---
title: "Mishnah Yoma"
author: "The Rabbinic sages"
translator: "Joshua Kulp"
languages: [en, he]
shelf: "Rabbinic"
url: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/
cite: "The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp, Mishnah Yoma. Scriptura (scriptura.si), https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/"
---

# Mishnah Yoma

*The Rabbinic sages, tr. Joshua Kulp*

The Day of Atonement and the high priest's service in the Temple.

## Contents

1. [Chapter 1](https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/1.md)
2. [Chapter 2](https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/2.md)
3. [Chapter 3](https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/3.md)
4. [Chapter 4](https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/4.md)
5. [Chapter 5](https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/5.md)
6. [Chapter 6](https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/6.md)
7. [Chapter 7](https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/7.md)
8. [Chapter 8](https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/8.md)

## 1. Chapter 1

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/1/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/1/#p-N

### 1:1

[¶1] Seven days before Yom HaKippurim they remove the high priest from his house to the chamber of the counselors and they set up another priest to take his place lest something should occur to him to disqualify him [from being able to worship]. Rabbi Judah said: they even prepare another wife for him in case his wife should die, as it says “And he shall make atonement for himself and for his house” (Leviticus 16:6): “his house” this refers to his wife. They said to him: if so there would be no end to the matter.

> Hebrew: שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול. מביתו ללשכת פלהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו. שמא תמות אשתו. שנאמר (ויקרא טז, ו) וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו זו אשתו. אמרו לו אם כן אין לדבר סוף:

### 1:2

[¶3] All seven days he sprinkles the blood and burns the incense and cleans lamps and offers the head and the leg; And on all other days if he wants he offers, for the high priest is first in offering a portion and has first place in taking a portion.

> Hebrew: כל שבעת הימים הוא זורק את הדם. ומקטיר את הקטורת. ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל. ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב. שכהן גדול מקריב חלק בראש. ונוטל חלק בראש:

### 1:3

[¶5] They delivered to him elders from the elders of the court and they read before him [throughout the seven days] from the order of the day. And they say to him, “Sir, high priest, you read it yourself with your own mouth, lest you have forgotten or lest you have never learned.” On the eve of Yom HaKippurim in the morning they place him at the eastern gate and pass before him oxen, rams and sheep, so that he may recognize and become familiar with the service.

> Hebrew: מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום. ואומרים לו אישי כהן גדול. קרא אתה בפיך שמא שכחת. או שמא לא למדת. ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח. ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים. כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:

### 1:4

[¶7] All seven days they did not withhold food or drink from him. On the eve of Yom HaKippurim near nightfall they would not let him eat much because food brings about sleep.

> Hebrew: כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה. ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה. מפני שהמאכל מביא את השינה:

### 1:5

[¶9] The elders of the court handed him over to the elders of the priesthood and they took him up to the upper chamber of the house of Avtinas. They adjured him and then left. And they said to him [when leaving]: “Sir, high priest, we are messengers of the court and you are our messenger and the messenger of the court. We adjure you by the one that caused His name dwell in this house that you do not change anything of what we said to you.” He turned aside and wept and they turned aside and wept.

> Hebrew: מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה. והעלוהו לעליית בית אבטינס. והשביעוהו ונפטרו והלכו להם. ואמרו לו אישי כהן גדול. אנו שלוחי בית דין. ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה. שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:

### 1:6

[¶11] If he was a sage he would expound, and if not, the disciples of the sages would expound before him. If he was familiar with reading [the Scriptures] he would read, if not they would read before him. From what would they read before him? From Job, Ezra and Chronicles. Zechariah ben Kv’utal says: I have often read before him from Daniel.

> Hebrew: אם היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות קורא. ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו. באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר. פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל:

### 1:7

[¶13] If he wished to sleep, young priests would snap their middle finger before him and say: “Sir high priest, stand up and drive the sleep away by standing once on this [cold] floor. They would keep him busy until the time for the slaughtering [of the daily morning offering] would arrive.

> Hebrew: בקש להתנמנם. פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה. ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה:

### 1:8

[¶15] Every day they would remove [the ashes from] the altar at the cock’s crow or close to that time, either before or after. But on Yom HaKippurim from midnight, and on the festivals at the [end of the] first watch; And the cock’s crow would not arrive before the Temple court was full of Israelites.

> Hebrew: בכל יום תורמין את המזבח. בקריאת הגבר. או סמוך לו. בין לפניו. בין לאחריו. ביום הכפורים מחצות. וברגלים. מאשמורה הראשונה. ולא היתה קריאת הגבר מגעת. עד שהיתה עזרה מלאה מישראל:

## 2. Chapter 2

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/2/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/2/#p-N

### 2:1

[¶1] Originally anyone who wished to remove [the ashes from] the altar did so. When they were many, they would run up the ramp [of the altar] and he that came first within four cubits won the privilege. If two were even, the officer would say to them [all:] raise the finger! And how many did they put out? One or two but one does not put out a thumb in the Temple.

> Hebrew: בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם. ובזמן שהן מרובין. רצין ועולין בכבש. וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה. ואם היו שניהם שוין. הממונה אומר להם הצביעו. ומה הן מוציאין. אחת או שתים. ואין מוציאין אגודל במקדש:

### 2:2

[¶3] Section one: It once happened that two were even as they ran up the ramp, and one of them pushed his fellow who fell and broke his leg. When the court saw that they incurred danger, they decreed that they would remove the ashes from only by a count. Section two: There were four counts. This is the first count.

> Hebrew: מעשה שהיו שניהם שוין. ורצין ועולין בכבש. ודחף אחד מהן את חבירו ונפל. ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה. התקינו שלא יהו תורמין את המזבח. אלא בפייס. ארבע פייסות היו שם. וזה הפייס הראשון:

### 2:3

[¶5] The second count:who slaughters [the daily regular offering], who sprinkles [the blood], who removes the ashes from the inner altar, who removes the ashes from the candlestick, 5-10) Who takes the limbs [of the offering up to the ramp], the head and the [right] hind-leg, the two forelegs, the tail and the [left] hind-leg, the breast and the throat, the two flanks, the innards, the fine flour, the cakes and the wine. Altogether thirteen priests merited a task. Ben Azzai said before Rabbi Akiba in the name of Rabbi Joshua: [the daily offering] was offered up in the way it walks.

> Hebrew: הפייס השני מי שוחט. מי זורק. מי מדשן מזבח הפנימי. ומי מדשן את המנורה. ומי מעלה אברים לכבש. הראש והרגל. ושתי הידים. העוקץ והרגל. החזה והגרה. ושתי הדפנות. והקרבים. והסלת. והחביתין. והיין. שלשה עשר כהנים זכו בו. אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע דרך הלוכו היה קרב:

### 2:4

[¶7] The third count: “New [priests] come up and submit to the count for the incense.” The fourth count: “New and old priests, who will take up the limbs from the ramp to the altar.”

> Hebrew: הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו. והרביעי חדשים עם ישנים. מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח:

### 2:5

[¶9] The tamid was offered up by nine, ten, eleven or twelve [priests], neither by more, nor by less. How so? [The offering] itself by nine; At the festival [of Sukkot] in the hand of one a flask of water, behold there were ten. In the evening by eleven: [The offering] itself by nine and in the hands of two men were two logs of wood. On Shabbat by eleven: [The offering] itself by nine, in the hands of two men two handfuls of incense for the showbread. And on Shabbat which fell during the festival of Sukkot one man carried in his hand a flask of water.

> Hebrew: תמיד קרב בתשעה. בעשרה. באחד עשר. בשנים עשר. לא פחות. ולא יותר. כיצד. עצמו בתשעה. בחג ביד אחד צלוחית של מים. הרי כאן עשרה. בין הערבים באחד עשר. הוא עצמו בתשעה. ושנים בידם שני גזירי עצים. ובשבת באחד עשר. הוא עצמו בתשעה. ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים:

### 2:6

[¶11] A ram was offered by eleven: the flesh by five, the innards, the fine flour, and the wine by two each.

> Hebrew: איל קרב באחד עשר. הבשר בחמשה. הקרבים והסלת והיין בשנים שנים:

### 2:7

[¶13] A bull was offered by twenty-four: The head and [right] hind-leg: the head by one and the [right] hind-leg by two. The tail and [left] hind-leg: the tail by two and the [left] hind-leg by two. The breast and neck: the breast by one and the neck by three. The two fore-legs by two, The two flanks by two. The innards, the fine flour, and the wine by three each. To what does this refer? To communal offerings. But individual offerings, if a single priest wants to offer [all], he may do so. But as to the flaying and dismembering [of both communal and individual sacrifices] the same regulations apply.

> Hebrew: פר קרב בעשרים וארבעה. הראש והרגל. הראש באחד. והרגל בשנים. העוקץ והרגל. העוקץ בשנים. והרגל בשנים. החזה והגרה. החזה באחד. והגרה בשלשה. שתי ידים בשנים. שתי דפנות בשנים. הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה. במה דברים אמורים בקרבנות צבור. אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב. הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוין:

## 3. Chapter 3

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/3/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/3/#p-N

### 3:1

[¶1] The officer said to them: “Go out and see whether the time for slaughtering [the morning sacrifice] has arrived.” If it had arrived then he who saw it said: “It is daylight!” Matitya ben Shmuel says: “The whole east is light.” Even unto Hebron? And he answered “Yes.”

> Hebrew: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע. הרואה אומר ברקאי. מתתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח. עד שבחברון. והוא אומר הן:

### 3:2

[¶3] And why was all that necessary? Because once the light of the moon rose and they thought that the east was lit up and slaughtered the continual offering, [and afterwards] they had to take it out to the place of burning. They led the high priest down to the place of immersion. This was the rule in the Temple: whoever covers his feet required an immersion, and whoever passed water required sanctification [by washing] his hands and feet.

> Hebrew: ולמה הוצרכו לכך. שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד. והוציאוהו לבית השריפה. הורידו כהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש. כל המיסך את רגליו טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים:

### 3:3

[¶5] A man may not enter the Temple courtyard or to worship even if he was clean until he immerses himself. Five immersions and ten sanctifications did the high priest perform on that day. And all in sanctity in the Bet Haparvah with the exception of this one alone.

> Hebrew: אין אדם נכנס לעזרה לעבודה. אפילו טהור עד שיטבול. חמש טבילות. ועשרה קדושין. טובל כהן גדול ומקדש בו ביום. וכולן בקדש על בית הפרוה. חוץ מזו בלבד:

### 3:4

[¶7] They spread out a linen sheet between him and the people. He stripped off [his clothes], went down and immersed himself, came up and dried himself. They brought him the golden garments, he put them on and sanctified his hands and feet. They brought him the tamid. He made the required cut and some one else finished it for him. He received the blood and sprinkled it. He went inside to smoke the morning incense and to trim the lamps; And to offer up the head and the limbs and the griddle cakes and the wine.

> Hebrew: פרסו סדין של בוץ. בינו לבין העם. פשט ירד וטבל. עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש. וקדש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד. קרצו. ומרק אחר שחיטה על ידו. קבל את הדם וזרקו. נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות. ולהקריב את הראש. ואת האברים. ואת החביתין. ואת היין:

### 3:5

[¶9] The morning incense was offered up between the blood and the limbs, The dusk [incense was offered] between the limbs and the drink-offerings. If the high priest was either old or of delicate health warm water they would heat some water for him and pour into the cold [water], to temper its coldness.

> Hebrew: קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים. של בין הערבים בין אברים לנסכים. אם היה כהן גדול זקן. או אסטניס. מחמין לו חמין. ומטילין לתוך הצונן. כדי שתפיג צנתן:

### 3:6

[¶11] They brought him to the Bet Haparvah, which was on holy ground. They spread a sheet of linen between him and the people. He sanctified his hands and his feet and stripped. Rabbi Meir says: he stripped [and then] sanctified his hands and his feet. He went down and immersed himself, came up and dried himself. Afterwards they brought him white garments. He put them on and sanctified his hands and his feet.

> Hebrew: הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה. פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם. קדש ידיו ורגליו. ופשט. ר' מאיר אומר פשט. קדש ידיו ורגליו. ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן. לבש וקדש ידיו ורגליו:

### 3:7

[¶13] In the morning he would wear Pelusian linen worth twelve minas (1200 dinar/zuz); at dusk Indian linen worth eight hundred zuz, the words of Rabbi Meir. The sages say: in the morning he would wear [garments] worth eighteen minas and at dusk [garments] worth twelve minas, altogether thirty minas. These [costs] were at the charge of the community and if he wanted to add, he adds more out of his own pocket.

> Hebrew: בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה. ובין הערבים הנדוין של שמונה מאות זוז דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה. ובין הערבים של שנים עשר מנה. הכל שלשים מנה. אלו משל צבור. ואם רצה להוסיף. מוסיף משלו:

### 3:8

[¶15] He came to his bull and his bull was standing between the Ulam and the altar, its head to the south and its face to the west. And the priest stands on the eastside facing the west. And he lays both his hands upon it and confesses. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”

> Hebrew: בא לו אצל פרו. ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח. ראשו לדרום ופניו למערב והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר. אנא השם עויתי. פשעתי. חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעויתי. ושפשעתי. ושחטאתי לפניך אני וביתי. ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

### 3:9

[¶17] He then went to the east of the Temple court, to the north of the altar, the deputy high priest at his right and the head of the [priestly] family [ministering that week] at his left. There were two goats and an urn was there, and in it were two lots. They were of box-wood and Ben Gamala made them of gold and they would mention his name in praise.

> Hebrew: בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח. הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים וקלפי היתה שם. ובה שני גורלות של אשכרוע היו. ועשאן בן גמלא של זהב. והיו מזכירין אותו לשבח:

### 3:10

[¶19] Ben Katin made twelve spigots for the laver, for there had been before only two. He also made a mechanism for the laver, in order that its water should not become unfit by remaining overnight. King Monbaz had all the handles of all the vessels used on Yom HaKippurim made of gold. His mother Helena made a golden candelabrum over the opening of the Hekhal. She also made a golden tablet, on which the portion concerning the suspected adulteress was inscribed. For Nicanor miracles happened to his doors. And they were all mentioned for praise.

> Hebrew: בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו לו אלא שנים. ואף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. ואף היא עשתה טבלא של זהב. שפרשת סוטה כתובה עליה. נקנור נעשו נסים לדלתותיו. והיו מזכירין אותו לשבח:

### 3:11

[¶21] And these they mentioned to their shame:Those of the House of Garmu did not want to teach anything about the preparation of the showbread. Those of the House of Avtinas did not teach to anything about the preparation of the incense. Hugros, a Levite knew a chapter [concerning] the song but did not want to teach it. Ben Kamtzar did not want teach anyone his art of writing. Concerning the former it is said: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); concerning the others it is said: “But the name of the wicked shall rot.”

> Hebrew: ואלו לגנאי של בית גרמו. לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר. ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב:

## 4. Chapter 4

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/4/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/4/#p-N

### 4:1

[¶1] He shook the urn and brought up the two lots. On one was inscribed: “For the Name”, and on the other: “For Azazel.” The deputy high priest was at his right hand, the head of the [ministering] family at his left. If the lot “For the Name” came up in his right hand, the deputy high priest would say to him: “Sir, high priest, raise your right hand!” And if the lot “For the Name” came up in his left hand, the head of the family would say: “Sir high priest, raise your left hand!” Then he placed them on the two goats and said: “A sin-offering for the Lord!” Rabbi Ishmael said: he did not need to say, “a sin-offering”, but just “for the Lord.” And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”

> Hebrew: טרף בקלפי והעלה שני גורלות. אחד כתוב עליו לשם. ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו. וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו. ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך. נתנו על שני השעירים ואומר לה' חטאת. ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה'. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

### 4:2

[¶3] He bound a thread of crimson wool on the head of the goat which was to be sent away, and he placed it at the gate where it was later to be sent away, and on the goat that was to be slaughtered [he placed a thread of crimson wool on its neck] at the place of the slaughtering. He came to his bull a second time, pressed his two hands upon it and made confession. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house and the sons of Aaron Your holy people. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house and the sons of Aaron Your holy people, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”

> Hebrew: קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שנייה. וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר. אנא השם. עויתי. פשעתי. חטאתי לפניך אני וביתי. ובני אהרן עם קדושך. אנא השם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעויתי. ושפשעתי. ושחטאתי לפניך אני וביתי. ובני אהרן עם קדושך. ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

### 4:3

[¶5] He killed it [the bull] and received its blood in a bowl, and he gave it to the one who stirs it up on the fourth terrace within the sanctuary so that it should not congeal. He took the coal-pan and went up to the top of the altar, and cleared the coals to both sides, and took a panful of the inner glowing cinders, and he came down and placed the coal-pan on the fourth terrace in the Temple Court.

> Hebrew: שחטו וקבל במזרק את דמו. ונתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש נטל מחתה ועלה לראש המזבח. ופנה גחלים אילך ואילך. וחותה מן המעוכלות הפנימיות. וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה:

### 4:4

[¶7] On other days he would take out [the cinders] with a silver coal-pan, and empty it into one of gold, but this day he took them out with a golden coal-pan and in it he brought them [into the Hekhal]. On other days he would take them up with a coal-pan containing four kabs, and empty it into one containing three kabs, but this day he took them out with one containing three kabs, and in it he brought them in. Rabbi Yose says: on other days he would take them out with a coal-pan containing one se’ah, and empty it into one containing three kabs, this day he took them out with one containing three kabs, and in it he brought them in. On other days the pan was heavy, today it was light. On other days its handle was short, today it was long. On other days it was of yellowish gold, today of reddish gold, the words of Rabbi Menahem. On other days he would offer half a mina in the morning and half a mina in the afternoon, today he adds also his two hands full. On other days [the incense] was finely ground, but today it was the most finely ground possible.

> Hebrew: בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס. ר' יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבדה והיום קלה בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום דברי ר' מנחם. בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים. והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה דקה. והיום דקה מן הדקה:

### 4:5

[¶9] On other days the priests would go up on the east side of the ramp and come down on the west side, but this day the high priest goes up in the middle and comes down in the middle. Rabbi Judah says: the high priest always goes up in the middle and comes down in the middle. On other days the high priest sanctified his hands and feet from the laver, but this day from a golden ladle. Rabbi Judah says: the high priest always sanctifies his hands and feet from a golden ladle.

> Hebrew: בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש. ויורדין במערבו. והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור. והיום מן הקתון של זהב. רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב:

### 4:6

[¶11] On other days there were four wood-piles there, but on this day five, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: on other days three, but on this day four. Rabbi Judah says: on other days two, but on this day three.

> Hebrew: בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בכל יום שלש. והיום ארבע. רבי יהודה אומר בכל יום שתים. והיום שלש:

## 5. Chapter 5

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/5/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/5/#p-N

### 5:1

[¶1] They brought out to him the ladle and the pan and he took two hands full [of incense] and put it into the ladle, a large [high priest] according to his size, a small one according to his size and thus was its measure. He took the pan in his right hand and the ladle in his left hand. He walked through the Hechal until he came to the place between the two curtains which separated the Holy from the Holy of Holies; between them was [a space of] one cubit. Rabbi Yose says: there was but one curtain, as it is said: “And the curtain shall serve you as a partition between the Holy and the Holy of Holies” (Exodus 26:33). The outer curtain was looped on the south side and the inner curtain on the north side. He walked along between them until he reached the north side. When he reached the north side he turned round to the south and went on along the curtain, to his left, until he reached the Ark. When he reached the Ark he put the pan of burning coals between the two poles. He heaped up the incense upon the coals and the whole house became full with smoke. He came out by the way he entered and in the outer house he uttered a short prayer. He did not make the prayer long so as not to frighten Israel.

> Hebrew: הוציאו לו את הכף ואת המחתה. וחפן מלא חפניו. ונתן לתוך הכף. הגדול לפי גדלו. והקטן לפי קטנו. וכך היתה מדתה. נטל את המחתה בימינו. ואת הכף בשמאלו. היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים. וביניהן אמה. ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד. שנאמר (שמות כו, לג) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון. הופך פניו לדרום. מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון. נותן את המחתה בין שני הבדים צבר את הקטורת על גבי גחלים. ונתמלא כל הבית כולו עשן יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו. שלא להבעית את ישראל:

### 5:2

[¶3] After the Ark had been taken away, there was a stone from the days of the earlier prophets, called “shtiyah”, three fingers above the ground, on which he would place [the pan of burning coals].

> Hebrew: משניטל הארון. אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים. ושתיה היתה נקראת. גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן:

### 5:3

[¶5] He would take the blood from the one who was stirring it, and enter [again] into the place where he had entered, and stand [again] on the place on which he had stood, and sprinkle once upwards and seven times downwards, and he wouldn’t intend to sprinkle either upwards nor downwards but rather like one who cracks a whip. And thus would he count: one, one and one, one and two, one and three, one and four, one and five, one and six, one and seven. Then he would go out and put it on the golden stand in the sanctuary.

> Hebrew: נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו. נכנס למקום שנכנס. ועמד במקום שעמד. והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה. ולא היה מתכוין להזות לא למעלה. ולא למטה. אלא כמצליף וכך היה מונה. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל:

### 5:4

[¶7] They would bring him the goat. He would slay it and receive its blood in a bowl. He entered [again] into the place where he had entered, and stood [again] on the place on which he had stood, and sprinkled once upwards and seven times downwards, and he wouldn’t intend to sprinkle either upwards or downwards but rather like one who cracks a whip. And thus would he count: one, one and one, one and two, one and three, one and four, one and five, one and six, one and seven. Then he would go out and place it on the second [golden] stand in the Hekhal. Rabbi Judah said: there was only one golden stand there. He would take the blood of the bull and put down the blood of the goat, and sprinkle from it upon the curtains facing the Ark outside, once upwards, seven times downward, aiming to sprinkle neither upwards nor downwards, and he wouldn’t intend to sprinkle either upwards or downwards but rather like one who cracks a whip. Thus would he count [as above]. Then he would take the blood of the goat, and put down the blood of the bull, and sprinkle from it upon the curtain facing the ark outside once upwards, seven times downwards [as above]. Then he would pour the blood of the bull into the blood of the goat emptying the full vessel into the empty one.

> Hebrew: הביאו לו את השעיר. שחטו וקבל במזרק את דמו. נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה. ושבע למטה. ולא היה מתכוין להזות. לא למעלה ולא למטה. אלא כמצליף וכך היה מונה אחת. אחת ואחת. אחת ושתים וכו'. יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל. רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר. והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרוכת. שכנגד הארון מבחוץ. אחת למעלה ושבע למטה. ולא היה מתכוין וכו'. וכך היה מונה וכו'. נטל דם השעיר. והניח דם הפר. והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ. אחת למעלה ושבע למטה וכו'. עירה דם הפר לתוך דם השעיר. ונתן את המלא בריקן:

### 5:5

[¶9] “And he shall go out to the altar that is before the Lord” (Leviticus 16:18): that is the golden altar. He then began to purify [the altar by sprinkling] in downward motion. From where does he begin? From the northeast horn [of the altar], then the northwest, then the southwest, then the southeast. From the place where he begins [sprinkling when offering] a sin-offering on the outer altar, there he completes [sprinkling] on the inner altar. Rabbi Eliezer says: he remained in his place and sprinkled. And on every horn he would sprinkle from below upwards, with the exception of the horn at which he was standing, which he would sprinkle from above downwards.

> Hebrew: ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב. התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל. מקרן מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון משם היה גומר על מזבח הפנימי. ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה. חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה למטה:

### 5:6

[¶11] Then he sprinkled the top of the altar seven times. And he would pour out the remainder of the blood at the western base of the outer altar. And [the remainder of the blood sprinkled] on the outer altar he poured out at the southern base. Both mingled in the aqueduct and flowed into Nahal Kidron, and they were sold to gardeners as manure and by using them one transgresses the law of trespass (meilah).

> Hebrew: הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אלו ואלו מתערבין באמה. ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן:

### 5:7

[¶13] Concerning every act of Yom Hakippurim mentioned in the prescribed order [in the mishnah]: if he performed one [later] act before an [earlier] one, it is as if it had not been done at all. If he dealt with the blood of the goat before the blood of the bull, he must start over again, and sprinkle the blood of the goat after the blood of the bull. If before he had finished the sprinklings within [the Holy of Holies] the blood was poured away, he must bring other blood, and start over again and sprinkle again within [the Holy of Holies]. Similarly, in the Hekhal and the golden altar, since they are each a separate act of atonement. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: wherever he stopped, there he may begin again.

> Hebrew: כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום. הקדים דם השעיר לדם הפר. יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה בפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב. שכולן כפרה בפני עצמן. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק. משם הוא מתחיל:

## 6. Chapter 6

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/6/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/6/#p-N

### 6:1

[¶1] The two goats of Yom Hakkippurim: it is a requirement that they be alike in appearance, in size, in value, and that they be bought at the same time. But if they are not alike they are still valid. If he bought one today and the other tomorrow, they are valid. If one of them died before the lot was cast another one is bought for the second one. But [if one of them died] after the lot was cast another pair must be bought and he must cast lots for them over again. If the one that ‘For Hashem’ died, he [the high priest] should say: “This one upon which the lot ‘For Hashem’ has fallen stands in its stead.” And if the one that was ‘For Azazel’ died he should say: “This one upon which the lot ‘For Azazel’ has fallen stands in its stead.” The other one is left to pasture until it becomes blemished and it is to be sold and its value goes to the [chest for] voluntary offerings, for the sin-offering of the congregation is not be left to die. Rabbi Judah says: it is left to die. Furthermore Rabbi Judah said: if the blood was poured away, the goat which is to be sent away is left to die. If the goat to be sent away died the blood is poured.

> Hebrew: שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין. במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד. ואף על פי שאין שוין כשרין. לקח אחד היום ואחד למחר כשרין. מת אחד מהן. אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני. ואם משהגריל מת. יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחלה. ויאמר אם של שם מת. זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת. זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. שאין חטאת צבור מתה. ר' יהודה אומר תמות. ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח. מת המשתלח. ישפך הדם:

### 6:2

[¶3] He then came to the scapegoat and laid his two hands upon it and he made confession. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! They have done wrong, they have transgressed, they have sinned before You, Your people the House of Israel. Please, in the name of Hashem (Bashem)! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which your people, the House of Israel, have committed and transgressed and sinned before You, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And the priests and the people standing in the courtyard, when they would hear God’s name explicated coming out of the high priest’s mouth, would bend their knees, bow down and fall on their faces and say “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”

> Hebrew: בא לו אצל שעיר המשתלח. וסומך שתי ידיו עליו ומתוודה. וכך היה אומר. אנא השם. עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעוו. ושפשעו. ושחטאו. לפניך עמך בית ישראל. ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והכהנים והעם העומדים בעזרה. כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים. ונופלים על פניהם. ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

### 6:3

[¶5] They handed it over to him who was to lead it away. All were fit to lead it away, but the priests made a fixed rule not to permit an Israelite to lead it away. Rabbi Yose said: it once happened that Arsela led it away, although he was an Israelite.

> Hebrew: מסרו למי שהיה מוליכו. הכל כשרין להוליכו. אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו. אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא. וישראל היה:

### 6:4

[¶7] And they made a ramp for him because of the Babylonians, who would pull its hair, shouting to it: “Take it and go out, take it and go out.” Some of the important people of Jerusalem used to go with him up to the first booth. There were ten booths from Jerusalem to Tzuk [a distance of] ninety ris, seven and a half of which make a mil.

> Hebrew: וכבש עשו לו מפני הבבליים. שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. עשר סוכות מירושלם ועד צוק. תשעים ריס. שבעה ומחצה לכל מיל:

### 6:5

[¶9] At every booth they would say to him: here is food and here is water. And they went with him from booth to booth, except the last one, who would not go with him up to Zuk, but rather stand from afar, and see what he was doing.

> Hebrew: על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה. חוץ מאחרונה שבהן. שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו:

### 6:6

[¶11] What did he do? He divided the thread of crimson wool, and tied one half to the rock, the other half between its horns, and pushed it from behind, and it went rolling down and before it had reached half its way down hill it had broken into limbs. He came back and sat down under the last booth until it grew dark. And from when are his clothes unclean? From the moment he has gone outside the walls of Jerusalem. Rabbi Shimon says: from the moment he pushes it into Zuk.

> Hebrew: מה היה עושה. חולק לשון של זהורית. חציו קשר בסלע. וחציו קשר בין שתי קרניו. ודחפו לאחוריו. והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ומאימתי מטמא בגדים. משיצא חוץ לחומת ירושלם. ר' שמעון אומר משעת דחייתו לצוק:

### 6:7

[¶13] He [the high priest] came to the bull and the goat that were to be burnt. He cut them open and took out the sacrificial portions and put them on a tray, and them burned them on the altar. He twisted them around carrying poles and took them out to the place of burning. And from when are his clothes unclean? After they have gone outside the walls of the Temple courtyard. Rabbi Shimon says: from the moment the fire has taken hold of most of them.

> Hebrew: בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין. קרען והוציא את אימוריהן. נתנן במגיס. והקטירן על גבי המזבח. קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה ומאימתי מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה. ר' שמעון אומר משיצית האור ברובן:

### 6:8

[¶15] They said to the high priest: the goat has reached the wilderness. And how did they know that the goat had reached the wilderness?They used to set up scouts and they would wave scarves, and they would know that the goat had reached the wilderness. Rabbi Judah said: but did they not have a great sign? From Jerusalem to Bet Hidudo was three mils. They could walk a mil, return the mil, then wait the time it takes to walk a mil, and thus know that the goat had reached the wilderness. Rabbi Ishmael said: but did they not have another sign! A thread of crimson wool was tied to the door of the Temple, and when the goat reached the wilderness the thread turned white, as it is written, “Though your sins be as scarlet they shall be as white as snow” (Isaiah 1:18).

> Hebrew: אמרו לו לכהן גדול. הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר. דרכיות היו עושין ומניפין בסודרין. ויודעין שהגיע שעיר למדבר. אמר ר' יהודה והלא סימן גדול היה להם. מירושלים ועד בית חדודו שלשה מילין. הולכין מיל. וחוזרין מיל. ושוהין כדי מיל. ויודעין שהגיע שעיר למדבר. ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם. לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל. וכשהגיע שעיר למדבר. היה הלשון מלבין שנאמר (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

## 7. Chapter 7

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/7/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/7/#p-N

### 7:1

[¶1] The high priest [then] came to read. If he wished to read in linen garments, he reads, and if not he reads in his own white cloak. The synagogue attendant would take a Torah scroll and give it to the head of the synagogue, and the head of the synagogue gives it to deputy high priest, and the deputy high priest gives it to the high priest, and the high priest stands and receives it, and reads, [section] beginning] “After the death …” (Leviticus 16:1-34) and “But on the tenth…” (Leviticus 23:26-32). Then he would roll up the Torah scroll and put it in his bosom and say, “More than what I have read out before you is written here.” And “On the tenth …” (Numbers 29:7-11) which is in the Book of Numbers he recites by heart. And he recites on it eight benedictions: “For the law”, “For the Temple service,” “For thanksgiving,” “For the forgiveness of sins” and “For the Temple” on its own, and “For Israel” on its own and “For Jerusalem” on its own, “For the priests” on their own and “For the rest of the prayer.”

> Hebrew: בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לא קורא באצטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת. וראש הכנסת נותנו לסגן. והסגן נותנו לכהן גדול. וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו. ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה. ועל העבודה. ועל ההודאה. ועל מחילת העון ועל המקדש בפני עצמו ועל ישראל בפני עצמן (ועל ירושלים בפני עצמה) ועל הכהנים בפני עצמן ועל שאר התפלה:

### 7:2

[¶3] He who sees the high priest when he reads does not see the bull and the goat that are being burned, and he that sees the bull and the goat that are being burned does not see the high priest when he reads, not because he was not permitted but because the distance apart was great and both rites were performed at the same time.

> Hebrew: הרואה כהן גדול כשהוא קורא. אינו רואה פר ושעיר הנשרפים. והרואה פר ושעיר הנשרפים. אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה. ומלאכת שניהן שוה כאחת:

### 7:3

[¶5] If he read in the garments of linen, he would then sanctify his hands and feet, strip off his clothes, go down and immerse himself, come up and dry himself. They brought him the golden clothes, he put them on, sanctified his hands and feet, went out, offered up his own ram and the ram of the people, and the seven unblemished, one-year-old-lambs, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiba said: these were offered up together with the morning tamid of the morning, The bull for the whole burnt offering and the goat which is offered up outside were offered up together with the dusk tamid.

> Hebrew: אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו פשט. ירד וטבל. עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא. ועשה את אילו ואת איל העם. ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה. דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין. ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ. היו קרבין עם תמיד של בין הערבים:

### 7:4

[¶7] He then sanctified his hands and feet, stripped off his clothes, went down and immersed himself, came up and dried himself. They brought him the white clothes, he put them on and sanctified his hands and his feet. Then he went in to bring out the ladle and the fire-pan. He then sanctified his hands and feet, stripped off his clothes, went down and immersed himself, came up and dry himself. They brought him the golden clothes, he put them on, sanctified his hands and feet, and went in to burn up the dusk incense, and takes care of the lamp. He sanctified his hands and feet and stripped, went down, immersed himself, came up and dried himself. They brought him his own clothes and he put them on. And they would accompany him to his house. And he would make a day of festivity for his friends whenever he came out of the Holy [of Holies] in peace.

> Hebrew: קדש ידיו ורגליו. ופשט. וירד וטבל. ועלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן ולבש. וקדש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף. ואת המחתה. קדש ידיו ורגליו. ופשט וירד וטבל. עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש. וקדש ידיו ורגליו. ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים. ולהטיב את הנרות. וקדש ידיו ורגליו. ופשט. הביאו לו בגדי עצמו. ולבש. ומלוין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לאוהביו. בשעה שיצא בשלום מן הקדש:

### 7:5

[¶9] The high priest performs the service in eight pieces of clothing, and the common priest in four: in tunic, breeches, a headdress, and a sash. The high priest adds the breastpiece, the ephod, the robe and the frontlet. In these were the Urim and Tummim inquired of. But they were not inquired of except by the king, by the head of the court or by one whom the community needs.

> Hebrew: כהן גדול משמש בשמנה כלים. וההדיוט בארבעה. בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט. מוסיף עליו כהן גדול. חשן ואפוד ומעיל וציץ. באלו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין אלא למלך. ולבית דין. ולמי שהצבור צריך בו:

## 8. Chapter 8

Source: https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/8/ · cite a paragraph as https://scriptura.si/works/mishnah-yoma/8/#p-N

### 8:1

[¶1] [On] Yom HaKippurim it is forbidden to eat, to drink, to wash, to anoint oneself, to put on sandals, or to have intercourse. A king or bride may wash their face, and a woman after childbirth may put on sandals, the words of Rabbi Eliezer. But the sages forbid it.

> Hebrew: יום הכפורים אסור באכילה. ובשתיה. וברחיצה. ובסיכה. ובנעילת הסנדל. ובתשמיש המטה. והמלך והכלה ירחצו את פניהם. והחיה תנעול את הסנדל. דברי רבי אליעזר. וחכמים אוסרין:

### 8:2

[¶3] If one eats [an amount] the size of a large date, like it and its seed, or if he drank [an amount equivalent to a] mouthful, he is liable. All foods add up to make an amount equivalent to a date, and all the liquids add up to make a mouthful. Food and drink do not add up.

> Hebrew: האוכל ככותבת הגסה. כמוה וכגרעינתה. והשותה מלא לוגמיו. חייב. כל האוכלין מצטרפין לככותבת. וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו. האוכל ושותה אין מצטרפין:

### 8:3

[¶5] If he ate and drank in one state of unawareness, he is not obligated to bring more than one sin-offering. But if he ate and performed labor while in one state of unawareness he is obligated for two sin-offerings. If he ate foods unfit for eating, or drank liquids unfit for drinking, or drank fish-brine or fish pickling liquid, he is not liable.

> Hebrew: אכל ושתה בהעלם אחת. אינו חייב אלא חטאת אחת. אכל ועשה מלאכה חייב שני חטאות. אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה. ושתה ציר. או מורייס פטור:

### 8:4

[¶7] [With regard to] children: they do not “afflict” them at all on Yom HaKippurim. But they train them a year or two before in order that they become accustomed to the commandments.

> Hebrew: התינוקות. אין מענין אותן ביום הכפורים. אבל מחנכין אותם לפני שנה. ולפני שנתים. בשביל שיהיו רגילין במצות:

### 8:5

[¶9] If a pregnant woman smelled [food on Yom Kippur], they feed her until she feels restored. A sick person is fed at the word of experts. And if no experts are there, they feed him upon his own request until he says: enough.

> Hebrew: עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו. עד שיאמר די:

### 8:6

[¶11] If one is seized by a ravenous hunger, they feed him even unclean things until his eyes light up [and he returns to health]. If one was bit by a mad dog, they do not feed him the lobe of its liver. But Rabbi Matia ben Harash permits it. Moreover Rabbi Matia ben Harash said: if one has pain in his throat, they may drop medicine into his mouth on Shabbat, because it is a possibility of danger to human life and every potential danger to human life overrides Shabbat.

> Hebrew: מי שאחזו בולמוס. מאכילין אותו אפילו דברים טמאים. עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה. אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ורבי מתיא בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיא בן חרש. החושש בגרונו. מטילין לו סם בתוך פיו בשבת. מפני שהוא ספק נפשות. וכל ספק נפשות דוחה את השבת:

### 8:7

[¶13] If an avalanche fell on someone, and it is doubtful whether or not he is there, or whether he is alive or dead, or whether he is an Israelite or a non-Jew, they remove the debris from above him [even on Shabbat]. If they find him alive they remove the debris, but if dead they should leave him there [until Shabbat is over].

> Hebrew: מי שנפלה עליו מפולת. ספק הוא שם. ספק אינו שם. ספק חי. ספק מת. ספק עובד כוכבים. ספק ישראל. מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי מפקחין עליו. ואם מת יניחוהו:

### 8:8

[¶15] The sin-offering and the certain guilt-offering effect atonement. Death and Yom HaKippurim effect atonement together with repentance. Repentance effects atonement for light transgressions: [the transgression of] positive commandments and negative commandments. And for severer transgressions [repentance] suspends [the divine punishment], until Yom HaKippurim arrives and effects atonement.

> Hebrew: חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכפורים מכפרין. עם התשובה. תשובה מכפרת. על עבירות קלות. על עשה. ועל לא תעשה. ועל החמורות. הוא תולה. עד שיבא יום הכפורים ויכפר:

### 8:9

[¶17] One who says: I shall sin and repent, sin and repent, they do not afford him the opportunity to repent. [If one says]: I shall sin and Yom HaKippurim will atone for me, Yom HaKippurim does not effect atonement. For transgressions between man and God Yom HaKippurim effects atonement, but for transgressions between man and his fellow Yom HaKippurim does not effect atonement, until he has pacified his fellow. This was expounded by Rabbi Elazar b. Azariah: “From all your sins before the Lord you shall be clean” (Leviticus 16:30) for transgressions between man and God Yom HaKippurim effects atonement, but for transgressions between man and his fellow Yom HaKippurim does not effect atonement, until he has pacified his fellow. Rabbi Akiva said: Happy are you, Israel! Who is it before whom you become pure? And who is it that purifies you? Your Father who is in heaven, as it is said: “And I will sprinkle clean water upon you and you shall be clean” (Ezekiel 36:25). And it further says: “O hope (mikveh) of Israel, O Lord” (Jeremiah 17:13--just as a mikveh purifies the unclean, so too does he Holy One, blessed be He, purify Israel.

> Hebrew: האומר אחטא ואשוב. אחטא ואשוב. אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר. אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום. יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו. אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא טז, ל) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו. אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין. מי מטהר אתכם אביכם שבשמים. שנאמר (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר (ירמיה יד, ח) מקוה ישראל. מה מקוה מטהר את הטמאים. אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל: