with scale disease, his hands have first degree uncleanness, the words of Rabbi Akiba. But the sages say: his hands have second degree uncleanness. Whoever defiles garments: at the time when he touches [the uncleanness], he defiles hands so that they have first degree uncleanness, the words of Rabbi Akiba. But the sages say: such that they have second degree of uncleanness. They said to Rabbi Akiba: where do we find anywhere that hands have first degree uncleanness? He said to them: but how is it possible for them to become unclean with first degree uncleanness without his whole body becoming unclean? Only in these cases [can they have first degree uncleanness]. Foods and vessels which have been defiled by liquids convey second degree of uncleanness to the hands, the words of Rabbi Joshua. But the sages say: that which has been defiled by a father of uncleanness conveys uncleanness to the hands, but that which has been defiled by an offspring of uncleanness does not defiled the hands. Rabban Shimon ben Gamaliel said: it happened that a certain woman came before my father and said to him, "My hands went into the air-space inside an earthenware vessel." He said to her: "My daughter, what was the cause of its uncleanness?" But I did not hear what she said to him. The sages said: the matter is clear that which has been defiled by a father of uncleanness conveys uncleanness to the hands, but that which has been rendered unclean by an offspring of uncleanness does not defiled the hands.

> Hebrew: המכניס ידיו לבית המנוגע. ידיו תחלות דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים ידיו שניות. כל המטמא בגדים בשעת מגעו. מטמא את הידים. להיות תחלות. דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים להיות שניות. אמרו לו לר' עקיבא. היכן מצינו שהידים תחלה בכל מקום. אמר להם וכי היאך אפשר להן להיות תחלה. אלא אם כן נטמא גופו. חוץ מזה. האוכלין והכלים שנטמאו במשקין מטמאין את הידים להיות שניות. דברי ר' יהושע. וחכמים אומרים את שנטמא באב הטומאה. מטמא את הידים. בולד הטומאה אינו מטמא את הידים. אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא. אמרה לו נכנסו ידי לאויר כלי חרש. אמר לה בתי ובמה היתה טומאתה. ולא שמעתי מה אמרה לו. אמרו חכמים מבואר הדבר. את שנטמא באב הטומאה. מטמא את הידים. בולד הטומאה. אינו מטמא את הידים:

### 3:2

[¶3] Anything which disqualifies terumah defiles hands with a second degree of uncleanness. One [unwashed] hand defiles the other hand, the words of Rabbi Joshua. But the sages say: that which has second degree of uncleanness cannot convey second degree of uncleanness. He said to them: But do not the Holy Scriptures which have second degree of uncleanness defile the hands? They said to him: the laws of the Torah may not be argued from the laws of the scribes, nor may the laws of the scribes be argued from the laws of the Torah, nor may the laws of the scribes be argued from [other] laws of the scribes.

> Hebrew: כל הפוסל את התרומה. מטמא את הידים להיות שניות. היד מטמאה את חברתה. דברי ר' יהושע. וחכמים אומרים אין שני עושה שני. אמר להם והלא כתבי הקדש שניים. מטמאין את הידים. אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים. ולא דברי סופרים מדברי תורה. ולא דברי סופרים מדברי סופרים:

### 3:3

[¶5] The straps of the tefillin [when connected] with the tefillin [boxes] defile the hands. Rabbi Shimon says: the straps of the tefillin do not defile the hands.

> Hebrew: רצועות תפילין עם התפילין מטמאות את הידים. ר' שמעון אומר רצועות תפילין. אינן מטמאות את הידים:

### 3:4

[¶7] The margin on a scroll which is above or below or at the beginning or at the end defiles the hands. Rabbi Judah says: the margin at the end does not render unclean [the hands] until a handle is fastened to it.

> Hebrew: גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן שבתחלה ושבסוף. מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר שבסוף אינו מטמא. עד שיעשה לו עמוד:

### 3:5

[¶9] A scroll on which the writing has become erased and eighty-five letters remain, as many as are in the section beginning, "And it came to pass when the ark set forward" (Numbers 10:35-36) defiles the hands. A single sheet on which there are written eighty-five letters, as many as are in the section beginning, "And it came to pass when the ark set forward", defiles the hands. All the Holy Scriptures defile the hands. The Song of Songs and Kohelet (Ecclesiastes) defile the hands. Rabbi Judah says: the Song of Songs defiles the hands, but there is a dispute about Kohelet. Rabbi Yose says: Kohelet does not defile the hands, but there is a dispute about the Song of Songs. Rabbi Shimon says: [the ruling about] Kohelet is one of the leniencies of Bet Shammai and one of the stringencies of Bet Hillel. Rabbi Shimon ben Azzai said: I have received a tradition from the seventy-two elders on the day when they appointed Rabbi Elazar ben Azariah head of the academy that the Song of Songs and Kohelet defile the hands. Rabbi Akiba said: Far be it! No man in Israel disputed that the Song of Songs [saying] that it does not defile the hands. For the whole world is not as worthy as the day on which the Song of Songs was given to Israel; for all the writings are holy but the Song of Songs is the holy of holies. If they had a dispute, they had a dispute only about Kohelet. Rabbi Yohanan ben Joshua the son of the father-in-law of Rabbi Akiva said in accordance with the words of Ben Azzai: so they disputed and so they reached a decision.

> Hebrew: ספר שנמחק ונשתייר בו שמונים וחמש אותיות. כפרשת ויהי בנסוע הארון. מטמא את הידים. מגילה שכתוב בה שמונים וחמש אותיות. כפרשת ויהי בנסוע הארון. מטמא את הידים. כל כתבי הקדש מטמאין את הידים. שיר השירים וקהלת. מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים. וקהלת מחלוקת. ר' יוסי אומר קהלת אינו מטמא את הידים. ושיר השירים מחלוקת. ר' שמעון אומר קהלת מקולי בית שמאי. ומחומרי בית הלל. אמר ר' שמעון בן עזאי. מקובל אני מפי שבעים שנים זקן ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה. ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אמר ר' עקיבא חס ושלום. לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים. שלא תטמא את הידים. שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל כתובים קדש. ושיר השירים קודש קדשים. ואם נחלקו. לא נחלקו אלא על קהלת. אמר ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר' עקיבא כדברי בן עזאי כך נחלקו וכן גמרו:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yadayim/4/#p-N

### 4:1

[¶1] On that day the votes were counted and they decided that a footbath holding from two logs to nine kavs which was cracked could contract midras uncleanness. Because Rabbi Akiva said a footbath [must be considered] according to its designation.

> Hebrew: בו ביום נמנו וגמרו. על עריבת הרגלים שהוא משני לוגין. ועד תשעה קבין שנסדקה. שהיא טמאה מדרס. שר' עקיבא אומר עריבת הרגלים כשמה.

### 4:2

[¶3] On that day they said: all animal sacrifices which have been sacrificed under the name of some other offering are [nevertheless] valid, but they are not accounted to their owners as a fulfillment of their obligations, with the exception of the pesah and the sin-offering. [This is true of] the pesah in its correct time and the sin-offering at any time. Rabbi Eliezer says: [with the exception] also of the guilt-offering; [so that this refers to] the pesah in its correct time and to the sin- and guilt-offerings at any time. Rabbi Shimon ben Azzai said: I received a tradition from the seventy-two elders on the day when they appointed Rabbi Elazar ben Azariah head of the college that all animal sacrifices which are eaten and which have not been sacrificed under their own name are nevertheless valid, but they are not accounted to their owners as a fulfillment of their obligations, with the exception of the pesah and the sin-offering. Ben Azzai only added [to these exceptions] the wholly burnt-offering, but the sages did not agree with him.

> Hebrew: בו ביום אמרו. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה. חוץ מן הפסח. ומן החטאת. הפסח בזמנו. והחטאת בכל זמן. ר' אליעזר אומר אף האשם. הפסח בזמנו. והחטאת והאשם בכל זמן. אמר ר' שמעון בן עזאי. מקובלני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה. שכל הזבחים הנאכלין. שנזבחו שלא לשמן. כשרים. אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. חוץ מן הפסח ומן החטאת. לא הוסיף בן עזאי אלא העולה. ולא הודו לו חכמים:

### 4:3

[¶5] On that day they said: what is the law applying to Ammon and Moab in the seventh year? Rabbi Tarfon decreed tithe for the poor. And Rabbi Elazar ben Azariah decreed second tithe. Rabbi Ishmael said: Elazar ben Azariah, you must produce your proof because you are expressing the stricter view and whoever expresses a stricter view has the burden to produce the proof. Rabbi Elazar ben Azariah said to him: Ishmael, my brother, I have not deviated from the sequence of years, Tarfon, my brother, has deviated from it and the burden is upon him to produce the proof. Rabbi Tarfon answered: Egypt is outside the land of Israel, Ammon and Moab are outside the land of Israel: just as Egypt must give tithe for the poor in the seventh year, so must Ammon and Moab give tithe for the poor in the seventh year. Rabbi Elazar ben Azariah answered: Babylon is outside the land of Israel, Ammon and Moab are outside the land of Israel: just as Babylon must give second tithe in the seventh year, so must Ammon and Moab give second tithe in the seventh year. Rabbi Tarfon said: on Egypt which is near, they imposed tithe for the poor so that the poor of Israel might be supported by it during the seventh year; so on Ammon and Moab which are near, we should impose tithe for the poor so that the poor of Israel may be supported by it during the seventh year. Rabbi Elazar ben Azariah said to him: Behold, you are like one who would benefit them with gain, yet you are really as one who causes them to perish. Would you rob the heavens so that dew or rain should not descend? As it is said, "Will a man rob God? Yet you rob me. But you: How have we robbed You? In tithes and heave-offerings" (Malakhi 3:8). Rabbi Joshua said: Behold, I shall be as one who replies on behalf of Tarfon, my brother, but not in accordance with the substance of his arguments. The law regarding Egypt is a new act and the law regarding Babylon is an old act, and the law which is being argued before us is a new act. A new act should be argued from [another] new act, but a new act should not be argued from an old act. The law regarding Egypt is the act of the elders and the law regarding Babylon is the act of the prophets, and the law which is being argued before us is the act of the elders. Let one act of the elders be argued from [another] act of the elders, but let not an act of the elders be argued from an act of the prophets. The votes were counted and they decided that Ammon and Moab should give tithe for the poor in the seventh year. And when Rabbi Yose ben Durmaskit visited Rabbi Eliezer in Lod he said to him: what new thing did you have in the house of study today? He said to him: their votes were counted and they decided that Ammon and Moab must give tithe for the poor in the seventh year. Rabbi Eliezer wept and said: "The counsel of the Lord is with them that fear him: and his covenant, to make them know it" (Psalms 25:14). Go and tell them: Don't worry about your voting. I received a tradition from Rabbi Yohanan ben Zakkai who heard it from his teacher, and his teacher from his teacher, and so back to a halachah given to Moses from Sinai, that Ammon and Moab must give tithe for the poor in the seventh year.

> Hebrew: בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית. גזר ר' טרפון מעשר עני. וגזר ר' אלעזר בן עזריה מעשר שני. אמר ר' ישמעאל. אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד. שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראיה ללמד. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה. ישמעאל אחי. אני לא שניתי מסדר השנים. טרפון אחי שינה. ועליו ראיה ללמד. השיב ר' טרפון מצרים חוצה לארץ. עמון ומואב חוצה לארץ. מה מצרים מעשר עני בשביעית. אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית. השיב ר' אלעזר בן עזריה. בבל חוצה לארץ. עמון ומואב חוצה לארץ. מה בבל מעשר שני בשביעית. אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית. אמר ר' טרפון. מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני. שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה בשביעית. אף עמון ומואב שהם קרובים נעשים מעשר עני. שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה הרי אתה כמהנן ממון. ואין אתה אלא כמפסיד נפשות. קובע אתה את השמים. מלהוריד טל ומטר שנאמר (מלאכי ג, ח) היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה. אמר ר' יהושע הריני כמשיב על טרפון אחי. אבל לא לענין דבריו. מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן והנדון שלפנינו מעשה חדש. ידון מעשה חדש ממעשה חדש. ואל ידון מעשה חדש ממעשה ישן. מצרים מעשה זקנים. ובבל מעשה נביאים. והנדון שלפנינו מעשה זקנים. ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים. ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים. נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר בלוד. אמר לו מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום. אמר לו נמנו וגמרו. עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית. בכה רבי אליעזר ואמר (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. צא ואמור להם אל תחושו למנינכם. מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו. ורבו מרבו. עד הלכה למשה מסיני. שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית:

### 4:4

[¶7] On that day Judah, an Ammonite convert, came and stood before them in the house of study. He said to them: Do I have the right to enter into the assembly? Rabban Gamaliel said to him: you are forbidden. Rabbi Joshua said to him: you are permitted. Rabban Gamaliel said to him: the verse says, "An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord: even to the tenth generation" (Deuteronomy 23:4). R. Joshua said to him: But are the Ammonites and Moabites still in their own territory? Sanheriv, the king of Assyria, has long since come up and mingled all the nations, as it is said: "In that I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants" (Isaiah 10:1. Rabban Gamaliel said to him: the verse says, "But afterward I will bring back the captivity of the children of Ammon," (Jeremiah 49:6) they have already returned. Rabbi Joshua said to him: [another] verse says, "I will return the captivity of my people Israel and Judah" (Jeremiah 30:3). Yet they have not yet returned. So they permitted him to enter the assembly.

> Hebrew: בו ביום בא יהודה גר עמוני. ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם מה אני לבא בקהל. אמר לו ר' גמליאל אסור אתה. אמר לו ר' יהושע מותר אתה. אמר לו ר' גמליאל הכתוב אומר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו'. אמר לו רבי יהושע. וכי עמונים ומואבים במקומן הן. כבר עלה סנחריב מלך אשור. ובלבל את כל האומות. שנאמר (ישעיה י, יג) ואסיר גבולות עמים. ועתידותיהם שוסתי. ואוריד כביר יושבים. אמר לו ר' גמליאל. הכתוב אומר (ירמיה מט, ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון. וכבר חזרו. אמר לו ר' יהושע. הכתוב אומר (ירמיה ל, ג) ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו. התירוהו לבא בקהל:

### 4:5

[¶9] The Aramaic sections in Ezra and Daniel defile the hands. If an Aramaic section was written in Hebrew, or a Hebrew section was written in Aramaic, or [Hebrew which was written with] Hebrew script, it does not defile the hands. It never defiles the hands until it is written in the Assyrian script, on parchment, and in ink.

> Hebrew: תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים. תרגום. שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום. וכתב עברי. אינו מטמא את הידים. לעולם אינו מטמא עד שיכתבנו אשורית על העור. ובדיו:

### 4:6

[¶11] The Sadducees say: we complain against you, Pharisees, because you say that the Holy Scriptures defile the hands, but the books of Homer do not defile the hands. Rabban Yohanan ben Zakkai said: Have we nothing against the Pharisees but this? Behold they say that the bones of a donkey are clean, yet the bones of Yohanan the high priest are unclean. They said to him: according to the affection for them, so is their impurity, so that nobody should make spoons out of the bones of his father or mother. He said to them: so also are the Holy Scriptures according to the affection for them, so is their uncleanness. The books of Homer which are not precious do not defile the hands.

> Hebrew: אומרים צדוקים. קובלין אנו עליכם פרושים. שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים וספרי הומריס אינו מטמא את הידים. אמר ר' יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד. הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים. אמרו לו. לפי חבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות. אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן. וספרי הומריס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים:

### 4:7

[¶13] The Sadducees say: we complain against you, Pharisees, that you declare an uninterrupted flow of a liquid to be clean. The Pharisees say: we complain against you, Sadducees, that you declare a stream of water which flows from a burial-ground to be clean? The Sadducees say: we complain against you, Pharisees, that you say, my ox or donkey which has done injury is liable, yet my male or female slave who has done injury is not liable. Now if in the case of my ox or my donkey for which I am not responsible if they do not fulfill religious duties, yet I am responsible for their damages, in the case of my male or female slave for whom I am responsible to see that they fulfill mitzvot, how much more so that I should be responsible for their damages? They said to them: No, if you argue about my ox or my donkey which have no understanding, can you deduce from there anything concerning a male or female slave who do have understanding? So that if I were to anger either of them and they would go and burn another person's stack, should I be liable to make restitution?

> Hebrew: אומרים צדוקין. קובלין אנו עליכם פרושים. שאתם מטהרים את הנצוק. אומרים הפרושים. קובלין אנו עליכם צדוקים. שאתם מטהרים את אמת המים הבאה מבית הקברות. אומרים צדוקין. קובלין אנו עליכם פרושים. שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין. ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין. מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות. הרי אני חייב בנזקן. עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות. אינו דין שאהא חייב בנזקן. אמרו להם לא. אם אמרתם בשורי וחמורי שאין בהם דעת. תאמרו בעבדי ובאמתי. שיש בהם דעת. שאם אקניטם. ילך וידליק גדישו של אחר. ואהא חייב לשלם:

### 4:8

[¶15] A Galilean min said: I complain against you Pharisees, that you write the name of the ruler and the name of Moses together on a divorce document. The Pharisees said: we complain against you, Galilean min, that you write the name of the ruler together with the divine name on a single page [of Torah]? And furthermore that you write the name of the ruler above and the divine name below? As it is said, "And Pharoah said, Who is the Lord that I should hearken to his voice to let Israel go?" (Exodus 5:2) But when he was smitten what did he say? "The Lord is righteous" (Exodus 9:27).

> Hebrew: אמר צדוקי גלילי. קובל אני עליכם פרושים. שאתם כותבין את המושל עם משה בגט. אומרים פרושים. קובלין אנו עליך צדוקי גלילי. שאתם כותבים את המושל עם השם בדף. ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל מלמעלן. ואת השם מלמטן. שנאמר (שמות ה, ב) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל. וכשלקה מהו אומר (שמות ט, כז) ה' הצדיק: